קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של רב בגין הפרת זכויות יוצרים: מבוא התובע, רב, הוציא לאור ופרסם חיבור ספרותי בשם 'ספר שו"ת "אבני חן", שהוא סדרה בת שלושה כרכים המהווה חיבור הלכתי מקיף בסוגיות מדעיות אקטואליות שונות (להלן: "הספר"). החיבור יצא לאור בשנת 2006. לפי הנטען בכתב התביעה - בחודש נובמבר 2005 התברר לתובע במפתיע כי טיוטה מוקדמת של חלק א' של הספר, אשר טרם עברה הגהה או תיקון (להלן: "החוברת"), מצויה ברשות הנתבעים, שהם הגופים המוסמכים על פי חוק לנהל את הספרייה הלאומית של מדינת ישראל. טענת התובע היא כי בהצגת החוברת, כפי שהיא - כאשר יש בה עוד טעויות רבות והיה צורך להכניס לה שינויים ותוספות - ובמתן האפשרות לציבור הרחב לעיין בה פגעו בו הנתבעים. עילות התביעה הנטענות, כפי שטען בסיכומיו, הן: פגיעה בזכות היוצרים של התובע בחוברת שהיא עצמה יצירה; פרסום לשון הרע; פגיעה בפרטיות וגזל. עוד נטען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו לפנות ולקבל את הסכמת התובע להצגת החוברת ולשימוש בה; לא דאגו לבחון את טיבה של החוברת ואת הזכויות בה; לא בחנו את מקורה בעת שרכשו או קיבלו אותה ולא נקטו בצעדים נדרשים כדי למנוע הצגתה של טיוטה בתוך הספרייה. סכום התביעה הועמד על 150,000 ₪ וכן נתבקש צו המורה לנתבעים להשיב את כל טיוטות היצירה הספרותית לרשות התובע. בסיכומיו לא חזר התובע על העתירה לצו שכן החוברת נמסרה לבית המשפט כמוצג. הנתבעים חולקים על טענות התובע כי עומדת לו עילת תביעה. הם טוענים כי מדובר במהלך שכל מטרתו הוצאת כספים שלא כדין. לטענתם רכשו את החוברת ממי שעוסק במכירת מוצרים מסוג זה, בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל ולכן חלים כללי תקנת השוק במיטלטלין ולחילופין כי קיבלו את החוברת במתנה. עמדתם היא כי בנסיבות אלה לא הפרו את זכות היוצרים של התובע; לא פרסמו לשון הרע; לא פגעו בפרטיותו ולא ביצעו גזל. לחילופין הם טוענים כי לא הוכח שנגרם לתובע נזק. המחלוקת בין הצדדים מצריכה בחינה של שלוש שאלות: מה מקורה של החוברת שנמצאה בספריה הלאומית וכיצד הגיעה לידי הספריה. האם בנסיבות שבהן הגיעה החוברת לידי הספרייה יש כדי להקים חבות על הספרייה בשל הפרת זכויות יוצרים, פגיעה בשם הטוב, פגיעה בפרטיות, גזל או רשלנות. בהנחה שמוטלת חובה על הספרייה - האם זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח החיקוקים המאפשרים זאת וככל שלא - האם הוכיח התובע שנגרם לו נזק ומה שיעורו. מקורה של החוברת וכיצד הגיעה לידי הספריה התובע מתאר בתצהירו כי לאחר שנות מחקר החליט להעלות את גיבוש הידע שצבר את פסיקותיו על הכתב ולכן הוציא לאור ופרסם את הספר שהוא סדרה בת שלושה כרכים של חיבור הלכתי מקיף, מורה נבוכים חדשני וייחודי, ראשון מסוגו בנושאים מדעיים או בסוגיות מדעיות אקטואליות שונות כגון גנטיקה, שיבוט, פונדקאות ועוד. הוא מתאר כי כאשר הוצג בפניו העותק שהיה בידי הספרייה הלאומית ניתן לראות כי מדובר בפרסום מביך מאוד של יצירתו המציג לציבור בצורה מרושלת ובלתי ראויה, תוך עריכה ירודה המתאימה לטיוטה פנימית שאין עמה כל כוונה לפרסום ועצם פרסומה, כפי שהוא, מהווה עלבון גדול לשמו ופגיעה מהותית במוניטין שלו ובתוכן הפרסום. לדבריו טיוטת היצירה, שכתיבתה נסתיימה בשנת תש"ס עברה לאחר מכן אלפי הגהות רבות ושינויים משמעותיים על רקע מחקר נמשך טרם עריכתה הסופית ופרסומה. הוא מפרט את הכשלים שיש בחוברת ומסכם כי המתבונן בטיוטה המצויה בידי הנתבעים מבין כי 'עסקינן בטיוטה גנובה שהינה עותק בלתי מורשה, מועתק ומצולם ושאינו ערוך ומתאים לפרסום והפצה בכל היבט שהוא'. התובע מאשר כי העביר את טיוטת החיבור למספר מצומצם של גדולי תורה או פוסקי הלכה מחוגים שונים, שהם דמויות מפורסמות וידועות בעולם כדי לקבל את הערותיהם ואת הסכמתם ליצירה וזאת כדי לתת תוקף וסמכות הלכתית רבנית לאמור ביצירה. לשם קבלת הסכמתם של גדולי התורה ופוסקי הדור ייצר התובע מספר מוגבל של עותקים - 20 במספר שהועברו לאותם רבנים בצירוף הבהרה כתובה כי אין לעשות כל שימוש בטיוטה וכל המקבלים החזירו לו את הטיוטה עם מכתב ברכה לאחר מספר חודשים ובמקרה אחד לאחר בחינה של שלוש שנים. בחקירה הנגדית אמר התובע כי גילה את דבר קיומה של החוברת בבית הספרים הלאומי באינטרנט (עמ' 4); הוא אישר כי התמונות שמופיעות בתוכה הן בצבע ולא בשחור לבן כפי שטען וכי כך היה בחלק מ- 20 החוברות שנשלחו לקריאה על ידי הרבנים. הוא טען כי כל 20 העותקים שנשלחו לרבנים הוחזרו ואז לאחר הפרסום של הספר סגר אותן בשקית והן הלכו לגניזה ולקבורה (עמ' 5). התובע התבקש להבהיר מדוע לא שמר את העותקים כולם כדי שניתן יהיה לדעת האם אכן כולם הוחזרו לידו והשיב כי נתן רק עותק אחד לעורך הדין וביתר פעל כפי שתיאר. עוד התברר בחקירה כי אף שהוציא 20 חוברות שימשו החוברות לקבלת חוות דעת מ- 31 רבנים וכי הטיוטות שהוחזרו לתובע הועברו לאחר מכן לאחרים. עוד אישר התובע כי מראה כל אחת מהטיוטות שנשלחו היה דומה למראה החוברת שנמצאה אצל הנתבעים (ת/1) במובן זה שהייתה כרוכה בספירלה עם דף פתיחה מפלסטיק אך לא צמוקות כמו זו שהוצגה (עמ' 8). מטעם הנתבעים מסרה תצהיר עובדת בית הספרים, הספרנית הראשית, גב' רבקה שוויקי. היא מתארת כי הספרייה אוספת את כל הפרסומים שיצאו לאור בישראל ובמסגרת זו היא רוכשת ומקבלת ספרים ממקורות מגוונים. לעיתים נמצא בבוקר ליד דלת הספרייה שק ארגז או סתם ערימה של ספרים; לעיתים סוחרים של ספרים משומשים מחטטים בגניזות ובפחי אשפה ומוכרים לספרייה ספרים שנמצאו שם, כאשר התשלום נעשה באופן גלובאלי עבור חבילה או ארגז ללא פירוט של שמות הספרים. הספרייה אינה בודקת מה מקור הספר ואף לא האם נרכש וממי. באשר לספרו של התובע מציינת העדה כי לאחר שנעשה שחזור הגיעו למסקנה כי קרוב לוודאי שהחוברת הגיעה דרך סוחר שמצא אותה בגניזה. היא מזכירה כי בשל איסור הלכתי עותקים של טיוטות של ספרי קודש מועברים לגניזה. מחקירתה הנגדית עלה כי אף שלהערכתה סביר כי הספר נרכש היא אינה יודעת זאת ואין להוציא מכלל אפשרות שנמסר לספרייה במתנה או בכל דרך אחרת (עמ' 9). עוד הוברר כי קיים נוהל לגבי קליטת ספרים אך זה לא הומצא (עמ' 10). העדה טענה כי נעשתה פניה אל התובע להעביר עותק מספרו לספרייה הלאומית אך לא המציאה את המסמך (עמ' 11) בטענה שהוא שמור במחשב. העדה הוסיפה כי הספר היה מצוי במחסן הספרייה הלאומית ורק כאשר מישהו ביקש לעיין בו הוא הובא לחדר העיון (עמ' 12). לעדה הוצגה ההנחה כי מדובר בטיוטה שניתן להבחין בה בשל כך שבתוכן העניינים לא נרשמו מספרי העמודים אך היא השיבה כי ראתה עוד עשרות ספרים שנמסרו כספר מוגמר על ידי המחבר באופן כזה (עמ' 13). כמפורט לעיל, הצדדים חלוקים באשר למהותה של החוברת שנמצאה אצל הנתבעים: התובע טוען כי מדובר בחוברת גנובה שנלקחה שלא כדין והגיעה לבית הספרים בדרך לא דרך. הנתבעים טוענים כי רכשו את החוברת מידי סוחר בתנאי תקנת השוק או למצער קיבלו אותה במתנה ומכל מקום מדובר באחד העותקים שיצא מידי התובע לקוראים השונים וככל הנראה לא הוחזר אליו ומצא את דרכו לספרייה הלאומית. במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאתי לקבל את עמדת הנתבעים בכל הנוגע למקורה של החוברת - דהיינו כי מדובר בחוברת מקורית - שהיא אחת מתוך 20 החוברות שהנפיק התובע לקריאת הרבנים. למרות זאת לא שוכנעתי כי הונחה תשתית לכך שהנתבעים רכשו את החוברת מסוחר ואין לדעת האם לא התקבלה במתנה. למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים: בחינת החוברת עצמה מראה כי מדובר בחוברת הכוללת צילומים בצבע. צילומים אלה נכללו בחלק מהחוברות המקוריות והם תואמים אותן. מכאן המסקנה כי מסתבר יותר שמדובר באחת החוברות המקוריות שככל הנראה לא הוחזרה לתובע, נשארה בידי אחד הקוראים ומצאה את דרכה לספרייה הלאומית. האופן בו ערוכה החוברת - כאשר דפיה מחוברים בספירלה וקיים גליון פלסטיק שקוף מעל העמוד הראשון - תואם לפי עדות התובע את מראה החוברות שחילק לרבנים השונים אף כי לטענתו מדובר בחוברת צמוקה מזו שהפיץ. לא שוכנעתי כי התובע אכן קיבל לידיו בחזרה את מלוא 20 החוברות שהועברו לקריאה. מתוך עדותו עלה כי 20 החוברות לא נמסרו ל- 20 נמענים אלא ל- 31 נמענים כך שחלק מהן עברו מקורא אחד לקורא אחר. אף שהתובע אמר זאת בבטחון לא התרשמתי כי אמירה זו מבוססת על בדיקה או על ידיעה אלא על הנחה. בהינתן כי בשלב שבו לטענת התובע נמצאו ברשותו 20 החוברות ובטרם הושמדו היה ידוע דבר קיום ההליכים שבפני והצפי לתביעה עתידית יש לזקוף לחובת התובע כי לא שמר את החוברות השונות בכדי שניתן יהיה לוודא כי אכן כולן חזרו אליו. גניזת החוברות על ידי התובע וקבורתן, בשלב בו נעשו, גרמה אפוא לנזק ראייתי הפועל לחובת התובע. באשר לטענת הנתבעים כי רכשו את החוברת מקובלת עלי עמדת התובע כי טענה זו לא הוכחה. הנתבעים לא ידעו האם מדובר ברכישה, לא תיעדו את הרכישה, לא ארעו מי הם הסוחרים המספקים להם ספרים והאם במועד שבו הוכנסה החוברת לספרייה הלאומית אכן נעשתה רכישה של ספרים. לסיכום, נקודת המוצא העובדתית היא כי מדובר בחוברת מקורית (אחת מתוך 20 החוברות שהופצו לקריאה על ידי רבנים וגדולי תורה) שלא הוחזרה אל התובע ומצאה את דרכה לבית הספרים הלאומי בדרך לא ידועה (רכישה או מתנה). הפרת זכות יוצרים התובע טוען כי מדובר בטיוטה פרטית שלו שהופצה על ידי הנתבעים. הוא סבור כי מדובר ביצירה ספרותית ולכן הפרסום של היצירה ברבים, כפי שנעשה על ידי הנתבעים, מהווה פגיעה בזכות היוצרים שלו. הוא טוען כי מדובר בהפרות רבות של הזכות שכן הספר הוצג משך שלוש שנים בספרייה ובהינתן כי מבקרים בה עשרות אלפי מבקרים בשנה הדעת נותנת כי מספר לא מבוטל של קוראים ראו את היצירה ה'גנובה'. הנתבעים טוענים כי אין מדובר בהפרה של זכות יוצרים כלל. המדובר בהצגתה של חוברת מקורית שהגיעה לידיהם (בין בדרך של רכישה ובין בדרך של מתנה). לא מצאתי, נוכח מסקנתי כי מדובר באחת החוברות המקוריות, כי הופרה זכות היוצרים של התובע. מקום בו מסר התובע את היצירה לאחרים ואחד מהם העבירה בדרך כזו או אחרת לבית הספרים הלאומי לא עשו הנתבעים שימוש שלא כדין בזכות היוצרים של התובע או פגעו בה ואין כל הבדל בין הצגת החוברת כפי שהיא לבין הצגתו של כל ספר אחר שהוצא לאור ונרכש על ידי בית הספרים. השימוש בחוברת, שנעשה בהסכמתו ומרצונו של התובע, אשר מסר אותה לאחרים לעיון ומאחד מהם הגיעה החוברת לבית הספרים הלאומי שולל את האפשרות כי מדובר בהפרה של זכות היוצרים של התובע. לפיכך, אין מדובר בהעתקתה של היצירה אלא בהצגת היצירה המקורית עצמה. פרסום לשון הרע לטענת התובע העמדת החוברת לעיון הקוראים מהווה פרסום לשון הרע שכן לדעתו מדובר בהשפלתו בעיני הבריות, פגיעה בעסקו או במשלח ידו ומקצועו. הוא סבור שהפרסום החלקי של טיוטה שכתב אדם בציבור מקיימת את ההגדרה של לשון הרע. בהיעדר הגנה הוא מבקש לקבוע כי הנתבעים חבים כלפיו. הנתבעים טוענים כי אין מדובר בפרסום ואין מדובר בלשון הרע. איני רואה כי העמדת החוברת לעיון בבית הספרים הלאומי היא בגדר פרסום כהגדרתו של זה בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 או כי ניתן לראות בתוכן החוברת, אף אם נפלו בה שגיאות וטעויות הגהה כטענת התובע, כלשון הרע. המבחן לקיומה של לשון הרע, היכולה לבוא לידי ביטוי בהשפלת אדם בעיני הבריות, עשייתו מטרה לשנאה, בוז או לעג או לפגוע בעסקו או במשלח ידו, הוא מבחן אובייקטיבי אותו שוקל בית המשפט ללא קשר לתחושות הסובייקטיביות של הנפגע או של הפוגע (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ' פ"ד נח (3) 558, 568 (2004); ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון פ"ד נו(2) 607, 617 (2002); ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 300 (1977)). העמדת החוברת לעיון הקהל בבית הספרים - אף אם נניח שמדובר בטיוטה בלבד שכוללת גם שגיאות וטעויות - אינה מגיעה כדי לשון הרע ואיני רואה כיצד מביא הדבר לביזוי התובע, להשפלתו, לפגיעה במשלח ידו או בעיסוקו. פגיעה בפרטיות הטענה השלישית אותה מעלה התובע היא כי נפגעה פרטיותו. הוא מפנה לסעיף 2 (5) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") וטוען כי נעשתה העברה או מסירה של תוכן של מכתב או כתב שלא נועד לפרסום. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לראות בהעמדת ספר בספרייה כהעתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום או שימוש בתוכן שלא בהתאם לרשות הכותב. לא נעשו כן העתקה של התוכן או שימוש בו אלא החפץ הוצג בספרייה. איני רואה בהעמדת החוברת המקורית לעיון משום העתקה של התוכן שלה או שימוש בו. מכל מקום, כפי שקובע סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות אחד היסודות לפגיעה בפרטיות הוא העדר הסכמה. בענייננו יש לראות בהפצת מספר כה גדול של החוברות על ידי התובע וללא שנעשה פיקוח מספק על חזרתן לידיו כדי להוות הסכמה מכללא לפגיעה, ככל שהייתה (ר' סעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות). בנסיבות אלה אין מדובר בפגיעה בפרטיות. גזל ורשלנות התובע העלה טענה לכך שבוצעה כלפיו עוולה של גזל. הוא סבור כי הנתבעים העבירו לרשותם שלא כדין מיטלטלין שהזכות להחזיק בהם היא של התובע. בנוסף אף שהתובע לא טען לכך במפורש בסיכומיו עולה טענה ולפיה התרשלו הנתבעים. טענה זו מבוססת בין היתר על כך שהיה על הנתבעים לדעת כי מדובר בטיוטה או לפחות לברר עם המחבר האם מדובר בעותק לגיטימי של יצירתו. לדבריה של גב' שוויקי במקרה הזה קשה היה להבחין בכך שמדובר בטיוטה שכן לא נכתב על החוברת שהיא טיוטה כפי שמקובל, אין הערות בכתב יד ומצד שני יש עמודי תודות ואיורים צבעוניים שבדרך כלל מוכנסים לספרים רק בשלבים האחרונים של ההוצאה לאור. בתמיכה לעמדת הנתבעים הובא לעדות מר יעקב ארונסון, ספרן ראשי של ספריית אוניברסיטת בר אילן המתאר תיאור דומה לזה של הנתבעים ולפיו מושארים ספרים באופן אנונימי ובחלקם מדובר בספרים שאינם כרוכים באופן מקצועי אך הם הספר שאותו המחבר הוציא לאור. הנתבעים טוענים כי לא הוברר אם הזכות להחזיק בעותק זה היא של התובע אך מכל מקום לא הוכח כי נעשתה לבית הספרים העברה שלא כדין שכן הספר נרכש או נמסר במתנה. הנתבעים טוענים בנוסף, כאמור, כי רכשו את הספר בתנאי תקנת השוק. באשר לרשלנות הם טוענים כי לא ניתן היה לדעת שמדובר בטיוטה וכי לא הייתה מוטלת עליהם חובה לוודא זאת עם הכותב. באשר לשתי הטענות הם טוענים כי בכל מקרה לא הוכח שנגרם לתובע נזק. לא מצאתי כי מדובר בגזל ואף לא כי הנתבעים התרשלו. איני סבור כי היה עליהם לדעת שמדובר בטיוטה מקום בו מדובר בחוברת שכוללת צילומים צבעוניים, כלולות בה תודות למי שסייע בכתיבת החיבור, דברי זכרון וכן לא נכתב לגביה כי מדובר ב'טיוטה' וזאת אף אם תוכן העניינים אינו כולל את ההפניה לעמודים. מכל מקום, אין צורך להידרש לשאלה האם מדובר בהתרשלות או בגזל שכן ממילא לא הוכיח התובע כי נגרם לו נזק. התובע מתאר כי בשל העמדת החוברת על ידי הנתבעים לרשותם, לעיונם או להעתקתם של 'אלפים רבים של אנשים בכל שנה' הוא מעריך 'כמומחה בתחום' שאין ספק כי התוכן הועתק לשימוש אצל מחברי ספרים אחרים או פוסקים והיקף הנזקים הינו 'לדורות'. עוד הוא מתאר את המבוכה שיכולה להיות אם יש פער בין האמור בחוברת לבין מה שנכתב ספר. באשר לנזק שנגרם כותב התובע בתצהירו כי 'אין כל ספק כי רבים מאלה שהטיוטה עמדה לרשותם, נמנעו מלרכוש את היצירה המוגמרת, ויתכן שאף רבים אחרים התרשמו לרעה מרמת העריכה הירודה עד מאוד בטיוטה והתרחקו מהיצירה המוגמרת מטעם זה.' את האמירות האלה לא תומך התובע בראיה נוספת אלא נסמך על עדותו שלו ורק עליה. העדה מטעם הנתבעים, גב' שוויקי ציינה בהקשר זה כי בספריה 5 מיליון ספרים כאשר מדי שנה מוזמנים לאולם כ- 80,000 ספרים בלבד. ההערכה היא שבחוברת עיינו קוראים בודדים. משלא הובאה כל ראיה בדבר תלונה שקיבל התובע על האמור בחוברת או כל אינדיקציה לכך שמי שעיין בה לא רכש את הספר; כמו גם כלים לאמוד את ההפסד שיכול היה להיגרם מכך שהספר לא נמכר לכל אותם אנשים שעיינו בו הרי שלא הוכח כי לתובע נגרם נזק כל שהוא בשל ההתרשלות גם אם הייתה. זאת ועוד בחינת התשבחות הרבות, שניתנו על ידי מי שעיין בטיוטה בשלב כזה או אחר, מראה כי גם בשלב המוקדם לא היה החיבור כפי שהתובע מציג אותו ובוודאי שלא ניתן להניח שכל מי שעיין בו בבית הספרים התרשם לשלילה ממנו ומהכותב כפי שהתובע סבור אלא ההיפך מכך. סיכום התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט שלהם, כפי שישום אותן הרשם, וכן שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף. זכויות יוצרים (הפרת)