קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעת סילוק אנטנה ממקרקעין: בקשה לסילוק תביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית ומחמת התיישנות. התביעה בתיק זה הוגשה ב - 3.6.10 והוגדרה כתביעה לסילוק יד ממקרקעין ופינוי מושכר. על פי הפתיח לכתב התביעה הרי שמטרתה להביא לכך שהמבקשת/הנתבעת תפנה אנטנה סלולארית המותקנת במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 18418 שהם חלק ממשבצת הקרקע של המושב עין יעקב המאוגד כאגודה חקלאית שיתופית. התביעה הוגשה גם כנגד חבר האגודה דאז מר יצחק זהבי אשר מחזיק כבר רשות במשק מס' 47 אצל המשיבה/התובעת ובשנת 98' התיר למבקשת להתקין אנטנה סלולארית בשטח בו הוא מחזיק כבר רשות. ניתן אף אישור מטעם ועד המשיבה בחתימת מזכירת ועד ההנהלה הגב' שוש זהבי, אשתו של הנתבע 2 על פי כתב התביעה המקורי, ובחתימת מורשה חתימה נוסף בשם יחזקאל חייקה ששימש בזמנו כיו"ר ועד ההנהלה. יש לציין כי התביעה כנגד מר זהבי נמחקה עפ"י הסכמה כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 22.6.10. ביוני 99' התקבלה החלטה בועד הנהלת האגודה לפנות לרשם האגודות השיתופיות לחקור בנושא התקנת האנטנה הסלולארית בתחום האגודה, ב - 27.6.99 מונה חוקר אשר הגיש דו"ח ממנו עולה המסקנה שההליכים וההחלטות שבעקבותיהם הותקנה האנטנה לא היו תקינים ואישור ועד ההנהלה מיום 29.7.98 חסר תוקף, בין השאר מכיוון שבועד ההנהלה לא התקיים דיון בעניין ומכיוון שהגב' זהבי לא הייתה מוסמכת לחתום בשם ועד ההנהלה בפרט כאשר הייתה לה נגיעה בעניין. בכל מקרה לא נחתם האישור ע"י שלושה מורשי חתימה כמתחייב מהחלטת ישיבת ועד ההנהלה מיום 11.1.98. האסיפה הכללית החליטה ב - 24.11.98 לדרוש הסרת האנטנה וביטלה האישור שניתן בעבר בהליך בלתי תקין. התובעת מציינת כי האנטנה קיימת כיום במקרקעין ללא היתר בניה תקף. לאחר מו"מ בין הצדדים נערך ונחתם ב - 24.2.05 הסכם שכירות בין המבקשת לבין המשיבה ואולם בעקבות הודעת המבקשת אל המשיבה מיום 10.9.09 בוטל ההסכם. המשיבה דרשה מן המבקשת ב - 24.3.10 להסיר את האנטנה ומשכשלו ניסיונות להסדר הוגשה התביעה. בכתב הגנתה טענה המבקשת כי יש לדחות התביעה על הסף ולחילופין לגופה. טענות הסף נסמכות על כך שהסעד המבוקש ע"י המשיבה כולל למעשה בקשה להריסה ועל פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984 כפי שפורש בהלכה הפסוקה מתוחמת ומוגבלת סמכותו של בימ"ש השלום ליתן סעד של סילוק יד למקרים שבהם לא מבוקש סעד של הריסה, המובנה בבקשת הסעד של סילוק יד, אלא סעד של סילוק יד תוך שמירה על גוף הנכס. טענת המשיבה כי זכאית היא לסעד של סילוק יד מכיוון שהיתר בניה אשר נתנה הועדה המקומית לתכנון ובניה למבקשת איננו תקף, מצריך דיון בתקפותו של היתר שניתן, דיון המצוי בתחום סמכותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים. טענה זו, כך מציינת המבקשת, מועלית אך ורק לשיטתה של המשיבה על פי נוסח כתב התביעה שכן לאמיתו של דבר לא נתבקש וממילא לא ניתן היתר וזאת מכיוון שבנקודת הזמן הרלוונטית הייתה המבקשת פטורה מדרישה להשגת היתר על פי תקנות התכנון והבניה הרלוונטיות. דין התביעה להידחות על הסף גם מחמת התיישנות שכן מדובר בתביעה שאינה במקרקעין ועל פי הוראת סעיף 5 בשילוב עם הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 עילתה מתיישנת בתום 7 שנים מעת שקמה. מכתב ההרשאה המאפשרת את ההתקשרות החוזית שבין הצדדים ניתן למבקשת עוד בשנת 98' ובמשך 12 שנים לא נקטה המשיבה כל הליך שהוא בעניין על אף שהעובדות היו ידועות היטב במלואן למשיבה. המשיבה מבקשת לדחות טענות הסף אשר מעלה המבקשת. התביעה נמצאת בסמכותו העניינית של בימ"ש זה שכן מדובר בתביעה לסילוק יד ממקרקעין, דהיינו תביעה בעניין חזקה ושימוש במקרקעין כאשר אין בנמצא בקשה לסעד של הריסה. האנטנה שבה מדובר ניתנת לפירוק ולהרכבה במקום חילופי והראיה לכך שני הסכמים שנחתמו עם המבקשת האחד בשנת 2005 והשני בשנת 2009, הסכמים שלא מומשו והכל על מנת לאפשר למבקשת את פרק הזמן הנחוץ על מנת להעתיק את האנטנה למקום חילופי. מכאן שאין בסיס לטענת המבקשת כי מדובר בבקשה הקשורה לשימוש במקרקעין שלא על דרך של שימור גוף הנכס. גם דין טענת הסף השניה להידחות. המתקן שבו מדובר מצריך קבלת היתר בניה כדין והיתר כזה אינו בנמצא. לא ניתן לכפות על המשיבה השלמה עם קיומו של מתקן המוצב ללא היתר. הוא הדין באשר לטענת הסף השלישית - עילת התביעה קמה למשיבה באחד משני המועדים הבאים: ביום 10.9.09 תאריך משלוח המכתב במסגרתו מציינת המבקשת כי הסכם השכירות מיום 24.2.05 מבוטל. לחילופין ביום 24.3.10 לאחר שהמבקשת סרבה להיענות לדרישת המשיבה לפנות את המקרקעין כנדרש. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, אני דוחה הבקשה. אשר לטענת הסמכות העניינית - אינני מקבל את טענת המבקשת לפיה עניין לנו בתביעה לפינוי או לסילוק יד ממקרקעין שלא תוך שמירה על גוף הנכס. בפתיח לכתב התביעה רושמת המשיבה כי התביעה הינה: "לפינוי האנטנה הסלולארית והפסקת שידוריה לאלתר ולסילוק ידה מנכס המקרקעין המצויים במושב עין יעקב בשטח של כ - 130 מ"ר והידועים כגוש 18418 חלקה 2". בסיפא לכתב התביעה, בפרק שכותרתו "הסעדים המבוקשים" רושמת המשיבה: "אשר על כן ביהמ"ש הנכבד מתבקש להורות לנתבעים לסלק ידם ו/או ידו של מי מטעמם מהמושכר ולהשאיר את החזקה בה בידי התובעת כאשר היא ריקה מכל מגדל ו/או מבנה טרומי ע"ג המושכר ו/או תורן (י.מ) ו/או אנטנה (ו.ת) על גבי תורן קיים ו/או מתקנים או ציוד אחר הנדרשים לצורך התקנתם". הבקשה לסעדים איננה כוללת במפורש דרישה להריסת מבנים ולא בכדי. על פי הנתונים הידועים, המתקנים אשר הציבה המבקשת במקרקעין הינם מתקנים פריקים ויבילים. כך רושמת המבקשת בסעיף 2 לכתב ההגנה: "במסגרת פעולותיה של הנתבעת לפריסת רשת סלולרית בישראל בכלל ובסביבות המושב עין יעקב בפרט הקימה הנתבעת ביום 19.8.98 מתקן שידור הכולל תורן עם אנטנות ומבנה יביל בשטח שהושכר לה על ידי מר יצחק זהבי". למסקנה זו חיזוק גם מנוסח סעיף 2.6 להסכם שבין הצדדים מיום 24.2.05 אשר זה לשונו: "השוכר יהיה רשאי להקים במושכר את המתקן ולבצע במושכר את השינויים ו/או השיפורים וכו'. בתום תקופת השכירות וכו' יפנה השוכר את המתקן מהמושכר למעט בסיס המתקן שיושאר במושכר". השרטוטים המצורפים להסכם שכירות זה כמו גם להסכם השכירות הנוסף מיום 21.9.09 אשר צורף אף הוא לכתב התביעה מלמדים כי ככלל מדובר במתקנים פריקים ויבילים, למעט בסיס האנטנה. מנוסח כתב התביעה אין להסיק כי המשיבה מייחסת חשיבות להריסת בסיס האנטנה ואף אם דורשת הייתה כך במפורש, אין לכך נפקות בהקשר לשאלת הסמכות העניינית שכן מדובר בעניין שולי. ראו: ע.א. 1136/07 (מחוזי נצרת) ג'רג'ורה קנאזא ואח' נ' הנזירות הפרנסיסקניות והאסמכתאות שם. מכאן שדין טענה זו להידחות. אשר לטענה לפיה הדיון בתוקפו של היתר מצוי בתחום סמכותו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים - אף טענה זו דינה להידחות. שאלת תוקפו של היתר בניה איננה משמשת נושא מרכזי לדיון בהליך זה ולכל היותר עשויה לעלות כבדרך אגב. טענת המשיבה, במישור העובדתי, הינה כי למתקני המבקשת אין היתר וכי גם טעם זה מקים לה עילת תביעה לדרוש סילוק ידה של המבקשת מן המקרקעין. הנתון העובדתי השנוי במחלוקת בדבר קיומו או אי קיומו של היתר כמו גם השאלה אם נחוץ היתר או שלא נחוץ היתר, איננה עניין לדיון בביהמ"ש לעניינים מנהליים. מדובר בנתון עובדתי ובשאלה משפטית אשר תתברר בתחום הסמכות ויש לזכור כי עפ"י סעיף 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 חייב בעל מקרקעין לעשות כל שביכולתו כדי למנוע ממחזיק ביצוע עבירות בניה במקרקעין שבבעלותו או בשליטתו. דוחה אני אף את טענת המבקשת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. על אף שהמשיבה טוענת בכתב תביעתה כי כבר בשלהי 98' התקבלה החלטה באסיפה הכללית לבטל את האישור שניתן בעבר להקמת האנטנה ולפעול להסרתה, הרי נתון זה איננו עומד בפני עצמו שכן בסמכותה של המשיבה להתיר או שלא להתיר הקמת מתקנים מן הסוג הנדון במקרקעין שבשליטתה מעת לעת "והפה שאסר הוא הפה שהתיר". מתברר כי במהלך השנים נוהלו משאים ומתנים בין הצדדים ונכרתו הסכמים כאשר רק חלק מתוכן המגעים שבין הצדדים הוצג בשלב זה. אין בנמצא נתונים מלאים על המו"מ אשר נוהל בין הצדדים עובר להסכם משנת 98', ההסכם עצמו לא צורף, אין בנמצא נתונים מלאים על המו"מ אשר קדם לכריתת ההסכם מאוגוסט 2002, ההסכם עצמו לא צורף. אין בנמצא נתונים מלאים על המו"מ אשר קדם להסכם משנת 2005 כמו גם בקשר למו"מ אשר קדם לכריתת ההסכם מ - 21.9.09. סביר להניח ולו לכאורה כי כל עוד התקיימו אותן משאים ומתנים ובמהלך תקופת ההסכמים, הותר למבקשת לתקופת הביניים להוסיף ולהחזיק את מתקניה כפי שהם בשטחה של המשיבה וזאת על מנת לאפשר פעילות תקינה והעתקת המתקנים בסופו של דבר למקום חילופי. גם אם בסופו של יום יתברר כי טענתה זו של המבקשת איננה משוללת יסוד, אין לה מקום כטענת סף לצורך סילוק התביעה כבר בשלב זה וללא בירור. אני דוחה איפה הבקשה. הדיון לצורך שמיעת הראיות יתקיים במועדו. אני מחייב המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.סמכות ענייניתאנטנותמקרקעין