צו מניעה קבוע האוסר על חניה

1. מספר תביעות שהדיון אוחד בהן בין שכנים המתגוררים בסמיכות האחד לשני כאשר השלום אינו שורר ביניהם . התביעה הראשונה בת.א. 7299/07 הוגשה ע"י התובעים שאול יהודית ואורן בוארון (להלן: "בוארון") המחזיקים בבית המצוי ברחוב ז'ילבר 21 בנתניה כנגד הנתבע מאיר ורדי (להלן:"ורדי") שהינו בעלי המגרש המצוי בסמוך לביתם מצידו המערבי לצו מניעה ופיצוי כספי בסך 300,000 ₪ . כפי שפירטו בתביעה, הנתבע החל בעבודות בניה בשטח תוך כדי ביצוע חריגות בניה רבות ותוך גרימת מטרד להם. כן תקף את מר שאול בוארון. במסגרת ת.א. 9787/07 ביקש מאיר ורדי שינתן צו מניעה קבוע כנגד שאול ואורן בוארון שכן מכוניותיהם חונות בחודשים האחרונים בסימטה- מגרש 47 המשמשת כדרך מעבר למגרשו והינה דרך ציבורית המיועדת למעבר כלי רכב. חנית המכוניות מונעות ממנו הכניסה לבנין. במסגרת ת.א. 2026/08 ביקש מאיר ורדי צו מניעה קבוע ופיצוי כספי כנגד שאול ואורן בוארון שכן הנתבעים הרסו קיר חומה אשר בנה על שטחו. על כן ביקש צו מניעה שיאסור עליהם להרוס את קיר הגדר אשר הוא בונה. כן ביקש לחייבם בסך 25,000 ₪. במסגרת ת.א. 2938/08 הגישו שאול ולילך נבון (בתו של שאול בוארון ובעלה) המתגוררים בבנין ברחוב ז'ילבר 21 בנתניה תביעה לסילוק מטרד וכן תביעה כספית בסך 30,000 ₪ כנגד מאיר ורדי בגין חריגות בניה אשר מבצע במגרש הסמוך לביתם הגורמות להם למטרד. מנגד הגיש מאיר ורדי תביעה שכנגד בגין בנית גג ששטחו חודר לשטח מגרשו. במסגרת ת.א. 1864/08 ביקש מאיר ורדי צו מניעה קבוע כנגד שאול ואורן בוארון בגין העובדה שתלו שלט על גג ביתם המכוון לעבר הבנין אותו בונה התובע בו מצויין "כאן יוקם הוסטל לאסירים משוחררים". התובע ביקש הסרת השלט. 2. מאיר ורדי אף הגיש בקשה לצו מניעה זמני בכל הנוגע לתביעתו באשר למעבר כלי רכב הנמנע ממנו בשל חניית בוארון בסימטא. במסגרת החלטה שניתנה בבש"א 3499/07 נקבע ביום 20.11.07 ע"י כב' השופטת קלוגמן שנאסר על המשיבים לחנות כלי רכב בסימטא באופן שימנע או יפריע מעבר חופשי של התובע לכל אורכה, ברכב או ברגל. אם זאת אם זקוקים המשיבים להחנות כלי רכב על מנת לפרוק מצרכים ליד ביתם או לצורך דומה הם רשאים לחנות בסימטא רכב אחד בלבד לפרק זמן שלא יעלה על 15 דקות ובתנאי שרכב כזה לא יחנה ממש מול שערו של המבקש. 3. לאחר שהצדדים לא השכילו לסיים את המחלוקות ביניהם נקבעו התיקים להוכחות בפני ליום 24.12.09. טרם מועד זה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ואף הוגשה ע"י מר ורדי חוות דעת מומחה של המהנדס יואל בן עזרא. 4. בדיון ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: באשר לתביעת ורדי בכל הנוגע לבנית הגדר ינתן צו מניעה קובע שיאסור על בוארון להרוס הגדר. לענין התביעה שבוארון הגישו כנגד ורדי לחריגות בניה הוסכם שכל מה שייקבע במסגרת החלטות הועדות האזוריות והמחוזיות לתכנון ובניה יחייב. כן ורדי הצהיר שלא יבנה בניגוד להחלטות והיתרים. לענין השלט הוסכם שינתן צו מניעה קבוע שיורה על הסרת השלט וכן יורה לבוארון להימנע מלתלות שלט בעתיד. לגבי צו המניעה באשר לחניה הסכימו שתוך שבעה ימים בוארון תינתן תשובה האם י ש מקום לקיים חקירות או שניתן לסכם בטענות. הצדדים הסכימו למחוק התביעות הכספיות. 5. לאחר שלא התקבלה כל הודעה על ידי בוארון כפי שנקבע בסעיף ד' לעיל קבעתי את התיק להוכחות בפני ליום 14.4.10 כך לעניין צו המניעה באשר לחניה. לדיון זה הגיעו בוארון שהם לא מיוצגים. מפיו של שאול בוארון נרשם שהינו מסכים לצו מניעה קבוע בכל הנוגע לחניה כפי שניתן על ידי השופטת קלוגמן בצו המניעה הזמני. בסופו של יום ניתן צו מניעה קבוע האוסר על חנית הרכבים בסימטא. 6. ממועד פסק הדין הוגשו מספר בקשות לביזיון על ידי מאיר ורדי כנגד בוארון לאור טענותיו שהם ממשיכים לחנות כלי רכבם בסימטא. מותב זה סבר שאין כל הפרת הצו שכן ניתנה האפשרות לחניה קצרת מועד כפי שנקבע במסגרת ההחלטה לצו המניעה הזמני. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שם נקבע שפסק הדין מתייחס לצו מניעה קבוע ועל כן אין כל מקום אף לחניה קצרת מועד. לאחר שהתקבלה ההחלטה בערעור הוגשה על ידי בוארון בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 14.4.10. לטענתם נפלה טעות בפסק הדין מאחר והצו לו הסכימו היה צו כפי שניתן במסגרת צו המניעה הזמני ולא צו מניעה קבוע האוסר חניה גורפת של כלי רכב במעבר. לאחר שהתקבלה תגובת ורדי לבקשה זו קבעתי בהחלטתי מיום 29.1.12 שאכן יש מקום לבטל את פסק הדין מאחר ובוארון שלא היה מיוצג הסכים בדיון למתן צו מניעה קבוע כפי שנקבע בצו המניעה הזמני. הוא לא שם ליבו לכך שפסק הדין קובע שניתן למעשה צו מניעה קבוע השונה מצו המניעה הזמני בכך שאינו מאפשר אף חניה של מספר דקות. התרשמתי שלבוארון למעשה לא ניתן יומם בבית המשפט כאשר הסכימו למתן צו שונה מזה שנקבע בסופו של יום תוך טעות ואולי אף הטעיה. 7. לאור החלטה זו קבעתי התיק להוכחות. בין לבין הוגשה על ידי ורדי חוות דעת נוספת על ידי מומחה נוסף ויסמן. 8. בדיון שנקבע נחקרו מאיר ורדי ומאיר בוארון, מאחר וב"כ בוארון לא ביקש לחקור המומחים מטעם ורדי קבעתי שחוות הדעת שלהם מתקבלות ללא חקירה. דיון משפטי 9. בחקירתו לא הכחיש בוארון שלמרות שעזב הבניין לפני כשנה עדיין כאשר מגיע לבנין מחנה מכוניתו שם. כן חזר והסכים למתן צו מניעה קבוע ברוח צו המניעה הזמני שניתן ע"י השופטת קלוגמן. 10. מחוות דעת המומחה בן עזרא עולה שהדרך צרה מלהכיל מקומות חניה כאשר החניה בה יוצרת מפגע בטיחותי לדיירי הרחוב. 11. מחוות דעת המומחה ויסמן עולה שחנית כלי הרכב בסימטא מסכנת את הולכי הרגל ואת הנוסעים ברכב, ויש צורך באיסור על חניה לאורך כל הסימטא. מאחר והמומחים לא נחקרו, לא נסתר האמור בחוות דעתם לפיו החניה בסימטא הינה מפגע בטיחותי. 12. עלי לציין שב"כ התובעים בסיכומיו טוען שעיון בחוברת ההנחיות של משרד התחבורה מלמד שהנחיות לסימטה ברוחב 6 מ' קובעות שברחוב צר במיוחד אשר בו מוקצים מרחבים משותפים למשתמשים רבים, תהיה רצועת התנועה 3 מטר. מאחר ומקום החניה הינו 2 מטר , נותרת רצועת תנועה של 3 מטר. טענת הנתבע הינה שכניסה ויציאה מהחניה התת קרקעית אינה אפשרית כאשר רכב חונה מול הכניסה לחנייה. המומחים קבעו כך, משלא נחקרו המומחים ולא עומתו עם חוברת ההנחיות ,איני סבורה שניתן לקבל טענה זו. 13. בוארון הציג בדיון גזר דין שניתן כנגד ורדי לפני זמן קצר, ת' 1 ( 20.5.12) לפיו הורשע ורדי בעבירות שעניינן ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטיה מהיתר, וכן אי קיום צו הפסקה מינהלי שניתן כנגדו. בגזר הדין מפורט שבאשר לאותו הבנין לגבי מבקש ורדי צו מניעה קבוע שכן לטענתו חנית רכבי בוארון מפריע הכניסה, הוא ביצע בניה תוך סטיה מהיתר בהיקפים נרחבים בשטח כולל של 395 מ"ר- כך ביצע תוספות בקומת מרתף, סטה מקו בניה, הגדיל שטח קומה א' ב- 49 מ"ר, הגדיל שטח קומה ב' ב- 49 מ"ר, וכן קיימת תוספת לקומת הגג בשטח של 150 מ"ר. בית המשפט מפרט בגזר דינו שורדי שהינו מהנדס בנין במקצועו ידע שאין להתחיל בעבודות בניה ללא היתר כדין, אולם למרות זאת ביצע הבניה תוך חריגות בניה משמעותיות מההיתר שניתן לו. כן לא קיים צו הפסקה מינהלי שניתן כנגדו. על כן קבע בית המשפט שעל ורדי להרוס את שנבנה ללא היתר. 14. כמפורט בסיכומי התובעים, ורדי עד היום אינו מחזיק בטופס 4 והגיש התביעה כאשר הוא מבקש הסעד בהסתמך על תב"ע (נספח ג' לתביעתו) אותה הפר בעצמו, משכך "מעילה בת עלווה לא תצמח תביעה" שכן אם אין לנתבע זכות לעשות שימוש במקרקעין כל עוד לא יסדיר הפרות הבניה שביצע (כאשר לא הוכח בפני שאכן הסדיר הטעון הסדר בהתאם לגזר הדין ) מדוע שיגיש תביעה זו כנגד התובעים? ורדי בסיכומי תשובתו טוען מנגד שאף לבוארון אין כל טופס 4 למבנה שהקימו אשר משמש לטענתו כמוסד ציבורי , מעון לזקנים נכים חולי נפש ומוגבלים. טופס 4 הוא אישור המוצא על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה מכח הוראות סעיף 167 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 ומכח תקנה 5 לתקנות תכנון ובניה (אישורים למתן שירותי חשמל מים וטלפון) התשמ"א - 1981. בהעדר טופס זה אין לראות דירה כמוכנה למגורים שכן החוק אוסר על אספקת מים, חשמל וטלפון. המחוקק בקבעו ההוראות הנ"ל ביקש להזהיר הציבור ובונה הבניין בחשיבות קבלת היתר בניה כדין, כאשר בניין שנבנה שלא בהיתר אין לספק לו מערכות החשמל, מים וטלפון. הנתבע הוא שהגיש תביעה זו לצו מניעה קבוע ומשכך עליו מוטלת החובה להיות נקי כפיים ובעל זכות משפטית כדין להשתמש בנכס ולאכלסו. כן לא הוכיח שאכן ביצע המוטל בהתאם לגזר הדין, וכי בידיו טופס 4 המקנה לו הזכות להתגורר בנכס. 15. לאחר הגשת הסיכומים ביקשו התובעים להגיש ראיה נוספת והיא היתר הבניה שקיבל הנתבע על חלקתו. מאחר ומסמך זה הינו מסמך של הנתבע אשר התובעים הצהירו שרק לאחרונה קיבלו לידם, ולאחר שקיבלתי תגובת הנתבע הוריתי על הגשתו. הנתבע בתגובה ביקש להגיש אף הוא ראיה נוספת מטעמו שהינה היתר לתוכנית שינוים. לאחר שקיבלתי תגובת התובעים קבעתי שניתן יהיה להגיש אף ראיה זו. כעולה מהיתר הבניה, שצירפו התובעים, גודל המרתף המותר בבית הנתבע הינו 48 מטר ולא 300 מטר כפי שהוא בפועל. כן לנתבע יש חניות עליות ולא חניות במרתף כאשר הכניסה למרתף הינה מתוך הבית ולא מן המרתף. הווה אומר לנתבע אין כל זכות חניה במרתף ועל כן כיצד ניתן לקבוע שחניית הרכבים בסמטא מפריעה ליציאת רכבו מהחניה במרתף? הנתבע בתגובתו להגשת הראיה טוען שבמסגרת עת"מ 1151-09 שהגיש לבית המשפט המחוזי תל אביב נקבע שהתנהלות העיריה באשר למרתף החניה הינה בניגוד לחוק. כן על פי התב"ע ניתן לבנות מרתף חניה בעומק של שתי קומות. עיון בפסק הדין בעת"מ מיום 2.6.10 מעלה שהנתבע אומנם ביקש לבטל את החניות העליות בתכניתו וליצור חניות במרתף תת קרקעי. לאחר דיונים בהתנגדויות הוחלט לאשר בקשתו במספר תנאים שהרוולנטים בהם הינם: א . הריסת תקרת מרתף החניה שבין קו הבנין לבין קו המגרש המזרחי. ב. שינוי חומר פרגולות מבטון לחומר קל. הנתבע הגיש עת"מ על החלטה זו. בפסק הדין נקבע שניתן היתר לקירוי המרתף. באשר לפרגולות נקבע שועדת הערר היא הגוף המתאים לבחינת הטענות ועל כן על ועדת הערר לערוך דיון נוסף בנושא תוך 30 יום. מהמסמכים שהמציא הנתבע עולה שבשנת 2007 אכן פנה לקבלת היתר לשינויים, אולם לא הציג כל החלטת ועדה ו/או היתר לשינויים אלה. לא הוצגה בפני כל ראיה אחרת לפיה נערך דיון ומה תוצאותיו. כן לא הוצגה בפני כל ראיה על ידי הנתבע לפיה כיום יש לו היתר בניה כדין לפיו ניתן להחנות רכבים במרתף הבית. אין מחלוקת אם כן שבעת הגשת התביעה בשנת 2007 לא היה לנתבע כל היתר בניה כדין המתיר לו חניה במרתף הבניין, על כן כיצד הגיש תביעתו זו כנגד התובעים? 16. לאור כל האמור לעיל איני סבורה שיש ליתן למבקש הסעד המבוקש על ידו בשלמותו. מאחר ובוארון הסכימו בעבר ואף בדיון חזרו וציינו שמסכימים הם למתן צו ברוח צו המניעה הזמני שניתן על ידי השופטת קלוגמן, אזי הנני קובעת שהצו הזמני שניתן על ידי כב' השופטת קלוגמן כנגד הנתבעים לגביהם הוגשה התביעה בכל הנוגע לחניה - דהיינו, שאול ואורן בוארון יהפוך לקבוע. מאחר והוגשו מספר תביעות כפי שפירטתי לעיל וכאשר לא כל התביעות הינן כנגד כל הנתבעים, אזי מאחר וורדי לא ביקש לתקן את כתב תביעתו באשר לחניה ולהוסיף נתבעים נוספים, אזי פסק דיני בכל הנוגע לחניה מתייחס רק לנתבעים שנתבעו על ידו, שאול ואורן בוארון בלבד. 16. בנסיבות הענין איני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, טז חשון תשע"ג, 31 באוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. צוויםצו מניעהחניה