מענק שנים עודפות מקג"מ הקדמה 1. אנו מצויים בישורת האחרונה בתביעתן של קבוצת התובעות אשר הועסקו בשירותי בריאות כללית ופרשו לפנסיה מוקדמת בשנות ה- 90. לגבי קבוצת עובדות זו, קבע בג"ץ 6845/00 איתנה ניב ונעמי אורטל נ' בית הדין הארצי לעבודה וקופת חולים כללית, כי הופלו לרעה בכך שחוייבו לפי הסכם הפרישה, לפרוש בגיל 60, בעוד עובדים גברים פרשו בגיל 65. התיק הוחזר לבית הדין לעבודה על מנת לקבוע את סכום הפיצוי. 2. בחודש אוגוסט 2009 ניתן פסק דין חלקי ראשון, בעקבות פסיקת בג"ץ, בו קבענו זכאות של חלק מהתובעות לפיצוי בהתאם לפסיקת בג"ץ וכן דחיית חלק מהתביעות, בין מחמת התיישנות ובין משלא הוכח שפרשו בקשר עם תכנית הפרישה שנדונה בבג"ץ. קבוצת התובעות (לרבות אלה המיוצגות על ידי עו"ד פלד), תקרא להלן "קבוצת איתנה ניב". בפסק דין שניתן בערעור שהוגש על פסק הדין (ע"ע (ארצי) 533/09), בוטל פסק הדין בכל הנוגע לתובעות שנקבע כי תביעתן התיישנה. לגבי שתי תובעות נקבע שבדין נדחתה תביעתן. בעקבות פסק הדין הנ"ל, ניתן פסק דין חלקי מס' 2, בו נקבעה זכאותן של אותן תובעות לפיצוי. קבוצה זאת תקרא להלן "קבוצת עפרה אילן". 3. בעקבות פסקי הדין החלקיים, מונה האקטואר מר אייל בוכבינדר, למתן חוות דעת כספית לאור העקרונות שנקבע בפסקי הדין. חוות הדעת הוגשה בשני שלבים, אחד בהתייחס לקבוצת איתנה ניב ושני, לאחר פסיקת בית הדין הארצי, בהתייחס לקבוצת עפרה אילן. בהמשך לחוות הדעת, הגיש האקטואר הבהרות וחישובים מתוקנים. 4. מספר סוגיות נותרו במחלוקת בין הצדדים, אשר לגביהן הוגשו סיכומים בכתב וכן נערכה ישיבת תזכורת במעמד מר בוכבינדר, במהלכה נשאל שאלות על ידי הצדדים ועל ידי בית הדין. מותב דן יחיד 5. חלק מהמותב המקורי סיים את כהונתו כנציג ציבור לפני שנים רבות. במסגרת ההליכים שהתקיימו בין משרד עו"ד סלע לבין הכללית (עב 8032/05), נרשמה הסכמת הצדדים במסגרת התיק כאן, למתן פסק דין על ידי מותב דן יחיד. ההסכמה הנ"ל התבקשה על רקע תיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה, הקובע בסעיף 14 כי נציג ציבור שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה הסתיימה, יהיה מוסמך לסיים את הדיון בתוך שישה חודשים מיום סיום הכהונה. 6. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת. 7. הפתק הצהוב סוגיית "הפתק הצהוב" לא עלתה על ידי מי מהצדדים, ככזו, בחישובים האקטוארים שהוגשו לתיק. סוגיה זו עלתה לראשונה על ידי האקטואר מר בוכבינדר. 8. הרקע להסכם הפתק הצהוב, הוא הרפורמה בענף הפנסיה, בשנת 2003, שבאה כתוצאה ממשבר גרעוני חמור בקרנות הפנסיה הותיקות. 9. בעקבות המשבר נחקק חוק התכנית להבראת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו- 2004) התשס"ג-2003. במסגרת החוק, הולאמו למעשה קרנות הפנסיה הותיקות. 10. במסגרת זו הוסף פרק ז1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) תשמ"א-1981 מכוחו מונה לקרנות הוותיקות מנהל מיוחד, בוטלו תקנות הקרנות הוותיקות ונקבע תקנון אחיד הקובע את זכויות המבוטחים, ניתן סיוע ממשלתי לקרנות הוותיקות והוגדלו שעורי ההפרשות הפנסיוניות של המעביד ושל העובד. 11. כתוצאה משינוי שיטת חישוב הפנסיה בקרנות הוותיקות, משיטת 3 שנים אחרונות לשיטת הממוצעים, נפגעו זכויות הפנסיה של העובדים. בהסכם בין האוצר להסתדרות המכונה "הפתק הצהוב", הוסכם על מתן פיצוי למבוטחים שנפגעו כאמור, אשר פרשו מיום 20.3.96 ועד 30.9.03. 12. מכח החלטת ממשלה מחודש מרץ 2004, נקבע כי זכאות לפיצוי מכח הסכם הפתק הצהוב, תחול "על מי שהתחיל לקבל קצבה לפני יום ה' בתשרי התשי"א (1 באוקטובר 2003) שהוא מועד תחילתו של התקנון האחיד" (סעיף 26 לסיכומי הנתבעת). 13. באשר לתובעות בתיק שבפנינו, הודיע האקטואר מר בוכבינדר, בהודעה מיום 6.10.11 , כך: "בחישובי ההפרש בין הפנסיות בחוות הדעת, כאשר התייחסתי לפנסיות ששולמו על ידי קג"מ, לקחתי בחשבון את הפנסיה עפ"י התלוש שכללה את הפיצוי בגין "הפתק הצהוב". כאשר חישבתי את הפנסיה הצפויה בגיל 65, לא לקחתי בחשבון את הפיצוי בגין "הפתק הצהוב" שהיה אמור להיות משולם לפורשות שהן מגיעות לגיל 65 לפני 10/03. עפ"י הנתונים הידועים לי ישנן 29 תובעות (10 שייכות לקבוצה הראשונה ו- 19 לקבוצה השניה) (עפרה אילן, ה.י.) שהיו זכאיות לקבל את הפיצוי בגין הפתק הצהוב גם אם היו פורשות בגיל 65. נכון לחוות הדעת העדכנית, אין התייחסות לפיצוי בגין הפתק הצהוב של פורשות אלה". בהבהרה מיום 20.4.12 הוסיף: "1. לשאלתך, מרכיב הפתק הצהוב שולם החל משנת 1996, הופסק ב 2003 וחזר להיות משולם ב 2004 לקבוצה שפרשה עד 10/2003 (לא ידוע לי האם שולם גם רטרו). 2. בהנחה שהבנתי את השאלה, בחישוב שערכתי נלקח בחשבון ההפסד בגין ההפרש בין הפנסיה שהיתה צריכה להיות משולמת אילו היו פורשות לקג"מ בגיל 65 לבין הפנסיה שמשולמת בפועל מקג"מ, לצורך חישוב ההפסד התיחסתי ל: 2.1 הפנסיה המשולמת בפועל מקג"מ, כוללת מרכיב "הפתק הצהוב" למי שהיתה זכאית לכך בעת פרישתה בגיל 60 (48 תובעות). 2.2 הפנסיה שהיתה אמורה להיות משולמת אילו המשיכו להפריש לקג"מ עד גיל 65, לא כוללת את מרכיב "הפתק הצהוב" (ישנן כ 28 תובעות שהיו מגיעות לגיל 65 לפני 10/2003 כך שאילו קבלת הגמלא מקג"מ היתה נדחיית לגיל 65 היו עדיין זכאיות לקבל את מרכיב "הפתק הצהוב") בחישובי לא הוספתי מרכיב זה". 14. בדיון מיום 24.6.12 הבהיר האקטואר: "כאשר בדקתי מה התובעות מקבלות לקחתי טופסי 106 ותלושי פנסיה והם כללו בוודאות את הפתק הצהוב. איפה שלא הכנסתי את הפתק הצהוב זה כאשר אני מחשב את הפנסיה שהיתה אמורה לקבל בגיל 65. יש תובעות שגיל 65 שלהן קרה לפני 2003 ואז הן היו אמורות לקבל את הפתק הצהוב בכל מקרה גם בפנסיה המאוחרת. לא לקחתי את זה בחשבון". ועוד הבהיר כי לגבי תובעות שהגיעו לגיל 65 לאחר שנת 2003, החישוב שלהן נכון בכל מקרה ולא צריך לשנות אותו. המחלוקת היא לגבי תובעות שהגיעו לגיל 65 לפני 2003. לגבי אלה, הבהיר שפעל כפי טענת הכללית דהיינו - "כשחישבתי מה היתה צריכה לקבל בשנת 2002 לו היתה פורשת בגיל 65, חישבתי את הפנסיה ללא פתק צהוב. זה מה שהתבקשתי בשלב הראשון וזה מה שעשתה הכללית. אם היום אתבקש לערוך תחשיב שכולל את הפתק הצהוב, אז זה יגדיל את הפער בין מה שהתובעת מקבלת היום לבין מה שאמורה לקבל, וסכום הפיצוי יוגדל". 15. כאמור, סוגיה זו של הפתק הצהוב, לא הועלתה על ידי מי מהצדדים. בחוות הדעת האקטוארית מטעם התובעת, חושבו ההפרשים להם זכאיות התובעות, ללא התייחסות פרטנית וספציפית לשורה של "הפתק הצהוב" בתלושי הפנסיה שלהן. 16. הכללית טוענת שהפתק הצהוב משולם מתקציב המדינה (ולא מתקציב קרן הפנסיה). ואולם לטענתה, הפנסיה כולה בקרנות הוותיקות, משולמת למעשה מתקציב המדינה ולכן יש להתחשב בתשלום הפתק הצהוב כחלק מהפנסיה המשולמת לתובעות. 17. בפסק הדין החלקי עלתה סוגיה של תשלום נוסף המשולם לתובעות ממקור חיצוני, והוא תשלומי גמלת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. בפסק הדין החלקי נקבע שאין להתחשב בתשלומים אלה בקביעת סכום הפיצוי, שכן מדובר בתשלומים ממקורות נורמטיביים שונים. לטענת הכללית, אין דין תשלומים מהמל"ל, כדין תשלומי הפתק הצהוב. בעוד שתשלומי המל"ל באים ממקור נורמטיבי שונה, הרי שתשלומי הפתק הצהוב ותשלומי הפנסיה מקג"מ הותיקה, באים מאותו מקור נורמטיבי - מהמדינה. 18. לעומת זאת, התובעות טוענות שאין להתחשב כלל בתשלומי הפתק הצהוב. התובעות תומכות טענתן בשניים. האחד פרוצדורלי - העובדה שהכללית לא טענה דבר בעניין זה בכתב ההגנה או בחוות הדעת האקטוארית שהגישה. השני מהותי - פיצוי הפתק הצהוב הוא פיצוי כללי למבוטחי כל הקרנות ואין לו קשר לפיצוי שעל הכללית לשלם לתובעות בגין אפלייתן. 19. עוד טוענות התובעות כי פיצוי הפתק הצהוב נולד בשנת 2004 ולא בא לעולם במועד הפרישה לפנסיה מוקדמת ולחלקן - אף לא במועד הגיען לגיל 60. לטענתן, סכומים אלה לא באו בחשבון בקביעת זכויות הפרישה, לגברים או לנשים, במועד החתימה על הסכם הפרישה ולפיכך אין להביאם בחשבון כעת. 20. במחלוקת הנטושה בין הצדדים, אנו מאמצים את חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר וקובעים שיש להביא בחשבון את פיצוי "הפתק הצהוב" במסגרת חישוב הפיצוי המגיע לתובעות, כפי שקבע האקטואר. ראשית, יש להבחין בין פיצוי הפתק הצהוב לבין תשלומי בטוח לאומי. הרציונל שעומד בבסיס קביעתנו כי אין להתחשב בתשלומי בטוח לאומי שקיבלה כל אחת מהתובעות, הוא כי תשלומים אלה משולמים מגורם נפרד, בלתי תלוי, והוא המוסד לביטוח לאומי. במקרה הנדון, משולם פיצוי הפתק הצהוב במסגרת תשלומי הפנסיה וכחלק בלתי נפרד מהם. תשלומים אלה משולמים לנשים ולגברים כאחד, ומשולמים בפועל על ידי המדינה אשר מממנת בפועל הן את תשלומי הפנסיה בקרנות הותיקות (וביניהם קג"מ) והן את "הפתק הצהוב". בניגוד לתשלומים המשולמים מגורם חיצוני כגון המוסד לביטוח לאומי, הרי שבכל הנוגע לתשלומים המשולמים כחלק מהפנסיה בתלוש השכר מקרן הפנסיה, לא ניתן להתעלם מהם בחישוב הגמלה. 21. לטענת התובעות, הפיצוי קם בפועל בשנת 2004, לאחר שחתמו על הסכמי הפרישה ולאחר שחלקן כבר החלו לקבל תשלומים מקג"מ. לטענה זו נשיב בשניים. האחד - חישוב הפיצוי לתובעות בגין אפלייתן נעשה בפועל, באופן רטרואקטיבי. הדבר נכון הן מבחינה עקרונית - שכן רק ברבות הימים ניתן לדעת מה גובה הפיצוי לו זכאית כל תובעת והן מבחינה מעשית - חלוף הזמן בין מועד הפרישה להתנהלות ההליכים בבתי הדין לעבודה, עד לפסיקת בג"ץ ועד למתן פסק הדין הכספי. השני - תיקון כתב התביעה על ידי התובעות נעשה בחודש דצמבר 2004, לאחר תיקון החוק לעניין הפתק הצהוב. ובכל זאת, בחוות הדעת של התובעות אין כל התייחסות לנושא זה. 22. סיכומו של דבר, אנו מאמצים את חוות דעת האקטואר מר בוכבינדר לעניין התחשבות בתשלומי הפתק הצהוב במסגרת קביעת גובה הפיצוי לכל אחת מהתובעות, כפי שנעשה בפועל בחוות הדעת. 23. פנסיית שאירים בהחלטה מיום 5.5.11 נקבע שהאקטואר יערוך תחשיב בנושא פנסיית שאירים וכי תינתן לסוגיה זו התייחסות בפסק הדין. 24. הרציונל בבסיס ההליך, לאור פסיקת בג"ץ, הוא להעמיד את התובעות במצב בו היו לולי האפליה. לכן ברור שבמסגרת הפיצוי יש לכלול גם חישוב אקטוארי של ההפסד בגין פנסיית שארים. הדברים נאמרו בעניין עב (תא) 8745/02 בדלוב נ' מוסרי צומת גהה בע"מ (מיום 25/4/07) והם הגיוניים בכל קנה מידה. 25. השאלה הנשאלת היא האם התובעות כללו סכומים אלה בתביעה הכספית שהגישו. שהרי הכלל הידוע הוא כי אין לפסוק לתובע יותר משתבע. 26. כפי שעולה מהמסמכים שבתיק, כשהוגש כתב התביעה המתוקן, הכספי, ציינו התובעות מרכיב תביעה: "16.7 פגיעה בזכויות התובעות בגין פנסיית נכות ופנסיית שארים, אם חו"ח יקרה אירוע מזכה". אמנם נכון שבחוות הדעת האקטוארית מטעם התובעות, שהוגשה בנפרד מכתב התביעה המתוקן, לא נערך תחשיב כספי בעניין זה. יחד עם זאת, רכיב תביעה זה הופיע בכתב התביעה והתובעות לא ויתרו עליו. 27. לגבי התובעות המיוצגות על ידי עו"ד פלד - עיון בכתבי התביעה שהוגשו מטעמן מעלה כי לא נתבע רכיב פיצוי בגין פנסיית שאירים, לא בכתב התביעה ולא בחוות הדעת האקטוארית. אף בסיכומים אין הפניה לטיעון בנושא פנסיית שאירים. 28. יחד עם זאת, מכיוון שהתיקים כולם נוהלו כמקשה אחת, לא יהיה זה נכון לטעמנו למנוע מקבוצת התובעות המיוצגות על ידי עו"ד פלד, רכיב פיצוי שנקבע כי התובעות זכאיות לו במסגרת השוואת תנאים. בענין זה ראו את שנקבע בתיק ע"א 8570/09 (המובא להלן). 29. מסקנתנו היא כי הפיצוי לתובעות אמור לכלול גם פיצוי בגין פנסיית שארים. בראש ובראשונה, יישום פסיקת בג"ץ מחייב לכלול רכיב זה בגובה הפיצוי, זאת על מנת להעמיד את התובעות במצב בו היו לולי האפליה. התעלמות ממרכיב פנסיית שארים תביא למצב שבו מצבן של התובעות טוב פחות ממצבים של הפורשים הגברים. בנוסף, כאמור, רכיב זה נתבע בכתב התביעה. אף אם לא כומת מבחינה כספית, הרי ששעה שהופיע בכתב התביעה, יש לחשבו אקטוארית ולהוסיפו לסכום הפיצוי. 30. טענה נוספת לכללית כי החישוב לא נערך לכל תובעת על פי נתוניה האישיים אלא, כדברי האקטואר: "לא נמסר לי מצב נישואין של כל התובעות וכמו כן לא נמסרו לי תאריכי לידה של בני הזוג ולכן התבססתי על טבלאות סטטיסטיות לצורך החישוב הזה". 31. לא מצאנו פגם באופן חישוב זה. ראשית - אין הגיון לעכב ההליך לפרק זמן נוסף על מנת לקבץ ראיות מכל תובעת באשר לנתוניה האישיים. התובעות המתינו זמן רב מעל ומעבר לסביר לקבלת הכרעה סופית בעניינן ואין כל הצדקה לעכבן. שנית - האקטואר הבהיר שהחישובים שערך היו לפי טבלאות סטטיסטיות. די בכך כדי לקבל את חוות דעתו בהתייחס לכלל התובעות. שלישית - כפי שעולה מהטבלה שערך האקטואר, מדובר בסכומים זניחים יחסית לפיצויי הכולל לכל אחת מהתובעות ואף מטעם זה אין הצדקה לעכב ההליך עד לבירור פרטני לגבי כל תובעת. 32. לאור האמור, הפיצוי לתובעות כולן, יכלול גם מרכיב פנסיית שארים. 33. החזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות על פי החלטה מיום 5/5/11, ערך האקטואר חישוב של ראש נזק "החזר דמי גמולים" במובחן מראש הנזק הכללי. האקטואר הסביר כי חלק מהתובעות - שצברו 420 חודשי עבודה במשרה מלאה ו- 70% בקג"מ, קיבלו כבר את מענק שנים עודפות מקג"מ, במועד פרישתן בגיל 60. עוד הבהיר: "מכל מקום ובכך העיקר יובהר, כי מאחר שהמדובר בתשלום אשר שולם במועדים הרלבנטיים ועל פי תקנות קג"מ רק בעת פרישה בגיל הפרישה, הרי שהמשך תשלומי פנסיה מוקדמת לתקופה בת 5 שנים נוספות, מגיל 60 ועד גיל 65, לא היתה מזכה תובעות אלה בתשלום מענק שנים עודפות אלא להחזר דמי גמולים". 34. כתב התביעה המכומת של התובעות המיוצגות על ידי עו"ד סלע, כלל דרישה להחזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות: "16.6 אובדן מענק שנים עוברות והחזר דמי גמולים (לאלה מבין הנשים שצברו 70% פנסיה בקג"מ, או שצברו למעלה מ- 35 שנות ותק בקג"מ, או שהיו יכולות להגיע לצבירה כאמור לו ההסכם היה עד הגיען לגיל 65 כמו הגברים". 35. בהודעה שהגישו התובעות לתיק ביום 22/12/04, נאמר מפי התובעות: "חרף נסיונות ומאמצים שעשו התובעות בעניין זה, אין להן את המומחיות הנדרשת ואף לא את האמצעים לבצע חישובים אלה באופן מדוייק ... בנסיבות אלה ועל מנת שלא לעכב את בירור התביעה, נאלצות התובעות בשלב זה להסיר את תביעתן בגין עילה זו, חרף הפגיעה שנגרמה להן". 36. יחד עם זאת, בפסק הדין החלקי הראשון, נקבעה זכאות של התובעות למענק שנים עודפות/החזר דמי גמולים. בתחשיב שערכה הכללית בעקבות פסק הדין, יוחד פרק נפרד לנושא החזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות. זאת ועוד, קביעת זכאות של התובעות לפיצוי ברכיב זה, תביא להגשמת פסיקת בג"ץ לעניין השוואת תנאי הפרישה של הנשים הפורשות אל מול הגברים. 37. לאור כל הנימוקים לעיל, אנו קובעים שבמסגרת הפיצוי, ייכלל גם פיצוי בגין מענק שנים עודפות והחזר דמי גמולים, כפי שנקבע בחוות דעת האקטואר. 38. דברינו אלה אינם מתייחסים לתובעות המיוצגות על ידי עו"ד פלד, אשר תבעו במפורש תביעה כספית בגין החזר דמי גמולים ומענק שנים עודפות ולפיכך זכאיות לסכומים שנקבעו בחוות הדעת. 39. תובעת 3 - מרים דרויאן סלע המחלוקת בעניין זכאות התובעת 3 לפיצויי, היא העובדה שלאחר פרישתה מהכללית, חזרה לעבוד בכללית, תחילה דרך חברת כוח אדם ולאחר מכן כעובדת הכלללית, למשך מספר שנים כאשר במקביל, מקבלת היא תשלומי פנסיה תקציבית מהכללית. 40. בפסק הדין החלקי קבענו שהחלטה בעניינה תינתן בעת מתן פסק הדין הסופי. 41. על פי החלטתנו, הורינו לאקטואר לערוך תחשיב של פיצוי לתובעת 3, על פי העקרונות לכלל התובעות, ובמקביל לערוך תחשיב של השכר ששולם לתובעות על ידי הכללית, לאחר פרישתה. כך כתב האקטואר: "... מהחישוב עולה כי התשלומים אשר שולמו לתובעת 3 לאחר פרישתה לפנסיית זיקנה מכללית ומקג"מ, עלו באופן משמעותי על התשלומים אשר היו משולמים לה, לו היתה היא זכאית לתשלומי פנסיה מוקדמת בלבד. בהתאם, וכן בהתחשב בעובדה שהתובעת 3 צברה 70% פנסיה בקג"מ עוד טרם פרישתה לפנסיית זיקנה, הרי שהחישוב האקטוארי מלמד כי תובעת זו אינה זכאית לפיצוי נוסף כלשהו מהכללית". 42. נודה על האמת, עניינה של התובעת 3 הותיר בלבנו ספק רב בשאלה האם זכאית היא לפיצוי מהכללית, לאחר שהובהר שהמשיכה לעבוד בכללית לאחר פרישתה על פי הסכם הפרישה, ולהשתכר סכומי כסף גבוהים בהרבה מסכום הפיצוי שלו תהיה זכאית לו תביעתה כאן תתקבל. 43. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לעניין זה, הגענו למסקנה כי באיזון האינטרסים, יש לזכות את התובעת 3 במחצית מסכום הפיצוי לו היא זכאית על פי חישוב האקטואר, בהתאם לעקרונות שנקבעו לכלל התובעות. להלן נפרט הטעמים למסקנתנו זו. 44. עוד בראשית ההליכים, הכללית העלתה טענה כלפי כלל התובעות, כי בפועל, לאחר פרישתן, עבדו במקומות עבודה אחרים והשתכרו סכומי כסף ולפיכך אין הן זכאיות לפיצוי מהכללית. טענה זו נדחתה על ידינו בפסק הדין החלקי. 45. הכללית העלתה טענה נוספת, לפיה יש להפחית מסכומי הפיצוי, סכומים שקיבלו התובעות בפנסיית זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי. טענה זו נדחתה אף היא בפסק הדין החלקי. 46. על פי אותו רציונל, גם לגבי התובעת 3 אין להתחשב בסכומים שהשתכרה לאחר פרישתה, ולצורך כך אין זה משנה אם השתכרה אותם מגורם חיצוני כלשהו או מהכללית. 47. טענת התובעות כי הכללית לא העלתה טענת קיזוז בעניין תובעת 3, אינה מתקבלת. ראשית, אין מדובר בטענת קיזוז אלא בטענה לאי זכאות לפיצוי. שנית, הטענה הועלתה כבר בחקירת הגב' דרויאן בהליך ההוכחות וכן בסיכומי הכללית. כאמור, אין מדובר בטענת קיזוז שיש לטעון בכתב ההגנה כי אם בטענה לאי זכאות לפיצוי. לכן אין לקבוע שהטענה בעניין התובעת 3, מהווה הרחבת חזית. 48. מנגד לאמור עולים עקרונות אחרים, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח דיני הקטנת נזק שבמשפט הכללי. אף אם לא ניתן ליישם את הוראות חוק עשיית עושר על המקרה הנדון, לא ניתן להשתחרר מהרושם שלפיו מתן פיצוי מלא לתובעת, יביא למצב שבו הכללית משלמת פעמיים בגין אותה תקופת זמן. פעם אחת - שכר עבודה עבור עבודה בפועל ופעם שניה - פיצוי על תנאי הפרישה. 49. במסגרת שיקול הדעת של בית הדין, מסור לו שיקול דעת לקבוע את גובה הפיצוי ולהפחיתו בהתאם לנסיבות. במסגרת שיקול דעת זה מצאנו שתשלום מחצית מסכום הפיצוי, יהווה איזון סביר בין טענות שני הצדדים. 50. היוון בהחלטה מיום 5/5/11 קבענו ששיעור ריבית ההיוון יקבע על ידי האקטואר ופרטנו את הטעמים לכך. בחוות דעת משלימה מיום 15/9/11, הבהיר האקטואר כיצד ערך את חישוב ההיוון: "ריבית ההיוון עודכנה עפ"י ריבית צמודה חסרת סיכון המתאימה למח"מ ההתחייבויות הממוצע של כלל התובעות". 51. בהודעה מיום 20.4.12 הודיע: "הריבית שנלקחה בחשבון הינה 2.07% ריבית לשנה - שהינה ריבית צמודה חסרת סיכון המתאימה למח"מ ההתחייבות הממוצע של כלל התובעות". על דברים אלה חזר בדיון מיום 24.6.12. 52. בין הצדדים היתה מחלוקת לעניין שיעור ההיוון שלפיו אמור להיות מחושב סכום הפיצוי. כל צד אחז בעמדתו ונימק טענותיו. לאור האמור בהחלטה מיום 5/5/11 ולאור הנימוק שמסר האקטואר באשר לשיעור ריבית ההיוון שנקבע, אנו קובעים שיש לקבל את חוות דעתו בנושא זה. 53. הגבלה לסכומים הנקובים בכתב התביעה הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, לא ניתן לפסוק לטובת התובעות סכומים העולים על אלה שתבעו בכתב התביעה המכומת. הובהר כי לגבי חלק מהתובעות, הסכומים שקבע האקטואר עולים בהרבה על אלה שתבעו ואילו לגבי חלקם, הסכומים שקבע האקטואר נמוכים משמעותית מאלה שתבעו. עוד הובהר כי חוות הדעת של התובעות נכונה למועד הגשתה, שנת 2004 או 2005, ואילו חוות הדעת של האקטואר נכונה לינואר 2011. 54. במסגרת הסכמה שהושגה במהלך שמיעת העדויות, הוסכם כי בשלב הראשון יישמעו התובעות וינתן פסק דין, ולאחריו, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בהיבט הכספי, ימונה אקטואר מוסכם. לא מצאנו בהסכמה זו כשלעצמה, משום היתר לתובעות לקבל סכומים שלא תבעו בתביעתן. יחד עם זאת, מצאנו כי במקרים מסויימים ניתן לחרוג מהכלל שאין לפסוק לטובת התובע, יותר משתבע. בעניין ע"א 8570/09 סמירה חוגלי ואח' נ' עיריית ראשון לציון (מיום 15/3/11) נקבע: "אמנם, ככלל אין לפסוק סעד העולה על זה שאותו ביקש התובע בכתב התביעה. עם זאת, במקרים מסויימים ניתן לחרוג מן הכלל האמור. בהקשר זה הצביעה ההלכה הפסוקה על שלושה תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם עשוי בית המשפט לפסוק סעד הגם שלא התבקש באופן מפורש: התנאי האחד הוא כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד. השני הוא כי מדובר הסעד הנובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש. התנאי השלישי הוא כי נתבררו כל הראיות הדרושות להכרעה בסעד הנדון. כך שאין צורך בקיומה של התדיינות נוספת..." במקרה שבפנינו דומה שהתקיימו כל שלושת התנאים שלעיל. יישום פסיקת בג"ץ במקרה הנדון, מצדיקה חריגה מהכלל ומתן סעד לתובעות העולה, לחלקן, על הסכומים שתבעו. 55. בשים לב לכל אלה, אנו קובעים שהסכומים שישולמו לתובעות הם אלה המפורטים בחוות דעת האקטואר. 56. סוף דבר בסיכום דברינו, לאחר הליכים ארוכים ומייגעים שנמשכו שנים רבות, אנו מסכמים וקובעים כי כל אחת מהתובעות בתיק האיחוד, זכאית לפיצוי כפי שחושב על ידי האקטואר מר בוכבינדר בחוות הדעת שנתן, בהתאם לאלה: א. החישוב יכלול בתוכו את פיצוי הפתק הצהוב, בהתאם לקביעת האקטואר. ב. הפיצוי לתובעות כולן יכלול רכיב פנסיית שאירים. ג. הפיצוי לתובעות כולן יכלול רכיב מענק שנים עודפות והחזר דמי גמולים. ד. הפיצוי יחושב לפי ריבית ההיוון שקבע האקטואר בחוות דעתו. 57. להלן פירוט הסכומים להם זכאית כל אחת מהתובעות. מספר שם התובעת סכום הפיצוי איתנה ניב 584,685 ₪ נעמי אורטל 697,632 ₪ דרויאן מרים 126,866 ₪ (מחצית מהסכום שקבע האקטואר) ויספלד אניטה 976,991 ₪ לילית טפר 890,261 ₪ יעל לשם 857,985 ₪ אדטו מזל 270,916 ₪ אילן עפרה 181,787 ₪ אלפרוביץ דינה 155,464 ₪ בלודג' איזבלה 670,173 ₪ בן זקן רחל ז"ל 356,270 ₪ גרנות יפה 155,900 ₪ דדיה חנה דולמן דפנה 438,406 ₪ דייגי רחל 333,515 ₪ הנדל יגאלה 53,444 ₪ וגנר ברטה 188,767 ₪ זיו נחמה 169,968 ₪ חלפון פנינה 246,660 ₪ טל יהודית 348,079 ₪ יצהר שרה 1,563,441 ₪ שושנה כהן 347,627 ₪ הלוי בתיה 410,879 ₪ ליטני תמר 611,233 ₪ - - מוזר תמר 746,390 ₪ מילשטיין יגאלה 974,515 ₪ נבו רות 885,237 ₪ נתנזון ורדיה 511,820 ₪ סופר אילנה 75,102 ₪ סמלסון דורית 409,659 ₪ פלג יהודית 165,185 ₪ פלדמן מאיה 711,583 ₪ פרל רות 9,821 ₪ מיכאלה צור 602,828 ₪ קרן ורד 255,663 ₪ שוסטר חנה 774,050 ₪ שטיינר חדוה 464,743 ₪ עצמון שרה 537,183 ₪ נאה מטי 462,702 ₪ באר דבורה 463,103 ₪ קופרמן ויולט 706,331 ₪ - - כץ חווה 877,889 ₪ תנעמי פנינה 471,285 ₪ פולק דבורה 196,604 ₪ אגי הירשלר 557,355 ₪ קלמן רות 1,653,314 ₪ לאה מגדל 869,708 ₪ נאהי חדיד 288,872 ₪ שור צביה 203,744 ₪ בן יעקוב רחל 175,775 ₪ בתיה באלס 792,579 ₪ לרנר שולמית 388,142 ₪ בן ארי בלהה 476,577 ₪ בראגין חנה 90,625 ₪ שמואל אסתר 382,362 ₪ פרידמן שרה 616,607 ₪ על פי חוות הדעת, סכומים אלה נכונים לחודש ינואר 2011 ולפיכך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/11 ועד לתשלום בפועל. מהסכומים לעיל יופחתו סכומים ששולמו לכל אחת מהתובעות במהלך שנת 2011. 58. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין פסיקת בג"ץ הקובעת כי התובעות הופלו לרעה וזכאיות לפיצוי בגין האפליה, ניתנה בשנת 2002. 59. מאז ועד היום התנהלו הליכים רבים מספור, בקשות, תגובות, תגובות לתגובות. כל אלה גרמו לעיכוב ניכר בבירור זכויותיהן של התובעות, אשר פרשו לפנסיה במהלך שנות התשעים וחלק נמצאות היום בגיל מבוגר ביותר. 60. במסגרת פסק הדין החלקי (של קבוצת איתנה ניב), מיום 2/8/09, חייבנו את הכללית בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובעות שתביעתן התקבלה וקבענו כי מדובר חלקי והסכום הסופי יקבע בפסק הדין הסופי. 61. בדיון מיום 6.2.11 קבענו: "לאור פסק הדין של בית הדין הארצי בענין לאה פס, בית הדין מציע לנתבעת לשלם כבר עתה לכל אחת מהתובעות ולו חלק מהסכום שתבעה וזאת מבלי לגרוע מטענה מטענות הנתבעת. הצעה זו באה על רקע גילן של התובעות והשנים הרבות שהן ממתינות להכרעה בעניינם. בית הדין מציע בשלב זה לשלם לכל אחת מהתובעות לפחות מחצית מהסכומים הנקובים בחוות הדעת שהוגשה ע"י הנתבעת, לאחר מתן פסק הדין. ככל שכך תעשה הנתבעת, מובהר שבית הדין יתחשב בסוגיה זו בפסיקת ההוצאות". 62. הובהר כי למרבית התובעות שולם מחצית מהפיצוי, כמוצע. לגבי התובעת בלה בן ארי המיוצגת על ידי עו"ד פלד לא שולם מחצית מהסכום ולא הובהרה הסיבה לכך. 63. עוד יצויין כי בעקבות פסיקת בית הדין הארצי בעניין קבוצת עפרה אילן, ביקשו התובעות להקדים תשלומים אף לקבוצת עפרה אילן. הכללית התנגדה. בשל התנגדותה, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה (החלטה מיום 14/9/11). 64. בבואנו לקבוע את הסכום הסופי שישולם לתובעות כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, אנו סבורים כי יש להתחשב בכך שמדובר בהתנהלות חריגה ביותר של הנתבעת, חסרת תקדים מבחינת הימשכות ההליכים. אנו מוצאים כי חלק נכבד מהעיכוב בבירור זכאותן של התובעות נבע מהתנהלות של הכללית, שיכולה היתה להביא לקיצור ההליכים במידה ניכרת. 65. התובעות זכאיות לתשלום הוצאות בגין ההליכים שהתקיימו בתיק. התובעות הוציאו הוצאות בפועל לצורך הצגת תלושי השכר, דו"חות קג"מ וביטוח לאומי שנדרשו מהן, לצורך עריכת חוות הדעת לשם כימות התביעה. 66. בנוסף זכאיות הן לפסיקת שכר טרחת עו"ד, בגין העבודה הרבה ויוצאת הדופן שהושקעה בתיק על ידי באי כוחן. 67. בשים לב למכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, לרבות סכומים שבהן חוייבה הנתבעת בפסק הדין החלקי, אנו קובעים כדלקמן: א. כל אחת מהתובעות בקבוצת איתנה ניב, שקיבלה תשלומים בעקבות ההחלטה מיום 6.2.11, זכאית לתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח. ב. כל אחת מהתובעות בקבוצת עפרה אילן וכן התובעות בקבוצת איתנה ניב שלא קיבלו תשלום על פי ההחלטה מ- 2/11, זכאית לתשלום הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. ג. התובעת בלה בן ארי, אשר לא קיבלה תשלום בעקבות ההחלטה הנ"ל, זכאית לתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪. הסכומים הנ"ל יבואו בנוסף לסכומים שבהם חוייבה הנתבעת במסגרת פסק הדין החלקי ובמסגרת הליכי ביניים שהתקיימו בתיק. 68. מועד התשלום הנתבעת רשאית לשלם את הסכומים מכח פסק הדין, בלא יותר משלושה תשלומים שווים ורצופים, התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מ- 30 יום מקבלת פסק הדין. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. מענק שנים עודפותמענק