פיצוי בגין מאסר שווא

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי בגין מאסר שווא: זוהי תובענה לפיצוי נזקים בגין ריצוי מאסר שווא. אקדמות מילין 1. התובע הובא לדין בבית משפט זה , בגין עבירות שונות ובכללן אלימות בתוככי המשפחה, בשני תיקים נפרדים: ת.פ. - 3333/03 ות.פ. - 1724/04. (להלן: "כתבי-האישום"). 2. התובע הורשע כדין, בעבירות שיוחסו לו בכתבי-האישום, וזאת במסגרת הסדר טיעון. 3. ביום 9.8.04, גזר בית-המשפט (כב' השופטת כרמלה רוטפלד-האפט) על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, כאשר מניין המאסר יהא מיום המעצר - 25.4.04, מאסר על תנאי והפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים, אשר הוטל על הנאשם, במסגרת ת.פ. 672/01 של בית-משפט השלום בקצרין, כאשר מאסר זה ירוצה באופן חופף, כך שתקופת המאסר הכוללת שירצה הנאשם תהיה של 10 חודשים, החל מיום המעצר - 25.2.04. (להלן: "גזר-הדין"). 4. המדינה/המאשימה ערערה על גזר-הדין לבית-המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1397/04). הערעור התקבל. בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים כהן, אברהם ולוי) קבע בפסק-דינו, מיום 19.10.04, כי המאסר על-תנאי שהופעל ירוצה באופן מצטבר, למאסר שנגזר עליו על-ידי הערכאה הדיונית, כך שתקופת המאסר הכוללת שירצה התובע תהיה של 16 חודשים ,ומנינה יהא מיום המעצר -25.2.04 ( בפסק הדין נרשם בטעות "מיום מאסרו" -ש.ס). יוצא, כי תאריך השחרור מהכלא, בתום תקופת המאסר המלאה, הוא ה- 24.6.05. הוא ריצה את מאסרו בבית הסוהר כרמל. 5. בקשתו של התובע לשחרור על-תנאי, נידונה (בימים 18.11.04 ו- 28.7.05) על-ידי שתי ועדות שחרורים, והכל על-פי הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א - 2001. (להלן: "הבקשה"). ועדת השחרורים (כב' השופט עמירם רנד - יו"ר והחברים ה"ה ארז זיו ומיכל שחטר) דחתה (ביום 28.7.05) את הבקשה, וזאת ובין השאר, בשל הסיכון הצפוי משחרורו של התובע,האסיר דאז ,לשלום הציבור, במיוחד לבני משפחתו, ובשים לב לחוות-דעתה השלילית של הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה, והמתנגדת לשחרור התובע,האסיר דאז, על-תנאי. יצויין, כי במהלך הדיון בפני הוועדה האמורה, הצהיר התובע, כי "אין לי מה לומר. גם באם אחזור בתשובה ואהיה רב אני אשאר מסוכן..." (פרוטוקול הוועדה, מיום 28.7.05, ש' 13). 6. לית מאן דיפליג, כי התובע לא שוחרר בתום תקופת מאסרו המלאה. הוא שוחרר רק ביום 26.1.06 ,וכי בתקופה החל מתום המאסר החוקי ועד ליום שחרורו בפועל, הוא ריצה, למעשה מאסר שווא. 7. אין חולק, כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית כלשהי בגין המאסר השווא. (פרוטוקול, מיום 23.9.09, ש' 11-10). טענות הצדדים 8. התובע טוען, כי מניין תקופת מאסר השווא שהוא ריצה הוא 276 ימים. בגין מאסר השווא, נגרמו נזקים. 9. התובע טוען לפיצויים, בפרטי נזק כדלקמן: נזק מיוחד א. הפסד השתכרות - 36,000 ₪; ב. נזק לא ממוני (כך!!) - 1,968,000 ₪. נזק כללי ג. הפסד/אבדן כושר השתכרות. ד. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות. ה. הוצאות שיקום. ו. נזק לא ממוני. ז. פיצויים עונשיים - 500,000 ₪. טענות הנתבעת 10. הנתבעת אינה חולקת, למעשה, על אחריותה לפיצוי התובע על מלוא הנזקים אשר נגרמו לו בגין מאסר השווא. המחלוקת היא רק בעניין גובה הנזק ושיעור הפיצויים. אליבא דנתבעת, התובע היה במאסר שווא, למשך שמונה חודשים פחות יומיים. הוא לא זכאי לשחרור מינהלי. התובע נושא באשם תורם. לבסוף, אין כל מקום להטיל עליה פיצויים עונשיים. היא לא פעלה בזדון. המאסר נגרם בגין טעות אנוש ברישום מועד השחרור המלא. התובע סירב להצעת הפשרה של בית-המשפט ואשר היתה מקובלת עליה. וכן, ננקטו הליכים משמעתיים נגד המעורבים בטעות, שגרמה למאסר השווא. הפלוגתא 11. כמבואר, הפלוגתא היחידה שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים, להם זכאי התובע בגין מאסר השווא. ההסכמה הדיונית 12. בישיבת הדיון מיום 30.12.09, הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לפיה לא ישמעו ראיות ,הם יסכמו את טענותיהם בכתב ובית-המשפט יתן את פסק-הדין על-יסוד כתבי-הסיכומים, וכך היה. דיון תקופת מאסר השווא 13. כמבואר, בקשתו של התובע לשחרור על-תנאי נידונה (בימים 18.11.04 ו- 28.7.05) על-ידי שתי ועדות שחרורים, והיא נדחתה. וכן, התובע לא הוכיח, כדבעי, כי הוא היה זכאי לשחרור מינהלי, לפני תום תקופת מאסרו המלאה, וטענותיו, בעניין זה ועם כל הכבוד, בעלמא וכלליות הן. בפניי, לא הוכחו מלוא התנאים הסטטוטוריים, כאמור בסעיף 68ג' לפקודת בתי-הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971, בדבר שחרורו המינהלי של התובע, כביכול. 14. ויודגש: ועדת השחרורים דחתה, למעשה, את הבקשה לא רק מהטעם, כי התובע עבר, במהלך חודש מאי 2005, עבירת משמעת, כטענת התובע. ועדת השחרורים סברה ובצדק, כי התובע אינו ראוי לשחרור על-תנאי, היות ובין השאר, שחרורו אכן מסכן את שלום הציבור, במיוחד בני משפחתו; כי התנהגותו בכלא היתה שלילית; וכי הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה אף מתנגדת לשחרורו על תנאי. בנסיבות אלה, אין ספק, כי נציב שירות בתי-הסוהר, לא ישתמש בסמכותו - סמכות שהיא בשיקול דעת- ויורה על שחרור התובע,האסיר דאז ,על תנאי, היות והוא כלול בקבוצת האסירים הנושאים מאסר בשל עבירות אלימות בתוך המשפחה ולגביהם הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה אינה ממליצה על שחרורם על-תנאי, בשל מסוכנותם לפרט ולכלל. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי תקופת מאסר השווא היא החל מיום 25.6.05 וכלה ביום 26.1.06, קרי - 216 יום. אשם תורם 15. כאמור, התובע ריצה מאסר שווא לתקופה ארוכה מאוד. הוא היה מיוצג על-ידי עורכת-דין מאירה אזרד (להלן: "הסנגורית") הן בדיונים במסגרת כתבי-האישום בבית-המשפט והן בערעור בפני בית-המשפט המחוזי בנצרת. פסק-הדין בערעור, ניתן במעמד ב"כ הנתבעת ,המערערת דאז, התובע (המשיב) והסנגורית. התובע ידע היטב, כי ערכאת הערעור גזרה עליו, בין השאר, מאסר בפועל לתקופה כוללת של 16 חודשים, ומניינו יהיה מיום מעצרו - 25.2.04 . הימים והחודשים חלפו להם, ותמה תקופת המאסר במלואה. מהמסמכים שבפניי, עולה, כי מאסר השווא דנן, הורתו ולידתו בטעות אנוש, שהחלה ברישום מוטעה בפקודת המאסר ונמשכה בהקלדה שגויה של תאריך תחילת המאסר ותאריך השחרור המלא ,וסופה באי-בדיקה ראויה של רישומי שירות בתי-הסוהר על-ידי בעלי תפקידים שונים בבית-סוהר כרמל. בסופו של יום, הטעות נתגלתה על-ידי רשם בית-הסוהר כרמל, והתובע שוחרר לאלתר. 16. בדיקת המקרה הפרטני שלפנינו על כל נסיבותיו, הן לפי מבחן "האדם הסביר" והן לפי מבחן "מידת האשמה", מראה בעליל, כי אכן יש מקום לייחס לתובע אשם תורם למאסר השווא. אדם סביר היה נזהר יותר מהתובע. אסיר רגיל וסביר, בנסיבות העניין, היה מבחין, בקלות, בטעות שברישומים של שירות בתי-הסוהר, באשר למועד תום תקופת המאסר במלואה ושחרורו מבית-הסוהר, ומיד מתריע בפני הממונים עליו בשירות בתי הסוהר ובפני סניגורו על הטעות ,דבר שלא נעשה כלל על-ידי התובע. לדידי ובענייננו, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 10%. שיעור הנזק נזק לא ממוני 17. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה אורך תקופת מאסר השווא וטיבו, העדר נכות רפואית כלשהי, נסיבותיו האישיות של התובע וכיוצא באלה, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי, בפרט נזק זה, סך של 400,000 ₪, נכון להיום. הפסד השתכרות בעבר 18. התובע, יליד 1979, עיוור בעין ימין מגיל ילדות, בגין פגיעה קשה. הוא בן בכור, למשפחה מרובת ילדים (7 ילדים), ומתגורר עם אמו במגדל העמק. לא סיים לימודי בית-ספר תיכון. שירת שירות סדיר בצ.ה.ל רק למשך 11 חודשים. אין לו הכשרה מקצועית.ברקע, התמכרות לאלכוהול ולסמים. עובר למאסרו, הוא עבד, בעבודות מזדמנות. בפניי, לא הוצגו תלושי שכר מסודרים ועוקבים ולא הוכח שכרו המדויק עובר לתאונה. וכן, התובע מוכר כנכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי , והוא זכאי לקצבת נכות כללית מלאה מתאריך 15.6.2008. בכלא, התנהגותו היתה שלילית ביותר ,והוא סירב להשתתף בהליך שיקומי.לאחר מאסר השווא,הוא שב וריצה מאסר נוסף, בגין עבירות שונות. בענייננו, אין אפשרות לערוך חשבון אקטוארי-אריתמטי בפרט נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע, במדויק, את שיעור ההפסד בהשתכרותו של התובע. על-כן, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בפרט נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדנא, סך של 28,000 ₪, נכון להיום. שאר פרטי הנזק 19. התובע לא הוכיח, בראיה טובה, את שאר פרטי הנזק הנתבעים. על-כן, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו בפרטי נזק אלה. וכן, בנידון דידן לא מצאתי, כי קיימת הצדקה לפיצויים עונשיים. המקרה דנן, אכן חמור ומביש הוא. ברם, הוא לא נמנה בין המקרים החריגים, המקוממים ומסלידים במיוחד. אכן, מאסר השווא נגרם בגין רשלנותה של המדינה. המדובר ברשלנות שבמחדל, ומקורה, למעשה, בטעות אנוש ברישומי שירות בתי-הסוהר. לא שוכנעתי, כי היא נגרמה בזדון חלילה ומתוך כוונה רעה. מה עוד, שהעוולה הופסקה לאלתר, מיד עם גילוי ההתרשלות. נעשתה חקירה והמעוולים הובאו לדין משמעתי. ויודגש: טענותיו של ב"כ התובע, עו"ד אסף זגורי המלומד, בכתב הסיכומים, לפיהן המדובר "ברשלנות פושעת" (סעיף 64 לסיכומים), וכי: "שלטונות מתקן הכליאה מתעללים בו [ בתובע -ש.ס] במכוון על רקע מוצאו, עדתו, נכותו ואף בשל צבע עורו" (סעיף 72 לכתב הסיכומים. ההדגשה במקור - ש.ס.), עם כל הכבוד, הינן עורבא פרח, וטוב להן אילו לא נטענו כלל. סכום הפיצויים הכולל 20. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע, נכון להיום, הם כל אלה: א. נזק לא ממוני - 400,000 ₪. ב. הפסד השתכרות בעבר - 28,000 ₪. סה"כ - 428,000 ₪. בניכוי אשם תורם - 10% 42,800 ₪. יתרה לתשלום - 385,200 ₪. התוצאה 21. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 385,200 ₪; ב. וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כחוק, מהסכום הפסוק כמפורט בס"ק א' דלעיל; ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן, ישא הסכום הפסוק בס"ק א' דלעיל הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל, והתובע יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק-הדין, והכל בכפוף להוראת כל דין שלעניין. פיצוייםמאסר