קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין קטנוע למשאית: נתוני רקע וגדר המחלוקת: עסקינן בתביעה כספית לפיצוי התובע בגן הנזקים שנגרמו לקטנוע שלו בעקבות תאונת דרכים שבמהלכה התנגש הקטנוע עם משאית אשר היתה נהוגה בידי הנתבע 1 (להלן - "הנתבע"). התובע הוא הבעלים והמחזיק בקטנוע מסוג סוזוקי מס' רישוי 41-100-59 (להלן - "הקטנוע"), ואילו הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") היא הבעלים והמחזיקה במשאית מסוג וולוו מס' רישוי 75-449-00 (להלן - "המשאית"). בזמנים הרלוונטיים לתובענה היתה הנתבעת המעבידה של הנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים, שביום 20/1/06 בשעה 09:00 או בסמוך לכך, ארעה התנגשות בין הקטנוע לבין המשאית בכביש חיפה-עכו ליד רפא"ל כאשר שני כלי הרכב נסעו לכיוון צפון. כמו כן, אין מחלוקת כי התאונה ארעה לאחר שהמשאית סטתה ממסלול הנסיעה שלה ימינה עקב חלק מתכת שהיה על הכביש, או אז התנגש הקטנוע בחלק האחורי של המשאית. המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים מתייחסת לשאלה, האם התאונה ארעה בנתיב התחבורה הציבורית בו נסע התובע, לטענתו, על מנת לפנות ימינה, או שמא ארעה התאונה בנתיב האמצעי לאחר שהמשאית סטתה מהנתיב השמאלי לנתיב הימני (האמצעי) ובאותה עת סטה הקטנוע שמאלה מנתיב התחבורה הציבורית לנתיב האמצעי - כפי שטוען הנתבע. כמו כן, קיימת מחלוקת באשר לאחריותה השילוחית של הנתבעת אשר טענה, בניגוד לטענת הנתבע, כי הנסיעה של האחרון היתה ללא רשות ושלא לצורכי העבודה. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, הנתבע, מנהל הנתבעת ופקידה שעובדת במשרדו. נסיבות התאונה ושאלת האחריות: לאחר ששמעתי את שני הנהגים המעורבים (התובע והנתבע) ועיינתי בדו"ח הפעולה של המשטרה, שוכנעתי להעדיף את גרסתו של התובע לגבי הנסיבות שבהן ארעה התאונה. מלבד להתרשמות החיובית שלי מהתובע, קיימת ראיה חיצונית אשר תומכת בגרסתו, והכוונה היא לדו"ח הפעולה של המשטרה שבו צוין, כי הקטנוע נסע בנתיב התחבורה הציבורית, וכאשר הבחין נהג המשאית בלוחית מתכת המונחת בנתיבו, הוא סטה ימינה על מנת להתרחק ממנה. כתוצאה מכך, פגע בו הקטנוע בעוצמה מאחור. הנה כי כן, האמור בדו"ח הפעולה תואם את גרסתו של התובע, מה גם שאין בדו"ח כל זכר לסטייה של הקטנוע שמאלה - שהיא, כזכור, האלמנט המרכזי עליו מבסס הנתבע את גרסתו . ואם לא די בכך אוסיף גם, שהגרסה שמופיעה בדו"ח הפעולה נגבתה מהנתבע בלבד, שכן באותה עת התובע פונה כבר באמבולנס. גם בעדותו מאשר הנתבע, כי הוא שוחח עם השוטר שהגיע למקום, וכי התובע לא היה בזירת התאונה באותה עת. מכאן עולה, כי האמור בדו"ח הפעולה הוא פרי תיאור של הנתבע. לעומת זאת לתובע לא הייתה כל 'תרומה' לנתונים העובדתיים שמופיעים בדו"ח. לפיכך יש לראות באמור בדו"ח הפעולה משום הודאה של הנתבע בגרסת התובע. יחד עם זאת, אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה, התובע נסע במהירות מופרזת. העובדה כי הקטנוע התנגש בחלק האחורי של המשאית ולא בחלק קדמי יותר, מצביעה על כך שהמשאית הספיקה להשלים את הסטייה לנתיב בו נסע התובע, ואילו המהירות המופרזת שבה נסע מנעה ממנו להספיק לעצור כדי למנוע את ההתנגשות. לפי התמונה הכללית שעולה מתוך העדויות, אני משיתה על התובע אשם תורם בשיעור של 20%. האם נושאת הנתבעת באחריות שילוחית? כפי שציינתי מקודם, הנתבעת טענה, בניגוד לטענת הנתבע, כי הנסיעה של האחרון היתה שלא ברשות ושלא לצורכי העבודה. לאחר ששמעתי את הנתבע ומנהל הנתבעת ופקידתו, ומההתרשמות הבלתי אמצעית מעדים אלה, נחה דעתי להעדיף את גרסתו של הנתבע לפיה, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת ולפי בקשתה, הוא הוביל סחורה לאחד הלקוחות שלה בעכו. אפתח בכך, כי נתגלו מספר סתירות בין עדותו של מנהל הנתבעת לבין המזכירה שלו, באופן שפוגע באמינות ובמהימנות הגרסה שלהם. כך למשל, מנהל הנתבעת העיד כי אם צריך היה לספק סחורה מסוימת ללקוח, אז הוא דאג לבצע זאת בעצמו מאחר שהמשאית הייתה מושבתת מכל פעילות בשל העדר ביטוח. לעומת זאת המזכירה העידה, כי אם התעורר צורך בהובלת סחורה ללקוחות, הלקוחות עודכנו כי עליהם להוביל את הסחורה בעצמם. ועוד, מנהל הנתבעת העיד, כי ככלל הרשות לצורך נהיגה במשאית ניתנת על ידי המזכירה ולא על ידו. לעומת זאת העידה המזכירה, כי אם מנהל הנתבעת נמצא בעסק, אזי יש לבקש את רשות הנהיגה ממנו. לבסוף, אין להתעלם מהעובדה, כי בכתב ההגנה הראשון שהוגש לתיק מטעם הנתבעת, וגם בתצהיר הראשון של מנהל הנתבעת מיום 17/01/07 (תצהיר מפורט ולא רק תצהיר תמיכה) אין כל זכר לטענה בדבר שימוש של הנתבע במשאית ללא היתר. לפי סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה"): "רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד. אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לעניין המעביד". האופן הרשלני בו נהג הנתבע עובר לתאונה, תוך כדי עבודתו ולצורך ביצוע העבודה- בכך שבזמן שהוביל סחורה באמצעות המשאית הוא סטה מנתיב אחד לשני מבלי לוודא כי הוא פנוי - מהווה מעשה "לא נאות" כהגדרתו בסעיף 13(ב) לפקודה. ברם, תכונת הרשלנות הדבוקה באותו מעשה "לא נאות" - לא די בה כדי להוציא מעשה זה מתחומי התפקיד של הנתבע כעובד בשירות מעבידתו-הנתבעת (ע"א 751/68 חמאמה רעד נ' מדינת ישראל, פד"י כה(1) 197, 207). מכל מקום, הנטל להוכחת טענת הפטור אשר בסעיף 13(ב) לפקודה מוטל על כתפי מי שטוען טענה זו - ובענייננו על הנתבעת, והיא לא עמדה בנטל זה (ע"א 475/82 דסקולו חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' סלים נימר היבי, ניתן ביום 9/9/85 - לא פורסם ). על בסיס כל אלה, אני קובעת כי הנתבעת, בתור מעבידתו של הנתבע, חבה מכוח אחריותה השילוחית בגין המעשים והמחדלים שלו בקשר לתאונה. שאלת הנזק: התובע טוען שעקב התאונה נגרמו לקטנוע נזקים שונים בהתאם לאמור בחוות דעת שמאי מטעמו, וכן נזקים לפרטי לבוש מגן, והוצאות בגין גרירת הקטנוע ואחסונו. ביחס לנזקים הישירים שנגרמו לקטנוע, לרבות ירידת ערך, שיעור הנזקים מעוגן בחוות דעת שמאי אשר לא נסתרה ובקבלה שצורפה, ולכן הסכומים הנקובים בחוות הדעת מקובלים עליי. כמו כן, השמאי תיעד בצילומים את פרטי הלבוש והמגן אשר ניזוקו כתוצאה מהתאונה ועל אף שהוא לא קבע את שוויים אלא רק התייחס להצעות מחיר לגבי פריטים חדשים, אני בדעה, כי יש מקום לפצות את התובע על דרך האומדנה בסך של 700 ש"ח בגין פריטים אלה. בנוסף לאמור, יש לפצות את התובע בגין שכר טרחת שמאי ששילם בסך של 1,200 ש"ח כולל מע"מ, והוצאות הגרירה בסך של 165 ש"ח. סך כל הנזקים שיש לפצות את התובע בגינם עומד על 31,306 ש"ח. מסכום זה יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 20%, ולכן סכום הפיצוי יעמוד על 25,045 ש"ח (נומינלי). אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 25,045 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, ובצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ, וכן החזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת להיום. כפועל יוצא מהאמור בפסק הדין, אני מקבלת את ההודעה שהנתבע 1 שלח כנגד צד ג' (הנתבעת 2), ובהתאם לכך אני מחייבת את צד ג' לשפות את הנתבע 1 בגין כל סכום אשר ישולם על ידו לפי פסק הדין. כמו כן, אני מחייבת את צד ג' לשלם לנתבע 1 את סכום האגרה (בהודעה לצד ג') כשהיא משוערכת נכון להיום. פרט לכך, איני עושה צו להוצאות נוספות ביחסים שבין הנתבע 1 לבין צד ג'. פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו, אחרת ישאו הסכומים שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. קטנועמשאיתתאונת משאית