ערעור על החלטת ועדת ערר לשכת התעסוקה טבריה 1. בפנינו ערעור על החלטה של ועדת ערר שליד לשכת שירות התעסוקה בטבריה מיום 8.8.10, אשר דחתה את ערר המערערת כנגד רישום סירוב בגין הפנייה לקורס במרכז שיקום, מיום 13.6.10. 2. להלן עיקר טענות המערערת: א. משלא הוזהרה המערערת לגבי הטענות שהועלו כנגדה, ולא ניתנה לה הזדמנות לתקן, הסירוב נרשם שלא כדין. ב. המשיב מתנכל למערערת והדברים עולים מדברי גב' כוכבה - נציגת מרכז השיקום, בדיון בפני ועדת ערר, לפיהם היא אמרה מפורשות כי בשלב הראשון היא העדיפה לא לקבל את המערערת ולאחר מכן הוציאה אותה מהכיתה לעיני כל המשתתפים. ג. המערערת לא סירבה להשתתף בקורס, אלא היא קיבלה הודעה על הקורס רק ביום שבו הוא נפתח - 13.6.10, בשעות הצהריים ועל כן היא הגיעה למחרת -14.6.10, יום שבו התבקשה להביא הפנייה לקורס. ביום 15.6.10 פנתה המערערת ללשכת התעסוקה כדי לקבל את ההפניה ומסיבה זו היא הגיעה לקורס באיחור (08:45 במקום 08:30). ביום 16.6.10 איחרה המערערת מאחר שהיא נאלצה לחזור כדי לתת מפתח הבית לבנה, איחור קל בלבד. ד. המערערת נכנסה לשיעור בפסיכולוגיה, שבה גב' שירה - עו"ס ביקשה מן התלמידים לבחור מילים מתוך דף העבודה ולהסביר כל אחד על עצמו בנוגע למילה הנבחרת. המערערת ביקשה שלא לספר על עצמה, והיו תלמידים נוספים שלא השתתפו בתרגיל. לאחר מכן אמרה גב' שירה לגב' כוכבה שהמערערת לא שיתפה פעולה בשיעור (למרות שהיו אחרים שגם לא השתתפו). בשיעור הבא נכנסה גב' כוכבה ודרשה מן המערערת בצורה מעליבה לצאת מן השיעור ולגשת למשרדה ובמעמד זה אמרה לה שהיא תדאג שהיא לא תהיה בקורס, בעוד שהיא סירבה לשמוע את טיעוניה. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. המערערת לא הגיעה לקורס במשך יומיים וכאשר היא הגיעה היא סירבה לשתף פעולה. ב. המערערת התנהגה בצורה לא הולמת, אלימה, בכעס, באיומים, התפרצה בצעקות ובבכי ואף תקפה את גב' כוכבה. ג. המערערת לא הגיעה ביום הראשון של הקורס ולמחרת היא הגיעה רק בשעה 11:00, כאשר לא היה כל צורך בהפניה אישית לקורס, שנשלחת ישירות משירות התעסוקה למרכז שיקום. ד. המערערת, בהתנהגותה ובאיחורים שלה לקורס, גם לא שיתפה פעולה כפי שנדרש ממנה ולכן, כדין נרשם לה סירוב. 4. דיון ומסקנות: המערערת כבר הופנתה לקורס במרכז לאבחון ולשיקום בטבריה (להלן:"המרכז") ונרשם לה סירוב מיום 24.7.08. על אותו סירוב הגישה המערערת ערר ולאחר מכן ערעור לבית דין זה. ביום 26.4.09 ניתן פסק דין על ידי מותב של בית דין זה, אשר הורה לבטל את הסירוב. בפסק הדין נאמר: "בנסיבות כגון אלה, יש לתת למערערת ליהנות מן הספק. נוצר מצב לא נעים כאשר היא פנתה לגב' שירה, ואף אנו מאמינים לאמירה שבמזכר כי התנהגותה של המערערת לא הייתה ראויה. אולם, המערערת הביעה מורת רוח על היחס שלגרסתה קיבל בנה - ייתכן בשל חוסר הבנה של דברי גב' שירה. על מנת למנוע כל צל של ספק לגבי כוונות המערערת, מן הדין היה להזהיר אותה באשר לתוצאות התנהגותה כי אם לא כן, יירשם לה סירוב. מאחר ולא כך פעלה גב' שירה, אלא סירבה לקבל את המערערת לקורס, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל". גב' כוכבה אלמליח היא עובדת סוציאלית - מרכזת השרות הסוציאלי במרכז, אשר דיווחה למשיב כי המערערת הגיעה לקורס ביום 15.6.10 בשעה 11:00 וביום 16.6.10 בשעה 09:15, והתנגדה להליך. כאשר היא הודיעה למערערת שהיא מסיימת את השתתפותה בקורס, המערערת חזרה לכיתה תוך צעקות עד שנאלצו לומר לה שאם לא תצא מן המרכז תוזמן משטרה. גב' כוכבה הופיעה בדיון בפני ועדת ערר והציגה את עמדתה. בהחלטת הוועדה נאמר כדלקמן: "לדיון בפנינו הגיעה הגב' כוכבה אלמליח, רכזת השירות הסוציאלי ממרכז השיקום. אע"פ שאישרה טענת העוררת כי בשלב ראשון העדיפה שלא לקבל את העוררת למרכז השיקום (לאור ניסיון העבר עימה), הרי שבסופו של דבר הוסכם לאפשר לעוררת להשתלב במרכז שיקום. העוררת אכן נקלטה ביום 14/6/10, באיחור של יום, טענת העוררת כי ביום 15/6/10 הגיעה בשעה 8:45 היות ונאלצה להגיע למשרדי המשיב כדי לקבל את טופס ההפניה לא היתה אמינה בעינינו וזאת משני טעמים: ראשית, לפי יומן הנוכחות שהוצג בפנינו הגיעה העוררת בשעה 11:00 ושנית טענתה כי נאלצה להביא את טופס ההפניה עומדת בסתירה לנוהלי העבודה במרכז השיקום, על פיהם טופס ההפניה מגיע למרכז השיקום ישירות משירות התעסוקה. העוררת אישרה כי גם ביום 16/6/10 איחרה, ולטענתה זאת היות ונדרשה לחזור הביתה כדי לתת לבנה מפתח לבית. טענה זו של העוררת לא הוכחה ובכל מקרה לא יכולה להצדיק איחור נוסף למרכז השיקום, שהרי לא היתה מניעה לומר לילד להגיע למרכז השיקום ולקבל את המפתח מאימו, או לחלופין להמתין לה עד שובה, הרי מדובר בילד גדול. במקום זאת הגיעה העוררת שוב באיחור בשעה 9:15 נכנסה לכיתה במהלך תהליך קבוצתי שהיה שם ולא שיתפה פעולה, כך דווח לרכזת ע"י העו"ס שהעבירה את השיעור. טענת העוררת כי שירה, העו"ס שהעביר את השיעור אמרה לה שאינה חייבת להשתתף בו, אינה מתיישבת עם העובדה ששירה היא שדיווחה לרכזת שהעוררת אינה משתפת פעולה. טענת העוררת כי כל נציגי מרכז השיקום היו נגדה, לא הוכחה, ומכל מקום אינה מצדיקה את שני האיחורים, עליהם לא היתה מחלוקת. מובהר לעוררת כי דווקא לאור ניסיון העבר שיש לה במרכז השיקום, היה עליה לעשות מאמץ מוגבר ולפעול בתום לב כדי להשתלב בו ולהוכיח נכונות ורצינות להשתלב בתהליך. התנהגות העוררת במרכז השיקום, כפי שהוצג בפנינו בעת הדיון ע"י רכזת השירות הסוציאלי, מלמדת על חוסר נכונות להשתלב במרכז השיקום, ולפיכך אנו קובעים כי הסירוב נרשם בצדק. הערר נדחה". עלינו לציין כי התנהגותה של המערערת לאחר שנודע לה שהיא הוצאה מן הקורס אינה רלוונטית להכרעה ויש להתייחס למה שאירעה לפני שנרשם לה סירוב, כפי שעשתה ועדת הערר. אנו מקבלים את הטענה כי המערערת קיבלה הודעה על פתיחת הקורס רק ביום שבו הוא נפתח - 13.6.10, ומסיבה זו היא לא הגיעה ביום הראשון. ביום 14.6.10 המערערת השתתפה בקורס באופן סדיר. ביום 15.6.10 הגיעה המערערת לקורס בשעה 11:00. על אף שאנו מאמינים שבאותו יום סברה המערערת שהיא הייתה צריכה להביא אישור מן הלשכה, מדובר באיחור בלתי סביר. ביום 16.6.10 שוב איחרה המערערת, איחור של 45 דקות, כאשר הסיבה לכך הייתה שהיא נפגשה עם הבן כדי למסור לו את מפתחות הבית. ספק אם מדובר בסיבה מוצדקת לאיחור, בהתחשב כי הבן לומד בתיכון בטבריה ונודע לו באותו יום שאין לימודים (שאמורים להתחיל בשעה 08:00). נראה לנו כי היו קיימים פתרונות אחרים כדי למנוע את הגעתה של המערערת לקורס באיחור. באותו יום שבו הגיעה המערערת באיחור, נערך תרגיל עם היבטים פסיכולוגיים בו היא סירבה להשתתף. ספק אם מדובר בסירוב מוצדק. ברור שהמערערת לא חייבת לחשוף פרטים אינטימיים אבל לא זאת הייתה כוונת התרגיל, אלא ש"תדבר על עצמה" דרך בחירת מילה. אין לנו ספק כי נוצרו יחסים מעוררים בין גב' כוכבה לבין המערערת, עוד בטרם רישום הסירוב הנוכחי, ויש לבחון את עובדות המקרה במנותק מן התקשורת הלא חיובית בין שתיהן. במהלך השבוע הראשון של הקורס המערערת איחרה פעמיים (אף אם היא נאלצה לגשת להביא הפניה משירות התעסוקה, אנו בדעה כי האיחור היה מעבר לנדרש למטרה זו) ואף סירבה להשתתף בתרגיל שנערך בקורס. הצטברות העובדות הנ"ל מצביעה על העדר נכונות של המערערת לעשות מאמצים סבירים כדי לסיים את הקורס בהצלחה ועל כן, כדין נרשם לה סירוב. 5. החלטת הוועדה הינה סבירה ודין הערעור להידחות. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 6. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ערעורדמי אבטלהעררועדת ערר