סעד הגנה מן הצדק תכנון ובניה אכיפה בררנית

1. בטרם הקראת כתב האישום לנאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם"), ולאחר ביטול האישום כנגד נאשם 2, הגיש הנאשם, באמצעות בא כוחו, בקשה להעניק לו את ההגנה מן הצדק ולהורות בהתאם על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדו. 2. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירה של בניה ושימוש ללא היתר-עבירה על סעיפים 204 (א) , 205, 208, ביחד עם סעיף 145(א) (2) ו- (3) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה -1965 (להלן:"החוק"), ועבירה של שימוש בקרקע חקלאית ללא היתר-עבירה על סעיפים 204 (ג), 156(א) ביחד עם התוספת הראשונה לחוק, כשבעובדות כתב האישום נטען כך: הנאשמים הינם הבעלים ו/או המחזיק ו/או המשתמש ו/או מבצע הבנייה ו/או מי שמוטלת עליהם החובה להשיג היתר ו/או בעל הזיקה למקרקעין הידועים כחלקה 12 בגוש 20358 בעיר א.אלפחם (להלן:"המקרקעין"). בחודש 10/07 או בסמוך לכך, בעת ביקור מפקח הבניה במקרקעין, נמצא שהנאשמים ביצעו ובוצע עבורם עבודות בניה להקמת מבנה, דהיינו חפירת יסודות והכנה ליציקת רצפה ובניית שלד מבנה ללא טיוח בקומת הקרקע בשטח של כ-250 מ"ר; (להלן:"הבנייה"). הבניה הטעונה היתר עפ"י החוק, בוצעה ללא היתר כחוק ועל קרקע חקלאית. 3. הנאשם הגיש לבית המשפט, באמצעות בא כוחו, בקשה בה טען להגנה מן הצדק וביקש מבית המשפט להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדו. בא כוח הנאשם, טען, כי אין מחלוקת שהבנייה בכתב האישום בוצעה ללא היתר, אולם אין היתרי בנייה בכל הגוש. עוד הוסיף וטען, כי חרף העובדה שהנאשם בנה את המבנה ללא היתר, הוא אדם שומר חוק ופעל בהנחיית רשויות התכנון, ברשותן, בידיעתן ובהסכמתן. זאת ועוד, הנאשם הינו בעל עבר נקי, מבוגר וחולה מאוד, אשר עבר טיפולים רבים וקשים בביה"ח. באשר לטיעון המשפטי, טוען ב"כ הנאשם כי בהתאם לסעיף 149(10) לחסד"פ ובהתאם לפסיקה, ניתן להחיל את ההגנה מן הצדק בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. מטרת ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם שטוען להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית של המאשימה,כפי שעולה מעובדות בקשה זו. המאשימה אף, לטענת בא כוחו של הנאשם, לא קיימה הליך שימוע טרם הגשת כתב האישום כפי שמצופה מרשות סבירה לנהוג . ב"כ הנאשם אינו חולק על כך שנטל ההוכחה בדבר אכיפה בררנית רובץ לפתחו של הנאשם. לטענתו, מבין עשרות הבתים הבנויים ושנבנו הוגשו כתבי אישום " רק נגדו ונגד אולי שניים אחרים". הוא מוסיף כי מבין האנשים שבנו ועדיין בונים את בתיהם באותה שכונה, תוך שמירה על מרחקי נסיגה ולאחר אישור בקשותיהם ע"י העירייה כמו הנאשם- הוא היחידי שהוגש נגדו כתב אישום. לסיכום, מונה ב"כ הנאשם את הסיבות המצדיקות קבלת טענת ה"הגנה מן הצדק" הכוללות את גילו של הנאשם, עברו הנקי, מחלתו הקשה, הסתמכותו על התנהגות העירייה והמאשימה, האכיפה הבררנית, הסיבה שהולידה את כתב האישום, העדר השימוע ואי גביית עדות מהנאשם,, הייחוד של האזור בו בנוי הבית ואי קידום שינוי הייעוד בו. ב"כ הנאשם מצרף פסיקה ומסמכים כתמיכה לטענותיו, מבקש להחיל על הנאשם את ה"הגנה מן הצדק", ולזכותו מכוח הגנה זו. מנגד, טוענת המאשימה באמצעות בא כוחה, כי נהגה בנאשם כפי שכל רשות אחראית הייתה נוהגת; זימנה אותו למתן גרסה כבר ביום 12/2/07 וביום 4/11/07, וכן מסרה בידי הנאשם שני צווי הפסקה מנהליים ביום 19/6/06 וביום 29/10/07 , אך הנאשם התעלם משני צווי ההפסקה המנהליים ועשה דין לעצמו. על כן, לדבריו, תמוהה טענת בא כוח הנאשם בדבר העדר קיום שימוע לנאשם אשר בחר לא להתייצב לשני זימונים למתן גרסה שנשלחו לו על ידי המאשימה. ומשכך, מוסיף וטוען ב"כ המאשימה , כי אין לנאשם להלין אלא על עצמו, וכי לטענותיו כיום בדבר ה"הגנה מן הצדק" אין כל אחיזה במציאות. בא כוח המאשימה סוקר את החוק והפסיקה, תומך טענותיו בפסיקה ומצרף, בין היתר תימוכין מפסיקה הקובעת כי אף אם שורר במקום הנדון 'כאוס תכנוני', אין בכך כדי להביא למסקנה כי אין לנקוט הליכים פליליים כלל או לבטל את כתב האישום, אלא יתכן שיהא לכך משקל בשלב העונש. ב"כ המאשימה טוען עוד, כי הנטל להוכחת הטענה של אכיפה בררנית רובץ לפתחו של הנאשם, אשר לא הרים נטל זה ומלבד טענות בעלמא אין בבקשתו ולא כלום, שכן ברור לעיני כל כי הנאשם מנסה באמצעות בקשה זו לדחות את הקץ. זאת ועוד, באזור בו נמצא ביתו של הנאשם הוגשו כתבי אישום נגד האנשים שבתיהם גובלים בכביש הכניסה של"עין חאלד" , כאשר ב"כ המאשימה מציין שמות האנשים ומספרי תיקים פליליים במסגרתם הוגשו כתבי אישום וכאלו שבמסגרתם ניתנו אף גזרי דין. עוד מציין ב"כ המאשימה , כי הוועדה המקומית עירון , שמה דגש על הבנייה לאורך ציר הדרך המתוכננת שהנאשם בנה בגבולה, וכי הוצא צוו הריסה מינהלי נגד בנייה אשר בוצעה מול מבנה הנאשם. אשר על כן, מדובר באכיפה מדגמית ובוודאי שלא באכיפה בררנית מפלה. כמו כן מוסיף בא כוח המאשימה ומציין, כי המפקח האחראי על האזור, מר טארק עבד אל באקי, התפטר מעבודתו אצל המאשימה בחודש אוגוסט 2008, ומאז לא מונה מפקח אחר במקומו, מצב שהוסיף עומס נוסף על העומס הקיים וגרם אף הוא להאטה באכיפה באזור. כך או כך, אין מדובר באכיפה בררנית, ויתירה מכך, הוא מציין כי הנחה את המפקח הראשי לבצע פעולות אכיפה מוגברות באזור עין חאלד ולהביא לדין עברייני בנייה על מנת להרתיע את הזולת. ב"כ המאשימה טוען עוד כי המדיניות התלת שלבית המפורטת בסעיף 2.2.לסיכומי הנאשם, אינה נותנת לגיטימציה לבנייה ללא היתר שמתבצעת על אדמה חקלאית וכמובן שאינה נותנת לגיטימציה לבנייה ללא היתר על אדמה המיועדת למגורים ; שלושת השלבים הם אותם השלבים אשר עובר כל מי שבונה על אדמה המיועדת למגורים בדרכו לקבל היתר בנייה ואין בעשייתם על ידי הנאשם בכדי לזכותו בהגנה מן הצדק. יתירה מכך , הוא מדגיש , גם אם בסופו של דבר יגיע ביהמ"ש למסקנה כי המאשימה פעלה בצורה נפסדת, הרי אין בכך בכדי להביא באופן אוטומטי לביטול כתב האישום, אלא ניתן לתת לכך משקל בשלב גזירת העונש על הנאשם. לטענת ב"כ המאשימה, היעתרות לבקשת הנאשם הינה בבחינת הכשרת השרץ ומתן פרס לחוטא. כמו כן, קבלת טענת הנאשם כמוה כמתן "היתר דה פקטו" להמשך בנייה ושימוש ללא היתר בקרקע חקלאית, ושליחת מסר שמייתר את ההליך התכנוני החוקי באמצעות קבלת היתר הלכה למעשה במסלול "עוקף מוסדות תכנון". כך גם משקלם של הטיעונים שהעלו על ידי הנאשם בדבר גילו, מחלתו, תחושתו בדבר אכיפה בררנית לצד פועלו לקבלת ההיתר-רלוונטים לעניין גזירת העונש, אולם לבטח אין בהם בכדי להביא לביטול כתב האישום מכוח טענת הגנה מן הצדק. בהתאם לנסיבות, לעובדות ולהלכות העולות מן הפסיקה, טוען ב"כ המאשימה כי לא מדובר באכיפה בררנית פסולה , אשר בגינה יכול וראוי הנאשם לקבל סעד של הגנה מן הצדק, ומשכך, מבקש הוא מביהמ"ש לדחות את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום וזיכויו מכוח הגנה זו. דיון 5. טענת ההגנה מן הצדק , מעוגנת כיום בחקיקה הישראלית כטענה מקדמית לניהול ההליך בהגינות משפטית; דוקטורינת ההגנה מן הצדק, הוזכרה לראשונה בפסק דינו של כבוד השופט אשר בע"פ 244/73 רבר נ' מדינת ישראל,פ"ד כ"ח (1) 798, ששם נתקבלה טענת המערער "כבר נשפטתי" ובוטל כתב האישום שהוגש נגדו בגרימת מוות מתוך חוסר זהירות שאין עמו רשלנות פושעת; ובית המשפט הורה להחזיר את הדיון לבימ"ש השלום לשמיעת הראיות. ביהמ"ש, ע"י כב' השופט אשר, העלה את הפסיקה האנגלית בדבר דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" במשפט המקובל האנגלי; בהמשך, בע"פ 450/77 ברוך בעל טכסא נ' מ"י, פ"ד ל"ב (2) 152, שם הבחין כב' השופט לנדוי בין מה שצודק לנאשם, לעומת מה צודק למען האינטרס הציבורי ונקבע: "שקלתי טענות אלה ומצאתי אותן חסרות משיקולים של צדק דווקא, הרי לא רק מה שנוח לנאשם גם צודק לעניין זה, ואף לא רק מה שנוח לביהמ"ש למען קיצור הדיונים , אלא יש לשקול גם מה צודק למען האינטרס הציבורי שהתביעה מייצגת; וכן, יבדוק ביהמ"ש את מידת הכנות שבטענת הצדק שהנאשם מבקש להעלות, שמא מעייניו ליתרון תכסיסי בלבד." 6. ביהמ"ש העליון נדרש לשאלת תחולתה ויישומה של הדוקטרינה של הגנה מן הצדק בעניין הידוע כויסות מניות הבנקים, הידוע כמשפט הבנקאים, ב-ע"פ 2910/94 ארנסט יפת ואח' נ' מ"י, פ"ד נ(2) בעמ' 221. במסגרת ערעורם של הבנקאים לביהמ"ש העליון על הרשעתם בעניין ויסות מניות הבנקים עקב דו"ח ועדת בייסקי, בחן ביהמ"ש את העבירות שיוחסו למערערים בכתב האישום, ביניהן האיסור המוטל על חבר דירקטריון או מנהל עסקים של בנק, לפעול ביודעין בעסקי הבנק בדרך הפוגעת ביכולתו לקיים את התחייבויותיו. באותו פס"ד בפרשת יפת, קבע כב' השופט טל, בדעת מיעוט, כי עומדת לנאשמים,באשר לאישום הראשון, בעבירה על סעיף 14 (ב) לפקודת הבנקאות "הגנה מן הצדק". אולם, אף בדבריו של כב' השופט טל, שדעתו כאמור הייתה דעת מיעוט, הודגש כי -וכלשונו: "זו הגנה נדירה, גם בארצות הברית ששם יושמה דוקטרינה זו הלכה למעשה, הגנה זו נדירה והיא יושמה שם רק כאשר הרשויות המופקדות על אכיפת החוק הם שיזמו את העבירה והיו שותפים לה. כגון בהדחת סוכן לעבירות סמים כדי ללכוד באמצעותו עבריינים אחרים. ברי שאפילו בנסיבות כאלה יש לנהוג בהגנה זו בזהירות רבה, לבל תשמש מגן וצינה למשרתיו של משטר מושחת..." 7. בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, בפסקה 18 עמ' 15 לפסה"ד נאמר כי: "הגנה מן הצדק, הינה דוקטרינה הלכתית המכירה בסמכות ביהמ"ש לבטל כתב אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. מקורה של הדוקטרינה במשפט המקובל האנגלי והיא יושמה (במספר מצומצם של מקרים) גם על ידי בתי המשפט בארה"ב". בפרשת יפת (ע"פ 2910/94,יפת נ' מ"י,פד"י ( (2) 221) זכתה הדוקטרינה להכרה עקרונית בדין הישראלי,שם קבע כב' השופט ד. לוין כי ראוי שכל מקרה ייבחן לפי נסיבותיו, והתווה את המבחן הקובע הבא: "המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ה"התנהגות הבלתי נסבלת של הרשות", היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זה תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". בהמשך קובע ביהמ"ש דינמיקה לבחינת תחולתה והפעלתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק ע"י בחינה בת שלושה שלבים,לבחינת ההליך המשפטי , תקינותו, איזון האינטרסים השונים ומידת פגיעותו של ההליך הפלילי בנאשם. 8. על רקע האמור לעיל, יש לבחון את טענותיו של הנאשם,עד כמה "שגויה" היא החלטת המאשימה "מקוממת" "שערורייתית" ו"בלתי נסבלת" להגיש כתב אישום בהליך הנוכחי . בבואנו ליישם את שלושת השלבים שנקבעו ע"י ביהמ"ש בפרשת בורוביץ (שם-ע"פ 4855/02), הרי שבשלב הראשון על ביהמ"ש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ובמידה ונפלו פגמים כאלו, לעמוד על עוצמתם וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בענייננו, ההליך הננקט נגד הנאשם הינו האישום המייחס לו עבירה של בניה ושימוש ללא היתר-עבירה על סעיפים 204 (א) 205 ,208 , ביחד עם סעיף 145 (א) (2) ו-(3) לחוק , ועבירה על שימוש בקרקע חקלאית ללא היתר- עבירה על סעיפים 204 (ג) ,156 (א) ביחד עם התוספת הראשונה לחוק. הנאשם אכן בנה ללא היתר ואינו מכחיש זאת. יתירה מכך, בא כוח המאשימה מציין כי לא רק כלפי הנאשם ננקטו הליכים משפטים אלא אף במקרים אחרים בהם בוצעה בנייה ללא היתר באזור בו בוצעה הבנייה על ידי הנאשם , והוא אף מביא דוגמאות לכך. בנסיבות אלו, אין מדובר באכיפה בררנית פסולה. לעניין טענת בא כוח הנאשם בדבר העדר קיום שימוע , הרי וכפי שעולה מסיכומי בא כוח המאשימה,המאשימה נהגה בנאשם באופן ראוי וזימנה אותו למתן גרסה ביום 12/2/07 וביום 4/11/07 , וכן מסרה בידיו שני צווי הפסקה מנהליים ביום 19/6/06 וביום 29/10/07 , אך הנאשם התעלם משני צווי ההפסקה המנהליים ובחר שלא להתייצב לשני הזימונים למתן גרסה ששלחה לו המאשימה. בעניינינו ומשכך הם פני הדברים, אני סבור כי בשלב הראשון לא נמצאו פגמים בהליך המשפטי הננקט ע"י המאשימה. בשלב השני על ביהמ"ש לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, במידה ונמצאו פגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש ביהמ"ש לאזן את האינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של הליך הפלילי שמן העבר האחד, נמצאים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך ובין היתר העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור, קיומם של מנגנוני גמול,הרתעה וענישה; שמירה על בטחון הציבור, קיומם של צווים הניתנים ע"י הרשויות המוסמכות לכך וע"י ביהמ"ש בעיקר והגנה על זכויות של הקורבן הנפגע, ומן העבר השני, נמצאים האינטרסים השוללים במקרה הקונקרטי את המשך קיומו של ההליך ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם,פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד, שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ושמירת אמון הציבור בבית המשפט. תוך כדי כך על ביהמ"ש לתת את דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן, לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה, למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם, וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום לב. בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס ביהמ"ש לכל אחד מן השיקולים את המשקל היחסי הראוי לו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך, ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין; ככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי מששוכנע ביהמ"ש כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות - עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום; ביהמ"ש עשוי לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתב האישום, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או שתהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו אם יורשע. 9. בבואי ליישם את בדיקת שלושת השלבים שביהמ"ש העלה בפרשת בורוביץ, מצאתי כי לא נמצאו פגמים בהליך המשפטי, וכי הגשת כתב האישום אינה מצביעה על פגיעה בתחושת הצדק וההגינות. בעניינינו, אין לראות בהגשת כתב האישום כנגד הנאשם משום הליך לא ראוי, ואין לראות בהתנהגות הרשות המאשימה, כהתנהגות בלתי סבירה, ומשוללת הגינות ואחריות. לאור האמור לעיל, אני דוחה בקשת ב"כ הנאשם להחיל על הנאשם את ההגנה מן הצדק ולזכותו מכוח הגנה זו. 10. התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה על הטענות המועלות בה וקובע את התיק להמשך, להקראת כתב האישום ליום 1.4.12 , שעה 10:00. הגנה מן הצדקבניהתכנון ובניהאכיפה בררנית