הרמת מסך פסיקה

להלן פסיקה בנושא הרמת מסך: רע"א 510/00 רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פד"י נד(2) 712, 717; ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר בע"מ פד"י מו(5) 353; ע"א 478/74 נהר בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל(3) 706; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פד"י מד (רע"א 6039/04 אורי פלזשטיין ואח' נ' דוד עובדיה. ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361). ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ תק-על 2005(4), 270). "עקרון הרמת המסך נועד למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור (רע"א 510/00 רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פד"י נד(2) 712, 717; ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר בע"מ פד"י מו(5) 353; ע"א 478/74 נהר בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י ל(3) 706; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פד"י מד(4) 847, 857)". (רע"א 6039/04 אורי פלזשטיין ואח' נ' דוד עובדיה. הכלל הוא שיש לכבד את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולהגן על בעלי המניות. בתי המשפט עשו שימוש בדוקטרינה של הרמת המסך בעת שסברו כי העיקרון נוצל לרעה ע"י בעלי המניות בין כאשר ביצעו פעולות הגובלות בתרמית, ובין כאשר פעלה החברה במימון דק, ובסופו של דבר רוקנה מנכסיה : "אכן דין הוא, כי בין תאגיד שהוא חברה לבין בעלי מניותיו פרוש מסך, החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות, ואין לערבב ביניהם. בתביעה שהיא ביסודותיה נוגעת לתאגיד יהא התאגיד, כאישיות משפטית נפרדת, בעל הדין באותה תובענה ולא בעלי המניות, והוא הדין כאשר יסודות התביעה הם בבעלי המניות באופן ישיר. חרף זאת התברר עם השנים, כי המסך אינו כה הרמטי וכי מצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מדי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת דברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך, כמובן, אין לנהוג בדרך זו על דרך השיגרה, שהרי אם כך נעשה, יתערער יסוד היסודות של תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה. מבנה משפטי זה, שזכה להכרה וליישום יציב ומתמשך בדין ובהלכה, השפעתו מכרעת על התהליכים הכלכליים בארץ ובעולם. מכאן הזהירות הרבה שיש לנקוט בהתייחסות לאישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד וההימנעות מלפגום בה כשאין הדבר מחויב המציאות. יחד עם זאת, יש למנוע עוולות העלולות לנבוע כתוצאה מניצול לרעה או מהפעלה לא ראויה של האישיות המשפטית הנפרדת. על כן, כאמור, נקבעו והוכרו עם הזמן סייגים וחריגים לכלל מקובל ובסיסי זה".(ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361). הרמת המסך ננקטת במשורה: "היא תיעשה, כאשר, בין השאר, ננקט סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. הסיכון הבלתי סביר לא חייב היה עד לתיקון מס' 3 להגיע לדרגה של כוונת הונאה או קיפוח (סעיף 6 (ג)(1) לחוק מתשנ"ט שהמחוקק ייחד לו קטגוריה משלו); ישנה דרגה נוספת שמתחת לכך במובן העסקי-המוסרי, והיא דרגת הסיכון הבלתי סביר, ואף אותה קבע המחוקק (ס"ק ג(2)); על ניהול החברה, לא כל שכן חברה משפחתית, חופה עקרון תום הלב, ועקרון זה אינו נשמר כאשר אין גילוי של העובדות כהוייתן בנסיבות המצדיקות זאת, כפי שצריך היה להיעשות." ( ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ תק-על 2005(4), 270).   הסעד של הרמת המסך שמור רק כנגד בעלי מניות, אולם ניתן להטיל אחריות אישית על אורגנים של החברה (מנהלים) מכוח תורת האורגנים: "אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. הרמת מסך