קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב התביעה לאחר התיישנות: מבוא לפני תביעת עיזבון הוריו של המנוח ז"ל (להלן:"המנוח") שנהרג ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שארעה ביום 16.7.01 (להלן:"התאונה"). הורי המנוח הגישו תביעתם כיורשיו במסגרת תביעת "השנים האבודות". התביעה הוגשה ביום 13.7.08, בסמוך למועד ההתיישנות. בסעיף 5 לכתב התביעה, טענו התובעים "בעקבות מותו של המנוח, נקלעו הוריו... אשר עולמם חרב עליהם למצב נפשי קשה... והם שומרים על זכותם לעתור לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי לקביעת נכותם ונזקיהם כתוצאה מהתאונה מכוח עילת התביעה העצמאית העומדת להם לפי הלכת אלסוחה". ביום 20.10.09 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה ביקשו לטעון ולהוסיף כדלקמן: "6. בנוסף ובעקבות מותו של המנוח, והמצב הנפשי והפיסי הקשה אליו נקלעה אמו של המנוח, התפרצה אצל התובעת 3 מחלת פרקינסון וסכרת מהם היא סובלת עד היום... 7. התובעת עותרת בזאת לבית המשפט בבקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, הנוירולוגי ובתחום הסכרת, לבדיקת התובעת 3 וקביעת נכותה בגין התאונה ועקב מותו של המנוח, ובהתאם לזכאותה לקבלת פיצויים מהנתבעות על פי הלכת אלסוחה...". טענות הצדדים בקשת התובעים נתמכה בתחילה בתצהירו של בא כוחן, שנסמך על תיעוד רפואי שצורף לבקשה ועל דברים שנמסרו לו ע"י התובעת. בתצהירו טען ב"כ התובעים כי התביעה הוגשה, הן כתביעת עזבון והן מכוח עילת התביעה העצמאית הקיימת לפי הלכת אלסוחה. הוסיף והצהיר ב"כ התובע, כי מחלות הסכרת ופרקינסון, התפרצו אצל התובעת מס' שנים לאחר התאונה, אך מאחר וסבר כי אין קשר בינה לבין מחלות הסכרת ופרקינסון, לא כללן בכתב התביעה. הקשר האפשרי שבין מתח נפשי במחלת הפרקינסון, כך נטען, נמסר לתובעת על ידי פרופ' גלעדי, נוירולוג לאחר שהוגשה התביעה. לטענת התובעים, משטענו לנזק נפשי, ומשזה הביא לפריצת מחלות הסכרת ופרקינסון, יש להיעתר לבקשה, שכן ממילא טענו לנזק נפשי. לטענת הנתבעות, יש לדחות את בקשת התובעים מהטעמים כדלקמן: טעות עורך הדין אינה מהווה טעם מיוחד. תביעת התובעים הוגשה כתביעת עזבון בלבד ולא כתביעה עצמאית. לראיה - התובעים לא הגישו בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. התביעה התיישנה ועל כן אין להתיר את התיקון. דעתו וסברתו של פרופ' גלעדי, ככל שנמסרה לתובעת, אינן יכולות להוות נימוק לקבלת הבקשה. תצהירו של ב"כ התובעת אינו יכול לתמוך בבקשה, והיה על התובעים לצרף לבקשה את תצהיר התובעת. ביום 22.12.09, הגישו התובעים את תצהירה של התובעת, לדברי התובעת בתצהירה, "... בשנת 2004 אם אינני טועה, אובחנה אצלי בפעם הראשונה מחלת פרקינסון, במשך יותר משנה לפני כן, התלוננתי על רעד ביד שמאל והייתי בטיפול אצל נוירולוג, אבל אף אחד לא ידע להגיד לי במה מדובר, בודאי לא שיש קשר לכך עם התאונה, ומעולם לא נאמר לי שיש קשר לכך עם התאונה עד לחודש 9/08, כשהייתי אצל פרופ' גלעדי. ב- 7/3/04 הופניתי על ידי הרופאה המטפלת... להתייעצות אצל נוירולוג בכיר וגם במכתב ההפניה המצ"ב לא נרשם דבר לגבי קשר כלשהו עם התאונה. ביום 22/8/04, נבדקתי אצל ד"ר קושניר, נוירולוג, אליו הופנתי כאמור , וגם הוא לא אמר לי דבר ולא רשם דבר באבחנה לגבי קשר אפשרי כלשהו בין המחלה לבין התאונה ולכן, כאשר נפגשתי עם עו"ד גיצה במשרדו ומסרתי לו את הפרטים לגבי המצב הנפשי שלי לאחר אובדן הבן, לא ייחסתי לכך חשיבות כי לא ידעתי שקיים קשר בין מחלת הפרקינסון לתאונה ולא מסרתי לו דבר על כך... ב- 15/9/08 נבדקתי אצל פרופ' גלעדי, נוירולוג, שהוא אחד המומחים הטובים בארץ למחלת הפרקינסון והוא הרופא הראשון ששאל אותי אם עברתי איזשהי טראומה בעבר וסיפרתי לו על התאונה שבה נהרג הבן והוא מיד אמר ש"סטרס" נפשי יכול בהחלט לגרום להתפרצות מחלת הפרקינסון והוא גם הדגיש לא הרבה רופאים יודעים על כך, וזאת הייתה הפעם ה- 1 שאיזה רופא שהוא שאצלו נבדקתי, אמר לי שיש קשר בספרות הרפואית בין "סטרס נפשי" שאליו נקלעתי בגין התאונה ומות הבן... אני מצהירה בזה, שוב ושוב, שלא ידעתי עד לביקור אצל פרופ' גלעדי ב- 15/9/08, כי ייתכן קשר בין התאונה לבין מחלת הפרקינסון..." (סעיפים 2, 4, 5 לתצהיר התובעת). הנתבעים שבו וחזרו בתגובתם שהוגשה לאחר הגשת תצהיר התובעים, על הטענות שנטענו בתגובתם הקודמת. דיון אקדים ואומר, כי מצאתי להיעתר לבקשה מהטעמים המפורטים להלן. תביעת התובעים הוגשה כתביעת עזבון, אולם בסעיף 5 לכתב התביעה הונח הבסיס המשפטי והעובדתי, לטענה בדבר המצב הנפשי לו נקלעו. התובעים שמרו על זכותם להגשת בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי על פי הלכת אלסוחה - קרי, להגיש בהמשך ראיה בדבר נכותה של התובעת. ברע"א 4046/09 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ. אסתר מונסנגו ואח' (5.10.09) שעניינו תביעה על פי פקודת הנזיקין (נ"ח) (להלן: "הפקודה") נקבע כי טרם התיישנותה, יש להניח בכתב התביעה את התשתית העובדתית לנזק הרפואי הנטען ובאשר לחוות הדעת - עסקינן בראיה להוכחת התביעה ועל כן ניתן להגישה גם לאחר שזו התיישנה. כך גם ניתן ללמוד מע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' דוד אמיתי ז"ל שעניינו הגשת תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות בתוך 3 שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, אף כי אינה נתמכת בחוות דעת רפואית שכן הנכות טרם התגבשה. כך גם סברתי בהחלטתי מיום 3.7.08 בת.א (ת"א) אורגד אילן נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ בה נעתרתי להגשת חוות דעת רפואית בתמיכה לתביעת לתגמולי ביטוח עפ"י חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, על אף שחוות הדעת הוגשה לאחר חלוף 3 שנים ממועד התאונה. סבורני שיש לנהוג באותו אופן כך גם בתביעה על פי חוק הפלת"ד. לאור האמור לעיל, ככל שהדבר נוגע לנכות בתחום הנפשי - התובעת עותרת עתה לאפשר לה להגיש כראיה חוות דעת בתחום הנפשי, באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. נוכח עתירת התובעת בכתב התביעה והתיעוד שהוגש, הנני נעתר לבקשה לתיקון התביעה בתחום הנפשי ולמינוי מומחה רפואי בתחום זה. התובעת לא נחקרה על תצהירה, ועל כן לא נסתרה טענתה, כי לא ידעה שמחלת הפרקינסון עלולה להתפרץ בגין מתח נפשי, וכן כי מידע זה נמסר לה לראשונה לאחר הגשת התביעה וכשמונה שנים לאחר קרות התאונה. באשר למחלת הסכרת - כאמור, התובעת לא נדרשה בתצהירה למועד בו נודע לה על הקשר שבין מחלת הסכרת לתאונה. משכך, נותרה טענת ב"כ התובעת, כי טעה לסבור שמחלת סכרת לא יכולה להיגרם בגין מתח נפשי. הנני תמים דעים עם הנתבעות, כי טענת עוה"ד אינה יכולה להוות במקרה דנן טעם שיש בו כדי לאפשר לתובעים להתגבר על טענת ההתיישנות, ככל שהתיישנה. ברם, כאמור, התובעת לא נתבקשה לחקירה על תצהירה ועל כן לא נסתרה טענתה כי שתי המחלות נגרמו לאחר התאונה. כאמור התובעת הצהירה כי לקתה במחלקת הפרקינסון בשנת 2004, וכי ביום 15.9.08 בעת שנבדקה על ידי פרופ' גלעדי, נוירולוג, נשאלה על ידיו האם עברה טראומה בעבר, ומשדיווחה לו על מותו של בנה המנוח, מסר לה כי "סטרס" נפשי, יכול בהחלט לגרום להתפרצות המחלה. לדבריה, פרופ' גלעדי הדגיש כי מעט רופאים יודעים על קשר זה. כאמור, התובעת לא התייחסה בתצהירה לשאלה, מתי נודע לה כי סכרת עלולה להתפרץ בגין מתח נפשי. יחד עם זאת, מהתיעוד שהוגש עולה כי "... במשך 7 שנים האחרונות סובלת ממחלת פרקינסון... במהלך שש השנים האחרונות סובלת מסכרת..." (מסמך רפואי מיום 22.12.08 של הפסיכיאטר ד"ר סיימון קרצמן). סעיף 89 לפקודה מורה כדלקמן: "לעניין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1)מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו... (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק. לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגש תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". משלא נסתרה טענת התובעת כי מחלת הפרקינסון והסכרת פרצו לאחר קרות התאונה - מירוץ ההתיישנות לא יחל במועד קרות התאונה, 16.7.01, אלא במועד שלא יקדם למועד בו פרצו המחלות. מהתיעוד שהוגש עולה, כי מחלת הפרקינסון החלה לפחות מספר חודשים לאחר קרות התאונה, אולם נראה כי טרם אובחנה ככזו במועד זה. ככל שהדבר נוגע למחלת הסכרת - זו ככל הנראה, אובחנה בסוף שנת 2002 ועל כן מניין התקופה אמור להתחיל כ- 6 שנים לפני מועד עריכת מכתבו מיום 20.12.08 של ד"ר קריצמן. משהבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחודש אוקטובר 2009 - משמע כי התביעה בגין מחלת הסכרת טרם התיישנה, אף כי במועד הגשתה, ידוע היה לתובעת ולבא כוחה, כי לקתה במחלה זו. באשר למחלת הפרקינסון - איני מוצא מקום להידרש לשאלה האם מניין התקופה החל מספר חודשים לאחר קרות התאונה, או במועד מאוחר יותר נוכח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") המורה כדלקמן: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה, לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". לא נסתרה טענת התובעת, כי בחודש יולי 2008 נודע לה לראשונה על הקשר האפשרי שבין "הסטרס" הנפשי בו לקתה, לדבריה, בגין התאונה, לבין מחלת הפרקינסון. להבדיל מידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי מחלת הסכרת יכולה להיגרם בגין "סטרס" נפשי, ידיעה שהפכה להיות לדעה רווחת, הרי שככל שהדבר נוגע למחלת הפרקינסון, לא נסתרה טענת התובעת בדבר העדר הידיעה, אם וככל שאכן קיים קשר בין "סטרס" נפשי, לבין התפרצות מחלת הפרקינסון. בנסיבות אלו, מצאתי כי תביעת התובעת בגין מחלת הפרקינסון לא התיישנה ולו רק בשל המועד בו נודע לתובעת לראשונה על הקשר האפשרי בינה לבין התאונה. ראה לעניין זה פסק דינו של כבוד השופט יוסף שפירא בת.א (י-ם) 7482/05 פלוני נ. ד"ר רם כסיף, לרבות פרשנותו לע.א 1254/99 אבידור המאירי נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (7.6.2000), והחלטתה מיום 19.1.2009 של כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי בבש"א 4268/08 אחמד מחמוד אבו עודא נ. משרד הביטחון ואח', . יוזכר כי בכל מקרה לא חלפו 10 שנים ממועד קרות התאונה. סוף דבר מאחר ולשיטת התובעים מחלת הפרקינסון בה לקתה התובעת התפרצה בגין "סטרס" נפשי - עליהם להניח תחילה את התשתית לקיומו של אותו "סטרס". משכך, ימונה תחילה פסיכיאטר, שיתבקש לקבוע את נכותה הנפשית של התובעת כקרוב נעדר. היה וייקבע כי לא נותרה לתובעת כל נכות פסיכיאטרית הקשורה לתאונה, בין כזו העונה על הקריטריונים שנקבעו ביחס להלכת אלסוחה, ולחילופין, כזו שגרמה לתובעת "סטרס" נפשי (גם אם אינה עונה להלכת אלסוחה) - לא יהיה מקום למינוי מומחים רפואיים בתחומי הפרקינסון והסכרת. היה והמומחה בתחום הפסיכיאטרי יקבע שהתובעת עונה על אחת החלופות דנן - ימונו מומחים רפואיים נוספים. המומחה בתחום הפסיכיאטרי, יתבקש כמו כן להתייחס למצבה הנפשי של התובעת בגין מחלות הפרקינסון והסכרת, שכן אם וככל שאלו נגרמו בגין מות בנה המנוח, יכול ויהיה מקום לקבוע, כי גם הנכות הנפשית שנגרמה בגינן, נגרמה בגין התאונה, וזאת בנוסף לנכות הנפשית, אם תיקבע, בגין עצם מותו של המנוח. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכיםהתיישנות