קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין זריקת חיסון: לפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת, לפיצוי בגין נזק שנגרם לה, לדבריה, עקב כך שאחות הנתבעת הזריקה לה תכשיר לא ידוע, חלף חיסון "אנטי די" לו נזקקה. לטענת התובעת, בהעדר החיסון הנדרש, נוצר בגופה ריגוש חיסוני לאנטיגן "די", המהווה סיכון משמעותי במקרה של הריון נוסף, עד כדי המלצה להמנע מהריון כזה. התובעת מציינת כי בשל התרשלות של הנתבעת בניהול ותיעוד מלאי החיסונים ברמת המרפאה במועדים הרלוונטיים, אין כל אפשרות לברר באופן ודאי מה היה התכשיר שהוזרק לתובעת, וגם עקב כך נגרמו לה חרדה ועוגמת נפש מרובה. רקע עובדתי התובעת ילידת 1966. בעת הפרשה נשוא התביעה היתה בהריון עם ילדה השני, לאחר שהיתה כבר אם לבת. אין חולק כי ההיריון הראשון היה תקין והבת נולדה בריאה ללא סיבוכים מיוחדים, לאחר שהתובעת היתה במעקב ובטיפול במתחייב מכך שהיא בעלת סוג דם עם גורם RH שלילי. כעולה מחוות דעת ועדויות מומחי שני הצדדים בתיק שלפני, כאשר לאשה הרה עם סוג דם עם גורם RH שלילי יש עובר בעל סוג דם עם גורם RH חיובי, עלול דמם עוברי למחזור הדם של האם לגרום לריגוש המערכת החיסונית של האם. ריגוש כזה עלול לגרום בהריון הבא לתקיפת תאי הדם של עובר בעל סוג דם עם גורם RH חיובי על ידי המערכת החיסונית של האם. תקיפה כזו עלולה להביא להרס תאי הדם של העובר, תוך יצירת אנמיה קשה, בצקת ואף מוות. ניתן למזער משמעותית את הסיכון לריגוש המערכת החיסונית של האם, על ידי מתן חיסון פסיבי מסוג "אנטי די", תוך מעקב הדוק אחר רמת הנוגדנים בדמה של האם. על פי הפרוטוקול הרפואי הנוהג לעניין זה בישראל, החיסון הפסיבי מוזרק לנשים הרות בתחילת השליש השלישי של ההריון, בין השבוע ה - 28 לשבוע ה- 32, שכן הסיכון לדמם עוברי גדול יותר בשלב זה. על פי הפרוטוקול, בנוסף יש לתת את החיסון הפסיבי במצבים בהם קיים סיכון לדמם עוברי, כגון לאחר דיקור מי שפיר ולאחר הלידה. החיסון אפקטיבי למשך כ - 12 שבועות, תוך שהאפקטיביות שלו פוחתת לקראת תום התקופה. אין חולק כי החיסון אינו אפקטיבי כלל ואין לתיתו, כאשר בדמה של האם כבר נוצר ריגוש. רמת הנוגדנים אצל האשה נבדקת באמצעות בדיקת "קומבס", והחיסון ניתן רק אם הכייל (טיטר) מראה תוצאה שלילית. אין חולק, כי החיסון הפסיבי אמנם ממזער מאד את הסיכון לריגוש, אך אינו מאיין אותו כליל. אין חולק, וכך אישרו מומחי שני הצדדים, כי קיימת קבוצה קטנה של נשים (0.1% - 0.17%) בהן יתפתח ריגוש חיסוני למרות מתן חיסון במועד. התובעת ביצעה מעקב היריון מסודר במסגרת הנתבעת. מהלך ההיריון היה תקין, כעולה מכרטיס המעקב שצורף כנספחים א' ו - ב' לתצהיר התובעת. ביום 13.3.01 (שבוע 16 להריון), ביצעה התובעת דיקור מי שפיר. תוצאות הבדיקה היו תקינות. אחרי הבדיקה קיבלה התובעת חיסון "אנטי די" כדי למנוע ריגוש חיסוני עקב הדיקור. ביום 3.5.01 (שבוע 28 להריון), ביצעה התובעת בדיקת "קומבס". התוצאה היתה שלילית, והתובעת הופנתה על ידי הרופאה המטפלת לקבל חיסון פסיבי "אנטי די" (נספח ז' לתצהיר התובעת). ביום 7.5.01 הגיעה התובעת אל סניף הנתבעת בנס-ציונה על מנת לקבל את החיסון. את התובעת קיבלה אחות הנתבעת הגב' אמירה הרשקוביץ (להלן - "האחות אמירה"). הן התובעת והן האחות אמירה העידו כי תחילה חששה האחות שלא נותר במרפאה חיסון "אנטי די". בתצהירה ביארה האחות כי חששה נבע מכך שבאותו יום קיבלה מטופלת אחרת חיסון "אנטי די" וכי לא נהגו להחזיק במרפאה מלאי גדול של חיסונים כאלה. אין חולק כי לאחר שבדקה, הודיעה האחות לתובעת כי נותר במרפאה חיסון "אנטי די" אחרון, ומיד אחר כך הזריקה את התכשיר לתובעת. לאחר ההזרקה מסרה האחות אמירה לתובעת אישור שהודפס באמצעות המדפסת, בהתאם לנתוני החיסון שהוקלדו על ידי אמירה למחשב (נספח ח' לתצהיר התובעת). הפרטים שהוקלדו על ידי האחות אמירה והודפסו באישור הממוחשב היו כדלקמן: "שם חיסון - מסחרי - I.M. Anti - D 300 Mcg סוג חיסון: אנטי D מס' אצווה: 0230029 חברה מייצרת: Chiron". את הפרטים לעיל רשמה האחות גם בכתב ידה על גבי טופס ההפנייה (נספח ד' לתצהיר התובעת). ביום 12.8.01 (שבוע 42) ילדה התובעת את בנה בבית החולים תל-השומר. הלידה היתה תקינה ובנה של התובעת נולד בריא. ואולם, בבדיקת "קומבס" שבוצעה לתובעת לאחר הלידה התברר כי בדמה רמת נוגדנים גבוהה (טיטר 1:64). תוצאה זו משמעה כי התחולל בדמה של התובעת ריגוש ברמה גבוהה יחסית. לאור קיומו של ריגוש, לא ניתן לתובעת חיסון "אנטי די" לאחר הלידה. יצויין כי על פי הנתונים, בבדיקה נוספת היתה התוצאה 1:32. התובעת תהתה כיצד אירע ריגוש למרות שקיבלה חיסון כנדרש. לפיכך פנתה ביום 3.7.02 אל אגף הרוקחות של משרד הבריאות, בצירוף אישור החיסון שקיבלה. ביום 17.7.02 הודיע משרד הבריאות כי בפנקס התכשירים הממלכתי אין תכשיר "אנטי-די" מתוצרת חברת Chiron (נספחים י', י"א לתצהיר התובעת). התובעת ערכה בירור בחברת Chiron והתברר כי לא ייצרה מעולם חיסוני אנטי די. התובעת פנתה איפוא לנתבעת ודרשה בירור בדבר התכשיר שהוזרק לה. לאחר המתנה ומספר פניות, הודיעה הנתבעת (מכתבה מיום 13.1.03, נספח י"ט לתצהיר התובעת), כי פרטי התכשיר שהוזרק עינם כדלקמן: "התכשיר שבנדון מאצווה מס' 0230029 - ייצור מתאריך 09.00, יעילותו - 09.02. התכשיר יובא ארצה ב - 03.01 ע"י חברת "לוקסמבורג". המוצר הינו מתוצרת : Cangene Corp. Canada ולא מתוצרת Chiron, כמופיע בטעות בדף החיסון. לצערנו הטעות בהקלדת שם החברה בדף החיסון גרמה לעיכוב במציאת החברה המייצרת אשר אותרה לבסוף על פי מס' אצווה". משביקשה התובעת לקבל מידע אודות מלאי החיסונים במרפאה ביום בו קיבלה את הזריקה, התברר כי אצל הנתבעת לא קיים תעידו מסודר של מלאי החיסונים ברמת המרפאה. כל שנותר הוא אישור החיסון והפרטים שעליו, ובלעדיו לא ניתן לברר בוודאות מה היה התכשיר שהוזרק (ראה, למשל, תשובות הגב' ורון לשאלון). הנתבעת הסבירה, כי את פרטי התכשיר ביררה על פי מספר האצווה שהקלידה האחות אמירה על גבי האישור. בעדותה אישרה הגב' ורון, כי לאחר האירוע נשוא התביעה, שונו הנהלים והופקו לקחים, אם כי לא היתה מסוגלת לפרט באיזה שינוי מדובר. האחות אמירה ציינה בתצהירה, כי "בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה לעתים בלבול ברישום שם החברה היצרנית. לכל תכשיר רפואי קיימת חברה יצרנית, חברה משווקת, חברה יבואנית וכיו', ולא תמיד ידענו לבחור נכונה ולהבחין מבין השמות הללו מהו שם החברה היצרנית" (ס' 13 לתצהיר). היא הוסיפה כי לאחר המקרה נשוא התביעה שונה נוהל הכנת רשימת החברות היצרניות כך שלא אחיות כל מרפאה מכינות אותה אלא היא מועברת למרפאה מהמחשב המרכזי של המחוז (ס' 9.1 לתצהירה). טענות הצדדים לטענת התובעת, החיסון שהוזרק לגופה על ידי אמירה לא היה חיסון "אנטי די", אלא חומר אחר כלשהו שיוצר על ידי Chiron. לטענת התובעת, המדובר היה ברשלנות של אחות הנתבעת שכתוצאה ממנה נוצר בגופה ריגוש חיסוני ברמה גבוהה, המסכן הריונות נוספים באופן משמעותי. התובעת טוענת, כי יש לקבוע כי הנטל מוטל על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה וכי הזריקה לתובאת את התכשיר הנכון, וזאת בהסתמך על הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" וכן בהסתמך על הנזק הראייתי שהנתבעת גרמה לכאורה לתובעת, בכך שלא הקפידה על תיעוד ברור ומדויק למהות התכשיר. התובעת עותרת בסיכומיה לחיוב הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך כולל של 812,000 ₪, בגין ראשי הנזק הבאים: סך של 500,000 ₪ בגין כאב וסבל, סך של 150,000 ₪ בגין נזק ראייתי, סך של 150,000 ₪ בגין אי מתן הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה, סך של 12,000 ₪ בגין עלות חוו"ד, המומחה מטעם התובעת וכן נסיעות ואובדן ימי עבודה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי לא רק במתן החיסון התרשלה הנתבעת, אלא גם באופן בו תיעדה וניהלה את מלאי החיסונים במרפאה. לדבריה, עקב התרשלות זו אין כל אפשרות לוודא מה היה התכשיר שהוזרק, באופן שיסיר מליבה של התובעת את הספקות לגבי מהות תכשיר זה והשלכותיו. התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי גם בגין נזקיה בהיבט זה. התובעת תמכה את טענותיה בתצהירה שלה ובתצהירו של מר דני מזרחי, בעלה של התובעת, העובד בחברת "טבע". על פי תצהיר זה, איתר מר מזרחי במחשב חומר גלם רפואי בשם Convertin המיוצר על ידי "טבע" שיש לו מספר אצווה זהה לזה שהוקש על ידי האחות אמירה באישור החיסון. מהבחינה הרפואית תמכה התובעת את טענותיה בחוות דעתו של ד"ר שמואל גולדברגר ז"ל, מומחה במיילדות וגניקולוגיה. בחוות דעתו ציין ד"ר גולדברגר ז"ל, כי מתוך כל ההסברים האפשריים ליצירת ריגוש בדמה של התובעת, ההסבר המתיישב ביותר עם הנסיבות הוא כי לתובעת לא ניתן בשבוע 28 חיסון "אנטי די" אלא תכשיר אחר שיוצר על ידי חברת Chiron . ד"ר גולדברגר פוסל את האפשרות כי הריגוש נוצר למרות מתן חיסון "אנטי די" בשבוע 28, בעקבות דמם עוברי שאירע קודם למתן החיסון. לעניין זה מעיר ד"ר גולדברגר כי האפשרות נסתרת מתוך ממצאיה השליליים של בדיקת ה"קומבס" שביצעה התובעת קודם לקבלת החיסון. בנוסף, ד"ר גולדברגר מציין כי על מנת שדמם עוברי ייצור ריגוש ברמה של 1:64 טיטר, כפי שנמצאה אצל התובעת לאחר הלידה, על הדמם להיות מסיבי. אפשרות זו נסתרת, לדעת ד"ר גולדברגר, בכך שהעובר נולד בריא. לעומת זאת, אם התובעת לא קיבלה את חיסון ה"אנטי די" אלא תכשיר אחר כלשהו, די היה בדמם עוברי זעיר כדי ליצור את הריגוש שנמצא. ד"ר גולדברגר מציין כי קיימות אפשרויות לפיהן החומר שהוזרק גרם כשלעצמו לריגוש או שהתובעת שייכת לקבוצת נשים המפתחות ריגוש למרות מתן חיסון פסיבי, אך טוען כי ההסתברות לקיומן היא נמוכה מאד. לפיכך הוא קובע כי גם אם אינו יכול לקבוע מהי האפשרות אשר אכן קרתה בפועל, הרי שלאור רמת הנוגדנים הגבוהה שנמצאה בדמה של התובעת נראית כסבירה יותר האפשרות כי לא קיבלה את החיסון בשבוע 28. ד"ר גולדברגר מוסיף ומציין כי הופעת נוגדנים נגד תת סוג דם Rh בדם האם מהווה סיבוך הריון רציני, הכרוך בטיפולים ומעקבים מורכבים ומסוכנים, המסכנים משמעותית גם את האם וגם את העובר. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי השאלה המונחת בפני בית המשפט הינה "האם הסבירות לפיה התובעת קיבלה את החיסון אותו ביקשה לקבל, קרי חיסון האנטי די, עולה על הסבירות לפיה לא קיבלה אותו", ולצורך כך עומדות בפני בית המשפט שתי אפשרויות בלבד: "האחת כי התובעת קיבלה את החיסון הנכון, אך נכנסה לאותה קבוצה נדירה של 0.17% אשר חוות ריגוש למרות מתן פרוטוקול החיסונים. השניה כי לתובעת ניתן חיסון אחר, והאחות, מבלי שמספר האצווה הנכון נמצא לנגד עיניה, כתבה באופן מקרי לחלוטין מספר בעל שבע ספרות, אשר זהה לחלוטין למספר האצווה הנכון". הנתבעת טוענת, כי סבירותה של האפשרות לפיה התובעת קיבלה חיסון נכון מתוצרת Cangene תוך שהאחות הקישה נכונה את מספר האצווה וטעתה בבחירת שם היצרן, סבירה בהרבה מהאפשרות לפיה האחות הקלידה את מספר האצווה הנכון של החיסון בלא שחיסון זה עמד לנגד עיניה, שכן הזריקה לתובעת תכשיר אחר מתוצרת Chiron. לפיכך, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות. אשר לשגיאה ששגתה האחות בהקלדת שם היצרן, הנתבעת טוענת כי אין מדובר בהתרשלות אלא בטעות בלבד, אשר אין לחייב בגינה בפיצוי. אשר להתרשלות בניהול ותיעוד מלאי החיסונים ברמת המרפאה, טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית, מה גם שלא הובאו על ידי התובעת כל ראיות למהותה של חובת הזהירות בעניין זה והפרתה. להוכחת טענותיה הגישה הנתבעת את תצהיריהם של האחות אמירה, ד"ר יוסי לומניצקי אשר שימש כרוקח הראשי של הנתבעת מאז שנת 2001 והגב' מרים ורון, שהיתה האחות המחוזית של מחוז השפלה במועד הרלוונטי למקרה נשוא התביעה. את טענותיה הרפואיות תמכה הנתבעת בחוות דעתו של פרופ' גונן אוהל. בחוות דעתו ביאר פרופ' אוהל את הנתונים הרפואיים הרלוונטיים וציין כי על פי הספרות המקובלת בתחום, אחת או שתיים לכל אלף נשים בעלות סוג דם עם גורם Rh שלילי אשר קיבלו חיסונים פסיביים בהתאם לפרוטוקול, יפתחו בכל זאת ריגוש אקטיבי. לדעת פרופ' אוהל, התובעת נמנית על נשים אלה, תוך שהסיבה לריגוש אצל התובעת היתה מעבר כמות קטנה של דם עוברי למחזור הדם של התובעת עוד בטרם מתן החיסון בשבוע ה - 28. פרופ' אוהל מציין כי אפשרות זו אינה נשללת על ידי בדיקת ה"קומבס" השלילית בשבוע ה - 28, שכן לדבריו קיימים מקרים בהם סימני הריגוש יופיעו בדם ובבדיקה רק מספר חודשים לאחר החשיפה לדם העוברי. במקרה בו החל תהליך הריגוש עוד לפני השבוע ה - 28, הרי שלא ניתן היה לעצור אותו באמצעות החיסון הפסיבי. פרופ' אוהל מציין כי לפני השבוע ה - 28, די בכמות זעירה של דם עוברי כדי ליצור את הריגוש, וכך ניתן להסביר את העובדה שתינוקה של התובעת נולד בריא. לדבריו, דמם זעיר כזה בראשית ההיריון יכול להסביר גם את רמת הנוגדנים הגבוהה שנמצאה אצל התובעת לאחר הלידה. אשר לנזק ולסיכון הצפוי עקב ריגוש אקטיבי של האם, מבהיר פרופ' אוהל כי הסיכונים בהריון הבא אינם משמעותיים וודאי אינם עולים כדי המלצה להמנע מהריון. לדבריו, רק מעט עוברים סובלים מדרגת מחלה קשה בהריון הראשון לאחר הריגוש האימהי וגם כאשר מתפתחת אנמיה עוברית, הרי שב - 70% עד 80% המחלה היא בדרגה קלה עד בינונית והטיפול הדרוש הוא מעקב בלבד. פרופ אוהל מסכם כדלקמן: "על פי הנתונים מהרישום הרפואי והידע הרפואי בנוגע למחלה הקשורה ל - RH, ניתן להסביר את התהוות הנוגדנים ללא צורך בהזדקקות לטיעון הבלתי סביר על פיו הגב' מזרחי קיבלה זריקה שגויה ולא החיסון שהתכוונו לתת". דיון והכרעה. לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את הראיות והטענות ונתתי דעתי על השיקולים היפים לעניין, באתי כלל דעה כי בכל הנוגע למהות התכשיר שהוזרק לתובעת נוכח האמור באישור החיסון, גירסתה של הנתבעת סבירה יותר מגירסת התובעת, ולפיכך דין התביעה בנושא זה להידחות. לטעמי, הסבירות כי האחות אמירה דייקה בבחירת שם היצרן ולפיכך הזריקה לתובעת תכשיר כלשהו מתוצרת Chiron, תוך שבד בבד הקישה באופן ידני למחשב, סיפרה סיפרה, את מספר האצווה בן 7 ספרות שהתאים לחיסוני "אנטי די" מתוצרת Cangene, קטנה לטעמי במידה רבה מסבירותה של האפשרות כי האחות הזריקה לתובעת חיסון "אנטי די", כעולה ממספר האצווה שהקלידה, אך טעתה בהצבת הסמן על שם היצרן הנכון ברשימת היצרנים הממוחשבת. לפיכך, במקרה שלפני עדיפה בעיני האפשרות כי התובעת אכן נמנית על קבוצת הנשים הקטנה בה מסיבות לא ידועות נוצר ריגוש למרות מתן החיסון. מכאן כי אין לתלות את התפתחות הריגוש בהתרשלות של הנתבעת. למרות זאת, אין לדעתי לדחות כליל את תביעת התובעת. לגירסת הנתבעת עצמה, האחות אמירה טעתה בהקשת שם היצרן. לפי הסברי עדיה של הנתבעת, במצב הדברים שנוצר, ובשל טעות זו, לא נותרה כל דרך לברר בדיעבד ובוודאות איזה תכשיר הוזרק לתובעת, אלא רק להניח הנחות ולשער השערות, בסבירות כזו או אחרת אך לא בוודאות. תוצאה זו היא פרי האופן בו ראתה הנתבעת לנהל את מלאי החיסונים שלה ברמת המרפאה, הכל כפי שעלה מעדויות עדי הנתבעת עצמה. איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה טעותה של האחות הינה טעות קלת ערך שאינה עולה כדי התרשלות. חובת הזהירות שהיתה מוטלת על האחות בכל הנוגע לתיעוד מדוייק של פרטי החיסון, בפרט במצב בו אין דרך אחרת לזהותו, היתה גדולה במיוחד, והפרתה, גם אם בתום לב, היתה בגדר רשלנות מובהקת. בגין הטעות בהקשת שם היצרן נגרמו לתובעת עוגמת נפש, חרדה וטרחה לא מבוטלת בבירורים ופניות. למותר לציין, כי גם אם מבחינת נטל ההוכחה במשפט אזרחי העדפתי את גירסת הנתבעת על פני גירסת התובעת, הרי שאין בכך משום קביעה ודאית, והתובעת היא שתיאלץ להמשיך לחיות עם הספק, שהוא תוצאת טעותה של האחות בהקשת הפרטים. סבורני כי בגין נזקים אלה זכאית התובעת לפיצוי. אבאר מסקנותי. המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים אישרו, כי מתן חיסון פסיבי בהתאם לפרוטוקול אינו מונע כליל אפשרות של חיסון אקטיבי. מכאן כי בעצם התרחשות הריגוש בגופה של התובעת אין די כדי להוכיח כשל במתן החיסון. אין מחלוקת בין שני המומחים, כי בהסתברות של 0.1% - 0.17% עלולה אישה לפתח חיסון אקטיבי למרות מתן חיסון פסיבי בהתאם לפרוטוקול. מומחה התובעת ד"ר גולדברגר אישר לעניין זה כדלקמן: "לשאלת בית המשפט אם היה מגיע אליך אותו מקרה בדיוק אבל באישור כתוב כנגן, וכל היתר אותו דבר - אז במקרה כזה לא הייתי נותן חווה"ד. במקרה כזה הייתי סובר שהיא קיבלה אנטי די ונופלת לאותו מקרה נדיר של נשים שלמרות קבלת חיסון בשבוע ה - 28 מפתחות ריגוש" (עמ' 24 לפרוטוקול). עולה, כי גם לשיטת מומחה התובעת, הרי שאלמלא שם היצרן שנרשם באישור, לא היה רואה מקום לקבוע כי קיימת סבירות למתן חיסון לא נכון או לא תקין. עולה כי במוקד קביעתו של המומחה לקיומה של סבירות גבוהה לכך שהחיסון שניתן לא היה החיסון הנכון, עומד אישור החיסון והנתונים שהוקשו בו, ובפרט - שם היצרן. לא למותר לציין כי את מסקנתו ביסס ד"ר גולדברגר ז"ל על רישום שם היצרן באישור החיסון, תוך התעלמות מוחלטת ממספר האצווה שהוקש בו, ואיני מוציאה מכלל אפשרות כי לא היה ער לנתון זה. אכן, אין חולק כי היצרן Chiron שנרשם בטופס האישור אינו מייצר חיסוני אנטי די. התובעת טוענת, כי האחות דייקה ברישום שם היצרן, וכי יש להסיק מכך כי הוזרק לתובעת תכשיר מתוצרת Chiron, שלא היה החיסון הנדרש. התובעת מדגישה לעניין זה כי השם Chiron כשם היצרן מופיע לא רק בטופס הממוחשב אלא גם בכתב ידה של האחות על גבי טופס ההפניה, וכן היא מפנה לכך שלפי עדות האחות בחקירה נגדית, היא רשמה את הנתונים בכתב יד תוך העתקה מבקבוקון החיסון עצמו. אילו הנתון היחיד שהוקלד על ידי האחות אמירה לטופס היה שם היצרן, יתכן כי כפות המאזניים ביחס למהות התכשיר שהוזרק היו נותרות מעויינות. ואולם, לא זה המצב בענייננו. הוכח, ואין על כך חולק, כי בנוסף לשם החיסון ושם היצרן, הוקש למחשב על ידי האחות אמירה גם מספר האצווה. אין חולק, כי המדובר במספר בן 7 ספרות, אותו הקישה האחות, ובמקביל רשמה אותו ידנית על טופס ההפנייה. את האופן בו הוקלדו על ידה הפרטים למחשב תיארה האחות אמירה בס' 7 - 9 לתצהירה, כדלקמן: "חזרתי אל השולחן ובחרתי את שם החיסון - אנטי די - מתוך רשימת חיסונים אשר היתה קיימת במחשב, אחר כך הקלדתי בעצמי את מספר האצווה, ולבסוף בחרתי את שם היצרן מתוך רשימת החברות היצרניות אשר היתה מוזנת במחשב בזמנים הרלוונטיים לתביעה. אדגיש כי את מספר האצווה העתקתי ישירות מהתווית שעל קופסת החיסון. לגבי שם החברה היצרנית אציין כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היתה קיימת בחשב המרפאה רשימה של חברות יצרניות אשר אנו האחיות ערכנו ואשר עודכנה על ידינו מפעם לפעם בהתאם לחברות היצרניות עימן עבדה קופת חולים מכבי באותם זמנים. רשימת השמות לא היתה מסודרת בהכרח פי סדר אלפביתי אלא באופן אקראי. בכל פעם שהיינו נדרשות לציין את שם החברה היצרנית בטפסים ממוחשבים, היינו לוחצות על רשימת החברות היצרניות הנמצאת ב"חלון" נפרד ובוחרות מתוכה את שם החברה הרצוי. אציין כי כיום רשימת החברות היצרניות מועברות אלינו למרפאה דרך המחשב המרכזי של המחוז". האחות אמירה מסרה, איפוא, והנתבעת לא הוכיחה אחרת, כי שם היצרן הוקלד על ידה על ידי בחירתו באמצעות הסמן מתוך רשימת שמות, בעוד מספר האצווה הוקלד באופן ידני. הוכח באופן מספק כי מספר האצווה שהוקש על ידי האחות אמירה תאם את מספר האצווה של סדרת חיסוני האנטי די מתוצרת Cangene אשר נרכשה על ידי הנתבעת טרם המועד הרלוונטי, ואשר נופקה על ידה למרפאות השונות ובהן למרפאת הנתבעת בנס ציונה, הכל כעולה ממסמכים שצירף ד"ר לומניצקי מטעם הנתבעת. עוד שוכנעתי, כי חיסוני אנטי די בעלי מספר אצווה זה הוזרקו לנשים אחרות בתקופה הרלוונטית, כעולה מאישורי חיסונים שצורפו על ידי האחות אמירה לתצהירה. לעניין זה אני דוחה את טענת התובעת לפיה מסמכים אלה אינם קבילים. אני נותנת אמון בשני העדים לעניין מהות המסמכים ומקורם, ובמהימנות המסמכים, אשר רובם גם עונים על הגדרת רשומה מוסדית. אשר לטענת התובעת לפיה במספר האצווה שהוקש חסרה האות "A ", הרי שעיון באישורי החיסון האחרים מעלה כי בחלקם נרשמה אות זו ובחלקם לאו. גם אם האחות לא דייקה בהקלדת כל מספר האצווה על כל חלקיו והשמיטה את האות, הרי שהקלידה שבע ספרות ייחודיות, שלטעמי די בהן לזיהוי ראוי של מספר האצווה וקביעה כי מדובר במספר אצווה של חיסון האנטי די מתוצרת Cangene. אכן, אין חולק כי אין תקינה בינלאומית המסדירה את ייחודיות מספר האצווה בין יצרני תרופות שונים, ומכאן כי תאורטית יתכן מצב בו תכשירים שונים של יצרנים שונים יקבלו את אותו מספר אצווה. התובעת אף הגישה תצהיר של מר מזרחי, בעלה של התובעת העובד בחברת התרופות טבע, לפיו בהקשה במחשב גילה תכשיר מתוצרת טבע שיש לו מספר אצווה זהה למספר האצווה שהוקש על ידי האחות אמירה באישור החיסון. סבורני כי בתצהיר זה אין כדי להטות את הכף בענייננו. ברי כי נוכח אורכו ומורכבותו של מספר האצווה, הרי שהסיכוי לכפילות כזו אינו גדול. אשר לתכשיר שמצא מר מזרחי, הוכח כי מספר האצווה שלו אינו זהה למספר האצווה בענייננו, ומכל מקום המדובר הוא בתכשיר שהוא חומר גלם, אשר יש להניח שלא ניתן להתבלבל בינו לבין חיסון. מכל מקום, וחשוב מכל, טענת התובעת בענייננו היא כי הוזרק לה תכשיר מתוצרת Chiron, אך לא ניתן כל הסבר למספר האצווה שהוקש, ולא נטען, קל וחומר הוכח, כי קיים תכשיר כלשהו מתוצרת Chiron שיש לו מספר אצווה כזה. יוער כי הנתבעת טענה ולא הוכח אחרת, כי במועד הרלוונטי, החיסון היחיד שהיה במרפאה מתוצרת Chiron היה חיסון אנטי טטנוס. לפי המסמכים שצורפו לתצהיר האחות אמירה, מספר האצווה שלו היה "7402", שונה בתכלית ממספר האצווה של חיסון האנטי די שהוקש בטופס האישור. בנוסף, לדברי התובעת עצמה (נספח י"ד לתצהירה) אילו היה מוזרק לה אחד מתכשירי Chiron, היתה סובלת תופעות לוואי בולטות. עולה כי בגירסת התובעת אין הסבר מניח את הדעת לכך שבד בבד עם רישום שם היצרן Chiron, רשמה האחות מספר אצווה בן 7 ספרות התואם את מספר האצווה של חיסון האנטי די מתוצרת Cangene. אשר לרישום בכתב יד. בתצהירה הסבירה האחות כי רשמה את פרטיו מתוך האישור הממוחשב ועל כן הטעות בשם היצרן המשיכה והופיעה. התובעת מפנה לכך שבעדותה בחקירה נגדית שינתה האחות טענה וענתה כי רשמה בכתב יד תוך העתקה מתווית הבקבוקון (או הקופסא). סבורני כי במקרה זה דווקא גירסתה הראשונה של האחות היא הגיונית יותר. כאמור, אין כל הסבר לרישום בכתב יד הכולל גם שם יצרן Chiron וגם מספר אצווה של חיסון אנטי די. אחד מהשניים הוא לבטח מוטעה, ויש להניח כי הטעות היא בשם היצרן. מכאן כי ההסבר המתקבל על הדעת הוא כי האחות אכן העתיקה את הנתונים מהאישור הממוחשב השגוי. המסקנה היא, כי סבירות מתן החיסון הנכון, בהתאם למספר האצווה שהוקש באישור, עולה על סבירות מתן תכשיר אחר תוך רישום מספר אצווה שגוי. מכאן כי קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שהריגוש שנוצר בגופה של התובעת נוצר למרות מתן חיסון אנטי די כנדרש. משבאתי לכלל דעה כי כף המאזניים נוטה לטובת הנתבעת, אין לי צורך לדון בשאלת נטל ההוכחה, בין בהיבט של "הדבר מדבר בעד עצמו" ובין בהיבט של נזק ראייתי. בכך נדחתה תביעת התובעת ככל שהיא מבוססת על הנזק שנגרם לה בגין הריגוש, ואין לי צורך לדון בהיקפו של נזק זה ושיעורו הכספי. למרות זאת אעיר כי התרשמתי מהפרזה ניכרת של התובעת בהקשר זה. הטענה כי מדובר במניעת לידות נוספות או בנזק שלא ניתן למנוע אותו באמצעים סבירים נסתרה מעדות ד"ר גולדברגר ז"ל, המומחה מטעם התובעת. בהתאם, סדרי גודל של הפיצוי שנפסק בפסיקה לתובעות אחרות שפיתחו ריגוש בשל היעדר חיסון (לרבות פסקי דין אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה) היו נמוכים בהרבה מאלה שנתבעו כאן. למרות האמור עד כאן, לא ראיתי לנכון לדחות את התביעה כולה. לטעמי, אין להקל ראש בטעות האחות בהקשת שם היצרן ובנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מטעות זו. לא תתכן מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בעניין רישום פרטי תרופות ותכשירים רפואיים אחרים, והיא אף חובה הקבועה בחוק. לא ניתן להפריז בחשיבות ההקפדה על רישום מדוייק של פרטים אלה, בין היתר על מנת להבטיח אפשרות לאתר בדיעבד את החולים להם ניתן תכשיר או חיסון כזה או אחר. הטעות שטעתה האחות בהקשת שם היצרן, גם אם היתה בתום לב ופרי רגע של חוסר תשומת לב, חמורה במיוחד במצב בו תוכנת המחשב של הנתבעת לא כללה בדיקת התאמה בין שם החיסון לבין שם היצרן, במצב בו רשימת שמות היצרנים מוקשת באופן אקראי על ידי האחיות, כפי שתיארה האחות אמירה בחקירתה הנגדית, ובמצב בו אין כל מעקב מדוקדק וממוחשב ברמת המרפאה אחר מלאי החיסונים, כפי שעלה מעדויות אנשי הנתבעת. בנסיבות כאלה של תיעוד, שם היצרן המוקלד על ידי האחות הוא פרט חיוני מאין כמוהו לזיהוי התכשיר שהוזרק, ובלעדיו לא ניתן לבצע זיהוי ודאי. המדובר אינו בטעות קלת ערך וטבעית אלא ברשלנות. לא תתכן מחלוקת לגבי עוגמת הנפש והחרדה שנגרמה לתובעת עקב הטעות ברישום שם היצרן בטופס האישור. את רמת החרדה, כמו גם מידת הטרחה שנגרמה לה בניסיונותיה לברר מה היה התכשיר שהוזרק, ניתן לראות מתוך המסמכים שצורפו לתיק. ברי כי בפסק דין זה, הניתן על יסוד נטל ההסתברויות במשפט אזרחי, אין כדי לסלק כליל מליבה של התובעת את הספק אשר נגרם בשל אי דיוק בהקשת פרטי החיסון. עם ספק תיאלץ התובעת להמשיך לחיות. אני מעמידה את הפיצוי לתובעת בגין נזקיה אלה על סך של 35,000 ₪. נוכח נסיבותיו הכוללות של העניין ולמרות שעיקר תביעתה נדחה, אני מוצאת לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן להשיב לה מחצית משכר טרחת המומחה ד"ר גולדברגר ז"ל, לפי קבלה. חיסונים