קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה לאחר התיישנות של מספר ימים בלבד: מבוא 1. מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, מכוח פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים. 2. התובע, יליד 16.2.1984, נפגע ביום 9.4.01 במהלך משחק כדורסל וסבל מחבלה בברך שמאל (להלן: "התאונה"). 3. התובע נבדק בבית חולים "וולפסון" ולאחר מכן המשיך במעקב וטיפול ביחידה לפגיעות ספורט בבית החולים שם אובחן כסובל מקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל עם חוסר יציבות של הברך. ביום 19.10.04 התובע עבר ניתוח בברך. התובע צרף לתביעתו חוות דעת ערוכה על ידי ד"ר אליהו טל אשר העריך את נכותו בשיעור 28%. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר דוד הנדל, העריך את נכותו של התובע בשיעור של 10%. 4. התביעה הוגשה ביום 22.2.05. בכתב ההגנה טענה הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות. ביום 30.5.05 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (בש"א 167268/05) . הבקשה נדונה על ידי כבוד השופט קידר אשר קבע בהחלטתו מיום 17.8.05 כי מן הראוי לדחות ההכרעה בשאלת ההתיישנות עד למתן פסק דין ברע"א 4384/03 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אמיתי דוד, . לאחר שניתן פסה"ד בע"א 1806/05 הראל חב' לביטוח נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (לא פורסם, 21.5.08) (להלן: "פרשת אמיתי") שם נדונה והוכרעה מחלוקת הפוסקים בשאלת מועד התגבשותה של עילת התביעה ותחילת מרוץ ההתיישנות, בתביעה על פי פוליסת נכות מתאונה, ונפסק בעניין זה כי תקופת ההתיישנות נמנית ממועד ארוע התאונה ומשהתובע עמד על המשך ההליכים, נקבע התיק להוכחות. 5. עוד יצויין כי חרף העובדה שבקשה לדחיית מועד הדיון נדחתה, התובע התייצב לישיבת ההוכחות ללא בא כוחו. על אף שהדיון נקבע להוכחות ולסיכומים בעל פה, לפנים משורת הדין ונוכח העדר ייצוג לתובע הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. שאלת ההתיישנות 6. סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:" חוק חוזה ביטוח" או "החוק") קובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". כפי שנפסק בע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד מח (3) 441, 454, סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, מקצר את תקופת ההתיישנות בכל הנוגע לתביעה על פי פוליסת ביטוח, לשלוש שנים. בית המשפט דן בפרשנות המונח "תביעה לתגמולי ביטוח" שבסעיף 31 לחוק וקבע כי: "מירוץ ההתיישנות מתחיל עם קרות מקרה הביטוח ומסתיים עם הגשת התביעה לבית המשפט". 7. בפסק הדין ב"פרשת אמיתי" הוכרעה מחלוקת פוסקים בשאלת מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות על פי פוליסה לביטוח בגין נכות מתאונה ונפסק כי מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ארוע התאונה באופן שאין רלבנטיות למועד התגבשות הנכות. מכאן שתקופת ההתיישנות, בת שלוש השנים, הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, נמנית מיום ארוע התאונה, כדברי כב' השופט רובינשטיין: "דומה כי אין להקל ראש בחשיבותה של וודאות הן למבטח והן למבוטח, באופן שמועד תחילת תקופת ההתיישנות יהא נהיר ובלתי מותנה בגורמים משתנים שאין לצדדים שליטה עליהם... מטעם זה ועל פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, יש לבחון את תקופת ההתיישנות ממועד ארוע התאונה...". עוד ראוי להפנות לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה: "בענייננו, קבע חוק חוזה ביטוח בסעיף 31 כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". בהוראה זו, קבע חוק חוזה ביטוח הסדר מיוחד לתחום הביטוח בשני מובנים: האחד - הוא קיצר את תקופת ההתיישנות הכללית משבע שנים לשלוש שנים; והשני - הוא קבע כי עילת התובענה לצורך הענין, שממנה ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות, היא "מקרה הביטוח". בסעיף 53 לחוק הוגדר המושג "מקרה ביטוח" בשים לב לאופי הביטוח בו מדובר. בביטוח תאונה - מקרה הביטוח הוא ארוע התאונה שקרתה; בביטוח מחלה - מקרה הביטוח הוא המחלה שחלה בה המבוטח; ובביטוח נכות - מקרה הביטוח הוא הנכות שלקה בה המבוטח" (פסקה 7 לפסה"ד). כן ראה לעניין זה, רע"א 1395/00 צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 28.3.00). בית המשפט העליון שב וחזר לאחרונה על ההלכה שנפסקה ב"פרשת אמיתי" בפסה"ד ברע"א 7551/09 בן אבי נ' הראל חברה לביטוח (טרם פורסם, 31.12.09). כן ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (מחוזי חיפה) 603/08 גודס גיא נ' כלל חב' לביטוח בע"מ (לא פורסם, 10.1.10). 8. ומן הכלל אל הפרט - בעת אירוע התאונה התובע היה התובע כבן 17. סעיף 10 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע כי:"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה - עשרה שנה". מכאן שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום 16.2.02 - המועד בו מלאו לתובע 18 ומגיעה אל קיצה, שלוש שנים לאחר מכן, ביום 16.2.05. משהתביעה הוגשה ביום 22.2.05, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, הרי שבהעדר נסיבות מיוחדות המאריכות את תקופת ההתיישנות - דינה להדחות מחמת התיישנות. טענות התובע 9. התובע טוען להארכת תקופת ההתיישנות מכמה טעמים שעיקרם; מועד התגבשות הנזק - לטענת התובע נזקו התגבש סופית רק לאחר הניתוח שעבר ביום 19.10.04. אי ידיעת העובדות המהוות עילת התובענה - התובע טוען כי נודע לו לראשונה על זכותו לתבוע תגמולי ביטוח בגין התאונה רק מספר חודשים לפני הגשת התביעה וזאת מפי דודו שהינו עו"ד ורק בעקבות המלצתו, פנה בספטמבר 2004, לעו"ד רבי על מנת שיטפל בתביעה. לטענת התובע יש להחיל בנסיבות העניין את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. הודאה בקיום הזכות - התובע טוען כי מכתבי תשובה שנשלחו על ידי הנתבעת בימים 18.1.05 ו- 17.2.05, מבלי שצויין בהם "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות" מהווים הודאה בקיום זכותו לתגמולי ביטוח, כמובנה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן יש למנות את מרוץ ההתיישנות ממועד משלוח המכתבים האמורים. חוסר תום לב - התובע מוסיף וטוען כי היה על הנתבעת להבהיר במכתביה כי התביעה עלולה להתיישן ומשלא ציינה מפורשות במכתביה "מבלי לפגוע בטענת ההתיישנות" יצרה מצג שווא ופעלה בחוסר תום לב, באופן המצדיק הארכת תקופת ההתיישנות. אחור מזערי - לטענת התובע משהתביעה הוגשה באיחור של 6 ימים בלבד לא חלים כל אותם רציונאלים העומדים בבסיס קביעת תקופת התיישנות במיוחד כשמדובר בתקופת התיישנות קצרה מהרגיל ובפוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים שהינה, על פי הנטען, בעלת אופי סוציאלי ובהתחשב בכך שמרבית התלמידים ובני משפחותיהם אינם מודעים לה ולזכויותיהם על פיה. טענות הנתבעת 10. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות מכח ההלכה שנפסקה בפסה"ד ב"פרשת אמיתי" על פיה יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד אירוע התאונה. הנתבעת טוענת כי טענות התובע באשר לתחולת סעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות, לא נטענו בכתב התביעה ואף לא בכתב תשובה לפיכך הינן בגדר הרחבת חזית אסורה. לחלופין טוענת הנתבעת כי דין טענות התובע להדחות לגופן ודין התביעה להדחות מחמת התיישנות. דיון 11. לאחר שבחנתי טענות הצדדים סבורה אני כי בנסיבות העניין אין בידי התובע להצביע על נסיבות המצדיקות הארכת תקופת ההתיישנות. לפיכך משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים מיום הגיעו של התובע לגיל 18, דינה להדחות מחמת התיישנות. אפרט נימוקי בהתייחס לכל אחת מהטענות שנטענו על ידי התובע בעניין זה. מועד התגבשות הנזק 12. טענת התובע למניין תקופת ההתיישנות ממועד התגבשות הנזק - לאחר הניתוח בברך מאוקטובר 2004 - עומדת בניגוד להלכה שנפסקה בפסה"ד ב"פרשת אמיתי" על פיה מרוץ ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה מתחיל להמנות מיום התאונה באופן שאין רלבנטיות למועד התגבשות הנכות לפיכך דין טענה זו להדחות, ראה לעניין זה, דברי כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, ברע"א 7551/09 בן אבי נ' הראל חברה לביטוח הנ"ל :"בפסק-הדין בעניין אמיתי נקבע במפורש כי אפשר שתחילת מרוץ ההתיישנות תהיה קודם לקביעת שיעור הנכות הצמיתה. בהקשר זה נכתב כי "מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד הארוע שהוליד את הנזק ועם גילויו של הנזק, ולא במועד בו קיימת אפשרות לעמוד על מלוא היקפו של הנזק". הרחבת חזית אסורה 13. צודקת הנתבעת בטענתה כי טענות התובע בכל הנוגע לתחולת החריגים הקבועים בסעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות, כמו גם הטענות בעניין הפרת חובת תום הלב, מהוות הרחבת חזית אסורה, בהעדר כל טענה בעניין זה בכתב התביעה. בע"א (מחוזי ת"א) 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 12.6.06) התייחס כב' השופט שנלר להרחבת חזית בנסיבות דומות וציין: "המערערת הגישה תביעתה לאחר תקופת ההתיישנות, והדבר אף עולה ברורות מכתב התביעה. חרף זאת התעלמה המערערת משאלת ההתיישנות ולא פירטה בתביעתה, עובדות שיהיה בהן, אם יוכחו, להאריך את תקופת ההתיישנות, על אף שהנטל מוטל עליה, או שיהיה בהן לדחות את טענת ההתיישנות. גם לאחר הגשת כתב ההגנה, במסגרתו נטענה טענת ההתיישנות, לא מצאה המערערת לנכון להגיש כתב תשובה. דהיינו, שלפי כתבי הטענות אין בפנינו כל בסיס להארכת תקופת ההתיישנות..". כן ראה דברי כבוד השופט טירקל, בע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464, 747: "אם רצו התובעים לפתוח פתח לדיון בטענתם כי התביעה לא התיישנה- בין מן הטעם שהליקויים נוצרו במועד מאוחר מזה שטענו המשיבים ובין מן הטעם שנעלמו מהם מסיבות שלא היו תלויות בהם, שאותן לא יכלו למנוע- היה עליהם להגיש כתב תשובה ולטעון בו את העובדות המבססות טענות אלה..." בענייננו, חרף העובדה שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, התובע לא טען ולא פירט בכתב התביעה את העובדות המבססות תחולת סעיפים 8 ו/או 9 לחוק ההתיישנות או את טענתו בדבר חוסר תום לב של הנתבעת. בנסיבות אלה, דין הטענות האמורות להדחות מחמת היותן בגדר הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך ובכדי שלא להותיר אבן לא הפוכה אציין כי דין הטענות האמורות להדחות גם לגופם של דברים. אי ידיעת העובדות המהוות עילת התובענה 14. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע: "במידה שנעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילות התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עובדות אלה". טענת התובע כי נודע לו על האפשרות להגיש תביעה על פי הפוליסה, חודשים ספורים עובר להגשת התביעה וזאת לאחר שדודו שהינו עו"ד במקצועו, יידע אותו על כך, לא זו בלבד שמהווה הרחבת חזית אסורה אלא שהתובע אף לא עמד בנטל להוכיחה משלא זימן לעדות את הוריו. לא זו אף זו, על המבקש להתלות בהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות להוכיח כי העובדות המהוות עילת התובענה נעלמו ממנו מסיבות שאינן תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למונען. מועד פנייתו של התובע ליעוץ משפטי כמו גם המועד בו יעץ לו דודו, עו"ד ציון ברק שאף יצג אותו בתחילת ההליכים, בדבר זכויותיו על פי הפוליסה, הינו שרירותי ולא הוכח ואף לא נטען כי לא היה בידי התובע, לפנות ליעוץ משפטי בשלב מוקדם יותר. מעבר לכך שהתובע לא ציין בכתב התביעה או בתצהירו מהו המועד בו פנה לראשונה לייעוץ משפטי ומהו המועד בו נודע לו ולהוריו לראשונה על האפשרות לתבוע תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, הרי שלא הוכח כי נמנע ממנו לברר את העובדות הרלבנטיות בסמוך לאחר התאונה ובמסגרת תקופת ההתיישנות, ראה לענין זה, ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 2071/99 שמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 15.5.00) שם נפסק מפי כב' השופטת קובו :"כאמור תמימי דעים כולם כי המערער אכן לא ידע על היותו מוטב על-פי הפוליסה משום שלא ידע על קיומה כלל. ידיעתו של המערער על הפוליסה היא פועל יוצא של היוועצות אצל עורך הדין. משום כך הדעת נותנת כי אילו היה פונה עוד לפני כן אל עורך דין היה יודע קודם לכן על קיומה של הפוליסה. פנייה להיוועצות אצל עורך דין, או פנייה למוסד שבין כתליו נפגע המערער, היא בגדר פעולה מתבקשת שעל הנפגע בתאונה לנקוט בזהירות סבירה כדי לברר את זכויותיו...כמו כן אין תימוכין בחוק לכך שמרוץ ההתיישנות יחל רק לאחר שהקטין יפנה להתייעץ באשר לזכויות העומדות לו עקב הפגיעה...". כן ראה פסק דינו של כב' השופט קידר בת.א (שלום ת"א-יפו) 25456/03 קרן נורית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 21.11.06). לפיכך, משלא הוכח כי התובע לא יכול היה לגלות את העובדות המהוות את עילת התובענה לו היה פועל בזהירות סבירה לברור זכויותיו, דין הטענה לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות להדחות . הודאה בזכות 15. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע בזו הלשון: "הודה הנתבע בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש משום ביצוע מקצת הזכות דינו הודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה"- למעט הודאה שהיה עימה טיעון ההתיישנות". התובע פנה באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד רבי, לנתבעת באמצעות החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן: "סוכנות הביטוח"), בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, במכתבים מימים 8.12.04 ו- 28.12.04. במכתב תשובה מיום 18.1.05 השיבה סוכנות הביטוח כי "על מנת להגיש תביעה, יש למלא את טופס התביעה המצ"ב...". במכתב מיום 17.2.05, שנכתב למעשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, השיבה סוכנות הביטוח: "הננו לאשר בזאת קבלת מכתבכם. כלל חברה לביטוח תעדכן אתכם בקרוב לגבי המשך הטיפול". מעבר לכך שהטענה לתחולת סעיף 9 לחוק ההתיישנות מהווה גם היא הרחבת חזית הרי שלצורך הפסקת מרוץ ההתיישנות, מכח סעיף 9 לחוק, נדרשת הודאה מפורשת בזכות שנערכה בכתב או בפני בית משפט וזאת לא הוכח בענייננו שכן במכתבי סוכנות הביטוח אין הודאה בזכאותו של התובע לתגמולי ביטוח, ראה לעניין זה, רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (לא פורסם 16.8.05) וע"א (מחוזי ת"א-יפו) 2071/99 הנ"ל. חסר תום לב המוביל להארכת תקופת ההתיישנות אין חולק כי על הנתבעת - כמבטחת, חלה חובה לקיים את חוזה הביטוח, בתום לב ובדרך מקובלת. יחד עם זאת, הטענה לחוסר תום לב מצד הנתבעת לא זו בלבד שלא נטענה בכתב התביעה אלא שבנסיבות העניין איני סבורה כי יש לראות בנתבעת כמי שנהגה בחוסר תום לב, בטיפול בתביעתו של התובע, באופן שקיימת הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות. בהקשר זה של טענת ההתיישנות, נפסק כי מקום בו המבטחת "הרדימה" את המבוטח או נתנה לו להאמין כי הינה מטפלת בדרישתו לקבלת תגמולי ביטוח תוך ויתור על טענת ההתיישנות - לא תוכל להבנות מטענת התיישנות. בענייננו, אין בידי התובע כדי להצביע על מכתב או מסמך כלשהו, ממנו ניתן היה להבין כי הנתבעת התחייבה לטפל בדרישתו לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, תוך יצירת מצג של ויתור משתמע על טענת התיישנות דוגמת הנסיבות שנדונו בע"א 3418/06 בן נתן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 21.11.07). עצם העובדה שהתובע הגיש דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, טרם חלוף תקופת ההתיישנות ונענה על ידי סוכנות הביטוח כי עליו למלא טופס תביעה או כי תביעתו הועברה לנתבעת אשר תעדכן אותו בדבר המשך הטיפול, אין בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות גם אם לא צויין בכותרת המכתב כי אין בו משום ויתור על טענת ההתיישנות. עצם הגשת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, ראה לעניין זה פסה"ד בעניין ג'רייס ברבארה הנ"ל. בע"א (תל-אביב יפו) 2426/04 מזל נחום נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 27.2.08), נפסק כי אין זה מחובתה של חברת הביטוח להודיע למבוטח את דבר חלוף תקופת ההתיישנות שכן הטלת חובה על בעל דין להזהיר את בעל דינו הפוטנציאלי, מפני סכנת ההתיישנות אינה אלא "מידת חסידות" שאינה בגדר הדין. כן ראה ע"א 2946/03 קל וחומר לבנייה ולשיווק 1985 בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 12.6.06) , שם נדונה טענה להארכת תקופת ההתיישנות בגין הודאה במקצת הזכות ומכח חובת תום הלב, מקום בו מבטחת שילמה תגמולי ביטוח על פי סכומי נזק חלקיים אשר אושרו על ידה, בעוד שהתביעה בגין יתרת סכומי הנזק, השנויים במחלוקת, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט שנלר, דחה את הטענה כי יש לראות בדו"ח השמאי אשר בחן את הנזק מטעם המבטחת או בתשלום תגמולי ביטוח, בגין נזקים שאושרו על ידה, משום הודאה בכתב בזכות לקבלת תגמולי ביטוח. אשר לטענה בדבר הארכת תקופת ההתיישנות, בגין ניהול מו"מ, הדגיש בית המשפט כי ניהול מו"מ לכשעצמו, אין בו כדי להביא לעצירת מרוץ ההתיישנות בנסיבות בהן לא הונחה תשתית עובדתית לתמיכה בטענה בדבר ניהול מו"מ בחוסר תום לב או יצירת מצג שווא בעניין זה. בענייננו, לא הוכח כי הנתבעת השיבה על פנייתו של התובע לגופו של עניין תוך ויתור מפורש או משתמע על טענת ההתיישנות ויצויין כי התובע היה מיוצג בעת פנייתו לסוכנות הביטוח ו/או לנתבעת כך שהיה בידו להגיש תביעה לבית המשפט, במסגרת תקופת ההתיישנות. אחור מזערי ואופייה הסוציאלי של הפוליסה 17. לא ניתן לשעות לטענת התובע כי משהתביעה הוגשה באיחור של 6 ימים בלבד, לא מתקיימים כל אותם רציונאליים העומדים ביסוד קביעת תקופת התיישנות וכי בנסיבות אלה ובהתחשב באופיה הסוציאלי של הפוליסה יש לדחות טענת ההתיישנות. קביעת מועדים וזמנים, הינה מטבעה, קביעה שרירותית וכידוע, חריגה, ולו ביום אחד, ממועדים שנקבעו, עלולה לעיתים, לגרור תוצאות קשות של פגיעה בזכויות מהותיות. לפיכך, משהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה ביטוח, דינה להדחות מחמת התיישנות. סיכום 18. מהנימוקים האמורים ראיתי לקבוע כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות. משהתובע עמד על המשך ההליכים לאחר שניתן פסה"ד ב"פרשת אמיתי" ונפסקה הלכה על פיה תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות ממועד ארוע התאונה, ראיתי לחייב בתובע בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. הסכום האמור ישולם תוך 45 יום מהיום אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. התיישנות