קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עמלות סוכן ביטוח חיים: בפניי תביעה כספית על סך 291,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת - סוכנות לביטוח, העוסקת בביטוח חיים, כנגד הנתבעות- חברות ביטוח ועניינה עמלות שמגיעות לתובעת, לטענתה, מפרמיות ששולמו על ידי מבוטחים. הסכם העמלות נשוא תביעה זו, נכרת ביום 1.4.03 (להלן "ההסכם"), בין התובעת לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), ובשנת 2006 העבירה הנתבעת את עסקיה לנתבעת 2, (שתיהן יחד להלן: "הנתבעות"). תמצית טענות התובעת בהתאם להסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת עמלות סוכן, ככל שהתובעת תביא לכריתתו של הסכם בין הנתבעת לעמותת גמלאי קרן מקפת בישראל (להלן: "העמותה"), הן בתקופת ההסכם והן בתקופות ההסכם הנוספות, במידה וההסכם יחודש. עובר להתקשרות זו, התובעת יזמה בעמל רב התקשרות קודמת בין הראל חברה לביטוח, [בשמה הקודם "סהר ציון חברה לביטוח" (להלן: "הראל")] לבין עמותה, לשיווק פוליסות ביטוח קבוצתי, אשר נערכה בשנת 1994. בשנת 2003 החליטה הראל שלא לחדש את ההתקשרות ולכן פנה מנהל התובעת אל הנתבעת וביום 1.4.03 נכרת ההסכם בין התובעת לנתבעת,במסגרתו הוסדרו עמלות הסוכן של התובעת. בהתאם להסכם, בשנתיים הראשונות זכאית הייתה התובעת לקבל עמלת סוכן, ככל שייכרת הסכם עם העמותה, בשיעור 6% בצירוף מע"מ מהפרמיה החודשית, או 7% בצירוף מע"מ באם יתקיימו התנאים שפורטו בהסכם, ובנוסף לקבל השתתפות בהוצאותיה. בגין השנה השלישית עד החמישית ולכל תקופת הסכם מתחדשת זכאית הייתה התובעת לעמלה בשיעור 8% בצירוף מע"מ מהפרמיה שתועבר על ידי בעל הפוליסה. לשיטת התובעת, ההסכם הסדיר את עמלתה גם כאשר ההסכם עם העמותה יוארך מעת לעת. זכותה לקבלת עמלות הותנתה רק בהצלחת פעולת התיווך שלה לכריתת ההתקשרות עם העמותה. ליווי ההתקשרות לאחר מכן, לא היווה תנאי לתשלום העמלה. לאור מאמצי התובעת, נכרתה ביום 20.5.03 התקשרות בין הנתבעת לבין העמותה (להלן: "הסכם ההתקשרות משנת 2003"), בעקבותיו רכשו מאות מחברי העמותה פוליסות ביטוח סיעודי של הנתבעת. בהתאם להסכם ההתקשרות משנת 2003, נקבע, כי תקופה ההסכם הראשונה תימשך 5 שנים - עד ליום 31.5.08 ותקופה זו תוארך לתקופות נוספות בנות 3שנים כל אחת, אלא אם כן מי מהצדדים יודיע כי ברצונו להביא את ההסכם לידי סיום. במהלך תקופת ההתקשרות, הנתבעת העבירה לתובעת את סכומי עמלתה, התובעת מצידה העניקה לעמותה שירותים, ויחסים עסקיים אלו נמשכו כחמש שנים. בחודש יולי 2007 ביקשו הנתבעות להעלות את הפרמיה ששילמו חברה העמותה ב- 77%, התנהל משא ומתן, בו מנהל התובעת לקח חלק פעיל והשקיע שעות עבודה רבות. בסיום המשא ומתן הסכימו הנתבעות והעמותה על המשך הביטוח הקבוצתי אצל הנתבעות, תשלומי הפרמיה עודכנו ואיש מהעמותה לא הודיע על רצונו לסיים את ההתקשרות. משהגיעה עת חידוש ההסכם, הודיעה הנתבעת לתובעת כי לאחרונה אין עוד זכות להמשיך ולקבל את עמלת הסוכן, בטענה שהעמותה החליטה לנתק את הקשר עם התובעת ולא להשתמש בה כסוכן מטעמה. יומיים טרם הודעת העמותה לחבריה על המשך הסדר הביטוח עם הנתבעות, הודיעה העמותה לתובעת כי אינה מעוניינת עוד בשירותיה כסוכן ביטוח, כיוון שלדעתה התקשרות ישירה עם הנתבעות תוזיל את הפרמיה המשולמת על ידי חברה, מה שאינו נכון. עם הודעת העמותה על כך שהתובעת הפסיקה לשמש סוכן הביטוח שלה, הודיעו גם הנתבעות לתובעת, כי אינה זכאית לתשלומי העמלות, תוך התעלמות מההסכם הכתוב. לטענת התובעת, זכותה לקבלת עמלת סוכן נובעת מההסכם ולא מהחלטות העמותה, אשר החלטותיה אינן יכולות להשפיע על התחייבות הנתבעת כלפי התובעת בהסכם. מכוח ההסכם והנוהג בענף הביטוח, התובעת משמשת כמתווך ותפקידה הסתיים בהפגשת הנתבעות עם המבוטחים ומרגע שהצליחה ליצור את אותו קשר חייבות הנתבעות לשלם לה עמלת סוכן בכל תקופת ההסכם עם המבוטחים, כולל במקרה של המשך ההתקשרות. התובעת טוענת כי הנתבעות הפרו את ההסכם עמה, אשר קבע כי התובעת זכאית לעמלתה, בכל תקופת ההתקשרות כולל הארכתו, והתנאי היחיד לתשלום עמלת התובעת, היה עצם כריתת ההתקשרות, תנאי שהתקיים מלכתחילה. זאת למרות שהתובעת לא הסתפקה ב"גרימת" חתימת ההתקשרות והסכימה מאמצים בליווי ההתקשרות והענקת תמיכה למבוטחים. לטענת התובעת, כל עוד נמשך הביטוח מחויבות הנתבעות בהעברת העמלות לתובעת. תמצית טענות הנתבעות הנתבעות אינן מתכחשות להסכם וזכויות התובעת הנובעות ממנו, אלא שלטענתן, לקראת סיום הסכם ההתקשרות משנת 2003, לאחר שהעמותה פיטרה את התובעת מלשמש סוכן הביטוח שלה והודעת העמותה לנתבעות, כי היא תתנהל ישירות מול הנתבעות, נכרת הסכם התקשרות חדש, כפי שיפורט להלן, בין העמותה לבין הנתבעות. לטענת הנתבעות, בביטוח בריאות סיעודי לסוכן הביטוח תפקיד רב היקף, מעבר ליוזמת ההתקשרות, כגון: עריכת הליך חיתום רפואי שבמסגרתו נבחן מצבו הרפואי של המועמד לביטוח ופוטנציאל הזדקקותו לביטוח סיעודי בהמשך חייו, טיפול במימוש הזכאות לביטוח הסיעודי, שהוא טיפול מורכב ומחייב הוכחת מצבו הסיעודי של המבוטח ועמידותו בתנאי סף לקבלת גמלת סיעוד, והגשת עררים והתובעת העניקה בתקופת ההתקשרות משנת 2003 טיפול בכל הנ"ל. עם סיום תקופת ההתקשרות משנת 2003 ביום 1.6.08, והעמדת תנאים חדשים על ידי הנתבעות, פנתה התובעת, עבור העמותה, לחברת ביטוח מתחרה במטרה לצרף את העמותה לביטוח סיעודי שלה, ולבסוף ומסיבות שונות הודיעה העמותה לתובעת ביום 29.5.08 על הפסקת היותה סוכנת הביטוח של העמותה. בשלב זה, פנתה העמותה ישירות אל הנתבעות לחידוש המו"מ, הודיעה לנתבעות ולחברי העמותה, כי התובעת אינה משמשת עוד כסוכנות הביטוח שלה וכי העמותה תפעל בעצמה להשגת נוסח של הסכם ביטוח סיעודי חדש. התנהל מו"מ בין העמותה לנתבעות, העמותה עמדה על עריכת שינויים משמעותיים בתנאי הפוליסה לעומת ההתקשרות משנת 2003 וביום 16.6.08 נכרת הסכם התקשרות חדש (להלן: "הסכם ההתקשרות משנת 2008") בין העמותה לנתבעות. הנתבעות טוענות, כי הסכם ההתקשרות משנת 2008 אינה מהווה חידוש של ההתקשרות משנת 2003, אלא הסכם התקשרות חדש עם תנאים חדשים. לאור זאת, ולאור הפסקת עבודת התובעת, הנתבעות נדרשו לשאת על חשבונן במלוא עלות הטיפול השוטף במבוטחים. במענה לפניית התובעת, הושב לה על ידי הנתבעות ביום 20.7.08, כי לאור הפסקת התובעת מלשמש סוכנת הביטוח של העמותה אינה זכאית עוד לעמלה. הנתבעות דוחות את טענת התובעת, לפיה עמלתה מגיעה לה רק בשל היותה המפגישה בינן לבין העמותה, אלא שקיימים שני תנאים מקדמיים להקמת הזכאות לעמלות. האחד דרישה לכהונה בפועל של התובעת כסוכנת ביטוח של העמותה והשני עצם הטיפול בקולקטיב, כנדרש במבוא להסכם. לשיטת הנתבעות, ביום כריתת הסכם ההתקשרות משנת 2008 - 16.6.08 התובעת לא שימשה עוד כסוכנת ביטוח של העמותה. הדרישה לטיפול בקולקטיב הינה "לב ליבו" של הסכם העמלות, לפיו הסוכן נדרש ללוות את ההסכם לאורך תקופת הביטוח הקולקטיבי. עוד טועונת הנתבעות, התובעת לא הייתה שותפה לגיבוש וניסוח הסכם ההתקשרות משנת 2008, ולא ניתן לראות בו הסכם מתחדש. מה עוד שביום 8.4.08 הודיעה העמותה לנתבעות כי הצעותיהן ליישוב המחלוקת ביניהם, אינן מקובלות על העמותה ולכן העמותה זונחת את הנתבעות ומנהלת מו"מ עם חברות ביטוח אחרות. שבועיים לאחר ניתוק ההתקשרות ואי חידוש ההסכם, העמותה הלינה על דרישות הנתבעות בפני הממונה על הון הביטוח והחיסכון. הנתבעות טוענות, כי יש לפרש את ההסכם ככזה, שאינו מגדיר את התובעת בתפקיד של הפגשת הצדדים בלבד, אלא שעליה אף ללוות את העמותה ולטפל בה. בנוסף לטענתן, גם הנוהג בענף הביטוח מצביע על כך שתפקיד סוכן ביטוח החיים אינו מתמצה בהפגשת המבוטח עם חברת הביטוח. במסגרת הביטוח הסיעודי, הן ביצירתו והן במהלכו, לסוכן הביטוח תפקיד משמעותי, כולל הצורך במימוש הביטוח ובדיקת עמידת המבוטח בתנאים, בעת קרות מקרה ביטוחי כמשמעותה באותה פוליסה. כל מבוטח זכאי לעזוב את סוכן הביטוח שלו ותיקי הביטוח של המבוטחים אינם קניינו האישי של סוכן הביטוח. לאור כך, טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לעמלות בגין ההתקשרות החדשה. דיון השאלות הצריכות הכרעה בתביעה דנן: האם כדי שהתובעת תהיה זכאית לעמלתה בגין הפוליסות נשוא תביעה זו, די ביוזמתה ובהפגשת הצדדים כטענת התובעת, או שהיה עליה להמשיך וללוות את המבוטח בנושאים שונים במהלך תקופת הביטוח כטענת הנתבעות. האם ההתקשרות משנת 2008 הינה המשך של ההתקשרות משנת 2003 והארכתה ו/או בבחינה התחדשות כטענת התובעת, או שמדובר בהתקשרות חדשה ואחרת כטענת הנתבעות. גם אם ייקבע כי המדובר בהתקשרות חדשה ונפרדת, האם מגיעה לתובעת, מעצם היותה הגורם המפגיש בין הצדדים, עמלתה בגין הביטוחים שבוצעו בעת היותה סוכן הביטוח של העמותה. מטעם התובעות העידו מנהלה, דב גולן ומומחית לעניין עמלות סוכן - הגב' רחל רוזנשטיין. דב גולן העיד, כי אין כוונה בהסכם שהוא לא יהיה זכאי לעמלותיו במקרה בו העמותה תחליט להפסיק את כהונתו כסוכן הביטוח שלה. יתרה מכך לטענתו, הסכם ההתקשרות משנת 2003 מעולם לא בוטל ועל צד אשר רצה לסיימו היה להודיע על כך לצד השני 90 יום מראש. בפועל, לא הודע על הפסקת ההתקשרות. לגרסתו, ההסכם התחדש בשנת 2008 ולא מדובר בהסכם חדש. (ע' 27 שורות 1 - 5 לפרוטוקול הדיון מיום 7.1010). מר גולן הבהר, כי אין לו תביעות נגד הנתבעות לתשלום עמלות בגין מבוטחים שהצטרפו לפוליסת הביטוח הקולקטיבי, לאחר המועד שהפסיק מלשמש סוכן הביטוח של העמותה. (ע' 25 שורות 31 -36 לפרוטוקול הדיון מיום 7.10.10). לשיטתו, לבקשת אלישע מטעם העמותה, הוא (דב גולן) היה זה שניהל עבורה בשנת 2008 משא ומתן עם חברת הראל כדי לשפר את הצעת הביטוח. שיטה זו מקובלת ונהוגה לדבריו, למען שיפור תנאי המבוטחים. בעקבות ההצעה שהתקבלה מחברת הראל, הנתבעות הסכימו להסכם ההתקשרות עם העמותה בשנת 2008. לדבריו, לא היה כל נתק בין העמותה לנתבעות, היה רצף מכתבים ביניהם, מר שיבר מטעם העמותה, ניהל מו"מ עם הגב' סילוונה מטעם הנתבעות ובשלב מסוים החלו למדר אותו (את מר גולן) מהמשא ומתן, כיוון שהנתבעות ביקשו להוזיל את עלות הביטוח של העמותה על ידי חיסכון בעמלתו כסוכן הביטוח. לדבריו, מר שיבר ביקש מטעמיו הוא, "לסלקו" מהעמותה, למרות שלא הייתה נגדו ולו תלונה אחת ומיד לאחר הפסקת עבודת של התובעת כסוכן ביטוח של העמותה, שיבר התפטר מתפקידו. מר גולן העיד, כי חבר בעמותה, אינו יכול באופן פרטי להפסיק את היות התובעת סוכן הביטוח של העמותה. האפשרות היחידה העומדת בפני חבר העמותה, היא שלא להמשיך את פוליסת הביטוח האישית שלו. כך, גם אינו יכול להשתמש בשירותי סוכן הביטוח אחר לצורך הביטוח הקולקטיבי של העמותה. זאת, להבדיל מהעמותה, כקבוצה, שיכולה להפסיק את שירותיו כסוכן ביטוח ואין ביניהם כל הסכם התקשרות. מר גולן ציין בתצהירו, כי עקב חילוקי דעות בעבר בשאלה האם תיק ביטוח הכולל לקוחות מבוטחים באמצעותו בביטוח קולקטיבי, הינו בבעלותו כסוכן הביטוח, נחתם ביום 10.10.02 בין התובעת לנתבעות הסכם עבודה (ביטוח חיים) לפיו "זכות הקניין בתיק הביטוח שייכת אך ורק לתובעת" (ס' 12). בהתבסס על כך, דרש, כי בהסכם העמלות שנכרת בינו לבין הנתבעות ביום 10.10.02 (אשר נכרת לצורך עבודתו לצירוף העמותה לביטוח החיים הקולקטיבי של הנתבעות), יוסף ויובהר, כי זכותו לעמלות תישאר גם אם יתחדש ההסכם לתקופות נוספות. לשיטתו, לא הייתה כל כוונה בהסכם שעמלותיו יותנו בהיותו סוכן ביטוח של העמותה בפועל, אלא זכות התובעת לעמלות הינה לכל תקופת ההסכם כולל באם הוא יתחדש ו/או יוארך מעת לעת. מר גולן העיד, כי הוא זה שיצר את הקשר בין העמותה לנתבעות והביא לחתימת הסכם ההתקשרות משנת 2003, והוא זה שהעביר לנתבעות את כל טפסי ההצטרפות עליהם חתמו המצטרפים לביטוח. הוא, כסוכן הביטוח, גם מלווה את המשא ומתן, נותן ייעוץ בנוגע לתנאי הפוליסה, ליווה והסביר את הטפסים הנדרשים, העביר דו"חות חודשיים וליווה את המבוטח בהגשת תביעות, ליווה את הקולקטיב לקראת חידוש תנאי הפוליסה ובהליך החיתום הסוכן עוזר לצדדים. המשאבים העיקריים שהוא, כסוכן ביטוח, השקיע, היו בליווי ההסכם והענקת תמיכה למבוטחים. הכוונה למכירת הביטוח ושליחת הטפסים עבור חברי העמותה כולל נשיאה בעלות הדיוור. באלה, לגרסתו, הסתיים תפקידו כסוכן ביטוח, זאת, כיוון שסוכן הביטוח אינו רשאי לבצע חיתום ולטפל בתביעות, מאחר שזהו תפקידה של חברת הביטוח. עם זאת, ככל שחבר בעמותה פנה אליו, הוא נענה לבקשתו, ופקידה במשרדו האחראית על נושא התביעות הנחתה את המבוטחים שמבקשים להגיש תביעה. יש מבוטחים ששולחים את תביעתם ישירות אל חברת הביטוח ויש כאלה ששולחים זאת באמצעות סוכן הביטוח. מי שמטפל בפועל בתביעה כזו, היא חברת הביטוח אשר משיבה למבוטח ובמקרה של דחיית תביעתו שולחת לו הודעה על כך, בה מפורט כי קיימת לו זכות ערעור על החלטה. מר גולן העיד עוד, כי משקיבל מחברת הביטוח את מכתבה בשנת 2007 לגבי התאמת הפרמיה לשנת 2008, הוא זה שטיפל בנושא, שכר על חשבונו את האקטואר ד"ר בויאן ואף נשא בשכרו. המומחית מטעם התובעת - גב' רחל רוזנשטיין, חוותה דעתה המקצועית על בסיס ניסיונה רב השנים בעבודה בחברות ביטוח, כולל פיתוח מוצרי ביטוח חדשים, פיתוח מערכות שיווק ומכירה, עריכת הסכמי התקשרות עם סוכנויות ביטוח וסוכני חברה, ייזום ופיתוח מוצרי ביטוח בריאות וסיעוד קולקטיביים וקשר עם לקוחות גדולים. חוות דעתה ניתנה לבקשת מנהל התובעת, והתייחסה למערכת היחסים העסקית שבין סוכן הביטול וחברת הביטוח, בהתאם למקובל בשוק הביטוח. כן מתייחסת חוות הדעת, לזכות סוכן הביטוח לעמלות מחברת הביטוח, גם לאחר הפסקת עבודתו עם אותה חברה. גב' רוזנשטיין העידה, כי חוות דעתה ניתנה כמומחית להתנהגות חברות הביטוח מול סוכן הביטוח, ומערכת העסקית ביניהם ולתפקידו של סוכן הביטוח במערך העסקים של חברות הביטוח. לאחר תיאור עובדות נשוא תביעה זו, קובעת גב' רוזנשטיין כי עקרונות מערכת היחסים בין סוכן ביטוח לחברת ביטוח הינם: ערוצי השיווק - כולל הסוכנים- מהווים את יסוד הקשר שבין חברת הביטוח ורוכש הביטוח. סוכני הביטוח הינם סוכני המכירות של חברות הביטוח. סוכני הביטוח מתוגמלים עבור עבודת השיווק וצירוף מבוטחים, בעמלות, הענקת פרסים והקמת מועדונים. רוב סוכני הביטוח הינם עצמאיים ואינם קשורים בלעדית עם חברת ביטוח ספציפית, הם אלה שמצויים בקשר עם המבוטח וחברות הביטוח עובדות באמצעות סוכני הביטוח, אשר מטפל גם בתביעות של המבוטחים. בין סוכני הביטוח לחברות הביטוח נחתמים הסכמים המסדירים את החובות והזכויות של הצדדים והעמלות המשולמות לסוכנים. בכיסויים ביטוחיים בעלי אופי מתמשך, כגון ביטוח חיים או ביטוח בריאות שהם בעלי אופי מתמשך, נהוג לקבוע כי סוכן הביטוח יהיה זכאי לעמלות ביטוח גם לאחר שהפסיק את קשרי עם החברה. המבוטח אמנם רשאי להפסיק את סוכן הביטוח שלו, אך בעסקאות מתמשכות סוכן הביטוח הראשון אשר תיווך בעסקה, זכאי לעמלות בגין הביטוחים שביצע עבור המבוטח בחברת הביטוח לפני החלפתו בסוכן אחר, כיוון שעמלות ביטוח בגין עסקאות מתמשכות מתפזרות לכל אורך תקופת הביטוח. נוהג זה חל גם בביטוחים קולקטיביים וזאת כיוון שיש היגיון בפרישת עמלות הסוכן לאורך כל תקופת הביטוח, גם במקרה בו בחר המבוטח להחליף את סוכן הביטוח באותה עסקה. ביטוח סעודי קולקטיבי, עניינה של התביעה דנן, נמנה על הביטוחים ארוכי הטווח בהתאם לחוזר המפקח על הביטוח 2004/11 הקובע כי "חובתו של המבטח לספק רצף ביטוחי למבוטחים בפוליסות לביטוח סיעודי קבוצתי. זכותו של הסוכן לקבלת עמלותיו קמה וקיימת, מרגע שנכרת הסכם. ההתקשרות בין המבוטח לחברת הביטוח, וכל עוד משולמים דמי הפוליסה כסדרם. רשימת המבוטחים והפוליסות אשר שווקו על ידי הסוכן הם רכוש הסוכן, המקנה לו זכות קניינית של אותו תיק ביטוח. סוכן הביטוח אף רשאי למכור תיק ביטוח לסוכן אחר ואף לחברת הביטוח. בעסקאות לביטוח מתמשך כגון ביטוח חיים, מקובל, שהשירות הנדרש מהסוכן הינו בעיקר לתווך בעסקה, כיוון שהעמלה מתפרשת לאורך תקופת הביטוח, להעביר לחברת הביטוח את טופסי ההצעה לביטוח וטופס הצהרת ביטוח, עליהם חתמו המבוטחים. בחקירתה העידה כי תפקיד הסוכן בביטוח כזה, הינו לשמר את תיק הביטוח, על ידי דאגה שלאה שהצטרפו לא יפסיקו לשלם את הפרמיות, לשכנעם להמשיך ולהחזיק בפוליסות. (ע' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 7.10.10). בעסקאות לביטוח בריאות וסיעוד קולקטיבי, השירות הנדרש מהסוכן הינו בעיקר לתווך בעסקה, לרכז את הצעות הביטוח של המבוטחים ולדאוג לגביית דמי ביטוח או להעביר ממסרי גבייה. הטיפול בתנאי הקבלה או בתביעות, מבוצע ישירות על ידי חברת הביטוח מול המבוטח, עקב דרישת הסודיות הרפואית. העמלה נפרשת לאורך תקופת הביטוח. בנוסף, המשך הכיסוי הסיעודי בפוליסת פרט הינו ללא צורך בהוכחת בריאות חדשה, מה שמצביע על כך כי הביטוח הסיעודי הקולקטיבי אינו ניתן לביטול באופן שרירותי ואין לראות בו חוזה קצר טווח. בחקירתה העידה, כי חברת ביטוח אשר פונה למבוטח בהצעה, כאשר ההסכם עם הסוכן עומד עדיין בתוקף, נוהגת שלא בתום לב. דעתה זו נכונה, לטענתה, גם במקרה שהסוכן הפסיק לשמש כסוכן הביטוח של המבוטח, כיוון שהוא "יצר" את אותה עסקת ביטוח עבור החברה והמוצר, הוא הביטוח, לא השתנה. עוד לטענתה, כל עוד כלל חידשה את הסכם ההתקשרות עם העמותה, בתנאים דומים להסכם ההתקשרות משנת 2003 והשינוי היחידי היה התאמת גובה הפרמיה, עדיין העסקה "הובאה" על ידי אותו סוכן והמבטח רשאי לשנות את תנאי הפרמיה. לגרסתה, גם אם לעמותה סוכן חדש, הדבר אינו שולל מהסוכן הישן את זכאותו לעמלותיו, בהתאם להסכם עם המבטחת. יתרה מכך, לגרסת גב' רוזנשטיין, גם במקרה כגון נשוא תביעה זו, כאשר העמותה בדקה אפשרויות התקשרות עם חברות ביטוח אחרות, והמשיכה לבסוף את ההתקשרות עם החברה, הסוכן זכאי לעמלתו, כיוון שגם אם ההתקשרות עם העמותה הסתיימה וחודשה לאחר מכן ואפילו בהסכם התקשרות משנת 2008, עדיין חברי העמותה מבוטחים בחברה וסוכן הביטוח הקודם זכאי לעמלותיו. לגרסתה, אין כל קשר בין זכאות סוכן הביטוח לעמלותיו לכל אורך הזמן שבו העסקה בין חברת הביטוח לעמותה מתקיימת, לבין העובדה שהוא פוטר על ידי העמותה, וזאת, לאור העובדה שהוא הוא זה ש"הביא" את העסקה. לדבריה "סוכן הביטוח לא מנופנף" במקרה כזה וזכאי לעמלותיו כל שנות קיום העסקה בין העמותה לנתבעות (ע' 9 שורה 2 לפרוטוקול הדיון מיום 7.10.10). עוד לדבריה, סוכן הביטוח החדש מקבל עמלתו רק בגין הגדלות הביטוח, דהיינו, מצטרפים חדשים. גב' רוזנשטיין הסבירה בעדותה, כי סוכן הביטוח משקיע לעיתים שנים רבות עד שהעסקה יוצאת אל הפועל, ועל כך מגיעה לו עמלתו בעסקה ארוכת טווח. עד תביעה נוסף, מר אלישע יוסף, יו"ר העמותה ויו"ר כל קרנות הפנסיה העיד, כי בעמותה כ- 12,000 חברים ובין היתר המליצה העמותה לחבריה, בשנת 2003, על ביטוח סיעודי קולקטיבי. איתור חברת ביטוח ופוליסה מתאימה, המשא ומתן עם חברות הביטוח וההתקשרות, בוצעו כולם בעזרת מנהל התובעת. לדברי מר אלישע, בשנת 2008 נוצר ויכוח עם חברת הביטוח נוכח דרישתה להעלאה גבוהה של שיעור הפרמיה, העמותה בדקה את הנושא בעזרת אקטואר ששכרו שולם על ידי מנהל התובעת. מנהל התובעת טיפל בכל הנושאים, השתתף מלכתחילה בכל הישיבות והוביל את המשא ומתן. אלישע העיד, כי מר שיבר נבחר כנציג השק"ם בוועד העמותה, טיפל בנושא הביטוח והיה בקשר עם חברת הביטוח. לדבריו, שיבר למד ממנהל התובעת (דובי גולן) את עבודתו מול חברת הביטוח וסבר שהוא יכול למלא את התפקיד. לכן הציע שיבר לפטר את התובעת מלהמשיך ולשמש כסוכנת ביטוח. לגרסתו, שיבר עמד על הפסקת עבודת התובעת כסוכן ביטוח של העמותה, ו"טמן לו מלכודת". שיבר אילצו, לדבריו, לעשות שני דברים בניגוד למצפונו ועליהם הוא מצטער; האחד, לחתום על מכתב הפסקת עבודת התובעת והשני, מכתב לממונה על שוק ההון באוצר לגבי הפגיעה בגמלאים. שני המכתבים נכתבו על ידי שיבר והוא חתם עליהם כדי להשיג "שקט תעשייתי" בעמותה. על פי עדותו של מר אלישע, לאחר שהעד חתם על שני המכתבים בהשפעתו של שיבר, שיבר התפטר מהעמותה ואמר לו שבכך מיצה את תפקידו. אז, ביקש העד מעובדת הנתבעת בשם סילוונה להשיב את התובעת כסוכן הביטוח של העמותה, אך היא הודיע לו שעל העמותה יהיה לשלם לתובעת. כיוון שהיה מדובר בהוצאה נוספת שתוטל על חברי העמותה, הוא ויתר על הרעיון. בעת מתן עדותו, לעמותה סוכן ביטוח אחר בשם ויקלמן, וזאת בהשפעת נציגי "בזק" בעמותה שלהם רוב בעמותה. לגרסתו של מר אלישע, מעולם לא היו תלונות נגד עבודת התובעת, למעט שיבר, שתלונותיו נבעו מאינטרס. מר אלישע העיד, כי מנהל התובעת השתתף במשא ומתן עם הנתבעות לחידוש הסכם ההתקשרות, אם כי לא השתתף במעמד חתימתו. מטעם הנתבעות העידו מר שיבר, הגב' ניר והמומחה מר ארליך. מנכ"לית נתבעת 2 הגב' ורד ניר, האחראית, בין היתר, על מחלקת ביטוחים קולקטיביים ועוסקת בביטוחי בריאות כ-20 שנה הצהירה, כי בחודש ינואר 2006, כל תיקי הסיעוד עברו מהנתבעת 1 לנתבעת 2. גב' ניר חזרה בתצהירה על טענת הנתבעות לפיהן הסכם ההתקשרות משנת 2003 היה בתוקף 5 שנים מיום 31/5/03 ועד 31/5/08 ולקראת סיומו העמותה פנתה לנתבעת 2 לחתימת הסכם חדש. לאחר מו"מ שחלקו התנהל באמצעות התובעת, הודיעה העמותה כי היא מתכוונת לפנות לחברת ביטוח אחרת במכתב מיום 8/4/08, וביום 25/5/08 אף נשלח מכתב עליו בחתימת יו"ר העמותה מר אלישע, ממנו עולה שהעמותה דחתה את הצעתה של הנתבעת 2 ומכתב זה היווה הודעה על ניתוק היחסים. יתרה מכך, מר אלישע אף פנה בתלונה רשמית כנגד הנתבעות למפקח על הביטוח ונוצר נתק מוחלט בין העמותה לנתבעת 2. לטענת גב' ניר, גם כאשר סוכן מנסה לאתר אופציות ביטוח אחרות למבוטח, הוא משאיר את המבטח הקודם בתמונה תוך גילוי נאות כדי לאפשר לו זכות סירוב ראשונה ואת זה התובעת לא עשתה. בהמשך לדבריה, פנה אליה מר שיבר מטעם העמותה בניסיון להגיע למו"מ לחתימה על הסכם חדש עם נתבעת 2. הגב' ניר הביעה הסכמתה לניהול המו"מ רק לאחר הצבת תנאים אשר שינו באופן משמעותי את הסכם ההתקשרות משנת 2003. לאחר שמר שיבר הסכים לשלם את שיעור הפרמיה החדשה שנדרשה על ידי נתבעת 2, התקיים מו"מ בין העמותה לנתבעת 2, ללא השתתפות התובעת שבאותה עת לא שימשה עוד סוכן הביטוח של העמותה. לנתבעת 2 לא היה עניין בפיטורי התובעת, והגב' ניר מעידה בתצהירה שאף ניסתה לשכנע את נציגי העמותה להמשיך ולהשתמש בשירותי התובעת. העמותה ניהלה בעצמה את המו"מ עם נתבעת 2, ולאחר שבוצעו שינויים משמעותיים בהסכם ההתקשרות משנת 2003 ונקבעה פרמיה שונה בתכלית, נחתם ביום 16.6.08 בין העמותה לנתבעת 2 הסכם התקשרות חדש שאינו מהווה חידוש הסכם ההתקשרות משנת 2003. מאז, הנתבעת 2 נושאת בעלות הטיפול במבוטחים שהם חברי העמותה. לאחר זמן הועבר לנתבעת 2 כתב מינוי סוכן ביטוח לעמותה, בשם ויקלמן נאווה. הגב' ניר מפרטת בתצהירה, כי על פי הנוהג בענף הביטוח הסיעודי, עיקר תפקידו של סוכן הביטוח הוא טיפול במבוטחים, כולל ליווי הליך החיתום, מו"מ להתאמת פרמיה, טיפול בשמירת מצבת המבוטחים, טיפול בתביעות שהוגשו על ידי המבוטחים וליווי המבוטח לכל אורך חיי הפוליסה. בחקירתה הוסיפה, כי מעורבות הסוכן כוללת גם שמירה על קשר עם המבוטחים וסיוע להם להגשת הטפסים הנכונים, מתן הסברים למבוטח ומשפחתו במקרה בו תביעת המבוטח נדחית וכו'. תנאי לתשלום עמלות הסוכן הוא טיפול במבוטחים (ליווי ההסכם וטיפול במבוטח). גם זכאותה של התובעת להשתתפות בהוצאות הינה תמורה לעלויות הטיפול במבוטחים. בחקירתה העידה הגב' ניר כי לשאלתו של שיבר, הבהירה לו, כי למבוטח מחוסר סוכן, הטיפול בתיק הביטוחי שלו, כולל תביעות, נעשה על ידי צוות מחברת הביטוח, ועלויות אלו יתווספו לפרמיה שהוא משלם. מבוטח ללא סוכן המבצע בעצמו את הטיפול בתיק הביטוחי, כולל טיפול בתביעות וכו' - עלויות אלה לא יכללו בסכום הפרמיה המשולמת על ידו. מטעם הנתבעות הגיש חוות דעת מומחה מר אלי ארליך, בעל סוכנות ביטוח וסוכן ביטוח מזה 30 שנה, ויו"ר בית הדין הארצי של לשכת סוכני הביטוח. מר ארליך הבהיר בחוות דעתו, כי ביטוח סיעודי קולקטיבי, תקף לטווחי זמן קצובים - בין שלוש לחמש שנים וחברת הביטוח רשאית כל 12 או 18 חודש, לבדוק את רווחיותה ולבקש תוספת פרמיה מהמבוטחים - "התאמת פרמיה". זאת, מאחר שהמבטחת עורכת, לקראת מועד התאמת הפרמיה, תחשיבים אקטוארים הבודקים מהו היקף התביעות לגמלת סיעוד שהוגשו והתקבלו, והאם ההסכם שערכה עודנו שומר על רווחיותו. ככל שיתברר כי ההסכם החל לצבור הפסדים לאור מימוש גבוה מהצפוי של תביעות הסיעוד, הרי שהמבטחת רשאית להעלות את שיעור הפרמיה כך שיתקן את הפסדיה. משכך לטענתו, מבוטחי ביטוח סעודי קולקטיבי, חשופים במהלך כל חיי ההסכם הקולקטיבי לעדכוני פרמיה, והעלאת הפרמיה מביא לנשירת מבוטחים שאינם מסוגלים לעמוד בפרמיות החדשות שהתייקרו. מר ארליך מציין שהאמור נכון לגבי העמותה, שהינה קולקטיב של גמלאים וצפוי שרבים מהם יממשו את התביעות לגמלת סיעוד מה שיגרום לבטח לייקר את הפרמיה לקולקטיב מספר פעמים במשך תקופת ההסכם. (סעיפים 18 - 21 לחוות דעתו של מר ארליך). הצטרפות המבוטח לביטוח מסוג זה, מתבצע באמצעות טופס הצטרפות, הצהרת בריאות והפעולה מתבצעת באמצעות סוכן הביטוח, המייצג את המבוטח בהליך ההתקשרות עם המבטחת ומעניק ליווי שוטף לאורך כל תקופת ההסכם, מטפל בבעיות השוטפות המתעוררות ומוודא כי המבוטחים יוכלו לממש את זכאותם לגמלת סיעוד בקרות מקרה ביטוח. מר ארליך מפרט את תפקידי סוכן הביטוח ביטוח סיעודי קולקטיב ובמיוחד כזה המורכב כולו כגמלאים כגון העמותה: ליווי המצטרפים בהליך החיתום מול המבטחת, הכולל תשאול המבוטח על מצבו הרפואי, המצאת מסמכים רפואיים, בדיקה על ידי מומחים, עררים על סירוב או החרגה. ניהול מו"מ עם החברה לקראת עריכת התאמת פרמיה וייצוג המבוטחים בעניין זה מול המבטחת. שימור מצבת המבוטחים, הכולל החזרת מבוטחים שנטשו, טיפול במבוטחים מתלבטים, גיוס חברים חדשים. פעולות אלה נעשות כל תקופת ההסכם. טיפול בהגשת תביעות. לגרסת מר ארליך, פעולות הסוכן בקולקטיב סיעודי לגמלאים הינה רבה, כיוון שהוא הכתובת של מבוטחי הקולקטיב לכל בעיה ועומד בקשר ישיר עם המבוטחים, הארגון והמבטח. זו הסיבה שההסכם בין הסוכן לחברות המבטחות קרוי "תיווך לענייני ביטוח" והעמלה משולמת לסוכן בגין הפעולות השוטפות. מר ארליך מציין כי המבוטח, כולל הקולקטיב, רשאי להחליף סוכני הביטוח כאוות נפשו וחברות הביטוח אינן רשאיות להתערב בהחלטות המבוטח לגבי סוכניו. מר ארליך מוסיף כי תיק הביטוח הכולל רשימה שמית של מבוטחים ופרטים אישיים נוספים, נמצא אצל סוכן הביטוח כפיקדון לתקופת הטיפול במבוטחים. אין מדובר ברכושו של סוכן הביטוח אלא של הארגון המבטח. הוא חולק על קביעותיה של מומחית התובעת, הגב' רוזנשטיין, וטוען כי אין ממש בקביעתה, לפיה התובעת זכאית להמשיך ולקבל את עמלתה גם לאחר פיטוריה וחברות הביטוח אינן יכולות לשלם כפל עמלות וכן דוחה את טענתה בדבר תפקידו המינורי של סוכן הביטוח. בחקירתו העיד מר ארליך, כי לא יכול להיות מצב, בו חברת ביטוח תגיד למבוטח, שהוא ישלם פרמיה נמוכה אם לא יהיה לו סוכן ביטוח. מר אברהם שיבר, היה חבר בעמותה משנת 1997 ועד לשנת 2008 ושימש בחלק מהתקופה כממלא מקום יו"ר העמותה. בעת הצטרפותו לעמותה, היא כבר הייתה מבוטחת בביטוח קולקטיבי סיעודי במסגרת חברת הביטוח הראל והתובעת שימשה כסוכנת הביטוח שלה. לטענתו, הסכמת התובעת לדרישות העמותה, שהתובעת תשיב חלק מעמלתה למבוטחים היה תנאי למינויה כסוכן הביטוח מטעמה. לדבריו העמותה כלל לא התחייבה בפני התובעת כי תמשיך להעסיקה כסוכנת הביטוח שלה. לטענתו, התובעת כסוכן הביטוח של העמותה טיפלה בכל ענייני המבוטחים מול המבטחת, כולל הגשת תביעות וכן טיפלה בהגשת ערעורים לוועדת הערעורים. מר שיבר טען, כי התובעת הפרה את התחייבותה להשיב 0.8%, מה שגרם לעמותה להעלות בכתב את טענותיה כנגד התובעת. עוד לטענתו, נתבעת 2 הודיע לעמותה כי אינה מוכנה להאריך את הסכם ההתקשרות משנת 2003 בתנאיו הקודמים, והעמותה החליטה לפנות לחברת ביטוח אחרת. יו"ר העמותה הודיע לנתבעת 2 על עמדת העמותה לפנות לחברת ביטוח אחרת והעמותה אף פנתה בתלונה רשמית נגד הנתבעות. רק לאחר ניתוק היחסים עם הנתבעות פנתה העמותה באופן ישיר לחברת ביטוח אחרת ללא סוכן ביטוח מטעמה, ובנוסף, גם התובעת פנתה לחברת הראל בשם העמותה. העמותה הודיעה לתובעת כי היא מפוטרת מתפקידה כסוכנת הביטוח ואף פרטה את חוסר רצונה מתפקוד התובעת ומהפרת התחייבותה. לטענת מר שיבר, הוא זה שניהל את המשא ומתן עם נתבעת 2 לצורך הסכם ההתקשרות משנת 2008 והתובעת לא נטלה חלק במשא ומתן זה. בחקירתו העיד מר שיבר שהפרמיה בתקופה הראשונה בהתאם להסכם משנת 2003 הייתה 82.5 ₪, זאת כיוון שהתובעת העניקה הנחה לנתבעות בעמלתה, כדי שהפרמיה שחברי העמותה שילמו תהיה נמוכה יותר. לטענתו, בנוסף לכך, התחייבה התובעת ליתן הנחה למבוטחים בשיעור 0.8% כיוון שחלק גדול מהעבודה בוצע על ידי העמותה, אשר נעשה בעלויות. לכן, לשיטתו, על התובעת להשיב לעמותה את המוסכם 0.8%. מר שיבר אישר, כי למרות שהתובעת לא שילמה את מה שהבטיחה, רק לאחר 5 שנים שלחה לו העמותה מכתב דרישה, מכתב, אשר נוסח על ידי שיבר ונחתם על ידי אלישע. לגרסת שיבר היו מעשים לא כשרים בין יו"ר העמותה לתובעת, מה שהתבטא מבחינתו, בתלונה שהגיש למשטרה בהקשר זה. הוא אישר בעדותו, כי אין החלטות כתובות של העמותה בעניין סילוק התובעת מהיותה סוכן הביטוח. ההחלטה התקבלה על ידי ועדה מצומצמת בהשתתפות יו"ר העמותה, הגזבר ומר שיבר. מר שיבר השיב בחקירתו כי נספח 7 לתצהירו, הוכן על ידו ומר אלישע כיו"ר העמותה חתם עליו. עוד לגרסתו, ברגע שאין סוכן ביטוח לעמותה, היא משלמת פרמיה נמוכה יותר. לגרסתו, כאשר העמותה ניהלה משא ומתן עם הנתבעות (באמצעות סילבנה וורד) היא קיבלה הנחה בשיעור 5% שהסתכמו בכ- 750,000 ₪. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפניי עולה, כי אין חולק על כך שהתובעת תיווכה בין העמותה לנתבעת וכתוצאה מעבודתה נחתם הסכם ההתקשרות משנת 2003. בין התובעת לנתבעת נכרתו 2 הסכמים: א. הסכם עבודה (ביטוח חיים) מיום 10.10.02 המהווה, בהתאם להואיל מספר 3, המשך להסכם מסגרת שכבר נחתם בין הצדדים. בהסכם זה הוסדרו עמלותיה השוטפות של התובעת כסוכן ביטוח. בין היתר, נקבע בסעיף 112 לאותו הסכם, כי "זכות הקניין על תיק הביטוח הינה מעל ומעבר לכל ספק של הסוכנות ורק של הסוכנות ו/או דב גולן...." ב. הסכם עמלות סוכן מתאריך 1.4.03 ובו התייחסות לעמלת התובעת לתקופת ההסכם המתחדשות לאחר שתי שנות הביטוח הראשונות. התובעת צירפה כנספח 2 לתצהירה, גם את טיוטת הסכם זה, שבה לא הייתה התייחסות לעמלתה בתקופות ההסכם המתחדשות ולטענת מנהל התובעת, אשר לא נסתרה, תוספת זו בהסכם העמלות שנחתם עמו, הינה על פי דרישתו. לשיטת התובעת, זכאותה לקבלת עמלותיה מושתתת על היותה היוזמת והמפגישה בין העמותה לנתבעת ומי שגרמה לכריתת ההסכם משנת 2003 בין העמותה לנתבעת, זכאותה לעמלה הינה כל עוד חברי העמותה אשר הצטרפו לביטוח הקולקטיבי בעת היותה סוכן הביטוח, ממשיכים להיות מבוטחים ומשלמים את הפרמיה. לשיטתה, אינה מחויבת לטפל במבוטחים כדי להיות זכאית לעמלתה. עוד לטענתה, הסכם ההתקשרות משנת 2008 אינו הסכם חדש אלא הסכם מתחדש. יתרה מכך טוענת התובעת, גם אילו זכאותה לעמלות הייתה מותנית בהיותה סוכן הביטוח של העמותה, מה שלטענתה אינו המצב בענייננו, הנתבעות, בחוסר תום לב, הן שגרמו לעמותה להפסיק את שירותי התובעת. לטענת התובעת, תפקידה הינו בפעולת המכירה, אותה ביצעה כראוי וגרמה להתקשרות בין העמותה לנתבעות והתמורה המשולמת לסוכן הביטוח הינה אחוז מתוך הפרמיה ולא בגין ביצוע פעולות במהלך תקופת הביטוח. הנתבעות טוענות מנגד, כי זכאות התובעת לקבלת עמלתה מותנית בכהונת התובעת בפועל כסוכנת ביטוח ובטיפולה במבוטחים. לטענתן, הסתיימה התקופה החוזית של ההסכם משנת 2003, במסגרתו כן טיפלה התובעת במבוטחים ועתה משנחתם הסכם חדש, ולא מתחדש, משחדלה התובעת מלשמש כסוכן הביטוח של העמותה ונוכח קיומו של סוכן ביטוח אחר תחתיה, הרי שהתובעת אינה מטפלת עוד במבוטחים, ומשכך, אינה זכאית עוד לעמלותיה. עוד טוענות הנתבעות, כי ככל שתתקבל התביעה דנן, יהיה עליהן לשלם במקביל, עמלות כפולות הן לסוכן הביטוח העכשווי של העמותה והן לתובעת אשר שימש ככזו בעבר. המחלוקת הרבה שנדונה בכתבי הטענות ובמהלך שמיעת הראיות, בין הצדדים בשאלה, מה היה הגורם להפסקת ההתקשרות בין העמותה לתובעת והאם הנתבעות היוו גורם להפסקת ההתקשרות, אינה מעניינה של תביעה זו, שכן יש להכריע מהי פרשנות ההסכם בשאלה עד מתי זכאי הסוכן לעמלות בגין פוליסות שהושגו "בתיווכו" ואין כל קשר לסיבה שגרמה להפסקת היותו סוכן הביטוח של העמותה. טוענות הנתבעות, כי מאחר שהשאלה העומדת לפתחו של בית המשפט הינה פרשנות ההסכם, תכליתו, התנהגות הצדדים והנוהג בתחום, אין לקבל את עדותו של מר גולן, שהינה עדות יחיד של התובעת לעניין אומד דעתם של הצדדים. אלא שהנתבעות לא מצאו לנכון להעיד, את מי שחתם מטעמם על ההסכם - ד"ר שי שולוביץ ואת מי שחתומה על חלק מהמסמכים - הגב' סילבנה בר זכאי. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. התביעה דנן עוסקת בהסכם עמלות בין סוכן ביטוח לבין חברת ביטוח, בגין פוליסות ביטוח חיים במסגרת קולקטיב, לכן, וככל שלשון ההסכם לא תהיה ברורה ומפורשת ויהיה צורך לבחון את אומד דעתם של הצדדים, הרי שיש לבחון גם את הנוהג בשוק הביטוח בעניין זה. לשון ההסכם הרישא להסכם קובעת כך: "בעל הפוליסה הודיע למבטח כי הוא ממנה את סוכנות קרדיו ביט סוכנות לביטוח 1988 בע"מ ו/או דב גולן כסוכן הבלעדי שילווה את ההסכם........הסוכן יקבל מאת המבטח בגין הטיפול בקולקטיב מהפרמיה שתגבה מהקולקטיב לתקופת ההסכם........בגין שנים שלוש,ארבע וחמש לתקופת ההסכם, וכן לתקופות ההסכם המתחדשות אם יהיו...". (ההדגשה במקור) דהיינו, ההסכם גם קבע כי התובעת זכאית לעמלתה גם בגין התקופות המתחדשות. הסכם חדש או הסכם מתחדש התובעת נסמכת בטענתה, כי אין המדובר בהסכם חדש אלא בהסכם מתחדש אשר גרם ל"רצף ביטוחי" של חברי העמותה, בכך שכל המבוטחים על פי הסכם ההתקשרות משנת 2003, המשיכו להיות מבוטחים גם על פי הסכם ההתקשרות משנת 2008. עוד לטענתה, היא נטלה חלק במשא ומתן עם תום תקופתו הראשונה של ההסכם משנת 2003, משא ומתן שלא צלח בתחילתו ולכן ניהלה משא ומתן עבור העמותה עם חברת הביטוח הראל, מה שהניב לבסוף, את הסכם ההתקרשות משנת 2008, שהינו לטענתה, הסכם מתחדש. לעניין זה העידו גב' ניר ומר ארליך, מטעם הנתבעות, כי ככל שהתובעת הייתה ממשיכה לשמש כסוכן הביטוח של העמותה הייתה זכאית לעמלותיה. על העובדה שמדובר בהסכם מתחדש ולא חדש, ניתן ללמוד, גם מעדותו של מר ארליך לפיה, מבוטחי ביטוח סעודי קולקטיבי, חשופים במהלך כל חיי ההסכם הקולקטיבי לעדכוני פרמיה והעלאת הפרמיה מביא לנשירת מבוטחים שאינם מסוגלים לעמוד בפרמיות החדשות שהתייקרו. לדבריו, דברים אלה נכונים גם לגבי העמותה, שהינה קולקטיב של גמלאים וצפוי שרבים מהם יממשו את התביעות לגמלת סיעוד מה שיגרום לבטח לייקר את הפרמיה לקולקטיב מספר פעמים במשך תקופת ההסכם. (סעיפים 18 - 21 לחוות דעתו של מר ארליך). דהיינו, גם אם התובעת הייתה נשארת כסוכן וגם אם טרם הגיעה תקופת ההסכם משנת 2003 לסיומה, הנתבעות היו רשאיות לדרוש, כפי שדרשה בעת ההסכם החדש, הגדלת הפרמיה. מכאן שעצם הגדלת הפרמיה אינה מהווה אינדיקציה שזהו הסכם חדש ולא מתחדש. גם העובדה שהעמותה והתובעת, ניהלו משא ומתן עם חברת הביטוח הראל, לצורך הטבת תנאי הביטוח של חברי העמותה, אינה משנה את העובדה שההסכם עם הנתבעות התחדש. יוצא אפוא, כי אין מנוס מהמסקנה שהמדובר בהסכם מתחדש ולא הסכם חדש תפקידי סוכן הביטוח ועמלתו הנתבעות טוענות, כאמור לעיל, כי כדי שהתובעת כסוכן ביטוח תהיה זכאית לעמלותיה, עליה לטפל בקולקטיב - העמותה מעבר להיותה "המתווך" בעסקה. הנתבעות נסמכות בטענתן זו על לשון ההסכם הקובעת כי בעת הפוליסה מינה את הסוכן כמי שילווה את ההסכם והסוכן זכאי לעמלותיו בגין הטיפול בעמותה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה מה משמעות המושג "טיפול בעמותה". לשיטת הנתבעות הטיפול כולל כהונה בפועל של התובעת כסוכנת ביטוח של העמותה ועצם הטיפול בקולקטיב, כנדרש במבוא להסכם. התובעת טוענת כי די בפעולת "התיווך" והיוזמה להבאת הצדדים להתקשרות בהסכם לביצוע ביטוח. לשיטת התובעת, העובדה שעשתה פעולות למען מבוטחי העמותה, אינה גורעת מזכותה זו. לעניין זה יש לבחון הן את אומד דעתם של הצדדים והן את הנוהג בשוק הביטוח. אומד דעתם של הצדדים התובעת טוענת כי כוונת הצדדים הייתה שהיא תפגיש בין העמותה לנתבעת, מה שיזכה אותה בעמלתה, ולשיטת הנתבעות מטופל בטיפול צמוד במבוטחים, כמפורט בטענותיה. המומחית מטעם התובעת העידה כי סוכן הביטוח אשר "הביא" את העסקה למבטח זכאי לעמלותיו כל זמן שהעסקה מתקיימת באותה חברת ביטוח. זכאות הסוכן לעמלתו אינה מותנית בהשתתפותו במשא ומתן לחידוש הפוליסה, והסוכן, כמי שהביא את העסקה לנתבעות, זכאי לעמלותיו. לשיטתה, כאשר העמותה הפסיקה את הקשר בינה לבין התובעת, התובעת זכאית לעמלותיה בגין הפרמיות המשולמות עבור ביטוחים שבוצעו בעת היותה סוכן הביטוח של העמותה, וסוכן הביטוח החדש זכאי לעמלות מהפרמיות המשולמות עבור ביטוחם חדשים. המומחה מטעם הנתבעות טען בחוות דעתו, כי זכות הסוכן לעמלותיו שלובה ומותנית בכהונתו כסוכן ובטיפול במבוטחיו ואינה קנויה במפגש בין הצדדים. לטענת הנתבעות התנאים המצטברים לתשלום עמלות הסוכן בהתאם להסכם הם: בעל הפוליסה הודיע למבטח שהוא ממנה את הסוכן, שהסוכן הינו סוכן בלעדי, שהסוכן ילווה את ההסכם ושהעמלות יינתנו בגין הטיפול במבוטח. טוענות הנתבעות, כי התובעת לא עמדה באף לא אחד מהתנאים הללו, מאחר שהנתבעת פיטרה את התובעת, ומשכך התובעת אינה עוד סוכן בלעדי של העמותה, מה עוד שמונה לעמותה סוכן חדש (מר ויקלמן) כסוכן בלעדי. התובעת לא ליוותה את העמותה בתקופת ההסכם משנת 2008 וממילא לא טיפלה בעמותה. הנתבעות נסמכות בטענתן זו אף על העובדה שעמלת הסוכן משתלמת מדי חודש, ולא שנתית, בכפוף לתשלום הפרמיה על ידי המבוטח. לעניין זה נחה דעתי מגרסת התביעה. צודקת התובעת בטענתה, כי עמלתה משולמת מהפרמיה שמשלם המבוטח ולא בגין ביצוע פעולות, שהרי גם במקרה בו למבוטח אין כל דרישה ו/או תביעה מהמבטח מקבל הסוכן את עמלתו. ההסכם קובע את עמלת התובעת בגין "התיווך" בין העמותה לנתבעת, עמלה שנגזרת מהפרמיה שמשולמת על ידי המבוטח, ללא כל קשר לשאלה, אם המבוטח יידרש בעתיד לתביעות מכל סוג שהוא מהמבטחת. הנתבעות אף לא התנו את קבלת העמלות בכל פעולה שהיא שעל התובעת לבצע. את המונח "טיפול בקולקטיב" כהגדרתו בהסכם יש לפרש כטיפול עבור הקולקטיב בהשגת הביטוח, ביצירת הקשר בין הקולקטיב למבטח ובהשגת והחתמת פוליסות ביטוח לחברי הקולקטיב. סוכן הביטוח זכאי לעמלתו כל עוד המבוטחים שהצטרפו לפוליסת ביטוח החיים באמצעותו ו/או בתיווכו, ממשיכים לשלם את הפרמיה עבור הפוליסה. מדובר במבוטחים עצמם ולא בעמותה כעמותה, ואכן, אין התובעת דורשת את עמלתה בגין ביטוחים של מבוטחים חדשים שהם חברי בעמותה, אשר הצטרפו לביטוח לאחר הפסקת עבודתו מול העמותה. משכך יש לקבל את התביעה. על הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת עמלותיה, בשיעור הקבוע בהסכם, מהפרמיה ששולמה להן על ידי מבוטחים - חברי העמותה, אשר הצטרפו לביטוח הקולקטיבי בעת כהונת התובעת כסוכנת ביטוח של העמותה. הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין, החל מהיום בו היה עליה לשלם סכומים אלה, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה כדין עד לתשלום בפועל. התובעת תגיש פסיקתא לחתימתי. שאלת ההוצאות תידון בעת חתימת הפסיקתא. ביטוח חייםעמלות סוכן ביטוחסוכן ביטוח