הגישה הרווחת בפסיקת בתי המשפט הינה מתן פרשנות מרחיבה להסכמי בוררות ורצון לקיים את פסק הבוררות ככל שניתן ותוך צמצום התערבותו של בית המשפט בהכרעות הבורר. בע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע.רינגל בע"מ, מב (4), 605 (להלן: "פרשת דניה סיבוס"), נקבע (בעמ' 612), כדלקמן: "אכן, אם בסוגיות מסוימות, יש צידוק להרחיב את משמעותו של הדיבור "סמכות", אין הדבר כן בדיני הבוררות, שבהם מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר. מהטעם האמור יש, מחד גיסא, לתת משמעות דווקנית לדיבור "סמכות" בסעף 24 (3) לחוק, ומאידך גיסא, במקרים של ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין לגבי נושא הסכסוך, לתת פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות". (ההדגשות - לא במקור). בפרשת דניה סיבוס, נטען, בין היתר, כי הבורר חרג מסמכותו מאחר והסכם הבוררות התייחס רק לפלוגתאות ספציפיות שהועלו בהתכתבויות שבין בעלי הדין ובתובענה בתיק שהתנהל ביניהם בבית המשפט, כאשר "המחלוקת בנוגע לתוספת המחיר עקב התייקרות הוצאות המימון הבלתי צפויות לא נמנתה על פלוגתאות אלה". בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן גם בית המשפט העליון, דחו טענה זו משקבעו, בין היתר, כי הסכם הבוררות לא הוגבל לפלוגתאות מסוימות. בית המשפט העליון קובע בהקשר לאותה סוגיה, כדלקמן: "במקרה שלפנינו, אין ספק בעיניי, שצדק מר עציוני (ב"כ המערערת - א.ס) בטענתו, שאילו התברר עניינה של המערערת בבית המשפט, לא ניתן היה, לפי הדין, לחייבה בשערוך .... שהרי הדין הוא, שאין משערכים חיובים בתקופה החוזית, אלא אם כן הדבר ניתן לפי אומד דעתם של בעלי הדין... אך טענה זו לא תוכל להועיל למערערת... הפטור בהסכם הבוררות מהדין המהותי... מחליש עוד יותר את הזיקה בין כוחו של הבורר לטעות לבין חובתו שלא לחרוג מסמכותו.... מניח אני, שבגדר הסכם הבוררות נבצר היה מהבורר לפסוק דבר בקשר לעסקה שלא נכללה בחוזה, אך לא נבצר ממנו לסטות מהתנאים הפרטיקולרים הספיציפיים הקבועים בו, גם אם בסטייה זו לא נהג הבורר לפי הדין, כפי שבית המשפט היה נוהג, לו נתברר העניין לפניו; אך אפילו תמצי לומר, שהעניין מוטל בספק, יש לקיים את פסק הבוררות ולא לבטל אותו". (שם, עמ' 613). חוזהיישוב סכסוכיםפרשנות חוזהפרשנותבוררותהסכם בוררות