"מכתב העברה" לעובד בנק

לפנינו תביעת התובעת להכיר במחלת הפיברומלגיה בה לקתה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). לגרסת התובעת, המחלה נגרמה או החמירה עקב אירוע תאונתי - אירוע בו הודיע המעסיק לתובעת כי הוא אינו מתכוון להעביר אותה מהסניף בו עבדה לסניף אחר, כפי שביקשה. המל"ל דחה את תביעת התובעת להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 3.7.2008. מכאן, התביעה שלפנינו. להלן עובדות המקרה: התובעת ילידת 1956. התובעת עבדה בבנק הפועלים מנובמבר 1979 ועד 2007. התובעת החלה עבודתה בבנק הפועלים בנובמבר 1979 כטלרית. בראשית דרכה עבדה התובעת בסניף כרכור במשך 6 שנים, עד סגירתו. לאחר סגירת סניף כרכור הועברה התובעת לסניף אור עקיבא שם עבדה כחודש, ולאחר חודש הועברה לסניף קיסריה, שם עבדה קרוב ל-8 שנים. בתקופת עבודתה בסניף קיסריה התקדמה התובעת לתפקיד טלרית של מטבע חוץ ואף היתה אחראית על תפעול העבודות הטכניות הקשורות לניהול כספים - קופה ראשית ואחראית בנקט. התובעת ביקשה לעזוב את סניף קיסריה מתוך מטרה להתקדם, והיא נענתה להצעת הבנק לעבור ל"קול-סנטר" בנשר, שהינו מוקד טלפוני הנותן מענה לפניות של לקוחות הבנק. עובר לתחילת עבודתה ב"קול סנטר" - התובעת נדרשה לעבור קורס בן חודש וחצי במסגרתו למדה עבודות שונות הקשורות לבנק. התובעת התקשתה בקורס - ועל כן האריכו לה את תקופת הקורס בשבועיים נוספים. לגרסת התובעת - העבודה בקול-סנטר היתה עבודה קשה ואינטנסיבית לאור הדרישות הגבוהות מהעובדים, שכן מדובר בשיטה אמריקאית לפיה העובדים צריכים לעמוד כל יום בציון של 85-90, וכאשר הנהלת הבנק מאזינה לשיחות. יצויין, כי עדותה של התובעת לעניין מידת הלחץ הכרוכה בתפקיד זה לא היתה עקבית - תחילה העידה בתצהירה שמדובר בתפקיד שיש בו מידה רבה של לחץ, כאשר בחקירתה שינתה גרסתה והעידה כי הלחץ לא היה רב כל כך. בכל מקרה, במהלך תקופת עבודתה של התובעת בקול-סנטר היא איבדה את קולה ויצאה לחופשת מחלה של 3 חודשים. בסיום תקופת המחלה - עברה התובעת לסניף פרדס חנה של הבנק. לגרסת התובעת - עבודתה בסניף פרדס חנה היוותה ירידה במעמד לעומת תפקידיה הקודמים, עם זאת - האחריות בתפקיד זה היתה גדולה יותר מאשר בתפקידים הקודמים. התובעת העידה, כי לאור הלחץ בעבודה לא היה לה זמן לאכול או ללכת לשירותים והיא "היתה נכנסת ללופים בעבודה שכן לא תמיד הקופה התאימה לה". התובעת חשה חוסר הערכה מצד ממוניה בסניף וחשה בחוסר שיתוף פעולה מהצוות. במהלך תקופת העבודה בסניף פרדס חנה קיבלה התובעת מספר מכתבי ביקורת מהבנק, לרבות לעניין איחוריה, לעניין התפרצויות כלפי לקוחות, שיחות פרטיות שניהלה ויציאה להפסקות ללא תיאום. יודגש, כי גם לגרסת ממוניה של התובעת, אשר העידו מטעם הנתבע, היה לתובעת קשה בעבודה בסניף ואף היו מיקרים רבים בהם התובעת שימשה כקופאית ראשית וסכום המזומנים בסוף היום לא התאזן ועל כן התובעת ועובדים נוספים היו צריכים להישאר בבנק כדי לבדוק עניין זה. נציין, כי ממוניה של התובעת העידו כי מדובר בסניף שיש בו "עומס בינוני פלוס" של לחץ, כאשר עבודה בבנק היא עבודה עמוסה ולחוצה ממילא. בכל מקרה - בשל הבעיות בתפקודה ולאור הלחץ בעבודה בסניף פרדס חנה, לאחר כ-6 חודשים בהם עבדה בסניף, ביקשה התובעת לעבור לסניף אחר - סניף זכרון יעקב. כחודש לאחר בקשתה לעבור סניף, קיבלה התובעת "מכתב העברה" מהבנק במסגרתו נעתרו לבקשתה. התובעת העידה, כי היא התרגשה לקראת המעבר ושמחה לעבור לסניף אחר. זמן מה (שנע בין שבוע וחצי ל-3 שבועות) לאחר שקיבלה את מכתב ההעברה - נמסר לתובעת כי הוחלט לבטל את העברתה לסניף זכרון יעקב וזאת בשיחה שנערכה בינה ובין מנהלת הסניף. התובעת העידה, כי לאחר שנמסר לה כי אינה עוברת סניף, היא הרגישה כי אינה יכולה להמשיך לעבוד וש"הגוף שלה נגמר". מספר שבועות לאחר שקיבלה את ההודעה פרשה התובעת מהבנק ואושרו לה 50% נכות מקרן הפנסיה. חשוב לציין, כי בנוסף לקשייה בעבודה, התובעת גם חוותה קשיים לא מעטים בחייה הפרטיים. בן זוגה של התובעת נכלא בכלא מ-1/2005 ועד 7/2005, כאשר לאחר יציאתו מהכלא היא נישאה לו ב-8/2005. פרודתו של בן זוגה היתה מגיעה לביתם של התובעת ובן זוגה, וגרמה להם למתח ובעיות עד אשר נאלצה התובעת להגיש צו הרחקה נגדה. כמו כן - התובעת טיפלה בשניים מבניו הקטינים של בן זוגה, לרבות בתקופה שבה היה בכלא. טענות ב"כ התובעת בסיכומיה: תחילה יצויין, כי בסיכומים מטעמה זנחה התובעת את תביעתה להכיר במחלת הפיברומלגיה כנכות נפשית על דרך המיקרוטראומה ונותרה עם טענה לעניין אירוע תאונתי בלבד, דהיינו - שההודעה כי היא אינה עוברת סניף מהווה אירוע מיוחד/חריג/מכונן, אשר היווה את הטריגר שגרם להתפרצות המחלה או להחמרתה. ב"כ התובעת מפנה לפסקי דין רבים ובמיוחד לפסק הדין בעניין דוד אמזלג. לטענתה, על פי הפסיקה יש להבדיל בין אירוע חריג בתחום הנפשי לבין אירוע חריג בתחומים אחרים כגון - בתחום הקרדיולוגי. ב"כ התובעת מסבירה, שלעניין דחק נפשי בלתי רגיל - די בהוכחת אירוע מיוחד בעבודה שהוא מיקרה מיוחד, ספציפי ושונה מהעבודה הרגילה או מהתרחשות היומיומית, ואין צורך באירוע חריג, כמו שנדרש במקרים של קרדיולוגיה לדוגמא. מוסיפה ב"כ התובעת, כי על פי הפסיקה, הוכרו גם פגיעות בשל אירועים חריגים במקרים בהם מבוטחים סבלו מלחץ נפשי במקום עבודה לאורך תקופה קודמת ממושכת ולא היה בלחץ הקודם כדי לשלול הכרה באירוע המיוחד שארע. כן היא מוסיפה, כי על פי הפסיקה - המבחן לבדיקת הארוע המיוחד והחריג הנפשי הינו סובייקטיבי, דהיינו - קנה המידה לקבוע האם היה דחף נפשי בלתי רגיל שיכול להיחשב כאירוע חריג הינו על פי ראיית הנפגע כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע, ולא מבחינת מאן דהוא. אשר על כן, לטענת ב"כ התובעת, אין זה משנה האם השיחה בה נמסר לתובעת שאינה עוברת היתה שיחה סוערת, אם לאו, אלא האופן הסובייקטיבי בו התייחסה התובעת לשיחה זו. בסיכומים המשלימים טענה ב"כ התובעת, כי אין מחלוקת שהתובעת היתה מצויה במתח נפשי בעבודתה, ואולם יש להתייחס לכך כתנאי רקע אשר גרם להתפרצות המחלה אשר נגרמה עקב האירוע המיוחד. הגם שחלף זמן בין הארוע המיוחד לבין התחלת תקופת אי הכושר - עניין זה נבע מכך שמדובר במחלה בעלת רקע נפשי שתסמיניה אינם מופיעים באופן אקוטי ומיידי. כמו כן, אין כל דופי שהתובעת לא הצליחה לזכור במדויק את התאריך שבו נמסר לה על אי העברתה לסניף אחר, אך ידעה להעיד כי שיחה זו התרחשה ימים ספורים לפני מועד ההעברה הצפוי. טענות ב"כ הנתבע בסיכומיה: לטענת הנתבע, מחלת פיברומלגיה אינה מחלת מקצוע. על מנת להוכיח אירוע תאונתי על התובעת להצביע על נקודת זמן ברורה בה נפגעה ועל האופן בו נפגעה. התובעת לא הוכיחה זאת במקרה דנן, שכן היא לא זכרה את התאריך המדוייק של השיחה בה נמסר לה כי לא תעבור סניף. התובעת אף שינתה גרסאות בעניין המועד שבו נודע לה על עניין זה. התובעת המשיכה לעבוד לאחר שנודע לה שאינה מנוידת ויש בכך כדי להוכיח שההודעה לא היתה קשה עבורה. לאחר שנמסר לה כי אינה מנויידת - לא פנתה התובעת לגורמים שונים כדי להלין על כך, וגם בכך יש הוכחה כי לא מדובר בהודעה קריטית. ב"כ הנתבע מוסיפה, כי לא מדובר באירוע חריג, שכן אין זו הפעם הראשונה שבה התובעת עברה סניף או היתה מועמדת לעבור סניף. התובעת לא המציאה טופס בל 250 ואף לא המציאה תעודות אי כושר. התובעת היתה שרויה במצב של לחץ ומתח תמידי שהיו חלק מתנאי עבודתה, כאשר בתפקידה האחרון הרגישה התובעת עומס רב, התקשתה להסתגל ולא הצליחה לעמוד בציפיות ממנה. נציין, כי בסיכומים מטעמה התייחסה ב"כ הנתבע לענין "המיקרוטראומה הנפשי" או ללחץ ומתח מתמשכים ואף הצביעה על פסיקה רבה בעניין זה ואולם, מאחר וטענה זו נזנחה על ידי ב"כ התובעת בסיכומיה והטענה שנשארה היא לענין "אירוע תאונתי", הרי שאין מקום להתייחס לטענות אלו בהחלטה זו. דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר בין מחלתה של התובעת לבין הארוע שבו נמסר לה כי אינה מנויידת, ונבאר. בסיכומיה פירטה ב"כ הנתבע בצורה מדוייקת את הלך רוחה של התובעת בתקופה האחרונה לעבודתה: "התובעת היתה שרויה במצב של מתח ולחץ תמידי, שהיו לטענתה חלק מתנאי העבודה הרגילה בשנים שקדמו למועד בו הודיעו לתובעת כי אינה מנויידת מסניף פרדס חנה. בתפקידה האחרון התובעת הרגישה עומס רב, התקשתה להסתגל ולא הצליחה לעמוד בציפיות ממנה. התובעת התקשתה לעמוד בקצב העבודה הנדרש לנוכח לחץ עבודה מול קהל ולנוכח הדיוק הנדרש בעבודתה. דבר זה התבטא בתפקודה של התובעת - איחורים לעבודה, אי התאמות בקופה וכו'. לצד הקושי הנפשי והפיזי בעבודתה, התובעת הרגישה ביחס חסר ההערכה ופרגון כלפיה, לעומת מה שהיה בעבר והתקשתה גם עם עבודת הצוות". בית הדין השתכנע לאור עדות התובעת בפניו, כי על רקע מצב זה השתוקקה התובעת לעבור לסניף אחר ועל כן - ההודעה לעניין אי ניודה גרמה לה ללחץ נפשי וסבל רב והייתה מבחינתה אירוע חריג ומיוחד, גם ביחס לקשיים האחרים שחוותה. מעדות התובעת עלה שהניוד היה בבחינת "קרש הצלה" דווקא על רקע הקושי בעבודתה ומשניתנה לה הבטחה בעניין והיא סברה שהעניין 'סגור' - הרי שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה. אף העובדה שמספר שבועות לאחר ההודעה פרשה התובעת מעבודתה מרמזת על האופן הקשה בו קיבלה את ההודעה. בהקשר זה יצויין, כי גם אם ההודעה בעניין אי הניוד אינה הודעה דרמטית לרוב האנשים - הרי שהשתכנענו שבמקרה של התובעת, מבחינה סובייקטיבית, התובעת קיבלה הודעה זו בצורה קשה. כפי שפורט בפסק דין אמזלג אשר צורף על ידי ב"כ התובעת, אין צורך בהוכחת אירוע חריג ודי בהוכחת אירוע מיוחד בעבודה השונה מפעולת יום יום. במקרה דנן - אירוע ההודעה לגבי אי הניוד - מהווה אירוע מיוחד. איננו מקבלים את טענת הנתבע כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי יכולתה להצביע על מועד מדויק בו אירע האירוע. אין מחלוקת כי היתה שיחה שבה הודע לתובעת על כך שאינה מנויידת וכי מספר שבועות לאחר ההודעה התובעת פרשה מעבודתה, ועניין זה אף עלה מעדי הנתבע. לאור זאת, העובדה שהתובעת לא זכרה את התאריך המדויק של השיחה היא אינה נסיבה מהותית שיש בה כדי להשליך על מהימנות התובעת או על קביעת ממצא בדבר אירוע תאונתי שארע מספר שבועות לפני הפרישה. מכל המפורט לעיל - אנו סבורים כי האירוע שבו הודיעו לתובעת על כך שאינה מנוידת היה אירוע משמעותי עבור התובעת ועל כן - יש מקום למינוי מומחה רפואי. בהקשר זה נציין עוד, כי הגם שהתלבטנו לגבי ההשפעה שהיתה להודעת "אי הניוד" על התובעת לאור הקשיים הכללים של חייה, הרי שאנו סבורים כי עלה בידה להוכיח יותר מ"דבר מה" המצביע על כך שהודעת "אי הניוד" היתה עבורה אירוע מיוחד ומשמעותי. חייה של התובעת אמנם לא היו קלים וארעו לה בחייה הפרטיים אירועים דרמטיים יותר מאשר אי ניודה - עם זאת השתכנענו כי בעיניה הסובייקטיבית של התובעת - היא חיכתה בקוצר רוח לניוד ועל כן - דווקא ההודעה על אי ניודה קיבלה משמעויות דרמטיות עבורה. יתרה מכך, בנסיבות המקרה, אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה גם לנוכח העובדה שהמדובר בפגיעה נפשית בה הנסתר רב על הגלוי וקבלת חוות הדעת תוכל לשפוך אור על הדברים ולאפשר להכריע בתיק באופן נכון יותר. נציין, כי בעניינים נפשיים, לא פעם מתבררות תוצאותיהם של אירועים שונים רק לאחר פרק זמן, ועל כן - קיימת חשיבות שמומחה רפואי יחווה דעתו על הקשר הסיבתי בין האירוע לבין המחלה, במידה וקיימת. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד המצאת החלטה זו. החלטה לעניין מינוי מומחה תשלח לצדדים בדואר. ניתנה היום, 13.3.11, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםשרה בן איתמר נציג מעבידיםדניאל ילון אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת בנקמסמכים