החזקת אסיר בטחוני בהפרדה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת אסיר בהפרדה: 1. המשיב, אסיר בטחוני, מרצה עונש מאסר עולם לא קצוב בגין הרשעתו ברצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל, בתאריך 4.11.95 ומאז 19.12.95 הוא מוחזק בהפרדת יחיד. המבקש עותר להמשיך ולהחזיק את המשיב בהפרדת יחיד לתקופה של 6 חודשים נוספים החל מיום 7.1.11. 2. ביום 7.12.10 דחה ביהמ"ש העליון ברע"ב 8426/09 ואח' בקשות רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטות של בתי המשפט המחוזיים להורות על המשך החזקתו בהפרדת יחיד. בסעיפים 9-10 לפסה"ד אמרה כב' השופטת נאור 9. "... ניתן, לדעתי, בשל חלוף הזמן לשקול בהארכה הבאה שמן הסתם תתבקש שהות קצרה של המבקש עם אסיר נוסף או עם מספר אסירים נוספים, כגון לצורך תפילה במניין, והכל תחת פיקוח. אם חרף הבטחותיו והתחייבויותיו ינצל המשיב לרעה אפשרות זו, ניתן יהיה להפסיק את המפגש לאלתר. תהא זו מעין תקופת מבחן למבקש ואם לא יעמוד בה אין לו אלא על עצמו להלין [ראו והשוו: עניין ואנונו (בג"ץ 6565/08 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (, 6.7.2009); ובעקבותיו בג"ץ 6767/10 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (, 13.10.2010))]. 10. אמרתי כי לדידי ניתן יהיה לשקול אפשרות כזו בעתיד, בלי לקבוע מסמרות בדבר. אפשרות זו של ריכוך ההפרדה מעת לעת, בדרך שאינה הפרדה זוגית, כגון הוצאת המבקש לצורך תפילה עם אסירים אחרים והחזרתו להפרדה לאחר פרק זמן קצר, לא עלתה בדיון לפנינו. אלא, בטיעון העלה בא כוח המבקש דרישה גורפת לביטול ההפרדה בסייג של חזרה לתא בלילות [ראו והשוו: רע"ב 1675/08 גור נ' שירות בתי הסוהר (, 29.11.2010)]. בית המשפט המחוזי אם וככל שיתבקש להאריך שוב את ההפרדה יבחן אפשרות זו של ריכוך תנאי ההפרדה או אפשרות דומה לה". 3. המשיב מבקש להוציאו מהפרדת היחיד ולחלופין לאפשר לו להתפלל במניין ומסרב להחזקתו בהפרדה זוגית או ללמוד בחברתו של אסיר אחר למשך שעה פעם בשבוע או שבועיים, כפי שהוצע לו ע"י המבקש (ראה התגובה בכתב מיום 6.12.11). 4. בסעיף 9 לבקשה טוען המבקש שלהערכת גורמי הבטחון נדרשת החזקת המשיב בהפרדה לשם שמירה על בטחון המדינה ועל בטחונו של המשיב. בקשת המבקש להמשיך בהחזקת המשיב בהפרדת יחיד נתמכת באמור בסעיפים 5-7 לתצהירה של סג"ד בן דוד-פוגל, קמ"ן מחוז מרכז בשב"ס, שנחקרה ארוכות על תצהירה ע"י ב"כ המשיב, לאחר ששלח לה עשרות שאלות בכתב באמצעות ב"כ המבקש. 5. בפתח הדיון הראשון בבקשה ביום 3.1.11 דחה ב"כ המשיב את בקשת ב"כ המבקש להציג בפני את החומר המודיעיני בכתב מהשב"כ והשב"ס שהוצג בדיונים קודמים בפני בתי המשפט המחוזיים שהחליטו להאריך את החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד ובפני ביהמ"ש העליון עובר לפסק דינו ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל (ראה סעיף 6 לפסה"ד). 6. ב"כ המבקש טוען כי בנסיבות אלה חלה על הבקשה להמשיך בהחזקת המשיב בהפרדת יחיד "חזקת תקינות מעשה המנהל" כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש העליון בפסיקה שהובאה בסעיף 5 להנחיית פרקליט המדינה 12.9 בענין הצגת מידע סודי לביהמ"ש שדן בעתירות אסירים. 7. ב"כ המשיב טוען שאין להחיל את "חזקת התקינות" על הבקשה שבפני, שכן בעתירת אסיר נבחנת החלטה מנהלית של שב"ס ואילו סמכות ביהמ"ש המחוזי בדונו בבקשה להאריך את משך החזקתו של אסיר בהפרדה, כמו הבקשה שבפני, היא סמכות ראשונית של ביהמ"ש עצמו ולא סמכות ביקורת על החלטות מנהליות של שב"ס (ראה סעיף 6 לפסק דינה של כב' השופטת נאור ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל). 8. מפסה"ד של ביהמ"ש העליון עולה שהוא עיין במעמד צד אחד בחומר המודיעיני וקבע ברישא סעיף 6 לפסה"ד כי "גם לעת הזו (7.12.10 - א.ט.), 15 שנים לאחר המעשה הנורא בו הורשע המבקש (המשיב בפני - א.ט.) מצביע החומר בכללותו על סכנה לבטחון המדינה מכך שהמבקש יפיץ את משנתו הקלוקלת בבואו במגע עם אסירים אחרים". 9. גם אם לא ניתן להחיל על הבקשה את "חזקת תקינות מעשה המינהל", כטענת ב"כ המשיב, הרי עומדים בפני הדברים שנכתבו בסעיף 5 לתצהיר, שלא נסתרו בחקירתה הארוכה של המצהירה, אשר הביאו להחלטות בתי המשפט להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. 10. דברי המצהירה לפיהם תוקפו של החומר המודיעיני, שעמד בבסיס החלטתו של ביהמ"ש העליון שניתנה זמן לא רב לפני החלטה זו, לא פג, לא נסתרה בחקירתה, גם אם המצהירה לא ידעה לפרט את משנתו של המשיב. לא למותר לציין שעובר לדיון בבקשה קיבל ב"כ המשיב מב"כ המבקש פרפראזה של החומר המודיעיני וחזקה על ב"כ המשיב, שעשה הכל שיכול היה לעשות למען המשיב, שלו החומר כולו או חלקו יכול היה לבסס טענתו שאין כבר חשש שהמשיב יפיץ את משנתו הקלוקלת בקרב אסירים אחרים היה מסכים להצגתו בפני. 11. כאמור, סג"ד בן דוד פוגל נחקרה ארוכות על תצהירה התומך בבקשת המבקש להמשיך את החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. בפתח עדותה אמרה גב' בן דוד שהיא התבססה על חומר מודיעיני של שב"ס ושל שב"כ גם מעבר לתקופה של שלוש שנים האחרונות בהן היא משמשת קצינת מודיעין מחוז מרכז. התצהיר שלה נסמך בעיקר על חומר מודיעיני בכתב של השב"כ וכן על הערכה מודיעינית ומקצועית של שב"ס. להערכתה קיימת סכנה לשלומו ולחייו של המשיב מפני פגיעה ע"י אסירים אחרים, בין היתר כתוצאה ממעשי נקם. עצם העובדה שלא ניסו לפגוע במשיב מיוחסת לכך שהוא נמצא בהפרדה, וזאת לזכותם של גורמי שב"ס. לדבריה "אני עדיין דבקה וחושבת שיגאל עמיר זה איזה שהוא פאזל של מכלול, של אסיר ייחודי ביותר שלא דומה לשום אסיר אחר" (עמ' 37). קיימים אסירים מעטים שנפגעו ע"י אסירים אחרים במסגרת הפרדה. לא ידוע לה על אסיר אחר שפגע או קילל את המשיב, אך "זה בזכות זה שהוא נמצא בהפרדה... שאנחנו מאוד מקפידים... אנחנו לא משבצים סתם אחד ליד השני... יש שיקול דעת מקצועי" (עמ' 50-49). לדברי העדה מדובר במשנה אידיאולוגית אלימה של המשיב, אשר מהווה סיכון. בהתאם לאמור במידעים מדובר "בפגיעה הלכה למעשה ברשויות השלטון", אך לא ניתן להוסיף מעבר לכך מאחר והמידעים החסויים אינם מותרים להצגה בפני ביהמ"ש (עמ' 41). לדברי העדה בשב"ס ישנם 38 אסירים בהפרדה ו- 350 אסירים בטחוניים יהודים וערבים אשר ביצעו עבירות על רקע לאומני, שממוינים מראש כאסירים בטחונים ומשובצים בהתאם עפ"י מידע של שב"כ (עמ' 45). המשיב אמנם לא קרא בשנתיים האחרונות לפגיעה בפוליטיקאי, או בגורם אחר, אך הסיבה היא היותו בהשגחה ובהפרדה, לרבות השגחת סוהר בעת שהמשיב משוחח בטלפון (עמ' 52-53). בתגובה לבקשה לקבל נתונים כמה אסירים ביטחוניים מחזיקים במשנה אידיאולוגית אלימה כפי שטוענים שמחזיק המשיב. השיבה העדה "אני לא מכירה אף אחד שאוחז במשנה אלימה כזו כמו של יגאל עמיר... אין לנו שום אסיר כדוגמתו כיגאל עמיר שרצח ראש ממשלה... ולא הביע חרטה..." (עמ' 57). למיטב ידיעתה חלק מהאסירים הביטחוניים האחרים הביעו חרטה, וממילא וודאי שמעשיהם של אלה שלא הביעו חרטה אינם דומים למעשיו של המשיב. מדובר במעשה חמור וייחודי ולפיכך יש להבחין בין אסירים ביטחוניים אחרים לבין המשיב "שנמצא עכשיו בהפרדת יחיד, כי הוא רוצה להישאר בהפרדת יחיד" (עמ' 59). בתגובה לטענת אפליה שהעלה ב"כ המשיב אמרה העדה שחברי מחתרת בת עין לא הוחזקו מעולם בהפרדת יחיד אך ההחלטה לא התקבלה על ידה מאחר וזה לא היה בתקופתה, וכך גם לגבי עמי פופר שרצח 7 ערבים. כיום חברי המחתרת מוחזקים ביחד אך הם אינם אוחזים באותה משנה אידיאולוגית, חלקם אף הביעו חרטה ונמצאים באגף שיקום. לטענת העדה, נעשו בדיקה וניסיון למצוא למשיב בן זוג להפרדה, אבל מאחר והמשיב ציין שהוא לא מוכן לשהות בהפרדה זוגית הוחלט להפסיק את הבדיקה בשלב מקדמי ובטרם פנו לאסירים חברי המחתרת. מעבר לכך, בדיקה מקצועית של שב"ס ושב"כ העלתה שיש בעת הזאת סיכון לשלב את המשיב עם חברי המחתרת. כמו כן, לא נהוג לפנות לאסירים, אלא קיימות בדיקות הנערכות באופן ייחודי לשב"ס. בהמשך חקירתה ציינה העדה כי למשיב יש תנאים מיוחדים ומיטיבים, יותר מאלה של האסירים הביטחוניים האחרים. מעבר לכך, נעשו בדיקות כיצד ניתן להקל עליו עוד יותר, כפי שעולה גם מהנחיית בית המשפט העליון. בתשובה לשאלה האם נעשה ניסיון לשלב אותו במסגרת מניין, ענתה העדה שנבדקה האפשרות לשלב אותו עם איש תורה נוסף, היתה פנייה לקציני המודיעין אבל אז נתקבלה תגובת המשיב כי הוא אינו מוכן לכך. מדובר בדרך הדרגתית לשלב את המשיב עם אדם נוסף, בטרם תיבחן האפשרות לשלבו במסגרת מניין. קיימת בעיה לדלג על השלב הראשון ולהכניס את המשיב ישירות למסגרת גדולה יותר של אסירים (עמ' 66-64). לדברי העדה ישנם אסירים נוספים אשר נמצאים בהפרדה ולא יכולים להתפלל במסגרת מניין. אסירים בהפרדה יכולים לשוחח זה עם זה, אך מדובר בחריגה מהנחיות. באשר ליציאה לחצר, מדובר ביציאה בו זמנית עם אסיר נוסף, אלא שקיימת מחיצת זכוכית בין החצרות, כך שיש הפרדה וכאשר האסירים נמצאים בחצר, מתאפשרת שיחה ביניהם - בנוכחות סוהרים, שהימצאותם מבטיחה, בין היתר, מניעת הפצת משנתו האידיאולוגית של המשיב. אסירים ביטחוניים ערבים מנהלים אורח חיים משותף, ללא טלפונים, ללא גישה אל החוץ וללא התייחדות ובאשר לאסירי מחתרת בת עין- עניינם נבחן והוחלט שניתן לשלבם יחד באגף אחד שבו הם לומדים ומתפללים יחד. 9. במהלך הדיון בפני נחקר גם גנ"מ דני אבי-מאיר, ראש חטיבת המודיעין בשב"ס שנמצא בתפקידו כשלוש שנים. העד לא השיב לשאלה אם נכון כי בשנים הראשונות למאסרו לא נטען כי המשיב מסכן את בטחון המדינה וכי טענה זו הועלתה רק בשנים האחרונות שכן המידעים לא בפניו. מעבר לכך הוא לא מוצא רלוונטיות בטענות שהשמיעו בתחילת תקופת מאסרו של המשיב ואינו יכול להצביע, כבקשת ב"כ המשיב, על הנקודה שבה "הפך" המשיב מסוכן לביטחון המדינה, או על אירוע בגינו הוחלט על שינוי ההגדרה. העד לא ידע לפרט מהי משנתו האידיאולוגית האלימה של המשיב וממתי היא קיימת. למיטב ידיעתו "מדובר באיזו שהיא הערכה, ידיעה של גורמי הבטחון, שלהבנתי, לא הוצגה כאן לבקשתו של ב"כ המשיב... להבנתי אותה משנה אידיאולוגית היא נותנת מענה לאותה הגדרה שנמצאה בחוק, של נימוקי החזקה בהפרדה כמו בטחון המדינה, בטחון בתי הסוהר ושאר הנימוקים..." (עמ' 84). ב"כ המשיב הפנה את העד לאירוע בו חגגו אסירי חמאס את יום השנה להקמת הארגון בין כתלי בית הכלא. העד השיב שהוא אינו מכיר את התוכן המלא של הכינוס, לא ידוע לו שבעקבות אותו אירוע העבירו אסירים להפרדה, אלא שננקטו הליכים במסגרת פעילות באגף עצמו וכן בהעברת אסירים מבית הסוהר. מדובר בכ- 120 אסירים שנמצאים ביחד, אף אחד מהם לא נמצא בהפרדה, אלא ב"אגפי מאהל". כמו כן קיימים בתי סוהר בהם נמצאים חלק מהאסירים הביטחוניים פרק זמן משמעותי מהיממה ביחד, לעיתים גם ביחד בחצר. בתא יש 3-10 אסירים, ולעיתים אף יותר- כשמדובר במאהל. לדבריו בשב"ס יש לא יותר מעשרה אסירים ביטחוניים יהודים. הם מוחזקים במקומות שונים, חלקם באגפי הפרדה וחלקם באגפים רגילים. חלק מהם מוחזקים יחד, ואסירי מחתרת בת עין מוחזקים באגף רגיל. העד אינו יודע כמה אסירים ביטחוניים ערבים "עם דם על הידיים" נמצאים בהפרדת יחיד אך ידוע לו כי כ- 50 אסירים ביטחוניים נמצאים בתאי הפרדה, מבלי לעשות הבחנה בין הפרדת יחיד והפרדה זוגית. העד הסביר כי לא רק מהות העבירה וסוגה היא שתביא להחלטה האם אסיר ישהה בהפרדה. מאחר והפרדה נועדה, בין היתר, למנוע פגיעה בביטחון המדינה, הרי שבוודאי בין האסירים המצויים בהפרדה נמצאים גם אסירים ערביים שקראו לפגיעה בביטחון המדינה או עשו מעשים לצורך כך. יחד עם זאת, לא כל מי שקורא קריאה כזו או אחרת הוא בהכרח גם בעל כוונה או יכולת לפגוע ולכן העניין נבחן ע"י הגורמים המקצועיים ועל בסיס זאת מתקבלת ההחלטה. כמו כן, ההחזקה מתבצעת בהתאם לרמת הסכנה שמצויה בזמן ההחזקה (עמ' 93). לגנ"מ בן מאיר לא ידועה שיחה בין המשיב לאסיר אחר שבה השמיע המשיב דברי הסתה, ולא ידוע לו אם המשיב נשפט על ביצוע עבירת משמעת של הסתה. לדבריו אין לו נתונים לגבי מספר האסירים המצויים בהפרדה ואשר ביקשו להתפלל במניין. "מטבע הדברים, החזקתו של אדם בהפרדה, המשמעות שלה היא שהוא לא יבוא בקשר עם אסירים אחרים. ואם תפילה במניין מחייבת את העובדה שהוא ישהה ביחד עם אסירים נוספים, אז מטבע הדברים, הוא לא יוכל לקיים את התפילה במניין". באשר לטענה כי במהלך כל שנות מאסרו של המשיב לא הופסקה שיחת טלפון שלו ע"י שב"ס בטענה שהוא עובר עבירה, אמר העד כי הסוהר שעומד לצד המשיב שומע רק צד אחד של השיחה. יתרה מזאת, החזקתו של המשיב בהפרדה ובהשגחה צמודה היא שמונעת ממנו הפצה של משנה אידיאולוגית אלימה. העד אישר כי בשל מבנה האגף יתכנו מקרים בהם אסירים שנמצאים בהפרדת יחיד יכולים לדבר אחד עם השני. יחד עם זאת המטרה היא למנוע תקשורת כזו, או לצמצמה ככל שניתן, וכן להגביר את הפיקוח ע"י נוכחות סוהרים. לדבריו שב"ס מבטיח את ביטחונם של האסירים הביטחוניים היהודים בדרך החזקתם כאשר לגבי כל אסיר מתבצעת הערכת מצב לגבי הסכנה שצפויה לפגיעה בו מהסובבים אותו, ועפ"י אותן מסקנות של הערכת מצב, כך הוא יוחזק (עמ' 100). טענות המשיב: 1. המשיב מבקש להוציאו מהפרדה באופן מוחלט או ליישם את החלטת בית המשפט העליון, אשר דחה עמדת הפרקליטות, שב"ס ושב"כ, והציע לאפשר למשיב לקיים תפילות במניין תחת פיקוח, שהוא סף תחתון, שאותו, לכל הפחות, יש לקיים. ב"כ המשיב מדגיש כי תפילה במניין אינה רק מפגש חברתי אלא נועדה לשמור על זכות היסוד של המשיב לקיים חופש פולחן. 2. המשיב מצוי באגף ההפרדה עם אסירים נוספים ומנהל עמם שיחות באופן קבוע וגלוי. לשיחות אלה מאזינים ותוכנן ידוע. המשיב מעולם לא הפיץ משנה פוגענית בקרב האסירים האחרים. 3. הפרדת המשיב מהווה צעד ענישתי בלבד המונעת משיקולים זרים ומלבד בזכות לקיים פולחן פוגעת המדינה בזכות יסוד נוספת של המשיב, היא זכותו לחרות ולכבוד, גם בעת שהוא מצוי במאסר. 4. הפגיעה במשיב היא בלתי חוקתית, בהיותה בלתי מידתית ומפלה. האפליה בעניין זה מקוממת ושרירותית. המשיב מופלה למול אסירים אחרים, כגון אסירי חמ"ס, אסירים ביטחוניים ערביים שמוחזקים בקבוצות ואוחזים במשנה אידיאולוגית אלימה. אסירים אלה מוחזקים באגף שבו הם יכולים להתפלל יחד עם אחרים. מעבר לאסירי המחתרת היהודית, בשב"ס קיימים אסירים אידיאולוגיים יהודים האסורים בגין גזענות כלפי ערבים וגם איש מהם אינו מוחזק בהפרדה. 5. המבחן שיש להחיל הוא מבחן הסיכון הקרוב לוודאי. מאז נאסר המשיב לא הובילו דברים שאמר לפגיעה באחר. במצב דברים זה אין בסיס לטענה שקיים סיכון קרוב לוודאי לקרות מעשה אלימות כתוצאה ממעשי המשיב. יתר על כן, המשיב לא עמד מעולם לדין משמעתי או פלילי בגין אמירה לא חוקית. 6. הבקשה להמשיך להחזיק את המשיב בהפרדת יחיד לא עומדת בתנאי "פיסקת ההגבלה" בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שכן לא ייתכן שבמשך 15 שנים לא מצאו אגף שהרכבו מאפשר למשיב להסתובב בין אסירים אחרים. לא ייתכן שבמשך זמן כה רב לא נמצאה קבוצת אסירים אשר בחברתם המשיב לא יהווה סיכון לביטחונם או לביטחון הציבור. כמו-כן, מאז תחילת מאסרו לא נפגע המשיב ע"י אף אסיר ולא פגע באף אסיר וסביר למדי שיש אסירים שלא מתכוונים לפגוע במשיב וניתן לאפשר לו להיות בחברתם. גם אם קיים היה סיכון כזה, הוא לא ברמה של קרוב לוודאי. מקום בו המדינה לא עשתה מאמץ ראוי לשבץ את המשיב עם אנשים בעלי דעות דומות שאינם מסכנים אותו, היא אינה עומדת בפיסקת ההגבלה. 7. מדובר בסנקציה קיצונית וממושכת, אשר עפ"י מחקרים עלולה לגרום תגובות פסיכוטיות עמוקות. חלוף הזמן מאז ביצוע המעשה מלמד על קיבעון של הרשויות ואסור שקיבעון זה ישפיע על בית המשפט. 8. טענת המדינה באשר למשנתו האלימה של המשיב לא מבוססת, שכן לא נשמעה אף קריאה מצד המשיב לפגוע באדם בכלל ובפוליטיקאי בפרט. ביהמ"ש העליון בחן את הטענה ולא התרשם שקיימת סכנה ברמה הנדרשת להפצת משנה באופן שתצדיק את מניעתו של המשיב לצאת, לכל הפחות, שלוש פעמים ביום לתפילה במניין. 9. לחלוף הזמן יש השפעה על חוקיות ההחלטה. הפרדה למשך תקופה כה ממושכת של 15 שנים היא אכזרית. סנקציה מסוימת, שהיא נכונה בטווח הקצר, הופכת בלתי חוקית בפרספקטיבה של זמן. בתי המשפט טרם דנו בהשלכות החוקתיות של משך הזמן הרב בו נעשה שימוש בסנקציה ואין ספק כי גם מטעם זה ראוי לבטל את ההפרדה. 10. אין מקום להגדרתו של המשיב כאסיר בטחוני ויש להתייחס אליו כאסיר פלילי רגיל. 11. תפקידו של המאסר אינו לשבור את רוחו של האסיר, ובוודאי לא לגרום לו לשנות את דעותיו. כל ניסיון להיעתר לבקשת המבקש להטיל סנקציות על תפיסת עולם הופך את החברה לבלתי דמוקרטית. 12. לפי פקנ"צ 04.03.00, פגיעה אפשרית באסיר משמשת כעילה לצורך החזקה בהפרדה ל- 30 ימים בלבד, ודי בכך כדי להצדיק דחיית הבקשה. 13. עצם היותו של המשיב מורשע ברצח ראש ממשלה בישראל צריך להוות שיקול להגנה מיוחדת על המשיב מטעם בית המשפט, כאשר עומדות על הפרק פגיעה בזכויותיו. מאחר וחלק ניכר מהחברה הישראלית מתעב את המעשה שביצע המשיב צריך יותר להגן על זכויותיו וכאן מתבטא תפקידו של בית המשפט. 14. מדובר בדיון ראשוני ואין מקום להסתמך על חומר או על החלטות שניתנו בעבר. על המבקש מוטל הנטל, ולא קיימת חזקת התקינות. לאחר שמיעת העדים ניתן לקבוע בוודאות כי לא הוצג כל חומר שיש בו לבסס את הערכת המבקש. התצהיר שווה כקליפת השום ואין בדברי העדים דבר שיכול לבסס את טענת המבקש. הערכת סג"ד בן דוד-פוגל אינה שווה דבר שכן היא מסתמכת על חומר שלגביו לא הוצאה תעודת חיסיון כך שהוא אינו חסוי כלל מכוח החוק, אלא מכוח סירובה של המצהירה למסור פרטים, ולפיכך אין לחומר זה כל משקל. בסירובה לגלות את החומר שלא הוצא לגביו תעודת חיסיון רוקנה המצהירה את התצהיר מכל תוכן. כמו כן, העדה לא יכולה היתה לפרט מה הפעולה המיוחסת למשיב ומה היא אותה משנה אידיאולוגית שלכאורה הוא מנסה להפיץ. 15. את האפקט של מניעת הפצת משנתו האידיאולוגית ניתן למנוע בדרך חמורה פחות. ניתן להפסיק כל שיחה שבה המשיב יתבטא בדרך שיש בה כדי להפיץ את משנתו האלימה כביכול, המשיב נותן הסכמתו להאזין לכל שיחות הטלפון שלו ועד כה לא הופסקה אף שיחה שלו בגין חשד להסתה. 16. המשיב מופלה לרעה למול שאר האסירים, בצורה לא חוקית. קיימים אסירים ביטחוניים יהודים נוספים שאינם מצויים בהפרדת יחיד, גם הם לא הביעו חרטה, ביקשו לרצוח ילדים ערביים, ובכל זאת הם מוחזקים יחד. מהעבר השני ישנם אסירים ביטחוניים ערביים, אשר רצחו מאות יהודים מתוך אידיאולוגיה ואינם מוחזקים בנפרד, יתרה מזאת, חלקם מוחזקים במאהלים של 120 אסירים. ולא זאת בלבד, לאחר שביצעו כינוס אלים, שבו קראו להשמדת מדינת ישראל, הם לא הועברו להפרדות אלא הועברו לבתי כלא אחרים בלבד. 17. המשיב נענש על מעשה שביצע לפני 15 שנים, ואינו מוחזק בהפרדה בשל סכנה או חשש לחייו, או לביטחון המדינה. 18. הפרדת יחיד היא המוצא האחרון, וניכר ששב"ס לא שקל אפשרויות נוספות, כמו שילובו של המשיב באגפים שניתן יהיה לנטרל סכנה לחייו, או עם אסירים האוחזים בדעות דומות לשלו. ניתן לשלבו עם אסירי מחתרת "בת עין", או עם אסירים המשתפים פעולה עם שב"ס, להאזין לשיחותיו ולהצמיד אליו סוהר. כמו כן ניתן לשלבו במניין שבו יימצא סוהר שיאזין לו. תגובת ב"כ המבקש 1. ככל שקיימת פגיעה בחופש הפולחן של המשיב מדובר בפגיעה מידתית, שכן קיימת אפשרות להקל במידת מה בפגיעה לה טוען המשיב, אך המשיב אינו מוכן לקבל אפשרות זו. 2. הסיכון הנובע מהמשיב מבוסס על שלושה נדבכים: האחד, הסיכון הנובע מרצונו של המשיב להפיץ את האידיאולוגיה הקיצונית שבה הוא מחזיק, אותה אידיאולוגיה שהביאה למעשה הרצח. השני, הקהל שנמצא מחוץ לכלא, וחלקו אף מצוי בין כתלי הכלא, אשר מוכן לקלוט את אותה אידיאולוגיה ואשר רואה במשיב כסמל וכמושא להערכה ולהערצה. מדובר בקהל אשר נוקט בפעילות קיצונית ואידיאולוגית מחתרתית. הנדבך השלישי, הוא העובדה שמדובר באסיר היחיד במדינת ישראל המרצה עונשו בגין רצח ראש ממשלה וקיים חשש שאסיר אחר יבקש לפגוע בו, לנקום בו ולהתפרסם על חשבונו. מדובר בחשש ששב"ס אינו מקל בו ראש, גם אם אינו מבוסס על מידע, ולו רק בשל העובדה שהוא מצוי פרק זמן ארוך בהפרדה ולכן לא נמצא במחשבה של אחרים לפגיעה אפשרית בו. מצב זה עלול להשתנות במידה והמשיב יתהלך חופשי באותם האגפים. 3. אין המדובר בנקמה או ברצון ללמד את המשיב לקח, אלא בהחלטה עניינית אשר לוקחת בחשבון את נתוניו של המשיב. 4. לא ניתן להשוות את המשיב לכלל אסירי חמ"ס, על מנת לבסס טיעון של אפליה, שכן מדובר בשיקולים שונים מאלה אשר נלקחים בחשבון בנוגע למשיב וכל החלטה היא נקודתית וקונקרטית. הבקשה לא מסתמכת רק על היותו של המשיב אסיר בטחוני יהודי אלא מדובר במכלול עובדות ונתונים על בסיסם ניתנו ההחלטות בבתי המשפט מזה 15 שנים. דיון והכרעה 1. סעיף 19 ב' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב- 1971 (להלן "הפקודה"), שדנה בסימן ב'1 בהחזקת אסיר בהפרדה, קובע כי                 "19ב.     ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת -                 (1)  ביטחון המדינה;                 (2)  ביטחון בית הסוהר;       (3)  שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;       (4)  מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר...". 2. סעיף 1 לפקנ"צ 04.03.00 מפרט את העילות בגינן ניתן להורות על החזקתו של אסיר בהפרדה. בין היתר נקבע כי ניתן להחזיק אסיר בהפרדה לשם שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אסירים אחרים וכן לצורך שמירה על בטחון המדינה, כל זאת תוך שימוש קפדני וזהיר באמצעי זה ובהיות ההפרדה אמצעי אחרון להשגת המטרות הנ"ל. 3. סעיף 19 ב' לפקודה וסעיף 1 לפקנ"צ הנ"ל הדנים בהחזקת אסיר בהפרדה, מלמדים כי מטרת ההפרדה אינה עונשית. אין מדובר בהטלת עונש נוסף על זה שגזר בית המשפט ואף לא בהטלת סנקציה על אסיר בשל מעשים או התנהגויות במהלך מאסרו. מטרת ההפרדה הינה מניעתית וצופה פני עתיד ולפיכך השימוש בה מוגבל. החזקת אסיר בהפרדה, בהיותה פוגעת בזכויות יסוד, כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובנוסף, אף לדרישת המידתיות עליה מצווה הפקודה. 4.       אין חולק כי לאסיר יש זכות לקיום אנושי בסיסי בין כתלי הכלא, בכפוף להגבלות המתחייבות מצרכי המאסר ומשלילת החירות האישית הנובעת ממנו. חיים בסביבה אנושית הם צורך חיוני לאדם, וניתן לשלול אותם או להגבילם רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל. לפיכך, החזקת אסיר בתנאי הפרדה היא בבחינת חריג לעיקרון לפיו יוחזק אסיר ביחד עם כלל האסירים. על החזקת אסיר בהפרדה להצטמצם אך למשך הזמן ההכרחי לכך, תוך שהרשות המוסמכת בוחנת באופן רצוף קיומם של הצדקה וצורך בהמשך ההפרדה, במטרה למזער ככל הניתן את הפגיעה באסיר.           לא זאת בלבד, גם כאשר קיים צורך מובהק בהחזקת אסיר בהפרדה, על שב"ס לבחון, מעת לעת, אפשרויות להקלה בחומרת הפגיעה הנובעת ממנה, כגון החזקתו בהפרדה זוגית, או הקלה אחרת, כפי שהנסיבות עשויות לאפשר. בסעיף 6 לפסה"ד ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל קבעה כב' השופטת נאור כי "אין חולק כי החזקה בהפרדה איננה בגדר עונש נוסף. מקובל עלינו גם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שהחזקת האסיר בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. על הרשות לבחון באופן רצוף את קיומה של הצדקה בהמשך ההפרדה במטרה למזער ככל שניתן את הפגיעה באסיר. עיון בהוראות פקודת בתי הסוהר בעניין החזקה בהפרדה מצביע על מדרג בין משך ההפרדה לבין הרשות המחליטה. כאשר מדובר בהפרדה העולה על ששה חודשים - הרשות המחליטה היא בית המשפט המחוזי, ועל החלטתו ניתן לבקש רשות ערעור לבית משפט זה". 5.       ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל המוטל על הרשות המוסמכת להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך החזקה בתנאי הפרדה, נוכח הפגיעה הטמונה בה לזכויותיו של האסיר (על המידתיות הנדרשת בהקשר להפרדת אסיר ראו למשל ברע"ב 10/06 דוד אטיאס נ' שב"ס, , מיום 9.5.06 וכן רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל (תק-על 2005(1) 2924, פיסקה 8). בסעיף 6 לפסה"ד ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל קבעה כב' השופטת נאור "בית המשפט המחוזי עמד בצדק בהחלטתו על כך כי ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש את המשכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה, זאת נוכח הפגיעה הטמונה בהפרדה בזכויותיו של האסיר [ראו: רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר, סעיף 7 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (, 9.5.2006); רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל (, 9.3.2005)] כפי שנקבע בפסיקה - ההפרדה צריכה להיות מוצא אחרון, רק כאשר לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת [ראו: עניין פלוני לעיל]". בסעיף 7 להחלטה ברע"ב 8048/10 אסי אבוטבול נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 24.2.11, אמרה כב' השופטת פרוקצ'יה כי אין חולק כי להחזקת אסיר בהפרדת יחיד השלכות קשות עליו, וכי החזקתו בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש להמשיכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה (ראו: רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 לפסק דיני (, 7.12.2010) והאסמכתאות שם (להלן: עניין עמיר)). כמו כן, יש הכרח לבחון מעת לעת אפשרויות להקלה על תנאי ההפרדה, כגון החזקה בהפרדה זוגית, או העברה לאגף הפרדה בו תנאי המחיה טובים יותר (ראו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 להחלטתו של השופט גרוניס (, 21.9.2010); עניין עמיר). במקרה דנן, הלין המבקש גם על כך שלא נעשו מאמצים מספקים מצד המשיבה על מנת לשלבו בתנאי הפרדה קיצוניים פחות. ואולם, לא שוכנעתי שכך הדבר. כאמור, נעשה ניסיון לשלב את המבקש בהפרדה זוגית יחד עם אחיו, אך הדבר לא הסתייע עקב סכסוך ביניהם. בהמשך, בעקבות הצעת המבקש נבחן האסיר אלברט סיטבון אך נמצא לא מתאים. כפי שעולה מתגובת המשיבה, נבחנו בעבר גם אסירים נוספים ששמותיהם נמסרו למשיבה על ידי המבקש, אך נמצא כי הם אינם מתאימים. כך, למשל, אסיר מסוים לא נמצא מתאים מאחר שהוא אינו אסיר המוחזק בתנאי הפרדה ואילו אסיר אחר לא נמצא מתאים היות והוא והמבקש שניהם בעלי מעמד ומהווים מוקד כוח שלילי בבית הסוהר ומחוצה לו. כן נבחנה אפשרות להעבירו לאגף אחר בו תנאי המחיה קלים יותר, אך גם אפשרות זו לא הסתייעה לעת עתה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שמאמצי המשיבה להקל על תנאי ההפרדה של המבקש עד עתה לא היו מספקים (ראו והשוו: רע"ב 5298/10 גורש נ' שירות בתי הסוהר (, 14.9.2010)). עם זאת, על המשיבה, אם תבקש שוב הארכת הפרדה, לבחון מחדש אפשרויות נוספות להקלת תנאי ההפרדה של המבקש, אם על ידי שילובו עם אסירי הפרדה אחרים ואם על ידי העברתו לתא בו תנאי המחיה נוחים יותר (ראו והשוו: רע"ב 3663/10 קרליק נ' מדינת ישראל (, 6.6.2010); עניין מולנר; עניין עמיר, פסקה 9 לפסק דיני).    6.       בצד העקרונות האמורים, מוטלת על הרשות המוסמכת אחריות להבטחת שלום הציבור ובטחון המדינה, כמו גם הבטחת התנהלותו הסדירה של הכלא והגנה על בטחון יושביו. כן מוטלת עליה אחריות להבטיח את שלומו ובטחונו של האסיר מפני אסירים אחרים. לעיתים אין מנוס אלא להחזיק אסיר בהפרדה כמענה לצורך להגן על האינטרסים האמורים, גם אם המדובר בתקופה ממושכת ביותר שבה הוא שוהה בהפרדה, כמו המשיב שבפני. לא למותר לציין כי המבקש היה מוכן לבחון המשך החזקתו של המשיב בהפרדה זוגית או לאפשר לו ללמוד במחיצת אסיר אחר למשך שעה פעם בשבוע או בשבועיים אך המשיב דחה הצעות אלה. מן הכלל אל הפרט: 7.        המשך הבקשה להחזקתו של המשיב בהפרדת יחיד מבוססת על שני אדנים מרכזיים: הצורך בשמירה על בטחון הציבור ובטחון המדינה והצורך לשמור על בטחונו ושלמות גופו של המשיב, ככתוב בסעיפים 5-6 לתצהיר התומך בבקשה. אבחן הצדקת המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, גם לאחר חלוף 15 שנים מתחילתה, מכל אחד מהנימוקים הנ"ל. (א) חשש לפגיעה בשלום הציבור ובבטחון המדינה 8. נימוק זה, כפי שנטען בסעיף 4 לבקשה ובסעיף 5 לתצהיר שתומך בה, נשען על חומר מודיעיני של שב"כ ושב"ס שהוצג בפני בתי המשפט שדנו בבקשות קודמות להאריך את משך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, לרבות בפני ביהמ"ש העליון ברע"ב 8426/09, שהחלטתו היא האחרונה בענין זה. 9. ב"כ המשיב סרב לבקשת ב"כ המבקש להציג בפני את החומר המודיעיני ובכך ניטלה ממני האפשרות לבחון את הבסיס לנימוק אך אין בכך לכשעצמו, גם אם אקבל טענת ב"כ המשיב שלא חלה על הבקשה "חזקת תקינות מעשה המינהל", כדי לקבוע שאין בסיס לחשש הנ"ל. 10. הדברים שכתבה סג"ד בן דוד-פוגל בתצהירה בענין חשש זה לא נסתרו בחקירתה הממושכת ע"י ב"כ המשיב. גם אם חשש זה לא שימש נימוק להחזקת המשיב בהפרדת יחיד סמוך לאחר תחילת מאסרו, כטענת בא כוחו, המועד הקובע לבחינת החשש הוא סמוך לפני הגשת הבקשה. לדברי סג"ד בן דוד-פוגל, שלא נסתרו, לא פג תוקפו של החומר המודיעיני שתוכנו עמד בבסיס החשש לפגיעה בביטחון המדינה ובשלום הציבור. משכך מוצדקת המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד על מנת למנוע הפצת משנתו האידיאולוגית, שעמדה כנימוק לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בקרב אסירים אחרים, גם כאלה שיהיו מוכנים להיות במחיצתו. 11. כאמור, טען ב"כ המשיב שאין לעשות שימוש ב"חזקת התקינות של מעשה המינהל" ולזקוף אותה לטובת המבקש ולחובת המשיב. גם אם כך הם פני הדברים הרי לאור המובאה מסעיף 6 לפסה"ד ברע"ב 8246/09 הנ"ל, המתייחסת למשיב, עדיין ניתן לזקוף לחובתו של המשיב את החזקה לפיה לו היה בחומר המודיעיני החסוי, שפרפראזה שלו הועברה לבא כוחו לפני הדיון, כדי להועיל למשיב היה בא כוחו מסכים להצגת החומר המודיעיני, כולו או חלקו, או את הפרפראזה בפני על מנת לסתור את האמור בתצהירה של סג"ד בן דוד-פוגל (ראה ספרו של י. קדמי, על הראיות, תש"ע-2009, חלק רביעי, עמ' 1893-1891 והפסיקה המצוטטת שם). 12.  על הסכנה הנשקפת מאסירים ביטחוניים המונעים על ידי אידיאולוגיה, אותה הם שואפים להפיץ ולהגשים, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, ועל ההצדקה להשית עליהם מגבלות נוספות על אלה המוטלות על כלל האסירים בכלא, עמד כב' השופט יצחק כהן בבג"ץ 221/80 דרוויש נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לה(1) 536, 544:              "האופי המיוחד הזה של התארגנות אסירים ביטחוניים, התארגנות המביאה לידי ביטוי עוינות לשלטון, מצדיק, לדעתי, את מסקנת המשיב, שהאמצעים הביטחוניים שיש לנקוט כלפי האסירים הביטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הביטחוניים הנקוטים כלפי אסירים פליליים. ההפליה, שעליה קובל העותר, איננה על-כן הפליה פסולה. היא אינה נובעת משיקולים פסולים, אלא משיקולים ענייניים של שמירה על הבטחון בבתי הסוהר". 13. ב"כ המשיב טוען, בהסתמך על פסה"ד הנ"ל, כי מאחר והמשיב אינו חבר בארגון של אסירים ביטחוניים אין להגדירו כ"אסיר בטחוני". אינני רואה מקום לדון בטענה זו במסגרת הדיון בבקשה שכן מדובר בנושא לעתירת אסיר עפ"י סעיף 62(א) לפקודת בתי הסוהר. 14. אמנם לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שהמשיב ניסה להפיץ את משנתו האידיאולוגית בקרב אסירים אחרים או בשיחות טלפון שהוא מקיים בהסכמת שב"ס עם גורמים חיצוניים, וסג"ד בן דוד-פוגל אמרה בעדותה שבמהלך השנתיים האחרונות המשיב לא קרא לפגוע בפוליטיקאי או בגורם אחר, אך הדבר הוא תוצאה של היות המשיב בהפרדה ובהשגחה, לרבות האזנה לדבריו בשיחות טלפון (עמ' 53-52). 15. לאור כל האמור לעיל, ומבלי להקל ראש בפגיעה שיש בזכויותיו של המשיב ע"י החזקתו בהפרדת יחיד, אין בחלוף הזמן מאז תחילת החזקתו בהפרדת יחיד כדי להשמיט את הקרקע מתחת לחשש לפגיעה בביטחון המדינה ובשלום הציבור שמצדיק הקלה בתנאי החזקתו מעבר להסכמת המבקש להחזיקו בהפרדה זוגית או לאפשר לו ללמוד בחברת אסיר אחר כצעדים "בוני אמון", להם מסרב המשיב. ב)        שמירה על שלומו ובטחונו של המשיב 16. ההגנה על אסיר באמצעות הפרדתו הוכרה כשיקול רלוונטי הן בחוק והן בפסיקה.            הנהלים ביחס להפרדה נועדו, בין היתר, להגן על בטחונו האישי של האסיר כחלק מאחריותו של בית הסוהר (ראו רע"ב 6495/05 חגי עמיר נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 33127; רע"ב 6032/02 קרדנס נ' מדינת ישראל, , תק-על 2002(3) 1721 ורע"ב 489/04 זוזיאשווילי נ' שירות בתי הסוהר, , תק-על 2004(1) 1096).   חרף הקושי והפגיעה שיש בהחזקה בהפרדה באיכות חייו של האסיר, ועל אף נכונותו ליטול על עצמו סיכונים יש לזכור כי באיזון שבין בטחון חייו של האסיר לבין תנאי חייו במסגרת הכלא, יש לתת בכורה לערך הראשון, במידה הנחוצה להשגת ההגנה האישית (רע"ב 8866/04 המל נ' שירות בתי הסוהר, , תק-על 2004 (3) 3382).            גם אם האסיר מוכן לרצות עונשו בתנאי כליאה רגילים, ובכך הוא בוחר להעמיד עצמו בסיכון, אין בכך כדי לשחרר את שב"ס מאחריותו להגן על שלומו (רע"ב 4489/02 צבי בן ארי (לרנר) נ' שירות בתי הסוהר, , תק-על 2002(3) 809).            כפי שנקבע ברע"ב 6495/05 הנ"ל    "... המדיניות שנועדה להגן על האסיר הן מפני עצמו והן מפני אחרים היא חלק מאחריותו של שירות בתי הסוהר; הוא לא יצא ידי חובתו אם לא ישקוד עליה ויקיימה".   וכך נקבע גם ברע"ב 489/04 הנ"ל כי   "שלטונות בתי-הסוהר הם המופקדים על הבטחת שלומם של האסירים, ומחובתם לנקוט בצעדים הדרושים כדי להגן על כל מי שטעון הגנה בעיניהם, זאת גם אם האסיר עצמו סבור כי הוא אינו טעון הגנה או מודיע כי אינו חפץ בהגנה (ראו: בג"צ 324/86 מחמד מוסא מחמד חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ואח', פ"ד מ(3) 361)". 17. סג"ד בן דוד-פוגל טוענת בסעיף 6 לתצהירה כי להערכתה ולהערכת גורמי הביטחון נשקפת למשיב סכנה ממעשי נקם שעלולים לבצע בו אסירים אחרים על רקע נסיבות ומטרת הרצח שביצע. הערכה זו והנימוקים שעומדים בבסיסה לא נסתרו בחקירתה של העדה או בחקירתו של גנ"מ אבי-מאיר. גם אם לא נעשה ניסיון לפגוע במשיב, או אפילו לקלל אותו, אין בכך כדי להפיג את החשש שכן המשיב מוחזק לבדו בתא, כשהוא נתון בהשגחה מתמדת גם מפני אסירי הפרדה אחרים, אשר מקומות החזקתם נקבעים לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי. 18. לאור כל האמור לעיל, אין בחלוף השנים מאז מעשה הרצח של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל ממניעים אידיאולוגיים, בגינו מרצה המשיב את מאסרו, כדי להפיג את החשש מפגיעה בו אם יוחזק בחברת אסירים אחרים. גם בעניין זה יש בהסכמת המשיב להחזיק את המשיב בהפרדה זוגית או לאפשר לו ללמוד בחברתו של אסיר אחר, לה מסרב המשיב, כדי לאפשר למבקש לעמוד על התנהגות אסירים אחרים כלפי המשיב על מנת לשקול בעתיד הגדלת מספר האסירים שבחברתם ישהה במהלך מאסרו. טענת אפליה 19. אינני מקבל טענת ב"כ המשיב באשר לאפליה פסולה בין המשיב לבין אסירים ביטחוניים יהודיים, כמו עמי פופר שרצח 7 ערבים או אסירי מחתרת "בת עין" שהוחזקו או מוחזקים שלא בהפרדה ובינו לבין אסירים ביטחוניים ערביים, חברי ארגוני טרור, שמוחזקים יחד למרות שהם מפיצים את משנתם העוינת בין כתלי בית הסוהר. 20. מדבריהם של סג"ד בן דוד-פוגל וגנ"מ אבי-מאיר, אשר אישרו את הדברים הנ"ל רק בחלקם, עולה שלא מדובר באפליה פסולה אלא בהבחנה מותרת שמבוססת על המעשה שבגינו מרצה המשיב את מאסרו שכן כדברי סג"ד בן דוד-פוגל אין אסיר שאוחז במשנה אלימה כמו המשיב, שלא הביע חרטה כפי שהביעו חלק מהאסירים הביטחוניים היהודים, שאינם אוחזים במשנה אידיאולוגית כמו המשיב (עמ' 59-57). לא למותר לציין בענין זה את דברי סג"ד בן דוד-פוגל לפיהם המשיב זוכה לתנאים טובים יותר מתנאי אסירים ביטחוניים אחרים (ראה גם דברי גנ"מ אבי-מאיר בעמ' 93). 21. עמדת המבקש באשר ליחס השונה בין המשיב לבין אסירים ביטחוניים אחרים בכל הקשור להמשך החזקתו בהפרדה, גם בחלוף הזמן, מקובלת עלי שכן היא מבטאת נאמנה את עמדת הציבור הנורמטיבי באשר למעשהו של המשיב ולמניע האידיאולוגי שעמד מאחוריו. עמדה זו הביאה את המחוקק לאבחן בין המשיב לבין אסירים אחרים כאשר קבע בסעיף 30 א' לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א-2001 כי "מצאה ועדת שחרורים מיוחדת שאסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה פעל ממניע פוליטי-אידיאולוגי, יראו לענין סעיף 29 כאילו המליצה הועדה שלא לקצוב את עונשו של האסיר, ולענין סעיף 30 כאילו המליצה שלא להפעיל את סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק- יסוד: נשיא המדינה; הוראות סעיף 29(ג) לא יחולו לענין זה". (ראה גם סעיף 11(ב) סיפא לחוק יסוד נשיא המדינה שמונע מתן חנינה למשיב והחלטת איסור חנינה או קיצור תקופת מאסר למי שהורשע ברצח ראש ממשלה ממניעים פוליטיים (תיקוני חקיקה) תשס"ב-2001. לאור האמור לעיל, ומאחר והמבקש שוקל אופן החזקתו של כל אסיר, לרבות אסיר בטחוני, עפ"י נתוניו ועפ"י החשש שנובע מהחזקתו בחברת אסירים אחרים, אין בבקשתו להורות על המשך החזקת המשיב בהפרדת יחיד מהנימוקים הנ"ל, בכפוף לנכונותו להקל בתנאי ההפרדה, משום בקשה שמפלה בינו לאסירים ביטחוניים אחרים. פגיעה בזכויות המשיב 22. אינני מקל ראש כלל ועיקר בפגיעה שיש בהחזקת המשיב בהפרדת יחיד בזכותו לקיים את מצוות הדת היהודית, גם אם לא מדובר בפגיעה ביכולתו לקיים את כלל מצוות הדת אלא רק באלה שדורשות קיומן בצוותא עם אחרים כמו תפילה במניין שנשמעת תמיד ומביאה לרחמי שמיים (ראה דברי החפץ חיים כפי שמובאים במסכת מגילה, פרק ד' ודברי הרמב"ם בחיבורו משנה תורה פרק שמיני בספר אהבה, הלכות תפילה פז'-פח' שהוצגו בפני ע"י ב"כ המשיב). חרף האמור לעיל, כמו זכויות יסוד אחרות, נפגעת זכות זו כתוצאה ממאסרו של המשיב ובאיזון שבין הפגיעה בזכות זו לבין הנימוקים המוצדקים להחזקת המשיב בהפרדת יחיד, וכאשר מביאים בחשבון את נכונותו של המבקש להקל בתנאי ההפרדה, גוברים הנימוקים להחזקה בהפרדה. בקשת המבקש להמשיך בהחזקת המשיב בהפרדת יחיד, תוך הבעת נכונות להקל בתנאי ההפרדה, היא בקשה מידתית שעונה על תנאי "פיסקת ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. 23. מקובלים עלי, בכל הכבוד, דברי ביהמ"ש העליון בסעיף 6 לפסה"ד ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל לפיהם החזקה בהפרדה איננה ענישה נוספת והיא צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך, כפי שהובאו לעיל. כמו כן אינני מתעלם מהנזק הנפשי שנגרם למשיב, כמו לכל אסיר אחר שמוחזק בהפרדה, כתוצאה מהחזקתו בהפרדה, גם אם הוא לא סובל מבעיות נפשיות ונמצא כשיר מבחינה רפואית להיות בהפרדת יחיד. עם זאת, הנימוקים המצדיקים את המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד גוברים על החשש מפגיעה במצבו הנפשי, מה גם שעפ"י דברי סג"ד בן דוד-פרץ בעדותה ועפ"י דברי ביהמ"ש העליון בסעיף 8 לפסה"ד ברע"ב 8426/09 הנ"ל "המבקש (המשיב - א.ט.) איננו מבודד כליל מהעולם החיצוני. הוא מקיים פגישות התייחדות עם רעייתו פעם בחודש  ומקיים מדי יום ביומו שיחות עם קרובי משפחתו. כן הוא זכאי לראות טלוויזיה, אף שמבחירה אינו עושה כן, וזכאי לעשות מנוי לעיתון. זוהי אכן הפרדה, אך אין המדובר במי שמבודד באופן מוחלט מן העולם החיצון. על כן, ההשלכות הנפשיות הקשות של בידוד קבוע המתוארות בחוות הדעת שהוגשו לנו על ידי המבקש אינן ממין העניין". לדברים אלה יש להוסיף את נכונותו של המבקש לאפשר למשיב להיות בהפרדה זוגית, אותה הביע עוד לפני הדיון נושא רע"ב 8426/09 הנ"ל, ולאפשר לו ללמוד בחברתו של אסיר אחר, הצעות שנדחו ע"י המשיב. 24. אינני מקבל את הפרשנות שנתן ב"כ המשיב להחלטת ביהמ"ש העליון ברע"ב 8426/09 ואח' הנ"ל לפיה היה על המבקש, לכל הפחות, לאפשר למשיב להתפלל במנין. בסעיפים 9 ו- 10 לפסה"ד נכתב בענין זה כך: "תקופת ההפרדה הנוכחית עומדת בפני סיומה (התקופה נקבעה עם תחולה לאחור מיום 7.7.2010). ניתן, לדעתי, בשל חלוף הזמן לשקול בהארכה הבאה שמן הסתם תתבקש שהות קצרה של המבקש עם אסיר נוסף (ההדגשה לא במקור - א.ט.) או עם מספר אסירים נוספים, כגון לצורך תפילה במניין, והכל תחת פיקוח. אם חרף הבטחותיו והתחייבויותיו ינצל המשיב לרעה אפשרות זו, ניתן יהיה להפסיק את המפגש לאלתר. תהא זו מעין תקופת מבחן למבקש ואם לא יעמוד בה אין לו אלא על עצמו להלין [ראו והשוו: עניין ואנונו (בג"ץ 6565/08 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (, 6.7.2009); ובעקבותיו בג"ץ 6767/10 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (, 13.10.2010))]. 10. אמרתי כי לדידי ניתן יהיה לשקול אפשרות כזו בעתיד, בלי לקבוע מסמרות בדבר. אפשרות זו של ריכוך ההפרדה מעת לעת, בדרך שאינה הפרדה זוגית, כגון הוצאת המבקש לצורך תפילה עם אסירים אחרים והחזרתו להפרדה לאחר פרק זמן קצר, לא עלתה בדיון לפנינו. אלא, בטיעון העלה בא כוח המבקש דרישה גורפת לביטול ההפרדה בסייג של חזרה לתא בלילות [ראו והשוו: רע"ב 1675/08 גור נ' שירות בתי הסוהר (, 29.11.2010)]. בית המשפט המחוזי אם וככל שיתבקש להאריך שוב את ההפרדה יבחן אפשרות זו של ריכוך תנאי ההפרדה או אפשרות דומה לה". 25. מהדברים האמורים בפסה"ד עולה שמתן אפשרות למשיב להימצא בחברת אסירים אחרים, כגון לצורך תפילה במניין, היא אחת משתי אפשרויות כאשר האפשרות האחרת היא מתן אפשרות למשיב להיות בחברתו של אסיר אחר לזמן מוגבל. נכונותו זו של המבקש לעת הזו, דהיינו, לאחר שהותו של המשיב בהפרדת יחיד במשך 15 שנה, לאפשר למשיב להיות בהפרדה זוגית או ללמוד פעם או פעמיים בשבוע במשך שעה עם אסיר אחר, מבטאת הקלה מידתית, שמתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים, לרבות באלה שלטענת בא כוחו יש כדי להצדיק החזקתו בחברת אסירים אחרים. אם המשיב היה מוכן לקבל הצעות אלה, ניתן היה לבחון הקלות נוספות בתנאי החזקתו, תוך מתן משקל ראוי גם לחלוף הזמן. 26. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד במשך 6 חודשים החל מיום 7.1.11. בית סוהר / כלאאסיריםאסירים בטחונייםהפרדת אסירים