קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב ארנונה לעיריית פתח תקווה: לפני תביעת התובעת (להלן - "העיריה") כנגד הנתבעים לתשלום סך של 410,704 ₪ בגין חוב ארנונה (כולל קנסות פיגורים), נכון ליום הגשת התביעה (1.9.04). התביעה הוגשה במקורה כתביעה בסדר דין מקוצר כנגד שלושת הנתבעים: הנתבעת 1 (להלן - "מגן") אשר שכרה את הנכס מבעליו בתקופה הרלוונטית ונרשמה כ"מחזיקה" בעיריה, והנתבעים 2 ו -3 (להלן - "ערמון" ו"נצר", "הערבים") אשר ערבו לחיובי הנתבעת 1 על פי חוזה השכירות. רק הנתבעים 2 ו -3 הגישו בקשות רשות להתגונן. ביום 22.3.06 הודיע ב"כ הנתבעים 2 ו -3 כי מגן נמחקה ועל כן אינו יכול ליצגה, אך מצבה הפורמלי לא הוברר עד תומו. מכל מקום, בהמשך מגן לא התייצבה, לא התגוננה ולא הגישה סיכומים, וניתן ליתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. נותר להכריע בעניין התביעה כנגד נצר וערמון. העובדות ביום 12.7.01 נחתם בין חברת יכין תעשיות בע"מ ו/או יכין חק"ל בע"מ (להלן - "יכין"), לבין מגן (בשמה דאז ג'י.טי.אס-ג'נרל טופ סרוויס בע"מ) חוזה שכירות (ת/2), במסגרתו שכרה מגן מיכין מבנה תעשייה בפתח תקווה. תקופת השכירות היתה לשלוש שנים, מיום 1.9.01 עד יום 31.8.04. בין היתר נקבע בחוזה (ס' 7.1(א)) כי תשלומי הארנונה לגבי הנכס יחולו על מגן וישולמו על ידה ישירות לרשות המקומית במועד החוקי שיש לשלמם. בהתאם, נרשמה מגן בעיריה כמחזיקת הנכס בתקופה הרלוונטית. בחוזה השכירות נדרשה מגן להפקיד בטחונות (ס' 18 לחוזה), כדלקמן: "(א) להבטחת מילוי כל התחייבויות השוכר כלפי המשכיר יפקיד השוכר בידי המשכיר במעמד במעמד חתימת הסכם זה: (1) שטר בטחון לא סחיר בסך של 200,000 ₪... בחתימתם של שני ערבים... נצר יזהר...רון ערמון... לשביעות רצונו של המשכיר (2) ערבות בנקאית על סך של 50,000 ₪.. לקיום כל התחייבויות השוכר על פי הסכם זה, להנחת דעת המשכיר... (3) ערבות אישית של נצר יזהר... ושל רון ערמון... לקיום כל התחייבויות השוכר על פי הסכם זה בנוסח המצורף כנספח לחוזה...(ב) השטרות יוחזקו על ידי עו"ד דוד ספיר בנאמנות והוא יהיה רשאי למוסרם לשכיר רק במקרה שיוכח לנחת דעתו כי הפר השוכר התחייבויותיו על פי ההסכם...(ה) הנאמן ישיב לשוכר את הבטחונות שהופקדו בידו, תוך 3 חודשים ממועד תום תקופת השכירות, לאחר שנוכח כי השוכר מילא אחר כל התחיבויותיו לפי הסכם זה". בהתאם, חתמו ערמון ונצר על מסמך שכותרתו "כתב ערבות והתחייבות" (צורפו לת/2), כדלקמן: "אני הח"מ... ערב בזה לכל התחייבויות של ג'י.טי.אס - ג'נרל טופ סרוויס בע"מ... על פי הסכם שכירות מס' 16/2001. ערבותי היא בלתי מותנית בכל תנאי שהוא לרבות הדרישה לפנות את החייב הנ"ל תחילה. ערבותי זו הינה בלתי חוזרת מאחר וזכיותיכם תלויות בה". אין חולק, כי מגן מסרה לידי יכין את כל הביטחונות שנדרשו על פי החוזה, לרבות ערבות בנקאית. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 1.8.01 נחתמה על ידי הצדדים תוספת לחוזה השכירות (ת/3) לעניין שכירות מבנה נוסף. הוראות חוזה השכירות העיקרי, לרבות הבטחונות והערובות, חלו בהתאמה גם על התוספת. אין חולק, כי מגן פינתה את הנכס ביום 30.9.03. עוד אין חולק, כי ביום 24.8.04 מסרה יכין למגן כתב סילוק חובות, אשר התייחס לתשלומים שונים אך לא לתשלומי הארנונה, וכן החזירה לידיה את שטר הערבות ואת הערבות הבנקאית. ביום 25.8.04 מסרה יכין לעיריה כתב המחאת זכות (ת/1) כדלקמן: "אנו הח"מ יכין תעשיות בע"מ... ויכין חק"ל בע"מ... ממחות בזה לעירית פתח תקווה את זכויותינו כלפי ג'י.טי.אס-ג'נרל טופ סרוויס בע"מ...(להלן - "השוכרת") וכלפי רון ערמון... ונצר יזהר (להלן - הערבים)( לתבוע מהשוכרת ומהערבים למלא ההתחייבויות שנטלו על עצמם בסע' 7.1(א) להסכם שכירות מס' 16/2001 מיום 12.7.01 שנחתם בין הח"מ לבין השוכרת.. ובכתבי ערבות והתחייבות מיום 12.7.01, שנחתמו בקשר עם הסכם השכירות, ולקבל מהשוכרת ומהערבים את מלוא הסכומים המגיעים מהם עבור ארנונה כללית לתקופת השכירות על פי הסכם השכירות ו/או לתקופה בה החזיקו בנכס, מיום 1.9.01 ועד יום פינוי הנכס בפועל. כתב המחאה זו הינו בלתי חוזר". טענות הצדדים העיריה טוענת כי בגין תקופת השכירות שהסתיימה ביום 30.9.10 נותר בעיריה חוב ארנונה בגובה סכום התביעה, ולפיכך על מגן, כמי שהיתה המחזיקה בתקופה זו, חלה החובה לשלם לעיריה סכום זה. אשר לנצר וערמון, ערה העיריה לכך שלא היו מחזיקי הנכס, ואולם לטענתה היא זכאית בכל זאת לתבוע מידם את תשלום חוב הארנונה, זאת מכח ערבותם להתחייבויות מגן כלפי יכין בחוזה השכירות ומכח המחאת הזכות שמסרה יכין לעיריה. העיריה טוענת כי לגבית תשלומי ארנונה, מוסמכת היא לנקוט פעולות מתחום המשפט הפרטי גם כנגד מי שאינו מחזיק, לרבות מכח המחאת זכות, כבענייננו. ערמון ונצר דוחים את טענות העיריה, וסבורים כי אין היא מוסמכת או זכאית לחייבם בתשלום הארנונה במקומה של מגן. לדבריהם, סמכותה של העיריה כרשות מנהלית מוגבלת על פי חוק לגבית ארנונה מהמחזיק בלבד, וממילא אין בכתב הערבות או בהמחאת הזכויות כדי להקנות לעיריה זכות לאכוף עליהם את תשלום הארנונה לידיה. ערמון ונצר מוסיפים טוענים, כי לא ערבו לתשלומי הארנונה לעיריה, כי ערבותם לחיובי מגן כלפי יכין פקעה כאשר יכין מסרה למגן את כתב הסילוק והחזירה לה את הבטחונות שנמסרו לה מכח חוזה השכירות. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על הראיות ועל טענות שני הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה כנגד שני הערבים להידחות. עיון בסיכומי העיריה מלמד כי אין היא טוענת ליריבות בינה לבין הערבים מכח חוזה השכירות וכתב הערבות כשלעצמם, אלא מתבססת על זכותה של יכין שהומחתה לידיה. לא למותר לציין, כי הטענה לפיה התחייבות של שוכר בחוזה שכירות לשלם לעיריה את הארנונה מהווה חיוב לטובת צד ג' המקנה לעיריה עילת תביעה כנגד השוכר והערב, נדחתה ממילא לא פעם בפסיקה (וראה, למשל, עא (ת"א) 1984/96 עירית יהוד נ' ברעוז , וכן תא (חי) 8910/04 עירית נשר נ' נט ספארק אניבייס בע"מ ). בפסקי דין אלה הבהירו בתי המשפט כי על מנת שאדם שאינו צד לחוזה יהפוך למוטב על פיו, אין די בכך שהצדדים יכללו בחוזה חיוב לטובת אותו אדם, אלא יש להוכיח כי היתה להם כוונה פוזיטיבית להקנות לאותו אדם זכות לדרוש בעצמו את קיום החיוב. נקבע באותה פסיקה, כי בחוזה שכירות רגיל בו נוטל על עצמו השוכר לשלם את הארנונה לעיריה, כבענייננו, אין מאומה המורה על כוונה פוזיטיבית להקנות לעיריה כצד ג' את הזכות לאכוף בעצמה על השוכר או על הערב את ביצוע החיוב החוזי. נותר לבחון האם יש בהמחאת זכויותיה של יכין לעיריה כדי להקנות לעיריה את הזכות לאכוף על הערבים לשלם לעיריה את הארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה זו היא שלילית. סבורני כי יכין עצמה נעדרת זכות לאכוף על הערבים את ביצוע התשלום לעיריה במקום מגן, ומשכך, אין בכוחה להמחות זכות כזו. אבאר. לא בכל מקרה בו זכאי הנושה לאכוף על חייב את ביצוע חיובו, זכאי הוא לאכוף על הערב את ביצועו בעין של אותו חיוב. היקף אחריותו של הערב לחיובי החייב כלפי הנושה תלוי, בין היתר, במהותו של החיוב בו מדובר. כאשר מדובר בחיוב כספי של החייב כלפי הנושה, רשאי הנושה לאכוף את החיוב על החייב ועל הערב, יחד ולחוד. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בחיובים אחרים. לגבי חיובים אלה, מצטמצמת לעתים אחריות הערב לתשלום פיצוי לנושה בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת החיוב על ידי החייב. כך, בעניין תא(ת"א) 3022/84 מיכאלי נ' גדעון רובינשטיין חברה לבניין בע"מ, פ"מ תשנ"א (1) 1990/1991 עמ' 365, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאכוף על הערב לבצע בעין חיוב של החייב שאינו כספי, כגון העברת דירה ורישומה, בציינו כי במקרה כזה יהיה הנושה זכאי לתבוע מידי הערב רק פיצוי בגין נזקי ההפרה, כדברי בית המשפט שם: "את חתימת הנתבע כ"אחראי וערב בערבותי האישית למילוי כל התחייבויות המוכר לפי החוזה" יש לראות כקבלת אחריות כלפי המוכר לפצותו בגין הפרת אותן התחייבויות, ובעטיה לא ניתן לאכוף על הנתבע הערב לבצע בעין את אותן התחיבויות של הנתבעת הנערבת, שאינם במהותן בגדר חיוב כספי... התוצאה של הפרת אותן התחייבויות ע"י הנתבעים הינה חיובו של הנתבע לשפות את התובעים ע"י תשלום פיצויים בגין נזקיהם כתוצאה מאותה הפרה" (וראה גם ש. גנוסר, על חוק הערבות, עריכת ג' טדסקי בעמ' 16 וכן נ. כהן "דין חוזים ודין ערבות" עיוני משפט כרך ז' (1) עמ' 233, הנזכרים באותו פסק דין). אני סבורה כי לעניין היקף אחריות הערב, אין לסווג את חיובה של מגן לשלם ארנונה לעיריה כ"חיוב כספי", אלא כחיוב לבצע פעולה אחרת. "חיוב כספי" לעניין זה הוא, לטעמי, אך ורק חיוב כספי לתשלום סכום לידי הנושה עצמו, אותו ביכולת הנושה לאכוף באמצעות תביעה כספית כנגד החייב והערב, יחד ולחוד. החיוב בענייננו אינו עניין לתביעה כספית של הנושה. על מנת לאכוף אותו על החייב, על הנושה לעתור לסעד של ציווי. בנסיבות כאלה, ובהעדר קביעה מפורשת אחרת בחוזה השכירות או בכתב הערבות, סבורני כי אין לראות בערב כמי שהסכים לשאת יחד ולחוד עם החייב, לא רק בחיוביו הכספיים של החייב כלפי הנושה עצמו, כולל שיפוי על נזקיו של הנושה, אלא גם בחיוביו של החייב לשלם לגורמים חיצוניים שאינם צד לחוזה. עולה, כי בכל הנוגע לחיובה של מגן לשלם לעיריה את הארנונה, זכאית יכין לאכוף את החיוב על מגן עצמה, וכן היא זכאית לתבוע מידי הערבים פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לכאורה, עקב הפרת החיוב על ידי מגן. משזו זכותה של יכין, הרי שזו הזכות שהיה ביכולתה להמחות לעיריה. הא ותו לא. עיון בכתב התביעה מלמד כי העיריה אינה מעמידה את תביעתה כנגד הערבים על טענה בדבר קיומם של נזקים ליכין עקב אי תשלום הארנונה. למעשה אין כלל חולק כי ליכין עצמה לא נגרמו כל נזקים בגין אי תשלום הארנונה, שכן היא אינה המחזיק ואינה חשופה לכל תביעה בהקשר לחוב הארנונה נשוא התביעה, כדבריה של ב"כ העיריה בדיון ביום 13.5.08: "אני מאשרת כי אין לעיריה עילת תביעה בגין ארנונה כלפי המשכירה"). בהעדר טענה בדבר נזקים ליכין עקב אי תשלום הארנונה על ידי מגן, אין ליכין, ומניה וביה אין גם לעיריה, כל עילת תביעה כנגד הערבים בהקשר לאי תשלום הארנונה. משנשמט היסוד תחת התביעה כנגד הערבים באופן זה, אין צורך להידרש ליתר הטענות. סוף דבר, ניתן בזאת פסק דין המחייב את הנתבעת 1 לשלם לעיריה את מלוא סכום התביעה, בתוספת שערוך כדין מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, ובתוספת הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. התביעה כנגד ערמון ונצר נדחית, תוך שאני מחייבת את העיריה לשלם לכל אחד מהם הוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. ארנונה (חובות)עירייהחובארנונה