קראו את הכרעת דין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המלצת שירות המבחן לא להרשיע / הרשעה בניגוד להמלצת שירות המבחן: עניינה של החלטה זו הוא נושא המלצתו של שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם בתיק זה ולהסתפק בהעמדתו במבחן ובהטלת צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 140 שעות. מדובר בכתב אישום שתוקן, במסגרת הסדר טיעון ביום 13/9/09 והיום הוא כולל עבירות בגין נהיגה פוחזת ברכב והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. הסניגור עותר לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה - מן הטעמים שפירט בהרחבה בטיעוניו והתובעת מבקשת לדחות את המלצת שירות המבחן - מן הטעמים שפירטה- ולהרשיע את הנאשם. ההליך של הימנעות מהרשעה הוא הליך נדיר והפסיקה קבעה שוב ושוב, כי דרך המלך בהליך הפלילי היא הרשעה ורק במקרים נדירים , שבהם הנזק הכרוך בעצם ההרשעה איננו פרופורציוני לאופי העבירה וחומרתה, יטה בית המשפט לעשות בו שימוש. בע.פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש (פד"י נ(3) 682,683, קבע כב' בית המשפט העליון כי "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק " . על החלטה זו חזר כב' בית המשפט העליון גם בערעור פלילי 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני , פד"י נ"ד (3) 685,689. הסניגור הפנה לפסיקה ענפה ובייחוד לפסק הדין המנחה בערעור פלילי 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי הימנעות מהרשעה , בהתאם לסעיף 71 א' (ב) לחוק העונשין , אפשרית בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה , בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. באותו פסק דין נקבע גם, כי מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו, אף הוקעת מעשי העבירה- בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלו - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של נאשם . בענייננו, מדובר בנאשם שנהג ברכב ושוטרים ביקשו לבדוק אותו : אחד השוטרים ירד מן הניידת והתקרב לחלקו הקדמי של רכבו של הנאשם. הנאשם לחץ על דוושת הגז והחל לברוח עם רכבו. השוטר החל לדלוק אחרי הרכב רגלית וצעק לנאשם לעצור. מיד בהמשך, החל השוטר השני לדלוק אחרי הרכב הנמלט , בניידת . גם בשלב זה לא התרצה הנאשם לעצור , ובמהלך המרדף נהג ברכבו בדרך נמהרת ורשלנית, שיש בה לסכן חיי אדם, תוך כדי שנסע בזיג-זג , התעלם מתמרורים המקנים זכות קדימה , חצה נתיבים ונסע במהירות רבה. השוטר שדלק אחרי הנאשם, כרז לו לעצור והפעיל הבהוב כחול - אך גם בשלב זה מאן הנאשם לעצור את רכבו. במעשיו הנ"ל, הכשיל הנאשם את השוטר מלמלא את תפקידו כחוק. גם לאחר תיקונו של כתב האישום, עדיין מדובר בכתב אישום חמור , המתעד סיכון ממשי ורציני של ביטחון הציבור ע"י הנאשם. רק ניתן לשער, מה היה קורה חלילה , אילו ניקרו בדרכו של הנאשם , במהלך המרדף אחר רכבו, רכבים אחרים או הולכי רגל תמים. בנסיבות אלה , אין מקום לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה השונים, לרבות הצורך להרתעת הרבים. בכך לא התקיים התנאי שנקבע בפסק הדין כתב לצורך הימנעות מהרשעה. אלא שלטעמי, גם התנאי הראשון שנקבע באותו פסק דין , לא התקיים במקרה זה: מדובר כאמור בתנאי המחייב כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. אין המדובר בחשש לפגיעה עתידית בלתי מסוימת , אלא נדרשת הוכחה חד משמעית כי הרשעה תיפגע פגיעה חמורה כאמור בשיקום. במקרהו של הנאשם , לא הובאה כל ראיה לכך שהנאשם יפוטר ממקום עבודתו, או שבעתיד לא יותר לו לעסוק במקצועו ובדרך כלל פגיעה שכזו אופיינית לאנשים הממלאים תפקידים ביטחוניים או תפקידים הדורשים תעודת יושר או סיווג בטיחותי גבוה לצורך כניסה לאתרים מסווגים וכו'. כל אשר הוצג לבית המשפט הוא אישור לימודים מטעם המכללה למינהל כי הנאשם הוא סטודנט בקורס מנהל רשת מחשבים , מתאריך 20/10/09. הסניגור טען כי במידה ויורשע הנאשם ואם ירצה להתקבל לחברת הייטק , לא יוכל לעשות זאת. לא הובאה לכך כל ראיה - והדבר גם איננו סביר. הוצגה לביהמ"ש המלצה מטעם מקום העבודה הקודם של הנאשם ,לפיה הוא עבד בתור מחסנאי וסדרן בשנים 2006-2008 ובשירותו בעבודה זאת הוא הצטיין . זו אולי נסיבה לקולא במסגרת בטיעונים לעונש, אולם אין בה כדי להטות את הכף להימנעות מהרשעה בעבירות כה חמורות כפי שתוארו לעיל. זאת ועוד, צודקת התביעה בהפנותה להוראת סעיף 275 לחוק העונשין - הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו - בה נקבע כי העונש בעבירה זו הוא עונש של מאסר שלא יפחת משבועיים יפים. רצפת העונש נועדה להדגיש את חומרת העבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו . הימנעות מהרשעה תסכל את מטרת הסעיף. לא מצאתי בדברי הסניגור כל התמודדות עניינית עם טענה זו של התביעה, למרות שביקשתי התייחסותו המפורשת לטענה זו , משנמנע מלהתייחס אליה במסגרת טיעוניו עד לאותו שלב. תפקידו של שירות המבחן הוא אכן להתמקד באינטרס האישי של המטופלים הנשלחים לטיפולו לצורך קבלת תסקיר לעונש ומבחינה זו לא יכולה להיות כל טענה לגבי המלצתו של שירות המבחן , המבוססת על האינטרס של הנאשם. בית המשפט חייב לשוות לנגד עיניו גם את אינטרס הציבור ואינטרס הציבור מחייב להרתיע מביצוע עבירות המסכנות את ביטחונו באופן ניכר ומפריעות לשוטרים האמונים על שלום וביטחון הציבור, במילוי תפקידם. הטענה כי העבירות בוצעו תוך לחץ וחרדה בתקופת מבצע עופרת יצוקה, לאו טענה היא שכן מאות אלפי אנשים ברחבי העיר אשדוד תפקדו תחת אותו לחץ ולא סיכנו את ביטחון הציבור ולא הפריעו לעבודתם של השוטרים. סביר הרבה יותר להניח, כי הנאשם נמלט מהשוטרים וסיכן את חייו ואת חיי המשתמשים בדרך , בשל העובדה אותה מסר לשירות המבחן- שאיחר את מועד חידוש רישיון הרכב. לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את הנאשם, על סמך הודאתו , במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. גזר דין הנאשם הורשע, על פי הודאתו , ולאחר שנדחתה בקשתו להימנע מהרשעה , בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במסגרת הכרעת הדין תוארו בהרחבה העובדות החמורות המפורטות בכתב האישום- שעיקרן הימלטות מן השוטרים וסיכון חיי עצמו וחיי המשתמשים בדרך במהלך המרדף אחריו. למותר להכביר מילים לגבי חומרת העבירות - ואף הנאשם ואימו הבהירו כי הם מכירים בחומרה. אכן, גם לאחר תיקונו של כתב האישום, עדיין מדובר בכתב אישום חמור . יחד עם זאת, קיבלתי את טיעוני הסניגור בדבר הנימוקים לקולא והתחשבתי בעובדה כי לנאשם אין עבר פלילי, עברו התעבורתי מתון בהתחשב במועד שבו קיבל את רישיון הנהיגה והוא הודה מיד לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון- וחסך מזמנו של בית המשפט. מקובל עלי כי מדובר במעידה חד פעמית וכי התנהגות זו איננה מאפיינת את התנהלותו של הנאשם בדרך כלל ונובעת אולי מן המאפיינים האישיותיים המיוחדים המפורטים בתסקירו של שירות המבחן ושאין מקום לפרטם במסגרת גזר הדין. התחשבתי בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות המיוחדות של הנאשם, כפי שפורטו בתסקירו של שירות המבחן וכי מדובר בנאשם צעיר, כמו גם בהבעת החרטה שנשמעה לבית המשפט כנה ואמיתית. בנסיבות אלה , ובהתחשב בעובדה כי משכורתו של הנאשם נחוצה לפרנסת המשפחה , כפי שהעידה האם, אין מקום לאמץ את הרף הגבוה במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בכל הנוגע לריצוי עונש מאסר בעבודות שירות- מה גם שעצם ההרשעה כנראה מפריע לנאשם ולבני משפחתו ואני מאמין כי הסניגור צדק בציינו כי הנאשם למד את הלקח. אשר על כן, לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים, את דברי הנאשם עצמו , ושקלתי את כל שאר השיקולים המצריכים לעניין, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות . העבודות תבוצענה במתנ"ס י' -י"ג באשדוד. מדובר בעבודות אחזקה וסיוע , שירותים או מנהלה. העבודות תבוצענה בימים א'-ה' בשבוע , משעה 08:00 ועד 16:00. יפקח על העבודות מר אלי גינת . העבודות תחלנה ביום 18/4/10 ובאותו יום יתייצב הנאשם בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז הדרום, לצורך קליטה והצבה עד השעה 08:00 בבוקר. על הנאשם לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי שיחול בכתובת מגוריו וכן עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע ומובהר לו כי כל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מנהלית וריצוי העונש במאסר ממש. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו . לבקשת הסניגור , ישולם הקנס ב-4 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10/4/10 ועד לכל 10 לחודש שלאחר מכן. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא כי במשך שנתיים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה מן העבירות בהן הורשע היום וכן עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, רישיון רכב או תעודת ביטוח ברי תוקף. בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם , הנני נמנע מפסילה בפועל של רישיון הנהיגה ומסתפק בפסילה על תנאי של 12 חודשים לתקופה של שנתיים והתנאי הוא כי במשך שנתיים לא יעבור הנאשם עבירה של נהיגה פוחזת ברכב. 10. זכות ערעור - בתוך 45 יום מהיום.משפט פלילישירות המבחן