תביעה נגד יועץ משפטי של חברה בפירוק זוהי בקשה של עו"ד שחר בן מאיר, מפרקה של חברת צ.א.מ.א הובלת דלק בע"מ (להלן- "צ.א.מ.א" וגם "החברה"), להגיש תובענה כספית כנגד עו"ד אליעד שחם, אשר העניק ייעוץ משפטי לחברה. הרקע לבקשה בתיק פש"ר 1048/08 הגיש המבקש, בקשה בהתאם לסעיפים 373 ו 374 בפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983, לחייב את המשיב לשלם לקופת הפירוק סך של 900,000 ₪. המפרק טען כי המשיב, אשר היה עורך הדין של החברה בפירוק, תיפקד, למעשה, כנושא משרה בחברה, וככזה, נתן ידו להברחת כספי החברה לחשבונות פרטיים, של בעלי השליטה בחברה, ולפיכך, נושא הוא באחריות אישית להפסד שנגרם לקופת החברה בגין מעשיו הנטענים הללו, ויש לחייבו להשיב לקופתה את הכספים שנגרעו ממנה. העניין אשר שימש בסיס לטענתו של המפרק היה עסקה שעשתה החברה בשעה שמכרה את זכויותיה בתאגיד מקרקעין, ותמורת המכירה בסך של 900,000 ₪, הופקדה בידו של המשיב, אשר ייצג אותה בעסקת מכירה זו (להלן- "העסקה"). על פי הוראת בעלי השליטה בחברה מסר להם המשיב את התמורה, וזאת בחמש המחאות, ללא נקיבת שם המוטב, בסכומים כפי שנתבקש על ידם לנקוב. ההמחאות הללו לא הופקדו בחשבונות החברה, אלא בחשבונות אחרים, על פי הוראות בעל השליטה בחברה, וטענת המפרק הייתה, כאמור, כי מעשה זה הינו מעשה מרמה כנגד החברה, וכי המשיב, אשר יש לראותו כי נושא משרה בחברה, חב באחריות אישית על פי סעיפים 373 ו 374 לפקודה. בהחלטתי מיום 14/9/11 דחיתי את הבקשה כנגד המשיב. הטעם לדחיית הבקשה נעוץ בקביעתי, כי, על פי התרשמותי מחקירתם של העדים, ומן החומר שהוצג בפני, אין לראות במשיב כאילו היה נושא משרה בחברה, וכי מעורבותו בעסקה נשוא הבקשה, לא יצאה מגדר יעוץ משפטי ושירות משפטי אשר מעניק עו"ד ללקוחו. בעניין זה ראוי לציין כי בסיכומיו טען המפרק כי "השאלה האם עו"ד שחם הינו נושא משרה או לא, מאבדת למעשה בשלב הנוכחי מהחשיבות שלה, שכן לא עובדת היותו של שחם נושא משרה היא היוצרת את העילה המשפטית לכך שעליו להשיב את התמורה לחברה. גם בתור נאמן - שעל כך אין חולק, הרי שעו"ד שחם פעל והתרשל והפר את חובתו כלפי החברה, באופן המצדיק את החיוב שלו להשיב לחברה את כספי התמורה". בהחלטתי, דחיתי טענה זו של המפרק וקבעתי שטענות בדבר התרשלות או הפרת חובת נאמנות של עורך דין, לא ניתן לברר על דרך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 373 ו 374 לפקודה, שכן דרך זו מתאימה לבירור תביעות כנגד נושאי משרה בחברה, ואילו כאשר מדובר בתביעות כנגד צדדים שלישיים, דרך המלך הינה הגשת תביעה רגילה, לאחר נטילת רשות מבית משפט של פירוק. משנכזבה תוחלתו של המפרק להביא לחיובו של המשיב על דרך של בקשה בהתאם לסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות, הגיש בקשה זו שבפני, על פיה מתבקש אני לאשר למפרק להגיש תובענה כספית, כנגד עו"ד שחם, בעילה של התרשלות והפרת חובות הנאמנות שלו, כעו"ד של החברה. המפרק טוען כי החלטתי הדוחה את הבקשה לחייב את המשיב על פי סעיפים 373- 374 לפקודה אינה מהווה מעשה בית דין, ואינה יוצרת השתק עילה, שכן, עסקינן בהליך אשר התברר בדרך של בקשה, והטענות בדבר התרשלות והפרת חובת הנאמנות לא נידונו במסגרת הבקשה ההיא, ולא נקבע בהן כל ממצא, ולפיכך, אין מניעה מלהגיש כנגד המשיב תובענה בעניינים אלו. הכונ"ר, אשר תגובתו נתבקשה, תומך בבקשתו של המפרק, ועמדתו הינה כי אכן המדובר בעילות תביעה שונות לחלוטין, וההכרעה שניתנה בטענות המרמה כנגד המשיב כנושא משרה, כביכול, של החברה, אינה מונעת הגשת תביעה כנגדו בגין פעולות שעשה כעו"ד של החברה, וכי אין המדובר לא במעשה בית דין ולא בהשתק עילה. המשיב, אשר היתרתי לו להגיב לבקשת המפרק, מתנגד, כמובן, נחרצות לבקשה וטוען כי המפרק רודף אותו על לא עוול בכפיו, וכי לא ניתן להוגיע אותו, פעם אחר פעם, בתביעות שונות, בין אם על פי פקודת החברות, ובין אם על פי עילות מפקודת הנזיקין. לטענת המשיב, העילה שעמדה בייסוד הבקשה דהתם, הינה אותה עילה שבגינה מבקש המפרק להגיש כנגדו תביעה בבקשה דהכא. טענתו היא ש"העילה" הינה אותה מערכת עובדתית, אותו עניין שנדון בגלגול הראשון, וכי הנזקים הנטענים הינם אותם נזקים ממש. בעניין זה, הפנה המשיב לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון ([טרם פורסם], ניתן ביום 21.7.03), בו נקבע, בין היתר, כי דיון בדרך של בקשה למתן הוראות יוצר השתק עילה. לטענת המשיב, על פי ההלכה, לצורך שאלת זהות העילה, בבחינת קיומו של מעשה בית דין, אין צורך להוכיח כי קיימת זהות עילה של ממש, אלא יש לבחון את השאלה מהבחינה המושגית, דהיינו, האם יכול היה המפרק לשלב את שתי תביעותיו תחת קורת גג דיונית אחת, ומקום שהמפרק יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות במסגרת ההתדיינות הראשונה, תחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות. בענייננו, כך טען המשיב, אין מקום להטרידו פעם נוספת בגין אותה מסכת עובדתית, שכן ככל שהיו למפרק טענות במישור הנזיקי, היה עליו לכלול את כל טענותיו במסגרת בקשתו לפי סעיפים 373- 374 לפקודת החברות, ולחילופין לבקש מבית המשפט לפצל את סעדיו. משלא עשה כן, אין מקום לאפשר למפרק להגיש כנגד המשיב תובענה נוספת, בגין אותה מסכת עובדתית, באותן עילות שנטענו בבקשה הראשונה. טענה נוספת בפי המשיב, והיא כי המפרק מנוע כיום מלהגיש תובענה חדשה, שכן עם הגשת הבקשה לפי סעיפים 373- 374 לפקודת החברות, פנה המשיב לבית משפט זה, בבקשה להעביר את הדיון בבקשה, לדיון בתביעה נפרדת ועצמאית, שתתנהל לפי סדרי הדין האזרחי. ברם, המפרק התעקש, והביע דעתו באופן מפורש, כי יש להמשיך בהליך לפי פקודת החברות, ואף הגיש תגובה, בה פירט מדוע אין להעביר את ההליך לסדר דין רגיל. משכך, לטענת המשיב, המפרק לא יכול כעת להשמע בטענה, כי יש מקום לברר את התובענה על דרך של תביעה כספית רגילה. אלו טענות הצדדים. אציין, כי הכונ"ר הציע כי אכריע בתביעה לגופה, והחלטתי תינתן על בסיס המסמכים המצויים בתיק, ולאחר השלמת טיעונים קצרה מטעם הצדדים, וזאת מן הטעם שבית משפט זה הוא המכיר את החברה חדלת הפרעון, נסיבות קריסתה, מצבה, מסגרת ההליכים הכוללת בה מעורבים החברה והמפרקים, דבר המקנה לבית המשפט של פירוק יתרון מובנה ומהותי על ערכאה אזרחית, אשר איננה מכירה את תיק הפירוק לעומקו. המפרק הסכים להצעת הכונ"ר, אולם המשיב התנגד לכך, בטענה כי מסגרת של הליך מקוצר תגרום לו לעוול דיוני ותפגע ביכולתו להתגונן כראוי, ואין זה ראוי ליתן החלטה בסוגיות כבדות משקל מעין אלו, שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין שלו כעו"ד, במסגרת הבקשה למתן הוראות. טרם אתייחס לבקשת המפרק, אסלק מדרכי את טענת המשיב, לפיה בנידוננו קיים מעשה בית דין- "השתק עילה", המונע מן המפרק לברר תביעתו. מחד, נכונה טענת המשיב, כי הרציונאל שעומד מאחורי דוקטרינת מעשה בית דין, מתבסס, בין היתר, על העיקרון של מניעת הטרדה חוזרת של בעל דין בגין עילה שהוכרעה. מאידך, לצד עקרון זה, עומדת ההנחה בבסיס כללי מעשה בית דין, שלבעלי הדין הייתה את ההזדמנות לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם, ובנוסף, על מנת שתקום למשיב טענת השתק עילה, צריכה להתקיים גם הנחת היסוד, לפיה ההחלטה בבקשה הראשונה ניתנה לגופו של עניין (וראה, למשל, רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ([טרם פורסם], ניתן ביום 10.4.2007); רע"א 2114/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח קסלסי דניאל ז"ל ([טרם פוסם], ניתן ביום 17.2.11); ע"א 4580/09 חברון טרבלסי נ' קיבוץ איילת השחר ([טרם פורסם], ניתן ביום 20.1.11)). על אף שיש ממש בטענת המשיב, כי יכול היה המפרק לרכז את כל טענותיו בכתב תביעה אחד, הרי שבענייננו, לא התקיים דיון לגופו של עניין בשאלת הפרת חובת האמונים ובסוגיית הרשלנות, ולא נכללה בהליך הראשון קביעה באשר לנושאים אלו. משכך, אין לומר כי נוצר בעיניין זה מעשה בית דין בין הצדדים. בקשת המפרק כאמור לעיל, המפרק מבקש להגיש תביעה כספית כנגד המשיב, בעילה של רשלנות מקצועית והפרת חובת נאמנות, בשל העובדה כי ההמחאות שהעביר למנהלי החברה, בסופו של יום, לא הופקדו בחשבונות החברה, אלא בחשבונות אחרים, על פי הוראות בעל השליטה בחברה. לטענת המפרק, המשיב, שאינו רק נאמן אשר מחזיק בידיו את כספי החברה, אלא הוא גם, ובעיקר, עורך דין שחב חובת נאמנות מיוחדת ללקוח, גרם ביודעין לכך שסכום התמורה אשר הופקד בידיו לא הגיע לחברה, ובכך הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי החברה. לטענת המפרק, היה על המשיב למשוך שיק מחשבון הנאמנות לטובת החברה בלבד, ולא להותיר את השיקים ללא נקיבת שם מוטב. האמת ניתנת להיאמר כי לו הייתה מוגשת בקשה זו, לפני שנתבררו בפני העובדות המשמשות בסיס לבקשה, אפשר שהייתי נעתר לה. אלא כיום, כאשר מלוא היריעה נפרסה בפני, שהרי אותה תשתית עובדתית ששימשה בסיס לבקשה לפי סעיפים 373- 374 לפקודת החברות, היא אותה תשתית עובדתית המשמשת בסיס למתן רשות להגשת תביעה נגד המשיב, בעילה של רשלנות והפרת חובת נאמנות, דעתי היא שאין להיעתר לבקשה. כפי שנתברר, בזמנים הרלוונטים לבקשה, לא הייתה החברה נתונה בקשיים כספיים מיוחדים, ההמחאות שלה כובדו, היא עמדה בהתחייבויותיה המסחריות, ולא הייתה מצידה כל התנהלות יוצאת דופן אשר היה בה כדי לשמש כתמרור אזהרה בפני עורך הדין, שמא מאחורי הבקשה לשחרר את כספי הנאמנות בהמחאות ללא נקיבת שם המוטב, מסתתרת מזימה להבריח כספים מן החברה (ראה עדות מנהלת החשבונות, הגב' עליזה דהן, עמ' 12 לפרוט', שורות 28- 30; עמ' 14 לפרוט', שורה 28). במצב דברים זה, משנתנו מנהלי החברה ומורשי החתימה בה, הוראה לעורך הדין, לשחרר את כספי הנאמנות בדרך מסוימת, שהיא כשלעצמה אין בה כדי להעיד על פעולה או כוונה בלתי חוקית, ומשאישרו בחתימת ידם לעורך הדין כי התמורה נתקבלה בעבור החברה, קשה להלום מסקנה כי עורך הדין הפר את חובת הנאמנות שלו, או כי התרשל בביצוע תפקידו. בבואי לאשר למפרק להגיש תביעתו נגד המשיב, עליי להתחשב בסיכויי התביעה, וכן במאזן התועלת אל מול הנזק שיכולה התביעה לגרום לחברה. בנידוננו, סיכויי ההצלחה של התביעה מפוקפקים, ואם זו תיכשל, קופת הפירוק עשויה לחוב בהוצאות כספיות כבדות ביותר, שכן הגשת תביעה פעם שנייה, בגין אותו עניין, כנגד עו"ד, לא דבר קל ערך הוא. משאלו הם פני הדברים, אין להתיר את הגשת התביעה, והבקשה, אם כן, נדחית. אין צו להוצאות. יועץ משפטיפירוק חברה