עוֹרך דין דיני עבודה כוכב יאיר - סמכות עניינית בתביעת נזיקין בין עובד למעביד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעת נזיקין בין עובד למעביד: 1. בפניי בקשה להעברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מנימוקי סמכות עניינית וסמכות מקומית. טענות המבקש 2. המבקש, הוא הנתבע בתיק שבפניי, הגיש ביום 30.3.09 תביעה כנגד המשיבה, היא התובעת בתיק שבפניי, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בגין שכר עבודה וזכויות נלוות, אשר לטענתו הוא זכאי להם, בשל הפסקת יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבה (עב 4239/09) . לדידו, תביעתה של המשיבה בתיק שבפניי עוסקת באותה מערכת קשרים, נסיבות ומסכת עובדתית שהתקיימה בין הצדדים, ועל כן הסמכות העניינית קנויה לבית הדין לעבודה. לטענת המבקש, מאחר ובית הדין האזורי לעבודה יכריע, בין היתר, בדבר מעמדו של המבקש ולמען מניעת אפשרות כי תינתנה הכרעות שונות בשתי ערכאות שונות, ראוי להעביר הדיון בתביעה דנן זו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. 3. הסמכות המקומית, לטענת המבקש, אף היא קנויה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, משום שהמבקש הינו תושב כוכב יאיר ומשום שעבודתו אצל המשיבה התבצעה במשרד בחולון. חיזוק לכך מוצא המבקש בכך שהמשיבה לא חלקה בכתב הגנתה לתביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב על סמכותו המקומית. לחילופין, מבוקש להעביר את הדיון לבית משפט השלום בראשון לציון, המצוי במחוז המרכז, הוא המחוז אליו משתייכים היישובים כוכב יאיר וחולון. טענות המשיבה 4. המשיבה טוענת כי עילות תביעתה אינן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה שכן הן כוללות עילות גזל, תרמית, רשלנות והפרת הסכם - שהינן עילות השאובות מפקודת הנזיקין ומדיני החוזים. לדידה לא התקיימו עם המבקש יחסי עובד מעביד, אלא יחסים המושתתים על שיתוף פעולה מסחרי בין יזמים, אותו הפר המבקש. 5. למסגרת הסמכות של בית הדין לעבודה יש ליתן פרשנות מצומצמת ודווקנית, ובכל מקרה, גם אם ייפסק כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בחלקים מהתביעה דנן, הרי שמכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לבית משפט זה הסמכות לדון בחלקה המרכזי של התביעה ובסמכות שבגררא להכריע בדבר מהות היחסים בין הצדדים - ומבלי שהכרעה זו תהווה מעשה בית דין. עוד מוסיפה המשיבה כי אף אם יוכרע שבענייננו סמכות מקבילה לבית הדין לעבודה, אין משמעות הדבר שיש להעביר תביעה זו לפתחו, אלא יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים לעמת אותם זה כנגד זה ולאזן ביניהם בנקודת החיכוך. לדידה של המשיבה, משהמדובר במחלוקת עסקית מורכבת בין שני צדדים למיזם עסקי, בית משפט זה הוא בעל המומחיות והכלים לדון בה. 6. לעניין הסמכות המקומית טוענת המשיבה כי המבקש פעל במיזם המשותף כאשר הצדדים השתמשו בנכסיה של המשיבה כפלטפורמה לקידום המיזם. מקום מושבה הניהולי של המשיבה הוא בקרית ביאליק, שם גם מקום יצירת ההתחייבות, שם הוגדרו היחסים בין הצדדים ונוהלו וכנגד מרכזה הניהולי של המשיבה בוצעו המעשים או המחדלים בגינם הוגשה התביעה דנן. הדין 7. על-פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט, הסמכות בעניינים אזרחיים מוקנית, ככלל, לבתי המשפט האזרחיים; הענקת סמכות ייחודית לדון בענין פלוני לבית דין אחר, שוללת את סמכותו של בית המשפט לדון באותו ענין, ועל כן חייבת להיעשות באופן מפורש (ראו: ע"א 250/83 עומרי נ' זועבי, פ"ד לט (2) 113, 127). מכאן אנו למדים כי על המבקש לשלול סמכותו של בית משפט אזרחי "רגיל", להישען על הוראה מפורשת. 8. לבית הדין לעבודה סמכויות שיפוט ייחודיות אשר הוענקו לו בחוק באופן מפורש (בעיקר בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"א-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). ראו גם: סעיף 22י. לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א - 1951; סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999). התכלית בבסיס הענקת סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה היא ריכוז כל עניני העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה (בג"צ 221/69 פלוני נ' שר הבטחון, פ"ד כד (1) 365, 369; ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח (4) 689, 701). הסמכות הייחודית המפורשת אשר הוענקה לבית הדין האזורי לעבודה גרעה מסמכות בתי המשפט האזרחיים אשר להם סמכות כללית ושיורית. 9. פסק הדין המנחה לענייננו הינו ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004) (להלן: "עניין פי.או.אס."), בו הוצגה ההלכה הפסוקה כדלקמן (עמ' 506-507): "סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה בעניינים מסוימים מחד וסמכותם הכללית והשיורית של בתי המשפט האזרחיים - המעוגנת בעקרון שלטון החוק - מאידך, מגבשות איזון כדלקמן: עניינים שבסמכות הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, אך לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה. זהו המפתח לחלוקת הסמכויות בין בתי המשפט האזרחיים לבין בית הדין האזורי לעבודה." 10. כאמור, חלק מסמכות בית הדין האזורי לעבודה מעוגן בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה ולהלן החלק הרלוונטי לענייננו: "    24.    (א)   לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -         (1)   בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];" אכן, כפי שהוסבר בעניין פי.או.אס. הנ"ל, בעמ' 509-510: "ככלל, הסמכות העניינית של בתי משפט נקבעת על-פי הסעד הנתבע ולא על-פי עילת התביעה. (...) סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה אינה נקנית על-פי הסעד, אלא, בחלק מהעניינים, על-פי עילת התביעה ובחלק מהעניינים, על-פי עילת התביעה וזהות הצדדים כאחת." (ההדגשות שלי - א.ד.) המבחן לשאלה המונחת בפניי, אפוא, הוא מבחן העילה. 11. בתביעה שפני טוענת המשיבה כי הצדדים התקשרו ביחד להקמת מיזם עסקי. המשיבה חולקת על קיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין המבקש. אמנם סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מציין מפורשות כי הסמכות תהא נתונה לבית הדין לרבות בנוגע לשאלה "בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד", אלא שעיון בתביעה שבפניי מעלה כי לב ליבה של התביעה מצוי בעילות מדיני הנזיקין והחוזים כפי שטענה המשיבה בתגובתה וכפי שפורט במיוחד בסעיף 27 ו-28 לכתב התביעה: "27. התובעת תטען כי הנתבע הציג מצגים כוזבים, התנהג עמה בחוסר תום לב, ביצע כלפיה מעשי גזל, רשלנות, תרמית, התעשר שלא כדין על חשבונה, הפר את ההסכם עימה, התנהג בחוסר תום לב במו"מ, ו/או בקיום ההסכם ו/או אחריו. התובעת תטען כי בגין כל אחד ממעשים/ מחדלים אלו ו/או מחלקם או כולם, ראוי לחייב את הנתבע בתשלום סכום התביעה. 28. התובעת תטען בנוסף או לחילופין כי התקשרות עם הנתבע נבעה כתוצאה מהטעיה ו/או טעות וכי אילמלא טעות/ הטעיה זו לא היתה מתקשרת עמו בהסכם וכי בנוסף לכל סעד אחר, היא זכאית הן לביטול והן להשבת כל הסכומים שהושקעו על ידה, ובפרט כל התשלומים ששילמה לנתבע העולים כדי למעלה מ- 350,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק." 12. עילת התביעה בגין גזל מבוססת על העוולה הקבועה בסעיף 52 לפקודת הנזיקין ולפיה "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא-כדין לשימוש עצמו מטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת". די להפנות בעניין זה לסעיף 21 לכתב התביעה: "21. עוד הסתבר לתובעת כי הנתבע: נטל בעצמו את הזיכיון אשר ניתן לתובעת, והעביר את הזיכיון לשליטתו. נטל שלא כדין וללא רשות ציוד ופרטים נלווים כגון חלקי חילוף, ספרי הדרכה, קטלוגים, מחירונים וכדומה. נטל עמו את כל המידע הממוחשב אשר רוכז במחשב אשר ניתן לו ואשר נגע לפעילות העסקית של המיזם. עשה שימוש ברשימת הלקוחות, יצר עמם קשר באופן ישיר ופועל מולם מאז. כן נטען בפני התובעת כי הנתבע חובר לצדדים שלישיים, חושף בפניהם הן את המידע נשוא המיזם והן מידע נוסף איליו נחשף במהלך ההתקשרות עם התובעת." 13. עילת התביעה בגין תרמית מבוססת על העוולה הקבועה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין ולפיה "תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון". בכתב התביעה טוענת המשיבה כי כתוצאה ממצגי המבקש פעלה והשקיעה כספים רבים במיזם בעוד המבקש גורף לכיסו רווחים והמשיבה נותרת בהפסדים. עוד נטען בכתב התביעה כי לא מעט אינפורמציה שהועברה לה על ידי המבקש התבררה כמצג שווא. לעניין זה ניתן להפנות, למשל, אל סעיף 14 לכתב התביעה: "יואר כי זמן קצר לאחר תחילת הפרויקט גילתה התובעת כי לנתבע לא היה כלל הסכם זיכיון ישיר עם יצרן הרובוטים בחו"ל (חברת IPEK). קשריו היו רק עם סוכנות משנה..." כן ראה המפורט בסעיף 18, 20, 29 לכתב התביעה. 14. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, נוכחתי כי התביעה שבפניי אכן מושתתת כטענת המשיבה על עילות שהן תולדה של הפרות נטענות של הסכמות בין הצדדים, ואשר אינן מצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. 15. אכן, כאמור לעיל, שאלת קיום יחסי עובד מעביד תידון בבית הדין לעבודה, אך אין בכך כדי לשנות עמדתי בדבר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה דנן. מדובר בתביעות אשר מהותן שונה בתכלית ואין מנוס מלשמען בטריבונלים שונים. 16. אמנם התוצאה הנגרמת מפיצול הדיון בתובענות בין מספר ערכאות שיפוטיות אינה רצויה. פיצול הדיון אינו יעיל, מכביד על הצדדים להליך וגורם לבזבוז זמן שיפוטי. כמו כן, פיצול הדיון בין ערכאות שונות טומן בחובו סכנה של הכרעות סותרות באותה מחלוקת משפטית. על כן, פרשנות המונעת את פיצול הדיון תהיה בדרך כלל עדיפה. ואולם, פרשנות כזו תהיה אפשרית רק אם היא עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו (ראו, עניין פי.או.אס, בעמ' 522-519; ע"א 25/71 פינשטיין נ' ארגון מורי בתי הספר העל יסודיים, פ"ד כה(1) 129 (1971)). במקרה דנא, אין מנוס מפני פיצול הדיון. במקרים ראויים יש באפשרותו של בית משפט להחליט על עיכוב הדיון עד להכרעת בית הדין, אם כי ראוי לגלות זהירות רבה לעניין השימוש בסמכות זו (רע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, פ"ד מה(5) 816 (1991); רע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת, תק-על 2009(4), 2569 , 2573 (2009)). השווה גם, בהקשרמעט שונה של בקשה לאיחוד דיון: בש"א 6183/04 לינדאור נ' פארק ליין אינטרנשיונל בינוי ופיתוח בע"מ (החלטה מיום 13.7.04), בסיפא לדברי כב' הנשיא א' ברק). אפשר שגם בתיק זה ייקבע בהמשך ההליך כי נכון לעשות כן. 17. לעניין הסמכות המקומית - אין מחלוקת בין הצדדים כי מרכזה הניהולי של המשיבה הוא בקרית ביאליק. לא נסתרה הטענה כי מקום יצירת ההתחייבות היה במשרדי המשיבה בקרית ביאליק. על פי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הסמכות המקומית בתובענה שאינה במקרקעין נתונה לכל בית משפט העונה על אחת מהחלופות הקבועות בה. על כן די במקום יצירת ההתחייבות על מנת להקנות לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. עוד יצויין כי פרשיה אחת וצדדים זהים עשויים להקנות סמכות מקומית במספר בתי משפט ועל כן, אין בשתיקתה של המשיבה בכתב הגנתה מפני התביעה בבית הדין לעבודה כדי לשלול ממנה את הזכות להגיש תביעתה דנן בבית משפט זה. 18. סוף דבר - אני דוחה את בקשת המבקש על שני ראשיה ומחייב אותו בשכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ בגין בקשה זו. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום. סמכות ענייניתנזיקיןדיני עבודה