בעלי שליטה זכאות בביטוח לאומי

בעלי שליטה זכאות בביטוח לאומי ערעור על החלטת משיבה 1 אשר מונתה כמנהלת מיוחדת (להלן: "המנהלת המיוחדת") לבדיקת תביעות החוב שהוגשו כנגד משיבה 2 הנמצאת בהליכי פירוק (להלן: "החברה"). המערער היה עובד שכיר של החברה ואחד מארבעת בעלי מניותיה. 1. ביום 11.10.99 מחק רשם החברות את החברה מפנקסיו לאחר שחדלה לפעול. במועד המחיקה חבה החברה כספים למערער בגין אי תשלום שכר עבודתו במלואו. לאחר שנסיונותיו לגבות את הכספים מבעלי המניות של החברה כשלו, הוא הגיש תביעה כנגד החברה (עב' 1674/01), וביום 15.03.02 חייבה בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לשלם לו סך של 38,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. משהחברה לא פרעה את החוב, הוא הגיש בקשה לפירוק החברה, וביום 1.02.10 נתן בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) צו פירוק כנגד החברה ומינה את המנהלת המיוחדת לבדיקת תביעות החוב. ביום 10.06.10 אישרה המנהלת המיוחדת את תביעת החוב והעבירתהּ למוסד לביטוח הלאומי לשם העברת התשלום למערער בהתאם להוראות פרק ח' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). מאוחר יותר, ביום 15.07.10 הודיעה המנהלת המיוחדת למערער כי היא מתקנת את הכרעתה ודוחה את תביעתו לאחר שבדיקת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") העלתה כי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק, הוא אינו זכאי לפיצוי בשל היותו "בעל שליטה בחברת מעטים". המערער לא חלק על כך שהוא עונה על הגדרת "בעל שליטה בחברת מעטים", והמחלוקת בין הצדדים הייתה אך בשאלה האם סעיף 6ב' לחוק חל עליו במקרה זה, אם לאו. 2. לטענת המערער, הוראות סעיף 6ב' לחוק אינן חלות במקרה זה מפני שתוקפו של הסעיף הוא מיום 1.01.04 והוא אינו חל על חברות שהצו לפירוקן ניתן עובר למועד זה. לדבריו, הוא חדל להיות בעל שליטה בחברה ביום מחיקתה (11.10.99) ועל כן במועד פירוקה (1.02.10) הוא לא היה בעל שליטה בה. זאת משום שצו הפירוק כנגד החברה ניתן מבלי שהחברה הוחייתה קודם לכן. המערער סמך את טענותיו על פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) מיום 1.02.10 במסגרתו הורה על פירוק החברה בציינו כי הוא מורה על הפירוק מבלי להחיותה קודם לכן. המערער הוסיף כי החלת הוראות סעיף 6ב' לחוק עליו במקרה שכזה פוגעת באינטרס ההסתמכות והציפיות שלו, שכן בשל מחיקתה של החברה לא היה בידו לשנות את מצבו ולהעביר את מניותיו לאחר או לוותר עליהן ובכך להימנע בפגיעה בזכויותיו בשל הוראות סעיף 6ב' לחוק. בשולי ערעורו טען המערער כי המנהלת המיוחדת לא הייתה רשאית לשנות את הכרעתה בתביעת החוב והמל"ל מחוייב היה לפעול על פי החלטתה המקורית של המנהלת המיוחדת ולשלם לו את התגמולים לפי החוק. 3. מנגד טענה המנהלת המיוחדת כי עוד עובר להוספת סעיף 6ב' לחוק פסקו בתי המשפט לפי רוחו של החוק וקבעו לא פעם כי עובד בחברה משפחתית שבפירוק אינו זכאי לתגמולים לפי החוק וכך גם בעלי שליטה בחברה. במקרה זה, מדובר בחברה משפחתית והמערער הוא בעל שליטה בה ולכן גם ללא תחולת סעיף 6ב' לחוק הוא אינו זכאי לתגמולים. היא הוסיפה כי עובדים זכאים לזכויות לפי החוק במקרה של פירוק תאגיד רק במקרה של פירוק ולא במקרה של מחיקה. מטעם זה לא היה די למערער בעובדה שהחברה נמחקה והוא נדרש לבקש את פירוקה. בנסיבות אלו המועד הרלוונטי לקביעת זכותו של המערער לקבלת פיצוי מהמל"ל הוא מועד הפירוק ובמועד זה הוראות סעיף 6ב' לחוק כבר היו בתוקף. 4. תפקידו של מפרק או בעל תפקיד אחר עליו הוטל להכריע בתביעות חוב הוא להכריע בשאלה האם לנושה הטוען לחוב קיימת זכות כלפי האדם או התאגיד הנמצא בחדלות פרעון. במסגרת תפקידו הוא נדרש להכריע האם לאשר את התביעה, כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש לה ראיות נוספות. גם תביעות חוב המבוססות על פסק דין נבדקות על ידי בעל התפקיד, המוסמך "להציץ מאחורי פסק הדין" ולבחון את התמורה שניתנה בעדו (ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353,358), והוא רשאי להתעלם מפסק דין שניתן בהעדר הגנה כבמקרה זה (רע"א 9852/07 דוד נ' עו"ד רון מסיקה, בתפקידו כמנהל מיוחד, פורסם במאגרים [21.02.08]). ברם, אין הוא נדרש להכריע, והדבר גם אין בסמכותו, בשאלה האם הנושה זכאי לקבל תגמולים בגין חוב זה מהמל"ל או מכל מקור אחר. העובדה כי לעובד הנושה בחברה בפירוק זכות לגימלה לפי החוק במקרה שניתן צו פירוק לחברה, אין משמעותה כי לנושה אין תביעה כלפי החברה. אדרבה, העובד הנושה יוכל לדרוש את זכותו מהמל"ל רק לאחר שתביעת החוב שלו לשכר עבודה הוכרה. במקרה שכזה הוא יפנה אל המל"ל ואם יסרב זה להכיר בה בהתאם לחוק, הוא יהיה זכאי לקבלה מקופת הפירוק. 5. לכן, הצדק עם המערער כי לאחר שהמנהלת המיוחדת קבלה את תביעתו המבוססת על פסק הדין שניתן (בהעדר הגנה) כנגד החברה ומשהוכרה זכותו לקבלת שכר עבודה מהחברה בסך של 38,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לא הייתה הצדקה לכך שהמנהלת המיוחדת תחזור בה מהחלטתה אך בשל עמדת המל"ל באשר לחובתו שלו לשלם תגמולים למערער בשל חוב זה של החברה. כאמור, תפקידה של המנהלת המיוחדת הוא לקבוע האם החברה חייבת כסף לנושים שהגישו תביעת חוב, ומשהגיעה למסקנה כי קיים חוב של החברה למערער היא סיימה את מלאכתה. משכך, במקרה זה, המערער רשאי לפנות למל"ל לקבל את הגימלה המגיעה לו לטענתו בהתאם לתביעת חובו שהוכרה, ואם ידחה המל"ל את תביעתו לגימלה הוא רשאי לערער על החלטת המל"ל בהתאם לקבוע בחוק לערעור מעין זה ובערכאה המתאימה לכך. במקביל הוא יכול לקבל את עמדת המל"ל ולחזור אל החברה ולגבות חובו מקופת הפירוק בין שאר נושיה. 6. הערעור מתקבל אפוא, במובן זה שהחלטת המנהלת המיוחדת לדחות את תביעת החוב בטלה והמערער זכאי לקבל את שכר עבודתו מהחברה בהתאם לפסק הדין של בית הדין לעבודה. ההכרעה בשאלה האם זכאי המערער לקבל גימלה בהתאם להוראות החוק אם לאו, אינה בסמכותו של בית משפט זה, ואם סבור המערער שנפלה טעות בהחלטת המל"ל יפנה את טענותיו אל הערכאה המתאימה לדון בעניין זה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. דיני חברותבעל שליטה בחברהביטוח לאומי