קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת לשון הרע בגלל תלונה על עורך דין: לפניי תביעה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"הֿֿ1965 (להלן: ,,החוק''). ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת התובע הוא עורךֿֿדין במקצועו. נתבעת 1 (להלן: ,,העמותה'') היא עמותה אשר שמה לה למטרה לקדם אוכלוסיות עובדים חלשות, לרבות מהגרי עבודה, ולסייע להן. נתבעת 2 (להלן: ,,עוה"ד קדרון''), שהיא עורכתֿֿדין, הועסקה בסניף העמותה בתלֿֿאביב למן חודש אוגוסט 2007. נתבעת 3 (להלן: ,,עוה"ד גונן''), אף היא פרקליטה, עבדה בעמותה מחודש אוגוסט 2003 ועד חודש מאי 2008 כרכזת סניף חיפה. אחת מלקוחותיו של התובע היא חברת ,מיטב'. באתר המרשתת של החברה פורסמה מודעה (להלן: ,,המודעה'') שכותרתה: ,,חקלאי, העסקת עובדים זרים? מגיע לך החזר מס של מאות ואלפי שקלים עבור כל עובד'' (כל ההדגשות בקו בפסקֿֿהדין - שלי. השאר במקור) בכותרת המשנה נכתב: ,,שירות בלעדי של חברת ,מיטב', בהמלצת ,התאחדות החקלאים', מעניק לך הזדמנות ייחודית לקבל בחזרה חלק ניכר מהמיסים ששילמת עבור העסקת עובדים זרים בין השנים 2003-2005'' מתחת לה נאמר: ,,להזכירך, מדובר בהחזר כספי של אלפי שקלים לעובד שעד היום נמנעה ממך האפשרות לקבלם בחזרה, מאחר וההחלטה היישומית של רשות המיסים קבעה באופן שרירותי שנקודות הזיכוי וההחזר המגיע בעבורן יינתנו לעובד הזר בלבד; קרי חשבון אישי הנושא את שמו... ובישראל.'' בגוף המודעה הובהר: ,,איך השירות שאנו מציעים מאפשר לחקלאי לקבל את ההחזר? לדעתנו, האמרה הנושנה כי ,עדיף להיות חכם ולא תמיד צודק' נכונה במקרה זה. מסיבה זו אנו מיישרים קו עם דרישת רשות המיסים ומבקשים את ההחזר עבור העובד לחשבון בנק בנאמנות על שמו שנפתח על ידנו. כשהחזר המס נכנס לחשבון הנאמנות, הנאמן מעביר את הכספים לחקלאי, ל,מיטב' ולעובד. בשורה התחתונה: בדרך זו תוכל לקבל החזר מס שנע מגובה 15% מהכספים ששילמת ע"ח נקודות הזיכוי ויכול להגיע עד לגובה 70% מהסכום. נכון, אין מדובר במלוא הסכום ששילמת, אך חשוב לזכור כי על פי הנחיות רשות המיסים כעת, סכום ההחזר לחקלאי הנו ,אפס' - בטרם התחלת ההליך על ידי חברת ,מיטב'.'' ובמסגרת פירוט תהליך קבלת ההחזר נכתב: ,,[...] חברת ,מיטב' תדאג להחתמת העובדים השוהים בארץ ולאלו שחזרו לארץ מוצאם באמצעות נציגות מקומית הכוללת נוטריון; תפעל מול רשויות המס עד לקבלת ההחזר הכספי המרבי וקבלתו בפועל בחשבון הבנק ע"ש העובד הנפתח על ידנו בנאמנות אצל עו"ד X.'' המודעה פורסמה לאחר שבשנת 2006 קיבלו רשויות המס החלטה להחזיר למהגרי העבודה בדיעבד את הזכות ליהנות מנקודות זיכוי לשנות המס 2003-2005, אשר נשללה מהם בשנת 2003. כדי לקבל את הכספים נדרש להגיש בקשה להחזר מס. עלֿֿפי הוראות מס הכנסה, החזרי המס שייכים לעובד, למעט מקרים חריגים. לאחר שקראה את המודעה פנתה עוה"ד גונן, ביום 05.05.08, אל נציבות מס הכנסה במכתב (נספח א לתצהיר התובע) שבו נכתב, בין היתר, כך: ,,עלֿֿפי הפרסום מיטב פותחת חשבונות בנק ע"ש העובדים בנאמנות באמצעות עו"ד X. ההיזקקות לעורך דין הינה אך ורק לצורך פתיחת חשבון הבנק בנאמנות, שכן דרך זו מאפשרת למעשה לגזול את הכספים המיועדים לעובד. ב,נאמנות רבה' מעביר עורך הדין את הכספים מחשבונו של העובד לידי המעסיק החקלאי ומיטב. לאור זאת יועבר דיווח על התנהלות זו גם ללשכת עורכי הדין לצורך נקיטת הליכים כנגד עורך הדין.'' (סעיף 6) (להלן: ,,התלונה'') בתחתית המכתב נרשם כי העתק שלו נשלח ללשכת עורכי-הדין בישראל, וכן אל התאחדות חקלאי ישראל ואל רן כהן, שהיה אז חבר הכנסת ויושב-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים. יצוין כבר עתה כי הנתבעות טוענות שהעתק לא נשלח לבסוף אל השניים האחרונים. ביום 26.05.08 שיגרה עוה"ד קדרון את התלונה אל ועדת האתיקה של ועד מחוז תלֿֿאביב והמרכז של לשכת עורכי-הדין. במכתב הנלווה (נספח ב לתצהיר התובע) כתבה: ,,רצ"ב מכתבה של עו"ד ענת גונן לנציבות מס הכנסה, ממנו עולה חשד כי עו"ד X מעורב, יחד עם חברת ,מיטב', בהונאה של עובדים זרים, שמטרתה העברת כספי החזרי מס המגיעים לעובדים לידי מעסיקיהם. עו"ד X משמש כנאמן לכספי העובדים, כאשר הכספים בעצם מועברים מחשבון הנאמנות לידי המעסיקים. נא הודיעוני תוצאות בדיקתכם.'' (להלן: ,,התלונה ללשכת עורכיֿֿהדין'') בישיבתו מיום 10.11.08, יוער, החליט הוועד המחוזי לגנוז את התלונה (מכתבו של יושב-ראש הוועדה - נספח ה לתצהיר התובע), מן הטעם שלאחר בחינתה מול תגובת התובע עלה ,,כי המדובר בגרסאות עובדתיות שונות וסותרות, ולא הונחה תשתית ראייתית להעדפת גרסה אחת על פני השנייה'' (נספח ה לתצהיר התובע). עוד נטען בכתב התביעה, כי באותה תקופה פרסמה העמותה את התלונה באתר המרשתת שלה. התובע טוען כי האמור בפרסומים דלעיל הוא בבחינת לשון הרע, כהגדרת המונח בחוק. מנגד, כאמור, הנתבעות מבקשות לקבל כי תפוצתה של התלונה לא הייתה רחבה כפי שנדמה ממבט בה, ומכחישות את הפרסום במרשתת. מכל מקום, הן סבורות שזכותן ליהנות מהגנת סעיף 15 לחוק, ולחלופין - מהגנת סעיף 14. לשיטת התובע, לנתבעות אינה עומדת אף אחת מן ההגנות הקבועות בחוק. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה האחריות המונח ,,לשון הרע'' מוגדר בסעיף 1 לחוק, שזו לשונו: ,,לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. [...]'' כדי לקבוע שפלוני פרסם לשון הרע על אלמוני, די בכך שהפרסום היה עלול לגרום לאיזו מהתוצאות המפורטות לעיל, ואין צורך להוכיח כי גרם לה הלכה למעשה. במסגרת התלונה הסבירה עוה"ד גונן לרשויות המס את דרך הפעולה של ,מיטב' כפי שלמדה אותה מהמודעה. לדבריה, תפקידו של התובע להעביר את הכספים מחשבון הנאמנות שנפתח על שמו גם אל המעביד - בניגוד להוראות מס הכנסה - וכך הוא מסייע בגזֵלת כספי העובדים. ללא ספק, ייחוס מעשה כזה לתובע ברבים הוא בבחינת לשון הרע: יש בו כדי לבזותו, להשפילו ולפגוע ביושרתו המקצועית כפרקליט וכנאמן, ומשום כך הוא עלול לפגוע אף בעיסוקו ובמשלח ידו. אין מחלוקת על כך שהתלונה, שעליה חתומה עוה"ד גונן, נשלחה לנציבות מס הכנסה ושעוה"ד קדרון שיגרה את התלונה ללשכת עורכי-הדין. אמנם עוה"ד גונן הצהירה כי התלונה הייתה אמורה להישלח לגורמים נוספים לאחר שתעזוב את עבודתה (סעיפים 14, 16 לתצהירה), אולם עוה"ד קדרון העידה כי לאחר שסיימה עוה"ד גונן את תפקידה מסרה לה מנכ"לית העמותה, עדת ההגנה חנה זהר (להלן: ,,זהר''), את אותו פרסום וביקשה ממנה מפורשות שלא להעביר אותו למכותבים ששמם צוין כמקבלי העתק, פרט ללשכת עורכי-הדין (סעיף 4 לתצהירה). עוה"ד קדרון לא נחקרה על כך בחקירתה הנגדית, והימנעות מחקירתה משמעה שהאמור בתצהירה לא נסתר. חיזוק לעדות זו ניתן למצוא בהצהרת זהר (סעיף 11 לתצהירה) כי המכתב נשלח אך ללשכה ולרשויות המס. גם עדה זו לא נחקרה בנקודה הזאת. אשרֿֿעלֿֿכן אני קובעת כי לא הוכח שהתלונה נשלחה אל התאחדות חקלאי ישראל או אל יושב-ראש הוועדה לבעיית העובדים הזרים. כמו-כן, לגרסת ההגנה, התלונה לא פורסמה מעולם באתר המרשתת של העמותה. מתצהירו של התובע (סעיף 3) מתקבל הרושם כי את הפרסום הנטען באתר שזפה עינו של חקלאי ממושב רוויה בשם אליהו יהודה. בכתב התביעה, לעומת זאת, דובר באליהו רווה ממושב פדיה. עדות מפי אותו אדם לא שמעתי, והתובע נשאל בחקירתו אם ביקש לזמנו כדי שיעיד כי ראה את הפרסום באתר. הוא השיב: ,,אני ניסיתי לדבר אתו, וצלצלתי אליו מהמשרד, מהטלפון, הביתה. הוא לא היה קואופרטיבי באופן מוחלט. ברגע שהוא שמע שזה אני הוא טרק את הטלפון. הניסיונות שלי להתקשר אליו מטלפון אחר הביאו את אשתו לטלפון, וכשהיא שמעה במה מדובר גם היא טרקה את הטלפון.'' (עמ' 10, שורות 7-10) אם לא זכה לשיתוף פעולה, היה לאלֿֿידו של התובע, מן הסתם, לבקש את זימונו של אותו חקלאי באמצעות בית המשפט. כלל ידוע במשפט הוא - ,,[...] שמעמידים בעלֿֿדין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. [...]'' (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 [1980]) מאחר שנטל הוכחת הפרסום מוטל על כתפי התובע, לחובתו יש לפרש את העובדה שעדותו של החקלאי לא הובאה לפני בית המשפט. התובע, אשר לא הציג תדפיס מתוך האתר של הפרסום שלטענתו פורסם בו, העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי במו עיניו ראה אותו, אך זוהי עדות יחידה, היוצאת מפי בעלֿֿדין שלו עניין בתוצאות המשפט. מול עדות זו ניצבת עדותה של עוה"ד גונן שלפיה התלונה מעולם לא פורסמה באתר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 24). לפיכך אני קובעת כי התובע לא השכיל להוכיח במידת ההוכחה הדרושה שהתלונה אכן פורסמה באתר העמותה. נתבעות 2 ו-3 פרסמו אפוא לשון הרע על התובע - עוה"ד גונן בשָלחה את התלונה לרשות המסים ועוה"ד קדרון בשגרה את התלונה ללשכת עורכי-הדין - ועתה יש להכריע אם השתיים חוסות תחת איזו מההגנות הקבועות בחוק. ההגנות סעיף 15 לחוק קובע: ,,במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: [...] (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה. ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה; [...]'' עינינו הרואות כי סעיף 15(8) מעניק הגנה מותנית למי שהוציא לשון הרע במסגרת תלונה על הנפגע. התלונה בענייננו הוגשה לרשות המסים, שהיא הגוף המוסמך לחקור בנושא התלונה - פעולה בניגוד להוראות מס הכנסה - וכן ללשכת עורכי-הדין, שהיא הגוף המוסמך עלֿֿפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 לקבל תלונות על פרקליטים, לקיים הליך שיפוט משמעתי ולדון בעברות משמעת, בהפרת כללי האתיקה המקצועית ובמעשים או במחדלים שאינם הולמים את המקצוע. כלל הוא כי תלונה אשר הוגשה בתוםֿֿלב לרשות המוסמכת תזכה להגנה (ת"א [מחוזי ת"א] 7165/84 פישמן נ' בראון (ברון) ברֿֿאון, פ"מ התשמ"ז(3) 120, 124-125 [1986]). הרציונל המונח בבסיס סעיף 15(8) נובע מהאינטרס הציבורי להקנות לרשויות המוסמכות את החופש לקבל מידע בעניינים שעליהם הן אמונות, ובכלל זה מידע על אודות מעשים פסולים. אך שמירה על שמו הטוב של אדם גם היא אינטרס ציבורי, והצורך לאזן בין השניים מקנה לתוםֿֿהלב הנדרש באותו סעיף לחוק מאפיינים ייחודיים (אוֹרי שנהר דיני לשון הרע 306 [1997]). בע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון רייבר, פ"ד לו(2) 141, 149 (1981) נקבע שאת תוםֿֿהלב יש למוֹד באותה מידה שבה המאמין המפרסם כי הדברים אשר פרסם היו נכונים. עלֿֿכן יש לבחון אם עוה"ד קדרון הייתה תמתֿֿלב שעה שפרסמה את התלונה ואם עוה"ד גונן הייתה תמתֿֿלב כאשר שלחה את התלונה ללשכת עורכי-הדין. מן המודעה, אשר עמדה בבסיס התלונה, עולה כי לחקלאי מגיע לקבל בחזרה חלק ניכר מהמסים ששילם תמורת העסקת עובדים זרים. נכתב בה ש,מיטב' תפעל לכך שהמס שיוחזר יופקד בחשבון הנאמנות, ואז יעביר אותו הנאמן אל החברה, אל העובד ואל החקלאי. לית מאן דפליג כי הסדר כזה איננו חוקי: התובע הודה כי העברת הכספים למעסיק סותרת את הוראות מס הכנסה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 10-13). הנאמן הוא התובע, ולֿכן ניתן להבין מן המודעה כי התובע הוא חלק מהסדר לא-חוקי. צמד מילים שהטריד אותו במיוחד היה ,,בנאמנות רבה'', שעוה"ד גונן תחמה במרכאות כפולות כדרך אירונית לתאר בתלונתה את פעולת מנגנון הנאמנות. אך מן המודעה ניתן להבין שהמנגנון נוצר כדי לאפשר את העברת חלק מסכום המס לידי המעסיק. באופן תמוה, בחקירתו הנגדית העיד התובע תחילה כי הפרסום מטעם ,מיטב' נכון ומדויק, ,,באופן זה שחקלאים שמשתפים פעולה עם חברת ,מיטב' ומספקים לה טופסי 106, של העובדים הזרים[,] שנדרשים לצורך הגשת הבקשה לקבלת החזר מחברות המס - זוכים לתשלום'' (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 3-8). הוא הסביר כי חלק מהחזר המס מועבר לחברה, וזאת ,,עלֿֿפי כתב נאמנות שעליו חותם העובד כשהוא מתקשר עם חברת ,מיטב'''. התובע נשאל אם במודעה יש דברֿֿמה שאינו מדויק ושיש לתקנו. הוא עיין בה והשיב: ,,לא יודע. הפרסום נראה לי בסדר'' ואישר שוב שכולה מדויקת (שם, שורות 9-13). ואולם כשניסה בא-כוח הנתבעות לפרש את הכתוב במודעה לפי הפשט, שלל התובע את הפירוש שזה העניק לו. כך, לדוגמה: ,,ש: ונכון שאתה, אחרי שמגיע הכסף ממשרד האוצר, אתה מעביר אותו ל,מיטב', לחקלאי ולעובד. ת: לא.'' (שם, שורות 22-24) ובהמשך: ,,ש: [...] תסתכל בטובך בפרסום, ותראה שעלֿֿפי הפרסום, אתה, הנאמן, מעביר את הכסף לחקלאי. ת: לא נכון. תראה בסעיף 3 שזה כתוב (מצטט). אז מה אתה רוצה ממני ומה זה רלוונטי?'' (עמ' 8, שורות 1-3) אמת נכון הדבר שבסעיף 3 למודעה נכתב: ,,עם קבלת ההחזר לחשבון הנאמנות, ,מיטב' תעביר צ'ק בנקאי לידיך כנגזרת לסכומים שהתקבלו מרשויות המס ובכפוף לתנאים האמורים'', אבל כפי שכבר צוטט, בפסקה הראשונה בטקסט נכתב ,,[...] הנאמן מעביר את הכספים לחקלאי, ל,מיטב' ולעובד''. בחקירתו הכחיש זאת התובע (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 7-9), ובסופו של דבר הודה כי הכתוב במודעה בכללותו אינו נכון, אך טען כי בשגגה שבתוםֿֿלב עסקינן (שם, שורות 20-21). מאוחר יותר הוא נדרש להסביר: ,,ש: אתה אומר שהכסף מתחלק בין העמלה לבנק - אני מבין. את העמלה ל,מיטב' אני גם כן מבין. אבל למה מגיעים, לדעתך, למעביד אלפי שקלים, כפי שמפרסמת ,מיטב', או בין חמישהֿֿעשר אחוז לשבעים אחוז מסכום ההחזר? ת: אני לא אמרתי שלחקלאי מגיע. אני אמרתי שחברת ,מיטב', כדי לקבל את טופסי 106 שנדרשים לצורך הגשת הבקשה לשלטונות המס, צריכה את העזרה של החקלאי, כי הטפסים, כמעסיק, נמצאים ברשותו. אז יש אחת משתי אפשרויות: או להציע לו תשלום בעבורם, או לתבוע אותו בבית הדין לעבודה, שגם את זה אנחנו עושים.'' (עמ' 10, שורה 27-עמ' 11, שורה 2) כלומר התובע הודה כי ידע ש,מיטב' העבירה למעסיקים חלק מהכספים שהגיעו לעובדים, והעבירה אותם מתוך הסכומים שהעביר אליה מחשבון הנאמנות שפתח על שמו של העובד. גם באיגרת ששיגר מר חיים חדד מטעם התאחדות חקלאי ישראל לחברי ההתאחדות בחודש אוקטובר 2007 (נספח לתצהיר עוה"ד קדרון) נדון ההסדר עם ,מיטב'. התובע העיד כי ראה את האיגרת עוד בטרם הגשת התלונה אך לא היה שותף לניסוחה, אף-עלֿֿפי שנכח בפגישה שהתקיימה בשלב עריכתה (עמ' 12 לפרוטוקול). הוא נשאל: ,,ש: הערת שמה שכתוב שם לא נכון? ת: באיגרת לחקלאי? ש: כן. ת: (מעיין) ...מה לא נכון? ש: למשל, ,ההצעה הנוכחית מאפשרת לחקלאי למקסם את התמורה מהזיכוי הכספי ממס הכנסה'. זה הלוא זועק לשמים. ת: שֶמה? החקלאי שילם כספים. ההחזר של אותם כספים על חשבון נקודות זיכוי שהועמדו לעובדים באופן רטרואקטיבי לא מגיע לחקלאי. אמרו לחקלאי: תשמע, הוצאת כסף? אינך יכול לקבל אותו בחזרה? אנחנו מציעים לך פרוצדורה שבה תוכל לקבל ,חלק' מהכסף בחזרה. ש: למקסם. ת: למקסם.'' (עמ' 12, שורות 6-18) הנהֿֿכי-כן, מחקירתו עולה כי הגם שלא העביר את הכספים אל החקלאי במישרין, אלא ל,מיטב', התובע ידע שזו מעבירה חלק מהם אל המעבידים שהגישו לה טופסי 106, אף שלא היו זכאים לכך עלֿֿפי חוק. מנגנון הנאמנות נועד לעקוף את ההסדר הקבוע בחוק ופעולתו אִפשרה העברת חלק מהחזר המס, בסופו של יום, למעסיק. אגב אורחא אתמה מדוע לא תבע התובע את ,מיטב' בגין הוצאת לשון הרע. משונה גם הסברו (עמ' 7, שורה 2), שלפיו נמנע מכך משום ש,,הם לא הוציאו את דיבתי רעה'' (אף כי כאשר נשאל שוב הוסיף שלא תבע את החברה משום שהיא לקוחה שלו - עמ' 8, שורות 19-20). אם התובע אינו רואה בתיאור שהופיע במודעה דיבה, מה לו כי ילין על הנתבעות? בחקירתו נשאל: ,,ש: אתה הסכמת שהשם שלך יופיע במודעה הזאת? ת: אני חושב שראיתי את זה אחרי מעשה בכלל. ש: ולא הסכמת מראש. ת: אני חושב שלא. לא זוכר.'' (עמ' 9, שורות 6-9) התובע העיד כי אינו יכול לזכור אם ,מיטב' אפשרה לו לבחון את המודעה לפני שתפורסם (עמ' 8, שורות 25-26), וכפי שניתן לראות, לא יכול לשלול בביטחון כי אישר את השימוש בשמו במסגרתה. קשה להבין כיצד המודעה, אשר הופצה בקרב גורמים רבים, לא הדאיגה את התובע, אשר הודה כי לא עשה דבר לאחר שהתפרסמה כדי ששמו יוסר ממנה (עמ' 9, שורות 10-11), כשם שלא מחה על הכתוב באיגרת לחקלאי. מדבריו (עמ' 8, שורה 27) עלה כי המודעה פורסמה עוד בשנת 2006. התלונה, לעומת זאת, נשלחה רק בחודש מאי 2008. התובע אישר כי במודעה נכתב שהנאמן מעביר את הכספים לחקלאי, אך גרס שעל הנתבעות היה לברר אם הדברים נכונים בטרם תפרסמנה את הפרסומים. בכל הכבוד, גישה כזאת אין לקבל. בין שבפרסום ישנה אמת ובין שאיננה, פעולה כזאת אינה מתפקידן של השלוש. נחליף את נציבות מס הכנסה ואת לשכת עורכי-הדין במשטרת ישראל על תקן הרשות המוסמכת, ונמצא שדברי בית המשפט העליון בע"א 310/74 שיטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389, 392 (1975) יפים גם לענייננו: ,,[...] מה האמצעים הסבירים בהם חייב היה המערער לנקוט לפני פנייתו למשטרה? הרי אין להעלות על הדעת כי כל אימת ועולה חשד בלבו של פלוני, עליו לאמת את החשד תחילה עם החשוד עצמו. אין גם לדרוש כי יערוך חקירות פרטיות או כיוצא באלה פעולות, לפני פנייתו למשטרה. בכגון אלה, הפניה למשטרה היא הפעולה הטבעית והסבירה ביותר ואין להלין עליה. שונה היה המצב כמובן לו היה המערער מציג חשדותיו בפני אחר ולא בפני המשטרה [...], היינו דוקא העלאת החשדות, שלא בפני המשטרה, עלולה היתה להיראות כבלתיֿֿסבירה בנסיבות כגון אלה.'' (ראו גם ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון רייבר, פ"ד לו(2) 141, 147 [1981]) הפנייה לרשויות המוסמכות במקרה דנן לא חרגה מתחום הסביר, וחזקה שנעשתה בתוםֿֿלב, כאמור בסעיף 16(א) לחוק. עוה"ד גונן הקפידה לציין בהדיא בתלונתה כי החשד שהיא מעלה מקורו במודעה, וחשדות כאלה סבירים בהחלט לאור הכתוב בה. ברוח הדברים שצוטטו לעיל, אין לבוא בטרוניה אל נתבעות 2 ו-3 על כך שלא נקטו אמצעים סבירים כדי להיווכח אם הפרסום הוא אמת (סעיף 16(ב)(2)), שכן הללו פנו אל הרשויות המוסמכות לשם כך בדיוק, ועל הרשויות מוטל לברר אם יש ממש בחשדות. די בכך שהנתבעות האמינו באמִתּוּת תלונתן ולא נתכוונו לפגוע באמצעותה בתובע יָתר על המידה שהייתה סבירה לשם הגנה על הערכים שסעיף 15 נועד להגן עליהם (סעיפים 16(ב)(1), 16(ב)(3)). אי-לכך אין לומר כי התקיימה כאן איזו מהחלופות המקימות את חזקת חוסר תוםֿֿהלב עלֿֿפי החוק. משהוכח תוםֿֿלבן של הנתבעות, יש לקבוע כי על התלונה ועל התלונה ללשכת עורכי-הדין חלה הגנת סעיף 15(8). למעלה מן הצורך אציין שלהשקפת הנתבעות, הכתוב בתלונות הוא אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. בתלונה נכתב, לפי המודעה, כי ,,ההיזקקות לעורך דין הינה אך ורק לצורך פתיחת חשבון הבנק בנאמנות, שכן דרך זו מאפשרת למעשה לגזול את הכספים המיועדים לעובד'', וכי ,,ב,נאמנות רבה' מעביר עורך הדין את הכספים מחשבונו של העובד לידי המעסיק החקלאי ומיטב''. אכן, לא עורךֿֿהדין בעצמו העביר את החזר המס מן החשבון אל החקלאי בניגוד להוראות הדין, אך הוכח שידע כי הכסף עובר אל המעביד באמצעות מרשתו, ועלֿֿכן הבין כי מטרתו של מנגנון הנאמנות הייתה להקל על העברת הכספים אגב עקיפת הוראות שלטונות המס. בתלונות היה עניין ציבורי, הואיל והנתבעות הלינו בהן על פגיעה בזכויותיהם של מהגרי עבודה ועל הפרת חוקי המדינה. ואולם משקבעתי כי ממילא הנתבעות חוסות בצלה של הגנת 15 לחוק, שוב אין להיכנס בעובי הקורה בשאלה אם יש להתחשב בעובדה שלא התובע היה זה שהעביר את הכסף אל המעביד ישירות כאל פרט לוואי, כהגדרת המונח בסעיף 14 לחוק. ס ו ף ֿ ד ב ר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט, וכן ישלם להן שכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך 12,000 ₪, בצירוף מסֿֿערךֿֿמוסף ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. תלונה נגד עורך דיןעורך דיןלשון הרע / הוצאת דיבה