לפני בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה שהגישו המשיבים 1 נגד המבקשת והמשיבות 2-3. רקע ביום 22.9.11, הגישו המשיבים 1 (91 במספר - להלן: "הרוכשים") נגד המבקשת והמשיבות 2-3 (שלושתן ביחד להלן: "המוכרות"), תביעה כספית חוזית ע"ס 9,611,009 ₪, אשר תוקנה ביום 24.1.12 לסך 13,110,694 ₪. בכתב התביעה נטען, כי הרוכשים התארגנו כקבוצת רכישה, ובאמצעות נציגתם, חברת א.ג.מ יעוץ נדל"ן בע"מ, ניהלו מו"מ עם המוכרות (באמצעות נציגן) להקמת פרויקט מגורים על מקרקעין בפתח תקווה שבבעלות המוכרות. לטענת הרוכשים הליך המשא ומתן נוהל במשך כשנה, הגיע לשלב מתקדם ואף נחתם במהלכו הסכם עקרונות. המוכרות לקחו חלק פעיל במו"מ, היו מעורבות בכל שלב משלביו, קבעו את תנאי העסקה וחתמו על הסכם העקרונות. בסופו של יום המו"מ לא התממש ולא הבשיל לכדי הסכם. המוכרות ניתקו קשר עם הרוכשים באופן פתאומי, ללא כל סיבה או התראה מוקדמת. כתוצאה מכך נגרמו למוכרים נזקים כמפורט בכתב התביעה. ביום 11.3.12 הוגש כתב הגנה מטעם המוכרות, המשיבות 2-3 לחוד והמבקשת לחוד. כתב תשובה הוגש על ידי הרוכשים ביום 25.4.12. ביום 10.6.12 הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, להורות על מחיקת כתב התביעה על הסף מהטעם שלא צורף לו הסכם עקרונות בחתימת המוכרות, וכי כלל לא קיים הסכם עקרונות חתום על ידי המוכרות. המבקשת טוענת כי לנוכח העובדה שעניינה של התביעה עיסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב, ולנוכח העובדה שהרוכשים ביססו את תביעתם בין היתר על הטענה כי ישנו הסכם עקרונות חתום על ידי המוכרות (סעיף 89 לכתב התביעה), אזי הסכם העקרונות הנו מסמך מהותי לביסוס עילות התביעה. לפיכך, אי צירופו של הסכם העקרונות שומט את הקרקע מתחת לכתב התביעה ומותירו נעדר עילה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי לא ניתן לרפא את המחדל בתיקון כתב התביעה, מאחר שהמוכרות מעולם לא חתמו על הסכם עקרונות ולכן גם לא יעלה בידי הרוכשים לצרפו. טענה נוספת שהועלתה בבקשה היא העדר יריבות בין המוכרות לרוכשים. יריבות, ככל שקיימת כזו היא בין המוכרות לגוף שארגן את "קבוצת הרכישה" שחבריה אינם ידועים. המשיבות 2-3 לא ביקשו להצטרף לבקשה "למרות שהשאלה שהועלתה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי הנתבעת 3 היא שאלה מטרידה" (כדברי בא כוחן, עמ' 5 לפרוטוקול מיום 10.7.12). לטענת הרוכשים דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי רק במקרים קיצוניים ונדירים יורה בית המשפט על מחיקת תביעה על הסף, ומקרה זה אינו נמנה עליהם. כמפורט בכתב התביעה, הפרויקט כשל בשל הסתלקות המוכרות מהמו"מ בשלביו הסופיים, מעשה אשר גרם לרוכשים נזק כספי ועגמת נפש, והם זכאים לפיצויים מכח סע' 12 לחוק החוזים. נוסף על כך, שלבי המו"מ הסופיים בין הצדדים, הטיוטות והמסמכים אשר הועברו ביניהם מעידים על גמירות דעת ומסוימות לצורך כריתת חוזה, והסתלקות המוכרות מהווה הפרת חוזה כמובנו בחוק החוזים. אין צורך בהצגת מסמך בכתב דווקא כדי להצביע על קיומה של עסקה. כתב התביעה מעלה כחמש עילות חלופיות לקבלת סעד מביהמ"ש: הפרת חוזה; הסתמכות; אבדן הזדמנויות; ניהול מו"מ בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת; מצג שווא רשלני ועו"ד. די בכך שתוכח עילה אחת מאלו, הרוכשים יהיו זכאים לסעד המבוקש ועל כן אין מקום מחיקת כתב התביעה. טענת העדר יריבות שטוענת המבקשת הנה חסרת תום לב. אשר לטענה בדבר העדר יריבות נטען, כי היא נטענה בחוסר תום לב. הרוכשים היו מיוצגים ע"י משרד עוה"ד "פישר בכר חן" לאורך כל הדרך והמוכרות ידעו זאת בזמן אמת. הטענה כי אין יריבות ישירה עם הרוכשים הואיל והם היו מיוצגים מנוגדת לסע' 2 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, אני סבורה כי דינה להידחות. באשר לשאלה שהועלתה במהלך הדיון בבקשה מיום 10.7.12 לגבי משמעות הגשת הבקשה לסילוק על הסף רק על ידי אחת מתוך שלוש הנתבעות - אשיב, כי הסמכות לסלק על הסף תביעה מסורה לבית המשפט, ללא קשר ליוזם הליך. בית המשפט עצמו רשאי להפעיל את סמכותו זו גם מבלי שהוגשה בקשה מיוזמת הנתבע. ראו לעניין זה א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 171-172. אשר על כן, אין בכך שהמשיבות 2-3 בחרו שלא להצטרף לבקשה כדי להכריע בה. לגופה של הבקשה - כאמור, דינה להידחות. כלל הוא, ש"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל" (א. גורן לעיל, עמ' 171 וההלכות שם). לא מצאתי כי המקרה שלפני נכלל בגדר אותם מקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם יורה ביהמ"ש על מחיקת התובענה. למקרא כתב התביעה על נספחיו, לא ניתן לומר שעל פניו הוא נעדר עילה, שהרי אם התובעים (הרוכשים) יוכיחו את כל הנטען על ידם - למשל כי ניהול המו"מ עמד לפני הישורת האחרונה לכריתת הסכם, כי לרוכשים היו ציפיות והן הסתמכו על הבטחות המוכרות וכי הסתלקות המוכרות באופן חד צדדי מהפרויקט גרמה למוכרים נזקים ועגמת נפש - נראה לכאורה, וכמובן שמבלי לקבוע מסמרות, כי הם יוכלו לזכות ולו בחלק מהסעדים המבוקשים על ידם (פיצוי על פי חוק החוזים). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שיש, לכאורה, טענות עובדתיות חלופיות בכתב התביעה: כך למשך נכתב בסעיף 1 לכתב התביעה: "...מו"מ שהיה ערוך ומוכן לכריתת הסכם ולא התממש נוכח הסתלקותן הפתאומית של הנתבעות מהמשא ומתן בשלבים מאוחרים וסופיים שלו, ללא כל סיבה כלשהיא ו/או התראה מוקדמת" מניסוח זה של העובדות משתמע לכאורה, כי בשל הסתלקות המוכרות, המו"מ לא התממש, היינו: לא נכרת הסכם בין הצדדים ועילת התביעה נוגעת לניהול המו"מ. כך גם בהמשך, בסעיף 5 לכתב התביעה נכתב: "עניינה של התביעה הוא פיצוי לתובעים בגין משא ומתן שנוהל עימם בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת המנוגדת לדין..." ובסע' 16 לכתב התביעה: "כתוצאה מהתנהלות הפסולה של הנתבעות ופרישתן מהמו"מ..." ובהמשך בסעיף 85: "הנה כי כן, על אף שנוהל מו"מ מתקדם בין הצדדים משך כ-11 חודשים תמימים.... - פרשו התובעות מהמו"מ ערב כריתת ההסכם, וזאת בחוסר תום לב...." (הדגשה שלי - ו' פ'). מכל האמור ניתן להבין, לכאורה, כי לא נכרת חוזה בין הצדדים, ועילתה של התביעה באירועים משלב המו"מ ערב כריתת הסכם בין הצדדים. אלא שבהמשך כתב התביעה העלו התובעים טענה נוספת, ממנה עולה כי אכן נכרת חוזה מחייב בין הצדדים: כך למשל בסע' 89 לכתב התביעה: "... הרי שבעניינינו נכרת חוזה משפטי מחייב כדין בין הנתבעות לבין התובעים". ובהמשך בסע' 92: "... משנכרת הסכם בין הצדדים, הרי שאי קיום העסקה מהווה הפרה יסודית ומהותית של ההסכם המקימה לתובעים את זכותם לתבוע פיצויים בשל כך". מדובר כאמור, לכאורה, בטענות עובדתיות חלופיות, אשר נראה כי אינן יכולות לדור זו לצד זו בכתב התביעה, זאת על פי תקנה 72 לתקסד"א. "לכאורה" כתבתי, משום שייתכן ובשלב ההוכחות יבססו הרוכשים את הטענה כי ממכלול הנסיבות עולה כי אכן נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, ואולם המוכרות הפרו אותו, ולצד זה יוכיחו כי, בנוסף, המוכרות ניהלו מו"מ בחוסר תום לב. לאחר ששקלתי האם מן הראוי להורות למשיבים (הרוכשים) לתקן את כתב תביעתם בהתאם לאמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לחייב בכך את המשיבים , ואני מותירה זאת לשיקול דעתם. כמובן שאם יסברו המשיבים כי עליהם לתקן את כתב התביעה, עליהם יהיה להגיש בקשה מנומקת כמתחייב מהתקנות. לסיכום הדברים יאמר, כי מצאתי שהמבקשת העלתה אכן שאלה מטרידה, אך בשים לב לפסיקה כמפורט לעיל, אין בקשיים העולים מאופן ניסוח כתב התביעה כדי להורות על מחיקתו על הסף. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. קדם משפט נוסף ייערך ביום 23.12.12 בשעה 8:30. ניתן היום, י"ז אב תשע"ב, 1 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. חוזהמחיקת תביעה / הליך