פיצוי על אי קבלת כרטיסים למשחק כדורגל בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על אי קבלת כרטיסים למשחק כדורגל בחו''ל: א. עובדות 1. התובע עו"ד לפי עיסוקו בקש להעניק לבנו שהוא כיום בן 12 מתנה מיוחדת וחריגה, השתתפות פיזית במשחק כדורגל בו שחקה ליברפול נגד מילאן במסגרת ליגת האלופות של אירופה. 2. המדובר היה במשחק הגמר שהתקיים ביום 23.5.07 באצטדיון האולימפי באתונה (להלן: "המשחק"). 3. התובע מצא אתר באינטרנט הקרוי טיקט שופ (להלן: "טיקט שופ"), אתר זה מתמחה במכירת כרטיסים לארועי ספורט דוגמת המשחק. התובע יצר קשר באמצעות מספר הטלפון שהופיע באתר האינטרנט ובצע בו הזמנה של שני כרטיסים בתמורה לתשלום של 1,119 יורו לכל כרטיס. 4. התובע ובנו נסעו ליוון ומשלא מצאו מלון באתונה השתכנו בקרבת מקום. 5. עפ"י נספח 13 ב' לתצהיר התובע (להלן: "ההזמנה") הכרטיסים למשחק היו אמורים להמסר לו במלון אך שמו של זה נותר ריק. 6. עפ"י האמור בסעיף 6 להזמנה, הלקוח (במקרה דנן התובע ובנו) מאשר ומסכים כי מחיר הכרטיס יהא המחיר שנגבה ממנו ולא המחיר הרשמי, והוא פוטר את טיקט שופ מכל טענה ותביעה. כן הוכפפה רכישת הכרטיסים לתקנון המפורסם באתר האינטרנט. 7. התובע ובנו נסעו ליוון יומיים לפני המשחק. משהגיעו ליוון נסו ליצור קשר עם הנתבע שהיה זה שמולו ניהל התובע את כל המגעים ע"מ לקבל פיזית את כרטיסי הכניסה למגרש. 8. אין חולק כי הנתבע הורה לתובע, ביום המשחק עצמו, להגיע עם שובר ההזמנה (המהווה אמצעי זיהוי) לאולם הקבלה של המלון קנינגהוף הממוקם ברח' בשם זהה. 9. התובע שאל אנשים במלון האם מאן דהוא קשור לטיקט שופ אך התשובה היתה שלילית. כיון שכך נסעו התובע ובנו לאיצטדיון ע"מ לחוש לפחות באוירת המשחק. 10. בכתב התביעה שלפני עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו 86,224 ₪, עפ"י הפירוט הבא: 3,840 ₪ בגין זוג כרטיסי טיסה, 500 ₪ בגין שיחות טלפון, הוצאות שהיה בחו"ל 2,500 ₪ (6 ימים כפול 417 ₪ ליום, הפסד 6 ימי עבודה 4,154 ₪ ועוגמת נפש (על דרך ההמעטה כלשונו של התובע). 11. התובע נסה לאתר כתובתה של טיקט שופ בספרד. משחזרה ההזמנה יחד עם כתבי דין בציון לא ידוע בקש התובע למחוק את טיקט שופ מההליך ומבוקשו זה ניתן לו ע"י כב' השופט אמיר בהחלטה מיום 10.5.09. ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. הנתבע היה הגורם היחידי שעמו שוחח והוא זה שפעל מולו כל התקופה. היום מתברר לו, ככל הנראה, כי אין אישיות משפטית בת-תביעה בשם טיקט שופ. ב. הנתבע גבה ממנו מחיר מופקע (כמעט פי 7) ממחיר הכרטיס הרשמי, הניח לו לנסוע ליוון, להוציא את כל ההוצאות הנילוות בידיעה מראש שלא יספק לו את הכרטיסים שהזמין. ג. הנתבע הוא הגורם הנכון אותו יש לתבוע וממנו יש להפרע בגין מעשיו ו/או מחדליו ו/או שניהם. לכן בסופו של יום נותרו הוא ובנו מחוץ לכתלי האיצטדיון וחזו במשחק באמצעות מסך ענק שהוצב מחוץ למגרש. ד. הנתבע אחראי לנזק ומכאן שעליו לשלם לו את סכום התביעה. על ביהמ"ש לשלוח מסר תקיף, חד וברור לנתבע ולדומיו כי לא תתאפשר התנהגות דומה לזו של הנתבע. 2. הנתבע טוען כי: א. הוא עבד כשכיר אצל טיקט שופ. האחרונה בבעלותו של ישראלי יורד בשם איל בן נעים. ב. הוא שלח למלון קנינגהוף עובד יווני מקומי בשם מאוריציוס עם שני הכרטיסים אך התובע לא בא לקחתם. ג. התובע מטעה את ביהמ"ש שעה שטוען כי לא נכנס לאיצטדיון. הוא רכש זוג כרטיסים אחר ונכנס פנימה. ד. לתובע לא ארע כל נזק. התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כתובע ע"מ להוכיח את נזקיו. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 31.12.09 ובה העידו התובע, רעייתו והנתבע. כעולה מדפי הפרוטוקול ישיבה זו היתה סוערת ונאלצתי להפסיקה יותר מפעם אחת ע"מ להרגיע את הרוחות. התובע וב"כ הנתבע התנצחו ביניהם לא אחת כשהטונים עולים והמלים חריפות מעבר לכל המקובל וחבל. 4. כפי שהגדיר זאת ב"כ הנתבע בסיכומיו יש לבור את המסגרת הנורמטיבית ע"מ שזו תתן לנו את הכלים הנאותים בהם נכריע תחלה את שאלת החבות ולאחריה את שאלת גובה הנזק. ברי שאם אין אחריות לנתבע מה לי גובה הנזק (אף שזה מוכחש נמרצות ע"י הנתבע). 5. מחומר הראיות עולה כי ההזמנה בוצעה באמצעות אתר אינטרנט שעפ"י כתובת הדומיין שלו מיוחס לטיקט שופ כחברה המצויה בישראל. הנתבע עפ"י הודאתו בחקירתו בביהמ"ש, במענה לשאלתי בעמ' 24 לפרוטוקול, הסביר כי המשרד (שכתובתו לא פורטה באתר האינטרנט) מצוי בברצלונה ספרד וכי זהו המשרד היחידי. אני מתעלם בשלב זה ממעמדה המשפטי של טיקט שופ שכן המסגרת הנורמטיבית החלה לטעמי בנושא המחלוקת הוא חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ובעיקר הוראות סעיף 14 ג' לו. 6. (א) עפ"י הוראת סעיף 14 ג (ו') לחוק לצרכי סעיף זה מוגדרת "עסקת מכר מרחוק" - כהתקשרות בעסקה... כאשר ההתקשרות נעשית בעקבות שיווק מרחוק, ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה. עוד קודם שנגיע להגדרה מהו שיווק מרחוק אין חולק, ועפ"י הודאתו של הנתבע, האחרון ישב בברצלונה בעוד התובע יושב בישראל כך שלא היה מפגש משותף של הצדדים לעסקה ביום עריכתה. (ב) אם נפנה להגדרת שיווק מרחוק שבסעיף 14 ג (ו') לחוק, זו מוגדרת כפניה של עוסק לצרכן באמצעות תקשורת אלקטרונית מכל סוג שהוא במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים. 7. מעיון בדף הבית של טיקט שופ, כפי שזה צורף לתצהיר התובע, האחרונה פרסמה מודעה בשפה העברית כאשר מצוין מס' טלפון קווי של בזק (קידומת - 03). בחקירתו הנגדית של הנתבע הוא הודה כי כל המתקשר למספר טלפון זה מועבר באמצעות תהליך של "עקוב אחרי" לטלפון המצוי בברצלונה אך לפי ידיעתו של הנתבע אין חיוב מעבר לשיחת בזק רגילה בישראל. 8. מחומר הראיות עולה כי התובע חשד (לא הוברר לו די צרכו מדוע) שאין המדובר בעוסק ישראלי ולכן דרש לקבל כתובת ומס' פקסימיליה של גורם ישראלי כלשהו. משנסה ב"כ התובע לברר עם הנתבע מדוע מסר כתובת של הוריו ומספר פקסימיליה שאף הוא בכתובת ההיא השיב הנתבע בעמ' 27 כי התובע היה היחידי שבקש זאת ממנו. בכל הכבוד הראוי לנתבע עפ"י הוראות סעיף 14 ג' (א) (1) היה על העוסק שלא להמתין לדרישת התובע למסירת כתובת ומס' זהות של העוסק בארץ ובחו"ל. החובה היא לא רק הגיונית, למי שנושא ונותן עם זולתו באמונה ובתום לב, אלא חובה חוקית שאינה נתונה לשקול דעתו של העוסק ובוודאי לא כפופה לדרישה שתבוא מהצרכן - בעניננו התובע. 9. לא זו אף זו, ב"כ התובע עמת את הנתבע בחקירתו הנגדית עם טענתו לפיה הנתבע היה סה"כ עובד שכיר בעסק של אחר איל בן נעים והוא הגיע אליו דרך אחיו אריק מור. הנתבע, לו רצה, יכול היה בהצגת תלוש משכורת או מסמך שווה ערך, או הדומה לו, לסיים את ההליך המשפטי לפחות נגדו אך הוא בחר שלא לעשות כן, יצר חשד כנגדו ונוכח עזות המצח שלו בתשובה שבעמ' 25 שורות 9-10 חזקה שיש לו מה להסתיר. 10. לטעמי, אין צורך להגיע לניסוח קשה וקיצוני של "עוקץ" מונח בו השתמש ב"כ התובע בסיכומיו. די לי בכך שהנתבע מנסה להרחיק עצמו בצורה מעוררת חשד מכל מידע שיועיל לו אך מאידך דורש ב"כ שהאחריות לא תוטל עליו בכל הכבוד הראוי לנתבע המסקנה אליה אני מגיע כי נוכח סירובו העקש (ובמידת מה השחצני) לשפוך אור מינימלי על טיב קשריו עם אותו איל בן נעים. המסקנה המשפטית אליה אני מגיע כי הנתבע הנכון, הראוי והיחידי בפרשה דנן עפ"י מכלול הראיות כפי שפורטו לעיל הוא הנתבע דנן ואין זולתו, וכך אני מורה. 11. אם לא די בהפרה של הוראות סעיף 14 ג' (א) (1) לחוק, הנתבע הפר חובה חוקית נוספת בכך שלא פרט את הנדרש ממנו עפ"י הוראות סעיף 14 ג (א) (4) לחוק בכך שהותיר את מקום אספקת הכרטיסים בהזמנה פתוח ועלום. הנתבע טען אך לא המציא בדל ראיה, כי שלח עובד איטלקי בשם מאוריציו עם כרטיסים למלון קנינגהוף. מה פשוט להוכיח זאת באמצעות צלומו של אותו עובד מחזיק בשני הכרטיסים בחזית אותו מלון או בקבלה של אותו מלון. למצער, היה על הנתבע להציג את הכרטיסים בפני שהיה לא נעשה בהם שמוש כטענת הנתבע וב"כ. 12. מכאן יש לעבור ולהכריע בשאלת גובה הנזק שכן זה לעולם מוכחש. חסד עשתה חב' כרטיסי האשראי של התובע עם הנתבע בכך שמנעה העברת התמורה בגין הכרטיסים מחשבונו של התובע לחשבון העוסק. בכך צומצם נזקו של התובע במחיר הכרטיסים שלא חויב בהם. כאן אני חייב לומר כי במסגרת "הטונים הגבוהים" עליהם דובר לעיל, ב"כ הנתבעים האשים בסיכומיו את התובע כי הוא מאחז עיני ביהמ"ש, בכך שנגרם לו נזק כלשהו, וזאת משום שלטענת הנתבע התובע ובנו נכנסו בסופו של יום לתוככי המגרש. בכל הכבוד הראוי לנתבע וב"כ איש מהם לא המציא ולו גם ראשית ראיה שנתמוך בטענה כה מרחיקת לכת. 13. אין לי ספק כי נסיעתם של התובע ובנו ליוון כרוכה היתה בתקוותם להכנס לאצטדיון ולחזות במשחק כצופים אקטיבים ולא כאותם היושבים פאסיבית מול מרקע ואין לי נפקא מינה אם המדובר בצפיה במרקע בסלון ביתו של התובע בישראל או בצפיה מול מסך ענק מחוץ לכתלי האצטדיון. משכך יש להשיב לתובע הוצאות נסיעה ליוון בסך 3,840 ₪, הוצאות שהיה בחו"ל בסך 1,000 ₪ והפסד 2 ימי עבודה בסך 1,400 ₪. באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש הופניתי ע"י ב"כ התובע לפס"ד שניתן ע"י כב' השופט אטדגי ב - ת.א. (שלום ת"א) 39443/07 שקיפי בנימין ושי נ. איסתא ישראל בע"מ (לא פורסם), שם נפסקו לחובת הנתבעת תשלום של 55,000 ₪. ב"כ הנתבע טוען כי יש לאבחן את מקרה שקיפי מעניננו שכן שם דובר במכירה של כרטיסים מזויפים, ובהליך לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. לטעמי, דווקא טיעונו האחרון של ב"כ הנתבע מלמד על ההגיון בפסיקת הסכום. בענין שקיפי נלקחה בחשבון העובדה שנחסך זמן שיפוטי בהסכמה למתן פס"ד לפי סעיף 79 א'. בעניננו נסה חברי כב' השופט אמיר לסיים את הענין, כבענין שקיפי, בפסיקה לפי 79 א'. התובע הסכים והנתבע היה זה שהתנגד וגרם לצורך לנהל דיון פרונטלי באולם וכתיבת פס"ד מנומק. 14. אני לוקח בחשבון את העובדה, כי לו היה מוגש כתב אישום כנגד הנתבע, הוא היה עלול להתחייב בקנס של לא פחות מסך של 182,700 ₪ שהוא המכפלה (פי שבעה) של הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (2) לחוק הענשין (26,100 ₪). המחוקק ראה בעיני רוחו חומרה לא מבוטלת במי שמפר הוראות סעיף 14 ג (א) לחוק ומכאן כקו מנחה אפסוק עוגמת נפש, ולא על דרך של פיצויים לדוגמא, שכן לו כך היו פני הדברים הסכום לחובת הנתבע היה כאמור כפליים לפחות. לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך 65,000 ₪ בשל עוגמת נפש שנגרמה לו ולבנו. ג. לסכום 1. אני מקבל את מרבית תביעת התובע ומורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 6,240 ₪ פיצוי בגין נזקים ישירים כשלסכום זה יתלוו רבית והפרשי הצמדה מיום המשחק 23.5.07 ועד ליום התשלום בפועל. 2. כן ישלם הנתבע לתובע סך של 65,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כאשר לסכום זה יתלוו רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אם סכום זה לא ישולם ע"י הנתבע עד ליום 28.3.10. 3. אני קובע כי הסכום שהפקיד הנתבע בקופת ביהמ"ש בסך 30,000 ₪ על פירותיו לא יועברו לידי התובע אלא יועברו מקופת ביהמ"ש לזכות חשבון חסכון הנושא שמו של בנו של התובע והוא יעמוד לזכותו של הבן במלאת לו 18 שנים. יתרת הסכום הנפסק כאן תועבר לזכות התובע באמצעות פרקליטו עו"ד קרייצברג. כדורגלדיני ספורטפיצויים