1. רכבו של התובע בוטח בשנים 98, 99 אצל הנתבעות ככל הנראה בביטוח מקיף. רכבו של התובע היה מעורב בשתי תאונות דרכים מיום 20.3.99 ומיום 13.5.99 (להלן: "שתי התאונות", ועל פי הוראת הנתבעות הוכנס הרכב לתיקון במוסך נג'אר בחיפה. המוסך ביקש מהתובע שיקים לבטחון על מנת לתקן או לשחרר הרכב, והוא נתן שיקים כאמור לנג'אר, בתקווה שעד מועד פרעון השיקים יקבל הוא את הפיצוי מהנתבעת. 2. ביום 10.6.99 שלחה הנתבעת מכתב לתובע בו היא דוחה את תביעותיו לפיצוי בגין שתי התאונות דלעיל, וזאת לאור הטענה כי התובע לא גילה לנתבעת שרכבו היה מעורב בתאונה קודמת בתאריך 29.1.97 (להלן: "התאונה הקודמת") יחד עם רכב "אגד". 3. בעקבות דחיית דרישותיו של התובע בנוגע לשתי התאונות, הציג המוסך את השיקים של התובע לפרעון, והם לא כובדו, ואז נפתחו נגדו תיקי הוצל"פ ע"י המוסך והשיקים נגבו בהליכי הוצל"פ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות נוספות. 4. ביום 7.8.03 הגיש התובע את התובענה הנדונה בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 45,322 ₪, ללא שפירט כיצד הגיע לסכום זה, אך יש להניח שהמדובר באותם סכומים ששולמו למוסך ישירות לאחר התיקון או במסגרת תיקי ההוצל"פ נגדו. 5. בבקשה שהוגשה בבשא 3928/03 עותרת הנתבעת מס'1, (להלן: "הנתבעת") לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה. הנתבעת טוענת כי בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 התיישנה תביעת התובע בנוגע לשתי התאונות, היות ועברו יותר מ-3 שנים ממועדי אירוע שתי התאונות. הנתבעת מפנה לפסיקה בעניין דומה. 6. ב"כ התובע התנגד לבקשה וטען כי מירוץ ההתיישנות הופסק עת הוגשו השיקים שלו, שנמסרו למוסך נג'אר, לביצוע בלשכת ההוצל"פ בהליך שהוא קשור קשר ישיר לתביעה הנדונה, ומירוץ ההתיישנות, לטענתו, חודש רק לאחר סיום ההליכים בתיק ההוצל"פ, דהיינו ביום 10.7.01 יום סגירת תיק ההוצל"פ. כמו כן טען ב"כ התובע בתגובתו כי התובע הינו עולה חדש מאתיופיה, אינו בקיא בהליכים המשפטיים או בענייני ביטוח, וכי הנתבעת נקטה סחבת מכוונת בחוסר תום לב על מנת להביא לידי התיישנות התביעה, תוך ניצול תמימותו וחוסר בקיאותו של התובע בענייני הביטוח. 7. יש לציין כאן כי הנתבעת התפשרה עם חב' אגד בנוגע לתאונה הקודמת, לאחר ששוכנעה, לטענתה, כי התאונה הקודמת אירעה באשמתו של התובע, והודעה על כך שלחה היא לתובע ביום 11.7.01. 8. אין מחלוקת כי המדובר כאן בתביעה לתגמולי ביטוח שבין מבוטח ומבטחת על פי חוק חוזה הביטוח דלעיל. כמו כן אין מחלוקת כי מקרי הביטוח נשוא התביעה לתגמולי הביטוחי הינן שתי התאונות מיום 20.3.99 ומיום 13.5.99, כך שאין מחלוקת כי עברו יותר מ-3 שנים מאז מקרי הביטוח דלעיל ועד להגשת תובענה זו. השאלה כאן אם התיישנה תביעתו של התובע, או שמא נהנה התובע מאחת מהגנות או סייגי חוק ההתיישנות שאף הוא חל על כל סעיפיו (למעט הסעיף שקובע תקופת התיישנות) על מערכת היחסים שבין הצדדים. 9. התובע למעשה טוען טענה אחת ויחידה שמן הראוי לדון בה והיא הטענה בדבר הפסקת מירוץ ההתיישנות עם הגשת השיקים של התובע, שניתנו למוסך נג'אר, לביצוע בלשכת ההוצל"פ. התובע אינו טורח לפרט דיו את הטענה לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה משפטית. התובע אינו מציין את תאריך פתיחת תיק ההוצל"פ, ואינו טורח לציין מהו "הקשר הישיר" בין תיק ההוצל"פ לבין התובענה הנדונה, ואינו מפנה לסעיף מסויים בחוק ההתיישנות אשר מכוחו מבקש הוא לטעון כי מירוץ ההתיישנות הופסק. הסעיף היחיד בחוק ההתיישנות שיכול להתאים במקצת לטענתו של התובע הוא סעיף 15 שקובע כי: "הוגשה תובענה לפני בית-המשפט לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". סעיף 15 מדבר במפורש על תביעה שהוגשה לבית המשפט, או לבית דין דתי, ואין מקום למתוח את הסעיף שיכלול הליך של הגשת שיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הגשת שיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ אינה תובענה שהוגשה לבית משפט, במובן אותו סעיף, ולכן הגשת שיקים לביצוע אינה אמורה להפסיק את מירוץ ההתיישנות. יתרה מכך, "תובענה" במובן סעיף 15 אשר עם הגשתה מופסק מירוץ ההתיישנות אמורה להיות בין אותם בעלי דין ובנוגע לאותה עילת תביעה שכביכול התיישנה. במקרה דנן תיק ההוצל"פ התנהל בין התובע לבין צד ג', מוסך נג'אר, אשר אינו קשור לנתבעת. עילת פתיחת תיק ההוצל"פ הינם השיקים שניתנו בקשר לתיקון, בעוד שעילת התביעה דנן הינה בגין חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים. אין כל דמיון לא בעילה ולא בזהות בעלי הדין בין ההליכים בתיק ההוצל"פ לבין תובענה זו, כך שגם לגופו של עניין אין מקום לקבל את הטענה. 10. באשר לטענה של חוסר בקיאותו של התובע בענייני הביטוח, והסחבת שנקטה הנתבעת, אין מקום לקבל טענה זו. הנתבעת הודיעה לתובע חד משמעית, במכתבה מיום 10.6.99 כי היא דוחה את תביעתו בנוגע לשתי התאונות, ומאז אותו יום יכל התובע להגיש את תביעתו לבית המשפט, אך הוא נמנע מלעשות כן משיקוליו שלו ועל כך אין לו להלין אלא על עצמו. עמדתה של הנתבעת היתה ברורה מההתחלה, ומרגע שקבל הוא את מכתב הנתבעת לעיל קמה לו עילת תביעה נגדה, אך הוא, כאמור, בחר לא להגיש את תביעתו עד יום 7.8.03. 11. באשר לתביעה כנגד יתר הנתבעים, לא ברורה עילת התביעה נגדם, ואילו טענות יש לתובע כנגד אותם נתבעים, אך ברור הוא כי התביעה נגד יתר הנתבעים נגזרת מהתביעה ומעילת התביעה שיש לתובע כנגד נתבעת מס' 1, ומשהתיישנה התובענה נגדה, שוב אין מקום לכאורה להמשיך בהליכים נגד יתר הנתבעים. ב"כ התובע יודיע תוך 21 יום אם הוא ממשיך כאמור, בתביעה נגד אותם נתבעים, ובהעדר הודעה כאמור, תימחק התביעה נגדם. 12. לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה שהוגשה בבשא 3928/03, ומורה על דחיית התובענה מחמת התיישנות. על התובע לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ומע"מ. לעיוני ביום 15/01/04. המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים. ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ד (17 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים. רים נדאף, שופטת שיקיםהתיישנות