קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב גובה שכר טרחת עורך דין עקב הפסקת טיפול: כללי בפני תביעה בה עותר התובע, עורך-דין, לחייב את הנתבעים לשלם לו שכ"ט ראוי בגין שירותים משפטיים שהעניק להם. אין מחלוקת כי בין התובע לנתבעים נכרת הסכם שכ"ט ביום 27.6.2000, שלשונו כדלקמן (מוצג 2 בתיק מוצגי התובע): "הסכם שכ"ט הטיפול בעזבון גדעון דורי ז"ל שכ"ט עו"ד רסלר יהיה 15% בצירוף מע"מ מהסכום הכספי או שווה ערך שיקבלו 5 היורשים מהעזבון. מקדמה בסך 40,000 ₪+מע"מ שלא תוחזר שולמה על חשבון". על ההסכם חתם הנתבע 1 בשם הנתבעים (ר' למשל ס' 2 לסיכומי הנתבע 1 וס' 12 לסיכומי הנתבעים 2-4). הסכם שכר הטרחה קבע את זכאות התובע לשכ"ט לפי תוצאות הטיפול בהליכי העזבון (וזאת פרט למקדמה "שלא תוחזר"). ההסכם לא מומש, שכן ההליכים המשפטיים בענין העזבון טרם הסתיימו. ההתקשרות בין הצדדים הופסקה, ביוזמת הנתבעים, וזאת במהלך ההליכים המשפטיים וכאשר אלה היו מצויים בעיצומם (ר', למשל, ס' 30 לסיכומי התובע; ס' 6 לסיכומי הנתבע 1; ס' 5 לסיכומי הנתבעים 2-4). התובע הכיר בזכות לקוחותיו לסיים את ההתקשרות עמו (אף כי סבר כי לא היתה לכך סיבה ענינית; ר' למשל ס' 30 לסיכומיו). לשיטתו, יש לפעול במצב דברים זה ב"מתווה הנורמטיבי" המעוגן בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, הקובע כי "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". התובע הגיש את תצהירו של עו"ד אייל רוזן - אחד מעורכי הדין שטיפלו בתיק במשרד התובע. עו"ד רוזן פירט את הפעולות שבוצעו וההליכים שהתקיימו, כמו גם את הערכתו בדבר שעות העבודה שהשקיע בטיפול בתיק. התובע הוסיף והגיש את חוות דעתו של עו"ד ראובן בכר - עורך-דין פעיל בתחום המסחרי והליטיגציה - אשר העריך את אומדן השכ"ט הראוי בנסיבות הענין על בסיס שעות עבודה (בסך 47,500$), וכן על בסיס "סכום קבוע" (בסך 50,000$). הנתבעים לא הכחישו את חובתם לשלם לתובע שכרו, ואולם ביקשו לפעול בענין זה "על פי המוסכם" (למשל, ס' 3 לסיכומי הנתבע 1; ס' 8, 18 לסיכומי הנתבעים). לשיטתם, יש לזכות את התובע בשכ"ט בשיעור 15% (+מע"מ) מהתמורה שהיורשים יקבלו בעתיד מן העזבון, וזאת לאחר שיושלמו מכלול הפעולות וההליכים הכרוכים בענין. לדעתם, יש להפחית משווי העזבון שיקבלו בעתיד את שכר טרחתו של בא-כוחם הנוכחי, אותו מינו חלף התובע לפעול בענין העזבון (ר' למשל ס' 10-11 לתצהיר הנתבע 1). הנה כי כן, בעלי הדין חלוקים בשאלה אם יש להפעיל בנסיבות הענין את הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים, או שמא יש לפסוק לתובע "שכר ראוי". היה ויש לפסוק שכר ראוי, מתעוררת השאלה כיצד יש לקבעו בנסיבות הענין. במישור הדיוני: מטעם התובע הוגשו תצהירו של עו"ד רוזן וחוו"ד של עו"ד בכר. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1. המצהיר מטעם התביעה נחקר בדיון ההוכחות ע"י ב"כ הנתבעים 2-4 (ר' פ' מיום 13.1.2010); הנתבע 1 הודיע כי הוא מוותר על חקירתו (הודעה מיום 18.1.2010). הנתבעים ויתרו על חקירת מומחה התובע (ר' הודעתם בדיון מיום 5.5.2009). ב"כ התובע ויתר על חקירת הנתבע 1 (ר' החלטה מיום 13.1.2010). דיון הסכם שכר טרחה ושכר טרחה ראוי בבסיס ההתקשרות שבין לקוח לעורך-דינו עומד יסוד האמון (ר', למשל: על"א 7741/05 האני נאטור נ' ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, (לא פורסם), 12.11.2007). יסוד האמון הוא המחייב לאפשר ללקוח לסיים את הקשר החוזי על פי רצונו, ולמנוע את אכיפת ההתקשרות עליו (ר', למשל: ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' שגב, פ"ד נח(4) 106, 143). ואולם, חירות היציאה מן החוזה אין פירושה חירות שלא לשלם. הלקוח רשאי לסיים את הקשר החוזי, ואולם עליו לשלם לעורך-דינו עבור השירות שקיבל ממנו. אכן, "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (כב' הש' ד' לוין, ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, בע' 124). במקרה דנא נפערו חילוקי דעות בין הלקוח לעורך-הדין, אגב הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעניני משפחה, בדיון מיום 6.4.2005 (ר' מוצג 34 בתיק מוצגי התובע וכן ס' 19 לתצהירו של עו"ד רוזן). הנתבע 1 כתב לתובע מכתב ביום 2.8.2005, בו התלונן על "ההסכמה המבזה והמשפילה שהגעת עם עו"ד הרצוג" (ר' במוצג 70 בתיק מוצגי התובע). מכתב נוסף נכתב ביום 4.8.2005, בו קבל הנתבע 1 על "ההתנהלות המבזה והלא מקצועית בניהול עניננו בדיון האחרון" (ר' במוצג 70 בתיק מוצגי התובע). למרות זאת, הייצוג נמשך והתובע (ומשרדו) ביצעו בתיק פעולות שונות ורבות (ר' פירוט בס' 20-39 לתצהירו של עו"ד רוזן). ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה במאי 2007, לבקשת הנתבעים (ר' ס' 23 לתצהיר עו"ד רוזן ומוצג 46 בתיק מוצגי התובע - בקשת התובע להשתחרר מהייצוג; כן ר' ס' 9ג' לתצהיר הנתבע 1 וס' 5 לסיכומי הנתבעים 2-4). בעת שהתובע שוחרר מהייצוג, טרם הסתיים הטיפול בעזבון נשוא הסכם הייצוג. אין מחלוקת כי ביוני 2007 התקיים הליך התמחרות בין היורשים לענין מכר מבנה השייך לעזבון, והנתבעים כבר יוצגו בו על ידי עורך-דין אחר. במסגרת זו, הנתבעים קיבלו מהעזבון זכויות בנכס בשווי של 150,000$ (ס' 43 לתצהירו של עו"ד רוזן, שלא נסתר). יחד עם זאת, ההליכים בקשר לעזבון טרם הסתיימו; הנתבע 1 עמד על כך ש"נותרה עוד עבודה משפטית רבה ומקיפה, בה יטפל פרקליטנו הנוכחי" (ס' 11ג' לתצהירו). השאלה שעומדת על הפרק היא, מהו האופן שבו יש לפסוק שכ"ט לעורך דין, מקום בו ההתקשרות למתן שירות משפטי נגדעה בעודה באיבה. עיון בהסכם דנא מלמד כי הוא צופה פני טיפול מלא ושלם בתיק - עד תומו - על ידי התובע, ואין בו הסדרה למקרה שבו ההתקשרות הסתיימה קודם לכן. ההסכם הותיר חלל בכל הקשור לתשלום השכ"ט במקרה של הפסקה מוקדמת, ואין הוא עוסק בכך. על כן, השכר ש"הוסכם" אינו ניתן עוד ליישום, שכן הוא צופה פני מקרה שלא התרחש. זאת ועוד: הניסיון להחיל את ההסכם על מצב בו הטיפול המשפטי הופסק בטרם עת אינו ראוי; ההסכם התנה את השכר בתוצאות. ההנחה המונחת ביסודו היא שהתובע יהא עורך-הדין שיטפל בהליכי העזבון עד תומם. משהוחלף הייצוג, ממילא ניטלה מן התובע ההזדמנות לפעול בתיק, להשפיע על המהלכיו, ולהשתדל להשיא את רווחיו. אין הגיון בגישה המבקשת לתלות את שכר התובע על קולב מאמציו של עורך-דין אחר, בלא שיש בכוחו להשפיע עליהן. מקרה כגון דא מוסדר בהוראת-החוק הקובעת כי יש לבצע "קיום בשכר ראוי" (ס' 46 לחוק החוזים (חלק כללי)). אני פוסקת, אם כן, כי על הנתבעים לשלם לתובע "שכר ראוי" בגין השירות שהעניק להם עד לפיטוריו. פסיקת השכר הראוי השכר הראוי הוא נגזרת של עילה בעשית עושר ולא במשפט (ר', למשל: פרופ' א' פרידמן, דיני עשית עושר ולא במשפט מהדורה שניה כרך א', ס' 8.1). ענינו של השכר הראוי הוא במניעת התעשרות הלקוח שלא כדין על חשבון התובע, מחמת שנהנה משירות שהענק לו, שלא בהתנדבות. כידוע, בפסיקת שכר ראוי יש להתחשב במכלול גורמים; כהלכתו של בית המשפט העליון בפרשת ביניש-עדיאל שאוזכרה לעיל (בע' 125-126 לפסק הדין): "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו... שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא... בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מיגזר מקצועי." התובע הציג חוות דעת של עורך-דין ותיק ומנוסה (כמפורט בנספח לחוות דעתו), לצורך הוכחת הנוהג הקיים בענף עריכת-הדין והאומדן הסביר לקביעת השכר הראוי במקרה הנדון. בחוות הדעת פירט המומחה שלוש שיטות מקובלות לקביעת שכ"ט של עורך-דין: חיוב לפי שעות עבודה; חיוב לפי "תלות בהצלחה"; וחיוב לפי שכר קבוע שאינו תלוי בהצלחה או בהיקף העבודה בפועל. המומחה ציין כי כי במקרה דנא "נחתם הסכם שכר טרחה 'תלוי בהצלחה', אולם הטיפול הופסק ביוזמת הלקוח, לא ניתן לקבוע את התוצאה הכספית שתתקבל אשר עשויה להיות מושפעת מטיפולו של עורך-דין אחר" (ס' 3 לחווה"ד). בנסיבות אלה, המומחה הציע שתי חלופות לפסיקת שכר ראוי: על פי הערכה בדבר היקף שעות העבודה שהושקעו בטיפול בתיק, ולחלופין לפי סכום קבוע, ה"משקף בדרך כלל אומדן של שעות עבודה צפויות, ומושפע גם מהיקפו הכספי ומורכבותו של התיק" (ס' 11 לחווה"ד). שתי השיטות מובילות, לדעת המומחה, לתוצאות קרובות: סך של 47,500$ לפי שעות עבודה, וסך של 50,000$ כסכום קבוע. במקרה דנא נראה לי כי אין לפסוק את השכר לפי שיטת הסכום הקבוע במובנה הטהור. הטעם לכך נעוץ בזה, ששיטת הששכר הקבוע זו מניחה טיפול שלם ומלא בענין המשפטי עד תומו, והיא מתחשבת במכלול רכיבים: שעות עבודה, ההיקף הכספי, מידת המורכבות של התיק והסוגיות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בו. במקרה דנא, הטיפול המשפטי הופסק בעיצומו. אין זה ראוי לפסוק לתובע שכר על בסיס השכר שהיה מקבל לו השלים את הטיפול בתיק. פסיקה לפי השלב היחסי של הטיפול גם היא בעייתית, וזאת על רקע הקושי להעריך מתי וכיצד היה מסתיים הטיפול בעזבון. דומה כי המפתח הנכון לפסיקת השכר הראוי במקרה דנא נעוץ בשעות העבודה שהתובע (ומשרדו) השקיעו בתיק. שעות העבודה משקפות את היקף המאמץ שבוצע עבור הנתבעים על מנת להגיש בשמם את התביעות השונות, להתגונן כנגד תביעות נגדיות ולנהל את ההליכים המשפטיים. יחד עם זאת, אין לאמץ את שיטת השעות במובנה הטהור, וראוי לגרוע במידת מה מהיקף השעות שישמשו לחיוב. הטעמים לכך הם כדלקמן: ראשית, דומה כי שיטת השעות הטהורה מתרחקת יתר על המידה מכוונתם המשוערת של הצדדים, שאימצו שיטה שונה למקרה בו יושלם הטיפול. שנית, יש להתחשב בכך שהטיפול בתיק טרם הסתיים. אין די בעבודה שכבר בוצעה ע"י התובע כדי להוליד את התוצאה הסופית, ולשם כך נדרשות פעולות נוספות (המבוצעות עתה על ידי עורך-דין חלופי, ובתשלום). לבסוף, ראוי ליתן את הדעת למחדלו של התובע בהסדרת שכר הטרחה למקרה כגון דא. הנטל מוטל על עורך-הדין לנסח הסכם שיתייחס לאפשרות של סיום ההתקשרות בטרם עת. אין מדובר במצב מופרך או נדיר, אשר לא ניתן היה לצפותו מראש. הסדרה מוסכמת של מצב צפוי זה היתה יוצרת וודאות חוזית ומייתרת התדיינות שיפוטית (והשוו בענין זה: פרופ' א' פרידמן, דיני עשית עושר ולא במשפט מהדורה שניה כרך א', בע' 211). בנסיבות הענין, נראה לי כי נכון להעמיד את השכר הראוי על 75% מאומדן שעות העבודה שהושקעו בתיק (והשוו: ע"א 20480-09-09 הרשקוביץ ואח' נ' קרן גמלאות של עורכי דין בישראל בע"מ ואח' (לא פורסם), 2.2.2010, לעניין קביעת שכ"ט על דרך אומדנא). יישום עו"ד רוזן הצהיר כי להערכתו השקיע בתיק 200 שעות עבודה, ופירט את חלוקת השעות לפי חתכים נושאיים (הכנת תביעות, הופעות בדיונים, וכד' - ר' ס' 44 לתצהירו). מומחה התובע אישר את סבירות אומדן השעות (ס' 8 לחווה"ד). הערכת היקף שעות העבודה נהנית במקרה דנא מתמיכה ראייתית, בדמות המוצגים עצמם (ר' שני קלסרי מוצגים מטעם התובע). לא הוגשו תצהירים של עו"ד י' רסלר ועו"ד נ' כהן, אשר לפי הנטען טיפלו גם הם בתיק. יחד עם זאת, במוצגים מופיע שמו של עו"ד רסלר על כתבי הטענות העיקריים (כתב התביעה מוצג 4; כתב התביעה מוצג 5). יש לזכור כי עו"ד רסלר הוא שקיבל את הלקוחות למשרדו והחתים את הנתבע 1 על הסכם שכה"ט, ואין מחלוקת שעבד בתיק (למשל, ס' 3, 5ב' לתצהיר הנתבע 1). שמו של עו"ד נ' כהן מופיע אף הוא כעורך-דין מטעם הנתבעים במסמכים שונים של התיק (כגון תגובה לבקשה למתן הוראות מוצג 6; כתב תשובה לתביעה שכנגד מוצג 9; כתב הגנה בתביעה לדמש"ר מוצג 10; בקשה לאיחוד דיון מוצג 11). ניתן אם כן לקבל כי התובע עצמו וכן עו"ד נ' כהן עבדו בתיק בהיקף המפורט בחוות דעתו של המומחה: 25 שעות עבודה לעו"ד רסלר, ו- 50 שעות עבודה לעו"ד כהן. תצהירו של עו"ד רוזן מפרט את הפעולות הרבות אשר משרד התובע ביצע בתיק: הגשת תביעה נגזרת לבית המשפט המחוזי בת.א. 2550/00 בסכום של 1,100,000 ₪ (מוצג 4א' בתיק מוצגי התובע); הגשת תביעה כספית לשכ"ד ראוי בסך 845,000 ש"ח בת.א. 95031/00 בבית משפט שלום בת"א (מוצג 5 בתיק מוצגי התובע); תגובה לבקשה למתן הוראות (מוצג 6); הגשת כתב תשובה לתביעה שכנגד בענין פירוק שיתוף במקרקעין (מוצג 8); הגשת כתב הגנה בתביעה לדמש"ר בסכום 783,026 ₪ בת.א. 104005/00 (מוצג 10); בקשה לאיחוד דיונים (מוצג 11); הגשת כתבי טענות מתוקנים לאחר העברת הדיונים לבית המשפט לעניני משפחה (מוצגים 13א, 13ב, 14, 15, 16, 17); בקשה להכרה בתביעה כנגזרת (מוצג 18); כתב הגנה מתוקן (מוצג 20; כתב תשובה מתוקן (נספח 21); בקשה בענין התביעה הנגזרת (מוצג 22); דיון מקדמי בבית משפט לעניני משפחה (ר' פרוטוקול מוצג 23); בקשה בענין התביעה הנגזרת (מוצג 24); שלושה דיונים מקדמיים בבימ"ש לעניני משפחה (ר' פרוטוקולים מוצגים 26-28); תגובה לבקשת דחיה על הסף (מוצג 30); בקשה למינוי מומחים (מוצג 31); שתי ישיבות להוכחות (מוצגים 32-33); הסכם פשרה שאושר כפס"ד (מוצג 34); ופעולות שבוצעו לאחר פסק הדין, כגון בענין מינוי מומחה, מתן הוראות לענין מכירת נכס מקרקעין (מוצגים 35-45). הנה כי כן, התובע ומשרדו ביצעו בשירות הנתבעים פעולות משפטיות רבות בתיקים מורכבים יחסית. באופן טבעי, פעילות מסוג זה כוללת לימוד התיק ומסמכיו, פגישות עם הלקוח, ניסוח והגשה של כתבי טענות, הכנת תצהירים וחקירות נגדיות, והיא כרוכה בשעות עבודה מרובות. בהקשר זה יש לזכור את ההיקף הכספי של התיק -- דובר בתביעות כספיות רחבות היקף באופן יחסי: תביעה בסך 1,100,000 ₪; תביעה נוספת בסך 845,000 ₪; תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין שנמכר ב- 240,000 ₪, והגנה מפני תביעת דמש"ר בסך 783,026 ₪. מטבע הדברים הוא כי היקף העבודה והמאמץ בתיק יושפעו מהיקף סכומי התביעה. המומחה התיחס לתעריף שעות העבודה המבוקש -- סך של 250$ לשעת עבודה של עו"ד רסלר; סך 175$ לעו"ד רוזן, וסך של 125$ לעו"ד נ' כהן -- והעריכו כ"תעריף מקובל וסביר", בשים לב לותק של כל עורך-דין, מעמדו המקצועי והמוניטין שצבר. עו"ד רוזן הצהיר כי התעריף של 175$ לשעת עבודה "היה תעריף שהוסכם ונגבה על ידי בפועל מלקוחות בתקופה הרלבנטית לתביעה" (ס' 45 סיפא לתצהירו). נתונים והערכות אלה לא נסתרו. סיכומם של דברים: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומטילה על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 35,625$ (75% מתוך סכום השכ"ט לפי היקף השעות המלא בסך 47,500$, כמפורט בחווה"ד מטעם התובע), וזאת כשכר טרחה ראוי עבור השירות המשפטי שקיבלו עד להפסקת ההתקשרות. סכום זה יתורגם לש"ח לפי השער היציג ביום הגשת התביעה, וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה כחוק. מסכום זה יש לקזז סך של 40,000 ₪ ששולמו כמקדמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.6.2000 (מועד התשלום לפי הסכם השכ"ט) ועד לתשלום בפועל. למען הסדר הטוב, אני דוחה את תביעתו הנוספת של התובע לסעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי גם לשכר הטרחה המוסכם, לצד השכר הראוי ולפי הגבוה ביניהם (ס' 1, 37 לסיכומיו). התובע עתר לפסוק לו את שכר טרחתו הראוי כפי זכאותו במצב בו הופסק הטיפול ועבור שירותים שכבר נתן. משהסתיימה ההתקשרות עמו ונקצב שכרו בגין העבר, אין הוא רשאי עוד לדרוש את השכר שהיה מקבל לו המשיך לייצג את הנתבעים. זהו מצב היפותטי אשר לא הוגשם. אין מקום לנסיון לאחוז בחבל משני קצותיו. הנתבעים יוסיפו וישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בהליך זה (אגרה ושכ"ט מומחה), וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ כחוק. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין