1. לפני שתי בקשות: בקשת המבקשת (להלן- המערערת) למחיקה על הסף של ערעור שכנגד בשל איחור בהגשתו ובקשת המשיבים 1 ו- 2 (המערערים שכנגד; להלן- המשיבים) לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. רקע לבקשות וטענות הצדדים 2. המערערת, מהגרת עבודה ממולדובה, עבדה כמטפלת הסיעודית של המשיבה 1, באמצעות המשיבה 3 (להלן- חברת הסיעוד) החל מחודש ינואר 2008. ביום 22.3.09 פוטרה המערערת על ידי משיב 2, בנה של משיבה 1. 3. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים ונגד חברת הסיעוד להפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וכן פיצויים בשל הפרת הסכם לתקופה קצובה, פיצוי בגין אי קיום שימוע לפני פיטורים וכן פיצוי על עוגמת נפש. 4. בפסק דין מיום 26.1.12, בית הדין האזורי (השופטת דגית ויסמן; תע"א 5023-09) קיבל את התביעה בחלקה. בית הדין קבע כי פיטורי המערערת נעשו לאלתר על רקע תפקודה הלקוי ויחסה הלא ראוי אל המשיבה 1. כן נקבע כי המבקשת קיבלה את פיצויי הפיטורים מחברת הסיעוד וכי ההפרש שנותר - לא הוכחש על ידי המשפחה. עוד נקבע כי המערערת זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש למרות הסיבות שהביאו לפיטוריה, שכן המשפחה חתמה על חוזה עבודה עימה, שעה שכבר ידעה שאינה מתכוונת להמשיך ולהעסיקה, נתנה למערערת הודעת פיטורים לאלתר שמשמעה הוצאתה ממקום מגוריה של משיבה 1 ואף הזמינה את המשטרה לדירה פעמיים ביום הפיטורים. בהמשך לקביעה זו, קבע בית הדין כי המערערת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים, בסך של 539 ₪, להפרשי שכר מינימום, בסך של 3,479 ₪, פיצוי בגין אי קיום שימוע לפני פיטורים, בסך של 3,230 ₪ וכן פיצויים בגין עוגמת נפש, בסך של 5,000 ₪, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.3.09 ועד לתשלום בפועל. התביעה כנגד חברת הסיעוד נדחתה ועל כן חויבה המערערת לשלם לה הוצאות בסך של 4,000 ש"ח. 5. ביום 27.2.12 הגישה המערערת ערעור על פסק הדין, שעיקרו נסב על שיעור פיצויי הלנת פיצוי פיטורים, פיצויי הלנת שכר מינימום, על גובה הפיצוי בגין אי עריכת שימוע, אי חיובה של חברת הסיעוד ברכיב פיצויים לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש, וגובה ההוצאות שנפסקו נגדה ואי חיוב המשיבים בהוצאות משפט. 6. ביום 25.3.12 הגישו המשיבים "הודעת ערעור שכנגד", בה ערערו על קביעת בית הדין קמא בדבר חיובם בהפרשי שכר, פיצוי בגין היעדר שימוע ובפיצוי בגין עוגמת נפש. 7. להשלמת התמונה יצוין כי בהחלטת בית דין זה מיום 26.3.12 התבקשו המשיבים להתייחס לעובדה שהודעת הערעור שכנגד הוגשה באיחור או להגיש בקשה להארכת המועד. המשיבים הודיעו, למחרת, כי ערעור המערערת הומצא למשרד בא כוחם ביום 15.3.12 ועל כן הערעור שכנגד הוגש ביום 25.3.12, במועד, בתוך עשרה ימים מהיום בו הומצא כתב הערעור. הבקשה למחיקת הערעור שכנגד 8. ביום 23.4.12 הגישה המערערת בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף בשל איחור בהגשתו. המערערת טענה כי ערעורה הומצא לבא כוח המשיבים בדואר רשום עם אישורי מסירה מיום 28.2.12 ומיום 11.3.12 ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור שכנגד היה יום 11.3.12 (כיוון שיום 9.3.12 חל ביום שישי) או לכל מאוחר יום 21.3.12. 9. המשיבים הגיבו לבקשה ולחילופין ביקשו להאריך את המועד להגשת הערעור שכנגד עד ליום 25.3.12. בא כוח המשיבים טען כי בדיקה באתר דואר העלתה כי מספר דבר הדואר הרשום בבקשת המערערת אינו תקין וכי ללא צירוף אישורי המסירה לא ניתן לבדוק את טענות המערערת. עוד נטען כי, כפי האמור בהודעתם מיום 27.3.12, ערעורה של המערערת הומצא למשרד בא כוחם ביום 15.3.12 והערעור שכנגד הוגש ביום 25.3.12, במועד. כן נטען כי בא כוח המערערים ציין ביומנו את יום 25.3.12 כמועד אחרון להגשת הערעור שכנגד. לחילופי חילופין התבקש בית הדין לאפשר למשיבים להגיב לבקשה ולצרף את המספר התקין של דבר הדואר הרשום. הבקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה 10. המשיבים הגישו, בד בבד עם הגשת ערעור שכנגד, בקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה. המשיבים טענו בבקשה כי סיכויי ערעור המערערת קלושים, וכי הנזק שיגרם להם כתוצאה מההידרשות לעסוק בערעורה, הוא בדמות שכר הטרחה שיאלצו לשלם לבא כוחם. עוד טענו המשיבים כי סיכוייהם להיפרע מן המערערת אם ידחה ערעורה קלושים, שכן כתובתה בחו"ל אינה ידועה. זאת גם אם מדינת מולדתה חתומה על אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט- 1968, הקובעת הליכים לביצוע חיובים כאשר הצדדים אינם אזרחי אותה מדינה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיבים, זכותם הקניינית להיפרע בגין הוצאותיהם שייגרמו להם, בשל התדיינות סרק בערעורה המופרך של המערערת, גוברת על זכות הגישה לערכאות של המערערת . 11. המערערת התנגדה לבקשה וטענה כי הדרישה לחייבה בהפקדת ערובה אך בשל היותה עובדת זרה פסולה ומנוגדת למדיניות של בית הדין בדבר אי הכבדה על זכות הגישה לערכאות של עובדים בכלל, ועובדים זרים בפרט. לגופו של עניין טענה המערערת כי סיכויי הערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי שעה שהמשיבים שילמו למערערת חלק מפיצויי הפיטורים עם סיום העסקתה, לא היתה כל מחלוקת כנה על עצם הזכות ועל כן היה על בית הדין לחייבם גם בהלנת פיצויי פיטורים. עוד נטען כי חברת הסיעוד היתה המעסיקה של המערערת באותו מידה כמו המשיבים 1 ו- 2 והיתה מודעת לכך שמשיב 2 מעליל עליה ועל כן חלה עליה חובה של שימוע וחיובה בפיצוי של ממש כלפי המערערת. כן נטען כי לאור נסיבות העניין בהן חברת הסיעוד היתה מודעת לאופן פיטורי המערערת, היה על בית הדין לחייבה, ביחד עם המשיבים, בפיצוי עוגמת נפש. אשר למאזן הנוחות טענה המערערת כי אין להסתפק בטענה כללית בעניין אי יכולתה להחזיר את הסכום אם ידחה ערעורה ואין בחשש בלבד מצד המשיבים כדי לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. מכל מקום, המשיבים יוכלו לגבות חובות במדינת מולדתה מכוח התקנות לביצוע אמנת האג 1954. דיון והכרעה בקשה למחיקת הערעור שכנגד 12. המערערת מבססת את בקשתה למחיקת הערעור שכנגד על העובדה שהמציאה לבא כוח המשיבים העתק מכתב הערעור בדואר רשום עם אישורי מסירה. אולם, אישורי המסירה עצמם לא צורפו לבקשה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שבקשת המערערת הוגשה כחודש ימים לאחר הודעת בא כח המשיבים בו הובהר כי הערעור הומצא למשרדו ביום 15.3.12. בחלוף זמן זה, לא ניתן לומר כי נוצרה למערערת ציפייה לגיטימית לסופיות ההתדיינות באותם נושאים בהם פסק בית הדין האזורי לזכותה. כמו כן, לא ניתן לאמת את טענת המשיבים כי דבר הדואר הרשום בבקשת המערערת אינו תקין. בנסיבות אלה, יש לקבל את טענת המשיבים כי ערעור המערערת הומצא ביום 15.3.12 ועל כן הערעור שכנגד הוגש במועד. 13. מעבר לנדרש אציין כי, גם אם נקבל את טענת המשיבים לפיה חלף המועד להגשת הערעור שכנגד, בהתאם לפסיקה, קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך ערעור (בש"א (עליון) 2124/03 א דולב חברה לביטוח בע"מ - עכסה כהן ואח'; לא פורסם, מיום 1.4.04; עא"ח (ארצי) 1005/02 קוטבי הישאם נ' מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, לא פורסם, מיום 19.6.02). במקרה הנדון, משתלוי ועומד ערעורה של המערערת על שיעור הפיצוי בגין אי עריכת שימוע ובגין עוגמת נפש, מן הראוי שבית דין זה יכריע גם בטענות המשיבים בדבר עצם החבות, הקשורות קשר הדוק לטענות המערערת בערעורה, לפחות בכל הנוגע לשיעור הפיצוי. הבקשה להפקדת ערובה 14. בית הדין הארצי פסק בעבר, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר כמו תושב השטחים אין בו,  כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב את אותו בעל דין בהפקדת ערובה. לעניין זה נקבע בפס"ד אבו נאסר: כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית - ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. (ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר - SAINT PETER IN GALLICANTU, לא פורסם, מיום 6.7.03; להלן- עניין אבו נסאר). בהקשר זה יש לציין כי במספר רב של החלטות קבע בית הדין הארצי לעבודה שעצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב את בעל הדין בהפקדת ערובה. פסיקה זו חלה הן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם נדונה התביעה, והן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור. לעובד זר, כמו לכל בעל דין אחר, זכות לממש את זכות הערעור. אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער, עובד זר, בהפקדת ערובה, ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר (ע"ע (ארצי) 1459/02 דן בוצ'ימן - בסט ייזום ובנייה בע"מ, לא פורסם; מיום 19.12.02; ע"ע (ארצי) 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו - אם.אי. סי. אס. כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, לא פורסם; מיום 20.12.00; בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, לא פורסם, מיום 19.6.2005; עא"ח (ארצי) 76/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, לא פורסם, מיום 2.11.2005; עא"ח  (ארצי) 20/07 חנה לביא - פררה סונט, לא פורסם, מיום 11.9.2007; ע"ע (ארצי) 9244-01-12 מור קרן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ ואח' - ליאור סלע, לא פורסם, מיום 29.5.12); ע"ע (ארצי) 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625; להלן: "עניין קיניאנג'וי"). 15. זאת ועוד.  ערעורה של המערערת נסב על זכויות מכוח משפט העבודה המגן. לעניין האיזון הראוי בין זכות הגישה של העובד הזר לערכאות לשם מימוש זכויות שבמשפט העבודה המגן לבין זכות המעסיק לגבות את הוצאות המשפט קבע בית הדין הארצי בעניין קיניאנג'וי : "בהתוויית המדיניות הראויה הבאנו בכלל חשבון את זכותו של המעביד לגבות את הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו ואת הקושי לגבות הוצאות משפט מעובד זר לאחר עזיבתו את הארץ. עם זאת הגענו לכלל מסקנה, כי הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין... בנוסף, ייחסנו משקל מיוחד לעניין הציבורי במימוש זכויות מתחום משפט העבודה הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת שיעור הוצאות נמוך בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין; לפער הכוחות בין העובד הזר לבין מעסיקו ובקשיים הניצבים בדרכו של העובד הזר המבקש לממש את זכויותיו בבית הדין. .... בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים לבין זכויות מעסיקיהם, הגענו לכלל מסקנה כי, המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלשתינאית יפה ונוכחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה."ב 16. כללו של דבר - העובדה שהמערערת היא מהגרת עבודה ואין לה כתובת מגורים בישראל, אינה מצדיקה - כשלעצמה- חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים. דברים אלה נכונים במיוחד עת מדובר בתביעה או בערעור על זכויות מכוח משפט העבודה המגן. על כן, יש לבחון בכל מקרה לגופו, כפי שנפסק בעניין קיניאנג'וי, האם העובד הזר לא שילם הוצאות בהן חויב בעבר, האם ייגרם למבקש נזק של ממש כתוצאה מהגשת הערעור ואם מדובר בערעור מופרך על פניו. 17. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אני קובע כי לא מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות חיוב המערערת בהפקדת ערובה. בית הדין האזורי אומנם חייב את המערערת בהוצאות חברת הסיעוד, אך לא חייב אותה בהוצאות המשיבים, שכן זכתה כאמור בחלק מתביעתה. המשיבים לא טענו כי המערערת לא פרעה את סכום ההוצאות שהושת עליה לזכות חברת הסיעוד, בסך של 4,000 ש"ח, במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי. בנסיבות אלה, חלופה זו אינה מתקיימת במקרה הנדון. בנוסף, המשיבים לא הצביעו על נזק של ממש שייגרם להם כתוצאה מהגשת הערעור. למעשה, כל טענת המשיבים בדבר היעדר היכולת לגבות מהמערערת את ההוצאות, ככל שיוטלו עליה, מושתתת על עובדת היותה עובדת זרה, טענה שכאמור אינה מצדיקה כלשעצמה חיוב בהפקדת ערובה. המשיבים לא פירטו כל נימוק נוסף לכך על פיו לא יוכלו לגבות מהמערערת את ההוצאות שיוטלו עליה, ככל שיעשה כן. לפיכך, גם חלופה זו לא מתקיימת במקרה הנדון. בנוסף, מעיון בפסק הדין מושא הערעור ובהודעת הערעור, על פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור קלושים במידה המצדיקה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה. על כן, גם חלופה זו אינה מתקיימת. 18. סוף דבר - הבקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות בערעור נדחית כמו גם הבקשה למחיקת הערעור שכנגד שהגישו המשיבים. הוצאות בקשות אלה יובאו בחשבון על ידי המותב בעת פסיקת ההוצאות בערעור ובערעור שכנגד. ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ב (07 יוני 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. אילן סופר, רשם ערובהעובדים זרים