חוזה בנקאי הוא חוזה מסחרי מיוחד ומורכב בין תאגיד בנקאי, כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א - 1981, לבין לקוח - אדם שמקבל שירות מתאגיד בנקאי. קיימים פערי כוחות בין הצדדים לחוזה הבנקאי, לאור אופיו, מעמדו המעין ציבורי ועוצמתו הכלכלית הרבה של התאגיד הבנקאי בחברה הדמוקרטית המודרנית. נקבע בדין , החרות וההלכתי, כי תאגיד בנקאי נושא גם בחובות גילוי ונאמנות, כלפי הציבור בכלל וכלפי לקוחותיו ומקבלי השירותים הבנקאיים בפרט ,והכל במטרה להבטחת מתן שירותים בנקאיים ראויים ללקוחות. פסיקה רלוונטית בנושא דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' קוסטמן, פ"ד מז (5), 31, 46 (1993); ע"א 7825/01 דאטא סימנס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט בע"מ, פ"ד נח (5), 384, 356 (2004); ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח (2), 573 (1995); ע"א 1304/92 טפחות בנק משכנאות לישראל בע"מ נ' לפירט, פ"ד מז (3) 309, 323 (1993); ע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ , 28.12.09; ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הירש , 7.12.09; ספרות משפטית רלוונטית לנושא: מ.רובינשטיין וב.אוקון, "הבנק כסוכנות חברית", ספר שמגר מאמרים (חלק ג', 2003), 819; ג. נרקיס ומ.מור, חובות החלות על הבנקים (כרך א', 2002), 227; 234-230; פלאטו-שנער, "חובת הגילוי הבנקאית כלפי הממשכן נכס להבטחת חיובו של אחר ת"א (ת"א) 621/97 פרי עץ חיים בע"מ נ' בנק הפועלים", הפרקליט מ"ט (תשס"ח), 385, 397-396. א. הראל גופים דו-מהותיים, גופים פרטיים במשפט המנהלי, (2008), 91). מספר מערכות דינים חולשות על חוזה בנקאי ובכללם: דיני החוזים הכלליים; דיני חוזים האחידים - אם הוא מוכר כחוזה אחיד; דיני הנזיקין; דיני הבנקאות; דיני הערבות והמשכון; דיני הגנת הצרכן, חוק הריבית תשס"ז - 1957 חוזה בנקאי הוא חוזה מסחרי, מיוחד ומורכב במהותו. מהותו משליכה על פרשנותו. נקודת המוצא היא, כי חוזה בנקאי ככל חוזה אחר, יש לפרשו "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת - מתוך הנסיבות" (סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). הוא מתפרש על-פי תכליתו, הסובייקטיבית והאובייקטיבית, הנלמדת מלשון החוזה, מהנסיבות החיצוניות האופפות אותו ומחזקות התכלית. שלושה המה מרכיביה של דוקטרינת הפרשנות התכליתית לכל טקסט משפטי, ובכלל זה החוזה: הלשון, התכלית ושיקול דעת שיפוטי (א. ברק פרשנות תכליתית במשפט (2003) 133; ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויצור (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 313-311 (1995); ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (1) 221, 230-227 (1994). מתוך מתחם האפשרויות הלשוניות המפורשות או המשתמעות של החוזה, על השופט הפרשן לשלוף את המשמעות המשפטית של הטקסט המגשימה ,בצורה האופטימלית ,את התכלית החוזית. (ע"א 703/88 מורגן תעשויות בע"מ נ' בתי גן להשכרה בע"מ, פ"ד מד (1) 288, 294 (1990); א. ברק פרשנות במשפט (כרך ד', פרשנות החוזה תשס"א), 75). חוזה בנקאי הוא, ככלל, חוזה אחיד מסחרי, מיוחד ומורכב באופיו, במהותו ובתכליתו, שמעבר לכללי פרשנות החוזה הכלליים, חלים עליו גם כללי פרשנות ייחודיים, מקום שלשון החוזה והנסיבות האופפות אותו אינם מצביעים בבירור על אומד דעתם של הצדדים. ככל שהחוזה הבנקאי הוא חוזה אחיד, אזי תכליתו, בעיקרה, אובייקטיבית היא (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום ז"ל נ' מרכז משען, פ"א נב (4) 145, 158 (1998). וכן, כאשר הטקסט עמום ותכלית החוזה הבנקאי אינה חד משמעית, יש לבחור, כעניין של צדק ובמקרים המתאימים ,בתכלית המטיבה עם הלקוח - הצד החלש והנשלט על-ידי הבנק. (ע"א 3352/07 בנק הפועלים, דלעיל). זאת ועוד, כלל פרשני משני מקובל בדיני הבנקאות, הוא פירושו של חוזה בנקאי כנגד המנסח במקרים של אי-בהירות לשונית. (ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חזן, פ"ד נט (3) 266, 278 (2004). ויודגש: הכלל המשפטי לפיו מי שחותם על מסמך משפטי מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, חל גם על חוזה בנקאי. (ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [טרם פורסם, 12.7.06]; ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין, פ"ד מט (2) 77, 84 (1995). חוזהבנק