1. התובע לא שילם דמי ביטוח מן המועד שבו היה חייב לעשות כן. כמו כן לא המציא התובע מספר חשבון בנק לנתבע, ובשל כך לא שולמה לו קצבת ילדים. התובע טוען כי יש לקזז את חובו בגין דמי ביטוח מן הקצבה שלא קיבל בשל אי המצאת מספר חשבון בנק כאמור. לחלופין טוען כי חלק מחובו בגין דמי ביטוח התיישן, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד היווצרו. 2. ואלו העובדות המוסכמות בתיק זה: לתובע חמישה ילדים שנולדו בין השנים 2003 ועד 2009. לאחר לידת כל אחד מן הילדים, נשלחו לתובע הודעות כי עליו להמציא פרטי חשבון בנק בכדי שישולמו לו קצבאות הילדים. התובע לא עשה כן. רק ביום 15.2.11, כ-8 שנים לאחר לידת ילדו הראשון, המציא התובע פרטי חשבון בנק לנתבע, וקצבת הילדים שולמה לו רטרואקטיבית מיום 1.2.10, על פי הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). התובע חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי מיום שמלאו לו לגיל 18, בשנת 2001. התובע לא שילם דמי ביטוח. לפיכך קוזז חוב דמי הביטוח, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, מקצבת הילדים שלה היה זכאי התובע רטרואקטיבית מיום 1.2.10 כאמור. הנתבע לא הודיע לתובע לפני 14.3.11 כי הוא חייב בתשלום דמי ביטוח. 3. טענות הצדדים: טוען התובע כי במשך 10 שנים לא שולמה לו קצבת הילדים לה היה זכאי, בשל היעדר חשבון בנק. משכך, היה על הנתבע לקזז את חובו בגין אי תשלום דמי ביטוח מקצבת הילדים שלה היה זכאי בשנים אלה. לו היה נוהג כך, לא היה נוצר לתובע חוב. לחלופין טוען התובע, חובו, המתייחס לתקופה שמעבר ל-7 שנים (נכון ליום ההודעה על החוב, 14.3.11) התיישן, ומשכך לא ניתן לגבותו. התובע מסתמך על פסק הדין רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (ניתן ביום 20.6.10, להלן - עניין נסייר) ועל בל 3142/09 לבנה חג'ג' נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.7.10, להל ן- עניין חג'ג'), שם נפסק כי חובות של רשויות, הנגבים בהליכי גביה מנהליים, מתיישנים 7 שנים לאחר שנוצרו. 4. מנגד טוען הנתבע כי על מבוטח לשלם דמי ביטוח בין אם הודיע לו הנתבע על חובו ובין אם לאו. משכך, השאלה האם ידע התובע על חובו או שמא נודע לו הדבר רק ביום 14.3.11, אינה רלבנטית. הלכה פסוקה היא כי חוב של מבוטח כלפי הביטוח הלאומי אינו מתיישן, ופסק הדין בעניין נסייר מתייחס לחוב ארנונה, השונה בתכלית מחוב כלפי הנתבע, שכן דמי ביטוח אינם מס, וכנגד החבות לתשלום דמי ביטוח עומדות זכויות ביטוחיות שונות. על פסק הדין בעניין חג'ג' הוגש ערעור, והוא תלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה. באשר לטענת הקיזוז טוען הנתבע כי משמעות הטענה, בפועל, היא כי התובע מבקש ארכה רטרואקטיבית הן לתשלום החוב והן לקבלת קצבת ילדים, בניגוד להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. כלומר, בדרך זו, מבקש התובע השבה רטרואקטיבית של קצבאות הילדים אשר לא שולמו לו במשך 7 שנים בגין היעדר הודעה על חשבון בנק. מאחר שהמחלוקת הינה משפטית בעיקרה, נדון התיק על פי סיכומים בכתב. 5. דיון והכרעה: בראשית דברינו נאמר כי אכן, לא ניתנה לתובע כל הודעת על כי נצבר לו חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח, ועל כך יש להצר. אולם הכלל הוא כי אי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח מתשלום חובו לנתבע, ובוודאי שאינה מצדיקה את ביטול החוב, מה גם שהתובע לא הגיב על הודעות רבות שנשלחו אליו לגבי זכאותו לקצבת ילדים (ראו מכתבי הדרישה שצורפו לכתב ההגנה). יפים הדברים שנאמרו בעניין מוסקוביץ לענייננו: "אשר לטענות המערערת על שלא נמסרה לה הודעת המוסד אודות קיום החוב והצטברותו ייאמר, כי הכלל הוא שאי ידיעת הדין אינה פוטרת את המבוטח ממילוי חובותיו במערכת היחסים הסטטוטורית שבינו לבין המוסד... בתוך כך ובמקרה דומה לענייננו, הטעים חברי השופט רבינוביץ בפרשת מיכלסון, כי הבאת המידע למבוטחים מבעוד מועד יהא בה "כדי להטמיע את החובה לתשלום דמי ביטוח גם למי שאינו נמצא במעגל העבודה ולמנוע מצבים בהם נשללת גמלה עקב אי תשלום דמי ביטוח". בדרך זו אף ניתן יהיה למנוע דרישה לתשלום "סכומי עתק" ממבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ובדיעבד מתגלה כי שנים לא שילם דמי ביטוח. עם זאת, הוספנו והטעמנו בפסיקתנו, כי בדברים אלה כשלעצמם אין "כדי להכשיר את האסור" ואין בהם כדי להקנות זכויות למבוטח, במקרה בו לא מילא אחר הנדרש ממנו בדין ועל פי דין [ראו והשוו: עבל 1421/04 איתן מיכלסון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 23.3.06 והאסמכתאות שם)]". עב"ל (ארצי) 90/09 שלומית מוסקוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/01/2010, להלן - עניין מוסקוביץ ההדגשה הוספה- ד.פ.) מכאן, שהחוב שריר וקיים הגם שנודע לתובע עליו רק בשנת 2011. 6. התיישנות: ההלכה היא כי חוב של מבוטח כלפי הנתבע, אינו מתיישן. בשורה של פסקי דין חזר בית הדין הארצי לעבודה והדגיש "כי הוראות חוק ההתיישנות אינן רלבנטיות לחובות בדמי ביטוח משאין מדובר ביחסים חוזיים אלא בחיובים שמקורם בהוראות חוק הביטוח הלאומי, הנמנה עם מערך דיני הביטחון הסוציאלי בישראל" (עניין מוסקוביץ). בשנת 2010, ניתן פסק הדין בעניין נסייר, שבו נדון עניינו של תושב נצרת, אשר הרחיב את דירתו (בהיתר). אף על פי כן, העירייה הוסיפה לגבות ממנו את תשלום הארנונה על פי גודל דירתו לפני ההרחבה. משעמדה העירייה על טעותה, ביקשה לגבות באופן רטרואקטיבי את החוב בגין שנות העבר. המבקש העלה טענת התיישנות, ובית המשפט העליון פסק כי לא תעמוד לרשות חסינות מפני טענת התיישנות, וכי לא ניתן לגבות את חוב הארנונה של הנישום עבור התקופה העולה על 7 שנים. בעקבות פסק הדין בעניין נסייר ניתן פסק הדין בעניין חג'ג' אשר קבע, לאחר ניתוח מעמיק של עניין נסייר, כי המוסד לביטוח לאומי כמוהו כרשות, וטענת ההתיישנות חלה אף עליו. משכך, אף הנתבע אינו יכול לגבות ממבוטח חוב בגין תקופה העולה על 7 שנים. על פסק דין זה תלוי ועומד ערעור של הנתבע בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 1844-09-10). 7. אנו סבורים כי אין דומה העניין שנדון בפסק דין נסייר לענייננו. נעמוד, בקצרה, על השוני בין שני העניינים: א. תשלום ארנונה הינו מס המוטל על המחזיק בנכסי מקרקעין מסויימים, והוא משולם לרשות המוניציפאלית (ראו בסעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג -1992, אשר בו נאמר כי "הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס", ההדגשה הוספה - ד.פ.). לעומת זאת, חובת תשלום דמי ביטוח הינה חובה גורפת החלה באופן אישי על כל אזרחי מדינת ישראל עם הגיעם לגיל 18 (סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי). ב. אף כי אין מדובר בביטוח כפשוטו, אלא בביטוח הדדי, מוענקים למבוטחים על פי חוק הביטוח הלאומי זכויות שונות מתחום הביטחון הסוציאלי, לרבות ביטוח רפואי. חלק מזכויותיו אלה של המבוטח מוענקות לו גם בהיעדר תשלום ביטוח. והראיה - זכאות התובע לתשלום קצבת ילדים ולביטוח רפואי לא נשללה עקב אי תשלום דמי ביטוח, גם מעבר לתקופת ההתיישנות. מכאן שמדובר בחוב מסוג אחר, ואין ללמוד מן האמור בעניין נסייר לגביו. כך נפסק גם בפסקי דין נוספים שניתנו בבית דין זה (בל (אזורי י-ם) 2370/03/11 נעמי קסירר נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 08/12/2011, בל (אזורי י-ם) 10403/09 שוקרי עבד אלכאמל ואח' נגד המוסד בטוח לאומי, ניתן ביום 20/12/2010). על כן, טענת ההתיישנות נדחית. 8. קיזוז חוב התובע מקצבת הילדים: התובע טוען כי היה על הנתבע לקזז את חובו בגין אי תשלום דמי ביטוח מקצבת הילדים שלא שולמה לו. הזכאות לקצבת ילדים נקבעה בסעיף 66 לחוק הביטוח הלאומי: "הורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד". זכאות זו אינה הצהרתית בלבד, ועל המבוטח לפעול כדי לממשה. דהיינו, בכדי להוציא את הזכאות מן הכוח אל הפועל על המבוטח לפעול בעניין, שכן קיים הבדל בין זכאות לגמלה (זכאות בכוח) לבין זכאות לתשלום גמלה (זכאות בפועל). כך נפסק בעניין זה: "על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, כגון: זכאות לכפל קצבה על פי סעיף 320(ג) לחוק; תשלום דמי ביטוח על פי סעיף 366 לחוק; מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכו'". מכאן כי קיימת אבחנה בין הזכאות לגמלה לבין הזכאות לתשלום הגימלה. והזכאות לגימלה משמעה שהמבוטח עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה" (עבל (ארצי) 28353/04/11 מישל חדאד נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום15/05/2012, ההדגשה הוספה - ד.פ.) אין חולק כי התובע היה זכאי לקצבת ילדים ועל כן נשלחו לו 15 הודעות על זכאותו זו. ואולם הודעה על הזכאות, וזו אינה מקנה למבוטח זכות גורפת לנהוג בחוסר מעש, ולצפות שהנתבע יפעל לטובתו הן בתשלום הגמלה, והן בקיזוזה מחובות שצבר. על פי תקנה 18(א) לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה), התשנ"ח- 1998, על המבוטח ליידע את הנתבע על פרטי חשבון הבנק שלו. זאת, בכדי להבטיח כי הקצבה תשולם. התובע לא עשה כן, ומשכך, על אף שקמה זכאותו לגמלה בכוח (בגין לידת ילדיו), לא קמה זכאותו לתשלום הגמלה. נדגיש כי התובע לא עשה כל פעולה אחרת בעניין זה, ולא טרח להגיב על פניות הנתבע אליו. בשל התנהלותו זו של התובע לא יצאה זכאותו לגמלה מן הכוח אל הפועל. משלא קמה זכאות לתשלום הגמלה לא ניתן היה אף לקזז את חובו של התובע בשל אי תשלום דמי ביטוח לנתבע מקצבת הילדים. יתר על כן, החלטה כי יש לקזז את חובו של התובע מן הגמלה שלא שולמה לו, נוגדת למעשה את הוראותיו של סעיף 296 לחוק, שכן קיזוז חובו של התובע מגמלה מקצבת ילדים לתקופה העולה על 12 חודשים (על פי הוראות הסעיף בתקופה הרלבנטית לענייננו) עוקפת למעשה את הוראותיו של סעיף זה, ומאיינת אותן. לפיכך נדחית התביעה. מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין אנו עושים צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, ט' אב תשע"ב, 29 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםמיכאל בר און נציג מעבידיםמאיר ברלך ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד ביטוח לאומי