ביטוח סוציאלי גרמניה התובעת הינה חברה פרטית הרשומה באי מאן. היא עוסקת במתן אשראי למימון השקעתם של אזרחים ותושבים ישראליים, ברכישת ביטוח סוציאלי בגרמניה. הנתבע הינו אזרח ותושב ישראל, אשר רכש באמצעות התובעת ביטוח סוציאלי אצל מוסדות הביטוח הסוציאלי בגרמניה (להלן: B.F.A) על-פי האמנה לבטחון סוציאלי בין ישראל לגרמניה. ביום 4.12.88 חתם הנתבע על הסכם יצוג, לפיו הוא מסמיך את התובעת לטפל בעבורו ברכישת זכויות לפנסיה מה - B.F.A. הנתבע התחייב לשלם לתובעת בגין הטיפול שכר של 12 רנטות חודשיות, שסכומן הוא 15,159.60 מ"ג. לאחר טיפול התובעת, אישר ה - B.F.A. לנתבע לרכוש זכויות על תקופת עבר תמורת תשלום בסך 62,538.- מ"ג. הנתבע לא השקיע סכום זה מאמצעיו העצמיים, אלא התקשר בהסכם עם חברה בשם B.G.Financing (להלן: "B.G.F."), ולווה ממנה סך של 59,546.23 מ"ג. את יתרת סכום ההשקעה בסך 4,196.11 מ"ג לווה הנתבע מהתובעת. הנתבע לא שילם מאמצעיו העצמיים את הלוואת התובעת ואת שכר הטיפול וכן הוצאות נוספות ופרמיית ביטוח, למקרה של מות הנתבע, ואת הסכומים הללו, לטענת התובעת לווה ממנה. הוא חתם ביום 4.7.90 על הסכם סיוע ואשראי משלים. ביטוח החיים נועד למקרה, שבו הנתבע יסתלק מן העולם קודם פרעון ההלוואות. במקרה כזה, ייחשבו ההלוואות כמו שנפרעו, ושאיריו יהיו זכאיים לרנטת שאירים, ללא כל תשלום נוסף. לנתבע אושרה רנטה חודשית בסך 1,263.30 מ"ג וכן סכום רטרואקטיבי בסך 26.554.80 מ"ג. מתוך הסכום הרטרואקטיבי הועבר סך של 20,558.56 מ"ג ע"ח פרעון הלוואת B.G.F.. כמו כן סוכם כי לפרעון יתרת הלוואת B.G.F. ישלם הנתבע מתוך הרנטה החודשית סך של 780.30 מ"ג. הנתבע חתם על המחאת זכות בלתי חוזרת להעברה ישירה של הסכום הזה ישירות מ - B.F.A. ל - B.G.F.. כדי לפרוע את הלוואות התובעת, התחייב הנתבע לפתוח חשבון בנק ב- Frankfurtes kredit banks וכן חשבון בבנק דיסקונט בישראל. עוד התחייב הנתבע להורות ל - B.F.A להעביר לחשבון הבנק בגרמניה את יתרת הרנטה החודשית (לאחר ניכוי סכום ההמחאה ל - B.G.F) עד לחודש אוגוסט 1992, וממועד זה לנכות מהסכום המועבר לבנק הגרמני סך של 100.- מ"ג, שיועברו לבנק דיסקונט. החל מחודש ספטמבר 92 נכנסת כל יתרת הרנטה לחשבונו של הנתבע בישראל, ובכך הוא חדל לפרוע את הלוואת התובעת. הנתבע העלה טענות הגנה הן לגבי התביעה לשכר טיפול, הן באשר לצורך במתן שתי הלוואות והן טענה לפיה התובעת התרשלה וגרמה לנתבע שלא יקבל קיצבה החל מגיל 65, וסכום זה עולה על תביעת התובעת. באשר לטענת הרשלנות - הרי הנתבע חתם על תצהיר לפיו הוא יודע שיקבל את הסכום הרטרואקטיבי משנת 90 והסכים לכך. הוא ידע מתוך מכתב שנשלח לארגון למימוש האמנה, שטיפל בישראל בענייני התובעת והן מתוך תשובה שקיבל, כי לא יאושר לו בדיעבד מגיל 65. גם בהסכם ייצוג 8/88 שחתם הנתבע עם התובעת ביום 4.12.88 הצהיר הלקוח: "כי ידוע לו שזכויותיו לרכישת זכויות פנסיה על פי האמנה עתידות להיות מושפעות משתפ"ל. ההשפעה עלולה להתבטא הן בכך שהוא עתיד להידרש לשלם תפ"ר מוגדל במידה מסויימת, וכן בכך שהמועד המוקדם ביותר לקבלת הרנטה (בהנחה שארוע הביטוח לגבי הלקוח ארע כבר) ייחשב ע"י ה - B.F.A המועד בו הוא ייחשב כמשתף פעולה מחדש". אשר על כן, הנתבע קיבל את העובדה שהוא לא יקבל רנטה מגיל 65. לא הובאו ראיות מטעם נתבע, שעלו חובת הראייה בטענה זו, כי הוא מילא אחר ההוראות לקבלת הרנטה עוד בשנת 1984. לפיכך אני דוחה טענתו באשר להתרשלות התובעת. עפ"י ההסכם, הועמד לרשות הנתבע אשראי הן לשם תשלום יתרת סכום הרכישה של הזכויות, הן לענין תשלום שכר הטיפול, הן לענין פרמיות ביטוח והן לענין תשלומי איזון. האם אמנם בפועל הוציאה התובעת סכומים למטרות אלה? באשר לשכר הטיפול - מאחר והתובעת גרמה לנתבע כי באמצעות טיפולה הוא יקבל רנטה, היא זכאית לשכר טיפול, אשר עומד על סכום השווה ל - 12 רנטות חודשיות. אין לנכות מסכום זה סכום כלשהו, שכן הנתבע לא הוכיח כי התובעת התרשלה בטיפול בו. עפ"י המסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש, התשלום בעד רכישת הזכויות הועבר ל - B.F.A עפ"י הסכם ההלוואה עם B.G.F עולה כי חברה זו העבירה את מירב הסכום אך לא את כולו. התובעת העבירה את היתרה. לפיכך זכאית התובעת להשבת הסכום שהיא השלימה לרכישת זכויות הנתבע. באשר לתשלומי האיזון - גם החיוב בתשוום זה מופיע בהסכם האשראי, ומתוך לוחות הסילוקין עולה כי הוא הועבר ע"י התובעת ל - B.G.F. נותר הדיון בתשלומי הביטוח. חברת בריטניה הוקמה לאחר המועד שבו הפסיק הנתבע לפרוע את הלוואות התובעת. התובעת לא הוכיחה כי שילמה סכום ביטוח כלשהו לחברת שמשון, אשר מוזכרת בהסכם הסיוע לכזו שמבטחת את חייו של הנתבע. ההסכם לא שונה ע"י הודעה בכתב ולא הוספה חברת הביטוח בריטניה. כאשר הנתבע חדל לפרוע את הלוואת התובעת, היה מקום להפסיק את תשלומי הביטוח. אלא שתשלומים אלה לא היה בהם הנתבע, מאחר ובריטניה קמה לאחר מכן. אשר על כן, אין מקום לחייב את הנתבע בהשבת פרמיות הביטוח. המסקנה העולה מהאמור היא כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 1. שכר טיפול בסך של 15,159.60 מ"ג. 2. השלמת ההשקעה בסך 4,996.11 מ"ג. 3. תשלומי איזון בסך 2,585.58 מ"ג. סך כל הסכומים הללו הוא 21,931.29 מ"ג. הנתבע פרע על חשבון חובו סך של 10,898.80 מ"ג (הן בתשלום חד פעמי והן בתשלומים חודשיים). התוצאה הסופית היא, איפוא, כי על הנתבע לשלם לתובעת סכום בשקלים השווה ל - 11,032.49 מ"ג, כפי ערכם ביום הגשת התביעה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. ניצולי שואה