מה הדין בסוגיית פסיקת שכר טרחת עורך דין לצד הזוכה בפסק דין: תקנה 511 ו-512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש. בין שיקוליו אלו יילקח בחשבון ע"י ביהמ"ש שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף מינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, ובדרך שבה ניהלו בעלי הדין וב"כ את הדיון. אכן כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן) יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין 1990, וכן: ע"א 1986, 1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין, פ"ד מו(4), 822, עמ' 829-830). בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא ייצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו (ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 6, ש' לוין עורך (1991) 509. וכן ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן ואח'. פ"ד מו (4), 330, עמ' 347-346), אלא אם כן יש מקום להתחשב בהליכי התנהלות המשפט ובהתנהגות הצדדים ובאי-כוחם עובר וטרם להליכים אלו. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין