סעיף 42(א) לחוק המקרקעין קובע כי אם "היה עיקר המקרקעין המשותפים בית ראוי להירשם כבית משותף, רשאי בית המשפט, לאחר שקיבל חוות דעת של המפקח, לצוות על פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים והקצבת דירות לשותפים לפי חלקיהם". המוסד המשפטי של בית משותף, ברגיל, ממקסם את רכושם של בעלי הדין. הוא מקצה יחידות רישום עצמאיות על שמות הצדדים. כיום, כזכור, חלקת המקרקעין רשומה בבעלות משותפת. הסמכות של בית המשפט להורות על פירוק שיתוף במקרקעין בעניין היא סמכות שבשיקול דעת. הדברים בוארו בפסק דינו של כב' השופט חשין ב-ברע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 628 ובפסק דינו כב' השופט טירקל ב-ע"א 8318/96 קוצר נ' ציתיאת, פ"ד נג(4) 849. ואכן השופט חשין הורה אותנו כי "רישומו של בית כבית משותף במקום שריב ומדנים הם מנת-חלקם של השותפים, עלול לקיים את הרוח הרעה לזמן בלתי מוגבל, ושומה עלינו להרחיק עצמנו מכך" (עמ' 638). פירוק שיתוף