קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם חילופי שטחים בין בעלי חלקות סמוכות: כללי 1. מחלוקת בין בעלי זכויות במקרקעין גובלים בנוגע לזכות אחד מהם להחזיק ולהשתמש בחלק מהמקרקעין שבבעלות רעהו. בעוד האחד טוען כי על משנהו לסלק ידו מהמקרקעין השייכים לו סבור השני כי רכש זכות בלתי הדירה להחזיק ולהשתמש בהם. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת 2. בסוף שנות הששים של המאה העשרים רכש התובע (להלן גם: בדיע) זכות בעלות בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 24 בגוש 18769 והמצוי בתחום כפר יאסיף (להלן: חלקת בדיע או חלקה 24). בין השנים 1971-1969, מועד מדויק לא הוברר, הקים על חלקתו בניין בן שתי קומות. הקומה הראשונה משמשת לעסק ובה מנהלים התובע ובני משפחתו מרכול. הקומה השנייה משמשת למגוריהם. לימים מכר התובע חלק מהחלקה לצד שלישי, שאינו צד להליך. 3. הנתבעת 1 הנה הבעלים של חלקה 27 באותו גוש (להלן: חלקת חנא או חלקה 27). הנתבע 2 הנו בעלה של הנתבעת 1 והנתבע 3 בנם המשותף (אלא אם ייאמר אחרת, כל הנתבעים ייקראו להלן: הנתבע או חנא). בין השנים 1975-1974 הקים הנתבע מבנה מגורים על חלקה 27 בה התגוררו בני הזוג וילדיהם. במשך השנים הוספה יחידת דיור עצמאית בה מתגורר הנתבע 3. 4. חלקה 24 וחלקה 27 גובלות מצד צפון. המדובר במקרקעין מוסדרים והזכויות רשומות בלשכת רישום המקרקעין. הגבול בין החלקות, כפי שסומן במפת הגוש הרלוונטי, אינו בקו ישר (להלן: מפת הגוש). 5. בשנת 1957, מכוח הסמכות המסורה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, פורסם צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש לכפר יסיף וכוויקט), תשי"י-1957 לפיו 300 מ"ר (בקירוב) מחלקת בדיע ו- 203 מ"ר מחלקת חנא הוכרזו כדרך והופקעו מבעליהם (להלן: חלקת דרך). הלכה למעשה טרם הורחבה הדרך כך שחלקת דרך עדיין מצויה בחזקת בעלי החלקות הגובלות ובשימושם. 6. אין חולק כיום, כי בפועל גבול החלקות אינו תואם לגבול לפי מפת גוש שכן קו הגבול יושר. בין החלקות הוקמה גדר משותפת העוברת לאורך קו הגבול המתוקן. כתוצאה, הועברו בפועל בצד הצפון-מערבי 40 מ"ר מחלקה 27 (של הנתבע) לחלקה 24 (של התובע) ובצד הצפון- מזרחי הועברו 60 מ"ר מחלקה 24 לחלקה 27, בתוכם 22 מ"ר המצויים בחלקת דרך. שטח זה של חלקת דרך מוחזק על ידי הנתבע. גרסת בדיע 7. לגרסת בדיע, גבול החלקות סומן על ידי מודד מטעם חנא, עליו סמך. לכן, לא רק שהסכים למקום הצבת הגדר המפרידה בין החלקות אלא שגם השתתף בעלות הקמתה. בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, חפץ לקבל היתר בדיעבד לתוספת בנייה שהקים בחלקתו. או אז נוכח לדעת שקיימת סטייה בקו הגבול וכי חנא מחזיק ב-82 מ"ר שהם חלק מחלקתו (כיום אין בדיע חולק כי חנא מחזיק ב-60 מ"ר בלבד, כולל חלק מחלקת דרך). 8. לדבריו, מיד עם הגילוי הגיש לבית משפט השלום בעכו תובענה לפינוי וסילוק יד (ת"א 1029/93) אלא שאז פנה אליו חנא והפציר בו שלא לשנות את המצב. בשל הקרבה המשפחתית ביניהם נאות לבקשתו, אך זאת בתנאי שביום בו יפנה אליו ויבקשו לסלק ידו מהחלק אליו פלש ייעשה כן מיד. חנא הסכים לתנאי האמור ועל כן פנה לבית המשפט בבקשה למחיקת התובענה. ואמנם, התובענה נמחקה לבקשתו בטרם הוגש כתב הגנה. כאן המקום לציין, כי התובענה לבית משפט השלום בעכו הוגשה בשנת 1993, קרי, מספר שנים לאחר גילוי הפלישה הנטענת. 9. בשנת 2005 הבחין כי חנא מבצע עבודות סלילת כביש מעבר לדירת בנו (הנתבע 3) שבחלקו עובר בחלקת בדיע. מעבר לכך, עקב גידול היקף הפעילות העסקית של המרכול אותו מנהל, נוצר הצורך בהרחבת משטח החניה. הוא פנה אפוא לחנא בבקשה כי יסלק ידו מחלקה 24. הלה סירב ולכן נאלץ להגיש שוב תובענה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים. גרסת חנא 10. לגרסת חנא, יישור קו הגבול בין החלקות וחילופי שטחים בעקבותיו נעשו בהסכמה, אשר הושגה זמן לא רב לאחר שבדיע רכש את חלקת 24 והקים את המבנה עליה. לאחר סיום הבניה הוזמן מודד על מנת לסמן את גבול החלקות. בעת המדידה התברר כי המרווח הצדי בין המבנה שהקים בדיע לבין הגבול כפי שסומן במפת גוש פחות מהמינימום הנדרש. כדי להתגבר על התקלה שתאפשר בניה בחלקה 27 בלא שבדיע יצטרך לשנות את מיקום המבנה שהקים באו השניים לידי הסכמה לפיה יתוקן בפועל הגבול בין החלקות כך שבדיע יקבל חלק מחלקת חנא בצד הצפון-מערבי וחנא יקבל חלק בצד הצפון- מזרחי. 11. לגרסת חנא, מאחר שידעו על אודות ההפקעה לצרכי ציבור הועבר כביכול חלק גדול יותר מחלקה 24 לחלקה 27 ברם עת תושלם ההפקעה שטח כל אחת מהחלקות יהיה זהה כמעט לחלוטין לשטחן המקורי (בהפרש זניח לטובת בדיע). לפיכך, הוקמה גדר הפרדה בגבול המתוקן והמוסכם, כאשר כל אחד נהג בחלק מחלקת רעהו מנהג בעלים. בדיע אף העביר חלק מחלקה 24 לצד שלישי, הכולל חלק משטח חלקת חנא שהועבר אליו. 12. עוד הוסיף חנא, כי כאשר הגיש בדיע את התובענה לבית משפט השלום בעכו, פנה אליו יחד עם אחד מאחיו של בדיע ולאחר שהובהר לאחרון שהעובדות בשטח משקפות את ההסכמה שהושגה בשעתו ביניהם הלה השתכנע וחזר בו מתביעתו, בלא שהוא, חנא, נדרש להגיש כתב הגנה. 13. כן טוען חנא כי בשנת 2005 החליטו בני המשפחה להכשיר כניסה נפרדת לדירת הנתבע 3. כאשר החלו בעבודות בנייה כללו באופן טבעי גם את שטח חלקה 24 שבחזקתם ושימושם. אז פנה אליו בדיע באמצעות אחד מבניו והציע לו לשכור את החלק שהועבר לחנא בטענה כי נזקק לו על מנת להרחיב את משטח החניה של המרכול. חנא סירב ובכך הסתיימה השיחה. המומחים 14. מטעם בדיע הוגשה חוות דעת המהנדסת אליאס ופא, בה מצוין גבול החלקות בהסתמך על מפת גוש. המפה המצורפת (מוצג ת/2) אינה שנויה במחלוקת וממנה עולה כי כל אחד מבעלי הדין מחזיק בחלק מחלקת רעהו כמפורט בסעיף 6 דלעיל. 15. מטעם חנא הוגשה חוות דעת המהנדס אסעד ג'רייס, המאשרת בעיקרה את מפת המדידה של המהנדסת אליאס. מחוות דעתו עולה כי בהתעלם מהחלק שמחזיק חנא מחלקת דרך, בחזקת בדיע בכ-10 מ"ר יותר מאשר בחזקתו של חנא. 16. כן הגיש חנא חוות דעת השמאי אבו ריא סאלח לפיה שווי הקרקע של התובע המוחזק על ידי הנתבע מסתכם בסך 40,100 ₪ ושווי הקרקע של הנתבע המוחזק על ידי התובע מגיע לכדי 46,000 ₪. כן העריך, כי אם יאלץ חנא להחזיר את המצב לקדמותו ולבטל את הדרך שנסללה, ייגרם לו נזק המוערך בסך 44,125 ₪, כולל נזק ישיר (22,025 ₪) ונזק עקיף (22,100 ₪). המחלוקת 17. בין בעלי הדין נטושה מחלוקת עובדתית ומשפטית. מבחינה עובדתית חלוקים הצדדים בשאלה האם הסכימו על מעין עסקת חליפין, כגרסת חנא, או בפלישה הנובעת מטעות בסימון הגבול בעטיה מחזיק חנא בחלק מחלקת בדיע וכי עם גילויה הוסכם כי חנא יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק בשטח הפלישה עד אשר יידרש לפנותו, כגרסת בדיע. 18. לפי גרסת בדיע מעמד חנא הנו של בר-רשות להחזיק בחלק מחלקה 24 ועם הפסקת הרישיון עליו לסלק ידו ממנו. אם תתקבל גרסה זו יהיה צורך לבחון את השאלה האם זכאי חנא לפיצוי בעבור השקעותיו כתנאי לסילוק ידו. לפי גרסת חנא רכש זכות בלתי הדירה להמשיך ולהחזיק בחלק מחלקת בדיע כאשר הצדדים הסכימו הלכה למעשה על עסקת חליפין. 19. במחלוקת העובדתית בין בעלי הדין בחרתי להעדיף את גרסת חנא על פני זו של בדיע. ייאמר כבר עתה, כי בשל היות השניים בעלי עניין מובהק בתוצאות ההליך, יש לנקוט משנה זהירות בבחינת עדותם ועדות בני משפחותיהם וכי לו היה צורך להכריע על פיהן בלבד לא היה מנוס מהכרעה על סמך נטל הראיה הקבוע בדין. במקרה דנן, נטל הראיה מוטל על כתפי בדיע מתחילת המשפט ועד סופו. 20. תמיכה לגרסת חנא מצויה בראש ובראשונה במצב העובדתי בשטח. בגבול הצפון-מערבי מחזיק בדיע בחלק מחלקת חנא ונוהג בו מנהג בעלים - וכך גם חנא בגבול הצפון-מזרחי. כל אחד מהם הקים מחוברים בחלק מהחלקה של רעהו ונטע בו עצים. 21. בדיע מכר חלק מחלקתו לצד שלישי, שאינו צד להליך דנן, אליו הועבר חלק מחלקת חנא. אין ראיה כי בחוזה צוין כי בפועל הועבר לחזקתו של הקונה חלק שאינו שייך לבדיע. במאמר מוסגר יצוין, כי רישיון במקרקעין הנו זכות אישית ברם חנא הביע הסכמה לכך שגם הקונה ימשיך ויחזיק בחלק מחלקתו. בענייננו רלוונטי הלך הרוח של בדיע, אשר לא ראה לציין בפני הקונה כי העביר לחזקתו חלק ממקרקעין שאינם שלו בסברו מן הסתם שבעקבות ההסכמה איש לא יתבע סילוק יד מאותו חלק מחלקת חנא. 22. בשנת 2000 או בסמוך לכך, ובכל מקרה לאחר הגשת התובענה לבית משפט השלום בעכו הקים בדיע גדר לאורך הגבול המתוקן. תהא הסיבה להקמת הגדר אשר תהא - לגרסתו כדי למנוע מעבר מזיקים - אין חולק כי לא פנה לחנא והבהיר כי אין בהקמתה כדי לשנות זכויות וכי עומד הוא על זכותו לדרוש סילוק יד מהחלק מחלקת 24 המוחזק על ידי חנא. 23. גם השטח מכל חלקה שהועבר למשנהו תומך בגרסת חנא. כאמור, מזה שנים רבות הוכרזה ההפקעה לצרכי ציבור בצד המזרחי של החלקות. דווקא העובדה שלאחר מימוש ההפקעה יוותר בידי כל אחד מבעלי הדין שטח זהה מלמדת כי הושגה הסכמה וכי ההפקעה עמדה לנגד עיניהם. סביר להניח כי בעת שהושגה ההסכמה הניחו שההפקעה תמומש בקרוב. 24. בכתב התביעה הציג בדיע תמונה חלקית בלבד שיש בה כדי להטעות. מהעובדות המפורטות בכתב התביעה מצטיירת תמונה לפיה פלש חנא לחלקה 24. הלכה למעשה גם בדיע מחזיק בחלק מחלקת חנא. העלמת עובדה חיונית זו, המלמדת על מגמתיות מצדו, פועלת לרעתו. למותר לציין כי בסיכומי טענותיו ציין בא כוחו לראשונה כי יש לתקן את גבול החלקות גם בחלק הצפון-מערבי ולהתאים את המצב לרישום בספרי המקרקעין. עתירה זו אינה ראויה להתייחסות הן בשל העדר תובענה לסילוק יד מצד חנא והן בשל הפגיעה האפשרית בזכויות צד שלישי, שאינו צד להליך. 25. גרסת חנא נתמכת גם בעדות המודד מר עיסא חליל חלף, אשר ערך את המדידה ההיסטורית וסימן את הגבול בין החלקות. עד זה אישר כי כאשר הוזמן לבצע מדידה וסימון גבולות התברר כי עת הקים בדיע את המבנה על חלקה 24 בנה אותו במרחק פחות משלושה מטרים מגבול חלקה 27 (עמ' 43 ש' 25-23). כדי להתגבר על הקושי שנוצר הסכימו הצדדים על שינוי תוואי הגבול ובהתאם להסכמה זו סימן את גבול החלקות. אמנם נכון, בעדותו של עד זה נתגלו אי-דיוקים ברם אלה היו בפרטים בלתי מהותיים ובשים לב לזמן הרב שחלף מאז ביצוע המדידה ועד למתן העדות אין תמה שלא זכר פרטים שוליים הקשורים בעבודתו. לעומת זאת, בכל הקשור לסימון תוואי הגבול שלא לפי המצוין במפת גוש וסיבות השינוי היה העד עקבי וגם הסביר מדוע נחרתו דברים אלה בזכרונו. 26. התנהגות בדיע לאחר הגשת התובענה לבית משפט השלום בעכו תומכת אף היא במסקנה כי גרסת חנא משקפת את המצב לאשורו. אמנם נכון, עצם הגשת תובענה קודמת יכולה להעיד על עקביות בגרסתו. ואולם, לא פעם לאחר הגשת תובענה לבית משפט נוכח תובע כי שגגה יצאה מתחת ידיו ועל כן פונה בבקשה למחקה. לעומת זאת, אופן מחיקת התובענה מעלה תהיות בנוגע לגרסת בדיע. בקשת המחיקה הנה הודעה תמציתית מצד בא כח התובע בטרם הוגש כתב הגנה ובלא שנערך הסכם בכתב המסדיר את הזכויות הנטענות. אם אמנם פלש חנא לחלקת בדיע ניתן היה לצפות כי ההסדר שהושג כביכול לפיו חנא יסלק ידו מחלקת 24 מיד לכשיידרש יועלה על הכתב. לבדיע היה ייעוץ משפטי כך שוודאי הוסברה לו משמעות מעשיו וחשיבות הסדרת זכויותיו בצורה חד-משמעית שימנע את הצורך בניהול הליכים משפטיים בעתיד. 27. בדיע נמנע מלזמן לעדות את פרקליטו דאז, אף כי סביר להניח שהיה בסוד העניינים, ללא הסבר כלל וממילא בלא שהובאה ראיה ממנה עולה כי נבצר ממנו להעיד. הימנעות זו פועלת אף היא לרעתו. 28. אני קובעת אפוא כי בעלי הדין הגיעו לידי הסכמה עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת לפיה בפועל ניתן רשות לכל אחד מהבעלים במקרקעין הגובלים להחזיק בחלק אשר לפי הרשום בספרי המקרקעין שייך למשנהו. האם בעסקה במקרקעין עסקינן 29. לטענת התובע, אם תתקבל גרסת הנתבעים גם אז אין להותיר את המצב כמות שהוא, שכן עסקינן בהתחייבות לעשות עסקת חליפין, שהיא עסקה במקרקעין וככזו טעונה מסמך בכתב ומסתיימת ברישום. אין חולק כי החילופין לא מצאו ביטוי בכתב והעסקה ממילא לא הסתיימה ברישום. מכיוון שכך, אף אם הסכימו הצדדים בעבר על החליפין, אין לעסקה זו תוקף מחייב. 30. אין לקבל טענה זו. בענייננו, אין המדובר בעסקה במקרקעין, היוצרת זכויות קנייניות, אלא בעסקה בקשר למקרקעין, היוצרת זכויות שביושר לפיהן כל אחד מבעלי הדין הנו בר-רשות בלתי הדירה - כפי שיובהר להלן - להחזיק במקרקעין של רעהו. הרישיון במקרקעין 31. חרף התהיות שהתעוררו בתחילת הדרך הרי שכיום אין למעשה עוררין, כי חוק המקרקעין לא ביטל את מוסד הרישיון במקרקעין. "רישיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס. ...אפשר שהיא תהא מעוגנת בחוזה שנקשר בין הצדדים... או תלמד משתיקתו ואי-מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס (להלן: רשות גרידא)" (נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב 24, 24 (תשנ"ה). כן ראה ע"א 7139/99 אלוני נ' ארד, פ"ד נח(4) 27 [2004] בעמ' 35 מפי כב' השופטת דורנר: "מוסד הרישיון במקרקעין, המבוסס כאמור על ההשתק, נקלט במשפט הישראלי מן המשפט האנגלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922. ראו ע"א 346/62 רכטר נ' מנהל מס עזבון, ירושלים [1]. כיום ניתן לעגן את ההשתק בתורת תום-הלב, שנקבעה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ראו: רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד [2], בעמ' 101-100 וכן ד' פרידמן "עוד לפרשנות החקיקה הישראלית החדשה" [25], בעמ' 489-488". 32. מאחורי מוסד הרישיון עומדת תורת ההשתק שמקורה בדיני היושר שמקורם באנגליה, המעוגנים כאמור גם על ידי עקרון תום הלב. "השתק נועד למנוע תוצאות בלתי צודקות, המתחייבות לכאורה מן הדין, על-ידי השתקת המתנגדים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות או עובדתיות, שהן נכונות כשלעצמן. השתק כמו זה שבענייננו מונע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה על-ידי השקעות שהשקיע במקרקעין מתוך ציפייה שיצרה אצלו ההרשאה להמשך קיומה של הרשות להשתמש בהם, כל עוד הוא רוצה בכך. עם זאת לנוכח שיקולי הצדק שביסוד ההשתק, הפעלת הכלל היא גמישה, ולבית-המשפט ניתן שיקול-דעת בקביעת הסעדים - אם רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים - על-פי נסיבות המקרה הקונקרטי. ראו: Plimmer v. Mayor, & C. of Wellington (1884) [18], at p. 714; J. McGhee Snell’s Equity [30],at pp. 632-634, 637-640.. כאשר הצדק מחייב קיומה של זכות בלתי הדירה, אין היא באה לסיומה עם העברת המקרקעין, אלא מכוחו של ההשתק, המכונה גם השתק קנייני (proprietary estoppel), היא חלה כלפי צד שלישי - נושה, יורש או רוכש - שזכויות בעל המקרקעין עברו אליו, להוציא רוכש המקרקעין בתמורה ובתום-לב, שלא ידע על קיומה של זכות השימוש (ראו Inwards v. Baker (1965) [19]). שם, בעמ' 35-34. כן ראה בסוגיה ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מדינת ישראל [משנת 2007, פורסם באתר נבו], ע"א 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' כדורי [משנת2002, פורסם באתר נבו] וע"א 515/76 יצחק נ' ויימן, פ"ד לא(2) 127 [1977]. 33. על השאלה אם המדובר ברשות הדירה או בלתי הדירה יש להשיב לאחר בחינת נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. יתכנו מקרים בהם ניתן רישיון בתמורה וחרף זאת תהא הזכות הדירה ויהיו מקרים בהם רישיון שלא בתמורה יצמיח זכות בלתי הדירה להמשיך ולהחזיק במקרקעין. 34. המקרה דנן הנו מקרה מובהק בו יש לקבוע כי המדובר ברישיון בלתי הדיר. ראשית, יהיה בלתי צודק להורות לחנא לסלק ידו מהמקרקעין בעוד בדיע ימשיך להחזיק בחלק מחלקתו. שנית, המדובר למעשה ברישיון בתמורה שהרי כנגד החזקה והשימוש בחלק מחלקת בדיע ניתן לאחרון רישיון להחזיק ולהשתמש בחלק מחלקת חנא. שלישית, בהסתמך על הרישיון שינה חנא בתום לב את מצבו לרעה, כך שביטול הרישיון יגרום לו נזק שקשה מאוד יהיה לתקנו. למותר לציין, כי גם בדיע שינה את מצבו כך שביטול הדדי של הרישיון יגרום גם לו נזק שקשה מאוד יהיה לתקנו אם לא בלתי אפשרי, שהרי לא זו בלבד שהקים מחוברים ונטע עצים אלא שהעביר חלק מחלקתו לצד שלישי (כבר נאמר לעיל כי רישיון הנה זכות אישית ברם מגרסת חנא עולה הסכמתו כי גם הצד השלישי שרכש זכויות בחלקת בדיע יהיה בר-רשות שזכותו בלתי הדירה). 35. אני קובעת אפוא כי מעמד הנתבע הנו של בר-רשות שזכותו בלתי-הדירה. חלקת דרך 36. כאמור, בשל הפקעת חלקת דרך שלא מומשה מחזיק חנא שטח גדול יותר שאינו בבעלותו מאשר בדיע. בכך קיים לכאורה חוסר איזון המצדיק התערבות. לא כך הדבר. הסכמת הצדדים הושגה על סמך מצב נתון - הפקעת חלק מהחלקות לצרכי ציבור. אין חולק כי הרשות המוסמכת התמהמהה ועד היום לא מומשה ההפקעה. אין בכך כדי לשנות את המצב, שהרי עם הפקעת חלקת הדרך פקעו זכויות הבעלים המקוריים עליה. 37. על כן, כל אימת שיישמר המצב הקיים אין להתערב. אם ביום מן הימים תבוטל ההפקעה אזי יחול שינוי בנסיבות בעטיו יתכן שתקום לבדיע עילה לדרוש סילוק-יד מחלקת הדרך או לתשלום פיצויים אם יתברר שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. עד אז, יש להותיר את המצב כמות שהוא. דמי שימוש 38. משנקבע כי אין התובע זכאי לסעד של סילוק יד ממילא אינו זכאי לקבלת דמי שימוש ראויים. למעלה מן הצורך ייאמר, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו הכספית שכן בחר, מטעמיו הוא, שלא להגיש חוות דעת שמאי המעריך את דמי השימוש הראויים. מכאן שטענותיו בעניין זה נותרו ממילא טענות בעלמא. סוף דבר 39. התוצאה הנה כי אני דוחה את התובענה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 5,000 ₪. קרקעותחילופי שטחיםבעלי קרקעות