קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות העיון בתרשומת פנימית: החלטה בבקשה לעיון בחומר חקירה. בפני בקשה לגילוי חומר חקירה בהסתמך על הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן: החוק"). הנאשם עותר לעיין ולהעתיק מסמכים אלה: ההחלטה והנימוקים בדבר אי העמדתם לדין של המתלונן ועוד ארבה אנשים נוספים מבני משפחתו של המתלונן אשר תקפו את הנאשם. הנחיות המשטרה באשר לקבלת החלטות בעניין התוקפים. רשימת חומר חקירה. רקע עובדתי - האישום. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום, העבירה בוצעה ביום 08/12/08 כאשר הנאשם הלם באגרופו במתלונן וכתוצאה מכך נגרם לו שבר באף. המבקש תמך בקשתו בפסיקה רחבה שבמהותה עוסקת בזכות העיון ב"חומר חקירה" ומהות חומר הראיות שיכול לדור תחת כנפי אותה הגדרה. לטעמו של המבקש, המסמכים נחוצים לו לביסוס טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק" בשל אכיפה בררנית. המבקש עתר גם שמותב אחר ייזקק לבקשה לגילוי חומר חקירה. זאת בהסתמך על הוראות החוק - ראה סעיף 74(ג) . המאשימה, מצידה, מתנגדת לבקשה. המאשימה תמכה את תגובתה בפסיקה רחבה. בין היתר, טוענת המאשימה להיות המסמכים המבוקש גילוים בבחינת תרשומת פנימית וכפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, תרשומת פנימית לא תיחשב כחומר חקירה כל עוד אינה מכילה מידע מהותי בנוגע לאישום. לטעמה של המאשימה, המבקש לא הצביע על רלוונטיות חומר המבוקש לבירור האשמה כנגדו. משכך, אין מקום להיעתר לבקשה. דיון הרבה דיו נשפך בקשר לשאלה מה נחשב לחומר חקירה? קשה ליתן הגדרה למונח "חומר חקירה" והפסיקה ניסתה לקבוע מבחנים כלליים לסייע לבית המשפט לזהותו; ראה בג"ץ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124; בש"פ 1355/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1. לא כל חומר הנמצא פיזית בתיק החקירה הופך להיות מיניה וביה "חומר חקירה" - בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ. בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625, 634. רק ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת המאשימה ובין אם לאו תיחשב לחומר חקירה - בג"צ 1885/91 אלי צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ד מה(3) 630. מילת המפתח היא רלוונטיות. השכל הישר ונסיון החיים הם המדריכים את בית המשפט בשאלה מה ייחשב לרלוונטי על מנת להעניק לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה - בג"ץ 5274/91 חיים יוסף חוזה נ. שר המשטרה ואח', פ"ד מו(1) 724. דרישת הרלוונטיות היא שתוחמת אפוא את גבולות הזכות של הנאשם, ולכן לא יתיר בית המשפט "מסע דיג" אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם - ראה בש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177. טרם הדיון לגופו של עניין, שומה עלינו לעמוד גם על מעמדה של תרשומת פנימית. ראה התייחסות לעניין זה בפרט ולחומר חקירה בכלל בתיק בש"פ 6507/09 משה קצב נגד מדינת ישראל, שם צויין: "כפי שצוין כבר לעיל, שיטת המשפט שלנו אינה רואה בזכות העיון של הנאשם בחומר החקירה כזכות מוחלטת, ומכירה בחריגים לה. אחד החריגים לזכות העיון שהוכרו בפסיקה - בנוסף לאלה שנזכרו לעיל - נוגע לתרשומות פנימיות בתיק המשטרה והפרקליטות. תרשומות אלה לא תיחשבנה ל"חומר חקירה" כל עוד אינן מכילות מידע מהותי בנוגע לאישום. בבסיסו של חריג זה ניצב האינטרס הציבורי במתן האפשרות לעובדי ציבור להביע דעתם בחופשיות וללא מורא במהלך עבודתם, מבלי שיחששו שהדברים ימצאו דרכם לגורמים חיצוניים למערכת. התבטאותם החופשית של עובדי הציבור יש בה, כך על-פי תפישה זו, כדי לאפשר להם להביא לידי ביטוי את ניסיונם ועמדתם המקצועית ובכך להבטיח קבלתה של החלטה מקצועית, נכונה ומבוססת.   דומה כי מובן הוא שככלל תהיה לתרשומת הפנימית רלוונטיות לאישום. העובדה שאין רואים בחומר זה חלק מחומר החקירה למעט באותם מקרים בהם מכילה התרשומת מידע מהותי לאישום, אך מצביעה על המשקל והחשיבות המיוחסים להבטחת תפקודה התקין של התביעה. יחד עם זאת, הבטחת חירותם של עובדי רשויות החקירה והתביעה להתבטא בחופשיות בעניינים הקשורים בעבודתם מלווה באחריות כבדה. דווקא משום הוצאתן של תרשומות פנימיות מתחומו של "חומר החקירה", וכך גם אל מחוץ לטווח ראייתו של הנאשם, נדרשת התביעה לזהירות כפולה ומכופלת בסווגה מסמך כמסמך פנימי ועליה לבחון ביתר קפדנות ודקדוק האם יש בחומר מידע מהותי הנוגע לאישום, אשר ככזה עשוי לתרום להגנת הנאשם. סיכומה של נקודה זו הינו אם כן כי תרשומות פנימיות לא תיחשבנה כחומר חקירה אלא אם הן עומדות במבחנים שנקבעו בפסיקה ל"חומר חקירה" (עניין נמרודי, בעמ' 63; עניין אל עילווי; בש"פ 10480/07 בניזרי נ' מדינת ישראל (, 31.3.08). להלן: עניין בניזרי. והשוו: סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998; עע"ם 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' ראש העיריה הרצליה (, 6.9.06)). (ההדגשה שלי ס.ד.) ומכאן לענייננו. ההחלטה והנימוקים בדבר אי העמדה לדין של מתלונן זה או אחר הינה עניין פנימי של גורמי האכיפה ונכנסת לגדרה של תרשומת פנימית; וככזו, לא תחשב לחומר חקירה שיש להעבירו לעיונם של אחרים אלא באותם מקרים בהם אותו חומר מכיל מידע מהותי בנוגע לאישום. על מנת להכריע בנקודה זו, שומה על בית המשפט לעיין באותה תרשומת פנימית טרם מתן החלטה בעניין. על כן, אני מורה למאשימה להמציא את החומר לעיוני. בית המשפט יבחן את הרלוונטיות של החומר לאישום הספיציפי והחלטה תינתן בהתאם. ב"כ הנאשם העלה דרישה נוספת לקבל הנחיות המשטרה באשר לקבלת החלטות בעניין התוקפים! לא הונחה בפניי תשתית כלשהי לביסוס הדרישה ואיך יכול חומר זה להיות קשור לאישום הספיציפי ואין יסייע בידי הנאשם לביסוס הגנתו. על כן, לא מצאתי מקום להיענות לבקשה. ראוי להדגיש כי הנחיות פנימיות אינן בגדר של חומר חקירה אשר המבקש זכאי לו במסגרת בקשה זו. הנחיות פנימיות אינן ראיות. מדובר, אם בכלל, בנוהלי עבודה פנימיים אשר אין בינם לבין האישום הספיציפי ולא כלום. באשר לקבלת רשימת חומר חקירה, על המאשימה להעביר את הרשימה לידי ב"כ הנאשם, כמבוקש. בשולי החלטה זו אציין , כי לאחר שהודעתי במעמד הדיון לצדדים על תוכן החלטתי, הגישה המאשימה לעיונו של בית המשפט את רשימת הנימוקים אשר הביאוה לסגירת התיק נגד יתר המעורבים. לאחר עיון בתוכן תרשומת זו , הגעתי לכלל מסקנה, כי המאשימה תעביר לידי הסניגור המלומד את התרשומת הנוגעת לנימוק המתייחס לסגירת התיק נגד אלו ששמותיהם הוזכרו על ידי הנאשם כמי שתקפו. התרשומת שיהא על המאשימה להעביר לידי הסניגור המלומד סומנה על ידי בית המשפט בסימן א' - 14.10.10. מסמכיםזכות העיון