קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מקומית בתביעה כנגד קרנית: בפני בית המשפט מונחת בקשה למחיקה על הסף של התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בשל הגשתה בחוסר סמכות מקומית. כן מבקשת המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי) להעביר את התביעה לפסים של סדר דין רגיל. עסקינן בתביעת שיבוב שהגיש המשיב (התובע בתיק העיקרי) כלפי המבקשת, בגין תאונת דרכים (להלן:התאונה) שארעה למר אליאס סובחי (להלן: הנפגע) בתאריך ה- 20.7.00. הנפגע נפצע בתאונה עת רכב על אופניו ונדרס על ידי שני רכבים, שאחד מהם היה נהוג בידי ילד חסר רישיון, דהיינו, על ידי רכב הנעדר כיסוי ביטוחי. הנפגע פיצויים מן המשיב (המוסד לביטוח לאומי), אשר פנה בתביעת שיבוב חזרה למבקשת ("קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), בגין גמלאות הנכות הכללית אשר הוא משלם וישלם על פי חוק לנפגע. טענות המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי): לעניין טענת היעדר סמכות מקומית, המבקשת טוענת כי הפסיקה קבעה כי הסמכות המקומית לדון בתביעות שיבוב כדוגמת תביעתנו נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ואין לבית משפט במחוז אחר סמכות להיזקק להן. קביעה זו מהווה מעשה בית דין ו/או השתק פלוגתא ביחסים שבין הצדדים בתובענה. כמו כן, כתובתה של המבקשת גם על פי כתב התביעה וגם על פי מקום משרדה הראשי, בתל אביב. בירושלים אין למבקשת סניף, משרד או מקום עסקים. מעבר לכך, גם התאונה אירעה בעכו, השייכת למחוז צפון. על כן אין לתביעה כל קשר למחוז ירושלים. יתר על כן, טוענת המבקשת כי המשיב אף לא פירט בכתב תביעתו מהן הסיבות המקנות לבית משפט זה, בירושלים, סמכות לדון בתביעה. המבקשת. היא מציינת כי הפסיקה דחתה תביעות על הסף בשל העדר פירוט של העובדות המקימות לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה. לעניין הבקשה לשינוי כותרת, מציינת המבקשת כי תקנה 202(1) לתקסד"א דורשת קיומו של מסמך בכתב העשוי על יד הנתבע ובחתימתו. הפסיקה הקלה בדרישת "הראיה בכתב", אולם עדיין נדרשת ראיה בכתב לעניין עילת התביעה, החתומה על ידי הנתבע. לטענתה, אין בין הצדדים הסכם בכתב עליו חתמה המבקשת. לפיכך, יש למחוק מכתב התביעה את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולהעביר את הדיון בתובענה לפסים של תובענה רגילה. טענות המשיב (התובע בתיק העיקרי): לעניין טענת היעדר סמכות מקומית, טוען המשיב כי יחידת השיבוב שלו נמצאת בלשכה המשפטית שבמשרד הראשי בירושלים. העובדה שניתן לבצע תשלומים גם במקומות אחרים בארץ אינה רלוונטית, שכן בסופו של יום כל התשלומים מועברים למשרד הראשי בירושלים, והסמכות המקומית בתביעות אלו נקבעת על פי מקום התובע. המשיב מוסיף כי הפסיקה כבר קבעה שבמדינה קטנה כמדינתנו אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם התובענה מוגשת בתחום הסמכות המקומית, וודאי כמדובר על המרחק שבין ירושלים לתל אביב. המגמה כיום היא לתת משקל נמוך יותר לקידום נוחות הדיון, בשל המרחק הקצר בין הערים הגדולות ואמצעי התחבורה הזמינים. לעיתים, העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפול מחוז אחד למחוז אחר נעדר כל הצדקה מהותית. כמו כן, סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, קובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו יש לקיים במקום עסקו של הנושה. מקום עסקו של המל"ל, לצורך תשלומי השיבוב, מצוי בירושלים. עוד מציינת המשיבה כי המבקשת ובאי כוחה מנהלים, כדבר שבשגרה, תיקים בביתי המשפט בירושלים ואין מדובר בטרחה רבה עבורם. דיון: לעניין שאלת הסמכות המקומית: עסקינן בתביעת שיבוב בגין תאונת דרכים. קרנית הגישה בקשה למחיקת כותרת ולהעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. נדון תחילה בבקשה להעברת מקום הדיון בשל חוסר מסכות מקומית: כללי הסמכות המקומית (כאשר לא מדובר בתובענה במקרקעין) קבועים בסעיף 3(א) לתקסד"א: (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; 5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. (א1) על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט. כללי הסמכות המקומית הולכים, בדרך כלל, לקראת הנתבע. משרדה של קרנית אינו מצוי בתחום השיפוט של בית משפט זה, אלא בתחום השיפוט של תל אביב- יפו. כן גם תאונת הדרכים התרחשה בעיר עכו, השייכת למחוז הצפון. כמו כן, קובעת תקנה 3(א1) לתקסד"א כי אם יש לתובע מספר סניפים אזי תוגש התביעה לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי עסקו של הנתבע. מקום עסקה של הנתבעת הוא בתל אביב, ולכן הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום בתל-אביב. לכאורה, ניתן היה לומר, כפי שטוען המשיב, כי תקנה 3(א)(3) לתקסד"א קובעת שסמכותו המקומית של בית המשפט נובעת מ"המקום אשר נועד לקיום ההתחייבות". בהסכם שנכרת בין המל"ל לקרנית, לא נאמר היכן ישלמו המבקשות את הסכום שמגיע למשיב, ועל כן, לפי סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:"חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה", מקום עסקו העיקרי של המשיב, דהיינו, ירושלים (ראה גם: רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג פ"ד מט(2)731, פ"ד מט(2),731; בש"א(י-ם) 5230/06 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתנה ביום 4.9.06, על ידי השופט רובין). אולם, המל"ל צירף לכתב התביעה טיוטא לא חתומה בלבד של ההסכם. המל"ל טוען כי ההסכם נערך בין המל"ל ובין מרבית החברות הפועלות בישראל, ואומץ על ידי קרנית. נציין כי לא די בכך שההסכם אשר אומץ על ידי קרנית נחתם בזמנו על ידי צדדים אחרים, בירושלים, על מנת לראות את ההסכם בין קרנית למל"ל ככזה שנחתם בירושלים (ראה: ת.א.(י-ם) 7759/04 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתנה ביום 22.6.05, על ידי השופטת עירית כהן). מעבר לאמור, אציין עוד כי מדובר בשני גופים המחזיקים ומנהלים כספי ציבור, שמשמשים בין היתר, לניהול ההליכים המשפטיים בתביעות שבין שני הגופים. למותר לציין כי הציבור זכאי לכך שכספו לא יושחת לריק, בהתדיינויות חוזרות ונשנות ביחס לשאלת הסמכות המקומית ומקום השיפוט. אשר על כן, אני קובע כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה העיקרית. בית המשפט אליו תועבר התביעה הוא אשר ייתן את החלטתו בבקשה למחיקת כותרת ובבקשה להארכת מועד להגשת רשות להתגונן. המזכירות תעביר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב יפו. בנסיבות העניין, ישלם המשיב למבקשת את הוצאות הבקשה, בסך של 3500 ₪. סמכות מקומיתקרנית