הוספת תעודת זהות לפסק דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוספת תעודת זהות לפסק דין: 1. החלטה זו היא בארבע בקשות: בקשה משולבת של התובעת להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין ולתיקון טעות הסופר, ובקשה משולבת של ענבל X ת.ז. X (להלן - X) לביטול פסק דין מיום 02/05/05 ולמתן רשות להתגונן. תיאור ההליכים 2. עסקינן בתביעה ממוכנת בסדר דין מקוצר. הנתבעת, כפי שצוינה בכתב התביעה ובפסק הדין שניתן ביום 02/05/05 בהעדר הגנה, היא "X ענבל X ת.ז. X " (להלן - הנתבעת); התביעה, המסתכמת בסך 3,568 ₪ קרן והיא בגין חוב ארנונה נטען לדירה ברח' יצחק טוניק 19, ירושלים (להלן - הדירה) עבור שנת 2003 (2,144 ₪) ועבור שנים קודמות (1,424 ₪). 3. התובעת פתחה תיק הוצל"פ 03-12796-06-0 לביצוע פסק הדין (להלן - תיק ההוצל"פ) תוך ששם החייבת שצוין בתיק ההוצל"פ (כפי שעולה מהאזהרה בתיק ההוצל"פ, שצורפה כנספח א' לבקשה לביטול פסק הדין) הוא "X ענבל ת.ז. X " (דהיינו, שמה של X, תוך הורדת חלק משם הנתבעת לפי פסק הדין (X), עם מספר תעודת הזהות של הנתבעת). 4. האזהרה הומצאה לX ביום 28/10/07 על פי כתובתה של X (שד' יעקב 28, ראשון לציון). 5. למחרת יום המצאת האזהרה אליה, הגישה X בקשה כצד ג' לתיק ההוצל"פ, ובה ביקשה "לבטל את החוב באופן דחוף" תוך שציינה כי "עד כה לא קיבלתי הזמנה לדין ופתאום אני מקבלת הוצל"פ עם טעות 6. אין בפני העתק של החלטת ראש ההוצל"פ בבקשת X לאחר קבלת תגובת התובעת (אף צד לא צירף את ההחלטה), אך בהמשך (בפברואר 2008) קיבלה X הודעה במסגרת תיק ההוצל"פ, שלפיה עוקל רכבה. 7. בעקבות כך שוב פנתה X לראש ההוצל"פ, בבקשה מיום 28/02/08, וביקשה לבטל את העיקול על רכבה על סמך החלטת ראש ההוצל"פ מיום 07/11/07. 8. ביום 03/12/07 החליט ראש ההוצל"פ, כנראה בעקבות בקשה של התובעת לתקן את מספר תעודת הזהות של החייבת בתיק הוצל"פ למספר תעודת הזהות של X, כי: "מספר הזיהוי הרשום בתיק הינו מספר הזיהוי הרשום בפסק הדין. ככל שטוען הזוכה, כי חלה טעות בפסק הדין עליו לפנות בהליך מתאים אל בית המשפט מומסך, שכן ראש ההוצאה לפועל אינו מעביר את פסק הדין תחת שבט ביקורתו, וזאת אף אם היה סבור, כי בפסק הדין חלה טעות". 9. כעבור שלושה חודשים (ביום 05/03/08), הגישה התובעת את בקשתה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין ולתיקון טעות הסופר. טעות הסופר, שתיקונה נתבקש, הוא תיקון מספר תעודת הזהות של הנתבעת לזה של X. לא נתבקש תיקון שם הנתבעת, אף שבבקשה לתיקון טעות הסופר צוינה הנתבעת כ"X ענבל" (ללא השם הנוסף "X" שהופיע בכתב התביעה ובפסק הדין). 10. כעבור ארבעה ימים, ביום 09/03/08, הגישה X את בקשתה לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן. טענות הצדדים 11. לטענת X, כתב התביעה מעולם לא הומצא לה; נודע לה על ההליך רק בעקבות המצאת האזהרה בתיק ההוצל"פ (ללא העתק מפסק הדין) בחודש נובמבר 2007; היא קיבלה העתק מפסק הדין רק ביום 28/02/08, כשפנתה למשרד ב"כ התובעת בעקבות עיקול הרכב; רק בעקבות פניה לעורך דין, למחרת יום קבלת ההודעה על עיקול הרכב, היא הבינה כי היה עליה להגיש בקשה לביטול פסק הדין. לגוף הענין טענה X כי על פי חוזי השכירות שלה לשנים הרלבנטיות (שעותקים מהם - שניים בסך הכל - צורפו לבקשתה) היה עליה לשלם רק שליש מהארנונה, והיא שילמה את כל חלקה בחיוב הארנונה לשנת 2002, לאחר קבלת הנחה בשיעור 80% עקב היותה סטודנטית, וכן שילמה סך 153.80 ₪ עבור שנת 2003 (קבלות צורפו לבקשתה). 12. לטענת התובעת, בקשתה של X לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, מאחר ולכל המאוחר נודע לX על פסק הדין בחודש נובמבר 2007, בעת שהומצאה לה האזהרה בתיק ההוצל"פ, ועל כן היא זקוקה להארכת מועד לשם הגשת הבקשה, דבר המחייב טעם מיוחד שיירשם, ואין כל טעם כאמור. כן טענה, כי ההליך הנכון והראוי לתקיפת חיוב הארנונה הוא השגה וערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 (להלן - חוק הערר). עוד טענה התובעת כי כל המחזיקים בדירה חייבים בארנונה ביחד ולחוד, כך שגם טענת ההגנה של X, לפיה היא חייבת רק בשליש מהארנונה ושילמה אותו, לא תועיל לה. התוצאה 13. לאחר שנתתי את דעת לטענות הצדדים ולנסיבות המקרה, אני מוצא כי יש לדחות את בקשת התובעת לתקן טעות סופר בפסק הדין וכי יש לקבל את בקשתה של X לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן. בהמשך אפרט את הטעמים לכך. הבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין 14. דין הבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין להידחות מהטעם הפשוט שלא נפלה בפסק הדין כל טעות סופר. פרטי הנתבעת על פי פסק הדין זהים לפרטי הנתבעת על פי כתב התביעה, ועל כן, כאמור, לא נפלה בפסק הדין כל טעות סופר בציון פרטי הנתבעת. ניתן היה להיענות לבקשה לתיקון טעות סופר בנוגע לפרטי הנתבעת, כפי שנרשמו בפסק הדין, רק אם פרטים אלה לא תאמו לפרטים שצוינו בכתב התביעה ועל מנת להתאים את הפרטים בפסק הדין לאלה שצוינו בכתב התביעה, וכאמור אין זה המקרה. הטעות (בין שזו טעות סופר ובין טעות אחרת) נפלה בכתב התביעה. בראש ובראשונה על התובעת לתקן את שם הנתבעת בכתב התביעה, ואחר-כך עליה לבצע המצאה לנתבעת על פי הפרטים המעודכנים, ואחר-כך, אם לא תתגונן הנתבעת, תהיה התובעת זכאית לפסק דין נגד הנתבעת על פי הפרטים המעודכנים והנכונים. אין עסקינן באות שגויה שנפלה בשם הנתבעת, או בספרה שגויה שנפלה במספר תעודת הזהות שלה, אלא בציון מספר תעודת זהות שאין בינו לבין מספר תעודת הזהות של הנתבעת הנכונה (X) ולא כלום. אף אם X קיבלה הזמנה לדין והעתק מכתב התביעה, היא היתה רשאית להתעלם מהם, מאחר ומספר תעודת הזהות שצוין בהם אינו מספר תעודת הזהות שלה (ואפילו אינו קרוב לו), כך שהיתה רשאית לחשוב שאין המסמכים מתייחסים אליה, ובצדק מנע ראש ההוצאה לפועל נקיטת הליכי הוצל"פ נגד X מאחר ומספר תעודת הזהות שצוין בפסק הדין אינו מספר תעודת הזהות שלה. הדברים מקבלים משנה תוקף, אם ניזכר ששם הנתבעת בכתב התביעה ובפסק הדין כלל גם את השם "X" שאינו מהווה חלק משמה של X, פרט שממנו בחרה התובעת להתעלם בבקשה לתיקון טעות סופר. 15. אוסיף, במאמר מוסגר, כי לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט לתקן טעות סופר בפסק דין, שלא בהסכמת כל בעלי-הדין, רק תוך 21 יום ממועד נתינתו. מאחר ובקשת התובעת הוגשה זמן רב לאחר מכן, וגם למעלה מ-4 חודשים לאחר שX ציינה מפורשות בפנייתה לתיק ההוצל"פ ביום 29/10/07 (שאליה אף צורף צילום מתעודת הזהות שלה) כי מספר תעודת הזהות של החייבת בתיק ההוצל"פ אינו מספר תעודת הזהות שלה, זקוקה התובעת להארכת המועד, כפי שאכן ביקשה. מאחר והמועד להגשת בקשה לתיקון טעות בפסק הדין קבוע בחיקוק, הארכתו טעונה טעם מיוחד שיירשם (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984), ולא פורטו בבקשה נסיבות כלשהן היכולות לשמש טעם מיוחד. בקשת X לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן 16. הלכה למעשה, הבקשה לביטול פסק הדין מתייתרת, נוכח דחיית בקשת התובעת לתיקון טעות סופר בפסק הדין. התובעת הגיעה למבוי סתום, נוכח הטעות שנפלה אצלה בציון פרטי הנתבעת בכתב התביעה. על פי החלטת ראש ההוצל"פ, אין היא יכולה להוציא את פסק הדין לפועל נגד X, מאחר ומספר תעודת הזהות של הנתבעת לפי פסק הדין אינו מספר תעודת הזהות של X, ואין אדם ששמו ומספר תעודת הזהות שלו תואמים לאלה הרשומים בפסק הדין. הטעות של התובעת גרמה לכך שקיבלה פסק דין נגד אדם שאינו קיים. בנסיבות אלה התובעת זקוקה לתיקון פרטי הנתבעת בכתב התביעה ולהמשך ההליכים נגד הנתבעת הנכונה, היא X. 17. כך או כך, ואף אם נראה את פסק הדין כמתייחס אל X, דינה להתבטל ויש מקום למתן רשות להתגונן לX, כפי שיובהר בהמשך. 18. צודקת X כי לא הומצאו לה הזמנה לדין והעתק מכתב התביעה, ובנסיבות אלה פסק הדין שניתן בהעדר הגנה פגום וX זכאית לביטולו מחמת חובת הצדק ללא תלות בסיכוי הגנתה. 19. עיון באישור המסירה היחיד המונח בפני (צורף כנספח י"ג לתצהיר X התומך בבקשתה לביטול פסק הדין ומתן רשות להתגונן (להלן - תצהיר X); התובעת לא צירפה כל אישור מסירה אחר) מעלה כי ההמצאה של ההזמנה לדין וכתב התביעה בוצעה למר תאודור מנור ברח' הרדוף 32 להבים. בסעיף 19 לתצהירה הצהירה X כי היא ובני משפחתה מעולם לא התגוררו בכתובת זו. לא רק שלא מצאתי בתגובת התובעת כל טענה נגדית בענין זה, אלא אף עולה משני חוזי השכירות שצורפו לתצהיר X (נספחים ח' ו-ט' לתצהיר) כי "מנור" הוא שם משפחתה של המשכירה לX ורח' הרדוף 32 להבים היא הכתובת של המשכירה, ולא של X (ראו סעיף 21 בחוזה נספח ח' וסיעף 22 בחוזה נספח ט'). על כן וכאמור, כתב התביעה וההזמנה לדין כלל לא הומצאו לX וכלל לא היה מקום למתן פסק דין נגדה בהעדר הגנה. 20. אציין, למעלה מהצורך (מבחינת הבקשה לביטול פסק הדין), כי עולים מתצהיר X סיכויי הגנה אשר היו מצדיקים את ביטול פסק הדין, גם אם הביטול היה מכוח שיקול הדעת של בית המשפט, ולא מחובת הצדק, כפי שיפורט בהמשך. 21. עיון בחוזי השכירות (נספחים ח' ו-ט' לתצהיר X) מעלה לכאורה כי אין עסקינן במקרה שבו X ואחרים שכרו ביחד ולחוד את הדירה בשלמותה. מתוך עיון בחוזי השכירות עולה כי עסקינן בדירה "בת 3 חדרים כולל שני חדרי שירותים, מטבח ומרפסת שרותים" (ראו הסעיף הראשון במבוא בכל אחד משני החוזים) והושכר לX רק אחר מתוך שלושת החדרים בדירה ("החדר האמצעי שהינו אחד משלושת החדרים המצויים בדירה") "כולל שימוש בחדר השירותים הכולל אמבטיה ושירותים ובמטבח" (ראו הסעיף השני במבוא כל אחד מחוזי השכירות, וראו גם הרישא לסעיף 9 בכל אחד מחוזי השכירות). יוצא, לפחות לכאורה, כי X לא החזיקה בכל הדירה והיו בה שני חדרים, שלא היו בהחזקתה ושלא היתה לה זכות להשתמש בהם. בנסיבות אלה עולה, לפחות לכאורה: כי כלל לא היה מקום לרשום את X כמחזיקה של הדירה לצורך חיוב ארנונה; כי מכל מקום אין X חייבת ביותר משליש מהסכום הכולל של הארנונה עבור כל הדירה , וכי אין היא חייבת במלוא סכום הארנונה עבור כל הדירה ביחד ולחוד עם מי שהחזיק בשני החדרים האחרים בדירה. ראו בענין זה הגדרת "דייר משנה" בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; הגדרת "מחזיק" באותו סעיף, אשר מוציאה "דייר משנה" מגדר "מחזיק"; סעיפים 327-329 לפקודה האמורה; וכן סעיף 10 בכל אחד משני חוזי השכירות, שלפיו היה על X לשלם רק שליש מחיוב הארנונה הכולל בגין הדירה. 22. לענין טענת התובעת, כי היה על X למצות את טענותיה בדרך של השגה וערר לפי חוק הערר, הרי עסקינן בטענה לפי סעיף 3(א)(3) לחוק הערר (טענה שX אינה מחזיקה בנכס), שעל פי סעיף 3(ג) לחוק הערר ניתן להעלות בכל הליך משפטי ברשות בית המשפט. 23. נוכח האמור לעיל בדבר סיכוי הגנתה של X, יש מקום להיענות לבקשתה כי תינתן לה רשות להתגונן. 24. אף אם נראה את מועד המצאת האזהרה בתיק ההוצל"פ לX (ביום 28/10/07) כמועד המצאת פסק הדין אליה (אף שלא צורף לאזהרה העתק מפסק הדין והיא קיבלה עותק מפסק הדין רק ביום 28/02/08), באופן שהיא זקוקה להארכת מועד לשם הגשת בקשתה לביטול פסק הדין, דבר המחייב טעם מיוחד שיירשם, אני מוצא כי קיים טעם מיוחד כאמור ויש להאריך את המועד להגשת הבקשה. הטעם המיוחד נעוץ בנסיבות דלהלן: א. העובדה שX גילתה מיד עם היוודע לה על קיום פסק הדין (עם קבלת האזהרה) את התנגדותה לפסק הדין תוך נקיטת הליך המבטא את התנגדותה (הבקשה שהוגשה לתיק ההוצל"פ ביום 29/10/07, למחרת יום ההמצאה), אף אם הליך זה לא היה ההליך הנכון; ב. בנגזר מהאמור בס"ק א' לעיל - העובדה שהתובעת מודעת כבר מחודש נובמבר 2007 (ימים לאחר המצאת האזהרה לX) להתנגדותה של X לפסק הדין; ג. הועבדה שX פעלה שוב באופן מיידי (בבקשה לביטול העיקול על הרכב) כשהתברר לה כי ננקט נגדה הליך הוצל"פ נוסף; ד. העובדה שX אינה מיוצגת ובפניותיה הראשונות (כשפנתה בהתנגדויותיה לראש ההוצאה לפועל, ולא לבית המשפט) פעלה אף ללא ייעוץ משפטי; ה. העובדה כי פסק הדין ניתן שלא כדין, מאחר וההזמנה לדין וכתב התביעה כלל לא הומצאו לX; ו. סיכויי הגנתה של X לגוף הענין והעדפתו הטבעית של בית המשפט להכרעה לגוף הענין, מאשר הכרעה על פי מחדל זה או אחר של בעל-דין (מה גם שכאמור, לא היה מחדל כלשהו של X לפני מתן פסק הדין, ומחדלה היחיד, אם בכלל, היה פניה לראש ההוצל"פ במקום בפניה ישירה לבית המשפט). מעבר לכל האמור, נחזור לנקודה שבה התחלנו פרק זה. ממילא אין לתובעת מה לעשות עם פסק הדין, שעקב טעות שלה ניתן נגד אדם שאינו קיים, וממילא תיזקק היא לביטול פסק הדין ותיקון כתב תביעה (כך שX תהיה הנתבעת), או הגשת תביעה חדשה שבה X תהיה הנתבעת, על מנת לקבל פסק דין (אם יהיה מקום לכך) שניתן יהיה להוציאו אל הפועל נגד X. סוף דבר 26. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: א. בקשת התובעת לתיקון טעות סופר בפסק הדין נדחית. ב. פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 18/04/05 מבוטל. ג. כתב התביעה מתוקן (ללא צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים) באופן שהנתבעת היא X ענבל ת.ז. X , ולא כפי שצוין בכתב התביעה המקורי. ד. ניתנת לנתבעת רשות להתגונן ותצהירה מיום 06/03/08 בבש"א 6624/08 מהווה כתב הגנתה. ה. בשלב זה אין חיוב בהוצאות בגין הבקשות דנן. ענין ההוצאות בגין הבקשות דנן יישקל במסגרת פסיקת ההוצאות בתום ההליך בתיק העיקרי. תיקון פסק דיןמסמכיםמשרד הפניםתעודת זהות