חוסר התאמה בין שטח הדירה למה שהובטח: כללי 1. לפניי תביעה לתשלום סך של 250,000 ₪ בגין ליקויי בניה ופיצוי בשל שטח דירה חסר. התובעים הם בני זוג שרכשו מהנתבעת דירת מגורים ברחוב בן גוריון 5 באשקלון (להלן: "הדירה"). הנתבעת היא חברה שעיסוקה בקבלנות בנין. ביום 26.10.11 ניתן פסק דין בהיעדר סיכומים מטעם הנתבעת, אולם פסק דין זה בוטל בהחלטה מיום 11.1.12 תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט בסך 2,000 ₪. התובעים טוענים, כי בדירה נמצאו ליקויי בניה, וכן קיים חוסר התאמה בין שטח הדירה עליו הוסכם בעת רכישתה לשטחה בפועל. עוד טוענים התובעים, כי שילמו תשלומים ביתר עבור הדירה ועתה תובעים הם את השבתם. יצוין, כי התובעים לא התגוררו כלל בדירה למעט מספר ימים והתביעה הוגשה 6 שנים מיום קבלת החזקה בדירה. הנתבעת הכחישה מרבית מליקויי הבניה והוסיפה, כי לא ניתנה לה הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים הקיימים. ביחס לשטח הדירה, טענה הנתבעת כי התובעים הסתמכו על "פרוספקט" של הדירה, שאינו מהווה תשריט ואינו מחייב, ואשר מתאר שטחים ברוטו הכוללים, בין היתר, את הזכויות בחלקים מהרכוש המשותף וצמידויות. ביחס לתשלומי היתר טענה הנתבעת, כי הסכומים אינם מדויקים ואינם כוללים מרכיבים רבים ותוספות רבות שהתובעים ביקשו להוסיף לדירתם. טענות התובעים 2. התובעים טענו, כי בשנת 1997 רכשו מהנתבעת דירה בת 4 חדרים באשקלון בהסתמך על פרוספקט בו נכתב כי שטח דירה בת 4 חדרים שתיבנה הינו כ-136 מ"ר, ושטח דירה של 5 חדרים הינו כ-145 מ"ר (נספח א' ו-ב לתצהיר התובע התואם גם את הפרוספקט נספח א' לתצהיר הנתבעת, להלן: "הפרוספקט"). ביום 19.6.97 נחתם הסכם מכר ראשון בין הצדדים לרכישת דירה בת 4 חדרים בפרוייקט (נספח ג' לתצהירי התובעים, להלן: "החוזה הראשון"). אמנם נקבע בחוזה, כי למוכר הזכות לשנות את תכנית פנים הדירה אך זאת בתנאי ששטחה הכולל לא יגדל או יקטן מ-3%. לאחר החתימה על החוזה הראשון, ביקשו התובעים לרכוש מהנתבעת דירה גדולה יותר בת 5 חדרים, והנתבעת הציגה בפניהם את הפרוספקט עם התשריט המתייחס לדירת 5 חדרים, ולפיו שטח דירת 5 חדרים הינו כ-145 מ"ר, כאשר מנהל הנתבעת התחייב בפני התובעים כי בדירה יתווסף שטח של 20 מ"ר מהדירה הראשונה, ולפיכך דרשה הנתבעת "הפרשי ערך" בסך 27,000 $. באותה עת, טענו התובעים, בניית הבניין טרם הושלמה ולכן לא ניתן היה להתרשם מהדירה ועל כן הסתמכו על הפרוספקט והתחייבות מנהל הנתבעת. התובעים ביטלו בהסכמה את החוזה הראשון ביום 3.8.98, בהסכם להחלפת דירות, ובמסגרתו רכשו דירה חד מפלסית בת 5 חדרים בתמורה לתשלום הפרשי ערך של 27,000 $ (להלן: "החוזה השני"). לטענת התובעים, חתמו על החוזה השני ללא תשריט וללא מפרט, מועד המסירה נקבע ליום 30.8.99, ויתר תנאי החוזה נותרו בעינם. בפועל, איחרה הנתבעת במסירת הדירה, וזו נמסרה לתובעים ביום 2.9.01, שנתיים לאחר התאריך הקבוע ומבלי שהייתה לתובעים אפשרות לבדוק אותה. עוד טענו התובעים, כי קיימים בדירה ליקויי רטיבות, פגמים בריצוף, שקיעת בלטות וכיו"ב. כאשר הודיעו על כך לנתבעת, ביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד והתעלמה מפניה נוספת בכתב (מכתב מיום 31.8.06, נספח י' לתצהיר התובע). מכיוון שהנתבעת לא תיקנה את הליקויים הזמינו התובעים חוות דעת לבדיקת הליקויים ואז התגלה להם לראשונה ליקוי מהותי ונסתר הנוגע לשטח הדירה, כאשר התברר להם בבדיקה שקיים חוסר של כ-29 מ"ר בשטח הדירה. נמצא, כי שטח הדירה הינו 103.5 מ"ר, ובתוספת 12 מ"ר של שטח קירות חוץ, בסכ"ה שטח הדירה הינו 115 מ"ר בלבד. כלומר חסרים בדירה כ-29 מ"ר המהווים כ- 20% משטח הדירה המובטח. עוד טוענים התובעים, כי לאחר בדיקת חישוב התשלומים והקיזוזים התברר שהנתבעת גבתה מהם תשלומים ביתר בתואנות שווא על "הצמדה", בעוד שבפועל הנתבעת חייבת לתובעים קרן בסך של 22,882 ₪ נכון ליום 2.9.01 ונכון ליום הגשת התביעה, בשערוך, סך של 44,687 ₪. טענות הנתבעת 3. לטענת הנתבעת, התביעה חסרת פרופורציה ומאפיינת תופעה שהפכה שכיחה בשני העשורים האחרונים, לפיה חברות בדק בית מציעות שירותיהן לדיירים ומציגות בפניהן תמונה קודרת ולא מקצועית של הדירה אותה רכשו מחברה קבלנית, בניסיון לשכנע את רוכשי הדירה לשכור את שירותיהם לצורך הכנת חוות דעת אשר תפרט את הליקויים הרבים שהקבלן ביצע בדירה כביכול. הנתבעת טענה שהוכח שהיקף הליקויים בדירה אינו כצעקתה, עלות תיקון כלל הליקויים נאמדת בכאלפיים ₪ ומרבית הליקויים שפורטו בחוות הדעת אינם קיימים בפועל ומילא גם בהנחה שהיו קיימים, דומה שאין חולק שתקופת הבדק והאחריות הקבועה בחוק המכר ביחס לאותם ליקויים, חלפה עוד בטרם "התגלו". עוד טענה, כי להסכם השני צורף תשריט המתאר את הדירה החדשה וסביבתה (העתק צורף כנספח ה' 2 לתצהיר הנתבעת). הנתבעת אינה חולקת על כך שהדירה נמסרה לתובעים באיחור של שנתיים, וזאת לאחר שהתובעים שילמו לנתבעת את מלוא התמורה בנוסף לתשלום המוסכם בגין התוספות שהתבקשו על ידי התובעים ובוצעו על ידי הנתבעת ועל כך קיבלו פיצוי עוד טרם הוגשה תביעה זו. בנוסף, רק בחלוף שש שנים ממועד מסירת החזקה הוגש לבית המשפט כתב התביעה. בהתייחסה לשטח הדירה טענה הנתבעת, כי שטחה תואם את שטח הדירה שהובטח לתובעים, שכן לטענתה, על פי הפסיקה, מקום בו צורפה להסכם המכר תוכנית המתארת את הדירה, הקבלן לא יהיה מחויב לפרוספקט ולשטחים "ברוטו" הנזכרים בו. לטענת הנתבעת, התובעים השמיטו את העובדה שלהסכמי הרכישה צורפו תשריטים מדויקים, וטענו שהפרוספקטים הם המחייבים, בנסיון להסתמך על פסק הדין בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חומר בע"מ, פ,ד נ(1) בו נקבע שהקבלן מחויב לספק לרוכש דירה בשטח המתואר בפרוספקט, על אף שכוונת הצדדים הייתה שהפרוספקט לא יהיה מחייב. הנתבעת הוסיפה, כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם לעניין חוסר בשטח, לא צירפו לראיות מטעמם חוות דעת של מודד מוסמך המציינת את מידות הדירה בפועל והסתפקו בחוות דעת של מהנדס שמסר שהמידות של הדירה בפועל תואמות את המידות בתשריט. ביחס לתשלומים שביתר נטען, שהתובעים כבר הלינו בעבר על כך שנגבו מהם תשלומים ביתר, הנתבעת המציאה להם דו"ח תשלומים, והם לא הסתייגו מהאמור בו. התחשיב שהגישו התובעים, אינו משקף נאמנה את מצב הדברים הואיל והושמטו ממנו רכיבים רבים ורכיבים אחרים הוערכו באופן מופרז. אשר לליקויי הבניה, טענה הנתבעת כי התובעים התנגדו למינוי מומחה מוסכם, ובין שתי חוות הדעת מטעם הצדדים, יש להעדיף את זו שהוגשה מטעמה. המומחה מטעם התובעים לא פירט את כל הליקויים ואף לא ידע למסור נתונים בסיסיים לגביהם, לא יכול היה לקבוע שקיימים ליקויים בדירה שעה שאין חולק שהוא לא ערך את הבדיקות הקבועות בתקנים. עוד טענה הנתבעת, כי עומדת לה הזכות לתקן את הליקויים על פי חוק המכר(דירות), התשל"ג-1973, ועל התובעים היה לתת לה הזדמנות אמיתית לתיקון הליקויים. בנסיבות המקרה, התובעים אינם זכאים לפיצויים בגין ליקויי הבניה בטרם תינתן לה הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים. דיון והכרעה מטעם התובעים העיד מהנדס בנין מר אליעזר גוכמן, שערך חוות דעת מטעמם ביום 2.12.07. כן העיד מטעמם מר דוד רובין חתנם, מר אורי רוקח, עובד מחלקת רישוי ובנייה בעיריית אשקלון והתובע עצמו. יצוין, כי התובעים הגישו חוות דעת הנדסית מטעם חברת "ברק", אולם בהחלטה מיום 11.5.09 נקבע, כי בית המשפט לא יתייחס אליה כראייה, לאחר שהמומחה שערך אותה לא זומן להעיד בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר מנשה לוי וכן המומחה שערך חוות דעת מטעמה, מר בוריס סדצקי. לאחר ששמעתי עדויות אלה ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים בכתב שהוגשו מטעמם, אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת לאי התאמה בשטח הדירה ומקבל את התביעה באופן חלקי ביחס לליקויי הבניה, הכל כפי שיפורט בהמשך. שטח הדירה התובעים טוענים, כי רכשו את הדירה בהסתמכם על כך ששטחה הינו 145 מ"ר כפי שמסרה להם הנתבעת עובר לרכישתה, אולם כאשר בדקו התברר להם ששטחה קטן מכך. הנתבעת טענה, כי שטח הדירה בפועל תואם את שטח הדירה שהובטח לתובעים ומתאים לתשריט שצורף להסכמי המכר וכי אין בעובדה שהציגה שטחים ברוטו בפרוספקט כדי לבסס עילה להטעיה. תביעות דומות לזו שלפניי נדונו בפסיקה ובהן עלתה גם שאלת משמעות המונח "שטח ברוטו" של דירה. ב"כ התובעים ביססה טענותיה על פסק הדין בע"א 6025/92 צמיתות (81) נ' חרושת חומר בע"מ, פ"ד נ(1)826. בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון, כי השטח שצוין בפרוספקט ואשר הוצג לקונים במהלך המשא ומתן, מחייב את החברה הקבלנית ועל-כן עליה לפצות את הרוכשים בגין השטח החסר. ואולם, בפרשת צמיתות המסמך היחיד שמסרה החברה הקבלנית לרוכשים היה הפרוספקט ולא צורף להסכם המכר תשריט שבו התייחסות לשטח הדירה. מסיבה זו קבע בית המשפט שיש לראות בפרוספקט חלק בלתי נפרד מהסכם המכר. בפסיקה מאוחרת יותר, צמצם בית המשפט העליון את הלכת צמיתות, וקבע כי באותם מקרים שבהם צורפו להסכם המכר תכניות, תשריטים או תרשימים מהם יכול היה הרוכש לחשב את שטח הדירה ללא קושי מיוחד, הפרוספקט איננו מחייב את מוכר הדירה (ר' ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אוחנה, פ"ד נח(3)673). בעניין זה קבע בית המשפט כי רוכשי דירה אינם זכאים לפיצוי בגין השטח החסר, למרות שמידותיהם של חלק מהפרוזדורים וחדרי המקלחת כלל לא הופיעו בתכנית המכר שצורפה להסכם המכר, שכן הרוכשים היו יכולים ללמוד על מידות אלה בעזרת מידות החדרים האחרים וקנה המידה שצוין על גבי התוכנית. מנגד, בפסק הדין בע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' משה הזאב ואח', מיום 18.11.09 (פורסם באתרים המשפטיים) נקבע, כי הפירוט בתכנית הדירה שצורף להסכם הוא כזה שלא ניתן לדלות ממנו את שטח הדירה, שכן לא מדודים בו שטח נרחב של פינת האוכל ולא ניתן להסיק ממנו על שטח החדרים וחללי הפנים וקשה לחשב את שטחי המסדרונות ושטחי חדר האמבטיה והשירותים וקיבל את הטענה בדבר ירידת ערך הדירה בגין הפרש השטח. בסיכומיו הפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין בת.א. 17180/00 כהן נ' מנשה לוי חברה לבנין בע"מ, שניתן בבית משפט זה ביום 31.8.03 על ידי כב' השופט מ' סובל. פסק הדין דן בדירה אחרת באותו פרוייקט בו מצויה דירת התובעים ובו עלתה טענה זהה לזו שלפניי. שם אימץ בית המשפט את העמדה המסתפקת בהתאמה שבין התשריט המצורף לחוזה לבין מידות הדירה בפועל, אף שהן קטנות מהאמור בפרוספקט משני טעמים; הטעם הראשון שפירט כב' השופט סובל הוא הסכמת התובעים לשחרר את המושכר ממחויבות לכל פרסום או מצג שנעשה על ידו לפני חתימת החוזה, בסעיף 13.5 לחוזה המכר- אותו חוזה מכר ששימש את הצדדים שלפניי. הטעם השני הוא, שחרף העדר ציון השטח בתשריט שצורף לחוזה, נכללו בתשריט מידות מדויקות של חדרי הדירה באופן שאפשר לתובעים לחשב בקלות את שטחה מתוך התשריט עצמו. עוד ציין כב' השופט מ' סובל, כי ההמתנה של התובעים במשך למעלה מ-5 שנים, עד להגשת התביעה, בה העלו לראשונה את הטענה בדבר אי- התאמת השטח, הינה ראיה נסיבתית הפועלת כנגד גרסתם בדבר תוכנה של ההסכמה בעניין השטח. סבורני, כי אותן נסיבות מתקיימות במקרה שלפנינו ומכאן שדין התביעה להידחות ככל שהיא מתייחסת לשטח הדירה. 6. ביום 19.6.1997 נחתם בין הצדדים הסכם המכר הראשון המתייחס לדירה בת 4 חדרים ובו תוארה הדירה כך: "2.1. המוכר מוכר בזאת לקונה והקונה קונה בזאת מהמוכר דירה בת 4 חדרים בבנין א' דירה 123 קומה 12 כמסומן בתשריט המצ"ב" (להלן: "הדירה"). במפרט שצורף להסכם הראשון תוארה הדירה בסעיף 3 : "3.1) דירה בת 4 חדרים בשטח לפי התכנית המצורפת בזה" (נספח ב 2 לתצהירי הנתבעת). ביום 3.8.98 חתמו הצדדים על "הסכם להחלפת דירות" (נספח ה1 לתצהירי הנתבעת, להלן: "ההסכם השני"), לאחר שהתובעים ביקשו לרכוש דירה בת 5 חדרים במקום דירת ה-4 חדרים. בהסכם השני נכתב: "הואיל והקונה ביקש מהמוכר לעבור לדירה אחרת בפרוייקט, דירה בת 5 חדרים מסוג "B" בקומה 12 בנין ב', תוך תשלום הפרשי ערך". עוד מסדיר ההסכם השני את תשלומי הפרש ערך הדירות ומציין כי יתר תנאי החוזה הראשון יוותרו בעינם (ס' 5 להסכם השני). 7. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע, כי תחילה התקשרו הוא ורעייתו עם הנתבעת לרכישת דירה בת 4 חדרים בשטח של 135 מ"ר. מכיוון שהיה חשוב לו ששטח הדירה לא ייגרע מזה שעליו הוסכם, דרש מהנתבעת לחתום על התחייבות לשטח של 135 מ"ר על גבי התשריט, ואכן כך נעשה הדבר (תשריט דירת 4 חדרים חתום על ידי הנתבעת צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). בהסתמך על חתימת הנתבעת חתמו התובעים על החוזה הראשון ביום 19.6.97, בו הוסיף התובע הערה בסעיף 8.4 : "ובלבד שלא יפגע בשטח הדירה והחניה" . התובע העיד עוד, כי שטח הדירה היה בסיס לקביעת מחיר הדירה, והתובעים הסכימו לשלם לנתבעת סך של 4,694.1 למ"רx 135 מ"ר= 633,700 ₪ כולל מע"מ. התובע הוסיף שכאשר ביקשו הוא ורעייתו להחליף את הדירה לדירת 5 חדרים, כשנה לאחר ההסכם הראשון, הדגישו בפני הנתבעת שהם מעוניינים בדירה גדולה ומרווחת יותר מהדירה הראשונה, והנתבעת הציגה בפניהם תשריט על גבי פרוספקט, לפיו שטח דירת ה-5 חדרים הינו כ-145 מ"ר (נספח ד' לתצהיר). לדברי התובע, מנהל הנתבעת התחייב בפניהם כי בדירה יתווסף חדר בשטח 20 מ"ר ולכן עליהם להוסיף "הפרשי ערך" בסך של 27,000 $, והוא אף רשם זאת בכתב ידו על דף שלאחר מכן "העלים". התובע העיד, כי טענת הנתבעת לפיה הבהירה לתובעים כי מדובר בשטחים "ברוטו" הכוללת זכויות ברכוש המשותף וצמידויות, הינה שקר גס. התובע מסר כי הנתבעת החתימה אותו ואת אשתו על החוזה השני ללא מפרט וללא תשריט ספציפי לדירה, וככל שהנתבעת החתימה אותם על תשריט לדירה, הרי שהדבר נעשה לאחר חתימת החוזה השני. בפועל, כאשר הזמינו מומחה לעריכת חוות דעת ביחס לדירה, התברר לתובעים כי קיים חוסר של כ-29 מ"ר בשטח הדירה. בבית המשפט העיד התובע, כי כאשר בא לראשונה לאתר בו נבנתה הדירה, כחודש-חודשיים לפני הקניה, הציג לו מנהל הנתבעת פרוספקטים של שלושת דגמי הדירות. לתצהירו לא צירף את המסמך המקורי שהוגש לו. התובע אישר שביום 19.6.97 כאשר חתם על חוזה המכר, חתם על מפרט (ב2 לתצהיר הנתבעת), ועל תשריט (ב4) (עמ' 30), תשריט דירת ארבעה חדרים ובו מפורטות מידות כל חדר. ואולם, בהמשך עדותו כאשר נשאל התובע בשנית על אותו תשריט השיב: "לא עשיתי את זה לפני החתימה. בשום פנים ואופן... אני לא חתמתי במועד חתימה ואני טוען כי זה פברוק של צילומים. נבדוק את זה כי זה חמור מאוד" (עמ' 42, ש' 25-26). לאחר שנה מחתימת החוזה הראשון, ביקשו התובעים להחליף את הדירה בדירה גדולה יותר והוסכם בין הצדדים שהתובע יוסיף עוד 27,000 $. גם ביחס לתשריט ה' 2 שצורף לתצהיר הנתבעת, תשריט דירת 5 חדרים, תחילה העיד התובע שזו חתימה של אשתו ושלו (עמ' 31, ש' 7). לאחר מכן העיד שאינו יודע האם חתם על תשריט זה או על פרוספקט. התובע נשאל מדוע חתם על תשריט ה'2 על אף שהוא מתאר שטח שונה מזה שהובטח לו והשיב: "זה לא אומר שום דבר" (ש' 21 בעמ' 31). מעדות התובע עולה אי בהירות ביחס לשאלה האם נמסרו לו תשריטים של הדירות בטרם חתם על ההסכמים אם לאו. טענת התובע כי רכש את הדירה הגדולה יותר בהסתמכו על גודל מסוים שהוצג לו על ידי הנתבעת טעונה הבאת ראיות או לכל הפחות עליה להישען על עדות סדורה ואיתנה אשר תתמוך בטענתו כי הוטעה על ידי הנתבעת. התרשמתי, כי עדותו הייתה מהוססת ובלתי עקבית ביחס לשאלה חשובה ביותר- האם חתם על ההסכם השני לאחר שהוצג לו תשריט מתאים. תשובה לשאלה זו נמצאה בעדות מנהל הנתבעת ובנספחים לעדותו. מנהל הנתבעת, מר מנשה לוי, מסר כי הסכם המכר הראשון על נספחיו נבחן בקפידה מרובה על ידי התובעים וצורף לו תשריט (נספח ב' 4 לתצהירו). לאחר מכן בשנת 98', ביקשו התובעים להחליף לדירה גדולה יותר בת 5 חדרים. באותה עת היה פרוייקט הבניה בשלבים מתקדמים והוא סייר יחד עם התובע וחתנם של התובעים שהציג עצמו כמתמחה בתחום הבנייה בדירת 5 חדרים המצויה במגדל ב'. התובעים מצאו את הדירה מתאימה לצרכיהם הן בגודלה והן במיקומה ובין הצדדים נוהל מו"מ בנוגע לפרטים הכרוכים בהחלפת הדירה ולהפרש שישולם בגין כך. לתצהירו צירף מנהל הנתבעת את התשריט שצורף להסכם השני, ה'2. התשריט שצורף לדבריו להסכם השני, חתום בחתימת הנתבעת ובחתימות התובעים. בבית המשפט הודה מנהל הנתבעת שבתשריט לא מצוין קנה מידה, אך טען שבו מידות החדרים, המטבח והסלון ועל פיו קנה התובע את הדירה. לדבריו, מה שמופיע בתשריט סופק לתובעים, וניתן לחשב את שטח הדירה לפי התשריט בנקל. ביחס לפרוספקט הדירה (נ/1) העיד מנהל הנתבעת כי מדובר בפרסום גרידא של הדירה והנתבעת לא התחייבה בו על שטח הדירה, שכן השטח המצוין בו הינו שטח ברוטו, וכולל את הלובי התחתון של הבניין ושל כל קומה. עוד הוסיף שעל גבי הפרוספקט כתוב שהוא להמחשה בלבד. 9. המומחה מטעם התובע, מהנדס אליעזר גוכמן, מסר במכתב מיום 22.1.08 שנערך לאחר חוות הדעת, כי שטח הדירה הינו 110.95 מ"ר (נספח יב' לתצהיר התובע). בעדותו מסר, כי אין לו הכשרה בתחום המדידות וכאשר נשאל האם השטחים שמדד בדירה תואמים את התשריט שצורף להסכם המכר הייתה תשובתו מהוססת: "ש. אני ראיתי בחוץ שבדקת את השטחים שלך בהשוואה לתשריט שצורף להסכם המכר נכון. ת. כן. ש. לפי החישוב, המדידה. ת. לא עשיתי חישוב. עשיתי, כן. ש. אתה יכול להגיד לי אם חסר שטח בדירה בהשוואה לתשריט? ת. לא השוויתי את זה. ש. לפני דקה אמרת שכן השווית. ת. אני הסתכלתי על המידות של החדרים, ראיתי שזה תואם וזה הכל. ש. המידות של החדרים תואמים את המדידות. ת. לא בדיוק. זה המידות שאני עשיתי זה המדידות שעשיתי בשטח. ש. לפני דקה אמרת שעשית השוואה. ת. הסתכלתי על התוכנית, השוויתי קצת. מדדתי את הקירות 10. ש. הוצג בפניך המפרט הטכני של הדירה. ת. כן ש. כן או אתה חושב שכן. ת. אני חושב שכן. ש. אתה יכול להראות לי את התשריט. ת. לא, אני מחזיר אותו..." (עמ' 16 לפרוט'). מעדות המומחה מטעם התובעת עולה, אם כן, כי אין הוא מעיד באופן חד משמעי שמידות הדירה אינן תואמות את שנכתב בתשריט שצורף להסכם המכר. על יסוד עדות מהוססת זו, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים התומכים בטענות התובעים, נוכח תשובותיו בחקירה הנגדית. 10. המומחה מטעם הנתבעת, מהנדס בוריס סדצקי, ערך חוות דעת מטעמה ובה כתב בסעיף 16 המתייחס לשטח הדירה: "לשם ביצוע מדידת השטח יש לזמן מודד מוסמך, מר זיו מאיר מחברת ברק ומר גוכמן מחברת הדס- למיטב ידיעתי אינם מודדים מוסמכים! שטח הדירה בפועל הינו ללא חריגות ותואם לתשריט (שרטוט כולל מידות) שצורף להסכם המכר!" (חוות הדעת המומחה מטעם הנתבעת סומנה נ/4). בעת החקירה הנגדית חזר על עמדתו, לפיה היחיד שמוסמך למדוד את שטח הדירה הוא מודד מוסמך, אך הוסיף שכמהנדס הוא מדד וראה שאין חריגות (עמ' 11 לפרוט'). 11. מטעם התובעים העיד גם מר אורי רוקח, עובד מחלקת רישוי ובניה בעיריית אשקלון. על פי "חישוב מערך דירות" שצילם מתיק הבניין בו נמצאת הדירה, סכ"ה שטח ברוטו של הדירה הוא 121.50 מ"ר. לדבריו חישוב זה מבוסס על מערך הדירות שנמסר על ידי הקבלן(הנתבעת) במסגרת היתר הבניה של הבניין. על פי עדותו, התאמת הדירה למוצהר במערך זה נבדקה, והוא הוצא במסגרת ההיתר האחרון. 12. לאחר שבחנתי היטב את כל העדויות והראיות שהגישו הצדדים לעניין הטענה של אי התאמה בין שטח הדירה המובטח לזה שבפועל, אני דוחה טענה זו. הטעם הראשון לדחיית טענת התובעים הוא, כי להסכם המכר השני צורף תשריט הדירה. עדותו של התובע לעניין זה הייתה מהוססת ולאחר שנבחנה והושוותה למסמכים שהוצגו לבית המשפט, שוכנעתי כי להסכם השני צורף תשריט הדירה (נספח ה'2 לתצהיר מנהל הנתבעת). על התשריט מופיעה חתימת התובעים, כפי שאישר התובע בעדותו, אישור ממנו הסתייג לאחר מכן וטען שחתם לאחר שבוצעה העסקה. מעדותו של התובע התרשמתי, כי חש הוא שלא בנוח אל מול חתימתו על התשריט שצורף להסכם השני, ואכן כאשר נשאל לפשר חתימתו על תשריט שמתאר לדבריו שטח שונה מזה שהובטח לו והשיב ש"זה לא אומר שום דבר". מכאן, כי להסכם השני צורף תשריט הדירה, ה'2 המחייב את התובעים. השוואה בין תשריט זה, בחתימת התובעים, לתשריט שצורף לפרוספקט שניתן לתובעים (נספח ד' לתצהיר התובע ונספח א' לתצהיר הנתבעת), מעלה כי מדובר באותו התשריט, כשעליו מופיעות אותן המידות בדיוק. מכאן שהתובעים חתמו על תשריט זהה לתשריט שהופיע בפרוספקט שנמסר להם עובר לרכישת הדירה, ולפיכך טענתם כי הסכם המכר נחתם ביחס למידות דירה שונות אינו יכול להתקבל. הטעם השני - העובדה שהתובעים לא הבחינו בפער השטחים לו טענו במשך כ-6 שנים, הזמן שחלף מקבלת הדירה על ידם עד אשר הוגשה התביעה, מכרסמת בטענת התובעים כי הופתעו לגלות את הפער בין השטח הדירה המובטח לזה שבפועל. טעם נוסף הוא, כי היה על התובעים להוכיח תביעתם זו, ככל שהיא מתייחסת לשטח הדירה, על ידי הגשת מדידה שתיערך על ידי מודד מוסמך ואשר תתמוך בטענתם. התרשמתי כי חוות דעת המומחה מטעמם, שהכשרתו היא כמהנדס, לא תמכה כראוי בטענתם והדבר עלה ביתר שאת עת נחקר המומחה ונשאל האם חסר שטח בדירה בהשוואה לתשריט והשיב כי לא השווה זאת. אציין, כי עדות מר רוקח אינה יכולה לבסס את טענת התובעים ביחס לחוסר בשטח הדירה שכן, כפי שקבע בית משפט זה כבר בעבר, המדידות הרלוונטיות לצרכי מיסוי ברשויות המקומיות, אינן מחייבות ואינם מקבילות לשטחים הנמדדים לצורך הסכמי מכר (ר' ת.א (י-ם) 6129/96 מנדלברוט נ' חברת סקום (ישראל) בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים). נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובעים לא הוכיחו תביעתם ביחס לפער בין שטח הדירה שהובטח להם לזה נמסר בפועל. ליקויי בניה 13. הן התובעים והן הנתבעת הגישו חוות דעת המתייחסות לליקויי הבניה בדירה. כידוע, בתובענות הנוגעות לליקויי בנייה, ממנה בית המשפט בדרך כלל מומחה מוסכם מטעמו וחוות דעתו הבלתי תלויה מכריעה בין חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים ומאפשרת היבט אובייקטיבי ובלתי אמצעי לבחינת ליקויי הבניה. ואולם, במקרה זה, עת העלה בית המשפט הצעה למינוי מומחה מוסכם, התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה מה יהיה תחום מקצועיותו המדויק של המומחה ומהן השאלות בהן יכריע. משלא עלה בידי הצדדים להגיע לידי הסכמה בשאלה זו, נמנע בית המשפט מלמנות מומחה מטעמו הן לענייני ליקויי הבנייה והן לעניין המדידה בהחלטה מיום 16.12.08. עוד יצוין בפתחו של פרק זה, כי התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת שפירטה את ליקויי הבניה בדירה והעמידה את הסכום הכולל עבורם בסך של 89,000 ₪, ולכך צומצם גם כתב התביעה. לאחר מכן, עם הגשת תצהירי העדות הראשית, הוגשה מטעם התובעים חוות דעת שונה, שנערכה על ידי המהנדס גוכמן ובה הוערכו ליקויי הבניה בשיעור גבוה יותר מזה שצוין בכתב התביעה. לאחר שהמומחה שערך את חוות הדעת הראשונה שהוגשה עם כתב התביעה לא זומן להעיד בחקירה נגדית, ניתנה ביום 11.5.09 החלטה על פיה בית המשפט לא יתייחס לחוות דעתו כראייה. לפיכך, כבר בשלב זה יצוין, כי משלא תוקן כתב התביעה לאחר שהוגשה חוות הדעת הקובע סכומים גבוהים יותר, הרי שהתובעים מוגבלים לסכום שנתבקש על ידם בגין רכיב זה בכתב התביעה. על רקע דברים אלה, אין מנוס מלבחון כל אחד מרכיבי הליקויים כפי שהם באים לידי ביטוי בכל אחת משתי חוות הדעת. 14. רטיבות- מחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים עולה, כי בקירות חדרי השינה כתמי רטיבות ובמרפסת השירות נזילות מים. עוד קיימת רטיבות בתקרת חדר הרחצה הכללי. על פי חוות הדעת, ליקויי הרטיבות יוצרים פגם אסתטי ותפקודי והם נובעים מסטיה מתקנות התכנון והבניה, המחייבות כי קירותיו החיצוניים של בנין יתוכננו וייבנו באופן המונע חדירת מים ורטיבות מבחוץ ואיטום גג הבנין (ר' ס' 2 לחוות דעת התובעים). בתמונות שצירף המומחה לחוות דעתו נראה כתם רטיבות כהה וגדול בתקרת הדירה וסך הכל העריך המומחה את נזק רטיבות בסך של 25,000 ₪. התובע מסר, כי ליקויי הרטיבות התגלו על ידם עוד בשנת 2003, אז פנו לנתבעת בהודעות ודרישות לתיקונם. אולם הנתבעת הגיעה לדירה פעם אחת וביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד של מריחת חומר איטום וצבע, שלא הועילו והרטיבות חזרה. לדברי התובע, משלא נענו פניותיו החוזרות לנתבעת, פנה למומחה לצורך הכנת חוות הדעת (ר' ס' 25-27 לתצהיר התובע). בחוות דעתו התייחס המומחה מטעם הנתבעת לליקויי הרטיבות ומסר, כי מרבית כתמי הרטיבות הנטענים לא קיימים, ואילו במקומות שכן קיימים, בחדר ההורים, מדובר בסימני רטיבות ישנים והקירות נמצאו יבשים ולפיכך כל שיש לעשות הוא לבצע תיקוני צבע בעלות של 100 ₪. ביחס לסימני רטיבות ישנים בהם הבחין בחדר מס' 4, קבע כי "ניתן לצבוע את תחתית הקיר שמימין למיטה שבו קיימים סימני רטיבות ישנים" והעריך את עלות התיקון ב-120 ₪ (ס' 12 לחוות הדעת). לסיכום דעתו בעניין הרטיבות, כתב המומחה סדצקי, כי אין בדירה ליקויי רטיבות. מחקירתו הנגדית של המומחה מטעם הנתבעת עולה, כי קיימת רטיבות בדירה. כאשר נשאל מה מקור הרטיבות השיב, כי מקורה בדירת השכנים מלמעלה. כך השיב כי ישנה רטיבות גם בתקרה המונמכת בדירה, אך השיב נחרצות לשאלת ב"כ התובעים, כי מקור הרטיבות הוא "בטוח שלא מקיר חיצוני", כאשר נשאל האם הדבר ידוע לו בוודאות, השיב : "בוודאות לא, זה כמעט בוודאות". גם בהמשך חקירתו מודה המומחה כי קיימים סימני רטיבות בחדר ההורים, אך השיב כי הדבר תוקן, מאחר שמד הרטיבות בו השתמש הראה שהכתמים יבשים. מעדות התובע ומחוות הדעת שהוגשה מטעמו, התרשמתי כי בדירה קיימים ליקויי רטיבות בלתי מבוטלים. אין חולק, כי הנתבעת ביצעה בדירה תיקונים, כפי שעולה מעדות התובע שטען שבוצעו תיקונים "קוסמטים" בלבד, וכן מעדות המומחה מטעם הנתבעת, ממנה עולה כי הנתבעת ביצעה בדירה תיקונים. כך הודה גם מנהל הנתבעת, כי ביצע בדירה תיקוני איטום מפני חדירת גשמים ותיקוני צבע. מכאן, שהנתבעת תיקנה ליקויים שונים בדירה במהלך השנים שחלפו מאז נתגלו הליקויים ועד הגשת התביעה, והתובעים לא וויתרו על זכויותיהם ביחס לכך במהלך השנים, באופן המונע מהם לזכות בפיצוי על הליקויים במסגרת תביעה זו. מחוות דעת המומחה מטעם התובעים התרשמתי כי ליקויי רטיבות אלה לא תוקנו בצורה מספקת, על אף פניות התובעים אליהם ולפיכך, אני קובע כי לנתבעת ניתנה אפשרול לבצע תיקונים ואלה לא בוצעו כדבעי לפיכך, תפצה הנתבעת את התובעים בסך של 25,000 ₪, כפי שהעריך המומחה מטעמם. 15. ליקויי שלד ובניה- בסעיף 1 לחוות דעתו קבע המהנדס גוכמן, כי בחדר השינה פתח אוויר קטן מדי, שאינו מגיע למינימום 8% כנדרש וגורם למחסור באוויר. על כן קבע המומחה, כי יש לפרק את מכלול החלון, להרחיב את הפתח למידות הנכונות ולהתקין חלון חדש ותואם. בהתאם- לבצע תיקוני טיח, צבע, איטום וחיפוי כנדרש. ליקוי זה הוערך בסך של 5,000 ₪. גם ביחס לחלון מרפסת השירות קבע המומחה, כי הוא הותקן בגובה של 1.32, ועל כן קיים קושי בעת תליית הכביסה ויש להנמיכו לגובה 105 ס"מ כמקובל. המומחה העריך ליקוי זה בסך של 2,500 ₪. עוד קבע המומחה, כי הקיר הדרומי במרפסת השירות נבנה בסטייה של עד כ 1.3% מהאנך, ליקוי שמקשה על ביצוע טיוח נאות, ומחייב ביצוע טיח מיוחד ועבה מן המקובל ויוצר פגם אסתטי. על כן, קבע המומחה שיש לפרק את השיפולים וחיפוי הקירות, לשפשף את הצבע מהקירות, לסתת כנדרש, להרכיב רשת אקספנדר מגולוונת מחוזקת בברגי אל חלד ומיתדים ולטייח מלט-צמנט עד לקבלת משטחים מישוריים ואנכיים ומקבילים לריצוף. את סטיית הקירות העריך המומחה בסך של 2,400 ₪. בסעיף 1 לחוות דעתו קבע המומחה, כי בדירה קיימת תקרה דקורטיבית לא תקינה ולא מושלמת וכי דלת הממ"ד נפתחת כלפי השירותים ומהווה מפגע בטיחותי. את הליקויים בתקרה הדקורטיבית העריך המומחה בסך של 900 ₪. מנגד, התייחס המומחה מטעם הנתבעת לליקויים אלה בביטול וטען, כי לא מצא פגם כלשהו בחלונות. אולם, הנתבעת לא סתרה את טענת התובעים ביחס לגודל החלון הנדרש בחדרים, כפי שקבע המומחה מטעם התובעים. לגבי גובה החלון במרפסת השירות, טען כי יש להתאים את מתלה הכביסה המתכוונן לגובה המעקה והעריך את עלות התיקון ב-160 ₪. ביחס לסטיה בקיר הדרומי, טען המומחה כי הסטיה היא מקובלת וראויה על פי תקני הטיח. ביחס לתקרה מונמכת בפרוזדור, סבר המומחה מטעם הנתבעת, כי התקרה אכן ניזוקה מרטיבות, ויש להחליף את הרכיבים שניזוקו בעלות של 180 ₪. לאחר ששקלתי את שתי חוות הדעת זו מול זו, אני מאמץ את חוות דעת המומחה מטעם התובעים לעניין זה, שכן הערכתו מפורטת ומהימנה. המומחה מטעם הנתבעת, הכחיש מקצת הליקויים וביחס לאלה שהודה בקיומם, העריך שוויים בסכומים נמוכים עד מאוד, באופן שאינו מתקבל על הדעת. לפיכך, אני מקבל את הערכת המומחה מטעם התובעים ברכיב נזק זה, בסך של 10,800 ₪. 16. ליקויי נגרות- המומחה מטעם התובעים סבר בחוות דעתו כי מלבני הדלתות צבועים בצורה לא אחידה, כי מלבן דלת הכניסה מהמרפסת גבוה מפני הריצוף וכי חסרים עוצרי דלתות בדירה. ליקויים אלה העריך המומחה בשווי של 2,200 ₪. המומחה מטעם הנתבעת, סבר כי ליקויים אלה אינם קיימים והוסיף כי לא הובטחו לתובעים מעצורי דלתות במפרט. אני בדעה כי לא ניתן לקבוע ביחס לאיכות צביעת המשקופים, עת חוות הדעת הוגשה 6 שנים לאחר שהדירה נמסרה לתובעים, שכן מטבע הדברים הצבע מתבלה ומתיישן. ביחס להפרש מלבן דלת הכניסה מהמרפסת, אני מקבל את חוות דעת התובעים. סבורני, כי התקנת מעצורי דלתות הוא רכיב בסיסי, כחלק ממנגנון דלתות הבית, והגם שהדבר לא נכתב במפרט, היה על הנתבעת לספקו. לפיכך, בגין רכיב זה אני מקבל באופן חלקי את תחשיבו של מומחה התובעים וקובע כי הוא יעמוד בסך של 1,500 ₪. 17. מסגרות- ברכיב זה התייחס המומחה מטעם התובעים לדלת הממ"ד וקבע כי היא אינה צבועה היטב, משקופה לא דופן כראוי, וכן חסר מעצור המונע פגיעה בקירות. עוד התייחס המומחה לכך שלא ניתן לראות מי נכנס בדלת הכניסה וכי מעקה המרפסת משופע בשיירי ריתוך ואינו צבוע כהלכה. ליקוי זה העריך בשווי 2,800 ₪. מנגד, קבע המומחה מטעם הנתבעת, כי המשקוף צבוע היטב, כי הדלת עברה בדיקה ואישור של פיקוד העורף וכי גם כאן לא הובטח מעצור לדלת. קביעת המומחה מטעם התובעים לעניין זה הניחה דעתי ולא מצאתי כי חוות דעת הנתבעת סתרה אותה. 18. עבודות אינסטלציה סניטרית וניקוז- המומחה מטעם התובעים קבע, כי האמבט בחדר הרחצה אינו מדופן כנדרש ועקב כך צפויים נזקים לציפוי ורעשים חריגים במהלך השימוש. לפיכך קבע כי יש לשבור את החיפוי לצד האמבטיה, למלא סביב בחול, בדייס בטון ולסגור מחדש את החורים תוך ביצוע העבודות הנדרשות. עוד קבע ביחס לרכיב זה, כי חסר חיפוי לצינור "6 במרפסת שירות, חסר ארון לסעפת מים וקיים צינור שבור בחדר הרחצה וחור ניקוז בולט במטבח. רכיב זה העריך בשווי של 2,800 ₪. ביחס לרכיב זה מקובלת עליי עמדת המומחה מטעם הנתבעת, כי העובדה שלא נגרם נזק לציפוי האמבט עד כה, כפי שהעיד גם המומחה מטעם התובעים ושאין טענה על רעש חריג בעת השימוש באמבט, מלמדות שליקוי זה לא הוכח. ביחס לשאר הפריטים ברכיב זה, מצאתי את חוות דעת המומחה מטעם התובעים מקובלת. לפיכך, בגין רכיב זה יש לחייב את הנתבעת באופן חלקי בסך של 1,000 ₪. 19. חיפוי וקרמיקה- לדעת המומחה מטעם התובעים, בחדרי הרחצה נמצאו אריחי קרמיקה חלולים, הגורמים למפגע בטיחותי עקב הסיכון לנשירתם והדבר עשוי לגרום לחדירת מים אל תוך הקירות. בנוסף, צנרת השופכין בחדרי הרחצה, הותקנה כשהיא גלויה באופן היוצר פגם אסתטי בולט לעין. רכיב זה העריך המומחה בסך של 9,500 ₪. המומחה מטעם הנתבעת טען כי בפועל, לאחר שנים רבות מסיום הבניה, חדרי הרחצה נמצאים במצב מצוין, דבר המעיד כי הליקוי לא קיים. חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת לא סתרה בכך את חוות דעת התובעים. יחד עם זאת מצאתי, כי הסכום שקבע המומחה מטעם התובעים הינו גבוה למדי, וגם אם יידרש תיקון ליקוי זה, לא יהיה זה שוויו. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה בסך של 4,000 ₪. 20. מתקני חשמל ותקשורת- ברכיב זה קבע המומחה מטעם התובעים, כי גופי החשמל מצהיבים, חסרים ברגים בקופסאות חשמל בקירות, לוח החשמל אינו מושלם ולא בוצע בו סימון נתיכים. רכיב זב הוערך על ידי המומחה בסך של 300 ₪. המומחה מטעם הנתבעת לא סתר דעתו של המומחה מטעם התובעים בנקודה זו. 21. מזגן- המומחה קבע כי המזגן לא תקין. בנוסף, המזגן מורכב בחלל מתלה הכביסה ולכן לא ניתן לתלות כביסה ארוכה. בגין כך העריך המומחה את שווי הליקוי בסך של 2,200 ₪. סבורני, כי רכיב זה טעון היה הוכחה נוספת שאינה מתחום מומחיותו של מהנדס בניין ומכל מקום העובדה שהנתבעת סיפקה לתובעים מזגן בדירה אינה מחייבת אותה באחריות עד אין קץ. 22. עבודות טיח וצבע- המומחה מטעם התובעים סבר, כי בקטעים מפוזרים בטיח הדירה נמצאו ליקויים של גבשושיות וגלים, מפגשי קירות ותקרה במרחק משתנה, מרחק משתנה של שיפולים מקירות וכן צביעה לקויה ולא מקצועית של הקירות והתקרה. ליקוי זה העריך המומחה בסך של 8,800 ₪. המומחה מטעם הנתבעת קבע מנגד, כי לא מצא גבשושיות בטיח, אלא רק בחדר הממ"ד. יתר הפגמים לא אותרו על ידו ודעתו היא כי התקנת הפנלים בוצעה באופן מקצועי ונאה ועל כן אין מרחק משתנה של שיפולים מהקירות. ביחס לצבע טען כי מאז שנמסרה הדירה לתובעים לא נצבעה ובכל זאת, נמצאת במצב תקין. חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים לא נסתרה ומצאתי אותה משקפת נכונה את מצב הדירה באשר לטיח ולצבע. לפיכך, אני מקבל את חוות דעת המומחה מטעם התובעים לעניין זה. 23. עבודות ריצוף-המומחה מטעם התובעים סבר כי ברצפת הדירה באזורים מפוזרים, נמצאו ליקויים של הבדלי גוון וטקסטורה בריצוף המטבח באופן המצביע שככל הנראה בוצע ריצוף תוך שימוש באריחים מסדרות ייצור שונות. עוד מסר המומחה כי קיימים שיפועים במשטח הריצוף בכניסה לדירה, ריצוף במרפסת בשיפוע של 0.2% לכיוון פתחי הניקוז ומים חודרים וגורמים להצטברות שלוליות מים. כמו-כן, על פי חוות הדעת בוצע מילוי לא מקצועי של רובה בריצוף, במספר מקומות נמצאו חללים מתחת לאריחים- דבר שיוצר מפגע בטיחותי עקב סיכון לשקיעת אריחים ועלול לגרום לחדירת מים וגרימת נזקים. עוד נכתב כי מדרגות הדירה מחוררות וסדוקות, ויש לפרקן ולהרכיב מדרגות תקניות. המומחה מטעם הנתבעת קבע כי 3 אריחים בלבד הם בעלי גוון שונה והעריך שווי תיקון זה בסך של 100 ₪(ר' סעיף 4(ב) בחלק הראשון של חוות הדעת). ביחס לשיפוע במרפסת, כתב המומחה כי המרפסת מקורה, כך שמי גשמים עלולים לחדור אליה רק אם קיימת רוח מערבית חזקה. המומחה לא הבחין ב"סימנים של שלוליות" ולכן קבע שאין צורך בתיקון כלשהו. גם את יתר הליקויים שפרט המומחה בסעיף זה, שלל המומחה מטעם הנתבעת. בעת החקירה הנגדית, מסר המומחה מטעם התובעים, שלא מצא בדירה אריחים שבורים או סדוקים (עמ' 21 לפרוט'). יחד עם זאת בתמונות שהוגשו לתיק המוצגים נראה כי במטבח הדירה אכן קיימות מספר מרצפות שאינן תואמות את יתר מרצפות. לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המומחה מטעם התובעים הגעתי למסקנה, כי אכן קיימים ליקויי ריצוף, אם כי לא בסכום של 28,000 ₪, אותו העריך. לפיכך, על דרך אומדנא, בשים לב למספר המרצפות הלקויות אני מעמיד רכיב זה על סך 5,000 ₪. 24. ליקויי אלומיניום- מחוות דעת התובעים עולה כי חסר פרופיל מברשת במסילות התריסים, חסרים שסתומים חד כיווניים למניעת חדירת מים ורוח. ברגים שהותקנו במסגרות האלומיניום אינם צבועים וחסרים אטמים בחלונות. בנוסף תריס דלת הויטרינה מקולקל. עוד נכתב בחוות הדעת כי התאמת החלונות לקויה, קיימים בהם מרווחים מיותרים ונגרמת חדירת רוח ורטיבות. את שווי הליקויים הללו העריך המומחה בסך של 3,600 ₪. המומחה מטעם הנתבעת טען, כי קיימים פרופילים אולם לא הותקנו מברשות שעלות התקנתם היא 250 ₪. לדבריו, לא חסרים שסתומים, שכן בפועל יש חורים לניקוז מי גשמים. הברגים שאינם צבועים- עשויים פלדה מגולוונת, ואם היו התובעים אותם היה הצבע מתקלף מזמן. אטם רוח אחד בלבד חסר ועלות התקנתו היא 40 ₪. ביחס לתריס המקולקל- מסר המומחה הנתבעת, כי הדיירת המתגוררת בדירה אמרה לו שבעלי הדירה הזמינו טכנאי שתיקן אותו, ועל כן, הדבר באחריות התובעים. עיון בחוות דעת הצדדים מעלה כי בנקודה זו, לא נסתרה חוות דעת התובעים ולפיכך, אני מקבל את הערכת המומחה לעניין זה ומעמיד את גובה הפיצוי בגינו על סך של 3,600 ₪. 25. עבודות אבן נסורה- לטענת המומחה מטעם התובעים, בדירה אדני החלונות סדוקים ומשופעים בחורים. הליקויים יוצרים פגמים אסטתיים ומעידים על שימוש בחומר מאיכות ירודה ובגימור לא מקצועי ומהווים סיכון להתדרדרות מואצת של השיש ולהתערערות האדנים. כמו-כן, טרם הושלמו עבודות חיפוי האבן בכניסה לבניין, קיימים מרווחים בחיפוי קירות האבן, אריחי חיפוי האבן סדוקים, מחוררים וחלולים. את שווי הליקוי העריך בסך של 6,800 ₪. המומחה מטעם הנתבעת מסר, כי אדני החלונות עשויים לוחות איכותיים ביותר, ולא נמצאו ליקויים נוספים למעט לוח אבן סדוק אחד שעלות החלפתו היא 200 ₪. מהתמונות שהוגשו לבית המשפט נראה כי בחלונות המצולמים בהן, לא קיימים ליקויי אבן חמורים. מחוות דעתו של המומחה עולה, כי הוא רואה באופן התקנת לוחות השיש "סיכון להתדרדרות", כלומר דבר שלא התרחש. לפיכך, בגין רכיב זה אני מעמיד שוויו של ליקוי זה בסך של 1,500 ₪. 26. בשולי חוות דעתו ציין המומחה מטעם התובעים כי קיימים גם ליקויים בגינם נגרמת ירידת ערך בשל "חניה לא מושלמת" וכן "מחסנים פתוחים מזוהמים ומלוכלכים". בסופו של סעיף זה כתב המומחה כי "נדרשת הערכת שמאי מקרקעין מוסמך לצורך הערכת ירידת הערך". התובעים לא הגישו הערכה שכזו. מעבר לצורך אציין, כי לא ברור למה התכוון המומחה בהערכת הרכיב "חניה לא מושלמת", וכך גם ביחס למחסנים. בשני אלה שוכנעתי כי אין מקום לחייב את הנתבעת בכל סכום שהוא. כך אמורים הדברים גם באשר לתשלום עבור פיקוח הנדסי. האם גבתה הנתבעת מהתובעים תשלומים ביתר? 27. התובעים טוענים, כי הנתבעת גבתה מהם תשלומים מיותרים, בגין כמה רכיבים ועל כן מבקשים הם עתה לחייב את הנתבעת להשיב להם סך של 44,687 ₪ בגין כך. לטענתם, על פי תחשיב שערך מנהל הנתבעת ביום 2.9.01, יתרת החוב אותה היה עליהם לשלם לנתבעת היא בסך של 68,672 ₪. לטענתם, יתרת החוב באותו מועד קבלת החזקה בדירה הייתה בסך של 12,809 ₪ בלבד. תחשיב הנתבעת מבוסס על מדד בסיס שגוי וכן הנתבעת כובה תוספת למדד המחירים לפי ממד הבסיס למועד חתימת החוזה שבוטל (חודש 6/97) במקום לפי מועד חתימת החוזה להחלפת דירות (מחודש 8/98). עוד טענו התובעים, כי הנתבעת חייבה אותם בתשלום עבור תוספות למפרט שטענה שהזמינו ממנה, בהן תריס חשמלי בסך 2,479 ₪, תנור חימום מים על גז בסך 4,950 ₪, והפרש קרמיקה בסך 14,875 ₪, סכ"ה 22,304 ₪ (לפי תחשיב נספח י' לתצהיר התובעים). כן נטען, כי הנתבעת לא מסרה להם מפרט לדירת 5 החדרים, למרות חובתה המפורשת לפי חוק, והסתמכה על המפרט של דירת ה-4 חדרים שהתכוונו לרכוש מלכתחילה, ואף לא ערכה תיקון באותו מפרט ולא החתימה את התובעים על שינויים כלשהם, כנדרש בסעיף 2(ב) בחוק מכר דירות. התובעים טענו, כי רישומים פנימיים של הנתבעת, שאותם ערכה עובדת הנתבעת, אינם יכולים להוות בסיס לחיוב התובעים בתוספות אותן לא ביקשו. עוד טענו התובעים לעניין זה, כי קיימת אי התאמה בין התחשיב שערכה הנתבעת במועד מסירת החזקה בדירה (נספח יג' לתצהיר התובע) לתחשיב נספח י' לתצהיר הנתבעת, כאשר לפי תחשיב 1 טוענת הנתבעת כי פיצתה את התובעים בסך 41,699 ₪ ₪ בגין איחור במסירת הדירה ואילו בתחשיב השני טוענת לפיצוי בסך 50,853 ₪, למרות שפועל פיצתה את התובעים בסך 41,699 ₪. הנתבעת טענה מנגד, כי שלוש שנים טרם הגשת התביעה העבירה לתובעים את דו"ח התשלומים י', לאחר שפנו לנתבעת בדרישה לקבל פירוט של התשלומים ששילמו. התובעים לא פנו לנתבעת לאחר קבלת הדו"ח ולא הסתייגו ממנו ורק עם הגשת תביעה זו, הגישו תחשיב חדש תוך שינוי גרסתם. הנתבעת טענה כי התחשיב שערכו התובעים מתעלם מהתשלום המוסכם בגין התוספות שהתבקשו על ידם והפיצוי הקבוע בגין וויתור התובעים על המטבח שמספקת הנתבעת הוערך על ידה בשיעור גבוה משוויו. עוד טענה הנתבעת, כי התחשיב של התובעים מתעלם מתקופת החסד של 120 ימי האיחור הראשונים במסירת הדירה, על פי הסכם המכר. לפיכך, טענה הנתבעת, כי יש להפחית מתחשיב התובעים סך של 35,072 ₪. ביחס לטענת התובעים לפיה המדד ששימש את התובעים לחישוביהם טענה הנתבעת, כי מדבר בטענה חדשה בסיכומים. 28. בחנתי את טענות הצדדים ומקובלות עליי טענות ב"כ הנתבעת לעניין תשלומי היתר. ממסמכים פנימיים של הנתבעת עולה כי בוצעו שינויים ותוספות בדירת התובעים (נספחים ג' ו-ד'). ממסמכים אלה עולה כי בין הצדדים דובר על תוספות של תריס חשמלי, תוספת לחימום מים על גז, תוספת להפרשי קרמיקה והחלפת כל הריצוף בדירה לריצוף קרמיקה, וכן זיכוי בגין וויתור התובעים על מטבח שמספקת הנתבעת על פי רוב, בסך של 7,500 ₪. אמנם מדובר במסמכים שאינם חתומים על ידי התובעים, אולם השוואה בין מפרט הדירה (נספח ב' 3 לתצהיר הנתבעת) להסכם, עולה כי אכן סופקו לתובעים רכיבים שהם מעבר למה שהוסכם בין הצדדים. מעדותו של מנהל הנתבעת התרשמתי, כי אכן נעשו שינויים בדירה לבקשת התובעים, ובהסכמתם. הובהר, כי כדבר מנהל הנתבעת, אלמלא היו התובעים מבקשים את ביצוע השינויים, לא הייתה הנתבעת מבצעת אותם על דעתה בלבד. אין חולק, כי בדירה נעשו השיפורים שבגינם חייבה הנתבעת את התובעים. הדבר עולה בעדות המומחה מטעם התובעים, אשר מסר כי בשונה מהכתוב במפרט, הדירה מרוצפת באריחי גרניט פורצלן וקיים בה תריס חשמלי. גם התובע בעדותו מאשר שביקש תוספת קרמיקה בסלון, במטבח ובחדרים. כן העיד כי ביקש שהנתבעת לא תספק לו את המטבח וכי תוספות אלה לא נכללו בתחשיב שערך מטעמו. כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כל ממש בטענות התובעים בכל הנוגע לתשלומי היתר והמדד ודין טענתם לעניין זה להידחות. 29. סיכומו של דבר- נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 64,300 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 24.12.06 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו- כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. קבלןאי התאמה (חוק המכר)