סיבת החזרה לא נכונה - רשלנות בנק

סיבת החזרה לא נכונה - רשלנות בנק רקע עובדתי 1. בפניי תביעה כספית על סך 580,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע, משה אהרונסון (להלן: התובע) כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: הנתבע או הבנק). בכתב התביעה המתוקן נטען כי בין השנים 1999 עד שנת 2000 ניהל התובע עסק עצמאי, כאשר במועדים הרלוונטיים ניהל חשבון אצל הנתבע. בכתב התביעה נטען לרשלנות הבנק עקב החזרת המחאות מזויפות תוך ציון סיבת ההחזרה "א.כ.מ" להבדיל מציון "חתימת המושך אינה זהה" באופן שרשלנות זו גרמה להגבלת חשבון התובע והגשת תביעות כספיות נגדו מצד אוחזים בהמחאות. נטען כי נגרמו לתובע נזקי ממון ונזקים נוספים, כמפורט בכתב התביעה בהרחבה. עמדת התובע בתצהירו 2. נטען כי בין השנים 1999 - 2000 ניהל התובע עסק עצמאי בשם "סקיי לייט" לאספקת גופי תאורה וחשמל לגופים פרטיים ולמוסדות (להלן: העסק). במועדים הרלוונטיים ניהל התובע חשבון אצל הנתבע בסניף 729 חשבון מספר 450511 (להלן: חשבון הבנק). נטען כי חשבון הבנק העסקי נוהל במשך 28 שנים אצל הנתבע. נטען כי בשנת 2000 נקלע העסק לקשיים כלכליים. נטען כי כתוצאה מהקשיים הכלכליים נאלץ התובע לצמצם ולהפסיק את פעילותו העסקית בכלל לרבות בבנק. עוד צוין כי כתוצאה מהקשיים הכלכליים נאלץ התובע לממש את כל רכושו והגיע עם הבנק להסדר חוב אשר שולם בסופו של יום עד לחודש אוגוסט 2007. נטען כי החל מחודש יוני 2001 הצטמצמה פעילותו בבנק לפרעון חודשי של ההלוואה ולא התנהלה בחשבון כל פעילות עסקית רגילה. נטען כי במהלך חדש נובמבר 2003 או בסמוך לו קיבל התובע הודעה מבנק ישראל לפיה הוגבל חשבונו, עקב החזרתם של שיקים שנמשכו על החשבון והוחזרו בציון "חוסר כיסוי". נטען כי לאחר בירור עלה כי מדובר בהמחאות שלא נמשכו על ידי התובע, כאשר לטענתו, החתימות שונות לחלוטין מדוגמת חתימתו. נטען כי בחודש מאי 2003 נגנב פנקס שיקים מביתו והוגשה על ידו תלונה למשטרת ישראל בגין גניבה וזיוף, אשר הועברה במקביל לנתבע בצירוף בקשה לגרוע את כל השיקים נשוא הפנקסים שנגנבו. נטען כי התובע נפגש עם מנהלת סניף, הגב' איריס למברגר, אשר הציגה בפניו את ההמחאות שמכוחן החשבון הוגבל. נטען כי התובע הבהיר למנהלת הסניף כי מדובר בהמחאות גנובות. לבקשתו, הוצאו ההמחאות מהארכיב והתברר שמדובר בהמחאות הנושאות חתימה שונה מחתימתו, כאשר לטענתו, מדובר בשוני כה בולט שאפילו אדם "עיוור" היה מבחין בו. לטענת התובע, ביום 1/2/04 הגיע פעם נוספת לבנק ומסר תלונה בנוגע לאופן ניהול חשבונו. לטענתו, מנהלת הסניף הבטיחה לו שהבנק ינסה לצמצם את נזקיו ויקפיד על החזרת השיקים תוך ציון "חתימת המושך אינה זהה". בנוסף, נטען כי מנהלת הסניף הבטיחה לתובע כי תעביר בקשה לבנק ישראל לגרוע את השיקים הגנובים ממניין ההמחאות שהביאו להגבלת חשבונו של התובע. לטענת התובע, ביום 24/3/04 יצא לחו"ל לצרכי עבודה לפרק זמן ארוך. נטען כי כאשר שב ארצה התברר לו כי הבנק לא גרע את השיקים המזויפים ואף המשיך להחזיר למעלה מ-125 שיקים בסך כולל של 650,000 ₪ תוך ציון "א.כ.מ". בגין החזרות השיקים חויב התובע בעמלות בסך של 5,500 ₪. נטען כי תיקי הוצל"פ רבים נפתחו כנגד התובע בגין ההחזרות כאמור, כמפורט בתצהירו. התובע פירט בתצהירו את המציאות הקשה אליה לטענתו נקלע. נטען כי התובע נאלץ במשך כחמש שנים להתגונן בכל תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו ולשם כך שכר עו"ד ונשא בתשלום שכ"ט והוצאות רבות המסתכמות להערכתו בסך של 61,000 ₪, המורכב מסך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסך נוסף של 30,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה, צילום מסמכים והפסד ימי עבודה. התובע פירט בתצהירו בנוגע לכל אחת מהתביעות אותן נאלץ לנהל (סעיף 28 עמ' 7-11 לתצהירו). עוד נטען כי בגין השירותים המשפטיים שולם בנוסף לעו"ד כהנא שכ"ט בסך של 8,668 ₪ ובנוסף התובע חתם על התחייבויות לתשלום שכ"ט בסך של 24,940 ₪. נטען כי לו הבנק היה מחזיר את השיקים בסימון הנכון, התביעות נגדו לא היו מוגשות וצוין כי בסופו של יום מרבית התביעות שהוגשו נגדו נדחו. נטען כי בחודש יולי 2009 חשבונו שוב הוגבל היות ושיקים נוספים נמשכו על החשבון. לאחר פנייה נוספת לבנק לפיה שוב זוייפה חתימתו, התעשת הנתבע ונעתר לפניית בא כוחו לפנות בבקשה לבנק ישראל להסרת ההגבלה, שאכן הוסרה מחשבונו. נטען כי הבנק התרשל כלפיו ובמעשיו ו/או מחדליו גרם לו לנזקי ממון ונזקים נוספים כמפורט בתצהירו. באשר לנזקים שאינם ממונים נטען כי הבנק היה צריך לצפות כי כתוצאה ממעשי גניבת השיקים ופעולותיו בחוסר תום לב ו/או ברשלנות ו/או בחוסר מקצועיות יגרם לתובע ולמשפחתו סבל נפשי רב ועוגמת נפש. נטען לנזקים בגין אובדן שמחת החיים, המתח הנפשי בו התובע ובני ביתו היו שרויים משך שנים, הפגיעה באיכות החיים ואובדן מקומות עבודה בסך 500,000 ₪. עמדת הנתבע בתצהיריו 3. מטעם הנתבע הוגשו תצהירים על ידי הגב' איריס למברגר ועל ידי מר שמואל פורמן- מנהלי הסניף במועדים הרלוונטיים. 4. מתצהירה של הגב' למברגר עולה כי בשנים 2000-2005 כיהנה כמנהלת סניף קרית מוצקין אצל הנתבע. נטען כי בהתאם לספרי הבנק, ביום 23/6/94 נפתח חשבון מספר 450511 שהיה חשבון עסקי של התובע ונקרא "סקיי לייט" על שם העסק. נטען כי התובע הפר את התחייבויותיו כלפי הבנק ולא עמד בפרעון חובותיו. לפיכך, הוגשה כנגד התובע ורעייתו תביעה כספית (ת"א 13710/03) שבעקבותיה נפתח נגדם תיק הוצל"פ מס' 02-23447-04-8. עוד נטען כי טענות התובע מוכחשות וכי חלק מהעובדות עליהן הצהיר לא היו ולא נבראו. נטען כי לא זכור למצהירה על פגישה שקיימה עם התובע אשר במהלכה הוא דיווח לה על גניבת וזיוף שיקים. עוד נטען כי העובדות המתוארות בתצהירו של התובע אינן עולות בקנה אחד עם עבודתה באירועים חריגים מסוג זה. נטען כי במקרה שבו לקוח מודיע על גניבת פנקס שיקים היא מייעצת לו לתת הוראה מיידית וגורפת של כל השיקים המוצגים בחשבון ומוודאת שהוא עשה כן. נטען כי אין כל תיעוד להצהרות התובע בבנק, לרבות למכתבו מיום 1/2/04, כאשר במקרים כאלו המכתב מועבר למחלקה המשפטית של הבנק ולמנהלת האזור. 5. מר שמואל פורמן בתצהירו טען כי בשנים 2005-2010 כיהן כמנהל סניף קרית מוצקין אצל הנתבע. נטען כי ביום 23/6/94 פתח התובע את החשבון נשוא התביעה. לטענתו, מעיון במסמכי הבנק עולה כי במהלך שנת 2000 עמדה מסגרת האשראי של התובע ע"ס של 50,000 ₪, אולם כבר אז יצר התובע יתרות חוב העולות באופן ניכר מעבר למסגרת, דבר שהוביל להחזרת המחאות מסיבת "א.כ.מ" ולהגבלת חשבונו מחודש מאי 2000 ועד לחודש מאי 2001 וזאת ללא קשר לטענותיו בכתב התביעה הנוכחי. נטען כי לאחר הגבלת חשבונו ביום 17/2/02 או בסמוך לכך, העמיד הבנק לתובע הלוואה ע"ס 58,000 ₪ לצורך פריסת החוב שהצטבר בחשבון, כאשר רעייתו חתמה כערבה לפירעון ההלוואה. התובע הפר את התחייבויותיו כלפי הבנק ולא עמד בפירעון ההלוואה ולפיכך הוגשה נגדו תביעה שבעקבותיה נפתח תיק הוצל"פ. נטען כי ביום 2/8/07 נחתם לבקשת רעייתו ובתו של התובע הסדר פשרה במסגרתו מחל הבנק לתובע על חוב של למעלה מ-61,000 ₪ ותיק ההוצל"פ נסגר. מכאן, נטען כי בניגוד להצהרות התובע הוא מעולם לא פרע את חובו כלפי הבנק. נטען כי במידה והתובע יזכה בתביעתו יש לקזז את סכום יתרת חובו כפי שהייתה ביום 2/8/07 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. נטען כי כבר מחודש ספטמבר 2003 הוצגו לפרעון שיקים משוכים על בחשבון נשוא התביעה, אשר לא היה להם כיסוי והם חוללו מסיבת א.כ.מ. בנוסף, נטען כי הוטלו עיקולים מטעם רשות המיסים ובית המשפט, קודם לאירועים נשוא כתב התביעה. נטען כי ביום 15/10/03 נשלחה לתובע התראה על הגבלה בחשבונו וביום 9/11/03 הוגבל חשבונו בהגבלה חמורה, היות והחשבון הוגבל כבר בשנת 2000. נטען כי אין כל תיעוד למכתב התובע מיום 1/2/04 בבנק. עוד נטען כי לאחר שהתובע הגיש את תביעתו המקורית כנגד הבנק ובצירוף מקרים תמוה שוב הוצגו לפרעון שיקים נוספים של התובע, שכאמור נגנבו ממנו שש שנים קודם לכן. נטען כי רק לאחר הצגת השיקים הנוספים, התקבל בבנק מכתבו של התובע מיום 26/8/09 ובו הוא העלה טענה כי מופקדים בבנק שיקים נוספים שלו אשר לטענתו נגנבו ממנו וחזרו מסיבת "א.כ.מ.". צוין כי חשבון התובע היה סגור מאז שנת 2007 בעקבות הסדר הפשרה ולכן צריך היה להחזיר את השיקים מסיבת אכ"מ ו/או חשבון סגור, אך לאור טענות ב"כ התובע והעובדה כי הוגשה תלונה במשטרה הוחלט לגרוע את השיקים המפורטים במכתביו, ממניין השיקים המסורבים. נטען כי קיימות תמיהות רבות בנוגע להשתלשלות האירועים כפי שפורטו בתצהיר התובע. בין היתר נטען כי התובע השתמש בסכום חובותיו בתיקי ההוצל"פ השונים כנימוק לבקשתו שהבנק ימחל לו על חובו ומאידך, הוא תבע את הבנק על פתיחת אותם תיקי ההוצל"פ. נטען כי האחריות להשתלשלות האירועים מוטלת על התובע ולא הבנק אחראי למחדלים כאמור. נטען כי התובע לא העלה טענות כלשהן בקשר לנוהלי הבנק ולפיכך אין התייחסות לנהלים עצמם. העדויות בבית המשפט 6. מטעם התובע העידה רעייתו- הגב' אביבה אהרונסון. העדה אישרה בעדותה כי היא חתומה על המרצת פתיחה שהוגשה ביום 8/3/07 וכי היא חתמה על התצהיר בפני עו"ד דדון ועל ההסכם עם התובע (נ/1). 7. התובע בעדותו טען כי התקיימה פגישה בינו לבין מנהלת הסניף (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 2/10/11 ש' 2-4). כאשר נאמר לו כי מנהלת הסניף לא יכלה להוציא שיקים מהארכיב היות והשיק חוזר למי שמשך אותו השיב כי יש בידיו 5 שיקים שנמסרו לו על ידיה וכי מדובר בשיקים שבגינם לא הוגשו תביעות בהוצל"פ, מלבד אחד (נ/2-נ/5). לדבריו, באותו מעמד נתנה לו מנהלת הסניף רשימה בה יש הפנייה ל-22 שיקים (ג/5) (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 7-16). התובע נשאל כיצד לטענתו נפגש עם מנהלת הסניף ביום 24/11/03 בעוד שהוא מציג שיקים משנת 2004 והשיב כי היה בבנק לפחות 3-4 פעמים (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 17-29). התובע בעדותו ציין כי מנהלת הסניף היתה מצלצלת אליו לבשר לו כי הגיעו עוד שיקים. כאשר נשאל מדוע הדבר לא צוין בתצהירו השיב כי הוא אינו מתמצא בנוהל משפטי ומסביר מה קרה בפועל (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 1-6). הוא נשאל בנוגע למכתב שלטענתו שלח לבנק והשיב כי לא חשב לבקש חותמת "נתקבל" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 13-21). כאשר נשאל מדוע המכתב לא צורף לכתב התביעה המתוקן על אף שהיה בחזקתו השיב כי הוא אינו משפטן. התובע אישר כי המכתב היה ברשותו ועמד על כך שהמכתב נמסר למנהלת הסניף אישית (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1-8). התובע נשאל בעדותו מדוע קצב לבנק 48 שעות למתן תשובה ונעלם לפרק זמן של כחמש שנים ואף מדוע לא פנה לבנק לברר או לבקש טופס ביטול גורף של השיקים (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 10 ואילך). התובע ציין בעדותו כי ביקש ממנהלת הסניף שתבטל את השיקים (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1-6). לטענתו, ביקש מפקידת הבנק הגב' רחל דדון אשר השיבה לו כי לא ניתן לעשות דבר לנוכח תביעת הבנק נגדו (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 7-12). הוא אישר כי כבר בחודש פברואר בשנת 2000 הוגבל חשבונו לראשונה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 28-29). לטענת התובע, בתו פנתה לעו"ד דדון על מנת להסדיר את החוב מול הבנק וההסכם נעשה ישירות בין בתו לבנק. לדבריו, בתו שילמה 22,000 ₪ במסגרת ההסדר והוא לא שילם דבר (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 13-24). כאשר נשאל מהי טענתו כלפי הבנק השיב כי הבנק צריך היה לבחון את דוגמת חתימתו היות והעסק שלו היה סגור מזה 3 שנים (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 23-26). כאשר נשאל כיצד מצבו היה טוב יותר לו הבנק היה מציין את סיבת החזרת ההמחאה כ"אכ"מ+חתימה לא זהה" והשיב כי להערכתו מרבית התביעות לא היו מוגשות כלל (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 16 ש' 2). התובע בעדותו לא ידע להסביר מדוע השיקים שלכאורה נגנבו הופקדו לאחר כחמש שנים והשיב כי אינו גנב. לטענתו, ידועה לו זהות הגנב והיא אף נמסרה למשטרה אך הדבר לא צוין בתצהירו היות ומדובר בעבודתה של המשטרה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 10-29). התובע אישר בעדותו כי הבנק הגיש את התביעה נגדו לפני החזרת השיקים ואישר כי ארבעה חודשים קודם לכן ערך הסכם העברת רכוש עם רעייתו (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 12-17). 8. מטעם הנתבע העידה מנהלת הסניף- הגב' למברגר. בעדותה, היא הכחישה את הפגישה בינה לבין התובע בחודש נובמבר 2003 (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 20-21). היא נשאלה בנוגע לדף החשבון ג/5 אשר הוצא בסניף הבנק ביום 24/11 ואישרה כי מדובר בטופס שהוצא על ידי עובד בנק (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 28-32). היא הכחישה כי הטופס הונפק על ידה והשיבה כי מבחינה טכנית כל פקיד בנק יכול היה להוציא את הטופס כאמור (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 1-9). מנהלת הסניף אישרה כי נראה שהתובע נכח בבנק באותו היום אך ציינה כי יתכן והדף נשלח אליו בדואר או בפקס (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17-18). העדה נשאלה בנוגע לכך שהוגשה תלונה באותו היום במשטרה והשיבה כי אין ברשותה תיעוד וכי אירוע מסוג זה מועבר למנהלת האזור ולמפקחים. עוד היא טענה כי היתה מציעה לתובע ביטול גורף של כל השיקים (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 19-27). לדבריה, כאשר אדם מציג אישור מהמשטרה לפיו השיקים שלו נגנבו הדבר הראשון שכל פקיד יציע לו הוא לבטל את השיקים, כאשר לטענתה קיימות שתי דרכים לביטול שיקים- ספציפי וגורף (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 1-8). העדה אישרה כי אינה יודעת מי מהפקידים בדק את השיקים שהוחזרו היות ומדובר בפעולה טכנית שנעשית על ידי פקידים רבים וציינה כי ההנחה הבסיסית היא שהעובדים פועלים כפי שאמורים לפעול בהתאם לנהלים (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 16-31). מנהלת הסניף אישרה בעדותה כי בהתאם לנהלים בשיקים שסכומם פחות מ-6,000 ₪ לא נבדקת החתימה ולא נערכת השוואה, בעוד שבשיקים שסכומם מעל 6,000 ₪ נבדקת דוגמת החתימה (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 8-21). היא אף אישרה כי במידה וסיבת ההחזרה הינה גם א.כ.מ וגם חתימה שאינה זהה יש צורך לציין את שתי הסיבות (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 22-24). בהמשך ציינה כי השיק היה חוזר אף אם היו מצוינות שתי הסיבות (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 17-18). כאשר הוצג לה שיק של התובע בו לא צויין כי החתימה אינה זהה, היא השיבה כי אינה יכולה להתווכח עם הכתוב (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 10-12). בהמשך ציינה כי אם אין כיסוי מספיק סיבה זו תגבר על אחרות (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 1-2). באשר למכתבו של התובע השיבה כי היא אינה משיבה למכתב לבדה וכי הדבר מדווח לדרג עליון- מנהלים וייעוץ משפטי. לטענתה, לא קיים מצב בו לקוח מטיח טענות כה קשות בבנק ואינו זוכה למענה. לדבריה, הדבר מחזק את טענתה לפיה השיקים מעולם לא בוטלו (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 12-22). מנהלת הסניף אישרה כי לאחר קבלת התביעה היא ערכה בירור עם הפקידות שטיפלו בחשבון התובע אך הן לא זכרו דבר (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 1-3). 9. עוד העיד מטעם הנתבעת מר שמואל פורמן מנהל סניף מזה 23 שנים ובסניף קרית מוצקין החל מיום 26/9/05 (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 11-12, ש' 21-22). לטענתו, הוא פגש את התובע רק בשנת 2009 כאשר התובע ניגש אליו, באירוע שבו הוחזרו השיקים (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 13-17). העד אישר כי חלק מתצהירו אינו נובע מידיעתו האישית אלא מבוסס על מסמכים (עמ' 27 ש' 21-30). העד אישר כי השיקים כלל לא מגיעים לסניף וכי יש צילומים וכי במסלקות אזוריות הבדיקה נעשית על פי חתימה שיש במחשב הבנק (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 6-10). עמדת התובע בסיכומיו 10. התובע בסיכומיו טען כי מנהלת הבנק אישרה בעדותה כי בפברואר 2002 העמיד הבנק את יתרת החוב בחשבון כהלוואה במסגרת הסדר חוב ומכאן מתבקשת המסקנה כי בשנת 2003- התקופה הרלוונטית למועד התביעה דנן- ידע הבנק שמדובר בחשבון שאינו פעיל. נטען כי בעת פתיחת החשבון מסר התובע את דוגמת חתימתו על מנת שתשמש את הבנק לבדיקת שיקים ו/או ממסרים שיוצגו לפירעון מחשבונו, על מנת להבטיח שהבנק לא יפרע שיקים שלא נמשכו על ידו. נטען כי הבנק משיקוליו הוציא נוהל לפיו לא נבדקים שיקים שסכומם פחות מ-6,000 ₪ ומכאן מתבקשת המסקנה כי הבנק במודע חשף את לקוחותיו לסיכון כי מתוך החשבון יפרעו שיקים שסכומם נמוך מ-6,000 ₪ שלא נמשכו על ידם. עוד נטען כי מנהלת הבנק אישרה כי הסניף לא הקפיד על שמירת נהלי החזרת שיקים (עמ' 23 לפרוטוקול). מכאן, נטען כי הבנק התרשל ולא בדק חתימות גם על גבי שיקים בסכומים מעל 6,000 ₪ וכך הנפרעים הבינו כי השיקים תקינים והסיבה להחזרתם הינה כי אין יתרה בחשבון. נטען כי קיימת מחלוקת עובדתית בנוגע לפגישת התובע עם מהלת הסניף ביום 24/11/03 ולשאלה האם התובע היה בסניף ביום 1/2/04 ומסר תלונה נוספת למנהלת בנוגע לאופן הטיפול בחשבונו. נטען כי לעניין זה אין נפקות מעשית אך לתוצאותיו בסוגיית המהימנות. באשר לטיעון המשפטי נטען כי יש לקבל את גרסת התובע היות וגרסתו נתמכת במסמכים להבדיל מגרסתה של מנהלת הבנק. נטען כי העובדה שלמנהלת הבנק אין תיעוד של הפגישה מיום 24/11/03 מוכיחה שטענת הבנק לפיה הבנק שומר תיעוד של כל פגישה, אינה נכונה, מכאן מתבקשת המסקנה לפיה הבנק קיבל ביום 24/11/03 הוראות להחזיר את השיקים שיוצגו שאינם נושאים את חתימת התובע ואף התחייב לביטול רישומו של התובע כלקוח מוגבל ובפועל לא פעל כמתחייב. בנוגע להוכחת עובדת זיוף חתימת התובע באמצעות בדיקה גרפולוגית נטען כי בסניף מצויה דוגמת חתימת התובע (ת/5) וכי מדובר בשוני כה בולט שניתן לעמוד עליו מתוך השוואה של דוגמת החתימות של התובע בבנק מול השיקים הגנובים שהוגשו לבית המשפט. התובע הפנה לע"א 8752/07 בלל נ' עזבון הורביץ שם לטענתו אימץ בית המשפט העליון את פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע ממצאים שונים מחוות דעת גרפולוגית שהוגשה על ידי הבנק וזאת על סמך התרשמותו האישית. עוד נטען בנוגע לנוכחות התובע בסניף הבנק ביום 1/2/04 כי גרסת התובע אמינה מגרסת מנהלת הסניף. נטען כי אומנם אין בידי התובע ראיה חיצונית המעידה על ביקורו בסניף אך קיומן של פגישות נוספות בין התובע למנהלת הסניף לאחר 24/11/03 עולה משיקים נ/2-נ/5 אותם הציג הנתבע במהלך חקירתו הנגדית של התובע. נטען כי התובע לא דייק בעדותו כאשר אמר שהשיקים נמסרו לו ביום 1/2/04 אולם השיקים כאמור הודפסו על גבי נייר של הבנק ומעידים על קיום פגישות נוספות בסניף. עוד נטען כי מסמך זה סותר את טענות הבנק לפיהן הבנק לא יכול היה למסור לתובע צילומי שיקים שחזרו היות ולטענת הבנק עליו להחזיר את השיקים באותו יום (עמ' 20 לפרוטוקול). עוד נטען כי הבנק לא ניהל את ההליך בתום לב והתחמק מגילוי הנהלים. נטען כי הבנק נמנע מלהביא עד העוסק בפועל בבדיקת שיקים המוצגים לבנק, הימנעות הפועלת לרעתו. נטען כי הבנק הפר את חובת הזהירות וההגינות המוגברת שאף הורחבה בפסיקה כלפי צדדים שלישיים (573/2 טפחות נ' צבאח; ע"א 6799/02 אלזרי נ' הבנק המזרחי, ע"א 1020/06 קידר נ' בל"ל). נטען כי הבנק הפר את חובתו, בהתאם לנהליו שלו. נטען כי קיומם של נהלים פנימיים בבנק מהווה ראייה משמעותית ובעלת משקל לעניין קביעת חובת זהירות קונקרטית. עוד נטען כי הבנק הפר את חובתו כשהחזיר את השיקים הגנובים והמזויפים באופן שגרם להגבלת חשבון התובע וכי על פי חוות דעתו של עו"ד פח- היועץ המשפטי של בנק ישראל לפיה ככל שבית המשפט יקבע שהחתימות על גבי השיקים אינן חתימות התובע, הרי שהחזרת השיקים צריכה להיעשות באופן בו השיק לא יחשב כשיק מסורב. נטען כי הפרת החובה גרמה נזק לתובע. באשר לנזקים הישירים נטען כי 22 מחזיקים שונים הגישו תביעות כספיות כנגד התובע בלשכות הוצל"פ ברחבי הארץ. בגין הטיפול בתיקים הללו שילם התובע שכ"ט עו"ד בסך 21,200 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומד היום על סך של 26,000 ש"ח. עוד נטען כי התובע התחייב לשלם שכ"ט עו"ד לבא כוחו בתביעה הנוכחית בסך 23,200 ש"ח, מתוכם שילם כבר סך של 8,668 ש"ח. עוד נטען לסך של 30,000 ש"ח בגין הוצאות בגין נסיעה, אובדן ימי עבודה והוצאות כלכלה חריגות בזמן ניהול ההליכים במשך כשלוש שנים. נטען כי סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הינו בסך של 36,400 ש"ח. נטען לסך הכל נזקים ישירים בסך כולל של 85,600 ש"ח. עוד נטען לפיצוי בגין צער, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב של התובע כמפורט בסיכומיו בהרחבה. התובע פירט בסיכומיו פסיקה הכוללת חיובי בנקים בפיצוי בגין עוגמת נפש נוכח רשלנות (ע"א 1020/06 קידר נ' בל"ל, ע"א 3283/01 זילברג נ' הבינלאומי הראשון, ע"א 2071/04 פאר נ' בל"ל, ת"א 41954/04 קצ'ונבסקי נ' בל"ל, ת"א 3766/01 בונין נ' ויצמן ובל"ל). נטען כי יש לפסוק לתובע בנסיבות האמורות סך של כ-100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וסך נוסף של כ-50,000 ש"ח בגין לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של התובע. צוין כי הבנק לא העלה טענת "אשם תורם" בכתב הגנתו ופעל בחוסר תום לה עת "השחיל" את הטענה לתצהיר מר פורמן. התובע הפנה להתנגדותו להרחבת חזית (עמ' 18 לפרוטוקול). נטען כי יש לדחות את טענת הבנק לקיזוז וזאת לנוכח סעיף 8 להסדר החוב. נטען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום הנזקים כאמור לרבות השבת הוצאות הליך זה בסך 34,800 ש"ח. עמדת הנתבע בסיכומיו 11. הנתבע בסיכומיו טען כי התובע ניהל חשבון בסניף הבנק החל משנת 1994 ולא עמד בהתחייבויותיו לבנק. ביום 28/7/03 נאלץ הבנק להגיש תביעה כנגד התובע ורעייתו שערבה לחובו, בגין אי כיבוד התחייבויותיהם לבנק. נטען כי במהלך שנת 2003 ו-2004 הוצגו שיקים לפרעון מחשבון הבנק של התובע והיות ולא היתה יתרת זכות בחשבון. הבנק החזיר את השיקים מסיבת א.כ.מ ולאחר שהחשבון הוגבל מהסיבה "חשבון מוגבל". נטען כי לאור זאת חשבון התובע הוגבל ביום 25/11/03 והודעה מבנק ישראל נשלחה לתובע ביום 11/11/03. נטען כי התובע לא ערער על הגבלתו לפי חוק שיקים ללא כיסוי. לטענת הנתבע, רק בחודש 12/08, כחמש שנים מאוחר יותר, הגיש התובע את התביעה אותה העמיד לצורכי אגרה על סך של 20,000 ש"ח בלבד. נטען כי בצירוף מקרים תמוה, לאחר שבמהלך חמש שנים לא הוצגו שיקים נוספים בחשבון, הוצגו לפרעון שיקים נוספים של התובע בשנת 2009, שיקים שכאמור נגנבו 6 שנים קודם לכן. נטען כי התובע ביקש לתקן את תביעתו בגין החזרת שיקים אלו ולהעמיד את התביעה על סך של כ-600,000 ש"ח. נטען כי בגין השיקים משנת 2009 לא ננקטו על ידי אף אחד מהאוחזים בשיקים תיקי הוצאה לפועל נגד התובע. עוד נטען כי אין מחלוקת כי בהתאם להודעת התובע לבנק מיום 26/8/10 לפיה מדובר בשיקים שנגנבו ממנו ושלא נמשכו על ידו, גרע בנק את כל השיקים המסורבים וההגבלה בגינם בוטלה. לטענת הבנק, התובע לא הוכיח את תביעתו. נטען כי התובע בחר שלא להציג חוות דעת גרפולוגית שתאשר כי החתימות על גבי השיקים אינן שלו ובחר שלא לצרף את העתקי השיקים. נטען כי התובע נמנע מצירוף כתבי הטענות של התנגדויותיו לביצוע השיקים ואף לא הוכיח כי ההליכים נדחו עקב טענת זיוף. עוד נטען כי התובע לא הראה קשר סיבתי בין אי ציון סיבה נוספת להחזרת השיק בגין "חתימה אינה זהה" לבין העובדה שנפתחו נגדו הליכי הוצל"פ על ידי האוחזים בשיקים. נטען כי בחקירתו הנגדית של התובע התברר כי מדובר באדם לא מהימן. נטען כי הבנק הוכיח שהתובע מעולם לא פנה לסניף ודיווח על גניבת השיקים, ושהוא לא הצליח להסביר מדוע לא ביטל את כל השיקים בביטול גורף ולא הסביר מדוע נעלם לחמש שנים, במיוחד כאשר לטענתו המציא לבנק מכתב התראה ביום 1/2/04 לפיו הוא מתרה בבנק כי באם לא ישולם לו סך של 250,000 ש"ח בצירוף התנצלות תוך 48 שעות הוא ינקוט בהליכים נגדו. עוד נטען כי חשבונו של התובע הוגבל בעבר בשנת 2000 ללא קשר להליכים נשוא התביעה וכי התובע אישר זאת בעדותו (עמ' 12 ש' 28). נטען כי התובע הבריח לרעייתו את כל רכושו, שאף עשתה שימוש באותו הסכם על מנת למנוע נקיטת הליכים ביחס לרכוש. עוד נטען כי מהחקירה עלה כי התובע כלל אינו מתגורר עם רעייתו וזאת בניגוד לטענותיו לפיהן משפחתו סבלה מהטרדות על ידי נושיו. נטען כי במהלך חקירתו התובע הציג שיקים שכביכול נמסרו לו על ידי מנהלת הסניף, במועד בו לא יכלו להימסר, משום שהשיקים מוחזרים למפקידים באמצעות הבנק הגובה ואף משום שטרם הגיע מועד פרעונם. נטען כי התובע שינה גרסאותיו במהלך חקירתו בהזדמנויות שונות. לטענת הבנק, אף אם תתקבל טענת התובע בנוגע לשיקים, הרי שלא הוכח כי נגרם נזק באשמת הבנק. נטען כי על פי הנחיות בנק ישראל, במקום בו ישנן מספר סיבות להחזרת שיק, הרי שככל שמדובר בחוסר כיסוי וחתימה שאינה זהה, מהווה א.כ.מ. הסיבה המרכזית להחזרה. נטען כי גם לו שתי הסיבות היו מצוינות על ידי הבנק, הרי שהאוחזים בשיקים היו מגישים את השיק לביצוע והתובע היה נאלץ להוציא את אותן הוצאות לצורך הגנתו על מנת להוכיח כי מדובר בזיוף. עוד נטען כי התובע התרשל בשמירה על 500 שיקים ריקים אשר לטענתו נגנבו ממנו מבלי שהבחין בכך במשך תקופה ארוכה. עוד נטען כי מרכיב מהותי של אשם תורם מנתק כל קשר סיבתי בין מעשי הבנק לנזקים הנטענים. נטען כי ההוצאות להן טוען התובע מופרזות וכי הוכח כי חלק מהן לא שולמו עבור ניהול הגנת התובע אלא על ידי רעייתו לצורך הליכים אחרים שהיא ניהלה בעצמה. נטען כי לבנק עומדת טענת קיזוז כנגד התובע בסך של 72,103 ש"ח נכון ליום 6/9/09. נטען כי מגרסת התובע עולה כי הוא התייצב בסניף פעמיים בנוגע לאירועים הקשורים בתביעה: פעם ראשונה ביום 24/11/03, אז לטענתו נמסרו לו צילומי ההמחאות מהארכיב ובפעם השנייה ביום 1/2/04, המועד בו מסר את מכתב ההתראה. נטען כי שני האירועים הוכחשו על ידי מנהלת הסניף. נטען כי אין למי מעובדי הבנק, לרבות למנהלת הסניף, כל אינטרס באי כיבוד שיקים של לקוח בהעדר כיסוי. נטען כי מתצהירה של מנהלת הסניף ומחקירתה עלה כי כל לקוח המדווח כי נגנבו לו שיקים מקבל הנחייה זהה והיא לתת הוראת ביטול מיידית וגורפת לכל השיקים בחשבון. נטען כי לא נמצאה סיבה בגינה מנהלת או צוות הבנק היו נוהגים אחרת במקרה דנן. נטען כי אין זכר למכתב ההתראה שהתובע טען כי מסר למנהלת, לא בזיכרונה, לא בתיעוד הבנק ובייחוד באי המצאת אסמכתא מהתובע בנוגע למסירתו. נטען כי התובע בחקירתו סתר את העובדות עליהן הצהיר כאשר טען כי בפגישה עם מנהלת הסניף ביום 24/11/03 היא מסרה לידיו 5 שיקים אותם הציג כראיה (נ/2-נ/5). נטען כי השיקים שהוצגו על ידי התובע נושאים תאריכי פרעון לאחר יום 24/11/03 ולכן במועד הנטען הם לא יכלו להימצא בבנק. נטען כי התובע סתר את גרסתו עת העיד כי מנהלת הבנק היתה מצלצלת אליו לבשר לו כי הגיעו עוד שיקים, גרסה שאינה הגיונית כלל ונטען כי הוא אינו דובר אמת. נטען כי התובע סתר בחקירתו את גרסתו בנוגע למסירת המכתב ביום 1/2/04. נטען כי בין התובע לרעייתו עלו סתירות ומתבקשת המסקנה כי לא היתה להם רתיעה ממתן הצהרות שהיו נוחות להם בהתאם לצרכיהם. נטען כי אף אם תתקבל גרסת התובע לפיה שהה בחו"ל עדיין לא ברור מדוע עובדות אלו לא פורטו בתצהירו. עוד נטען כי התובע בעדותו לא הסביר מדוע לו השיקים היו מוחזרים תוך ציון שתי הסיבות, לא היו נפתחים נגדו תיקי הוצאה לפועל. נטען כי תשובה מספקת לא ניתנה בחקירתו ואף לא בכתב תביעתו ובסיכומיו. נטען כי לא הוכח קשר סיבתי בין סיבות החזרת השיקים על ידי הבנק לבין הליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד התובע. נטען כי חוסר מהימנות התובע עלה גם בהצהרותיו בנוגע להוצאות המשפטיות שנגרמו לו כמפורט לעיל בהרחבה. עוד נטען כי די אם התובע היה מזמין חוות דעת גרפולוגית אחת כדי להביא לסילוק ההתנגדויות נגדו וכי התובע אישר לשאלת בית המשפט כי לא היתה הכרעה שיפוטית באף אחד מהתיקים שקבעה כי מדובר בזיוף. בנוסף, התברר כי התובע זכה בהוצאות משפט בסך 1,700 ש"ח (עמ' 16). עוד עלה כי מכל תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו, שילם התובע סך של 1,909 ש"ח וסך של 265 ש"ח (סעיף 17 לתצהיר התובע). נטען כי התובע צירף 6 שיקים לתצהירו אך אף אחד מהשיקים שצורפו לא הוגש לביצוע. נטען כי התובע בחר לצרף שיקים שבגינם לא ננקטו נגדו הליכים וכי כלל לא ברור כיצד הם הגיעו לידיו. נטען כי במהלך חקירת התובע עלה כי התובע יודע מי גנב את השיקים ממנו, לרבות את מספר תעודת הזהות של הגנב ומקום מגוריו. לטענת התובע, המידע נמסר למשטרה שלא עשתה דבר, אך לא הומצאו פרטי הדיווח למשטרה. התובע לא הסביר מדוע לא מצא לנכון לתבוע את הגנב, האחראי הישיר לנזקיו. נטען כי מחדלי התובע מנעו מהבנק לחקור את הגנב ואף להגיש נגדו הודעת צד ג' וכי כיום חלפה תקופת ההתיישנות מיום הגניבה הנטענת (נובמבר 2003). נטען כי בכך גרם התובע לבנק נזק במלוא סכום התביעה. נטען כי אין חשיבות לכך שהבנק אינו בודק חתימות של שיקים מתחת לסכום של 6,000 ש"ח היות והבנק לוקח בחשבון כי שיק שלא יכובד ושלא נחתם על ידי בעליו, יצטרך הבנק להשיב את ערכו וכי שיק שיוחזר ולא נחתם על ידי בעליו, ייגרע ממניין השיקים המסורבים. נטען כי התובע לא הוכיח מי חתם על השיקים, לא באמצעות חוות דעת ולא באמצעות הצגת השיקים הרלוונטיים בגינם נפתחו לתובע תיקי הוצל"פ. באשר לטענת הקיזוז נטען כי במכתבה של עו"ד דדון מיום 1/7/07 לא הועלתה כל טרוניה כלפי הבנק וכי הבנק לא היה מוחל לתובע על חובו, במקום בו היו לתובע טענות כלפיו. נטען כי התנהלות התובע מעידה על חוסר תום לב. נטען כי פסקי הדין אליהם הפנה התובע אינם רלוונטיים לענייננו היות ושם הוכח קשר סיבתי מובהק בין מחדלי הבנק ואי קיום התחייבויות פוזיטיביות שלו לביצוע פעולות ספציפיות ולנזק הנטען. נטען כי רעיית התובע ובתו אינן צד לתביעה ואינן זכאיות לפיצוי. נטען כי התובע בסיכומיו הקטין את סכום התביעה ב-370,000 ש"ח ללא תיקון כתב התביעה וכי יש לחייבו בהוצאות משפט בהתאם לסכום התביעה המקורי. עמדת התובע בסיכומי התשובה 12. התובע בתשובתו הלין על סיכומי הנתבע. לטענתו, הוא נמצא אמין בחקירתו. נטען כי טענתו לפיה ביקר בסניף ביום 24/11/03 ושוחח עם המנהלת נתמכת ברשימת השיקים שקיבל באותו יום ובתלונה שנמסרה במשטרה. נטען כי טענת התובע נתמכת בחוות דעתו של עו"ד פח. נטען כי לטענה לפיה יש להוכיח זיוף חתימה באמצעות חוות דעת גרפולוגית אין כל ביסוס בדיני הראיות או בפסיקת בית המשפט. נטען כי התובע הגיש תצהיר בנוגע לכל עובדות השתלשלות תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגדו. עוד נטען כי הבנק לא הסביר בסיכומיו כיצד לתובע צילומי שיקים שצולמו על גבי דף לוגו של הבנק ועולה כי הבנק הציב תשתית עובדתית שאינה נכונה. נטען כי הבנק לא השיב בסיכומיו לטענה לפיה הוא נמנע מהבאת עד העוסק בפועל בבדיקת שיקים. עוד נטען כי אין בסיכומי הבנק התייחסות לכך שעל גבי השיקים לא צוין שחתימת המושך אינה זהה כמתחייב מהוראות בנק ישראל ונוהל הבנק וזאת בגלל שהשיקים כלל לא נבדקו על ידי הבנק בהתאם לעדות מנהלת הסניף (עמ' 22 לפרוטוקול). נטען כי הגבלת חשבון התובע נעשתה בניגוד להוראות בנק ישראל. עוד נטען כי טענת הקיזוז הינה בניגוד לאמור בהסדר החוב עליו חתם התובע עם הבנק. נטען כי סיכומי הנתבע כללו הטעיות רבות דוגמת העובדה כי רעיית התובע היתה מיופת כח בחשבון, עובדה שאינה נכונה וכן בנוגע לטענה לפיה התובע לא הסביר מדוע לא ביטל את השיקים ביטול גורף, בניגוד להסברו בעמ' 11 לפרוטוקול וכן בנוגע למספר הפעמים בהן התובע התייצב בסניף (עמ' 9 לפרוטוקול). נטען כי הטענה לפיה התובע התרשל בשמירה על פנקסי השיקים לא הועלתה בכתב ההגנה, לא הוכחה ומהווה שינוי חזית. דיון והכרעה 13. דין התביעה להידחות מחמת העדר הוכחה. ראשית, התובע בעדותו לא הציג חוות דעת גרפולוגית המעידה כי אכן חתימתו זוייפה. התובע הפנה בסיכומיו לע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל (15/3/11) שם קבע בית המשפט כי קיים חוסר זהות מסוים בין החתימה על כתב הערבות לבין חתימתו האותנטית של המנוח. אומנם נקבע כי בית המשפט רשאי לסמוך על מראה עיניו במצבים מעין אלו והסקת מסקנות על בסיס זה היא אפשרית, אך צוין בנוסף כי בית המשפט אינו הופך ל"מומחה" לכתבי יד בהשתמשו במראה עיניו, אלא הוא מוסיף בין שיקוליו את מה שעיניו רואות. בפסק הדין הנ"ל צויינו קשיים נוספים בנוגע להוכחת החתימה על ידי הבנק, לרבות קשיים שנמצאו בכתב הערבות, העדר הוכחות ישירות לאמיתות החתימה של הבנק והעדר הוכחה למכתבי התראה ותזכורת בהקשר לכתב הערבות. מכאן, נקבע כי הבנק לא עמד בנטל השכנוע להראות כי כתב הערבות אכן נושא את חתימת המנוח. במקרה שבפניי התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכחת תביעתו והעדר קיומה של חוות דעת גרפולוגית המעידה על טענת הזיוף מצטרפת למכלול השיקולים לדחיית תביעתו. 14. התובע לא צירף לכתב תביעתו את האסמכתאות הרלוונטיות לצורך הוכחתה. לא הוכח כי התובע אכן נפגש עם מנהלת הבנק ביום 24/11/03, טענה שהוכחשה על ידי מנהלת הבנק בעדותה (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 20-21). גם הטענה לפיה נשלח מכתב התראה לבנק ביום 1/2/04 לא גובתה באישור דוגמת חותמת "נתקבל". בנוסף, מנהלת הבנק הכחישה כי המכתב התקבל (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 12-22) ואף אין כל תיעוד בבנק בנוגע לקבלת מכתב כאמור. התובע גם לא ידע להסביר בעדותו מדוע אין אזכור למכתב כאמור בכתב התביעה המתוקן על אף שהמסמך היה בחזקתו במועד הגשתו (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1-8). העדר אזכור המכתב תמוה בייחוד לנוכח העובדה כי התובע הגדיר בעדותו את המכתב הנ"ל כ"מהות חייו" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 19). בשולי הדברים אעיר כי אני מקבל את הסברה של מנהלת הבנק לפיה כאשר מתקבל מכתב התראה דוגמת המכתב הנטען, המטיח טענות משפטיות קשות כנגד הבנק, מועבר המכתב לדרג הבכיר של הבנק לרבות למחלקה המשפטית לצורך המשך טיפול (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 17-22). יתרה מכך, אני מקבל את טענתה לפיה במקרים מסוג זה הבנק נותן הנחייה ללקוח לתת הוראת ביטול גורפת ומיידית לכל השיקים בחשבון (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 1-10). אציין כי אין זה סביר שאדם לא ידרוש אישור למסירת המכתב וחמור מכך יעלם לאחר מועד מסירתו של מכתב בו קצב לבנק 48 שעות לטיפול בנושא לפרק זמן של כחמש שנים, במהלכו לא יברר מה עלה בגורל מכתבו או לכל הפחות ישאיר את הטיפול בנושא לרעייתו, בתו או כל מיופה כח אחר מטעמו. בהקשר זה עדותו של התובע לא היתה משביעת רצון, שעה בה נשאל מדוע לא דאג לקבל חותמת נתקבל והשיב כי במישור היחסים עם הבנק לא היה צורך היות והכל התנהל בשיחות. לו טענה זו היתה נכונה לא היה טורח התובע להמציא לבנק מכתב התראה כה חמור אלא פונה לשוחח עם המנהלת. יתכן וגישתו של התובע היתה נכונה בנוגע לאורך מרבית שנות פעילותיו בבנק אך כאשר הוא הגיע למצב בו היה עליו לשלוח מכתב התראה כאמור לא ניתן לקבל את גרסתו לפיה יחסיו עם הבנק היו תקינים והוסדרו תוך שיחות ולפיכך לא דרש חותמת נתקבל למכתבו (עמ' 10 ש' 20-23). 15. התובע בעדותו נשאל בנוגע לפגישה עם מנהלת הסניף ולתמיכה בפגישה כאמור הציג שיקים שנמסרו לו באותו מועד (נ/2-נ/5). מעיון בשיקים עולה כי מדובר בשיקים בעלי תאריכי פרעון לאחר 24/11/03 ועל כן במועד הפגישה הם טרם הוצגו לפרעון ולפיכך לא יתכן כי היו בידי מנהלת הבנק במועד הפגישה הנטענת. למעלה מן הצורך אציין כי התובע בעדותו ציין שמנהלת הבנק היתה מצלצלת אליו לבשר לו כי הגיעו שיקים נוספים אך לא ידע להשיב מדוע לא ציין פרטים אלו בתצהירו (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 1-6). 16. זאת ועוד, התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין מעשי ו/או מחדלי הבנק לבין נזקיו הנטענים. גם לו הבנק היה מחזיר את השיקים תוך סימון "א.כ.מ." בצירוף "חתימה אינה זהה" עדיין אין פירוש הדבר כי תיקי ההוצל"פ לא היו נפתחים כנגד התובע וכי לא היה עליו לשאת באותן הוצאות בגין ניהול הגנתו. הערכתו של התובע (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 16 ש' 1) לפיה לא היו נפתחים התיקים לו הבנק היה פועל כאמור הינה בגדר השערה בלבד ואינה נתמכת בראיות. מעיון בסעיף 9 לנוהל מס' 211/05 (ת/6) שכותרתו "מספר סיבות החזרה" עולה כי ישנן מספר סיבות לאי כיבוד- חיוב שיק וכי יש להבחין בין סיבות החזרה עדיפות, חריגות ואחרות. סיבות החזרה עדיפות (סעיף 9.3) הינן אין כיסוי, חשבון הנמשך הוגבל וחשבון הנמשך סגור. צוין כי יש לציין את סיבת ההחזרה העדיפה ויתר סיבות ההחזרה ירשמו בסמוך לחותמת ההחזרה. עוד צוין בסעיף 9.4 כי כאשר יחד עם סיבת ההחזרה העדיפה קיימת סיבה נוספת תוזרם למחשב הסיבה המיוחדת דוגמת: חסרה חתימת המושך (9.4.1), המושך נפטר (9.4.2), עבר זמנו (9.4.3), הוצג לפני זמנו (9.4.4), חסר/ות חתימה/ות בצד התיקון (9.4.5) טופס בשיק בוטל (9.4.6). בנוגע לסעיף 9.4.6 צוין כי סיבה זו מתייחסת אך ורק להוראת ביטול בה מודיע בעל החשבון לבנק בהודעה חתומה (ההדגשה במקור) על אובדן או גניבה של שיקים ריקים. עוד צוין כי בהוראת ביטול אחרת- חיוב השיק יוחזר מסיבת החזרה עדיפה. סעיף 9.4.7 נוגע לשיק שסורב מהסיבה "נתקבלה הוראת ביטול או "טופס השיק בוטל" והוצג שנית, כאשר במקרה זה יש להחזירו בציון הסיבה המקורית הנ"ל, גם אם במועד הצגתו בשנית השתנו תנאי ההסכם עם הנמשך. מכאן, בהתאם לסעיף 9.4.6 ובהעדר הוכחה על הודעה חתומה שנמסרה לבנק מטעם התובע בנוגע לשיקים שנגנבו, ציון סיבת ההחזרה העודפת היתה המתאימה והנכונה בנסיבות. תימוכין לכך ניתן למצוא בעדותה של מנהלת הבנק שם היא אישרה כי במידה ואין כיסוי מספיק זוהי סיבת ההחזרה הגוברת וזאת במידה ולא נתקבלה הוראת ביטול (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 24 ש' 1-2). 17. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כאמור. התובע ישא בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך5,000 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. בנקרשלנות