קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן: בפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") להאריך המועד להגשת כתב תביעה מתוקן. רקע התובענה דנן הוגשה ביום 30.3.05 ועילתה תאונת עבודה בה נפגע התובע ביום 16.10.03. בתיק הוגשו כתבי הגנה והודעות לצדדים שלישיים ורביעיים, מונה מומחה רפואי ונוהלו מספר ישיבות ק"מ. ביום 12.8.08 הגיש המוסד בקשה להצטרף כתובע נוסף בתיק בעילת שיבוב המבוססת על תגמולים שקבל ויקבל התובע מהמוסד. ביום 4.9.08 נדונה הבקשה במסגרת ישיבת ק"מ. הצדדים האחרים בתיק לא התנגדו לבקשה וניתנה החלטה כדלקמן: "אני נעתרת לבקשת המל"ל להצטרף כתובע נוסף. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 15 יום". כמו כן נקבעו מועדים לתחשיבי נזק. כתב תביעה מתוקן, בו מופיע המוסד כתובע נוסף ובו מפורטת עילת התביעה של המוסד ושל הסעד הנתבע על ידו - לא הוגש עד היום וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד עד היום. בתיק הוגשו תחשיבי נזק על ידי הצדדים. התקיימו עוד מספר ישיבות ק"מ, ניתנה הצעת פשרה ונוהל משא ומתן בין הצדדים בתיק. המוסד לא היה שותף להליכים שנוהלו בתיק, לא הגיש תחשיבי נזק, לא התייצב לדיונים ולא הוגשה כל בקשה או הודעה נוספת מטעמו במהלך כל תקופת ניהול התיק עד היום. ביום 1.11.10 הוגשה על ידי הצדדים בתיק (התובע, הנתבעות, צדדי ג' וצד ד') הודעה על הסכם פשרה ובקשה למתן תוקף של פס"ד. באותו היום ניתן תוקף של פס"ד להסדר הפשרה. הבקשה באותו היום, 1.11.10, הגיש המוסד בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן. הבקשה הובאה בפני ביום 3.11.10 והועברה לתגובת הצדדים. במסגרת בקשתו ציין המוסד כי בשל טעות משרדית במשרד ב"כ המוסד, הנובעת מכך שהמתין לקבל את כתב התביעה המתוקן חתום על ידי ב"כ התובע דאז, לא הוגש כתב התביעה המתוקן עד היום. המוסד טוען כי לא קיבל כל הודעה על הדיונים שהתקיימו בתיק מאז ניתנה ההחלטה המאשרת את צירופו לתיק והוא גם לא ידע על החלפת ייצוגו של התובע. המוסד טוען כי כבר ניתנה החלטה על צירופו ואי הגשת כתב התביעה המתוקן במועד היא מחדל פרוצדורלי בלבד שיש לתקנו כעת. עוד טען המוסד בבקשתו כי התיק עדיין בשלבי קדם משפט ולא יגרם עיכוב אם תתקבל הבקשה. לבקשה צורף תצהירו של ב"כ המוסד על פיו "מאחר שהמתנו לקבלת חתימתו של ב"כ התובע 1 על כתב התביעה המתוקן ועקב טעות משרדית נשמט התיק מעינינו ולכן לא המשכנו במעקב לקבל תשובת ב"כ התובע". הנתבעות (משיבות 2-4) מתנגדות לבקשה. בתגובתן ציינו כי ההליך הסתיים בפשרה ולכן אין כל הליך אליו המוסד יכול להצטרף. המוסד רשאי כעת רק להגיש תביעה נפרדת, אלא שעילתו התיישנה ממילא. נטען כי משלא הוגש כתב תביעה על ידי המוסד המשיכו הצדדים בתובענה לנהל את התביעה כסדרה, עד לסיומה בפשרה. כיום, כשנתיים וחודשיים לאחר מתן ההחלטה, לא קיים כל טעם מיוחד בעטיו יש להאריך המועד להגשת כתב תביעה מתוקן. לכל הצדדים, אשר כבר סיימו את התביעה בפשרה, יגרם נזק אם תינתן הארכת מועד כמבוקש. תביעת המוסד התיישנה ומרוץ ההתיישנות לא הופסק מעולם. אין לקבל הטענה כי מרוץ ההתיישנות הופסק עם הגשת הבקשה להצטרף כי אם כך, התביעה לא תתיישן לעולם. הבקשה לצרוף המוסד כתובע נוסף אושרה בכפוף להגשת כתב תביעה מתוקן. כיון שלא עשה כן, הוא מעולם לא הצטרף כצד בתיק. טעות משרדית אין בה כדי להוות טעם מיוחד להאריך המועד. גם הצד הרביעי (משיבה 7) הגישה התנגדותה לבקשה. בתגובתה ציינה כי לא ניתן לתקן כתב תביעה בתיק ששוב אינו פעיל והסתיימו בו ההליכים. בנוסף, התביעה התיישנה ולא ניתן כעת לאפשר למוסד להשיג יתרון דיוני. עצם העובדה שהמוסד לא טרח לתקן תביעתו יותר משנתיים מלמדת כי זנח תביעתו מטעמיו הוא. הצדדים השלישיים (משיבים 5-6) והתובע (משיב 1) לא הגיבו לבקשה. המוסד הגיש תשובה לתגובת הנתבעות. בתשובתו ציין כי הנתבעות פעלו על מנת להכשילו. נטען כי בסוף חודש אוקטובר פנה לב"כ הנתבעות ובקש לקבל הסכמתו למתן ארכה להגשת כתב תביעה מתוקן. הנתבעות הזדרזו על מנת להקדימו ולהעמידו בפני עובדה מוגמרת והגיעו להסדר פשרה בתיק. נטען כי הנתבעות מבקשות להתעשר על חשבון המוסד, שהרי במסגרת הסדר הפשרה נוכו תגמולי המוסד בעוד שהן מבקשות להימנע מלשלם למוסד את אותן גמלאות שנוכו. נטען כי תיקון כתב התביעה הוא פורמלי בלבד. מרוץ ההתיישנות הופסק עם אישור הצירוף, עוד טרם התיישנות העילה. הנתבעות נמנעו מליידע את המוסד בדבר ההליכים בתיק והתעלמו ממנו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובות ושקילת כלל נסיבות העניין מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. משמעותה של החובה להגיש כתב תביעה מתוקן השאלה הראשונה בה עלינו לדון היא מהי משמעות החובה להגיש כתב תביעה מתוקן לעניין צירופו של בעל דין - האם מדובר בפעולה מהותית החיונית לצורך כינון החלטת הצירוף או בפעולה טכנית גרידא שאין לה כל משמעות מהותית לעניין הצירוף? נסקור תחילה את הוראות הדין הרלוונטיות. תקנה 26 לתקנות סדר הדין האזרחי (תשמ"ד - 1984) (להלן: "התקנות") דנה במקרה בו ניתנה החלטה המאשרת הוספת בעל דין בהתאם לתקנות 24- 25 לתקנות. תקנה 26(א) קובעת כך: "הוסף או הוחלף בעל דין, יתוקן כתב התביעה לפי הצורך, אם לא הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; העתק כתב התביעה המתוקן יומצא לכל בעלי הדין". תקנות 91 - 96 לתקנות דנות בתיקון כתבי טענות. תקנה 93 קובעת כך: "כתב טענות מתוקן יוגש תוך חמישה עשר ימים, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר". פרשנותה של תקנה 26 נדונה בע"א 748/89 שפירא ואח' נ' שמחה חייט, פ"ד מח(2) 365. בית המשפט העליון קבע כך: "להגשת כתב התביעה המתוקן מגיעים אנו מכח התקנות בהליך תלת שלבי: בשלב הראשון מגיש המבקש בקשה לצרף בעל דין על יסוד תקנה 25; בשלב השני מחליט בית המשפט אם להתיר את הצרוף ובשלב השלישי מוגש כתב התביעה המתוקן עם המצאה לנתבע החדש...סדרי הדין בעניין זה דומים לסדרי הדין הנוהגים בכל בקשה לתיקון כתבי טענות: בשלב הראשון מוגשת בקשת התיקון, כאמור בתקנה 92(א); בשלב השני מחליט בית המשפט אם להיעתר לה ובשלב השלישי שומה על המבקש להגיש כתב תביעה מתוקן (תקנה 93)". מדובר, אם כן, בהליך תלת שלבי אשר כל שלב בו הוא חיוני ונדרש על מנת להשלים את צירוף בעל הדין והכללת עילתו והסעדים אותם הוא תובע במסגרת התובענה: "לאחר קבלת החלטה חיובית בבקשה לתיקון כתבי טענות, לדוגמא, כתב תביעה, אין להסתפק בהישג זה ויש צורך להגיש גם כתב תביעה מתוקן. בלעדי פעולה נוספת זו - החלטת התיקון אינה מגיעה לכלל מימוש...התיקון אינו פועל יוצא מיידי מקבלת רשות התיקון ויש להגיש כתב טענות מתוקן לאחר שאושר התיקון" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 162); "מתן רשות לתקן כתב טענות של בעל דין אינו גורם בעצמו לתיקון, אלא בתוקף הרשות שקיבל, רשאי עכשיו בעל הדין להגיש כתב טענות מתוקן, שאם לא יעשה כן יישאר כתב הטענות המקורי בעינו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 362), כאשר בהערת שוליים מציין המחבר כי "רשות זו היא למעשה חובה, אם חפץ בעל דין לתקן" (וראה עוד בספרו של זוסמן בעמ' 207 - 208, שם נאמר כי בהתאם לתקנה 26(א) קיימת חובה להגיש כתב תביעה מתוקן). בפסיקה נקבע, ברוח זו, בנסיבות דומות לענייננו, כי "משהותר צירופה של התובעת 2 לתובענה שומה היה על ב"כ התובע 1 לתקן את התובענה ולהגיש כתב תביעה מתוקן אשר יכלול את העובדות הרלוונטיות מבחינת התובעת 2 ואת הסעד לו היא עותרת, ראה תקנה 26(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ...הוראת תקנה זו אינה טכנית בלבד אלא מהותית. היא מאפשרת לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן אשר יתייחס לאותן עובדות וטענות המתייחסות לתובע שצורף. כתב תביעה מתוקן לא הוגש וממילא נותר כתב התביעה המקורי כמתייחס לעתירתו של התובע 1 בלבד" (ת"ע (ת"א) 7380/99 עזבון המנוח מוסה נ' שמחי לאה, 21.5.02) וראה עוד: ע"א 2778/90 איתן חברה לביטוח בע"מ נ' ונטורה, פ"ד מה(4) 855, 862. המסקנה היא, אם כן, כי החלטת הצירוף אינה באה לידי מימוש ואינה מושלמת אם לא הוגש בפועל כתב תביעה מתוקן. הגשת כתב התביעה המתוקן היא פעולה מהותית וחיונית, שלב שלישי ואחרון מתוך הליך תלת שלבי אשר כל אחד מהם מהווה חלק חיוני ונדרש, ואינה פעולה טכנית בלבד. כל עוד לא הוגש כתב תביעה מתוקן, כתב התביעה המקורי הוא המחייב ורק בו ניתן לדון. מכאן, שיש לדחות טענת המוסד על פיה די בהחלטת הצרוף כדי שיחשב כבעל דין בתיק. כיון שלא הוגש כתב תביעה מתוקן - החלטת הצירוף לא הושלמה ולא באה לידי גיבוש או מימוש עד היום. כתב התביעה התקף בתיק הוא כתב התביעה שהיה בתוקף לפני בקשת המוסד להצטרף כתובע והעילות הנקובות בו הן העילות היחידות בתיק. הארכת מועד השאלה הבאה בה עלינו לדון היא, האם למרות שלא הוגש כתב תביעה מתוקן עד היום, יותר משנתיים לאחר ההחלטה שאפשרה הגשתו, יש ליתן למוסד ארכה להגשתו כעת? גם בנושא זה, נסקור תחילה את הוראות הדין הרלוונטיות. תקנה 96 לתקנות קובעת, לעניין תיקון כתבי טענות: "בעל דין שהשיג צו המתיר תיקון ולא תיקן לפיו תוך המועד שנקבע לכך, לא יתירו לו לתקן לאחר תום המועד האמור אלא אם כן בית המשפט או הרשם האריך את המועד". תקנה 528 לתקנות קובעת: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר דין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו". אכן, לבית המשפט סמכות להאריך את המועד גם לאחר שחלף, אך יש לבחון את כלל הנסיבות, ובהן, מידת האיחור ותקופת הארכה הנדרשת; סיבת האיחור - האם סיבה הקשורה בנסיבות חיצוניות או בבעל הדין עצמו; השלב בו מצוי התיק ונסיבות אחרות. בענייננו, ייתכן ניתן אף לומר כי מדובר במועד שנקבע בחיקוק (תקנה 93) ולכן אף נדרש טעם מיוחד שיירשם לצורך הארכת המועד. נסקור את הנסיבות הרלוונטיות בענייננו. ההחלטה בדבר הגשת כתב התביעה המתוקן ניתנה ביום 4.9.08. מאז חלפו יותר משנתיים. אין מדובר באיחור קל אלא באיחור משמעותי ביותר ובלתי סביר על פניו. סיבת האיחור אינה נעוצה בנסיבות חיצוניות אלא במוסד עצמו, טעות משרדית, כנטען, ושכחה. התיק, למעשה, הסתיים, ולא רק זו אלא שבינתיים, ביום 16.10.10, התיישנה תביעת המוסד. לא קיימת כעת כל עילת תביעה בתיק של מאן דהוא ואם תאושר בקשת המוסד יהא זאת כאילו ניתן היתר ליצירת עילה חדשה, בבחינת יש מאין, בתובענה שסולקה. הטעמים והרציונלים שעמדו בבסיס ההחלטה מיום 4.9.08, כאשר באותן הנסיבות יתר הצדדים לא התנגדו לבקשת הצירוף, כמו, דיון יעיל ומאוחד בתביעת התובע והמוסד וייעול ההליכים - אינם רלוונטיים עוד, משסולקה תביעת התובע. היענות לבקשה דווקא תביא כעת לסיבוך וסרבול הדיון, כאשר בתיק יהא צורך, בין היתר, בהגשת כתבי טענות חדשים על ידי כל הצדדים, הכל כשתביעת התובע סולקה ומשתביעת המוסד התיישנה. המוסד, לא רק שלא הגיש כתב תביעה מתוקן אלא שהוא גם לא התעניין כלל בהליכים שנוהלו בתיק, לא בצע כל פעולה בתיק והציג מצג של מי שזנח תביעתו לאורך תקופה ארוכה במיוחד. הטענה כי לא קיבל הודעות מבית המשפט אינה רצינית. המוסד, כאמור, לא צורף עדיין כתובע ולכן, כפי הנראה, לא קיבל הודעות ישירות מבית המשפט. היה עליו לזום באופן אקטיבי התעניינות וברור ההתפתחויות בתיק. נראה כי במאזן השיקולים, האינטרס של הנתבעות והצדדים הנוספים, כי לא תקום כנגדם כעת עילת תביעה חדשה, לאחר תום תקופת ההתיישנות, כאשר המוסד זנח בפועל את תביעתו לתקופה ארוכה ולא פעל על פי החלטות בית המשפט, גובר על אינטרס המוסד במקרה זה. וכך פסק בית המשפט העליון במקרה דומה: "במקרה שלפנינו ניתנה רשות לתקן במועד מוקדם, אך כתב התביעה לא תוקן ללא כל טעם סביר. מתן הרשות לתקן בשלב כה מאוחר, כאשר יש בכך כדי להוסיף עילה חדשה, יחייב את המגדר לתקן את כתב ההגנה ויגרום לפתיחת המשפט מחדש - כאשר כבר היה על סף הקראת פסק הדין" (ע"א 132/85 אמרופא נ' המגדר בע"מ, פ"ד מא(4) 477, 491). המוסד מפנה, לשאלת ההתיישנות, להחלטת בית המשפט העליון בע"א 748/89 הנ"ל, שם דן בית המשפט העליון בהוראות תקנה 26(ב) הקובעות: "הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן". בית המשפט קבע כי "יש לקרוא את המילים "כתב תביעה" בתקנה 26(ב) ככוללות גם כתב תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי על יסוד בקשה לצירוף בעל דין שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות". בית המשפט מציין כי המועד שבו נדונה הבקשה לצרוף אינו בשליטת המבקש ואם זה הביע דעתו בדבר רצונו להתדיין עוד טרם חלוף תקופת ההתיישנות, אין לזקוף לחובתו את התקופה שבין הגשת הבקשה ובין הגשת כתב התביעה המתוקן. הלכה זו אינה יכולה להועיל למוסד, שהרי, בית המשפט העליון סייג באופן מפורש את ההלכה רק למקרה של "כתב תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי" ואין ללמוד מכך על רשות לא להגיש את כתב התביעה במועד החוקי וגם לא בתוך זמן סביר מאז מתן ההחלטה. בענייננו - לא הוגש כלל כתב תביעה מתוקן, בוודאי לא בתוך המועד החוקי שנקבע לכך ולא ניתן לראות את מועד הגשת הבקשה כמועד בו הוגש כתב התביעה המתוקן ובתוך תקופת ההתיישנות. אוסיף ואפנה לעניין דומה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל - אביב בע"א (ת"א) 1171/ 04 טהר מתי נ' עיריית תל - אביב (7.6.05), שם הוגש כתב התביעה המתוקן באיחור של כחצי שנה לאחר המועד שנקבע על ידי בית המשפט, כאשר בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות: "אילו הגיש ב"כ המערערת את כתב התביעה המתוקן לפי ההחלטה מיום 24.6.01 דהיינו עד ליום 15.9.01 ו"בתוך המועד החוקי", היה מקום לראות את כתב התביעה המתוקן כאילו הוגש ביום 24.6.01 ובתוך תקופת ההתיישנות. אולם ב"כ המערערת לא הגיש את כתב התביעה המתוקן במועד האמור, ואף לא הגיש כל בקשה להארכת מועד...משלא הגיש ב"כ המערערת את כתב התביעה המתוקן עד ליום 15.9.01 יש לראותו כמי שהסכים להותיר את כתב התביעה המקורי על כנו שהרי כך קובעת תקנה 96 לתקסד"א". לאור כלל האמור, אני דוחה את הבקשה. אני קובעת כי משלא הוגש כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה שהתקבלה ביום 4.9.08 ובהתאם להוראות תקנות 26(א) ו - 93 לתקנות, אין מקום להגישו עוד ואין הצדקה להארכת המועד בנסיבות שבפני. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הארכת מועדכתב תביעהמסמכים