קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאת כתבי בי דין לחו''ל: החלטה זו ניתנת בבקשה לביטול פסקי דין אשר ניתנו כנגד המבקשות בת.א. 35297/04, בת.א. 66724/03 ובת.א. 48755/03, שבהן חויבו המבקשות לשלם למשיבה סך כולל של 1,780,181 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעות ועד למועד התשלום בפועל. הבקשה לביטול פסק דין נתמכה בתצהירו של מר Markus Pleuler אשר נכתב בשפה האנגלית. מהבקשה ומהתצהיר עולה כי המשיבה שגתה בכתובת ההמצאה וציינה על גבי כתבי הטענות שכתובתה של המבקשת 1 היא כתובת המחסנים בברצלונה של המבקשת 2. מר Pleuler הצהיר כי קיומם של הליכים רשמיים בבית המשפט בישראל נודע למבקשת 1 רק לאחר שהתקבלה הודעה באמצעות SONY באיטליה כי נעשו ניסיונות לבצע עיקולים בחברת ישפאר בישראל. בנוסף נטען כי לא בוצעה המצאה כדין של כתבי התביעה, וזו שבוצעה חסרת תוקף. בהקשר זה נטען כי ביצוע המסירה צריך היה להתבצע בהתאם להוראות האמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי-דין וכתבים שלא מבי-דין, בעניינים אזרחיים או מסחריים שנחתמה בהאג ביום 15/1/65 (להלן: "אמנת האג"), אשר אומצה בישראל בתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן: "התקנות"), ולנוכח הסתייגותה של שוויץ מסעיפים מסוימים באמנה, היה צורך לבצע את המסירה באמצעות הנהלת בתי המשפט ולא בדואר רשום. המשיבה הגישה תגובה לבקשה שבה נטען כי כתבי התביעה תוקנו ונשלחו לכתובתן הנכונה של המבקשות. כמו-כן נטען כי המבקשות ידעו על ההליכים בישראל עוד בשנת 2006, ולא עשו דבר בנוגע לכך גם לאחר שהומצאו להן כתבי התביעה המתוקנים בתחילת שנת 2008. בנוסף טענה המשיבה כי בחודש מאי 2008 נשלחו ונמסרו למבקשות מכתבים המודיעים להן על פסקי הדין שניתנו כנגדם, ומכאן שהבקשה לביטול פסקי הדין לא הוגשה במועד. לגבי חוקיות ההמצאה נטען כי לא הועלו טענות כלשהן מטעם המבקשת 2 בעניין זה, ולגבי ההמצאה שבוצעה למבקשת 1 נטען שהדרך היחידה והנכונה להוכחת הטענה לגבי הסתייגותה של שוויץ מהמצאה בדואר רשום הינה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה לדין השוויצרי. המבקשות הגישו תשובה לתגובה שבה חזרו על הטענה כי לא בוצעה המצאה כדין, וכן טענו כי הבקשה לביטול פסקי דין הדין הוגשה במועד, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 12/8/03. כמו-כן הועלו לראשונה בתשובה לתגובה וללא תצהיר טענות בנוגע לסיכויי ההגנה של המבקשות. הבקשה לביטול פסק הדין נדונה תחילה בפני כב' השופט שינמן אשר קבע כי יש לנהל דיון בבקשה, ודיון זה התקיים בפועל בפני הח"מ. במהלך הדיון נחקר מר Markus Pleuler על תצהירו, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון המבקשת 2 הבקשה לביטול פסקי הדין הוגשה לכאורה בשם המבקשות 1 ו- 2. ואולם, מתצהירו של מר Pleuler אשר צורף לבקשה עולה כי הינו מנכ"ל המבקשת 1 (או חבר הנהלת החברה לפי עדותו בחקירה הנגדית), בעוד שלא הוצהר כי הוא ממלא תפקיד כלשהו אצל המבקשת 2. בחקירתו העיד מר Pleuler כדלקמן (ראו עמוד 3 לפרוטוקול, מול שורות 9-15): "ש. אתה לא יכול לדבר בשם סוני אספניה? ת. לא, אני לא יכול. ש. ז"א, אני רוצה להבין עכשיו, כל מה שתגיד לי או כל מה שבתצהיר מתייחס לסוני אוברסיז או לסוני אוברסיז ואספניה? ת. זה תלוי בסגנון השאלה. ש. האם התשובות הן מטעם חברת סוני אוברסיז או סוני אספניה? ת. בשם סוני אוברסיז ס.א." מכאן שמר Pleulerאשר ממלא תפקיד אצל המבקשת 1 בלבד, איננו מוסמך ואיננו יכול להעיד בשמה של המבקשת 2, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה ככל שהיא מתייחסת למבקשת 2. בנוסף לכך, למעשה אין בתצהירו של מר Pleuler התייחסות כלשהי למסירה שבוצעה לנתבעת 2, וממילא עניין זה לא היה ידוע לו מידיעתו האישית בהיותו נושא משרה אך ורק אצל המבקשת 1 אשר מקום מושבה בשוויץ. בסעיף 10 לתשובת המבקשות לתגובת המשיבה נטען כי "מסיבות השמורות עימה, המשיכה המשיבה לכלול את המיליםSOSABCD "Barcelona Warehouse" בכתובתה של המבקשת 2, וזאת תחת לציין את כתובתה הנכונה של המבקשת 2". אולם טענה זו נטענה לראשונה בתשובה לתגובת המשיבה, ללא תצהיר כלשהו ומבלי לפרט האם ומתי הגיעו כתבי התביעה אל כתובתה הנכונה של המבקשת 2 בפועל. עוד יצוין כי מחקירתו הנגדית של מר Pleuler עלה שעוד בשנת 2004 קיבל לראשונה מידע מהמשרדים בברצלונה שבספרד שהגיע "כתב" (עמוד 4 לפרוטוקול, מול שורות 12-14), ובהמשך קיבלו משם "העתקים מכתבים שהיו מצוינים ככתבי תביעה שהומצאו לנו יחד עם מכתב מלווה ממשרד עורכי דין בישראל" (שם, מול שורות 12-28). מכאן שלא נטען וודאי שלא הוכח כי כתבי התביעה לא הומצאו למבקשת 2 כדין, כאשר מאישורי המסירה עולה ולא נסתר שכתבי התביעה התקבלו בכתובתה הנכונה של המבקשת 2 ביום 27/12/07 ועל פי עדותו של מר Pleuler, המבקשת 2 ידעה על קיומם של ההליכים עוד בשנת 2004. לגבי סיכויי ההגנה, כל שנטען בבקשה לביטול פסקי הדין הוא כי "למען הזהירות וכפי שעולה מכתבי הטענות, גם לגופם של דברים עומדת למבקשות הגנה ראויה נגד התביעות וטענות התובעת מוכחשות ונדחות" (סעיף 25 לבקשה). מדובר בטענה כללית ביותר ללא כל פירוט כנדרש, ואף טענה סתמית זו אינה נתמכת בתצהיר. רק בסיכומי המבקשת נטען במפורש לראשונה כי המבקשת 2 אינה בעל הדין הנכון לתובענה באשר אין לה עניין או יריבות עם המשיבה (סעיף 20). אין לקבל טענה זו ולו מן הטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים, וממילא אף לא היה מקום לקבלה ללא תצהיר של מי מטעם המבקשת 2 אשר יכול היה להעיד על כך מידיעתו האישית, ובפרט כאשר אין חולק כי הסחורה יצאה בפועל ממחסניה של המבקשת 2 (כאמור בסעיף 5 לתצהירו של מר Pleuler). אשר על כן, הנני דוחה את בקשתה של המבקשת 2 לביטול פסקי הדין שניתנו כנגדה. המבקשת 1 טענתה המרכזית של המבקשת 1 בעניין ההמצאה הינה כי לא בוצעה בהתאם לאמנת האג ולתקנות אשר אימצו את האמנה בישראל. בבקשה לביטול פסקי הדין נטען כי שווייץ הסתייגה מסעיף 10 לאמנה העוסק באפשרות להמציא כתבי בי-דין באמצעות דואר רשום, כאשר לאור הסתייגותה זו ובהתאם להוראות האמנה היה צורך לבצע מסירה של כתבי התביעה בשווייץ באמצעות מחלקת סיוע משפטי למדינות של הנהלת בתי המשפט. סעיף 10 לאמנת האג, בנוסחה המצורף בתוספת הראשונה לתקנות קובע כדלהלן: למעט מקום שמדינת הייעוד מצהירה על התנגדותה לכך, לא תניח אמנה זו מכשול: א.    לאפשרות לשלוח במישרין, באמצעות הדואר, כתבי בי-דין לבני אדם הנמצאים בחוץ לארץ ... לפיכך, ברירת המחדל היא כי האמנה איננה מונעת משלוח של כתבי בי-דין בדואר רשום, וככל שמועלית טענה שלפיה מדינה מסוימת הסתייגה מכך, הנטל על הטוען להוכיח זאת. לעניין זה, אין די בהפניה לאתר אינטרנט, אף אם לפי הטענה (אשר לא הוכחה) מדובר באתר רשמי של ועידת האג. הואיל והסתייגותה של שוויץ אינה מופיעה באמנה עצמה או בתקנות אשר אימצו את האמנה, הרי שהיה על המבקשת 1 להוכיח את קיומה ותוקפה של ההסתייגות במועד מסירת כתבי התביעה, וזאת באמצעות עד מומחה לעניין הדין הזר החל בשוויץ, כאשר לצורך כך די היה בתצהיר של עו"ד העוסק בדין השוויצרי (ראו התייחסות לעניין זה ולסוגיות אחרות הקשורות להוראות אמנת האג בהחלטתו של כב' סגן נשיא בית משפט השלום בראשון לציון, יחזקאל קינר שניתנה בת.א. 4029/06 (שלום-ראשון לציון) JKV BETEILIGUNGS GMDH נ' עירא דביר, בפסקה 33). בסיכומי המבקשות נטען לראשונה כי שוויץ הסתייגה גם מהאפשרות להמציא כתבי בי-דין ללא תרגום לגרמנית, צרפתית או איטלקית, אך טענה זו לא הועלתה לראשונה בסיכומים ולכן אין להידרש אליה. אף לגופו של עניין, הסעיף הרלוונטי באמנת האג אשר מתייחס להמצאה בשפה הרשמית של המדינה הוא סעיף 5 לאמנה הקובע כדלקמן: "הרשות המרכזית של המדינה המתבקשת תמציא בעצמה את הכתב, או תעשה להמצאתו באמצעות גורם מתאים: ... מקום שיש להמציא את הכתב לפי הפסקה הראשונה דלעיל, רשאית הרשות המרכזית לבקש כי הכתב ייכתב בשפה הרשמית, או באחת מן השפות הרשמיות, של המדינה המתבקשת, או כי יתורגם לשפה כאמור. מכאן שהוראותיו של סעיף 5 בנוגע להמצאה בשפה הרשמית חלות רק לגבי המצאה באמצעות הרשות המרכזית של המדינה, ובמקרה של מדינת ישראל דרך מנהל בתי המשפט. במקרה דנן, כאמור, לא הוכחה כנדרש הסתייגות של שוויץ המגבילה את האפשרות לשלוח כתבי בי-דין ישירות בדואר רשום, ושלא באמצעות מחלקת הסיוע המשפטי למדינות של הנהלת בתי המשפט. זאת ועוד, כפי שיוסבר להלן, אף אילו הייתה המבקשת 1 מרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי במועד מסירת כתבי התביעה למבקשת 1 עמדו בתוקפן הסתייגויות של שוויץ מאמנת האג לעניין המצאה ישירה בדואר רשום ושלא באחת השפות הרשמיות במדינה, לא היה מקום לקבוע כי ההמצאה בוצעה שלא כדין. ברע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ שאליו הפנה ב"כ המשיבה קבעה כב' השופטת דורנר כי איננה נדרשת להכריע בטענה שלפיה לא בוצעה מסירה בהתאם לאמנת האג, וזאת לאור מסקנתה כי ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום כדין וכן הומצאו למבקשת כתבי הטענות כנדרש. להלן קטע מפסק הדין אשר צוטט גם על-ידי ב"כ המבקשת עצמה בהודעתה מיום 25/2/08: "אומנם, בפסיקה ובספרות הובעה הדעה, כי הקפדה על קיומן של הדרישות הפורמליות הקשורות לאופן ההמצאה היא תנאי לקיום ההליך בפני בית-המשפט... אלא שאין זו הלכה פסוקה, ובמספר פסקי-דין והחלטות של בית-המשפט העליון נקבע כי ניתן לוותר על הדרישות הטכניות הקבועות בחוק ובתקנות אם ניתן להוכיח את ההמצאה בדרך אחרת, ישירה או עקיפה. דעתי היא, כי דרך ההמצאה הינה שאלה טכנית גרידא, ואין בה כדי להשפיע על הסוגיה המהותית של האפשרות לקיים הליך נגד צד, שהוכח כי קיבל בפועל את כתבי הטענות הרלוואנטיים". בעקבות רע"א 8402/03 הנ"ל, נקבע בשורה של החלטות ופסקי דין של בתי המשפט המחוזיים והשלום כי במצב שבו המסמכים הגיעו לידי הנמען בחו"ל בפועל, אין נפקות לדרישות הטכניות בעניין המסירה הקבועות באמנת האג ובתקנות אשר אימצו את האמנה (ראו לעניין זה, בין היתר, ההחלטות שאליהן מפנה כב' השופט קינר בת.א. 4029/06 דלעיל, וביניהן החלטתו של כב' השופט עדי עזר ז"ל בהיותו רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בבש"א (מחוזי ת"א) 18457/02 Lake Marion Golf Estate Ltd. נ' פרוור, ודחיית שני הערעורים שהוגשו על החלטה זו בפסק הדין שניתן בע"א (מחוזי ת"א) 1144/05 1943/05 מפי כב' השופט דותן ובפסק דין שניתן ברע"א 99/06 מפי כב' השופט רובינשטיין; וכן בש"א (מחוזי חיפה) 6422/05 ICC Handels A.G. נ' בנק לאומי לישראל בע"מ מפי כב' השופטת וילנר) . בענייננו לא הועלתה טענה כלשהי שלפיה היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט ניתן שלא כדין, וכן לא הוכחש כי ביום 27/12/07 הגיעו לכתובתה הנכונה של המבקשת 1 בשוויץ, באמצעות דואר רשום, כתבי התביעה מתורגמים לאנגלית (ראו לעניין זה סעיף 13 לבקשה לביטול פסק הדין, סעיף 7 לתצהירו של מר Pleuler). ככל שנותר ספק כלשהו בדבר מסירת כתבי הטענות למבקשת 1 בפועל בדצמבר 2007, וזאת לנוכח הניסוח המעורפל של הסעיפים הרלוונטיים הנ"ל בבקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר התומך בבקשה, הרי שספק זה הוסר בחקירתו הנגדית של מר Pleuler. ראו עדותו בעמוד 5 לפרוטוקול מול שורות 28-30, שאליו מפנה גם המבקשת עצמה בסיכומיה: "ש. ומה שאתה אומר נכון גם לאחר שקיבלתם בדואר רשום ב- 12/2007 את כתב התביעה ישירות אליכם לשוויץ? יש לי את האישור של הדואר שקיבלתם את זה. ההחלטה היתה שוב כי אין צורך להגיב כי זה לא הומצא בדרך הנכונה. ת. זה נכון. החלטנו שאין עלינו חובה להגיב עד שלא יומצא לנו כתב תביעה או מסמך אחר בדרך תקינה. בנוסף לאופן ההמצאה, יש לציין גם את השפה של המסמך שחייב להיות בגרמנית, בצרפתית או באיטלקית. אם לא די בכך, הרי שהוכח כי הלכה למעשה נודע למבקשת 1 על ההליכים המתנהלים נגדה בישראל עוד בנובמבר 2004, וזאת ממידע שהתקבל מהנתבעת 2 שבספרד אשר העבירה לנתבעת 1 בין היתר גם "העתקים מכתבים שהיו מצוינים ככתבי תביעה" (ראו עדותו של מר Pleuler כעולה מעמוד 4 לפרוטוקול, מול שורות 12-28). מכאן שהופרכה לחלוטין טענתו של מר Pleuler בסעיף 8 לתצהירו שלפיה: "The existence of official court proceedings became known only after receipt of a notice from SONY Italy that there have been seizure attempts with ISFAR in Israel". כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית העיד מר Pleuler כי "התצהיר שלנו מתייחס שרק במועד כאשר נעשה ניסיון לעקל כספים נאלצנו להאמין ברצינות שכנראה יש פסק דין של בית משפט" (עמוד 6 לפרוטוקול, מול שורות 11-12). מר Pleuler לא התייחס בתשובתו לעדות שמסר כמה דקות קודם לכן שלפיה אף אם נודע למבקשת 1 על פסקי הדין שניתנו כנגדה רק בעת ביצוע העיקולים, הרי שידעה על הגשת כתבי התביעה וניהול ההליכים זמן רב קודם לכן, הן באמצעות המבקשת 2 והן כאשר כתבי התביעה המתוקנים נמסרו לה ישירות במשרדיה בשוויץ. כך קבע כב' השופט שינמן בסעיף 5 להחלטתו מיום 15/12/08: "... הנני מגיע למסקנה כי יש ליתן למשיבה (התובעת) לחקור את המצהיר מטעם המבקשות בטרם אכריע בבקשה, שכן וכפי שעולה מטענות הצדדים, נראה לכאורה שהמבקשות לא נהגו בתום לב, ובניגוד לאמור בבקשה כאן, כן ידעו על כתב התביעה, אולם הן אלה שבחרו שלא לעשות כלום. כאשר צד פונה לבית המשפט, בבקשה לביטול פסק דין, עליו להראות בין היתר, כי ידיו נקיות". ואכן כאמור, מחקירתו הנגדית של מר Pleuler עלה כי המבקשת 1 ידעה גם ידעה על קיומם של ההליכים בישראל במשך תקופה ארוכה, זמן רב לפני קבלת ההודעה מאיטליה בדבר העיקולים, ובהמשך אף קיבלה למשרדיה העתקים מתורגמים לאנגלית של כתבי התביעה המתוקנים והתייעצה בעניין זה עם עורכי דין בישראל, אך החליטה להתעלם מאותם הליכים ולא להתגונן כלל. לגבי סיכויי ההגנה, כפי שצוין לעיל, כל שנטען בבקשה לביטול פסקי הדין הוא כי "למען הזהירות וכפי שעולה מכתבי הטענות, גם לגופם של דברים עומדת למבקשות הגנה ראויה נגד התביעות וטענות התובעת מוכחשות ונדחות" (סעיף 25 לבקשה). כפי שנקבע גם לעיל, גם כאן מדובר בטענה כללית ביותר ללא כל פירוט כנדרש, שאף היא אינה מוזכרת בתצהירו של מר Pleuler אשר צורף לבקשה. רק בתשובה לתגובת המשיבה לבקשה לביטול פסק הדין הועלו לראשונה טענות לעניין סיכויי ההגנה וזאת ללא תצהיר, כאשר ב"כ המשיבה התנגד לכך (ראו סעיף 6 להחלטתו של כב' השופט שינמן מיום 15/12/08) וחזר על התנגדותו זו גם בסעיפים 44-46 לסיכומים. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הטענה כי לא בוצעה מסירה כדין של כתבי התביעה למבקשת 1, וכן קובע כי המבקשת 1 לא הגישה את הבקשה לביטול פסקי הדין בידיים נקיות, שכן העלתה בבקשה ביודעין טענות שאינן נכונות לגבי המועד שבו נודע לה לראשונה על ניהול ההליכים כנגדה ולגבי קבלת העתקים של כתבי התביעה בפועל. משכך, ובהעדר פירוט מינימאלי כלשהו בנוגע לסיכויי ההגנה של המבקשת 1 בבקשה לביטול פסקי הדין ובתצהיר התומך בה, הנני קובע כי אין מקום לבטל את פסקי הדין אשר ניתנו כנגד המבקשת 1. סיכום אשר על כן, הנני דוחה את הבקשות לביטול פסקי הדין כנגד המבקשות 1 ו- 2 בת.א. 35297/04, בת.א. 66724/03 ובת.א. 48755/03, ומחייב אותן לשלם למשיבה סך של 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. משפט בינלאומימסמכיםביטול פסק דיןבעל דין בחו"ל / חברה בחו"להמצאת כתבי בי דיןכתבי טענות / כתבי בי דין