כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: חבלה חמורה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 (להלן: "החוק"). כניסה לבית מגורים בנסיבות מחמירות, לפי ס' 406 (א) + 408 לחוק. איומים, לפי ס' 192 לחוק (מספר מקרים). שיבוש מהלי משפט או חקירה, לפי ס' 244 לחוק. פרטי כתב האישום פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 11/05/12 ואומר רק בתמצית כי מדובר בכניסה של המשיב לדירת שכנתו, תקיפתה באמצעות אלה תוך גרימת חבלות שונות בגופה וכן איומים כלפיה בין באופן ישיר ובין באמצעות קרובי משפחתה. כמו כן, אי התייצבות לחקירה משך כחמישה חודשים, על אף שהוצא נגדו צו מעצר. בד בבד הוגשה הבקשה דנן למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתי מיום 11/05/12 קבעתי כי נתקיימה דרישת קיומן של ראיות לכאורה וכן נתקיימו עילות מעצר של מסוכנות והתחמקות מהליכי חקירה. לאחר החלטתי זו, ובלא שהוגש תסקיר, נתקיים דיון ביום 14/05/12 ובו נבחנה האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בדיון הנ"ל הוריתי על שחרורו לחלופת מעצר בדירה שכורה בעיר אלעד, אותה שכרו המשיב וארוסתו דאז (אשתו דהיום) תוך שקבעתי תנאי פיקוח של הארוסה הנ"ל וערבים נוספים וכן הפקדת ערובה כספית, ערבויות צד ג' ואיזוק אלקטרוני. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון אשר התקבל בשל הטענה שבית משפט זה לא נענה לבקשת הפרקליטות לקבלת תסקיר קודם שהחליט על שחרור המשיב. בית המשפט העליון הורה כי יתקבל תסקיר ומבלי לקבוע מסמרות, יוחזר הדיון בפני מותב זה לאחר שינתן התסקיר, על מנת לבחון שחרור לחלופה מחדש. עוד נאמר על ידי בית המשפט העליון כי התסקיר יידרש גם למפקחים המוצעים וככל שיחליט בית משפט זה על שחרור, אין לשלול את ארוסת המשיב, רעייתו דהיום, כאחת המפקחים. עוד הטעים בית המשפט העליון בתום החלטתו הנ"ל בערר כי ככל שיוחלט על שחרור, יהיה הדבר מלווה בתנאים מחמירים של איזוק אלקטרוני, פיקוח הדוק והפקדות וערבויות גבוהות וכן עיכוב יציאה מן הארץ ואפשרויות ביקור למשטרה. התסקיר התסקיר התקבל ביום 29/05/12 והתייחס הן למשיב, הן לראיון שנתקיים עם המתלוננת והן לערבים שהוצעו, שלושת חבריו של המשיב ואשתו. אקדים ואומר כי במהלך הדיון הוצעה ערבה נוספת, חמותו של המשיב, גמלאית של משרד ראש הממשלה אשר שירתה בתפקיד ביטחוני. באשר למשיב, נאמר בתסקיר כי המשיב התחנך בעפולה ובגיל 13 התקרב לעולם הדת וחזר בתשובה, מאוחר יותר למד בישיבה במגדל העמק, עזב שם בשל קשיי השתלבות חברתיים ועבר לישיבת כנסת מרדכי במבשרת ציון שהינה גמישה יותר לימודית וחברתית. לאחר תקופה של שנתיים, עבר לישיבת כף החיים בירושלים עד למעצרו. קצינת מבחן ציינה המבחן ציין כי בניסיון לברר את נסיבות מעצרו הנוכחי, תאר המשיב היכרות עם המתלוננת מלפני כ- 4 שנים כשכנה של הוריו. תחילה תאר קשר חיובי שנרקם ביניהם, אך במהרה הבין כי היא גורמת הרס למשפחתו, מסכסכת בין הוריו וגורמת למתיחות משפחתית רבה. עוד ציין המשיב בפני קצינת המבחן כי ידע שלמתלוננת קשרים עם עוברי חוק וחש מאוים ממנה. המשיב התקשה להסביר את חלקיו האלימים ונוכח חששו מהשלכות האירוע, אף נמנע מלהסגיר עצמו. קצינת המבחן ציינה כי התקשתה להבין את דינאמיקת היחסים בין המשיב למתלוננת, עקב מידע חסר, מצומצם וקונקרטי. המשיב עוד תאר בפני קצינת המבחן כי הכיר את אשתו בשידוך והסתיר ממנה את החשדות כדי לא לחבל ביחסיהם. קצינת המבחן התרשמה מבחור בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות שזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים, אשר נמנע מחשיפה רגשית ובכך הקשה על הערכה של קווי אישיותו והבנת דפוסי התנהגותו. נמצא פער בין התנהלותו כפי שציין לאורך השנים והימנעותו ממעורבות בפלילים, לבין נסיבות מעצרו הנוכחי ונוכח פער זה צוין בתסקיר כי קצינת המבחן מתקשה לשלול את הסיכוי להישנות התנהגות אלימה ופורצת גבולות בעתיד. מן השיחה עם המתלוננת התרשמה קצינת המבחן מאישה דומיננטית המתקשה לנהל אורח חיים נורמטיבי מאז האירוע לאור הפגיעה הפיזית והנפשית בה. המתלוננת מסרה כי הרקע להתדרדרות יחסיה עם המשיב נבעה מתוך חשדותיו כי יש לה מערכת יחסים זוגית עם בחור ערבי. לטענתה, הוא הוסט על ידי סביבתו ועקב אחריה אך היא לא צפתה התנהגות אלימה מצידו. מאז האירוע היא נמצאת בחוויה פוסט טראומטית, קשיי שינה ופחד כי יחפש לנקום בה. התסקיר מתייחס גם לערבים. באשר לאשת המשיב נאמר כי לא ידעה תחילה על האירוע עד למעצרו. אשתו תומכת ומגויסת לסייע לו. שלושת חבריו, בצלאל דוד, אוהד חלף ואלעד דוד, לומדים בישיבות ובכולל, יש להם היכרות מוקדמת עם המשיב והם תיארו אותו כבחור אהוב, מצטיין בלימודיו, ללא בעיתיות בדפוסי התנהגותו לאורך השנים. הם כולם התייחסו בחומרה לאישומים כנגדו והביעו נכונות לפקח עליו לסירוגין במצבים בהם אשתו תאלץ להעדר מביתה. בסוף התסקיר נאמר כי הערבים שהוצעו אכן מגויסים לסייע למשיב, יחד עם זאת עולה כי המפקחת העיקרית המוצעת הינה אשתו, בחורה צעירה, בתחילת יחסיהם הזוגיים שעל אף התגייסותה תתקשה להציב גבולות להתנהגותו כנדרש. כמו כן, נוכח הקושי לשלול סיכון להישנות התנהגות אלימה (הנובע מן הפער בין התנהגותו נשוא כתב האישום לבין התנהגותו הקודמת, הנורמטיבית, ללא הסבר), צוין בתסקיר: "אנו מתקשים להמליץ על שחרורו ממעצר, גם בשילוב של איזוק אלקטרוני". בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 06/06/12 לאחר שהתקבל התסקיר, טענו ב"כ הצדדים בפניי באריכות ואת טיעוניהם אשתדל לתמצת להלן. טיעוני ב"כ המבקשת ב"כ המבקשת הפנתה לנסיבות התקיפה שבוצעה ולתוצאותיה וכן לעילות המעצר שנקבעו בהחלטתי הקודמת. לטענתה, התסקיר שהוגש הוא תסקיר שלילי שאינו ממליץ על שחרור לחלופה והוא מנומק וניתן לאחר מפגש עם כל הנוגעים בדבר. היא טענה כי יש להותיר את המשיב מאחורי סורג ובריח הן בשל ריבוי המקרים של תקיפה בנשק קר וחם המחייב הכבדת יד על עבריינים מסוג זה, לרבות שלילת חירותם בטרם סיום משפטם והן בשל כך שהמשיב אינו ראוי לאמון של בית המשפט שעליו מבוססת כל חלופת מעצר. לטענתה, על אף הפסיקה הקובעת שתסקיר מבחן אינו בבחינת כזה ראה וקדש, מקום בו יש בתסקיר קביעה שלילית, ראוי שהתערבות בית המשפט במסקנת קצין המבחן תעשה בסבירות ובמשורה, זאת לאור מעמדו של קצין המבחן כגורם מקצועי. היא הזכירה גם את חששה של המתלוננת והלחץ הנפשי או החרדה בה תהיה אם ישוחרר המשיב ובעניין זה טענה כי המתלוננת הביעה חשש מפגיעה בה על ידי המשיב. טיעוני ב"כ המשיב בתגובה לטענות ב"כ המבקשת, טען ב"כ המשיב כי התסקיר אינו משקף נאמנה את מצבו של המשיב ואינו נותן הסברים מניחים את הדעת למסקנות המפורטות בו. הוא התייחס לאמירה כי המשיב עסוק ביצירת תדמית חיובית בפני שירות המבחן וטען שאין בכך פסול ואף טען כי במקרה דנן אכן אין למשיב עבר פלילי והתנהלותו הייתה נורמטיבית עד למקרה הנ"ל. באשר לאמירה בתסקיר כי שירות המבחן מתקשה לשלול את הסיכון להישנות התנהגות מסוג זו שבכתב האישום, המבוססת על הפער בין התנהגותו התקינה עד האירוע לבין התנהגותו באירוע, טען הסנגור כי הסיבות שהביאו את המשיב להתנהגותו העבריינית הן סיבות רבות שאותן הוא פירט בהודעותיו במשטרה וביניהן בשל כך שהמתלוננת הובילה אותו למצוקה, יצרה סכסוך בין הוריו שהוביל לגירושין, סכסוך בינו לבין בני משפחתו, סכסוך בינו לבין קבוצת ערבים שכנים, חוב לאביו של המשיב בהוצל"פ וכן הבטחה שהבטיחה לו שתהרוס לו את החתונה. לטענת הסנגור, התנהלות המשיב באירוע עצמו הינה לא יותר מאשר מעידה ואיבוד עשתונות עקב המצוקה אליה נקלע בעטיין של הסיבות הנ"ל. עוד טען כי תפקיד החלופה הוא לצמצם סיכון ולא לעיין אותו לחלוטין (בעניין זה הפנה לבש"פ 1128/08 מפי כב' הש' א. א. לוי). לטענתו, החלופה המוצעת יש בה כדי לאיין את הסיכון הן בשל הריחוק הרב ממקום מגוריה של המתלוננת, לפחות שעה וחצי נסיעה, בשל מנגנון התרעה אחד שהינם המפקחים, מנגנון שני שהינו האיזוק האלקטרוני וכן בשל זמן הנסיעה הנדרש, כשכל אלה מאפשרים להגן על המתלוננת בעוד מועד, במידה שירצה המשיב לפגוע בה ממקום חלופת המעצר. לטענתו, יש בכל אלה כדי לצמצם צמצום משמעותי של הסיכון ודי בכך כדי שהחלופה תתקבל. עוד הלין הסנגור כנגד כך שקצינת המבחן מצאה לשוחח עם המתלוננת. לטענתו, אין למתלוננת בשלב זה זכות להבעת עמדה וברור שהמתלוננת תציג עצמה כמפוחדת וחלשה ותיצור רושם טוב יותר מאשר המשיב בנסיבות שכאלה. באשר לטענות המתלוננת על חוויות פוסט טראומטיות טען, כי לא הוצג בעניין זה מסמך רפואי כלשהו על טיפול שנדרשה לו עקב תופעות אלה. עוד טען כי קביעת קצינת המבחן שהמתלוננת מתקשה לנהל אורח חיים נורמטיבי, אינה נתמכת בבדיקה מקיפה. הוא הפנה בעניין זה לאחת מאימרותיה של המתלוננת במשטרה שבה הצהירה כי ראתה לאחר האירוע בהזדמנות מסוימת את המשיב הולך לכיוון הבית שלו, היא התקשרה למשטרה והיא ואחותה אף רדפו אחריו כדי לראות לאן הוא הולך ויש בכך כדי ללמד שהיא כלל אינה חוששת ממנו. היא גם לא חששה לעימות אתו בתחנת המשטרה. עוד טען כי שירות המבחן מתעלם מנתון חשוב לפיו בין מועד האירוע למועד מעצרו של המשיב חלפו 5 חודשים שבהם לא עשה המשיב מאומה כדי לפגוע במתלוננת, על אף שהגיע לשכונה ופגש בה. עוד טען כי גם התנהגות המשיב במשטרה, לאחר מעצרו, מלמדת כי אין מדובר בבעל דפוסים עברייניים מושרשים שכן הוא הודה מיד במעשה והביע חרטה בפני חוקריו וגם אמר שזו לא דרכו והוא חש בושה ותחושה קשה, משל חילל את כבוד השם. כל אלה יש בהם דווקא לטענתו ללמד על אישיות נורמטיבית ולא עבריינית. באשר למפקחים, טען הסנגור כי התסקיר אינו אומר מילה אחת שלילית לגביהם, פרט לכך שקצינת המבחן טענה כנגד היותה של אשת המשיב המפקחת העיקרית ולכך יש פתרון, שכן, קיימים ערבים נוספים. הוא טען שנוכח כל האמור לעיל, מסקנת שירות המבחן כי לא ניתן להמליץ על שחרור היא שגויה. הוא הפנה את בית המשפט גם לפסיקה מגוונת של בית המשפט העליון בעבירות מסוג דנן וגם חמורות יותר שבהחלטות העולות ממנה הורה בית המשפט העליון בסופו של יום על שחרור לחלופה בעבירות ונסיבות חצורות מאלו דנן, כגון קיומו של עבר פלילי נוסף, עבירות חמורות יותר, תסקירים שליליים, הפרות תנאים, קיומם של מאסרים מותנים ועוד. בתום טיעוני הצדדים נחקרו גם הערבים המוצעים, חבריו של המשיב וכמו כן ערבה נוספת שהוצעה הלא היא חמותו, הגב' איטה אליאס. דיון שקלתי את טיעוני הצדדים ואת האמור בתסקיר בכובד ראש. לאחר כל אלה, שוכנעתי כי על אף הקושי של שירות המבחן להמליץ על החלופה כראויה, מדובר בחלופה ראויה ואפרט להלן. ראשית וזאת יובהר מיד, שירות המבחן לא קבע קביעה שלילית לפיה אין מדובר בחלופה ראויה באופן נחרץ, אלא רק הביע קושי להמליץ עליה וזאת נוכח חשש להישנות מעשיו, חשש הנובע מפער בלתי מוסבר (לגביו לא הצליח שירות המבחן לקבל נתונים משיחותיו עם המשיב והמתלוננת), בין התנהגותו הנורמטיבית של המשיב עד לאירוע, לבין התנהגותו באירוע. כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, סבורני כי מסוכנות העותר במקרה דנן איננה מסוכנות כלפי כולי עלמא, אלא, כלפי המתלוננת בלבד. דעתי זו אך נתחסקה נוכח האמור בתסקיר. עיון בתסקיר ובפרטים שמסרו לקצינת המבחן הן המשיב והן המתלוננת ילמד כל בר דעת שעיניו בראשו כי בין שני אלה שררה מערכת יחסים משמעותית. אכן לגבי תוכנה המדויק של מערכת יחסים זו גילו המשיב והמתלוננת טפח וכיסו טפחיים. ברם, שניהם מסרו על היכרות מוקדמת של שנים לא מעטות, על שכנות קרובה ועל מעורבות של המתלוננת בחיי משפחת המשיב. על רקע מערכים יחסים משמעותית זו יש לבחון האם מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא או כלפי המתלוננת. סבורני שהתשובה המתבקשת היא האפשרות השנייה. על חלק מהסיבות שהובילו את המשיב למעשיו, עמד המשיב בקצרה בפני קצינת המבחן, כפי שעולה מן התסקיר עצמו (עמ' 2 פסקה 3). על הסיבות באופן מפורט יותר עמד בהודעותיו במשטרה, כפי שטען בפניי הסנגור בפרוטוקול הדיון. הרושם המתקבל הוא כי הדינאמיקה שבין המשיב למתלוננת במערכת היחסים ביניהם הוליכה אותו למצוקה (ואין אני מביע כאן חלילה עמדה המטילה אחריות על המתלוננת בשל כך, אלא רק מציין את הנשקף לעיין ממערכת היחסים הנ"ל ) ועל רקע מצוקה זו איבד את שיקול דעתו ועשתונותיו ועשה את מעשיו. תסקיר שירות המבחן משמש את בית המשפט לצורך הבנת מערכת היחסים שבין קורבן העבירה לבין המואשם בעבירה וכן מסייע לבית המשפט בניתוח אופיו של המשיב על מנת שבית המשפט יוכל לקבוע האם ניתן לתת אמון במשיב שלא יחזור על מעשים דומים במידה שישוחרר לאותה חלופה. במקרה דנן אין בתסקיר אמירה נחרצת כי לא ניתן לתת אמון במשיב, אלא אך קושי להמליץ על החלופה היינו קושי לקבוע באופן מניח את הדעת כי המעשים לא יישנו, הנובע מהסיבות שפורטו לעיל. מקום בו קבעתי כי מתוך חומר החקירה ניתן לעמוד על חלק מאותן סיבות וקבעתי כי מסוכנות המשיב ממוקדת היא לא כלפי כולי עלמא אלא כלפי המתלוננת, סבורני שחלק ניכר מקושי זה של שירות המבחן להמליץ בפני בית המשפט, מצא לו פתרון. על האמור לעיל בדבר הסיבות שהביאו את המשיב להתנהגות פורצת חוק וכן בדבר מיקוד מסוכנותו במתלוננת, ולא לכפי כולי עלמא, יש להוסיף את התרשמות בית המשפט מרצינותם של הערבים שנחקרו בפניי. עיון בתסקיר מלמד כי גם שירות המבחן התרשם באופן דומה מן הערבים. לבד מאשת המשיב, מדובר בשלושה מחבריו של המשיב, הלומדים לימודי תורה בישיבות ובכולל. הם העידו בפניי כי יוכלו לסדר את זמן הלימוד באופן שיוכלו להתפנות לצורך הפיקוח על המשיב. לשלושתם הצטרפה ערבה נוספת, חמותו של המשיב אשר שירתה משך 35 שנה בשירות הביטחון הכללי. התרשמתי כי הערבים כולם מבינים את גודל המשימה ואת תפקידם והאחריות הנובעת מתפקיד זה. באשר לחשש של קצינת המבחן מגילה הצעיר של אשת המשיב בזיקה לאפשרות להציב לו גבולות, קיים פתרון, נוכח ריבוי הערבים כי אשת המשיב לא תשמש כמפקחת יחידה אלא בצוותא עם אחר. אמצעי התרעה נוסף שיוסף לתנאי החלופה הינו פיקוח אלקטרונ, ובכל אלה יחדיו, בהתחשב כי החלופה ממוקמת במרחק נסחעה של לפחות שעה ומחצה מבית המתלוננת, יחד עם קביעת ערובות וערבויות משמעותיות, כהנחיית בית המשפט העליון, יש לטעמי כדי להשיג את מטרת המעצר. עיינתי גם באסמכתאות אליהן הופניתי על ידי הצדדים. סקירת הפסיקה שהוצגה בפניי מלמדת כי אף במקרים של נסיבות ועבירות (הן מספרית והן מבחינת החומרה) קשות מאלו שלנו, אישר בית המשפט העליון שחרור לחלופת מעצר. ראה לדוגמא בש"פ 431/11 שם הואשם המשיב בעבירות של ייצור נשק, התפרעות, קשירת קשר לפשע, ניסיון להצתה, היזק לרכוש בזדון ותקיפה בנסיבות מחמירות. שירות המבחן המליץ שלא לשחרר ובית המשפט העליון הורה על שחרור לחלופה, תוך שהוא מציין כי משתתף אחר באותם מעשים שחלקו דומיננטי בביצוע המעשים, שוחרר גם הוא לחלופת מעצר. במקרה הנ"ל אין ספק כי מדובר במסוכנות שהיא כלפי כולי עלמא ולא כלפי מתלונן בודד בלבד. ראה כמו כן בש"פ 10160/08 בה יוחסו למשיבים עבירות של איומים, קשירת קשר לפשע, חטיפה, נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה. מדובר היה במשיבים בעלי עבר פלילי, שאחד מהם אף היה משוחרר על תנאי בתקופת ביצוע העבירות. (ראה עוד בש"פ 9148/09 בעניין מ"י נ' רכאב ואח'). לסיכום, מדובר לטעמי בחלופה ראויה שיש לאמצה על אף היעדר המלצה של שירות המבחן. אני מורה על כן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית מלא משך 24 שעות ביממה, בכתובת- רחוב שמעון בן שטח 42 דירה 17 בישוב אלעד בתנאים הבאים: א. הפקדת ערובה כספית בסך של 15,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית. ב. חתימה על התחייבות של המשיב על סך של 15,000 ₪. ג. חתימה של כל אחד מן הערבים המפקחים המוצעים על ערבות צד ג' והתחייבות לדווח מיידית למשטרת ישראל על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור, על סך של 15,000 ₪ כל אחד. שלושת התנאים לעיל, הם תנאים מקדמיים לשחרור. ד. התקנת איזוק אלקטרוני בדירה שתשמש חלופה, בהתאם לנוהלים. ה. בכל עת יפקחו על המשיב לפחות שניים מן המפקחים שאושרו ששמותיהם להלן: X ו. אני אוסר על המשיב ליצור קשר בין במישרין ובין בעקיפין בדרך כלשהי עם המתלוננת. ז. אני מחייב את המפקחים לדווח מיידית למשטרת ישראל על כל הפרה של תנאי מהתנאים הנ"ל על ידי המשיב. ח. משטרת ישראל רשאית לבצע בכל עת, אפילו בשעות לילה מאוחרות, ביקורות פתע בדירה. ט. בכל מקרה שיש צורך לחרוג מאחד התנאים לעיל, לרבות בגין צרכים רפואיים, על המשיב לפנות תחילה לבית המשפט ולבקש זאת בכתב. בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים שנתקבלה במהלך הדיון, אני מעכב ביצוע החלטתי זו עד מחר 11/06/12 שעה 12.00, על מנת לאפשר לפרקליטות לשקול הגשת ערר. במידה שיוחלט קודם לכן שלא להגיש ערר תודיע על כך הפרקליטות מיידית והעותר ישוחרר כאמור לעיל מיידית. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדחיפות ותוודא טלפונית קבלתה. ניתנה היום, כ' סיון תשע"ב, 10 יוני 2012, בהעדר הצדדים. שחרור ממעצרשכירותמעצר