לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת מיום 18.3.12 (השופט חיים ארמון; ס"ע 34662-12-11). רקע וכללי המבקש הינו חבר המועצה המקומית חצור היא המשיבה 1; המבקש הגיש, בבית הדין האזורי לעבודה, בקשה למתן סעד זמני למניעת בחירתו של המשיב 3 לתפקיד מזכיר המועצה; במהלך דיון הוכחות, אשר התקיים ביום 18.3.12, ביקש המבקש דחיית הדיון למועד אחר בשל מחלתו; בית הדין נעתר לבקשה וחייב את המבקש בהוצאות בסך 4,640 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 23.4.12 הגיש המבקש הבקשה דנא להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין להשית עליו הוצאות. המבקש ציין בנימוקי הבקשה, כי הינו סובל מלוקמיה וכי עובר להגשת הבקשה חלה בשפעת, אשר התפתחה לדלקת ריאות. לבקשתו, צירף המבקש אישור בדבר ביקור בחדר מיון מיום 22.3.12 בשעות הערב בו נכתב כי המבקש לא התאשפז עקב סירובו. המשיב 3 התנגד לבקשה וטען כי באישור הרפואי, אותו צירף המבקש לבקשה, אין כדי להצביע על "טעם מיוחד" להארכת המועד, שכן אינו נותן הסבר מניח את הדעת, להגשת הבקשה כחודש לאחר נתינתו. המשיבים 1 ו-2 הצטרפו לנימוקי המשיב 3 בהתנגדותו לבקשה והוסיפו כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי לא הוכחו אירועים שמחוץ לשליטתו של המבקש. דיון והכרעה המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"): "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו." משניתנה החלטת בית הדין במעמד הצדדים ביום 18.3.12 - הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור עליה הינו ביום 2.4.12 ובקשת רשות הערעור הוגשה שלא במועד. בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, ציין המבקש את מחלתו כ"טעם מיוחד" להארכת המועד; בחינת טענה זו מעלה כי, בנסיבות העניין, יכול היה להיות בה "טעם מיוחד", אולם, בהינתן העובדה כי המבקש סירב להתאשפז ולאחר שחרורו מהמיון נותרו לו כעשרה ימים להגשת בקשת רשות הערעור, כמו גם העובדה כי הבקשה הוגשה רק בחלוף חודש משחרורו - מצאנו כי אין בכך "טעם מיוחד". יחד עם זאת, לא נצא ידי חובתנו מבלי לבדוק את סיכויי הערעור; במקרה דנן, מערער המבקש על החלטתו של בית הדין האזורי בדבר פסיקת הוצאות. החלטות מעין אלו מסורות, ברגיל, לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן ומכאן כי סיכויי בקשת רשות הערעור אינם גבוהים. סוף דבר הבקשה נדחית. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ב (15 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. אילן סופר, רשם הארכת מועד להגשת רשות ערעורהארכת מועדערעור על החלטת רשםרשות ערעור (בזכות או ברשות)רשםערעור