מה זה "הסתכנות מרצון" ? מה הדין בסוגיית הסתכנות מרצון לפי פקודת הנזיקין ? ##(1) מהי הגנת הסתכנות מרצון ?## לעניין פעילות ספורטיבית נקבע לעיתים כי קיימת הסתכנות מרצון של העוסקים בה. כאשר יש להכריע האם אדם הסתכן מרצון, יש להבחין בין סיכון הטבוע בפעילות הספורטיבית עצמה, אשר לגביה קיימת הסתכנות מרצון, לבין סיכון הנובע מפגם או ליקוי במקום – שאינו בבחינת הסתכנות מרצון. בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת לפטור נתבע מחבותו בשל הסתכנות מרצון של הנפגע, על הנתבע להוכיח 3 תנאים מצטברים: ##(1)## שהניזוק ידע על מצב הדברים שגרם לנזק. ##(2) ##שהניזוק חשף את עצמו ואת רכושו למצב זה. ##(3)## שהחשיפה למצב שגרם לנזק נעשתה מרצון חפשי. נקבע, כי הידיעה בדבר קיום הסיכון אינה מספקת. החשיפה צריכה להיות בנסיבות שהניזוק הסכים לקבל על עצמו את הסיכון לנזק ללא פיצויים, לאמור, עליו לחשוף את עצמו גם לתוצאות המשפטיות של הנזק. עליו להסכים שאם יאונה לו נזק - יפול ההפסד עליו ולא על הנתבע. נדרשת הסכמה להסתכנות משפטית. (ראה: פלפל, שם, עמ' 80 ואילך; ע"א 753/75 בלגה נ' עזבון המנוח טפט ,פ"ד לב(1) 757; ע"א 145/80 הנ"ל , עמ' 147; ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם ואח', מט(1) 102; ע"א 704/80 סידר בע"מ ואח' נ' קו צינו אילת אשקלון בע"מ ואח', פ"ד לט(1) 393; ת.א (י-ם) 1433/96. אין די בכך שהתובע היה מודע לסיכונים שבמעשהו, אלא יש להוכיח כי הוא עשה זאת תוך מודעות לכך שאם ייפגע, הוא לא יהיה זכאי לפיצוי . נטל ההוכחה בכגון דא מוטל על הנתבע המעלה טענת הגנה של הסתכנות מרצון. עוד נפסק, כי הסתכנות מרצון מתקיימת במקרים חריגים ויוצאי דופן, ומשלא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים לעניין זה, יש להניח כי אדם סביר לא ימחל מרצונו על זכותו לתבוע פיצוי מן המזיק בשל עוולה שביצע כלפיו (ראו ע"א 897/75 ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' קורן, פ"ד לא(1) 660, 665). ##(2) הגנת "הסתכנות מרצון":## הגנה "הסתכנות מרצון" הינה רחבת-היקף, במובן שקבלת טענה להסתכנות מרצון משמעותה הגנה מפני עצם האחריות בנזיקין עצמה (ראו: ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פ"ד לט(1) 393 (1985)). באשר למבחנים שנקבעו להפעלת ההגנה, הרי שנקבע כי אין זה מספיק להראות כי התובע ידע כי קיימת אפשרות שייגרם הנזק, אלא יש להוכיח, כי התובע ביקש לחשוף עצמו, ביודעין, לתוצאות המשפטיות שנגרמו. בע"א 1354/97 עכאשה מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3), 193, נקבעו את התנאים הדרושים לקיומה של ההגנה של הסתכנות מרצון: "קיומה של ההגנה של הסתכנות מרצון מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ידיעתו של התובע אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק למצב זה; רצון הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. הרצון להסתכן חייב להתבסס, איפוא, על ידיעת מצב הדברים שגרמו לנזק. ידיעה זו אינה רק ידיעה של העובדות היוצרות את הסכנה כי אם הערכת מהותה של הסכנה..באשר לדרישת ה"חשיפה", אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק, אלא חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק .. הגנת ההסתכנות מרצון תעמוד לנתבע רק בנסיבות בהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי." הפסיקה קבעה כי אדם המשתתף בפעילות ספורטיבית, צריך להבין את הסיכונים הנובעים מפעילות זו, ובבחירתו להשתתף בפעילות זו הוא לוקח על עצמו את התוצאות האפשריות של אותם סיכונים. יחד עם זאת, יש סיכונים שעליו לקחת בחשבון וישנם סיכונים שהם באחריות המ זמין (ראה עניין ועקנין; ת"א 2269/00 אבו בכר חאלד נ' מכבי ג'ת; ע"א 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה). ##(3) הסתכנות מרצון פקודת הנזיקין:## סעיף 5 לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן: (א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי-מילוי חובה שהיתה מוטלת על הנתבע מכוח חיקוק. (ג) ילד למטה מגיל שתים עשרה לא ייחשב כמסוגל לדעת או להעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק או כמסוגל מרצונו לחשוף עצמו או רכושו למצב זה. ##(4) "הסתכנות מרצון" - ויתור בחוזה:## סעיף 5 (ב) לפקודת הנזיקין קובע כי הגנת "הסתכנות מרצון" אינה חלה על עוולת הפר חובה חקוקה. אולם מה הדין בסוגיית לפטור, לא עקב טענת הסתכנות מרצון אלא בפטור עקב הסכמה חוזית לוותר על פיצויים ? במקרה כזה עמדת המלומדים הייתה שלא מדובר בפטור מכח דיני הנזיקין הפנימיים כגון פטור עקב הסתכנות מרצון לא מכח "דיני החוזים האוצלים על האחריות בנזיקין" (י. אנגלרד,א. ברק, מ. חשין,"דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית" בעריכת ג. טדסקי, הוצאת ספירם ע"ש מגנס, מהדורה שניה 1976, עמ' 317 והערת השוליים מס' 19).הגנות משפטיותהסתכנות מרצון