קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב צו הריסה עקב הגשת בקשה להכשרת בניה ללא היתר: רקע עניינה של החלטה זו הינו צו הריסה מנהלי, אשר הוצא על ידי המשיב ביום 29/11/2009 ובו הוראה למבקש ולבעלי מקרקעין במבנה בן שלוש קומות בעיר ראשל"צ, להרוס תוספת שנבנתה ללא היתר בשטח של כ- 120 מ"ר בצמוד לקומת הקרקע, בצידו הדרומי והמזרחי של המבנה, מחוץ לקווי הבניין ועד לגבולות המקרקעין (להלן: "הצו"). תחילתם של דברים, בהגשת בקשה מאת המבקש לעיכוב ביצוע הצו. במהלך הדיון, הוסיף המבקש, בהסכמת המשיב, טענות שונות לעניין ביטול הצו מחמת פגמים נטענים בהוצאתו. תמצית טענות הצדדים המבקש טוען כי הגיש תוכניות המתייחסות לבנייה החורגת נשוא הצו ביום 3/2/2010. מכח זאת, עותר המבקש לעיכוב ביצוע הצו (ראה בקשת המבקש לקבלת ראייה חדשה מיום 15/2/2010 על צרופתה). לגישת המבקש, קיים נוכח כך אופק תכנוני להכשרת הבניה שנעשתה ללא היתר. המבקש טוען בהקשר זה להשקעה ניכרת בעבודות הבנייה נשוא הצו בסכום של 700,000 ₪ וסובר כי גם בכך יש כדי להוות שיקול לעיכוב ביצוע הצו או לביטולו. לחילופין, טוען המבקש כי הצו לא נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת שכן עבודות הבנייה אליהן הוא מתייחס הסתיימו מעל 60 ימים טרם הגשת תצהיר המהנדס מטעם המשיב - מר מוני ברקוביץ (להלן: "המהנדס"). זאת בניגוד לאמור בסעיף 238א(א)(2) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). עוד נטען כי לא התקיימה התייעצות בה חבים היועמ"ש של עיריית ראשון לציון (להלן: "היועמ"ש") והמשיב, כפי הוראות סעיף 238א(ב) לחוק. המבקש מוסיף וטוען כי המהנדס היה צריך לפעול להוצאת צו הפסקת עבודה מנהלי ולא להמתין עד לסיום העבודות במבנה נשוא הצו ואז לפעול לשם הוצאתו. נטען כי משפעל המהנדס כך, הרי שהדבר עולה בגדר שיהוי ואי קיום הליך הוגן למבקש. המבקש טוען כי המועד לביצוע הצו חלף לפי הוראות סעיף 238א(ט) לחוק. לגישת המבקש, המהנדס לא היה מוסמך לחתום על תצהירו כפי הנדרש בסעיף 238א(א) לחוק. מנגד, המשיב טוען כי דין הבקשה על שתי חלופותיה להדחות. מובהר כי המבקש הודה באשר לידיעתו כי עליו לקבל היתר בטרם יחל בעבודות נשוא הצו, אך במודע, נטל עליו את האחריות והסיכון כי במידה ויוצא הצו,יכול וכל השקעותיו תרדנה לטמיון. עוד נטען כי בעצם עובדת פתיחת ההליכים התכנוניים לשם אישור הבנייה נשוא הצו, אין כדי להוות שיקול מכוחו ניתן לבסס את עיכוב ביצוע הצו. זאת שכן ההליכים התכנוניים עלולים להימשך זמן רב, אין וודאות באשר לתוצאתם והם אינם מתיישבים עם מהותו ותכליתו של הצו, שנועד למתן מענה יעיל ומהיר לעבירות בנייה כפי שנעשו מטעם המבקש. מודגש כי הצו נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת, מאחר וביום הגשת תצהיר המהנדס למשיב, טרם הסתיימו העבודות נשוא הצו, כפי שעולה בבירור מתצהיר המהנדס, מעדותו לפרוטוקול הדיון, ומהתמונות שצולמו על ידו (ראה מש/1 - מש/3). עוד נטען כי בין המשיב לבין היועמ"ש קויימה חובת ההתייעצות ולו כך נוכח מכתבה של היועמ"ש למשיב מיום 19.11.09, במסגרתו פירטה את חוות דעתה בהקשר זה (ראה מש/5). כך נטען כי בצו עצמו צויין על ידי המשיב כי הוא ניתן: "לאחר התייעצות עם היועצת המשפטית לעירייה". המשיב מוסיף וטוען כי הוראות החוק אינן קובעות מתכונת מוגדרת לעריכת חובת ההתייעצות, כך שחלה על מהלכיו חזקת תקינות המעשה המנהלי שלא נסתרה על ידי המבקש. לגישת המשיב, הוא לא השתהה בפעולתו למניעת העובדה המוגמרת בדמות הבנייה נשוא הצו. כך כעולה מחקירת המהנדס, לפיה רק לקראת מועד הגשת תצהירו נמצא כי העבודות נשוא הצו מתקדמות ומתקרבות לסיומן. המשיב סובר כי יש לדחות את טענות המבקש לעניין הסמכת המהנדס וחלוף המועד לביצוע הצו, ולו משום שטענות אלו לא בא זכרן במסגרת הבקשה על תצהיר המבקש התומך בה. למעלה מן הצורך, טוען המשיב כי המהנדס היה מוסמך כדבעי לפי דרישות החוק. דיון והכרעה לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מראיותיהם וממכלול נסיבות העניין - שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה על שתי חלופותיה. התרשמתי כי משהבין המבקש כי לא ימצא מזור לבנייה הנרחבת והלא חוקית נשוא הצו, נוכח שעניינו אינו תואם את ההלכות הנוגעות בעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, ביקש לעלות טענות מן הגורן ומן היקב לעניין חוקיות הצו, מבלי שיהא בהן כל ממש. לעניין עיכוב ביצוע צו ההריסה התרשמתי כי בעצם הגשת תכניות כאלו ואחרות זה לא מכבר, הנוגעות לבנייה נשוא הצו, אין כדי להוות הצדקה לעיכוב ביצועו. אין המדובר במקרה שלפני בבנייה אשר לגביה היתר הבניה נמצא בהישג יד (ראה רע"פ 12888/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (טרם פורסם)). גם ממכתב אדריכלית המבקש לב"כ המבקש מיום 28.12.09 כפי שצורף לתצהיר המבקש, עולה כי הדרך לקבלת ההיתר המיוחל כרוכה באישור ת.ב.ע נקודתית, והמדובר בהליך שייכול להימשך כ- 12 חודשים, כשרק לאחריו ניתן יהיה לשקול את כל הסוגיות הכרוכות בהשגת ההיתר עצמו. סמכותו של בית המשפט לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי, שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. אין לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי במצב בו מצויים הליכי התכנון בראשיתם. השלב הטרום התחלתי בו מצוי המבקש במסגרת הליכי התכנון המתבקשים, אינו מעלה בשלב זה נסיבה בעלת משקל נכחה קיים סיכוי להכשרת הבנייה נשוא הצו. מקל וחומר כך, לא בעוצמה הנדרשת לשם עיכוב ביצוע הצו (ראה אף רע"פ 7405/04 שוויקי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (טרם פורסם); ע"פ (מחוזי י - ם 30433/06 קרבסי נ' יו"ר הועדה המקומית ירושלים(טרם פורסם)). סיכומו של עניין זה, דחיתי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע הצו. יפים הדברים שנקבעו ברע"פ 7405/04 האמור הן לעניין עיכוב הביצוע המתבקש והן לעניין יתרת טענות המבקש, בזו הלשון: "אי הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בניה בלתי חוקית". תכליתו של סעיף 238 א' (ח) לחוק הינה מתן מענה מיידי ויעיל למיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית, תוך שמירה על שלטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבניה בפרט. צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ראה ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים פד"י לח' (1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה פד"י מ'(2) 445, 447; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (לא פורסם); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פד"י נט(3) 577). סעיף זה מתייחס לשני תנאים מרכזיים, המאפשרים ביטול או התליית צו הריסה מינהלי והם הוכחה כי הבנייה נשוא הצו בוצעה כדין והוכחה כי ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. הנטל להוכחת תנאים אלו הינו על המבקש את ביטול צו ההריסה המנהלי. ביחס לתנאי הראשון, אין יכול להיות חולק כי הבנייה נשוא הצו נעשתה שלא כדין, קרי, ללא היתר בנייה כדין. כך אף מאשר המבקש בתצהירו: "אני מודה ומתוודה, ידעתי שעל פי חוק עלי לקבל היתר בנייה" (ראה סעיף 13 לתצהיר המבקש). ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת דחיתי את גישת המבקש משמע הבנייה נשוא הצו הינה בגדר עובדה מוגמרת. עיון בחומר הראיות מלמד בבירור כי בסיורים שערך המהנדס במקרקעין נשוא הצו במהלך חודש נובמבר 2009 הוא הבחין כי בניית המבנה נשוא הצו טרם הסתיימה וכי המבנה לא היה מאוכלס. המהנדס נוכח כי שרוולי חשמל היו גלויים ותלויים, הטיח לא היה גמור, חומרי בנייה היו מפוזרים על הרצפה, מכולת פסולת הוצבה בסמוך למבנה והויטרינות היו מכוסות מבפנים בקרטונים. בעובדות אלו יש כדי להצביע, לכשעצמן, כי עדיין התבצעו עבודות בנייה בתוך המבנה נשוא הצו טרם הוצאתו (ר' פרו' עמ' 5 שו' 1 - 2; עמ' 6 שו' 8; עמ' 8 שו' 7 - 8; עמ' 13 שו' 9; מש/1 - מש/3). המבקש לא הציג כל ראייה מטעמו לשם תימוכין בגרסתו, משמע הסתיימה הבנייה נשוא הצו. כך, המבקש אף נמנע מלהביא כל ראייה מטעמו לשם תימוכין בגרסתו הספציפית לפיה הקמת המבנה הסתיימה יותר מ- 60 ימים טרם מועד מתן תצהירו של המהנדס למשיב. המדובר בהימנעות מהבאת ראייה רלוונטית המשמשת לחובת הנמנע, הוא המבקש, בהערכת המשקל שיש לייחס לטענותיו. שוכנעתי כי הבניה נשוא הצו לא הושלמה עד למועד מתן תצהיר המהנדס ובודאי שלא הושלמה מעבר לתקופת 60 הימים שטרם הגשת תצהירו. כך גם המבנה נשוא הצו לא אוכלס בטווח הזמנים טרם הגשת תצהיר המהנדס למשיב, כהוראת סעיף 238א(א)(3) לחוק. קיבלתי את גישת המשיב לפיה הקמת בניין תחשב שהסתיימה, אם הבניין כשיר למלא את ייעודו, מבלי שיהיה צורך לבצע בו עבודות נוספות. לא כך בעניין המבנה נשוא הצו. מאלו, כשל המבקש מהוכחה מתבקשת מטעמו כי הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת ולא מתקיימים איזה מן התנאים הקבועים בסעיף 238א(ח) לחוק. חובת ההתייעצות דחיתי את טענות המבקש משמע נפל פגם בקיום חובת ההתייעצות המשיב עם היועמ"ש. חובה זו באה לכדי ביטוי, למצער, נוכח חוות דעת היועמ"ש בכתב למשיב מיום 19/11/2009 שנחתמה והוגשה למשיב בו ביום הגשת תצהיר המהנדס למשיב (ראה מש/5). התרשמתי כי משסברה היועמ"ש שאין בנמצא מניעה משפטית להוצאת הצו, די שהעלתה את הדברים אלי כתב תוך הסתמכות על תצהיר המהנדס (ראה רע"פ 6034/99 כהן נ' יושב ראש הוועדה המקומית ירושלים, פ"ד נד(1) 438). עוד שוכנעתי כי התקיימו בענייננו המבחנים להתייצעות כדין בהתאם לשנקבע בע"פ 22/89 עזבה נ' מ"י, פ"ד מג(2) 592), כך שהגורמים השותפים להתייעצות החליפו דברים זה עם זה; כל אחד מהצדדים היה ער ומודע לכך שמטרת חילופי הדברים הינה קיומה של התייעצות כנדרש בחוק והמבנה שהיווה נושא להתייעצות הוגדר היטב. לעניין חובת התייעצות זו, יפים הדברים שנקבעו ברע"פ 6034/99 האמור, בזו הלשון: "המכנה המשותף של חובת ההתייעצות בכל הקשר הוא, שהרשות המוסמכת, שעליה מוטלת חובת ההתייעצות, חייבת לפנות אל הגוף המייעץ בעניין מסוים, שיש להבהיר אותו כראוי, לתת לגוף המייעץ הזדמנות נאותה לשקול את העניין ולחוות את דעתו, ואז חייבת הרשות המוסמכת לתת משקל ראוי לאותה חוות-דעת. מעבר לכך עשויות להתעורר שאלות שונות ... התשובה לשאלות אלה, ולשאלות נוספות, מותנית בהקשר החוקי ובנסיבות המקרה, ולא פעם היא מסורה לשיקול-הדעת, אם של הרשות המוסמכת ואם של הגוף המייעץ. המהות של ההתייעצות היא החשובה; הצורה של ההתייעצות חשובה פחות ... אכן, גם בהתייעצות הנדרשת לפי סעיף 238א(ב), ייתכן הבדל בין מקרה למקרה. במקרה פשוט, אם היועץ המשפטי סבור כי אין בעיה משפטית ואין מניעה משפטית להוצאת צו הריסה, די שיאמר זאת בכתב, בקיצור ובפשטות, בהסתמך על התצהיר החתום בידי המהנדס, אף לפני שהתצהיר מוגש ליושב-ראש הוועדה המקומית. לעומת זאת, במקרה מורכב ובעייתי, ייתכן שיהיה צורך, לפי בקשת היועץ המשפטי או לפי בקשת יושב-ראש הוועדה המקומית, לקיים התייעצות מורכבת יותר". לא התרשמתי כי המקרה שלפניי הצדיק התייצעות מורכבת מכפי זו שבוצעה בפועל. המבחן העיקרי לקיום חובת ההתייעצות אינו מצוי בכללי הצורה בה היא בוצעה ומ - מש/5 עולה כי המדובר בהתייעצות עניינית וממשית כשעצם ניהולה בכתובים אינו פוגם במהותה ובטיבה. שיהוי ואי קיום הליך הוגן דחיתי את טענות המבקש גם בהקשרים אלו. כעולה מעדות המהנדס לפרוטוקול הדיון, הוא הבחין בעבודות הבנייה נשוא הצו, לראשונה, במהלך חודש נובמבר 2009 והוצאת הצו היתה הכרחית לצורך מניעת עובדה מוגמרת. בהעדר אופק תכנוני מכוחו ניתן לומר כי היתר שיכשיר את הבנייה הלא חוקית נשוא הצו מצוי בהישג יד, לא ראיתי מה הנפקות שבצו הפסקת עבודה מנהלי. התרשמתי מקיומו של אינטרס ציבורי משמעותי להחזרת המצב ששרר טרם הבנייה הנרחבת והבלתי חוקית לקדמותו. מעדות המהנדס לפרוטוקול הדיון עולה אף כי המשיב נקט באותו אמצעי של צו הריסה מנהלי לא רק כלפי המבקש, אלא גם כלפי שכניו האחרים, כך שהמבקש לא נתקל ביחס חריג או שרירותי ברף השוואה זה. לא נסתרה ההנחה הראשונית כי החלטת המשיב להוצאת הצו אינה חורגת ממתחם הסבירות (ר' פרו' עמ' 14 שורות 19 - 27). מועד ביצוע הצו אין ממש בטענות המבקש גם בהקשר זה. סעיף 238א(ט) לחוק קובע כי לא יבוצע צו הריסה מינהלי אם חלפו שלושים ימים מיום הגשת התצהיר ליושב ראש הועדה המקומית או מיום מתן החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לביטול הצו, אם ניתנה החלטה כאמור, הכל לפי המאוחר. נוכח הוראות אלו, ככל שבחר המבקש לפנות לבית המשפט בבקשתו דנן, הרי שמניין הימים לביצוע הצו יחל להיספר ממועד מתן החלטה זו כך שהמועד לביצוע הצו טרם חלף. סמכותו של המהנדס לחתום על התצהיר מכוח סעיף 238א לחוק סעיף 238א(א) לחוק מסמיך את מהנדס הוועדה המקומית להסמיך מהנדס אחר לצורך חתימה על תצהירים. מהנדס זה אינו חייב להיות מהנדס רשוי, עם זאת עליו להיות עובד הרשות המקומית או הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (ראה רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א יפו נ' עוקרבי, פ"ד מח(2) 397). לא הוכח כי המהנדס אינו עומד בתנאים אלו וקיבלתי את גישת המשיב לפיה קיים קושי בהתעברות של ממש על טענתו זו של המבקש, גם משום שלא נטענה בבקשה על התצהיר הנלווה לה. בהעדר אמירות מפורשות לעניין זה מבעוד מועד, ולו על מנת לאפשר למשיב להערך אליהן כדבעי, לא ראיתי כיצד ניתן לאפשר העלאת טענה שכזו בשלב חקירת המהנדס או בשלב סיכומי המבקש. המדובר באקט מינהלי שלגביו פועלת חזקת התקינות. חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי עובדות. משלא נטענו עובדות בהקשר זה במסגרת הדיונית המתבקשת - נותרת חזקת התקינות במלוא עוצמתה. עוד קיבלתי את עמדת המשיב בסיכומיו לפיה יכול היה המבקש לתקן את בקשתו גם בהקשר זה, כפי שעשה בהקשר הכולל של ביטול הצו, לעתור להפסקת הדיון ולדרוש מהמהנדס להציג את כתב הסמכתו. לא נסתרה אף גישת המשיב בסיכומיו, אליהם צורף עותק מפרוטוקול ישיבת ועדת המשנה של הועדה המקומית מיום 14/3/1996 המאשר את הסמכתו של המהנדס לעניין תצהירים המוגשים למשיב בהקשרים של צווי הריסה מינהליים. אשר על כן דחיתי גם טענה זו של המבקש. סוף דבר כידוע, צו הריסה מינהלי הינו אחד האמצעי החשובים שהוקנו לרשויות התכנון לשם אכיפה יעילה של הפרות דיני התכנון והבנייה ומיגורן של עבירות בנייה שטרם התממשו לכדי גמר. חיוני להדגיש את חשיבותו של כלי זה נוכח המימדים הנרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעוקרה מן השורש כתופעה פסולה שהיתה לרעה חולה במחוזותינו (ראה רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מ"י (לא פורסם)). לא התרשמתי כי הסעד התואם לבנייה הבלתי חוקית הנרחבת נשוא הצו הינו צו הפסקה מינהלי שרק יהא בו כדי להנציח לזמן מסויים את המצב הפסול הקיים. ארז יקואל יש צורך בצו כפי שהוצא על מנת שיוחזר מצב הבנייה לקדמותו טרם הבנייה הבלתי חוקית וכך אף נוכח האופק התכנוני הערטילאי בכל הנוגע להשגת ההיתר. לא התרשמתי כי יש ליתן יד להותרת בנייה בלתי חוקית כה נרחבת על כנה, משמע מדובר בהתנהגות שהיא נסלחת, הן בבחינת יחסו של בית המשפט להתנהגות שכזו והן בבחינת שמירת שלומו של הציבור מפני בנייה רחבת היקף עד גבולות קו הבניין, מבלי שניתנה הדעת המתבקשת לבטחונו של המבנה שנבנה ללא היתר. אמנם המבקש נחזה כמי שהשקיע כספים רבים בבנייה הלא חוקית אך אין לו אלא להלין בהקשר זה על עצמו. במסגרת איזון האינטרסים, העדפתי מונים רבים את אינטרס שלטון החוק מכוחו אין זה ראוי להכשיר עשיית דין עצמי בהיקף שכזה. גם בזלזול המבקש בדיני התכנון והבנייה ובהליכים הנדרשים על פי דינים אלו, יש כדי לתמוך בהעדפת דחיית הבקשה. לאור המקובץ דחיתי את הבקשה. בהתאם להוראות סעיף 238א(ט) לחוק יבוצע הצו בתוך 30 ימים מיום קבלת המשיב את החלטתי זו.הריסת מבנהבניהבניה ללא היתרצו הריסהצווים