קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה למורשה בהנהלת עסקים: בקשה לפסק דין בהיעדר הגנה מטעם הנתבעת 1 (להלן גם "המשיבה"). המבקשת (התובעת) היא חברה צרפתית המנהלת פעילות בינלאומית בתחום האופנה וההלבשה, בעלת סימני מסחר רשומים ובעלת המותג הידוע והמוכר היטב "Dior". לטענתה, המשיבה ייבאה ארצה משלוח הכולל כ- 717 זוגות מכנסיים מזוייפים, הנושאים - כנטען - באופן בלתי חוקי את סימני המסחר שלה (להלן "הטובין"). המשלוח עוכב על ידי רשויות המכס והודעה על כך נמסרה למבקשת. המשיבה היא תאגיד אשר מקום מושבו בעזה, והיא היבואן של הטובין הנ"ל. המשיבה מינתה חברה ישראלית לעמילות מכס בשם "יש-ליין שרותי יבוא ויצוא בע"מ" לשחרור הטובין הנ"ל מהמכס. טרם הגשת התביעה ובעקבותתפיסת הטובין על ידי המכס, פנתה עמילות המכס אל המשיבה ועדכנה אותה בפרטי תפיסת הטובין המפרים לכאורה ובדבר פנייתה של המבקשת לסיים את פרשיית יבוא הטובין, המפרים (כנטען), מחוץ לכותלי בית המשפט. לאחר מכן פנתה עמילות המכס למבקשת והודיעה לה כי המשיבה אינה מעוניינת בשיתוף פעולה עמה. לפיכך הגישה המבקשת את התביעה הנוכחית שעניינה בהפרת זכויות קניינה הרוחני בפרטי הלבוש המזוייפים, שכפי הנטען ייבאה המשיבה ארצה. המבקשת טוענת כי אין אפשרות מעשית להמציא למשיבה כתבי בי דין מאחר ומשרדיה של המשיבה מצויים בעזה, שכידוע השליטה בה בעת הזו היא בידי גורמים שאינם מכירים במדינת ישראל, וכל גורם ישראלי - לרבות משטרה וצבא - אינם יכולים להיכנס לתחומיה. המבקשת מנסה להתגבר על היעדר האפשרות להמציא כתבי בי דין למשיבה באמצעות עמילות המכס שטיפלה מטעם המשיבה במשלוח הטובין שאליו מתייחסת התביעה. ביום 18.11.10 המציאה המבקשת את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין לידי עמילות המכס שמונתה על ידי המשיבה לשחרור הטובין מהמכס ולמסירתם לידיה. לטענתה, יש לראות במועד זה את המועד בו הומצא כתב התביעה לידי המשיבה. לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעם המשיבה וכתב הגנה כאמור לא הוגש, עתרה המבקשת לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. המבקשת סומכת את טענותיה בדבר המצאת התביעה לידי המשיבה על תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. לחילופין, נטען כי בנסיבות העניין יש ליישם את "כלל הידיעה" המחייב את המסקנה כי דינה של המשיבה כדין מי שכתב התביעה הומצא לידיה כדין. דיון קיימת חשיבות רבה בהקפדה על המצאת כתב תביעה לידי אדם המתגורר מחוץ לתחום שיפוטה של מדינת ישראל בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי. המצאת כתב התביעה לידי נתבע זר מקנה לבית המשפט בישראל את הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה אשר הוגשה נגדו בארץ. פגם בהמצאת כתב התביעה לידי נתבע מהווה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו "מחובת הצדק" ובמקרה כזה אין לבית המשפט שיקול דעת והוא חייב יהיה לקבל את הבקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, ככל שבקשה כזו תוגש. (ר' למשל ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח(1) 830; ע"א 713/75 פרנקל נ' קאופמן, פ"ד ל(3) 449). עניינה של תקנה 482(א) בהמצאת כתב תביעה למורשה בהנהלת עסקים. להלן נוסח התקנה: "482(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. (ב)..." תקנה 482(א) קובעת כי כאשר מוגשת תובענה שעניינה בעסק או בעבודה והנתבע אינו מתגורר בתחום שיפוטה של מדינת ישראל, ניתן להמציא את התביעה למנהל או למורשה מטעם הנתבע העוסק באותה עת בהנהלת העסק או העבודה. בפסיקה נקבע כי יש הפרשנות שיש לתת למונח "בעניין עסק" היא פרשנות רחבה. די בכך שבישראל התנהלה פעילות עסקית מסויימת הנוגעת לנתבע וכי בישראל נמצא מורשה מטעמו אשר יש להניח בהסתברות גבוהה כי יביא לידיעתו את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה (רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי, ניתן ביום 8.3.2011 מפי כבוד הש' גרוניס, להלן :"עניין אוזן"). המבחן שאומץ בפסיקה לצורך בחינת קיומה של דרישת ההרשאה הוא מבחן מידת האינטנסיביות של הקשר בין הנתבע לבין המורשה. יש להצביע על קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע במידה אשר מותירה מקום להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. מידת האינטנסיביות של הקשר בין המורשה לבין הנתבע תיבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה (רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (טרם פורסם) ניתן ביום 27.2.2006, וכן עניין אוזן לעיל). המשיבה היא תאגיד שמקום מושבו בעזה, אשר כפי הנטען ייבאה ארצה פרטי לבוש מזוייפים המפרים את זכויות קניינה הרוחני של המבקשת. יבוא הטובין ארצה נעשה דרך נמל אשדוד, המצוי בשטחה של מדינת ישראל. המשיבה שכרה את שירותי חברת "יש לייין שירותי יבוא וייצוא בע"מ" העוסקת בעמילות מכס לשם ביצוע פעולות הקשורות בייבוא הטובין ושחרורם מהמכס. זוהי הדרך היחידה העומדת בפני המשיבה לקבלת הטובין שייבאה ארצה. בפרק הזמן שבין הגעת הטובין ארצה ועד לשחרורם מהמכס והעברתם לידי המשיבה, מופקד עמיל המכס על ניהול הטובין מטעמה של המשיבה ועליו לפעול בנאמנות וביושר כלפי האחרונה. בפרק הזמן האמור שבין הגעת הטובין ארצה ועד למועד שחרורם לידי המשיבה, עשוי יחיד או תאגיד שזכויותיו נפגעו כתוצאה מייבוא הטובין להגיש תביעה בעניין הקשור בכך, ועל המשיבה להיות ערוכה לתרחיש זה. אין לאפשר סיטואציה בה תושב חוץ או תאגיד זר ימנה עמיל מכס שיסייע בידיו לנהל פעילות עסקית לא חוקית בתחומי מדינת ישראל, כאשר אי החוקיות אינה בידיעתו של עמיל המכס, ובעת חשיפת אי החוקיות שבפעילות יסתתר מאחורי שהייתו מחוץ לגבולות ישראל במקום שבו אין אפשרות מעשית לבצע לו מסירה גם לאחר קבלת היתר המצאה לפי תקנה 500, ובדרך זו יסכל המצאת כתבי בי דין לידיו. נסיבות אלה מצדיקות, במקרים המתאימים, הכרה במעמדו של עמיל מכס כמי שמורשה מטעם הנתבע בניהול עסקיו או עבודתו בקשר לייבוא טובין שבטיפולו של אותו עמיל מכס. יש לזכור כי התכלית העומדת בבסיסה של תקנה 482(א) היא להביא לידיעת הנתבע הנמצא מחוץ לשטחי ישראל את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה. הדרישה בעניין קיומו של עסק בישראל היא דרישה משנית, בין היתר, מאחר והיא אינה קשורה ישירות להעברת המידע הרלוונטי הנוגע להליך ולתוכן התביעה לידי הנתבע (ראה עניין אוזן לעיל, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס). בבקשה שבפניי, למרות שלא נטען כי עמיל המכס עמד בקשר אינטנסיבי עם המשיב בעת שכתב התביעה הומצא למשרדו ואילך, שוכנעתי כי עמיל המכס הביא לידיעת המשיבה את דבר הגשת התביעה ואת תוכנה. לפיכך תכלית ההמצאה, שהיא הבאת דבר קיומה של התביעה ופרטיה לידיעת המשיבה באמצעות המורשה בניהול עסקיה, מתקיימת במקרה שבפניי. המבקשת פירטה בבקשתה ובתצהיר התומך בה כי עובר להגשת התביעה, עמילות המכס תיווכה בין באי כוחה לבין המשיבה בניסיון לסיים את פרשיית יבוא הטובין המפרים מחוץ לכותלי בית המשפט. עו"ד מנדל הצהירה בתצהיר התומך בבקשה שבפניי כי מר אילן כוכבי מעמילות המכס יצר קשר עם המשיבה, עדכן אותה בפרטי התפיסה ובדבר פניותיה של המבקשת בעניין סיום הפרשה בפשרה. בנוסף, עמיל המכס יידע את המשיבה על כוונתה של המבקשת להגיש נגדה תביעה באם המשא ומתן שביקשה לנהל עמה לא ישא פרי. המשיבה סירבה לשתף פעולה. התביעה שבפניי הוגשה ביום 18.11.10. בו-ביום המציאה המבקשת את כתב התביעה והזימון לדין לעמילות המכס שפעלה מטעם המשיבה. לפי התצהירים שבפניי, ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 22.11.10, יצר עו"ד אבו אחמד חזן קשר עם באי כח המבקשת וטען כי הוא פונה אליהם בשם המשיבה במטרה לסיים את ההליך בפשרה. באותה שיחה ציין עו"ד חזן כי הוא עודכן בפרטי התביעה על ידי עמילות המכס. בנוסף ציין כי למרות שהמשיבה טרם חתמה על יפוי כח המסמיך אותו לפעול בשמה, הוא מעוניין לקבל מהמבקשת הצעת פשרה "אטרקטיבית" לסיום הפרשה. באותה שיחה רמז עו"ד חזן כי ככל שהצעת המבקשת לא תהיה לשביעות רצונה של המשיבה, המשיבה תסיים את המשא ומתן ותנהג כמי שכתב התביעה לא הומצא לידיה וכמי שאינה מודעת לתוכנו. המתואר לעיל מוכיח ברמה הנדרשת כי עמיל המכס העביר לידיעת הנתבעת 1 (המשיבה) את דבר קיומו של ההליך המנוהל נגדה ואת תוכנו של כתב התביעה. לעו"ד חזן, שהציג עצמו כמי שפונה אל באי כח המבקשת מטעם המשיבה, לא היתה כל דרך לדעת את פרטי באי כח המבקשת ואת דרכי ההתקשרות עמם, מבלי שכתב התביעה הומצא לידי המשיבה או לידי מי מטעמה. שאלת החתימה של המשיבה על יפוי כח, המסמיך את עו"ד חזן לפעול בשמה ומטעמה בעניינים הקשורים בתביעה דנן, אינה רלוונטית. אין בחוק השליחות דרישת כתב, וגם הדרישה ליםוי-כח בכתב לעורך-דין היא דרישה מוגבלת להקשרים מוגדרים (ייצוג בבתי משפט ובתי דין, חתימה על בקשות ושטרי עסקה המוגשים ללשכת רישום המקרקעין, ועוד) אולם אינה דרישה כללית ובודאי שאן כאן מקרה של דרישת כתב קונסטיטוטיבית שמבלי שתתקיים אין כלל תוקף לשליחותו של עורך-הדין. העובדה כי עו"ד חזן פנה ביוזמתו אל באי כח המבקשת כדי לקבל הצעת פשרה "אטרקטיבית" שתסיים את ההליך שבפניי מגלה בעליל כי המשיבה מודעת היטב לכתב התביעה ולתוכנו. התוצאה בנסיבות העניין שבפני ניתן להכיר בהמצאת התביעה לעמיל המכס כהמצאה שבוצעה לידי המשיבה מכח תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי. לפיכך מתייתר הצורך לדון בטענה החלופית של המבקשת שעניינה בהחלת עקרון "כלל הידיעה" על המשיבה. לאור האמור לעיל דינה של המשיבה כדין נתבע שכתב התביעה הומצא לידיו כדין ביום 18.11.10. משחלף המועד להגשת כתב הגנה מטעמה של המשיבה, ומשהמשיבה בחרה שלא להתגונן, ניתן בזאת פסק דין נגדה על יסוד האמור בכתב התביעה בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כדלהלן: ניתן בזה צו קבוע לפיו המשיבה תימנע מלבצע בעצמה או באמצעות אחרים, אם במישרין ואם בעקיפין הפרה כלשהי של סימני המסחר של המבקשת, לרבות שימוש בסימן המסחרי המצויין בס' 26.1 לכתב התביעה או בסימנים הדומים עד כדי להטעות. המשיבה תימנע מלעשות כל פעולה מסחרית, לרבות יבוא, רכישה, שיווק, פרסום, הצעה למכירה, או החזקה של מוצרים המפרים את סימני המסחר של המבקשת. הנתבעת 2 תימנע מלשחרר לידי המשיבה (הנתבעת 1), או לידי כל גורם אחר, את המוצרים המפרים אשר יובאו או אשר עוכבו על ידה על פי הודעתה מיום 21.10.10 וכן תימנע מהוצאתם אל מחוץ לגבולות המדינה ובכלל זה למדינה ממנה הגיעו המשלוחים. המוצרים המפרים המעוכבים על ידי הנתבעת 2 יושמדו על ידי המשיבה בתיאום ופיקוח של הנתבעת 2. כל ההוצאות הכרוכות באחסנת המוצרים המפרים והשמדתם יחולו על המשיבה. בנוסף, המשיבה תאסוף את המוצרים המפרים שאינם מוחזקים על ידי רשויות המכס והמע"מ ותעבירם לאלתר לנציגי המבקשת (התובעת) לצורך השמדתם. כל ההוצאות הכרוכות בכך יחולו על המשיבה (הנתבעת 1). המשיבה תמסור למבקשת דו"ח מפורט בתצהיר, המגובה במסמכים ומאומת על ידי רואה חשבון, הכולל פירוט של כל העסקאות שעשתה בקשר עם המוצרים המפרים שבעניינם הוגשה התביעה, לרבות: כמויות המוצרים המפרים שייבאה או שמכרה, התמורה שקיבלה, פרטי הספקים ופרטי הלקוחות של המוצרים המזוייפים. הפירוט יכלול תאריכים, שמות צדדים, כמויות, מחירים, ואת התמורה שהתקבלה או צפויה היתה להתקבל מעסקאות אלה. המשיבה תאפשר למבקשת ולמי מטעמה לעיין ולבדוק את מסמכים הנהלת חשבוניותיה וכן את מסמכי היבוא הקשורים למוצרים המפרים. המשיבה תשלם למבקשת את מלא התמורה שהתקבלה בגין העסקאות שנעשו בקשר למוצרים המפרים. בנוסף, המשיבה תשלם למבקשת פיצויי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בשיעור של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסכום של 10,000 ₪. הסכומים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ניתן למבקשת היתר לפיצול סעדים. פסק דין זה חל ביחסים שבין המבקשת (התובעת) לבין המשיבה (הנתבעת 1) בלבד, ואין בו כדי להכריע ביחסים שבין המבקשת לבין הנתבעת 2 או כדי להשפיע עליהם. תזכורות פנימית ביחסים שבין המבקשת לבין הנתבעת 2 בלבד נקבע ליום 1.5.11. עד ליום 28.4.11 תוגש הודעה משותפת או הודעה מטעם המבקשת בלבד, לפי המקרה, בדבר הסדר או בדבר האופן בו יש להמשיך את הדיון בתביעה ביחסים שבין צדדים אלה. בשולי הדברים לא ניתן להימנע מלהעיר כי הבעייתיות שנדונה לעיל אינה חד-פעמית, ובתי המשפט נתקלים בה כדבר שבשגרה. מסתבר כי קיימת תופעה שבה תושבי "אזור", שאינו נתון בשליטת צה"ל ואינו חלק משטחה הריבוני של המדינה, מבקשים לייבא דרך מדינת ישראל מוצרים שנטען כי הם מוצרים מפרים (כמשמעות המונח בתחום דיני הקניין הרוחני). כדי להשלים עסקת יבוא באמצעות מדינת ישראל נדרשת מעורבות של עמיל מכס ישראלי, ועל כן גם כאשר תושב "אזור" מבקש לייבא דרך מדינת ישראל מוצרים מפרים, הוא שוכר שירותים של עמיל מכס ישראלי לטפל בהסדרת היבוא ובשחרורו מהמכס. עמיל המכס אינו מודע לאופיו המפר (מבחינת דיני הקניין הרוחני) של המשלוח שנמסר לטיפולו. ברגע שהמכס מגלה שהמשלוח המיובא כולל פריטים שהם לכאורה פריטים מפרים והמשלוח נתפס, נוהגים היבואנים הללו "לנתק מגע" עם המכס ולעיתים גם עם עמיל המכס, ובכך פוגעים באפשרות לקבלת פסק דין נגדם בגין ההפרה. נראה שהגיעה השעה לשקול מתן מענה כללי, חקוק, למצבים הללו שימנע את התרחיש שתואר לעיל ויבטיח כי מי שמבקשים ליהנות מהאפשרות לייבא באמצעות מדינת ישראל מוצרים, לא יוכלו לחמוק מכפיפות לסמכות השיפוט של בתי המשפט במדינת ישראל בכל הנוגע לתוצאות המשפטיות של היבוא שביקשו לבצע דרך תחום המדינה.המצאת כתבי בי דין