בקשה לביטול מינוי מפרק זמני

זוהי בקשה דחופה, שהגישו באי-כוחה של חברת דלק נדל"ן, והיא כוללת מספר עתירות, וביניהן בקשה לבטל את מינוי המפרק הזמני. זאת, נוכח טענות למשא ומתן קדחתני אשר נוהל הלכה למעשה אך ורק עם אחת משלוש סדרות מחזיקי אגרות החוב. הבקשה, אשר הוגשה ממש ערב תום המועד, שנקצב בהחלטתי הקודמת וכניסת מינוי המפרק הזמני לתוקף, עותרת החברה לכינוס אסיפות נושים, וזאת בהתאם למתווה המעודכן שהושג בינה לבין נציגי סדרה ה'. אין ספק, כי עניין לנו בסוגיות כבדות משקל, אשר חובה על בית המשפט להיזהר זהירות רבה טרם שהוא מכריע בהן. זאת ועוד; בנסיבות המקרה, קשה עד מאד שלא לתהות האם הבקשה שבפני, ובעיקר האורח והתזמון בו הוגשה, אינם אלא המשך של הדרך בה ניסו הצדדים - לא רק החברה עצמה, אלא במידה רבה גם חלק מהנושים - להשתמש בבית המשפט במסגרת סדרת המאבקים המתוקשרים ו"כיפופי הידיים" המשפטיים, הכלכליים והציבוריים שהם מנהלים מאז החלה פרשיית הסדר החוב של החברה להתגלגל בערכאות, לפני קרוב לארבעה חודשים - החל מיום 31.1.2012). אין זו הפעם הראשונה, בה דווקא הבקשות המהותיות יותר מוגשות ברגע האחרון, אלא שהפעם דומה כי המבקשים הגדילו עשות: תחילה, הודע לי - ביום שישי בסביבות השעה 11:30, כי בכוונת עו"ד ברטוב להגיש בקשה דחופה לעיכוב כניסת צו הפירוק הזמני לתוקפו; כמו כן כי הוא עותר להכרעה שיפוטית עוד באותו יום, הוא יום שישי. אלא שאז, לאחר שנתתי דעתי על העניין, והובהר בדבריי לעו"ד ברטוב כי ההשתהות במשך כל השבוע, והגשת בקשה מסוג זה ערב כניסת השבת, לא מאפשרת מתן החלטה כזו על ידי שופט תורן, שאיננו מכיר את התיק. עוד הוסבר לעו"ד ברטוב כי לאור העובדה שהתיק הינו תיק מתנהל אין מקום להעבירו לשופט תורן, על פי ההנחיות. או אז הסתבר לפתע כי הבקשה בכלל טרם הוגשה וכלל אינה מוכנה, והיא תוגש אך במוצאי שבת. הבקשה, בסופו של דבר, לא הוגשה במוצאי שבת, אלא רק היום, יום א' בבוקר, וזאת לאחר כמעט 48 שעות בהם התנוסס תוכן ההסדר המוצע וההסכמות הלכאוריות, באמצעי התקשורת השונים. הצדדים כלל לא מצאו , משך כל התקופה שחלפה מאז החלטתי הקודמת ( עשרה ימים!!), לעדכן את בית המשפט במשא ומתן (אם נוהל כלל ועיקר, תחת להמתין לרגע האחרון ממש). גרוע מכך: עיון בבקשה עצמה מלמד, כי הטענה לפיה ההסכם זכה לתמיכת רוב הנשייה, הינה בעייתית למדי: עיון, ואפילו שטחי, מלמד, כי בפועל חתמה על הסכמה רק מחצית מסדרה ה' (כאשר הסדרה כולה, חרף היותה הגדולה ביותר, אינה מגיעה ל-75% מערך הנשייה, הדרוש להעברת הסדר), הרי שעמדת הסדרות האחרות לא התבקשה כלל ועיקר, וזאת כאילו נוהל המשא ומתן, מעל ראשם ובלא לשתפם - לכך לא מצאתי תשובה בכתבים שהוגשו היום. שמא, יש בכך רמז לניסיון להעמיד אותם ואת בית המשפט, בפני סד זמנים והסדר "מוכן ומוסכם". התנהלות כזו, במלוא הכבוד, אינה נקייה ממחלוקת. זאת גם, אך בהחלט לא רק נוכח העובדה, כי סדרה כ"ה היא-היא מבקשת הפירוק והפירוק הזמני. האם יעלה על הדעת לבקש ביטולו של פירוק זמני, בלא ליתן למבקש הפירוק את יומו?, שלא לדבר על עדכונו מראש תוך ניהול משא ומתן עימו, מקום בו העילה לביטול הפירוק הזמני הינה הסדר מתגבש? הכיצד יכולה החברה אשר טענה כי הינה חדלת פירעון, ואין לה התנגדות להגשת בקשת פירוק, שלא ליידע ראש ובראשונה את מגישי בקשת הפירוק על כוונתה ראשית להגיע להסדר, ושנית לכוונתה לעתור לביטול הבקשה? הארכתי בתיאור ההשתלשלות והבעייתיות שבה, וזאת לא נוכח "חוסר הנוחות" בה הועמד בית המשפט, אלא גם ובעיקר בשל העובדה, כי אין מדובר בעניינים דיוניים גרידא, אלא עניינים המשפיעים אף משפיעים על המהות. האם, לפתע-פתאום, הפכה חברה שהסכימה לפירוקה ל"סולבנטית" באורח המאפשר ביטול החלטה שיפוטית בעניין פירוקה? זאת, כאשר אין בפני אלא הצעת הסדר המוסכמת, לעת-עתה, אך ורק על חציה של אחת משלוש הסדרות הרלוונטיות? זאת, לאחר התנהלות דיונית ומהותית אשר כפי שהערתי, יש בה יותר מטעם מסוים לפגם. יחסי בנק ערב : עם זאת, הרי שכך או אחרת, הגיע הזמן לשים סוף לתמרונים, לספקולציות ול"כיפופי הידיים" של כל הצדדים. זאת, באשר "רגע האמת" - הן של החברה והן של מחזיקי אגרות החוב, הגיע, ונמצא בפתח (אזכיר כי צו הפירוק הזמני אמור היה להכנס לתוקפו היום בשעה 12:00), ומן הראוי להגיע סוף-סוף לכלל הכרעה, לכאן או לכאן, ואינני מתכוונת עוד להאריך את המועדים. הגיעה אף העת בה הנושים עצמם "ירימו את הכפפה" ויחליטו באורח סופי איזו משתי הברירות הלא מיטביות כדאית יותר עבורם, בבחינת "הרע במיעוטו": האם לקבל הצעתם של החברה ומר תשובה - הבלתי מיטבית, חלקית ו"מותירת טעם מר" ככל שתהא, מקובלת עליהם. או שמא הם מעדיפים לדחותה ולילך לפירוק וחקירות; קרי, הסתפקות בפחות מ-10% מן החוב בשלב הראשון, כדי לנהל בשלב השני חקירות והליכי "הרמת מסך" ונסיון להטלת אחריות אישית, בתקווה שישאו פרי. כפי שהבהרתי במפורש בהחלטותי הקודמות, הרי שהחלטה לא קלה זו, הינה שאלה שכל כולה כדאיות כלכלית והערכת סיכוי וסיכון, והיא מוטלת, כל-כולה, לפתחם של הנושים ולא לפתחו של בית המשפט. בית המשפט, בעניין זה, אינו מופקד אלא על תקינות ההליך ועל מתן אפשרות הוגנת לנושים להגיע להחלטה וליישם אותה - אולם אין הוא מתכוון או יכול, בשום פנים ואופן, להחליף את שיקול דעתם של הנושים; אי לכך, ולאחר שקלול כל הטעמים הללו, אני מחליטה כי: חרף התנהלותם הבעייתית של חלק מן הצדדים, אין "להסיט את אור הזרקורים" מן העיקר, וראוי כי הצעתם המעודכנת של החברה ומר תשובה תבחן לגופה, תתקבל או תדחה על-ידי הנושים, ולא כתוצאה נגררת של החלטה שיפוטית בענייני מועדים. עם זאת, דומה כי ברור לכל הצדדים כי "שעת השין" הגיעה, ויש להכריע כעת, לכאן או לכאן, בלא שום תמרון נוסף. זאת, אף נוכח העובדה - החשובה לכשעצמה - כי בפועל, ובלא קשר לשאלה האם הצעת ההסדר ראויה אם לאו - מצב החברה ונכסיה אכן הולך ומדרדר ככל שחולף הזמן. סוף דבר; לאחר שהתלבטתי רבות ביני לביני, אני מחליטה שלא לבטל את החלטתי בעניין פירוקה הזמני של החברה, שהרי לא הונחה כל תשתית לכך. אולם החלטתי לאור התפתחויות אפשריות אך לדחות את מועד כניסתה לתוקף ב-48 שעות נוספות, עד ליום ג' בשעה 1100, אז יערך דיון במעמד הצדדים. על מנת להסיר כל ספק באותו מועד אכריע סופית בעתירות, וייקחו זאת כל הצדדים לתשומת ליבם, בעת ניהול הדיונים ביניהם. פרק הזמן שנותר בידם הינו ממועד החלטתי זו ועד למועד הדיון, כפי שנקבע. זאת ועוד; אני מורה על כינוס אספות נושים לאלתר, ולא יאוחר מ-36 שעות ממועד החלטתי זו, ויפה שעה אחת קודם לכן. אני מודעת לעובדה כי מדובר ב"התראה קצרה" ביותר. אלא, שנסיבותיו החריגות מאד של העניין ודרך התנהלות הצדדים כולם, מחייבות לעשות כן, מה גם שדומה כי ההסדר המוצע ותוכנו, או למצער חלקים גדולים מהם, פורסמו והינם כמעט בגדר "נחלת הכלל" מזה מספר ימים, וודאי מיום השישי האחרון; וכך אני מחליטה. מפרק (חברה)