פיברומיאלגיה בצבא

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיברומיאלגיה בצבא: עניינו של תיק זה הוא ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 22.2.05 לפיה נדחתה תביעתו של המערער להכיר בקשר בין תסמונת התשישות הכרונית (להלן: "התסמונת" או "המחלה") ממנה הוא סובל לבין צלילות בקישון שצלל המערער במסגרת שרותו הצבאי. רקע אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער מתוקף תפקידו כלוחם בשייטת צלל מאות שעות בנמל חיפה ובנחל הקישון. המערער התגייס לצה"ל ביום 11.2.1990, שירת כלוחם בשייטת והשתחרר מן השרות ביום 30.3.1995. בעת שצלל במימי הקישון ונמל חיפה כבר ידוע היה לשלטונות הצבא במידה זו או אחרת כי המים מזוהמים. נזכיר כי טענות בדבר זיהום המים גרמו לשר להגנת הסביבה להקים עוד באוקטובר 1994 את רשות נחל קישון, מכוח צו רשויות נחלים ומעיינות, התשנ"ה-1994, שנכנס לתוקפו ב-13 באוקטובר 1994, והיא החלה לפעול בדצמבר 1994 (הרשות היא תאגיד סטטוטורי ללא כוונת רווח, והיא כפופה לשר להגנת הסביבה. באחריות רשות נחל קישון הפיקוח על 25 הקילומטרים התחתונים של הנחל, ובכלל זה שפך הנחל במפרץ חיפה). טענות בדבר נזקים בריאותיים שנגרמו מהחשיפה למי הקישון ולנמל חיפה לחיילי צה"ל שצללו בקישון במסגרת אימוניהם במהלך השנים הביאו בשנת 2000 למינוי ועדת חקירה שבדקה את ההשלכות הבריאותיות של החשיפה של החיילים (להלן: "ועדת שמגר"). לאחרונה דן בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בתיק שעניינו גידול מסוג נוירומה אקוסטית (גידול שאינו סרטני) והקשר שלו לצלילה בקישון (עו (מרכז) 21888-08-09, ע'צ' נגד קצין תגמולים, להלן: "תיק ע'צ'", לא פורסם, 2.5.10) וכך הוא קובע לעניין ועדת שמגר: "הוועדה (וועדת שמגר- הועדה) לא שללה מכל וכל אפשרות קיומו של קשר זה. יו"ר הוועדה, הנשיא (בדימוס) שמגר, סבר כי: "יש קשר סיבתי משפטי והגיוני בין מצב הקישון בתקופה הרלבנטית לבין מחלת הסרטן שפגעה בחיילים שעניינם נבדק על ידי הוועדה שצללו בקישון ונחשפו למימיו" (ראו עמ' 607 בדו"ח הוועדה מיום 30.3.2003 - מע/6). המומחים הרפואיים בוועדת שמגר, פרופ' מאיר וילצ'יק וד"ר גדי רנרט, אף שסברו כי מבחינה מדעית לא הוכח קשר סיבתי בין החשיפה לקישון לתחלואה, הצטרפו להמלצה "להכיר בחיילים שנחשפו במשך כל שנות הפעילות, ברמה נמוכה יותר, לפנים משורת הדין משום שלא ניתן לשלול בהסתברות נמוכה קשר בין חשיפתם ומחלתם" (עמ' 608 בדו"ח). במסגרת ישיבת הממשלה ביום 27.4.2003 (מע/7) הודיע שר הביטחון, מר שאול מופז, כי הוא מאמץ את מסקנות ועדת שמגר שיש להכיר בכל החיילים שנחשפו למימי הקישון וחלו. השר הדגיש כי החלטה זו מתחייבת מהעקרון הערכי שצה"ל אחראי לבריאותם ולגורלם של חייליו שניזוקו עקב פעולות אימונים שמערכת הביטחון החליטה עליהן. לנוכח זאת, הוחלט כי חיילים שנחשפו למימי הקישון וחלו בסרטן, יהיו זכאים לזכויות לפי חוק הנכים. " (סעיפים 1-3 לפסק הדין). הליכים בתיק בתחילת ההליכים בתיק זה טען ב"כ המשיב להתיישנות בתיק וזאת משום שהמערער הגיש את תביעתו בשנת 2003 כשמונה שנים לאחר שחרורו מן הצבא. הועדה בהחלטת ביניים מפורטת מיום 10.4.06 קבעה כי אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות בנסיבות אלה וההליכים בתיק נמשכו לגופם. המערער הגיש תצהיר ובו פירט את שרותו הצבאי וכן הגיש חוות דעת של ד"ר גליה רהב, מומחית למחלות זיהומיות ומחלות פנימיות, מיום 28.1.08. המשיב הגיש חוות דעת של ד"ר אורני וסרלאוף רות, מומחית לרפואה פנימית, מיקרוביולוגית כימית ומחלות זיהומיות, מיום 11.6.08 וכן חוות דעת של ד"ר גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה, מיום 14.2.05. כאמור אין מחלוקת שבתקופת שרותו הצבאי צלל המערער מאות שעות בקישון ואין מחלוקת כי המחלה אובחנה לראשונה אצל המערער רק בשנת 1999, 4 שנים לאחר שחרורו מן השרות. אין גם מחלוקת כי המערער החל לומד ארכיטקטורה בבצלאל בתקופה שבה אובחנה אצלו המחלה וכן אין מחלוקת כי המערער סבל ממחלה ויראלית שנמשכה כשבוע ימים ביולי 1999 וכי הוא נשאר תשוש ולא הצליח לחזור לכוחותיו לאחר מחלה זו. חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר רהב מציינת בחוות דעתה כי אין לה ספק שהמערער אינו סובל מכל בעיה נפשית וכי מטרתו הייתה במשך כל השנים אחת, והיא להתרפא. אולם המחלה גברה עליו והוא לא הצליח לתפקד במלוא יכולתו. עוד היא כותבת בחוות הדעת בעניין הקשר הסיבתי שבין התסמונת לבין הצלילות בקישון כך: "במרפאתי ביקרו עד כה מספר חולים נוסף עם תסמונת התשישות הכרונית. אף הם שירתו בשייטת וצללו בקישון. בבדיקה בקופת חולים בודדת במדינה שבדקה 1,386 לוחמים שצללו בקישון, מתברר כי אבחנה של תסמונת התשישות הכרונית ו/או פיברומיאלגיה נמצאה ב-18 לוחמים (1.3%). ניתן להניח שמספר זה היא הערכה נמוכה ביותר כי רופאים רבים אינם יודעים לעשות אבחנה זו, ולוחמים פייטרים מתביישים להתלונן על תלונות אלו. שיעור זה הוא גבוה משמעותית מהמתואר בספרות 0.1%. די בנתונים אלו שהתקבלו לעיוני על מנת להוכיח כי קיים קשר בין תסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה לבין הצלילה בקישון ואולם בכדי לגבש חוות דעת אפידמיולוגית נדרשים: 1. התיקים הרפואיים של כל 1,386 הנבדקים שצללו בקישון. 2. בדיקה פרטנית של כל אחד מהקבוצה הנ"ל. 3. ניתוח התוצאות וגיבוש חוות דעת אפימידיולוגית." חוות דעת מומחי המשיב ד"ר אורני וסרלאוף בחוות דעתה מציינת כי הגורם לתסמונת אינו ידוע עד היום וכי "המחוללים החשודים בגרימת המחלה הם: זיהומיים, אימונולוגיים, פסיכיאטריים ומצבי לחץ." עוד היא מציינת כי למרות חיפוש נרחב לגורם זיהומי, כולל בדיקות ספציפיות לחיפוש נגיפים, חיידקים או טפילים לא נמצא עד היום גורם למחלה. EBV הוא בין הוירוסים היותר נחשדים כגורם למחלה זו בגלל שכיחות גבוהה יחסית של שינויים בבדיקות סרולוגיות של וירוס זה בזמן המחלה. המומחית מציינת כי למערער הייתה כנראה מחלה ויראלית בשנת 1999 ויתכן מ EBV. עוד היא מציינת כי חלק מהחולים בתסמונת מצביעים על המחלה הויראלית כמועד תחילת התסמונת אך עד היום לא ברור מה הקשר. אשר לקשר בין התסמונת למתכות רעילות כתבה המומחית כי: "אין בכלל התייחסות להרעלה ע"י מתכות או אלרגניים והמשמעות של התופעה כלל איננה ברורה. יש ניסיונות רבים לקשור CFS לפגיעה במערכת החיסון, בינתיים ללא ממצא ספציפי. לאחרונה יש יותר מאמרים המייחסים פרדיספוזיציה גנטית להיווצרות תשישות כרונית לאחר טריגר זיהומי או אחר." המומחית מציינת כי לא מצאה התייחסות להתפתחות התסמונת כחמש שנים לאחר חשיפה לרעלים ופרט לעובדה הסטטיסטית שמתייחסת לעליה בשכיחות התסמונת בין צוללי הקישון, כפי שנבדקה בקופת חולים, אין התייחסות לזמן שזה מופיע לאחר הפסקת החשיפה. עוד היא מציינת שבמחקר פרוספקטיבי שעקב אחר כ 5,000 בני שנתון אחד במשך 53 שנים לשכיחות של התסמונת בלונדון נמצאה שכיחות של 1.2% ולא כפי שמופיע בהריסון. המומחית מסכמת את חוות דעתה בכך שלא הוכח קשר בין התסמונת לבין השרות הצבאי משום שגורם המחלה עדיין לא ידוע והאפשרות למחולל זיהומי, אימונולוגי, אינדוקריני, רעלים שונים או מצבי לחץ נבדקה ביסודיות אך עד כה לא נמצאה הוכחה לגורם זה או אחר. ד"ר גילון בחוות דעתו מציין כי בחודש אוקטובר 1996 יצאה לאור חוברת המסכמת עבודה של 3 קבוצות שבדקו את נושא התסמונת. מדובר בדין וחשבון של הקולג' המלכותי הבריטי לרפואה, דין וחשבון של הקולג' המלכותי הבריטי לפסיכיאטריה ודין וחשבון של הקולג' המלכותי הבריטי לרפואה כללית. המסקנות הן שלמעשה לא קיים רקע אורגני לתסמונת ואין כל עדות רצינית שהתסמונת היא תוצאה של זיהומים. ד"ר גילון מציין שגורמים נפשיים ורקע של הפרעות אישיות שקדמו לזיהום הנגיפי נראים חשובים יותר מהזיהום הבנאלי ומחצית החולים הראו הפרעות אפקטיביות וברבע נוסף נמצאו מחלות פסיכיאטריות, בעיקר חרדה והפרעות סומטיזציה. לכן לדעתו אין כל קשר בין התסמונת לבין החשיפה למי הקישון וממילא אין יסוד להניח שהמערער נדבק במחלה זיהומית בעת שירותו הצבאי או כתוצאה ממנה ולכן אין קשר בין התסמונת לבין החשיפה למי הקישון. דיון והכרעה רקע נורמטיבי ההלכה הפסוקה קבעה כי על התובע תגמולים על פי חוק הנכים מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בחזקת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט פ"ד מד (3) 646, 654). חייל הלוקה בנכות זכאי לגמול על פי חוק הנכים, רק אם מחלה שפקדה אותו אירעה בזמן שירותו הצבאי ועקב שירות זה. לפיכך על הנכה התובע תגמולים להוכיח את קיומו של יסוד הקשר הסיבתי בין הנכות לבין השירות במידה של "מתקבל מאד על הדעת". הוכחת הקשר הסיבתי המשפטי מותנית תחילה בהוכחת קשר סיבתי עובדתי בין תנאי השירות לפרוץ המחלה (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 747). קשר סיבתי עובדתי זה מחייב הוכחה כי קיימת אסכולה רפואית התומכת בקשר בין תנאי השירות למחלה. ברע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529, הסביר בית המשפט מהי אסכולה רפואית: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת, כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים" בית המשפט הוסיף כי "על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת. שנית, נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות ('מתקבל מאד על הדעת'), בין הנסיבות המסוימות אליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי 'מתקבל מאוד על הדעת' שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה" (רע"א 8373/96; ורע"א 2985/97, מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, 934). קשר סיבתי עובדתי אפשר להוכיח באמצעות אסכולה רפואית המכירה בקשר של גרימה בין תנאי השירות לבין התפרצות המחלה. אולם גם אם הוכח לבית המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי בין תנאי השירות למחלה, או כי האסכולה המקובלת גורסת שקיים קשר סיבתי בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגת "מתקבל מאוד על הדעת", עדיין פתוחה בפני תובע הדרך להוכיח כי במקרה המיוחד שלו נגרמה או הוחמרה המחלה עקב תנאי השירות. קיומה של אסכולה התומכת בעמדתו של תובע מהווה אפוא נדבך הוכחתי בלבד שמחלתו נגרמה עקב השירות הצבאי. במצב שבו קיימת אסכולה רפואית עובר נטל הבאת הראיות לקצין התגמולים, ועליו להביא ראיות כי נכותו של התובע לא נגרמה ולא הוחמרה עקב תנאי השירות. כלומר, אין בהעדר הוכחת אסכולה רפואית מצד תובע כדי לסתום את הגולל על האפשרות להוכיח את תביעתו (רע"א 8373/96 רפאל מאיר נ' קצין התגמולים, פד"י נז(1) 931; ע"א צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פד"י נ (1) 529, 536). חוות הדעת הרפואיות כל המומחים מסכימים כי האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה וכי גורמים רבים חשודים כמחוללי המחלה, אך אין הוכחה אף לא לאחד מהם. ראו הריסון מהדורה 17 באינטרנט פרק 384. לפיכך, איננו קובעים כי קיימת אסכולה רפואית התומכת בגרסת המערער ולמעשה אין כיום הכרעה מוכחת בדבר הסיבות לפריצת המחלה. יחד עם זאת, אין להתעלם ויש מקום לציין במיוחד את הנתון הסטטיסטי הקונקרטי שהציג המערער באמצעות ד"ר להב ולפיו מנתונים שנאספו בקופת חולים "מכבי", שבדקה 1,386 לוחמים שצללו בקישון, מתברר כי אבחנה של התסמונת נמצאה ב-18 לוחמים (1.3%). זהו אחוז גבוה יחסית לסטטיסטיקה המופיעה בהריסון ולפיה 0.1% עד 0.3% מהאוכלוסייה חולה במחלה, כאשר מרביתן נשים, בעוד שבמקרה זה כל החולים הם גברים. ד"ר וסרלאוף בחוות דעתה התייחסה לנתון זה תוך שהיא מציינת כי על פי מחקר שהתפרסם בשנת 2008 באנגליה, אשר אינו מצוטט בהריסון (להלן: "המאמר"), נמצאה שכיחות של 1.2% ולא כפי שמצויין בהריסון (המחקר הואEtiology of Chronic Fatigue Syndrome: Testing Popular Hypotheses Using a National Cohort Study, Harvey SB et al, Psychosomatic Medicine, May 2008, 70(4), 488-495 ). באשר למאמר זה יש לציין, כי העובדה שלא נמצא לנכון לצטט אותו בהריסון מהדורה 17 האינטרנטית המתעדכנת מראה שעדיין לא נמצא ראוי לשנות את האחוז שנקבע בהריסון. יתר על כן, דווקא המשיב הוא שמקפיד בדרך כלל שלא להסתמך על מאמרים, שטרם נכנסו לטקסטבוק, ובודאי שלא על מאמר אחד בודד, אלא על הכתוב בספרי הלימוד כמחייב בוועדה ואין סיבה לסטות מכלל זה במקרה זה. יתר על כן, כאשר נשאלה פרופסור וסרלאוף על תוכן המאמר התברר כי 65% מהנבדקים אובחנו על ידי רופא כחולים בתסמונת ואילו 35% אובחנו על ידי עצמם כחולים בתסמונת (ראו עמוד 19 שורות 39 עד 41), דבר שלטעמנו מקטין מערך המחקר. נזכיר גם את טענת ד"ר וסרלאוף שהיות ומדובר בתסמונת שנסמכת על אנמנזה, הרי שאין היא רואה כל הבדל בין אבחון על ידי רופא לבין אבחון עצמי. טענה זו אינה מקובלת כלל משום שמשמעה שאיבחון של תסמונת נעשה באופן עצמוני דבר שאין ספק שהמשיב לו היה שומע טענה זו מפי תובע וכל רופא סביר לא היה מקבל זאת כאיבחון. לכך יש להוסיף, כי ממילא גם ד"ר וסרלאוף הסכימה שאם מתעלמים מהמאמר הבודד הרי שעל פי הריסון הנתון של קופת החולים הוא נתון חריג מבחינה סטטיסטית (עמוד 18 שורות 19 עד 21). לכן אנו קובעים כי אנו מעדיפים את חוות דעתה של ד"ר רהב על פני חוות דעתה של ד"ר וסרלאוף. אשר לחוות דעתו של ד"ר גילון הרי שהיא מסתמכת על מחקרים משנת 1996 שאינם מעודכנים והיא אינה מחדשת. יתר על כן, גם אם טענת המחקר הבריטי, שהביא ד"ר גילון היא שהרקע לתסמונת הוא נפשי ולא זיהום בנאלי, הרי שלא הוכח כי למערער רקע נפשי כלשהו כגון מחלה פסיכיאטרית או הפרעה אפקטיבית, כפי שנקבע במחקרים, ולהפך נראה כי אין מחלוקת כי הוא אינו חולה בכל מחלה נפשית ואף ניסה להמשיך ולתפקד למרות מחלתו תוך הפגנת חוזק נפשי רב. יתר על כן, במקרה הנדון לא מדובר בזיהום בנאלי אלא בחומרים מסוכנים ורעילים ביותר להם נחשף המערער במשך מאות שעות. תנאי השרות אין מחלוקת כי המערער היה לוחם באחת היחידות המובחרות ומילא תפקיד מאתגר וחשוב, המצריך אחריות רבה וכרוך היה בין היתר במאות שעות צלילה בנחל קישון ובנמל חיפה במשך חמש שנות שירותו במהלך שנות ה- 90, כאשר מדובר בצלילה באזור מזוהם ביותר וטרם שהחל תהליך שיקומו של הנחל והנמל. תנאי השרות הקונקרטיים של המערער שכרוכים מטיבם ומטבעם בלחץ נפשי ופיזי גדול וכן החשיפה של המערער למי הקישון המזוהמים תוך כדי שרותו במהלך מאות שעות די בהם כדי לשכנע את הועדה כי תנאי השרות הם הגורם למחלה ממנה הוא סובל. נציין כי העובדה שהמערער חלה ארבע שנים לאחר שחרורו ולא במהלך השרות עצמו אין בה כדי לשלול את הקשר הסיבתי במקרה זה שבו המערער היה חשוף לרעלים קשים ולתנאי שירות קשים, אשר השפעתם ארוכת הטווח הוכחה כיוצרת סיכון גבוה למחלות סרטן וניתן לקבוע כי קיימת הסתברות מספקת כדי לשכנע ברמה המשפטית כי יש קשר בין המחלה לבין תנאי השירות. לעניין זה נביא את פסק דינה של כבוד הנשיאה בייניש (כתוארה היום) : שאלת הקשר הסיבתי (המשפטי) בין מחלה כלשהי לבין השרות הצבאי היא שאלה שבמשפט, ועל כן מסורה היא להכרעתו הסופית של בית המשפט ולא של הרופא; ואולם, בית המשפט יפעיל שיקול דעתו בהתבסס על חוות דעת המומחים המונחות לפניו ... " (רע"א 1521/95 רונן שטיין נ' קצין התגמולים, דינים ועוד, מד 631) "...לא היו לפני הוועדה ראיות רפואיות מבוססות ומספיקות כדי לקבוע שקרינת הפלואורוסצנט היא שגרמה להתפרצות המחלה, אולם דין הוא שהוועדה מוסמכת לקבוע התקיימותו של קשר סיבתי עובדתי בין תנאי השירות לבין התפרצותה של מחלה גם בהעדר מחקר רפואי מדעי הקובע באופן חד משמעי התקיימותו של קשר סיבתי שכזה." סעיף 5.2 לפסק הדין בע"א (ת"א) 3176/03 משרד הבטחון ק- קצין התגמולים נגד ד"פ, לא פורסם, 31.8.05 (להלן: "תיק ד"פ"). פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתיק ד"פ מסתמך ומתייחס ארוכות לפסק הדין בעניין קרישוב ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב ומדינת ישראל פ"ד נח (5) 215 ו-דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' יצחק קרישוב וקיבוץ מעיין צבי, טרם פורסם, אשר גם הצדדים בענייננו הביאו כאסמכתא. פסק הדין בעניין קרישוב מחזק את העמדה כי הועדה יכולה להכיר בקשר סיבתי גם אם אין אסכולה רפואית מבוססת, וכך קובע פסק דין קרישוב: "המדינה הוסיפה וטענה כי דעת-הרוב בעניינו של קרישוב סותרת הלכות קודמות של בית-משפט זה - רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 וכן רע"א 8373/96, 2985/97 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931. טענה זו אין בידי לקבל. בפסקי-הדין האמורים נקבע, בין היתר, כי על התובע תגמולים לפי חוק להצביע על קיומה של "אסכולה רפואית מבוססת" על-מנת להוכיח קשר סיבתי עובדתי בין המוות או המחלה בה לקה לבין שירותו בצבא או במשטרה. בהפנותה אל פסקי-הדין האמורים, הניחה המדינה כי פסיקה זו - שעניינה הוכחת קשר סיבתי בתביעות לתגמולים על-פי חוק - חלה גם בנוגע להוכחת קשר סיבתי בתביעות נזיקיות בגין חומרים מסוכנים. שאלה זו לא נידונה בפסק הדין נשוא העתירה ובנסיבות אלה, אמנע אף אני מהכרעה בשאלת התחולה של הלכות שנקבעו לענין קצין התגמולים, על תביעות נזיקין בגין חשיפה לחומרים מסוכנים. עם זאת, אציין כי אף אם לצורך הדיון בלבד אניח את אשר הניחה המדינה בטיעוניה, הרי באותן הלכות אליהן הפנתה המדינה, הוסיף בית-המשפט ופסק כדלקמן:   'אם הוכח לבית-המשפט שאין אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי כזה, או כי האסכולה המקובלת אומרת שקיים קשר סיבתי כזה בדרגת הסתברות נמוכה, שאינה מגיעה לדרגה של מתקבל מאד על הדעת, עדיין פתוחה הדרך בפני התובע להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות. כך או כך, נטל ההוכחה שמחלת התובע נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השירות נשאר רובץ על התובע'.   הנה כי כן, ההכרעה הסופית בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי נתונה תמיד בידיו של בית-המשפט, אף שברור כי בית-המשפט יפעיל את שיקול-דעתו בהתחשב בחוות-דעתם של המומחים שהעידו בפניו (ראו: רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). בהתאם להלכה הפסוקה, אין בהעדרה של "אסכולה רפואית-מדעית מבוססת" כדי להכריע בהכרח את גורל התביעה, והתובע רשאי לנסות להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי אף בהעדרה של אסכולה כאמור; זאת, נוכח הפער הקיים בין רמת ההוכחה המדעית הנדרשת בעולם הרפואה והמדע לבין רמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי. בהתחשב בכך, אין לומר כי דעת-הרוב בעניינו של קרישוב עומדת בסתירה להלכות אליהן הפנתה המדינה, אם אמנם הלכות אלה חלות בהקשר הנדון."ב בפסק הדין שפורסם לאחרונה בתיק ע'צ' הביע ההרכב הנכבד את דעתו לעניין ההכרה בין הצלילות בקישון למחלה בה דובר באותו תיק (נוירומה אקוסטית-גידול לא סרטני) כך: "נעיר עם זאת, כפי שציינו, כי ההכרה בזכויותיהם של חיילי צה"ל שצללו בקישון נעשתה מכוח החלטה מינהלית של שר הבטחון, שהתקבלה משיקולים ערכיים, ולא על בסיס חוות דעת רפואיות. לפיכך, אין רבותא שמרגע שקבע המשיב שהמערער אינו זכאי להכרה לפי כללי ועדת שמגר, לא נמצא קשר סיבתי, על פי חוות דעת רפואיות, בין מחלתו לבין השירות הצבאי." מכל האמור לעיל ומהפסיקה עולה כי מקרהו של המערער הוא המקרה המתאים של לוחם שנשלח לצלול שעות רבות במים מזוהמים ויש סבירות גבוהה שתנאי שירותו הם שגרמו לפרוץ מחלתו ממנה הוא סובל עד היום. יתר על כן, מדובר במקרה חריג של חשיפה למזהמים שונים שאין מחקרים רבים לגביהם באשר לא רבים המקרים של חשיפות בתנאים שכאלה. לכן זהו המקרה הנכון להפעלת החריג של הכרה גם כאשר אין בהכרח אסכולה רפואית התומכת בקשר הסיבתי ודי בתנאי השירות הספציפיים עליהם אין מחלוקת כדי לקבוע אפשרות קיומו של קשר סיבתי ברמה של מתקבל מאד על הדעת. המשיב טוען כי המערער היה בלחץ בשל לימודי האדריכלות בבצלאל אשר הם הגורם הקרוב והמיידי למחלתו. אנו דוחים טענה זו. אי אפשר להשוות לימודים של סטודנט בבצלאל לפעילות אינטנסיבית ולחוצה של לוחם שייטת במשך חמש שנים תוך חשיפה לחומרים מסוכנים ומזוהמים הקיימים במקומות הצלילה. גם מחלתו הויראלית של המערער בשנת 1999 אינה מסייעת למשיב, כאשר המשיב עצמו טען הן בתיק זה והן בתיקים אחרים כי המחלה הויראלית אינה גורמת לתסמונת. סוף דבר הערעור מתקבל והוועדה מכירה בקשר בין התסמונת ממנה סובל המערער לבין השירות. המשיב ישלם למערער הוצאות חוות דעת רפואית עד לסך של 3,000 ₪ כנגד המצאת קבלה, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. התיק הרפואי יוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. צבאפיברומיאלגיהשירות צבאי