תביעה נגד עורך מקומון בגין לשון הרע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עורך מקומון בגין לשון הרע: 1. התובע שימש בעבר בתפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית קרית שמונה, גיזבר עיריית קרית שמונה, ותפקידים נוספים. כיום מכהן התובע כגיזבר עיריית הרצליה. בסוף שנת 2005 כיהן התובע כגיזבר העירייה בפועל, והתמודד על קבלת תפקיד הגיזבר. הנתבע הוא העורך של המקומון / העיתון "news 4u", וכן כתב בעיתון זה. 2. בגיליון דצמבר 2005 של העיתון, הופיעה, בעמוד השער, באותיות גדולות ובולטות מאד, הידיעה הבאה: "דו"ח הביקורת של החברה הכלכלית בקרית שמונה חושף ממצאים קשים על: גולן זריהן גזבר עיריית הרצליה "היוצא" ואולי "הנכנס" "נתונים קשים על דרך התנהלותו של זריהן, שאיפשר במסגרת תפקידים שמילא ובידיעתו - ניגוד עניינים שהסב נזק של: 54 מיליוני שקלים ! ! ! המשטרה חוקרת". בכירים בעירייה בהלם! ! !" 3. הכתבה עצמה, שמחברה הוא הנתבע, מופיעה בעמ' 11-10 של העיתון. כותרת הכתבה היא אותה כותרת אשר בשער העיתון (ר' לעיל), אך כאן היא מופיעה באותיות גדולות עוד יותר. בגוף הכתבה נאמר כך: "ואכן, אנו מביאים לראשונה ובאופן בלעדי בשרון את תוצאות דו"ח הביקורת על החברה הכלכלית קרית שמונה, שהוגש לחברי מועצתה, ובו מככב בגדול - גולן זריהן, "גזברנו". "גולן זריהן, שכיהן עד לפני כשנתיים, כמנהל החברה הכלכלית בקרית שמונה, איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט, שבסיומם, הסבו נזק של כ-54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". בעקבות חשדות חמורים, שנחשפו בשעתו ב"חדשות הגליל" ועוררו הד ציבורי רחב, החליטה מועצת עיריית קרית שמונה, למנות בודק חיצוני, שיבקר את כל הפעולות שנעשו בהפרטת חממה טכנולוגית. ואמנם, בדיקה זו הסתיימה לפני מספר שבועות, הדו"ח הועבר לעיון חברי המועצה. הדו"ח נמסר גם לנו, באדיבות "חדשות הגליל" ומשרד רואי חשבון בראשות אלעד יריב (איש משטרה, לשעבר). לענייננו, הדו"ח מצביע על "נתונים קשים ביותר על דרך התנהלותם של גולן זריהן ואחרים. דו"ח המבקר החיצוני מצביע על ניגוד עניינים מובהק לכאורה, שכן גולן זריהן כיהן באותה עת בשלושה תפקידי מפתח, אשר השפיעו והיו לגורמים משמעותיים בעיסקת ההפרטה. זריהן כיהן אז, כגזבר העירייה בקרית שמונה, כמנכ"ל החברה הכלכלית וכגזבר העמותה שהופרטה. לכאורה, השורש הנגזר מתפקידים אלו, מפגיש בשולחן אחד את זריהן כמוכר מצד אחד וכקונה מאידך". "בשורה התחתונה נמצא כי עיריית קרית שמונה הפסידה כתוצאה מן ההפרטה, 54 מיליוני שקלים. 28 מיליוני שקלים באמצעות העמותה המופרטת ו-26 מיליוני שקלים באמצעות החברה הכלכלית". "חדשות הגליל" ציין עוד "כי היחידה הארצית לחקר הונאות חוקרת מזה חודשיים, עקב תלונה שהוגשה כתוצאה מפרסום הדו"ח", ובין הנחקרים הבאים יהיה קרוב לוודאי גם מי שמתמודד על משרת הגזבר בעיריית הרצליה, וכאמור כבר כיהן בתפקיד זה בעבר". 4. בתמצית, מה שנאמר בכתבה אודות התובע הוא - - כי התובע "איפשר פעולות בניגוד עניינים מוחלט". - כי הפעולות "הסבו נזק של כ- 54 מיליוני שקלים לקופת העירייה". - כי התובע יהיה קרוב לוודאי בין הנחקרים ע"י היחידה הארצית לחקירות הונאה. 5. התובע הגיש נגד הנתבע תביעת לשון הרע. הדיון פוצל לשאלת החבות בנפרד, ושאלת הנזק בנפרד. בהחלטתי מיום 22/1/09 (פורסמה באתר נבו) הכרעתי בשאלת החבות, וקבעתי - (א) כי הדברים שפורסמו אכן מהווים לשון הרע אודות התובע. (ב) כי אין עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום, שכן, הדברים שפורסמו אודות התובע לא היו אמת: ראשית, התובע לא הסב נזק וגם לא "איפשר פעולות" שבסיומן הוסב נזק, כספי (או אחר) לעיריית קרית שמונה בסך 54 מליון ש"ח, או בסכום אחר כלשהו. שנית, התובע לא פעל בניגוד עניינים, שכן, הוא נמנע מלהשתתף בדיון ובהצבעה על מכירת המניות לחברה הכלכלית קרית שמונה. ושלישית, התובע מסר עדות במשטרה, אך לא נחקר שם כחשוד. (ג) כי אין עומדת לנתבע הגנת תום לב, שכן, הנתבע לא נקט טרם הפרסום אמצעים סבירים בכדי להיווכח האם הדברים אמת הם, אם לאו. 6. עתה מונחת בפניי שאלת הנזק והפיצוי לתובע, ולכך מתייחס פסק דין זה. פסק הדין מהווה המשך ישיר להחלטה שניתנה בענין החבות, ועל כן אינני רואה צורך לחזור כאן על השתלשלות העובדות. אלה - פורטו היטב בהחלטה הנ"ל, והמעוניין - יעיין שם. 7. השיקול הראשון במעלה, לענין הנזק, ולענין סכום הפיצוי, הוא - חומרת ההאשמות המיוחסות לתובע. ככל שהאשמה המיוחסת לתובע חמורה יותר, כך ראוי יהיה להגדיל את סכום הפיצוי. בחומרה יתירה יראה ביהמ"ש פרסום המייחס לתובע ביצוע של עבירה פלילית, וכן ייחוס כוזב של שחיתות ציבורית (א' שנהר, "דיני לשון הרע", הוצאת נבו, תשנ"ז - 1997, בעמ' 381). במקרה שבפניי, ההאשמות כלפי התובע הן חמורות מאוד. מן הכתבה עולה, כי התובע, בתפקידו כגיזבר עיריית קרית שמונה, הסב או איפשר, תוך פעולה שלא כחוק ובניגוד עניינים, נזק של עשרות מיליוני שקלים לעיריית קרית שמונה, באופן שמעשיו ייחקרו ע"י המשטרה, וכל זאת כאשר התובע מועמד לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה. אין צורך להסביר עד כמה הדברים חמורים, וגודל הנזק (לרבות נזק ממוני ישיר) שעשוי היה להיגרם לתובע בשל פרסום דברים שיקריים אלה. 8. ולא רק שהדברים שפורסמו אודות התובע חמורים הם, ניכר כי הנתבע גם עשה כל מאמץ להבליט את הדברים הבלטה יתירה. הכתבה אודות התובע תופסת את מלוא עמוד השער של העיתון, באותיות גדולות מאוד וצבעוניות. כך גם בגוף הגיליון, שם מופיעה הכתבה עם כותרות בומבסטיות, באותיות ענק ובצבע, ועם תמונה גדולה מאד של התובע, בגודל של מחצית העמוד, ובצבע. לענין קביעת הנזק שנגרם לתובע, וקביעת סכום הפיצוי, נודעת חשיבות לכך שהכותרת המשמיצה את התובע פורסמה, בצורה רעשנית ובולטת, על פני כל עמוד השער של העיתון, דבר שללא ספק תרם לכך, שאנשים רבים יותר ייחשפו לכתבה ולתוכנה המשמיץ (ראה ע"א 5653/98 פלוס נ' חלוץ פד"י נה(5)865, וכן ר' שנהר, בעמ' 381). 9. מעל לכל יש להדגיש את העובדה כי כאשר פורסמה הכתבה כיהן התובע בתפקיד גיזבר עיריית הרצליה בפועל, והתמודד על קבלת תפקיד הגיזבר. אין צל של ספק כי פרסום מעלליו (כביכול) של התובע, בתפקידו כגיזבר עיריית קרית שמונה, והנזק הכספי העצום שגרם (כביכול) לקופת העירייה, עלול היה בסבירות גבוהה לטרפד את מינויו לכהונת גיזבר עיריית הרצליה. הנתבע הודה בכך מפורשות בעדותו, ויתר על כן, הנתבע אף הודה, שזו אכן היתה כוונתו (פרו' מיום 11/9/07 עמ' 53 ש' 23 - 25). לשון אחר, הכוונה הברורה בפרסום הכתבה - והנתבע אישר זאת - היתה למנוע את מינויו של התובע לתפקיד גיזבר העירייה, משמע - לפגוע בתובע. הנתבע אף כמעט הצליח במזימתו זו, שכן, עיריית הרצליה הקימה ועדה, שתפקידה היה לבחון האם יש אמת בדברים שפורסמו אודות התובע, והאם לנוכח כך ראוי שיכהן בתפקיד גיזבר העירייה (סע' 16,15 לתצהיר התובע מיום 30/3/09). אזכיר בהקשר זה כי אף אם אניח (הנחה לא נכונה) כי במקרה דנן לא הוכח כל נזק שהוא לתובע, לא נזק מיוחד, ולא נזק כללי, גם אז, רשאי ביהמ"ש לפסוק לתובע, לפי סעיף 7א'(ג) לחוק איסור לשון הרע, פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של 100,000₪ (כיום עומד הסכום על 128,000₪), משום שעסקינן במקרה שבו "הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע". אינני מקבל את טענות הנתבע בסיכומיו, כי הוא איננו מכיר ואין לו כל ענין אישי עם התובע, כי כוונתו לא היתה לפגוע אישית בתובע, וכל רצונו היה רק להגן על קופת עיריית הרצליה. התובע הינו רואה חשבון, בעברו גיזבר עיריית ק"ש ובעל תפקידים נוספים בתחום הכספים, נושא עיניו לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה, ומתמודד בפועל על תפקיד זה. והנה, הנתבע מפרסם כתבה בנוגע לתובע, במטרה מפורשת (כך מפי הנתבע עצמו) למנוע את מינויו של התובע לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה. היש "כוונה לפגוע" יותר מזו? 10. כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה (החשובה אף היא לענין קביעת גובה הפיצוי) כי הנתבע נמנע עד עצם היום הזה מלפרסם תיקון או התנצלות על הדברים שכתב ופרסם על התובע. זאת על אף שב"כ התובע פנה אליו בכתב (ת/2), סמוך לאחר פרסום הכתבה, ודרש ממנו לעשות כן. הנתבע קיבל את ת/2, והא ראיה שהתייחס למכתב זה בגיליון העוקב של העיתון, ת/3, אך תיקון או התנצלות - לא פרסם. אפילו במהלך המשפט, בשלב הנזק, קרי, אחרי שכבר קבעתי כי הנתבע אכן פרסם לשון הרע, וכי אין עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק, אפילו בשלב זה, לא מצא הנתבע לנכון להכות על חטא, לומר שטעה, ולהתנצל. להיפך, אפילו בשלב מאוחר זה חזר על טענת "אמת דיברתי" (פרו' עמ' 131 ש' 19), וגם אמר במפורש, כי אין מקום להתנצלות, וכי הוא איננו מתנצל עד היום (פרו' עמ' 135 ש' 25 - 28). אפילו בסיכומים מטעם הנתבע אין ולו מלה אחת של התנצלות או הבעת חרטה. רק חזרה על כך שהנתבע פעל "בהגינות", ואף תוך העלאת טענה, חסרת יסוד, כי התובע בתביעתו הוא שפעל בחוסר תום לב. מובן מאליו, כי פרסום תיקון או התנצלות עשוי להקטין את נזקו של הנתבע, בעוד שסירוב לפרסם תיקון עשוי להשתמע כעמידה מאחורי הטענות שבפרסום המשמיץ, דבר שיש בו כדי להגדיל את הנזק. בפסיקת סכום הפיצוי, יקל ביהמ"ש עם נתבע שהביע חרטה כנה, ויחמיר עם נתבע שהתנהגותו מעידה כי אינו מצטער על העוול שגרם לתובע (א' שנהר, עמ' 395). 11. טוען הנתבע כי לא נגרם לתובע כל נזק בפועל, שהרי הוא התקבל, אחרי הפרסום, לתפקיד גיזבר עיריית הרצליה, ומכהן בתפקיד זה. התשובה לטענה זו היא, כמובן, שנזק ממון אמנם לא נגרם לתובע, אך נזק לשמו הטוב, עגמת נפש רבה, וסבל נפשי, בוודאי שנגרמו לו. בפסיקה נקבע כי "דרישת הנזק אין משמעה "נזק ממון" דווקא, וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך הענין. מבחינת הדרישה ההוכחתית, ניתן להיעזר בחזקה עובדתית על פיה פרסום לשון הרע מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת" (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, אתר נבו, בפיסקה 50). וכן: "קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים, אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה" (שם, בפיסקה 55). ניתן היה להסתפק בחזקה האמורה, שהרי הנתבע בוודאי לא סתר את החזקה, אולם התובע אינו מסתפק בכך. התובע מתאר בתצהירו (סע' 16,15) כי עיריית הרצליה הקימה ועדה, שנועדה לבחון האם יש אמת בדברי הבלע שפורסמו אודותיו, והאם ראוי, לאור הדברים שפורסמו, כי הוא יכהן כגיזבר העירייה. ההליך גרם לתובע, לפי עדותו, לעלבון והשפלה, באשר נאלץ, לבושתו, להופיע בפני הועדה, ולהסביר ולהוכיח כי הדברים שפורסמו אינם נכונים. וכדבריו: "למזלי חרף הפרסום נבחרתי שוב להיות גיזבר עיריית הרצליה, אחרי שעברתי מסכת השפלות במלוא מובן המלה, שבהן נאלצתי להוכיח שאין לי אחות" (פרו' עמ' 120 ש' 2 - 3). בהמשך, התובע מוסיף ומתאר בתצהירו (סע' 20) כיצד הפרסום הדיר שינה מעיניו, כאשר "עניינו" היה ל"שיחת היום" ולהתלחשויות במסדרונות העירייה ובין עובדיה, לרבות עובדים הכפופים לתובע. התובע, לדבריו (שם), נאלץ לחזור ולהסביר לא פעם, בעירייה ובמקומות אחרים, את העניינים שתוארו בפרסום בקשר אליו (פרו' עמ' 120 ש' 9 - 13). התובע טוען בתצהירו (סעיף 25) כי דברי לשון הרע שפורסמו עליו יוותרו לעולם כעננה המרחפת מעל ראשו, והוא ייאלץ לחזור ולהסביר בכל מקום, כי אין דברים בגו, וכי מדובר בלשון הרע. כדוגמה לכך, מביא התובע (בתצהירו, סעיף 26) מקרה שבו הופיע כעד בביהמ"ש מטעם העירייה, וב"כ הצד שכנגד ניסה לערער את מהימנותו כעד ע"י הבאת הכתבה נשוא דיוננו, המציירת את התובע כאדם לא אמין ולא הגון, שאף נחקר ע"י המשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות. 12. טוען הנתבע בעדותו כי העיתון "news 4u" הוא בעל תפוצה מצומצמת ביותר, של 3,500 - 4,000 עותקים בלבד (פרו' עמ' 131 ש' 18 - 19). לא הובאה כל הוכחה בענין היקף תפוצתו של העיתון, אך אני מוכן להניח כי אכן מדובר בסדר גודל כאמור, שכן על שער העיתון צוין כי הוא מיועד רק להרצליה פיתוח, הרצליה ב', נוף ים, כפר שמריהו, רשפון, וארסוף. אכן, מדובר בעיתון בעל תפוצה מצומצמת, אך, מאידך גיסא, הפרסום נעשה דווקא במקום שבו הוא היה עשוי לגרום את הנזק הרב ביותר. זהו מקום מגוריו ומקום עבודתו של התובע כגיזבר בפועל (אז) בעיריית הרצליה, וכמתמודד (אז) על תפקיד הגיזבר. הכתבה פורסמה אמנם בתפוצה מצומצמת, אך במקום הרלוונטי ביותר, מבחינת "פוטנציאל הנזק" שבה. היא פורסמה במקום שבו עשויה להיות ההתעניינות הרבה ביותר בתוכנה, בין אם מדובר בתושבי המקום סתם, שסיפור של שחיתות ציבורית ונזק של מיליונים בוודאי נוגע להם ואיכפת להם, כשהנדון הינו מועמד לתפקיד גיזבר העירייה שלהם, ובין אם מדובר באנשים המכירים את התובע או הקשורים עמו במקום עבודתו. התפוצה אמנם מצומצמת להרצליה, כפר שמריהו, והסביבה, אך כדי לגרום נזק כבד לתובע, די היה בפרסום באזור זה בלבד. 13. טוען הנתבע בסיכומיו (עמ' 10) כי לכתבה נשוא דיוננו קדמו פרסומים שליליים רבים אחרים אודות התובע, בעיתונים ובמקומונים אחרים. לפיכך, לטענתו, הפרסום נשוא דיוננו לא העלה ולא הוריד דבר בתדמיתו של התובע, שכן היו פרסומים שליליים קודמים אודותיו, ונזקו נגרם מחמת הפרסומים הקודמים. התשובה לטענה זו היא, כי היא פשוט אינה נכונה עובדתית. הנתבע לא צירף לתצהירו ולא הציג לראיה שום פרסומים שליליים אחרים אודות התובע, וזאת מן הסתם משום שלא היו פרסומים כאמור. הפרסום היחיד שצירף הנתבע לתצהירו מיום 17/6/09 הוא כתבה במקומון "על השרון". עיינתי בכתבה זו, ואין בה לעניות דעתי שמץ מן הדברים המכפישים אודות התובע, הכלולים בכתבה נשוא התביעה שבפניי. מה שנאמר בכתבה זו הוא כי מועמדותו של התובע לתפקיד הגיזבר תיבדק ע"י רואה חשבון ועורך דין חיצוניים בלתי תלויים, וזאת בשל "בעיה משפטית" שקיימת לגבי מועמדותו. עוד נאמר בכתבה כי כאשר חברי הועדה (ועדת הבחירה לתפקיד גיזבר העירייה) מדברים על "הבעיה המשפטית", הם מתכוונים לדו"ח רו"ח יריב, אשר בדק את התנהלות עיריית קרית שמונה והחברה הכלכלית קרית שמונה, בתקופה בה שימש התובע כגיזבר עיריית ק"ש ומנכ"ל החברה הכלכלית. הא ותו לא. אין כל דמיון, אפילו לא בקירוב, בין האמור בכתבה זו (שהיא היחידה שצורפה) לבין האמור בכתבה נשוא התביעה, ואני דוחה לפיכך את טענת הנתבע בדבר "פרסומים שליליים רבים אודות התובע", טענה שפשוט אינה נכונה, ומכל מקום, לא הוכחה. 14. כמו כן טוען הנתבע, כי עיתון חדשות הגליל העביר את הכתבה לאתר אינטרנט, שהוא נגיש לכל תושבי המדינה, ומכאן, שאנשים רבים מאד וודאי קראו וקיבלו את המידע אודות התובע מאתר האינטרנט, ולא מהמקומון של הנתבע, שתפוצתו קטנה. לטענה זו אין זכר בכתב ההגנה, הארוך והמפורט מאד, שהגיש הנתבע, ועל כן אין מקום להיזקק אליה כלל. לגוף הטענה אציין, ראשית, כי תחילה פורסמה כתבתו של הנתבע (נשוא תביעה זו), ורק לאחר מכן דאג עיתון חדשות הגליל להעביר את הכתבה לאתר אינטרנט (פרו' עמ' 91 ש' 19 - 20). ושנית, "יש הבדל בין העלאת כתבה לאתר אינטרנט לבין יצירת קישור לידיעה מסוימת. הכתבה לא פורסמה ככתבה, אלא כקישור לעמודי פי די אף" (פרו' עמ' 92 ש' 22 - 23). מכל מקום, לצורך קביעת גובה הפיצוי בתובענה שבפניי, אכן תובא בחשבון העובדה שתפוצת עיתונו של הנתבע היא מצומצמת למדי. העובדה שעיתון חדשות הגליל העביר את הכתבה לאתר אינטרנט, ובכך אולי העצים את נזקו של התובע (אין כל הוכחה לכך), אינה מצדיקה הפחתה נוספת של גובה הפיצוי, שיושת על הנתבע. 15. הנתבע מעלה, באופן חוזר ונשנה, את הטענה כי התובע נמנע משום מה מלתבוע עיתונים אחרים. כבר חיוויתי דעתי, בהחלטתי מיום 22/1/09, כי זו אינה טענה כלל. תובע זכאי להחליט, משיקוליו, כנגד מי יגיש תביעה, וכנגד מי יימנע מהגשת תביעה, ועל ביהמ"ש להתייחס רק לתביעה, כפי שהוגשה, ולא לשאלה מדוע לא הוגשה תביעה גם נגד נתבע נוסף. גם לגופו של ענין, אינני סבור כי יש לתמוה על כך שהתובע בחר להגיש תביעתו נגד הנתבע, ונמנע מהגשת תביעה למשל נגד "חדשות הגליל". הכתבה בחדשות הגליל לא התמקדה כלל וכלל בתובע, כי אם במכלול הממצאים והמסקנות של דו"ח יריב, בהקשר להפרטת החממה הטכנולוגית, ובהקשר לדילול המניות של החברה הכלכלית בחברת מיט"ב. הכתבה בחדשות הגליל היא מדויקת יותר ונאמנה יותר למקור, היינו, לדו"ח יריב. בכתבה בחדשות הגליל מובאת כתבת משנה על כך שקרית שמונה הפסידה 54 מיליון שקלים, אך אין כל טענה או אבק טענה כי הנזק הזה מיוחס לתובע. 16. הנתבע מבקש להסתמך, לענין גובה הפיצוי, גם על ההקלות אשר בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. ראשית, לטענתו, חל במקרה דנן סעיף 19(1) לחוק, שכן, הנתבע רק חזר על דברים שפורסמו קודם לכן בעיתון חדשות הגליל, ואף נקב את המקור שעליו הסתמך. בענין זה, כבר קבעתי בהחלטתי מיום 22/1/09 (ר' שם, בפיסקאות 43 - 48) כי הטענה כאילו הנתבע רק ציטט וחזר על דברים שפורסמו בחדשות הגליל איננה נכונה עובדתית. ההקלה שבסעיף 19(1) לחוק לא תעמוד לנתבע, שציטט מפרסום קודם באופן סלקטיבי, תוך השמטת הפרטים שאינם עולים בקנה אחד עם התיזה שלו (שנהר, בעמ' 383). הכתבה בחדשות הגליל עסקה במכלול הממצאים והמסקנות של דו"ח יריב בהקשר להפרטת החממה הטכנולוגית ודילול המניות. ואילו הכתבה נשוא דיוננו עוסקת ומתמקדת בתובע בלבד, עם כותרות רעשניות ובומבסטיות, ותמונת צבע גדולה של התובע. בכתבה דנן אין מדובר לאמיתו של דבר בציטוט מחדשות הגליל, כי אם ב"ציטוט יצירתי" תוך הזנחת כל ענין שאינו נוגע לתובע, והפלגה דרמטית וסנסציונית בכל הנוגע לתובע. הכתבה בחדשות הגליל היא מדויקת יותר ונאמנה יותר למקור (דו"ח יריב), ואילו הכתבה נשוא דיוננו איננה נצמדת ואף אינה דומה לדו"ח יריב. לא ניתן למצוא בכתבה נשוא דיוננו ולו משפט אחד המהווה באמת ציטוט, מלא ומדויק, מן הכתבה בחדשות הגליל. כאמור בפרשת ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חב' החשמל פד"י לא(2)281 בעמ' 321, "בבוא ביהמ"ש לפסוק פיצויים רשאי הוא להתחשב לטובת הנתבע בעובדה שזו חזרה על מה שכבר נאמר, תוך ציון המקור עליו הסתמך... הדגשתי את המילה "רשאי", שכן, לעיתים, יש בעצם החזרה כדי להחמיר את הפגיעה". וכן (שם): "חזרה על דיבה אין לה כפרה, ולהיפך, חזרה על דיבה בעיתון עשויה להחמיר את הענין פי כמה". אם משווים, מנקודת מבטו של כל קורא סביר של העיתון, את מה שנאמר בחדשות הגליל ביחס לתובע, אל מה שנאמר בכתבה נשוא התביעה ביחס לתובע, לא יכול להיות ספק כי ה"חזרה" כביכול על מה שכבר נאמר, במקרה זה רק העצימה והחמירה את הפגיעה בתובע, באופן ניכר ביותר. יתר על כן, תנאי נוסף לתחולת הגנת סעיף 19(1) הוא, כי הנתבע "נקב את המקור שעליו הסתמך". במקרה שבפניי, וכמוסבר בהחלטתי מיום 22/1/09, בפיסקה 42, הרושם המתקבל אצל כל קורא סביר של הכתבה הוא, שהכתבה מתבססת ונסמכת יותר על דו"ח יריב, מאשר על "חדשות הגליל". 17. גם ההקלה אשר בסעיף 19(2) ("הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע") אינה חלה במקרה דנן, שכן, אין די בכך שהנתבע, סובייקטיבית, היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע, אם לא ביצע בדיקה נאותה של העובדות (ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פד"י מו(5)555 בעמ' 570). במקרה דנן, הנתבע לא פנה אל מי מן הגורמים (לא אל התובע עצמו, לא אל רו"ח יריב, לא אל מבקר העירייה) בכדי לבדוק ולוודא את אמיתות האמור בכתבה, טרם פרסומה ברבים (ר' בהחלטתי מיום 22/1/09, בפיסקאות 34, 35). (ור' גם עדות התובע פרו' עמ' 129 ש' 14 - 19). אילו טרח הנתבע לפנות אל התובע, לקבלת תגובתו טרם הפרסום, היה מתברר לו מיד כי הדברים אינם אמת, כי לא היה ניגוד עניינים, משום שהתובע לא היה נוכח בדיון ובהצבעה על מכירת המניות, וכי דו"ח יריב מעולם לא טען ולו ברמז כי התובע גרם נזק כספי כלשהו. בהקשר זה נאמר בפרשת ת.א. (י-ם) 1382/99 שויצר נ' ידיעות אחרונות תק - מח 2001 (3) 4803 (שם, בפיסקה 17) כי "בחינת האמצעים שנקטו הנתבעים לבחון את אמיתות הכתבה, ומידת הזהירות שנקטו בבדיקת נכונותן של העובדות שפירסמו, מהווים שיקול חשוב בפסיקת הפיצויים.... לענין זה עומדת לנתבעים לרועץ העובדה כי לא עשו את המינימום הנדרש של פניה אל הנפגע עצמו כדי לקבל את תגובתו וגירסתו לאירוע הנטען נגדו... במצב דברים זה קשה מאוד לייחס שכנוע למפרסם, כאשר הוא עצמו נמנע מלבדוק - לפני הפרסום - את המידע, עם בעל הדברים עצמו". 18. גם הקלת סעיף 19(3) לחוק ("הוא לא נתכוון לנפגע") אינה יכולה לעמוד לו, לנתבע, במקרה דנן. קצרה דעתי מלהבין כיצד ניתן לטעון, שכתבה, הנושאת בכותרתה, באותיות קידוש לבנה, את שמו (ותמונתו) של התובע, ונסבה כל כולה על התובע, תוך ציון מפורש של שמו ותפקידו, כיצד ניתן לטעון כי כתבה זו לא כוונה אל התובע. לא רק שהכתבה כוונה (ככתוב בה במפורש) אל התובע, ואליו בלבד, הרי הנתבע אף אישר בעדותו בביהמ"ש כי "הכתבה יכלה למנוע מהתובע להתמנות לעיריית הרצליה, זאת היתה הכוונה, זה מה שעניין אותי" (פרו' מיום 11/9/07, עמ' 53, ש' 23 - 24). 19. סיכום כל האמור עד כאן הוא, שקשה למצוא במקרה שבפניי "נסיבות מקילות" להפחתת סכום הפיצוי: מדובר בפרסום חמור ביותר (על שחיתות (ניגוד עניינים), על גרימת נזק כספי עצום, ועל חקירה משטרתית), בייחוד לגבי אדם המועמד לתפקיד גיזבר העירייה. מדובר בפרסום בולט, רעשני, סנסציוני, בשער העיתון, עם כותרות ענק, ותמונת צבע גדולה של התובע. הפרסום נעשה במתכוון במטרה לפגוע ולסכל את מינויו של התובע לתפקיד גיזבר העירייה. הפרסום נעשה ללא כל בדיקה של העובדות טרם הפרסום. ולבסוף - עד היום (ואפילו לאחר ההחלטה בענין האחריות) לא מצא הנתבע לנכון לפרסם תיקון או התנצלות. "הנסיבה המקלה היחידה" היא התפוצה המצומצמת של העיתון, שאיננו עיתון המתפרסם ברחבי הארץ, אלא באזור גיאוגרפי מצומצם מאד. 20. בנוסף לפסיקה המובאת בסיכומי התובע, בעמ' 23, אזכיר בהקשר זה גם את פסה"ד הידוע רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פד"י נה(5)510. שם מדובר היה במקומון המתפרסם בטבריה ובצפון הארץ. פורסם באותו מקומון כי התובעים נטשו את בתם התינוקת, שאך זה נולדה, בבית החולים, בשל מום נדיר שנולדה עימו. ועל אמה של התינוקת פורסם שם, כי היא נרקומנית (תוך רמיזה כי זוהי סיבת המום בתינוקת). נפסק פיצוי בסך 100,000 ₪ (נכון ליוני 1999, מועד מתן פסה"ד בבימ"ש השלום). 21. כפי שכבר ציינתי, העובדה שלא נגרם לתובע נזק ממון, במובן זה שהוא קיבל את תפקיד גיזבר העירייה, אין בה כדי להפחית את סכום הפיצוי, שכן, הנזק שנגרם במקרה דנן לתובע איננו נזק ממון, אלא הנזק לשמו הטוב, העלבון, ההשפלה, עגמת הנפש, הפגיעה בהערכה לה הוא זוכה מסביבתו, הפגיעה במוניטין שצבר במשך שנים בתפקידים שמילא, הכל כמתואר היטב בתצהירו. 22. ואזכיר גם, כי אף לולא הוכח נזק כלשהו, לא נזק ממון ולא נזק כללי (וזה איננו המצב במקרה דנן), ניתן היה לפסוק לתובע, מכוחו של סעיף 7א'(ג) לחוק ("כוונה לפגוע"), סכום של עד 128,000₪. 23. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל סבורני כי פיצוי בסך של 85,000₪ יהיה פיצוי נאות וסביר בנסיבות הענין, פיצוי שיהיה בו כדי "לעודד את רוחו של הניזוק, שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן את הנזק לשמו הטוב ; למרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע" (אמר נ' יוסף, שם, בעמ' 524). 24. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 85,000₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 7,500₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. (סכום ההוצאות נקבע על הצד הנמוך מאד, בשים לב לסכום ההוצאות שכבר נפסק לטובת התובע, בשלב הראשון של המשפט). לשון הרע / הוצאת דיבה