קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסד לקוח בנק עקב השקעה ספקולטיבית במניות: פסק דין זה ניתן בתביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבע על סך של 720,000 ₪. להלן טענות התובעים כפי שהוצגו בכתב התביעה. התובעים שהינם בני זוג נשואים, גמלאי ועקרת בית אשר אינם בקיאים ברזי השפה העברית, היו בעלי חשבון בנק משותף אצל הנתבע (להלן: "החשבון") שאותו ניהל התובע במשך כ- 40 שנה. בסוף שנת 2004 מכרו התובעים את דירת מגוריהם היחידה בסך השווה ערך לכ- 695,000 ₪, ותמורת המכירה הופקדה בחשבון. סמוך לחודש נובמבר 2004, כאשר עמד החשבון ביתרת זכות גבוהה, פנה הנתבע אל התובע באמצעות עובדיו ו/או מי מטעמו על-מנת לשכנע את התובע להשקיע את הכספים ברכישת מניות, וזאת על אף רצונם של התובעים לעשות שימוש בכספים אלה לשם רכישת דירה חדשה עבורם, כאשר הנתבע היה מודע לכוונה זו. בהתאם להמלצת הנתבע העביר התובע ביום 23/11/04 סכום נכבד של כסף מהחשבון שהושקע בפק"מ דולרי לתיק מניות. על אף החובה ליתן ללקוח הסבר מלא ומפורט בדבר הסיכונים בקניית ניירות ערך, הנתבע או מי מטעמו לא טרחו לספק הסבר זה לתובע, חרף ידיעתם הברורה כי אין לתובע כל ידע ו/או הבנה אמיתית בדבר הסיכונים והמשמעויות הכרוכים בהשקעות מעין אלה. הנתבע אף הגדיל לעשות והעמיד לתובע הלוואה בסך של 50,000 ₪ לשם שימוש בהשקעותיו, שלא לצורך ממשי של התובע ומתוך אינטרס ברור של הנתבע. בנוסף לכך, לאורך כל הדרך המשיך הנתבע לגבות מהתובעים דמי ניהול ועמלות המסתכמים בסכומי עתק. כעבור מספר חודשים איבדו התובעים את כל הכסף שהפקידו בחשבון ואף נותרו ביתרת חובה של כ- 156,000 ₪ אשר בגינה הודיע הנתבע לתובעים כי יפנה לערכאות שיפוטיות. במהלך אותה תקופה כאשר הבחין התובע כי התיק מצוי בהפסדים פנה לקבלת ייעוץ מהנתבע, אולם זה חזר וטען כי המדובר במצב רגעי והדבר הנכון הוא להמשיך ולהשקיע ולא למכור דבר שכן התחזית להשקעות נותרה חיוביות, כאשר לא היה קשר בין תחזית זו למצב הדברים בפועל. מבחינה משפטית נטען כי העברת הכספים לצורך השקעה במניות נעשתה בעקבות מצג שווא של הנתבע, וזאת בין היתר מתוך תרמית, הטעייה, הונאה, תחבולה ואי גילוי נאות. לטענתו של ב"כ התובעים, הנתבע הפר ברגל גסה את מכלול החובות החלות עליו על-פי הדין, לרבות הוראותיו של חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ההשקעות"), חובות האמון, הנאמנות והזהירות של בנק כלפי לקוחותיו וחובת תום הלב הטרום חוזית ובעת קיום החוזה. כמו-כן נטען כי הנתבע התרשל כלפי התובעים וגבה מהם עמלות תוך עשיית עושר שלא במשפט. לטענת התובעים, מאחר שהנתבע הפר את חובת האמון כלפיהם ופעל כפי שפעל בחשבונם, מוטלת עליו חובת הראיה ונטל ההוכחה. לגבי הנזק נטען כי נגרם לתובעים נזק כספי ישיר בסך של 700,000 ₪ בגין העסקאות שבוצעו וכן עוגמת נפש רבה ביותר המוערכת בסך של 20,000 ₪. להלן עיקרי הטענות בכתב ההגנה. במהלך החודשים אוקטובר עד נובמבר 2004 הופקדו בחשבון כספים בסך כולל של 596,091 ₪ בלבד (מעבר לזיכויים השגרתיים שהתקבלו בחשבון), כאשר נמסר על-ידי התובע כי הכספים מיועדים לרכישת נדל"ן. בהתאם למטרה מוצהרת זו הושקע בתאריך 23/11/04 סך של 469,035 ₪ בקרן נאמנות צמודת דולר של חברת אילנות אשר אינה קשורה בשום אופן שהוא לנתבע, כשמטרת ההשקעה הייתה שמירת ערך הכספים, מאחר שסביר היה כי רכישת הדירה תעשה על-פי הצמדה לדולר כמקובל בארץ. בשיחת ייעוץ ראשונה שנערכה עם התובע ביום 13/12/04 המליצה יועצת ההשקעות שלא לבצע שינויים בתיק הקיים לאור מטרת השימוש בכספים. החל משיחת הייעוץ הנ"ל פנה התובע מיוזמתו עשרות רבות של פעמים אל יועצי ההשקעות של הנתבע, כאשר הקו המנחה בשיחות אלה הוא בדרך כלל רצונו של התובע לבצע השקעות ספקולטיביות יותר ויותר בכספים במטרה "לעשות קופה", ומאידך גיסא יועצי ההשקעות מרסנים אותו וממליצים לשמור על השקעות סולידיות. התובע אף ביצע מאות רבות של פעולות בניירות ערך ללא קבלת שום ייעוץ, בעיקר טלפונית מול מוקדני אוצר ישיר. החל מה- 27/1/05 מכר התובע את קרן הנאמנות אילנות, וממועד זה החל בפעילות אינטנסיבית של קנייה ומכירה של ניירות ערך. בכתב ההגנה מפנה ב"כ הנתבע לעשרות דוגמאות של שיחות ייעוץ הממחישות לדבריו את ההבדל שבין רצונו של התובע להשקיע בשוק המניות לבין המלצות היועצים להשקעות סולידיות ואזהרותיהם בדבר הסיכון שבשוק המניות. לטענת הנתבע, התובע סיכן את השקעותיו בין היתר בכך שרכש אופציות "מחוץ לכסף" שבהן מחיר נכס הבסיס נמוך או גבוה ממחיר המימוש, ביצע השקעות בסמוך למועדי הפקיעה של האופציות, התעקש להשקיע במגמה הפוכה למגמת השוק, התעקש להשקיע ביורו על אף הצורך בהצמדה לדולר, המשיך לקנות ניירות ערך לאחר שהיה לו כבר הפסד בהם ופעל ללא ייעוץ או בניגוד לייעוץ שקיבל. בנוסף נטען כי אפשר להבחין בדפוס התנהגות מצד התובע לממש את ניירות הערך על אף שהרווח בהם אפסי או שולי - דבר שהביא לפעילות אינטנסיבית שאין בה הגיון כלכלי, שכן הפעולות כרוכות בתשלום עמלות שלעיתים עשויות לעלות על סכום הרווח. על-פי כתב ההגנה, בכל ההתנהלות מול הנתבע דיבר התובע עברית רהוטה וגם אם לא היה בקיא בעבר ברזי שוק ההון, הרי שככל הנראה למד להכירם, שכן פעל בחשבון באופן עצמאי בתחומים ספקולטיביים ביותר, בניגוד מפורש להמלצת יועצי ההשקעות של הנתבע. התובע ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב התביעה תוך שהוא מצטט קטעים מתוך תמלילי שיחות מוקלטות אשר ניהל עם נציגי הנתבע. לטענת התובע בתצהירו, הנתבע אמנם העביר אליו תמלילי שיחות במסגרת ההליך דנן, אך זאת בעיקר של השיחות שנוהלו עם המוקד הטלפוני של הבנק, "אוצר ישיר", ולא של השיחות שניהל עם פקידים בסניף הבנק: לימור, מלי ולאחר מכן מירב. בנוסף הצהיר התובע כי בסמוך לאחר הפקדת הכספים בחשבון לראשונה, נעשו על-ידי נציגי הנתבע מספר פעולות בניירות ערך ללא ידיעתו וכי בהמשך שכנעו אותו נציגי הנתבע להמשיך בהשקעות ספקולטיביות למרות ההפסדים הניכרים. התובעת ערכה תצהיר עדות ראשית לתמיכה בטענותיו של בעלה, התובע. בין היתר הצהירה כי על אף העובדה שהיא ובעלה היו בעלי החשבון, הרי שהבנק מעולם לא פנה אליה, לא עדכן אותה ואף לא דרש את הסכמתה לביצוע פעולות בניירות ערך ואופציות כמתחייב מהיחסים שבין הצדדים, ובפועל היא הושארה ללא ידיעה של ממש לגבי הנעשה בחשבון. ארבעה תצהירי עדות ראשית הוגשו מטעם הנתבע - תצהיריהם של הגב' מירב לב-ארי, מר לימור שמואלי, הגב' מלי פרנקו ומר נתן יעקב. בתום דיון ההוכחות האחרון הודיע ב"כ הנתבע כי הואיל והגב' מירב לב-ארי שאינה עובדת עוד בבנק אמרה לו כי היא אין ביכולתה להתייצב לדיון, תצהירה נמשך מהתיק. מר לימור שמואלי הצהיר כי שימש בזמנים הרלוונטיים מנהל מחלקת בנקאות פרטית אצל הנתבע והכיר את התובע עוד כשניהל חשבון בסניף ויצמן בתל אביב - שם נהג להשקיע מידי פעם בקרנות נאמנות והשקעות סולידיות אחרות בסכומים נמוכים יחסית. על-פי תצהירו של מר שמואלי, ביום 23/11/04 הושקע סך של 496,035 ₪ בקרן נאמנות צמודת מדד של חברת אילנות, ואילו היה התובע משאיר את הכסף בהשקעה סולידית זו לא היה נגרם לו כל נזק, אולם התובע בחר להשקיע במניות ואופציות על-אף שמר שמואלי ופקידים אחרים בבנק אמרו לו שהשקעות אלה כרוכות בסיכון רב. מר שמואלי הצהיר כי מעולם לא ביצע פעולות ללא הוראה של התובע וללא ידיעתו, וכי העברית שבפיו של התובע הייתה רהוטה והוא הבין את שנאמר לו. כמו-כן הצהיר מר שמואלי כי עיון בדפי החשבון מעלה שבניגוד לטענת התובעים, הושקע סכום נמוך מ- 700,000 ₪ במניות ואופציות, וכן הועברו לבקשת התובעים סכומים ניכרים לצדדי ג' אחרים. הגב' מלי פרנקו הצהירה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה עבדה במחלקת בנקאות פרטית אצל הנתבע והייתה יועצת השקעות. הגב' פרנקו הצהירה גם היא כי לא המליצה לתובע להשקיע את כספו בהשקעות ספקולטיביות, ואף אמרה לו מפורשות שהשקעות מסוג זה כרוכות בסיכון רב, במיוחד אם הכסף נועד לקניית דירה, וכי התנהלותו של התובע גורמת לו הפסדים. כמו-כן חזרה הגב' פרנקו על חלק מטענותיו של מר שמואלי המפורטות לעיל. מר נתן יעקב הצהיר כי במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש יועץ השקעות אצל הנתבע ב"אוצר ישיר" ושוחח רבות עם התובע בענייני השקעותיו, כאשר בשלב כלשהו יחסיהם הפכו לחבריים. מהתצהיר עולה כי המלצתו של הבנק לתובע, כמו גם המלצתו של מר יעקב עצמו, הייתה להשקיע השקעות סולידיות במטבע דולרי, וזאת באמצעות קרנות נאמנות מט"חיות בעיקר מסוג פצ"מ נזיל. לדבריו של מר יעקב, לאור זאת שהתובע לא היה מרוצה מהתשואות הנמוכות שהניבו השקעותיו הסולידיות, החל לרכוש מניות, וזאת מיוזמתו שלו ועל-אף שהוסבר לו כי עדיף להישאר בהשקעה סולידית השומרת על ערך הכסף. בתחילה, כך הוצהר, השקיע התובע בסכומים נמוכים ומשכך גם הרווחים וההפסדים היו נמוכים יחסית, אך לאט לאט הגדיל התובע את השקעותיו במניות תוך שפנה אל מר יעקב ואל יועצים נוספים בסניף. בנוסף הוצהר כי כאשר הבחין התובע שגם בהשקעה במניות הרווח קטן יחסית, החל להשקיע באופציות על מדד המעו"ף ועל שער הדולר, על אף שיש בהן סיכון רב ובניגוד להמלצתו של מר יעקב. עוד עולה מהתצהיר כי בשלב כלשהו החל התובע לקנות ולמכור באינטנסיביות רבה, במיוחד בתחום האופציות, תוך שהוא מתעדכן מספר רב של פעמים ביום אודות מצב השוק והתקשר למספר רב של מוקדנים, אולם עם מר יעקב יצר קשר טוב עם התובע ולכן ערך עימו את רוב השיחות. מר יעקב הצהיר כי אמנם התובע אינו משקיע מקצועי, אך לאחר ההסברים שניתנו לו והשיחות הרבות שניהל עם היועצים של הבנק, הוא הגיע לידי הבנה טובה מאוד של השוק, ועיקר הפסדיו נבעו מתפיסה הפוכה של התנהגות השוק ולא מחוסר ידע. מהבקשות שהגישו באי כוח הצדדים ומדבריהם בדיון ההוכחות עלה כי ניתן פסק דין בתביעה אחרת שהגיש הנתבע בסדר דין מקוצר כנגד התובעים בגין יתרת חוב שנוצרה בחשבון, והתובעים הגישו ערעור על פסק דין זה. במהלך הדיון הסכימו באי כוח הצדדים כי פסק הדין שניתן בת.א. 29060/06 יוותר על כנו והערעור שהוגש עליו יימחק ללא הוצאות, כאשר כל סכום שייפסק בתיק דנן יקוזז מהמגיע לנתבע לפי פסק הדין בת.א. 29060/06 הנ"ל. כמו-כן הוסכם כי התובעים יוכלו להעלות בהליך זה טענות בנוגע ליתרת חובם ולשיעורי הריבית שבהם חויבו, והנתבע לא יעלה טענה של מעשה בי-דין בעניין. בית המשפט נתן להסכמות אלה תוקף של החלטה. בהמשך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירות נגדיות, ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב. בהערת אגב יצוין כי בפתח הסיכומים מטעם הנתבע הועלתה טענה של מעשה בית דין על רקע פסק הדין שניתן בת.א. 29060/06, כאשר לא היה מקום להעלות טענה זו בעקבות ההסכמות שהתגבשו בין באי כוח הצדדים במהלך דיון הוכחות וקיבלו תוקף של החלטה כנ"ל. דיון התנהלותם של נציגי הבנק בעניין השקעת הכספים על-פי תצהיר עדותו הראשית של התובע, סמוך לחודש נובמבר 2004 פנה אליו הנתבע באמצעות עובדיו ו/או מי מטעמו על-מנת לשכנע אותו להשקיע את הכספים שהופקדו בחשבון ברכישת מניות (סעיף 5 לתצהיר). בהמשך הצהיר התובע: "הפניות אלי החלו במהלך חודש נובמבר 2004, וזאת באמצעות פקידת בנק העונה לשם לימור..." (סעיף 26 לתצהיר). במאמר מוסגר יאמר שההתייחסות ללימור בתצהיר נעשתה בלשון נקבה בלבד כשלמעשה מדובר בגבר, ומחקירתו הנגדית של התובע עלה כי ככל הנראה כלל לא היה מודע לטעות זו (ראו עמוד 9 לפרוטוקול הדיון, מול שורות 28-29). לפיכך, ועל רקע עדותו של התובע כי קרא את התצהיר "פחות או יותר" (שם, מול שורות 18-19), ספק אם היה בקיא בכל האמור בתצהירו לפני שחתם עליו. לגופו של עניין, כך העיד התובע בחקירתו הנגדית לגבי אותו פקיד בשם לימור, כעולה מעמוד 10 לפרוטוקול, מול שורות 7-10: "כשהכסף שלי היה בבנק אוצר החייל אז ישבתי עם לימור ואמרתי לו ... הוא היה בשיחה עם לקוח הוא מדבר איתו והוא אומר לי השקיע 1,000 ₪ ויש לו תוך חצי [ככל הנראה תוך חצי שעה - מ.ת.] עשרת אלפים ₪, זה דבר מפתה. אז הוא הציע את המניות וזה הוא הכניס אותי. אחרי שהציע לי... ". מדובר בגרסה שאינה מופיעה בתצהיר עדותו הראשית של התובע והועלתה לראשונה במסגרת החקירה הנגדית מבלי שניתן טעם לכך, ולכן יש לייחס לגרסה זו משקל נמוך ביותר. זאת ועוד, מתצהיר עדותו הראשית של מר לימור שמואלי ואף ממסמכי הבנק אשר צורפו לתיק המוצגים מטעם התובעים עצמם עולה גרסה שונה לגבי אופן השקעת הכספים בסמוך לאחר הפקדתם בחודש נובמבר 2004. מר שמואלי הצהיר כי ביום 23/11/04 הושקע סך של 496,035 ₪ מהחשבון בקרן נאמנות צמודת מדד של חברת אילנות בלבד ולא במניות, ורק בהמשך בחר התובע על דעת עצמו להשקיע במניות ואופציות, על-אף שמר שמואלי ופקידים אחרים אמרו לו שהשקעות אלה כרוכות בסיכון רב (סעיפים 7 ו- 8 לתצהיר). גרסה זו מתיישבת עם דוחות היתרות בני"ע ערך בחשבון לחודשים נובמבר 2004 ואילך (מוצג א' בתיק המוצגים מטעם התובעים) שמהם עולה כי במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2004, בסמוך לאחר שהופקדו בחשבון הכספים שקיבלו התובעים ממכירת דירתם, הוחזקו בחשבון יחידות של קרן הנאמנות אילנות בלבד, ורק החל מחודש ינואר 2005 נרכשו מניות שונות. עוד עולה מתצהירו של מר שמואלי כי לא המליץ לתובע להשקיע את כספו בהשקעות ספקולטיביות (סעיף 6 לתצהיר) וגם בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל האם שוחח עם התובע באופן אישי על השקעת הכספים העיד: "במידה ודיבר איתי, מה שרכשנו הוא קרן נאמנות צמודת דולר בלבד" (עמוד 23 לפרוטוקול, מול שורות 7-8). בהמשך העיד מר שמואלי כי דיבר עם התובע מספר פעמים ואמר לו שהוא לא צריך להשקיע את הסכומים האלה בניירות ערך (עמוד 30, שורות 17-18), אך התובע דיבר עם הבנק מיוזמתו וביקש לבצע את הפעילות בחשבון (סוף עמוד 30 לפרוטוקול). בפני אם כן גרסה עקבית של מר שמואלי הנתמכת ברישומי הבנק אשר חלקם הוזכרו לעיל וחלקם יפורטו בהמשך פסק הדין, אל מול גרסתו של התובע אשר לא פורטה כנדרש בתצהירו ושאינה נתמכת בראיות כלשהן ולפיה מר שמואלי פיתה אותו להשקיע את הכספים שהופקדו במניות. לגבי הגב' מלי פרנקו העיד התובע כדלהלן (עמוד 10 לפרוטוקול, מול שורות 11-15): "אחרי שהוא העביר אותי למלי הפעולה שהיא עשתה הייתה קניית מניית שטראוס במאה אלף ₪. המניה הזו הולכת יורדת אחרי זמן פחדתי שזה יגמר. הלכתי ודיברתי עם לימור שאלתי אותו מה לא מוכרים חומוס יותר בשטראוס אז הוא אמר תמכור בהפסד ואז זה יקזז לך את ההפסד, אמרתי לו תמכור". הטענה הנ"ל הנוגעת לרכישת מניית שטראוס אינה מוזכרת כלל בתצהירו של התובע, וגם מעדותו במסגרת החקירה הנגדית לא ברור האם לדבריו הציעה לו הגב' פרנקו לרכוש מניות בכלל ואת מניית שטראוס בפרט, או שפעלה בעניין זה על-פי בקשתו של התובע עצמו. הגב' פרנקו מצידה הצהירה כי לא המליצה לתובע להשקיע את כספו בהשקעות ספקולטיביות, ואף אמרה לו מפורשות שהשקעות מסוג זה כרוכות בסיכון רב, במיוחד אם הכסף נועד לרכישת דירה, ושהתנהלותו גורמת לו הפסדים (סעיף 5 לתצהיר). לא זו בלבד שגרסתה של הגב' פרנקו לא נסתרה, אלא שעלה מחקירתה הנגדית כי התרשמה שמדובר בלקוח אוהב סיכון (עמוד 48 לפרוטוקול, מול שורות 8-9). כאשר התבקשה להסביר זאת העידה, כעולה מעמוד 49 לפרוטוקול, מול שורות 30-31: "הוא אמר שהוא רוצה פלפל בתיק, הוא לא רוצה שהתיק יזחל, הוא רוצה אקשן ואלה היו המילים שלו". כשנשאלה הגב' פרנקו האם יש סיבה לכך שדבריה הנ"ל לא נרשמו בתצהיר, השיבה (כעולה מעמוד 50 לפרוטוקול, מול שורות 20-22): "לא. מה אני ארשום פלפל? הלקוח מעוניין להשקיע במניות". ואכן, אף שהגב' פרנקו לא ציטטה בתצהיר עדותה הראשית את מילותיו המדויקות של התובע, עלתה מהתצהיר גרסה ברורה שלפיה התובע הוא שהתעקש לבצע השקעות ספקולטיביות בניגוד להמלצות שקיבל מנציגי הבנק. חיזוק לטענותיה הנ"ל של הגב' פרנקו אפשר למצוא בנספח ב' לתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבע - מסמכים המתעדים שיחות ייעוץ שנערכו עם התובע, וזאת בין היתר על-ידי הגב' פרנקו שאישרה בעדותה כי ערכה תרשומת לגבי כל שיחה שניהלה עם התובע (סוף עמוד 45 לפרוטוקול). בתיעוד של שיחת ייעוץ שניהל הגב' פרנקו עם התובע ביום 17/2/05, נרשם בסוף המסמך תחת "הערות היועץ" כי "הלקוח מבקש את כל השקעתו כרגע במניות, הוגדר ללקוח הסיכון שבדבר". בתיעוד של שיחת ייעוץ אחרת שקיימה הגב' פרנקו עם התובע ביום 7/3/05 נכתב כי "הלקוח מעוניין לעבוד על בסיס יומי במניות". אמנם מחקירתה של הגב' פרנקו עלה כי המסמכים הנ"ל שהוצגו בפני בית המשפט אינם התדפיסים המקוריים שהונפקו במעמד שיחת הייעוץ אלא מדובר בתיעוד שהוצא בדיעבד (עמודים 46-47 לפרוטוקול), אך בד בבד עלה מתצהירה ומעדותה של הגב' פרנקו כי אותם מסמכים משקפים נאמנה את עיקרי השיחות אשר תועדו בזמן אמת, וכי התובע חתם על אותם מסמכים בפניה (ראו סעיף 7 לתצהיר ועמודים 48-49 לפרוטוקול). בסעיף 27 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כדלקמן: "כפי שציינתי בכתב התביעה נעשו אף מספר פעולות ללא ידעתי. בשל ריבוי הפעולות אינני יכול לזכור בדיוק איזו פעולה נעשתה אולם אוכל לציין כי הפעולות שנעשו ללא ידיעתי היו מכירת/קניית אופציות ניירות ערך בתחילת התהליך בסמוך למועד בו הפקדתי את הכסף בבנק. הפעולות נעשו על-ידי נציגי הנתבע, וביניהם מלי". בחקירתו הנגדית העיד התובע בעניין זה (עמוד 10 מול שורות 17-20): "אחרי הפעולה הזאת שעשתה מלי [רכישת מניית שטראוס - מ.ת.], היא אמרה שהכי טוב בשבילי זה אופציות. אמרתי לה שאני לא מבין את אני בסה"כ טבח בצבא ויודע רק להכין מרק לחיילים. לא נתתי שום הוראה להתחיל ולמכור. לאחר שהתקשרתי לבנק אמרו שמלי קנתה לי ומכרה לי, כך אמרו לי בבנק בסניף". בהמשך העיד התובע (שם, מול שורות 28-29): "הפעולה הראשונה של האופציות עשתה מלי מכרה מלא וקנתה מלא. היא התקשרה אלי לאוטו לאחר שהיא מכרה". ואולם, התובע לא הפנה בתצהירו לפעולות ספציפיות כלשהן בדפי החשבון אשר בוצעו לדבריו ללא הרשאתו, וכאשר התבקש לעשות זאת במסגרת חקירתו הנגדית העיד "יכול להיות שיש פה אני לא יודע", ובהמשך "לא כל הפעולות שדיברתי מופיעות פה" (עמוד 10 לפרוטוקול, מול שורות 24 ו- 26). כמו-כן העיד התובע כי כאשר נודע לו לטענתו על ביצוע הפעולות הנ"ל, לא ביקש מהגב' פרנקו להפסיק את הפעילות הלא תקינה הזו ואף לא פנה למשטרה (סוף עמוד 10 ותחילת עמוד 11 לפרוטוקול). התובע אמנם טען כי פנה לביקורת הפנימית של הבנק, אך הודה כי נכון למועד הדיון לא הביא עימו מסמכים המעידים על כך (עמוד 11, מול שורות 4-5). מנגד, הגב' פרנקו הצהירה כי מעולם לא ביצעה פעולות בחשבון ללא שניתנה הוראה מטעם התובע או ללא ידיעתו (סעיף 5 לתצהיר), ומשלא נשאלה על כך כלל בחקירתה הנגדית ממילא גרסתה בעניין זה לא נסתרה. בנוסף כאמור, לא נסתרה גרסתה של הגב' פרנקו אשר נתמכה גם בתרשומות של שיחות ייעוץ כי היה זה התובע שביקש להשקיע במניות ובאופציות. לגבי השיחות עם נציגי הבנק האחרים, כשנשאל התובע האם נכון שבכל שיחה טלפונית התבקש לאשר את סכום הפעולה וסכום העמלה העיד: "כן, אם אתה לא אומר כן אז לא קונים עבורך, אם אתה לא מאשר אז בוודאי" (עמוד 20, מול שורות 23-25), ולאחר מכן העיד כי אין בידיו מסמך המעיד על מקרה כלשהו שבו הבנק פעל ללא אישורו (שם, מול שורות 26-28). כאן המקום לציין כי לכל אורך ההליך דנן ניסה התובע להציג עצמו כמי שלא הבין דבר בניירות ערך ופעל אך ורק על פי עצתם של נציגי הנתבע. ואולם, מהעדויות והאסמכתאות שבפני עולה תמונה שונה בתכלית. התובע עצמו העיד בחקירתו הנגדית שדיבר עם הבנק אולי 200 פעם בקשר לאופציות (עמוד 11 לפרוטוקול, מול שורות 16-17). מר נתן יעקב העיד כי נערכו עם התובע בין ארבע לשש שיחות ביום (עמוד 33 לפרוטוקול, מול שורה 7) וכי לבקשתו של התובע ניתנו לו הסברים על אופציות (עמוד 34 לפרוטוקול, מול שורות 13-14). בנוסף לכך, מתרשומות של שיחות ייעוץ עם נציגי הבנק (נספח ב' לתצהירים מטעם הנתבע) ומתמלילי השיחות עם מוקד "אוצר ישיר" אשר צורפו לתיק המוצגים של התובעים עצמם עולה בבירור כי התובע ניהל את השקעותיו באופן אינטנסיבי ביותר ונתן הוראות רבות לקנייה ומכירה של ניירות ערך על בסיס יומי, וזאת על מנת לנסות ולהשיא את רווחיו ככל הניתן, תוך מודעות לטיבן של הפעולות שביקש לבצע ולסיכון הרב הכרוך בהן. עוד עולה מהתרשומות ומהתמלילים שבחלק גדול מהמקרים היה זה דווקא נציג הנתבע שניסה לרסן את התובע ולמנוע ממנו ליטול סיכונים גדולים מדי. אתייחס תחילה למספר קטעים מתוך מסמכים המתעדים תרשומות שערך מר נתן יעקב בעקבות שיחות שניהל עם התובע (ראו סעיף 12 לתצהירו של מר יעקב ונספח ב' לתצהיר). בתרשומת של שיחה מיום 21/2/05 נכתב כדלקמן: "למרות שהלקוח מיעד כספו לרכישת נדל"ן והושקע בעבר בצמוד לדולר וליורו, החליט הלקוח למכור השקעות אלה ולעבור ל- 100% השקעה במניות. לנוכח הירידות בתחילת היות שעברו בהמשך לעליות התלבט הלקוח לגבי מכירת המניות. הוצע ללקוח לצאת בהדרגה וראשית מהמניות בהן ההפסד קטן. הלקוח החליט להישאר בתיק ולא למכור בהפסד". ימים ספורים לאחר מכן, ביום 24/2/05, התקיימה שיחה נוספת עם מר יעקב ולהלן הערותיו: "הלקוח השקיע ב- 9 מניות וספג הפסדים עקב ירידות בימים האחרונים. הוא השקיע למרות שהכסף מיועד לתשלום לדירה והייעוץ שהמליץ על השקעות מט"ח. עקב עליות בשוק היום הומלץ לצאת מאותן מניות בהן הרוויח או שלא הפסיד..." בהמשך, בתרשומת של שיחה מיום 9/3/05 נכתב כדלקמן: "הלקוח משקיע ספקולטיבית למרות שמטרת ההשקעה רכישת נדל"ן. מבצע פעולות של קנייה ומכירה בתדירות גבוהה. ביקש לצאת ממנות בסחירות נמוכה. הומלץ על רכישה בתמורה לאפיק מט"ח וכן לתעודת סל ת"א 75 במקום ישירות במניות". בתרשומת של שיחה מיום 4/4/05 מתועדים הדברים הבאים: "למרות המלצה להשקעה במט"ח מכיוון שהלקוח מיעד את הכסף לרכישת דירה החליט הלקוח למכור קרן פקן ענבל צמודת המטח ולרכוש מניות. הלקוח מאמין לדבריו שהדולר עומד לרדת. למרות הפסדיו בחלק מהמניות שקנה, ממשיך הלקוח בקניית מניות בניגוד לצרכיו המט"חיים". תרשומות אלה ורבות אחרות שהוגשו לתיק סותרות לחלוטין את גרסתו של התובע שלפיה היו אלה נציגי הבנק שהמליצו לו לרכוש מניות באותם כספים המיועדים לרכישת דירה. להלן קטעים נוספים מתוך תיעוד התרשומות שערך מר יעקב המעידים כי התובע התעקש לבצע מסחר במניות ובנגזרים בתדירות גבוהה, על אף שהוסבר לו כי השקעות מסוג זה אינן תואמות את מטרת ההשקעה וכרוכות בסיכון רב. לגבי שיחה שנערכה ביום 10/4/05 נרשם תחת "הערות היועץ" כדלקמן: "הלקוח קנה בבוקר קסם ת"א 75 בירידה של 0.4%-. אחה"צ עלה הנייר ב 0.9%+. הלקוח החליט למכור יחד עם יתרה קיימת ולממש רווח כמו כן מכר טבע לאחר שעבר מהפסד לרווח במניה. ללקוח צרכים במט"ח אך הוא מעדיף מסחר אינטנסיבי במניות על בסיס יומי". להלן הערותיו של מר יעקב בעקבות שיחה מיום 26/5/05: "הלקוח מכר מניות בניצול עליות שערים היום. הלקוח מכר קרן דולרית ביום קודם על אף שיש לו התחייבות דולרית. קנה קרן שקלית היום. כמו כן קנה היום 100 אופציות על הדולר בנוסף ל- 50 מיום קודם. האופציות מכר מכיוון שמאמין שהדולר ירד. הועמד על הסיכון וההיקף הגדול בנגזרים". בעקבות שיחה מיום 26/6/05 נערכה התרשומת הבאה: "עסקה בעלת סיכון גבוהה שהובהרה היטב ללקוח. מדד המעוף יורד ב- 1.93%-. הלקוח ביקש לנצל ירידה חריפה זאת ולרכוש 100 אופציות מכר בירידה של 44% בתקווה שיכסו לו ההפסד באופציות P על הדולר. כמו כן ביקש לקנות מניה מומלצת היורדת. הומלץ על כיל שנרכשה בירידה של 3.3-. הסיכונים הובהרו ללקוח המעורה ומעודכן בשוק נע". אם לא די באמור לעיל, גם מתמלילי השיחות שניהל התובע עם מר נתן יעקב עולה כי התובע היה מעורב מאוד באופן השקעת הכספים, בירר מה קורה בשוק ההון ברמה יומיומית ובעקבות המידע שקיבל מסר הוראות ברורות לגבי סוג ניירות הערך שהוא מעוניין לרכוש, הכמות המבוקשת וכד', כאשר התובע הוא שהתעקש להשקיע את הכספים באפיקים עתירי סיכוי וסיכוי. עוד עולה מהתמלילים כי התובע לא העלה בזמן אמת כל טענה שלפיה הפסדיו נובעים מייעוץ כושל של מי מטעם הבנק. נהפוך הוא. מדבריו של התובע עולה כי הבין שמדובר בעניין של מזל או לחילופין שנגרמו לו הפסדים כתוצאה מהחלטות שגויות שקיבל, כאשר לדבריו אילו פעל אחרת יכול היה לצאת ברווח גדול. להלן דבריו של התובע מתוך תמליל של שיחה מיום 8/8: "מה זה, אבל מה לעשות? אם המזל היה רוצה היה גם בא, אבל עזוב, מה אני אלך להילחם על מזל" (עמוד 7). "במקום אלף שש מאות אתמול בערב. איזה מזל. לא יודע מה אני אגיד לך. כשלא הולך, לא הולך, לא. לא יכול להילחם עד מצב שום דבר לא יעזור" (עמוד 8). "בטח. אתמול יכולתי לעשות מארבע וח- מארבע, ארבע וחצי עד חמש מאה אלף שקל אם לא יותר. בלי בעיות. מה לעשות? לא עשיתי..." (עמוד 9). מתמליל של שיחה נוספת ללא תאריך אשר מופיע בתיק המוצגים של התובעים מייד לאחר התמליל מיום 8/8 אפשר להיווכח כי הוסבר לתובע הסיכון הרב בפעולה שביקש לבצע, והוצע לו לכל הפחות לצמצם את היקף ההשקעה המסוכנת, אך התובע עמד על בקשתו. "נתן: עכשיו תראה הסיכון הוא פה גדול כי המגמה היא לא ברורה. סך הכל אומרים שלקראת סוף היום, יכול להצביע על הצפוי מחר...." (סוף עמוד 14) "כהן: (מצחקק) אני הייתי נכנס עוד עשר פוט. תאמין לי נתן. נתן: תעזוב, אתה קנית יותר מדי שלושים פוטים זה כהן: לא, לא יותר מדי" (סוף עמוד 15) "נתן: כן, הגיעו לאלף חמש מאות שישים. כהן: אלף חמש מאות שישים כבר? נתן: כן כהן: הופה" (עמוד 17) כך עולה גם מתמליל של שיחה מיום 18/8. להלן קטע מהתמליל: "כהן: אני רוצה פוט ש -שבע מאות עשרים לספטמבר חמישים יחידות... נתן: כן, אבל אה, מר כהן תראה, לדעתי אתה עושה פה צעד שהוא בסיכון מאוד מאוד גבוה. אי אפשר לדעת לאיזה כיוון ה- המדד יילך"... נתן: את מבין? אם אתה קונה חמישים אופציות, דקה. זה כאילו שקניתי מניות בשלו- בסכום של שלוש וחצי מליון שקל. כהן: אבל למה? נתן: ...אתה צריך לקחת בחשבון, הסיכון הוא מאוד גדול כהן: ...בעשרה מליון שקל נתן: כן, הסיכון הוא מאוד גדול (עמוד 18) "נתן: "כי אני מאוד מאוד חושש מר כהן. אבל כהן: תראה אני כבר בפנים מה זה" (עמוד 19) מקטעים נוספים אשר יצוטטו להלן עולה כי התובע האשים את עצמו בכך שהשקעותיו לא עלו יפה, ואמר שיכול וצריך היה לפעול אחרת. ראו למשל תמליל של שיחה ללא תאריך אשר מופיע בתיק המוצגים של התובעים מייד לאחר השיחה עם הנציגה לי-שי: "... היה צריך להיות, אם הייתי עושה עם שכל היה לי עכשיו חצי מליון שקל בבנק. אם הייתי עובד עם שכל" (עמוד 3). לאחר השיחה הנ"ל מופיע תמלול של שיחה נוספת ללא תאריך שבה אמר התובע כדלקמן: "יוהו, מה לעשות? תגיד לי אבל בשביל מה מכרתי? אני לא מבין ל-מ-ה. מה? מה? יש לי במליא פוטים, אז מה הפחד? מה למה הייתי צריך למכור את זה. בשביל להפסיד. אתה מבין? זה הכל הפוך. שלושת אלפי שקל לא חאראם?" (עמוד 13). "לא, אבל, משהו לא בסדר בראש, לא? מה" (עמוד 14) להלן קטע נוסף מדבריו של התובע מתוך תמליל של שיחה ללא תאריך אשר מופיע בתיק המוצגים לאחר השיחה מיום 10/10: "לא יודע למה אני רק עושה שטויות (צוחק) ... גם עכשיו אני לא יודע אם אני עושה שטויות. אם אני אמכור לא יודע. שיישאר ככה. מה שיהיה יהיה" (עמוד 34). גם שהוצגו בפני התובע במסגרת חקירתו הנגדית קטעים שונים מתוך התמלילים הנ"ל, העיד התובע כי מר יעקב אף פעם לא הזהיר אותו וכי אין לו הסבר למה שעולה מהתמלילים (עמוד 14 לפרוטוקול, מול שורות 14-19). כאשר נדרש התובע להתייחס לקטעים נוספים מתוך התמלילים העיד כי אינו זוכר אותם אך "אם כתוב כך אז זה מה שהיה" (עמוד 18 לפרוטוקול, מול שורות 3-4) ו- "אם כתוב כך אז כך אמרתי" (שם, מול שורות 5-7). יצוין כי במהלך חקירתו הנגדית ניסה התובע להציג עצמו כאדם פשוט ואנאלפבת שאינו שולט בשפה העברית אשר עשה מה שנאמר לו מבלי שהבין אילו פעולות בוצעו עבורו ובאילו סכומים מדובר. ואולם, התובעת העידה כי היא מדברת עם התובע עברית בבית (עמוד 7 לפרוטוקול) כאשר מתמלילי השיחות ואף מעדותו של התובע בפני עלה בבירור כי הוא מדבר עברית שוטפת, וכי נתן בעצמו ולעיתים ללא כל ייעוץ הוראות לקנייה ומכירה של מכשירים פיננסיים שונים וספקולטיביים ביותר, תוך פירוט סכומים, מחירים ושערים ספציפיים (ראו למשל עמוד 10 לפרוטוקול, מול שורות 12-20; עמוד 12 מול שורות 1-2; עמוד 14 מול שורות 20-27 ועמוד 16 מול שורה 12). לקראת סופה של החקירה הנגדית סירב התובע להשיב על שאלות נוספות הקשורות לשיחות שניהל עם נציגי הבנק והעיד: "אני לא יכול לענות על זה, אני תשוש. אני לא מבין שום דבר. אני לא יכול לענות" (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 28-29). גם כאשר הוצע לתובע לעשות לצורך כך הפסקה בעדות, השיב "לא ענין של הפסקה, אני לא יכול לענות" (סוף עמוד 22 ותחילת עמוד 23 לפרוטוקול), ובכלל למעשה סירב להתמודד באופן ענייני עם תוכן התמלילים. בשלב מסוים טען התובע כי שיחות רבות שלו עם נציגי הבנק לא מופיעות בתמלילים (עמוד 16 לפרוטוקול, מול שורות 8-9). ככל שמדובר בשיחות שהתקיימו עם הפקידים בסניף ולא באמצעות "אוצר ישיר", התובע עצמו העיד כי איננו יודע אם שיחות אלה הוקלטו (עמוד 20 מול שורות 1-5) ולא נסתרה עדותו של מר שמואלי שלפיה שיחות שמתקיימות בסניף אינן מוקלטות אלא נערכות לגביהן תרשומות כתובות בלבד (ראו עמוד 24 מול שורות 16-17). ככל שקיימת טענה כי לא הועברו לידי התובע כל ההקלטות והתמלילים של השיחות שהתנהלו במוקד "אוצר ישיר", מדובר בטענה שאינה מופיעה במפורש בכתב התביעה או בתצהיר של התובע, ועל כן הינה בגדר בהרחבת חזית אשר ב"כ הנתבע התנגד לה ואין להתירה. מעבר לכך, ב"כ הנתבע ציין במהלך דיון ההוכחות כי נעשה ניסיון לאתר הקלטות נוספות מתאריכים ספציפיים שביקש ב"כ התובע, אך אלה לא אותרו. על כל פנים, די בתרשומות ובתמלילים הרבים שהוגשו לבית המשפט ואשר הוצגו רק בחלקם לעיל כדי להצביע על דפוס ברור שאפיין את התנהלותו של התובע מול נציגי הבנק. בתצהיר עדותו הראשית התייחס התובע בקצרה לכך שקיים שיחות גם עם פקידה בשם מירב, אך כל שהצהיר בעניין זה הוא כי מירב אמרה לו ש"השוק טוב" ושיש להמשיך בניהול תיק ההשקעות. התובע לא צירף אסמכתאות כלשהן לתמיכה בטענתו זו, ואף לא ציין באיזה הקשר לגרסתו נאמרו הדברים, כך שאין לשלול כי מדובר בתגובה לשאלה ספציפית ששאל התובע את הפקידה לגבי מצב השוק באותה עת. בחקירתו הנגדית העיד התובע לראשונה: " ...ניגשתי למירב באמצע החודש שאני מושקע כאן 320 אלף ש"ח ואני רואה שהעסק הזה הולך ונעלם והיא אמרה לי אל תפחד אתה עוד תעשה עוד הרבה כסף" (עמוד 21, מול שורות 16-17 וכן ראו שם מול שורות 11-12), אך מדובר בגרסה כבושה שלא באה לידי ביטוי בתצהיר ויש לייחס לה משקל נמוך מאוד. הגב' מירב לב-ארי הגישה תצהיר עדות ראשית שבו הכחישה את טענותיו של התובע, אך תצהירה הוצא מהתיק משהודיעה כי לא תוכל להגיע לדיון ההוכחות. לטענתו של התובע יש לזקוף את העדר התייצבותה לחובתו של הנתבע. ואולם, היות שהתובע לא פירט בתצהירו כנדרש את חילופי הדברים עם הגב' לב-ארי וכן הואיל ומדובר בעדה אשר לא עבדה אצל הנתבע נכון למועד הדיון, וכאשר כל העדויות והראיות האחרות שהוצגו על-ידי הנתבע סותרות את גרסתו של התובע, אין לייחס משקל רב להעדר התייצבותה של הגב' לב-ארי לדיון. באם סבר התובע שעדותה של הגב' לב-ארי נחוצה לו, היה עליו לוודא כי תתייצב לדיון באמצעות בקשה לזימונה. על כל פנים, אין חולק כי שיחותיו של התובע עם הגב' לב-ארי התנהלו רק בחודש פברואר 2006, כאשר נכון לנקודת זמן זו ממילא כבר הפסידו התובעים כמעט את כל הכספים שהופקדו, וכאשר עיקר הפעילות האינטנסיבית של התובע בשוק ההון נעשתה במהלך שנת 2005. ראו לעניין זה את תדפיסי החשבון אשר צורפו לתצהירי התובעים ומתייחסים לחודשים נובמבר 2004 עד פברואר 2006 בלבד, וכן את מכתבו של ב"כ התובעים לבנק מתחילת חודש אפריל 2006 (נספחים ג' ו- ה' לתצהיר). כמו-כן ראו הדוחות שהוגשו מטעם הנתבע בנספח ג' לתצהירי העדות הראשית מטעמו. לאור כל האמור הנני קובע כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם העובדתיות לגבי התנהלות לא תקינה של נציגי הבנק בכל הקשור למתן ייעוץ או ביצוע פעולות בכספים שהופקדו בחשבון. ההלוואה על סך 50,000 ש"ח התובע העלה טענה נוספת שלפיה הנתבע העמיד לתובע הלוואה בסך של 50,000 ₪ לשם שימוש בהשקעותיו, שלא לצורך ממשי של התובע ומתוך אינטרס ברור של הנתבע. מדובר בהלוואה שהוצעה לתובע על-ידי הגב' לי-שי אשר עבדה במוקד של "אוצר ישיר", ותמליל השיחה עימה צורף לתצהירים מטעם התובעים. מהתמליל עולה כי התובע הוא זה שהתקשר למוקד וניהל עם הנציגה שיחה ארוכה שבמהלכה בין היתר נתן הוראות לביצוע פעולות באופציות. לקראת סוף השיחה הציעה הנציגה לתובע להעמיד לרשותו הלוואה על סך של 1,000 ש"ח עד 50,000 ש"ח, תוך שהציגה בפניו את כל הפרטים לגבי הריבית, תקופת ההלוואה, פירעון מוקדם וכד'. לאחר שהנציגה השיבה על שאלות רבות שהעלה התובע בנוגע להלוואה וביררה עימו על הסכום ותנאי ההחזר שהוא מעוניין בהם, חזרה והציגה את כל פרטי ההלוואה והתובע אישר אותם (ראו עמוד 14 לתמליל). מהאמור לעיל עולה כי התובע הוא שהחליט לקחת הלוואה בסך של 50,000 ₪ לאחר שבירר את כל הפרטים לגביה, וזאת ככל הנראה כיוון שרצה להגדיל את סכום האשראי שעמדה לרשותו באותה עת בסך של 50,000 ₪. ראו לעניין זה עמוד 10 לתמליל: "כהן: זה היה לי, אה, יש לי מסגרת בשבע, מה המסגרת לי באיזה ריבית שמה? לי-שי: באותה הריבית שבע נקודה חמש לסכום של עד חמישים אלף שקלים. חריגה מחמישים אלף שקלים זוהי ריבית גבוהה יותר. כהן: אה, אז אני עכשיו רוצה להעמיד לעצמי עוד חמישים אלף כאשר יהיה בריבית רגילה של אה, שבע נקודה חמש. לי-שי: בסדר גמור אתה מעוניין שנבצע את זה כרגע? כהן: כן". ככל שהתובע בחר להשתמש בכספי ההלוואה לצורך הגדלת היקף פעילותו בשוק ההון הרי שעשה זאת על דעת עצמו וללא קבלת ייעוץ בעניין זה ממי מטעם הנתבע. בנוסף לאמור לעיל, התובעים לא כימתו כנדרש את הנזק אשר נגרם להם לטענתם כתוצאה ממתן ההלוואה הנ"ל. בכתב התביעה ובתצהירו של התובע נטען ללא כל הסבר שיש להשיב לתובעים את קרן ההלוואה בסך של 50,000 ₪, כאשר אין חולק כי סכום זה הוזרם לחשבון ונעשה בו שימוש בפועל. לכל היותר נגרם לתובעים נזק בסכום הריביות והעמלות ששולמו בגין ההלוואה, אך אין בפני בית המשפט טענות מפורטות כלשהן בעניין זה בכתב התביעה או בתצהיריהם של התובעים. בסיכומי התובעים נטען לראשונה כי הנזק שנגרם בגין הלוואה זו בתוספת הריביות שנצברו מגיע לסך של 150,000 ₪ (לפי סעיף 124 לסיכומים) או לכ- 200,000 ₪ (לפי סעיף 133 לסיכומים), ואף זאת ללא תחשיב או פירוט כלשהו. מכאן שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על-מנת להוכיח כי הנתבע לא פעל כנדרש בעת מתן ההלוואה הנ"ל, ואף לא הוכיחו מהם הנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממתן ההלוואה, אם בכלל. גביית דמי ניהול ועמלות בסעיף 11 לכתב התביעה נטען כי "לאורך כל הדרך, וללא קשר למידת הרשלנות החמורה ואוזלת היד באופן ניהול חשבון הבנק, המשיך הנתבע לגבות מהתובעים דמי ניהול ועמלות המסתכמים בסכומי עתק. אף זאת מתוך אדישות וזלזול כלפי התובעים, כשכל המגמה הייתה גביית עמלות מן התובעים והתעשרות על חשבונם". אין בכתב הבתביעה ובתצהיריהם של התובעים כל התייחסות, תחשיב או פירוט מינימאלי בנוגע לסכומים אשר נגבו מהתובעים בגין דמי ניהול ועמלות, ואף מטעם זה בלבד דינה של הטענה בדבר גבייה מופרזת של עמלות ודמי ניהול להידחות. לגופו של עניין, מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט כמפורט לעיל עלה כי הומלץ לתובע לרכוש ולהחזיק יחידות של קרן סולידית צמודה לדולר בהתאם למטרת ההשקעה שהגדיר, אך התובע בחר לבצע פעילות אינטנסיבית בשוק ההון, וכפועל יוצא מכך נאלץ לשלם דמי ניהול ועמלות בהתאם. בנוסף לכך, לא נסתרה טענתו של הנתבע שלפיה אפשר להבחין בדפוס התנהגות מצידו התובע לממש את ניירות הערך על אף שהרווח בהם אפסי או שולי, ועל אף שפעולות אלה כרוכות בתשלום עמלות אשר לעיתים עשויות לעלות על סכום הרווח. ראו לעניין זה למשל הערותיו של מר נתן יעקב בעקבות שיחת ייעוץ שניהל עם התובע ביום 10/5/05 (בנספח ב' לתצהירי הנתבע): "הלקוח ביקש לנצל עליה של 2.5% באורמת ולמכור כדי לממש רווח. מדיניות הלקוח היא לממש גם באחוזי עליה או רווח ספורים". כשבועיים לאחר מכן, ביום 24/5/05, התנהלה שיחת ייעוץ נוספת עם מר יעקב שבעקבותיה כתב כי "הלקוח מכר מניות ברווח של עד 2% וקנה מזרחי בירידה. הלקוח נוהג למכור ניירות בהם צבר כ 2-3%". גם בתיעוד של שיחה מיום 13/7/05 כתב מר יעקב: "קניות ומכירות תוך מימוש רווחים באותו יום". לפיכך הנני קובע כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על-מנת להוכיח כי הנתבע גבה מהם דמי ניהול ועמלות בסכומי עתק וכי פעל מתוך מטרה להתעשר על חשבונם של התובעים. טענות התובעת בכתב התביעה נטען כי הבנק הפר את ההסכם שנכרת עם התובעת לעניין אופן ניהול החשבון וכן את חובת הנאמנות החלה עליו, וזאת כאשר ביצע פעולות בחשבון ללא אישורה של התובעת, ללא ידיעתה וללא הרשאתה. אין חולק כי החשבון נשוא התביעה היה חשבון משותף של התובעים (ראו סעיף 1 לכתב התביעה, סעיף 3 לתצהירו של התובע וסעיף 4 לתצהירה של התובעת), והתובעת אף אישרה בחקירתה הנגדית כי חתמה על מסמכי פתיחת החשבון (עמוד 8 לפרוטוקול, מול שורה 7). עוד עלה מכתב התביעה כי התובע הוא שניהל את החשבון בפועל (סעיף 1 לכתב התביעה) ואילו התובעת לא ידעה מה נעשה בחשבון (סעיף 7 לכתב התביעה). התובעת הצהירה כי הנתבע מעולם לא פנה אליה ולא עדכן אותה בנוגע למצב החשבון ולפעולות שבוצעו בו (סעיף 6 לתצהיר התובעת). גם בחקירתה הנגדית העידה התובעת בתחילה כי אף פעם לא קיבלה דואר מהבנק (עמוד 8 לפרוטוקול, מול שורה 5), אך בהמשך החקירה הודתה כי קיבלה מכתבים מהבנק ואף פעם לא פתחה אותם (שם, שורות 26-28). כאשר נשאלה מדוע לא קראה את המכתבים אלא העבירה אותם לבעלה השיבה התובעת כי "הוא מנהל את החשבון לא אני אבל אני חתומה איתו אבל היה צריך לשאול אותי" (עמוד 9, מול שורה 2). בהמשך נשאלה האם לא עניין אותה לשאול מה כתוב בעשרות המכתבים שהגיעו מהבנק והיא השיבה: "לא, אני לא מתמצאת, הוא מפרנס את הילדים בכבוד..." (שם, מול שורה 4). לבסוף העידה התובעת: "אני לא נכנסת לחשבונות, סמכתי עליו נתתם לו להשתולל ולקחתם לי את הבריאות שלי. לא ניהלתי את החשבון הוא ניהל" (שם, מול שורות 9-10). משחתמה התובעת על הסכם פתיחת החשבון המשותף שלפיו היא ובעלה רשאים לפעול בחשבון יחד וכל אחד לחוד, ומשבחרה התובעת לתת לבעלה לנהל לבדו את החשבון המשותף ולא טרחה להתעניין ולשאול מה מצב החשבון ואילו פעולות נעשו בו, על אף שקיבלה לביתה דיווחים מהבנק בעניין זה, הרי שהיא מנועה מלהעלות כעת טענות נגד הבנק בדבר העדר ידיעה או הרשאה לגבי הפעולות שביצע בעלה בחשבון. אשר על כן, הנני דוחה את טענתה של התובעת שלפיה הפעולות שבוצעו בחשבון נעשו ללא אישורה, ללא ידיעתה וללא הרשאתה. טענות משפטיות והטענה בדבר העדר הסכם ייעוץ בכתב בכתב התביעה נטען בכלליות כי הנתבע הפר את ההוראות הקבועות בסעיפים 11, 12, 14, 18 ו- 20 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הייעוץ"). מדובר בסעיפים העוסקים בחובות האמון והזהירות של יועץ השקעות כלפי לקוחותיו, חובת התאמת השירות לצרכי הלקוח, גילוי נאות של העניינים המהותיים לעסקה ומתן הסבר לגבי עסקאות הכרוכות בסיכון מיוחד. כמו-כן נטען באופן כללי וללא פירוט כי הנתבע הפר את ההסכמים שכרת עם התובעים, פעל כלפיהם בחוסר תום-לב בשלב החוזי והטרום חוזי, התרשל כלפי התובעים וגבה מהם עמלות ודמי ניהול תוך עשיית עושר שלא במשפט. על רקע הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דין זה, הנני קובע כי לא הוכחו הטענות המשפטיות של התובעים המוזכרות לעיל. לעניין הוראותיו של חוק הייעוץ אוסיף ואציין כי עלה מהראיות שבתיק כי נציגי הנתבע טרחו וביררו את צרכיהם של התובעים ואת השימוש המיועד בכספים, ובהתאם לכך המליצו על השקעה בקרן נאמנות סולידית וצמודה לדולר. ככל שבחר התובע על דעת עצמו להיכנס להשקעות ספקולטיביות יותר, אין להטיל את האחריות לכך על נציגי הבנק כל עוד הזהירו את התובע מפני הסיכונים הכרוכים בהשקעות אלה, כאשר מהראיות שבפני בית המשפט עלה שכך אכן עשו. באם היו לתובע טענות בנוגע לפעולות ספציפיות שבוצעו בכספים ושלגביהן לדבריו הפרו נציגי הבנק את חובותיהם, היה עליו להתייחס לפעולות אלה באופן פרטני ומפורט בכתב התביעה ובתצהיר, אך התובע לא עשה זאת. בסיכומי התובעים הועלתה טענה חדשה אשר לא הוזכרה בכתב התביעה או בתצהיריהם של התובעים ולפיה התובעים לא חתמו על הסכם ייעוץ כנדרש בסעיף 13 לחוק הייעוץ. מדובר בהרחבת חזית מובהקת אשר ב"כ הנתבע התנגד לה עוד כאשר עלתה במהלך חקירתו הנגדית של מר לימור שמואלי (עמוד 25 לפרוטוקול, מול שורות 26-27), ובהמשך התנגד לכך גם בסיכומיו. אף לגופו של עניין, אין בפני בית המשפט כל גרסה עובדתית מפורשת מפיהם של התובעים עצמם שלפיה לא חתמו מעולם על הסכם ייעוץ השקעות, ומנגד כאשר נשאלו על כך נציגי הבנק לראשונה בחקירתם הנגדית העידו כי הם סבורים שהיה הסכם כזה, שכן אין אפשרות לנהל שיחות ייעוץ מבלי שסומן קודם לכן במערכת הממוחשבת שנחתם הסכם ייעוץ. מר שמואלי העיד כי "אנחנו לא מייעצים ולא מגיעים למערכת הייעוץ ללא הקלדה של הסכם ייעוץ. צריכים לסמן סעיף מיוחד בחשבון ואז אפשר להיכנס למערכת הייעוץ" (עמוד 25 לפרוטוקול, מול שורות 6-8). בהמשך העיד כי "הפקיד לא יסמן מיוזמתו הסכם ייעוץ אם לא החתים את הלקוח על הסכם ייעוץ" (שם, מול שורות 11-12). כמו-כן העיד מר שמואלי כי ליבון הצרכים, היכולות ומטרות ההשקעה לא נעשה בהכרח במועד חתימת הסכם הייעוץ אלא בזמן מתן הייעוץ (עמוד 26 לפרוטוקול, מול שורות 12-18). גם הגב' פרנקו העידה כי "ברגע שאנו נותנים הסכם ללקוח, במחשב טכנית אי אפשר להתחיל שיחת ייעוץ אם הוא לא חתום על הסכם" (עמוד 44 לפרוטוקול, מול שורות 11-12) ולאחר מכן חזרה והבהירה כי הלקוח אינו פורס את מטרות ההשקעה ואת יכולותיו בהסכם הייעוץ עצמו דווקא, אלא עושה זאת בפעם הראשונה שבה הוא מגיע לשיחת ייעוץ, כאשר הדבר בא לידי ביטוי במחשב ואפשר לראות זאת בתיק הלקוח (שם, מול שורות 15-19). אשר על כן הנני דוחה את טענותיהם המשפטיות של התובעים הנ"ל, לרבות הטענה בדבר העדר הסכם ייעוץ השקעות בכתב. הנזק הנטען די היה בכל האמור לעיל על-מנת לדחות את התביעה, אולם אציין בקצרה כי התובעים לא הוכיחו כנדרש גם את טענותיהם בעניין הנזק. בכתב התביעה נטען כי בסוף שנת 2004 הפקידו התובעים בחשבון את התמורה שקיבלו בגין מכירת דירת מגוריהם, סך השווה ערך לכ- 695,000 ₪, ותוך חודשים ספורים הפסידו את כל כספם ואף נשארו ביתרת חובה של כ- 156,000 ₪ (סעיפים 5 ו- 20 לכתב התביעה). לפיכך נטען כי נגרם לתובעים נזק כספי ישיר בסך של כ- 700,000 ₪ בגין העסקאות שבוצעו וכן נגרמה להם עוגמת נפש רבה ביותר לאור התנהגות הנתבע ועובדיו המוערכת בסך של 20,000 ₪. מעבר לכך שככל הנראה הופקד בחשבון סך של 596,091 ₪ בלבד, התובע הודה בחקירתו הנגדית שחלק מהכספים שנמשכו מהחשבון שימשו לתשלום הוצאות מחייה שוטפות ולא לצרכי השקעה, וכן לא שלל את האפשרות שההוצאות החודשיות שלו ושל התובעת היו גבוהות באלפי שקלים מההכנסות (סוף עמוד 12 לפרוטוקול וכן עמוד 13 מול שורות 17-18). בכתב התביעה ובתצהירי העדות הראשית של התובעים אין כל פירוט לגבי ההכנסות וההוצאות השוטפות בחשבון בתקופה הרלוונטית אל מול הסכומים שנעשה בהם שימוש לצורך השקעה בשוק ההון וההפסדים שנגרמו כתוצאה מכך בלבד. כאשר נשאל התובע מדוע לא חישב את הנזקים כראוי על אף שנמסרו לו כל דפי החשבון הרלוונטיים, השיב: "אני לא מסוגל לעשות את זה. אין לי ראש" (עמוד 22 לפרוטוקול). מכאן שהתובעים לא הוכיחו כנדרש איזה חלק מתוך הכספים שהתקבלו תמורת מכירת דירתם והופקדו בחשבון אכן ירד לטמיון אך ורק עקב השקעות כושלות בשוק ההון. סיכום לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבע בגין שכר טרחת עו"ד סך של 40,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בנקדיני חברותיחסי בנק לקוחמניותלקוחותהשקעות