קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת הקלטות לבית משפט לאחר שמיעת הראיות: 1. בפני בקשה מטעם התובע להורות על דחיית עיון בהקלטות ובתמלילים של גורמים שונים בנתבעות 1-4 המפורטים בתצהיר גילוי מסמכים מטעמו, עד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים וצד ג'. 2. תמצית טענות התובע: כתב ההגנה שהגישו הנתבעים אינו מתייחס במידת הפירוט המתחייבת והראויה לנקודות המחלוקת העיקריות. גרסת הנתבעים, בפרט בשאלת קיומו או אי קיומו של הסכם המזכה את התובע בעמלה משווי עסקת המימון, "כחושה" למדי ולפרקים אינה אלא הכחשה כללית וגורפת. ב. הנתבעים בחרו בדרך התנהלות זו כדי להותיר בידיהם את האפשרות לגבש טענותיהם בהתאם לנתונים שייחשפו בפניהם תוך כדי ניהול ההליך. ג. כדי למנוע מהנתבעים וצד ג' להתאים את גרסתם לראיות המצויות בהקלטות ותמלילים, באופן שיפגע ביכולתו של ביהמ"ש להגיע לחקר האמת, יהא זה נכון וצודק לדחות את שלב העיון בהקלטות ובתמלילים עד לאחר שהנתבעים וצד ג' יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. רק לאחר שתתקבע גרסת הנתבעים וצד ג', בפרט בנקודות שבמחלוקת בין הצדדים, ניתן יהיה לחשוף את ההקלטות והתמלילים ללא חשש מפגיעה בעקרון היסוד של חקר האמת. ד. בשים לב לגרסתם המתכחשת והכוללנית של הנתבעים, שאינה טורחת להתעמת עם גרסת התובע, בפרט בנקודות המחלוקת העיקריות, חשיפת ההקלטות והתמלילים בפני הנתבעים וצד ג' (שטרם נתן גרסתו), כבר בשלב זה, מקימה חשש ממשי מפני שינוי והתאמת גרסאות הנתבעים וצד ג', וכפועל יוצא מכך לא תשרת את חקר האמת, אלא להיפך - היא בעלת פוטנציאל לפגוע בו. משכך, מצדיק ענייננו את הפעלת החריג לכלל, כמפורט ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה (1) 515. 3. תמצית טענות הנתבעים: א. בהתאם לפס"ד סוויסה עשוי לעיתים לחול חריג לכלל ה"קלפים פתוחים". אולם, חריג זה רלבנטי רק כשהנתבע מבקש לדחות את העיון במסמכיו. החריג לכלל אינו חל במקרים בהם התובע מבקש לדחות את העיון במסמכים המצויים בידיו. ב. נקבע בפסיקה כי לא ניתן לדחות עיון בתמלילים הנוגעים לשיחות שהתנהלו בין בעלי הדין ואין להעניק יתרון דיוני פסול לצד שהחליט לנסות לטמון מלכודת לצד שכנגד ולהקליט שיחות שלא בידיעתו ולאחר מכן להשתמש באותן הקלטות כדי להלך אימים על יריבו. ג. נקבע בפסיקה כי אין בחשש העלום מפני שינוי והתאמת גרסאות הנתבעים כדי להצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות. ד. התובע התעלם מחובתו לספק פירוט ותיאור מדויק שיאפשרו זיהוין של השיחות המתומללות, כנדרש עפ"י דין. ה. די בעיון בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, הכולל 23 עמודים, ובעיקר בפרקים ב2, ג, ה, ו , כדי לראות שאין כל בסיס לטענת התובע כי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים אינו מפורט דיו. ו. המבקש אינו טוען בבקשה כאילו יש קשר בין אותם חלקים בכתב ההגנה שאינם מפורטים לבין ההקלטות והתמלילים המצויים בידיו. כך, שממילא אין כל קשר בין טענתו של התובע באשר למידת הפירוט של כתב ההגנה לבין גילוים של התמלילים וההקלטות. ז. טענותיהם וגרסתם של הנתבעים פורטו כדבעי במסגרת כתב הגנתם ונטל ההוכחה והבאת הראיות מונחים לפתחו של התובע. ח. הבקשה משוללת יסוד ביהמ"ש מתבקש לדחותה ולהורות לתובע להעביר ללא דיחוי את ההקלטות ותמלולם לידיהם. לחילופין, אם ייעתר ביהמ"ש לבקשה, עומדים הנתבעים על זכותם להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים מטעמם לאחר המועד בו יחשפו התמלילים וההקלטות המצויים בידי התובע. 4. צד ג' בתגובתו לבקשה מבקש לאפשר לו לשמור על זכויותיו, בכל הנוגע לעניין נשוא הבקשה, למועד בו תוגש בקשה דומה, במישור היחסים שבינו לבין התובע. בתשובה לתגובת הנתבעים, מוסיף התובע וטוען כי הנתבעים נמנעו מלהתעמת בתגובתם עם הטענה בדבר דלות גרסתם בכתב ההגנה. כמו כן, עפ"י הפסיקה הלכת סוויסה אינה חלה על נתבעים בלבד ועצם העובדה שבקשה לדחיית מתן עיון במסמכים מוגשת ע"י תובע ולא ע"י נתבע, אין בה, כשלעצמה, כדי להוות טעם מספק לדחיית הבקשה. זאת ועוד; אין מניעה לדחות עיון בהקלטות, גם אם הן של שיחות שהתנהלו בין בעלי הדין. בענייננו, אין מדובר במבחן זיכרון שהתובע מבקש לערוך לנתבעים ולצד ג', כי אם בצפייה לגיטימית מצד התובע, כי בטרם יתאפשר לנתבעים ולצד ג' לעיין בראיותיו, יתכבדו ויספקו גרסה עובדתית עניינית. 6. בהתאם להחלטתי מיום 2.11.10 העביר ב"כ התובע את התמלילים נשוא הבקשה לעיוני. 7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובתמלילי השיחות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן: א. בהלכת סוויסה נקבע (סע' 7), כי למרות שהגישה הכללית בתיקים אזרחיים מחייבת בדרך כלל משחק בקלפים פתוחים, וכפועל יוצא מכך, הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב ולא להיות מופתע, אזי קיימים עדיין מקרים שבהם בית משפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב. כב' המשנה לנשיא ש. לוין ציין בסעיף 7 לפסק הדין: "השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין...". ב. העיגון הסטטוטורי להפעלת שיקול הדעת הינו בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א") הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר" וכן בתקנה 120 (ב) לתקסד"א, המסמיכה את בית המשפט שלא ליתן צו גילוי מסמכים "אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן...". בהחלטה שניתנה ע"י כב' הש' ה' גרסטל ביום 13.12.04 בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד, ואוזכרה ע"י ב"כ הנתבעים בתגובה לבקשה, נאמר: "כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן בכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחייה גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו. אלא, שמשעסקינן בתביעה כספית רגילה, שבה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות - אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד אחד יתרון דיוני גרידא על פני הצד האחר (בר"ע (ת"א) 13882/97 בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (לא פורסם) ". בהמשך, קובעת כב' הש' גרסטל כי "כעקרון, מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה אין להגביל את הלכת סוויסה למקרים של תביעות נזיקין בלבד, וניתן להחילה גם מקום בו הנתבע מכחיש באופן גורף האירוע נשוא התביעה (ראה, למשל: בש"א (י-ם) 386/00 בנק אינווסטיק כללי נ' Tonedoor Ltd (לא פורסם) ). יחד עם זאת, בעצם ההכחשה אין די, ותנאי נוסף לדחיית העיון (מבלי לקבוע רשימה סגורה) הוא שהנתבע אינו מספק כל גירסה עובדתית משלו, ואינו כופר בטענות התובע באופן מפורש - אחת לאחת". ד. מכתב התביעה המונח בפני עולה כי עסקינן בתביעה כספית בגין הפרת הסכם ונזיקית, שבה שני צדדים אוחזים בראיות במידה שווה פחות או יותר, כאשר כל צד סיפק גירסה עובדתית שונה. מעיון בבקשה עולה כי ההסבר העיקרי של התובע לטענתו כי קיים חשש ממשי שהנתבעים וצד ג' ישנו ויתאמו גרסותיהם לראיות המצויות בהקלטות ובתמלילים הינו שגרסתם של הנתבעים מתכחשת וכוללנית ואינה טורחת להתעמת עם גרסת התובע, בפרט בנקודות המחלוקת העיקריות. לפיכך, טוען התובע, כי מסירת התמלילים בשלב זה, תפגע ביכולתו של ביהמ"ש להגיע לחקר האמת. אין בידי לקבל טענה זו. מעיון בכתב ההגנה, המשתרע על פני 23 עמודים עולה כי המשיבים מספקים גרסה עובדתית נגדית ואין לומר כי הם נוקטים בהכחשה כללית. בעמודים 1-12 לכתב ההגנה הנתבעים מפרטים את השתלשלות העניינים ואת גרסתם. למשל, טוענים הנתבעים כי ידוע להם רק על פגישת היכרות אחת אותה יזם התובע, עם נציג של בנק גדול וידוע, אשר ממילא לחברה ציבורית בגודלה ובמעמדה של נתבעת 1 די היה בשיחת טלפון על מנת לקבוע פגישה עם מי מנציגיו; ההסכם הנטען מעולם לא נכרת וממילא לא הופר; ההסכם הנטען מעולם לא אושר כדין; התובע אינו זכאי לשכר ראוי בגין עסקת המימון, לא כל שכן בשיעור העמלה הנטענת. בהמשך כתב ההגנה (עמ' 13-23) מתייחסים המשיבים לסעיפי כתב התביעה, תוך שהם מכחישים באופן פרטני את סעיפי כתב תביעה שונים, תוך מתן גירסה נגדית. יצוין כי צד ג' הגיש כתב הגנה מטעמו ביום 2.11.10 ועל כן, מתייתרת הטענה כי צד ג' טרם נתן גירסתו. משדחיתי את הסברו של התובע מדוע עיון מוקדם במסמכים יקשה על ירידה לחקר האמת ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, לא מצאתי בסיס לקביעה כי מסירתם לעיון הנתבעים, תפגע בגילוי האמת. ה. למעלה מן הצורך אוסיף כי בנסיבות אלה, היה וידחה העיון, החקירה הנגדית תהפוך מבחן זיכרון לנתבעים ולא מצאתי כי הדבר יועיל לבירור המחלוקות בין הצדדים. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' הש' אוקון בת.א. (ת"א) 30154/94 עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל ואח' נ' בית אבות גאולה בע"מ ואח' : "ובסופו של יום : ההליך המשפטי אינו זירה מתאימה למלחמת הזכרון מכני בזכרון האנושי. מלחמה כזו, נדמית למלחמת תדמיות. לא זהו הקוד של המאבק המשפטי. ההליך המשפטי אל לו להפוך למאבק חד מימדי המצומצם לשאלת הזכרון, בו יכול כל צד לטמון לרעהו פח יקוש ולהפוך שתיים שלוש קלטות למיען מתלים, עליהם יסמוך אחד הצדדים את יהבו במטרה להביך את רעהו ולהשיג יתרונות של אווירה. במקרה זה מדובר בשיחה בין בעלי הדין, ומן הראוי כי שיחה זו תהיה פרושה לפניהם כבר משלב זה של ההליך". לסיכום: דין הבקשה להידחות. ב. התובע יישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ +מע"מ. ג. התובע ימציא לנתבעים העתק מההקלטות והתמלילים תוך 10 ימים מקבלת החלטה זו. ד. נציג התובע יפנה ללשכתי על מנת לקבל את המסמכים המצויים במעטפה - חזרה. שמיעת ראיותדיוןהקלטהראיות